פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 870)

וְגַם בְּעִנְיַן הַחֻמְרוֹת-יְתֵרוֹת בְּפֶסַח, לֹא הָיָה מַסְכִּים כְּלָל עַל הַמַּרְבִּים לְדַקְדֵּק יוֹתֵר מִדַּאי וְנִכְנָסִים בְּמָרָה-שְׁחוֹרוֹת גְּדוֹלוֹת; וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ אָז, כִּי אִישׁ אֶחָד מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שָׁאַל לוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה שְׁאֵלָה אַחַת בְּעִנְיַן אֵיזֶה חֻמְרָה בְּפֶסַח אֵיךְ לְהִתְנַהֵג, וְאָז הִתְלוֹצֵץ מִמֶּנּוּ מְאֹד וְהִרְבָּה לְדַבֵּר מֵעִנְיָן זֶה, שֶׁאֵין צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת וְשִׁגָּעוֹן וּבִלְבּוּלִים, וְאָמַר שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ גַּם-כֵּן כְּבָר הָיָה שָׁקוּעַ בְּעִנְיָן זֶה מְאֹד, שֶׁהָיוּ עוֹלִים עַל-דַּעְתּוֹ חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת מְאֹד מְאֹד ... אֲבָל עַכְשָׁו הוּא מִתְלוֹצֵץ מִזֶּה, כִּי אֵין צְרִיכִין לְחַפֵּשׂ אַחַר חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת אֲפִלּוּ בְּפֶסַח. וְהֶאֱרִיךְ בְּשִׂיחָה זוֹ הַרְבֵּה אָז, כִּי עִקַּר הָעֲבוֹדָה בֶּאֱמֶת הוּא תְּמִימוּת וּפְשִׁיטוּת, לְהַרְבּוֹת בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה וּמַעֲשִׂים-טוֹבִים בְּלִי לְחַפֵּשׂ לְחַדֵּשׁ דַּוְקָא חֻמְרוֹת יְתֵרוֹת, רַק לֵילֵךְ בְּדֶרֶךְ אֲבוֹתֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים, וְלֹא נִתְּנָה הַתּוֹרָה לְמַלְאֲכֵי-הַשָּׁרֵת.
(שיחות הר"ן, רל"ה)

@מבקש אמונה@ארי1@נפש חיה.@חיהל'ה@רחפת..

כמו שכתבתי בשבוע שעבר, מתוך ההתחדשות של ימי הפורים, מגיעים אל הטהרה  של שבת פרה, קבלת הרצון האלוהי וסימון הדרך והמטרה בחיים, ומתוך כך לשבת החודש, ההתחדשות הגדולה של שבת 'החודש' וראש חודש ניסן.

"החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה" -

ההתחדשות הזו היא לכם, הינכם נקראים ומוזמנים להתחדש יחד עם החודש, עם השנה, עם העולם כולו שלובש אביב, ועם המציאות כולה המתחדשת יחד עם עם ישראל בחודש יציאתו לאוויר העולם.

אמרו חז"ל (שבת פז: ) :

"ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן" -  תנא: אותו יום נטל עשר עטרות:

ראשון למעשה בראשית - שבו נברא העולם לדעת ר' יהושע

ראשון לנשיאים - קרבנות הנשיאים

ראשון לכהונה - עבודת הכהנים

ראשון לעבודה - במשכן

ראשון לירידת האש - על המזבח

ראשון לאכילת קדשים - קרבנות

ראשון לשכון שכינה - במשכן, בתוך עם ישראל

ראשון לברך את ישראל - ברכת כהנים

ראשון לאיסור הבמות - שנאסר להקריב מחוץ למשכן

ראשון לחדשים - "ראשון הוא לכם לחודשי השנה".

והצירוף המיוחד השנה הזו הוא שהשבת, ר"ח ניסן, נקרא את פרשת ויקרא, הפותחת את סדר פרשיות הקרבנות, באותו תאריך בדיוק שנטל את עטרת ראשית עבודת הקרבנות והשראת השכינה במשכן בקרב ישראל.

כידוע הארת היום מאירה בכל שנה ושנה באותו תאריך מעין ההארה שהיתה בו בעבר, ואם כן, בעת זו, בהתחדשות חודש ניסן מאירה ההארה הגדולה של סוד עבודת הקרבנות, המבטאת ויוצרת קירבה מיוחדת ועמוקה בין האדם לבוראו.

