לִּפְעָמִים נִתְעוֹרֵר הָאָדָם אֶל הַקְּדֻשָּׁה וּמִתְלַהֵב לִבּוֹ מְאֹד לַה' יִתְבָּרַךְ בְּהִשְׁתּוֹקְקוּת נִפְלָא, וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁבְּוַדַּאי יִהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר וְלֹא יִמְנָעֵהוּ שׁוּם מוֹנֵעַ, וְתֵכֶף אַחַר שָׁעָה נוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ וְנִטַּמְטֵם לִבּוֹ וְנִתְבַּלְבֵּל מֹחוֹ, וְשׁוֹכֵחַ לְגַמְרֵי אֶת כָּל הַתְּשׁוּקָה הָרִאשׁוֹנָה כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לוֹ תְּשׁוּקָה כְּלָל לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְלִפְעָמִים יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁתְּשׁוּקָתוֹ לַה' יִתְבָּרַךְ נִמְשָׁךְ אֵיזֶה זְמַן גָּדוֹל, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן יֵשׁ שֶׁאַחַר כָּךְ נוֹפֵל מִתְּשׁוּקָתוֹ וְנִטַּמְטֵם לִבּוֹ עַד שֶׁשּׁוֹכֵחַ הַכֹּל, וְנִדְמֶה לוֹ כְּאִלּוּ מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לוֹ תְּשׁוּקָה כְּלָל ...
עַל-כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לִשְׁמֹר אֶת הַזִּכָּרוֹן מְאֹד שֶׁיַּזְכִּיר אֶת עַצְמוֹ בְּכָל פַּעַם אֶת כָּל הַתְּשׁוּקוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת וְהַהִתְלַהֲבוּת וְהַכִּסּוּפִין שֶׁהָיוּ לוֹ מֵעוֹלָם לַה' יִתְבָּרַךְ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ עָלָיו אֶת כָּל הָרְשִׁימוֹת שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהִשְׁתּוֹקְקוּת הָרִאשׁוֹנוֹת - כְּדֵי שֶׁיִּתְעוֹרֵר עַל-יְדֵי זֶה לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ.
(ליקוטי הלכות, ברכת הפרות ד', אות י"ב)
