בתקופה האחרונה יצא לי לבקש מאנשים שונים שאותם הכרתי באופנים שונים עזרה, לא מדובר בכסף או משהו כזה למשל למלא שאלונים או מישהו שמקורב לרב מסויים שאלתי אותו לגבי אפשרות לקבל ברכה וכדו.
בקיצור אין חשש ךשרלטנות או משהו בסגנון אלה בקשות משהו כ"כ מטריח או מחשיד אדם מסויים ביקשתי אם יכול לבדוק לי משהו בגלל שהוא מקורב גם כן לאותו דבר.
לגבי הבקשה עצמה היא מנוסחת בצורה הכי מנומסת ומתחשבת שיש עם בבקשה ותודה והכל, לא בצורה של דרישה.
אז מה מטריד? האופו שבה אנשים נענים או לא נענים לבקשה.
חלק התעלמו וחלק ענו בצורה של לצאת ידי חובה כאילו זה ממש עול כבד עליהם וחלק עשו טובה שענו בצורה יבשה כזאץ ולא ממש עושה חשק להמשיך את השיח וחוסר רצון לשתפ.
עכשיו אני יודע שיש עניין לדון לכף זכות וכו
אבל אני תוהה לאן נעלמה מידת החסד? הארת פנים?
אני יודע על עצמי שכשזה הפוך אני מנסה בכל מאודי להענות ואם אני לא יכול אני עונה בצורה מאד מנומסת שלא משאירה את הצד השני מיובש ומבואס.
לא יודע מה לחשוב.
בקיצור אין חשש ךשרלטנות או משהו בסגנון אלה בקשות משהו כ"כ מטריח או מחשיד אדם מסויים ביקשתי אם יכול לבדוק לי משהו בגלל שהוא מקורב גם כן לאותו דבר.
לגבי הבקשה עצמה היא מנוסחת בצורה הכי מנומסת ומתחשבת שיש עם בבקשה ותודה והכל, לא בצורה של דרישה.
אז מה מטריד? האופו שבה אנשים נענים או לא נענים לבקשה.
חלק התעלמו וחלק ענו בצורה של לצאת ידי חובה כאילו זה ממש עול כבד עליהם וחלק עשו טובה שענו בצורה יבשה כזאץ ולא ממש עושה חשק להמשיך את השיח וחוסר רצון לשתפ.
עכשיו אני יודע שיש עניין לדון לכף זכות וכו
אבל אני תוהה לאן נעלמה מידת החסד? הארת פנים?
אני יודע על עצמי שכשזה הפוך אני מנסה בכל מאודי להענות ואם אני לא יכול אני עונה בצורה מאד מנומסת שלא משאירה את הצד השני מיובש ומבואס.
לא יודע מה לחשוב.