כפי שאמרו חז"ל, האדם המקריב צריך לראות כאילו הוא מקריב את עצמו. ועומק הדברים, שהקרבן מבטא מסירות גמורה לשאיפת קרבת אלוהים, ביטוי הרצון העמוק להתכלל באלוהות והעלאת האדם את עצמו כביכול למדרגת 'ריח ניחוח אישה לה''. לכן התפילה העומדת במקום קרבן, בתפילה האדם מרומם את רצונותיו ומכוונם למטרות הראויות, וממקד את כל מגמת חייו לעבודת אלוהים וקרבתו. (ויש להאריך בזה ואין כאן מקומו).

[ובעיקר לבנישים שבינינו:]

התלמוד (שבת קמז: ) מספר על ר' אלעזר בן ערך שהגיע למקום עם תנאים נוחים, ונשאר שם, הרחק מחבריו ללימוד.

עם הזמן, נשכח ממנו תלמודו. וכשעלה לקרוא בתורה "החדש הזה לכם" קרא בטעות "החרש היה לבם". הטעות הזו, גם במובהקות שלה וגם בתוכן המילים ובמשמעות שלהן - שבגלל שהתרחק מחבריו ומהלימוד בדיבוק חברים, ליבו נהיה 'חרש' ואטום מלקבל את חכמת התורה. ביקשו חכמים רחמים עליו, וחזר אליו תלמודו. ומביא על זה התלמוד את דברי ר' נהוראי: " הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבא אחריך שחבריך יקיימוה בידך, ואל בינתך אל תשען"

ממעשה זה נלמד את החשיבות להיות קרובים לחברה שגורמת לאדם חיזוק רוחני. בפרט בעת זו, שיוצאים מחממת הישיבה לבין הזמנים באוויר הפתוח, חשוב לשים לב לשמור על קשר עם התכנים המהותיים, לחוות את החודש הזה כהתחדשות והתעלות, ולא להגיע למצב של "החרש היה לבם".

ומתוך חווית החודש הזה בצורה נכונה ומרוממת, גם החודש הבא וזמן קיץ יהוו המשך של התעלות והתרוממות, ולא חלילה אחרת. 

[-ובסוגריים, אני לא אכתוב את זה כל פעם מחדש אבל אשמח אם מי שקורא את זה או פוסטים אחרים שלי, יגיב. אפילו רק כדי לדעת שקוראים. תודה]

 שבת שלום וחודש טוב לכולם

@רחפת..@נפשי תערוג@דגן ותירוש

@זוהרת בטורקיז@חיהל'ה @פסידונית @שמן פשתן @נפש חיה.@זאת עם השם
@מבקש אמונה@אניוהוא@חן,@המטיילת בארץ@ע מ@אור אש@סתם 1... @חסדי הים@אילת השחר @אורה2x@סלט@חרותיק@נחשון מהצפון

@ארץ השוקולד @שריקה@dawn@שירה(-8

@בת מלך =) @בת מלך!!!! @שמשועננים@שריקה@סוסה אדומה@!!מירב!!

@יצוראחד@בבושקה@למה לא?@שום וחניכה@ציף @לב טהור [נא לתייג]

ואחרון@חביב שזורם 

שלום לכולם

כמו שנכתב בפינה הקודמת, השלב הראשון בליל הסדר הוא הקידוש, כדי לקדש את היום סמוך לכניסתו, ולהתחיל את הסדר לאחר שצייננו את מהות המעמד בו אנו נמצאים.

מלבד מצוות אמירת הקידוש, שתיית כוס הקידוש מהווה מצווה עצמאית מדרבנן של כוס ראשונה, ולפיכך אע"פ שבדר"כ אין צורך שכל השומעים ישתו מכוס הקידוש, כאן כל אחד שותה כוס משלו כדי לקיים מצווה זו.

נאמר בתלמוד ש"שתאן כולן כאחד, לא יצא", דהיינו מי ששתה ארבע כוסות בזו אחר זו, ולא כל אחת במקומה, לא קיים מצוות ארבע כוסות, מפני שמהות המצווה אינה עצם שתיית כוסות יין, אלא דווקא במקומות בהם תיקנו חז"ל, כך שכל אחת מארבע הכוסות נאמרת עליה ברכת שבח בפני עצמה: כוס ראשונה - ברכת הקידוש, כוס שנייה - ברכת 'גאל ישראל' שבסוף המגיד, כוס שלישית - ברכת המזון, וכוס רביעית - ברכות ההלל.

לגבי ברכת 'בורא פרי הגפן', מנהג האשכנזים לברך על כל כוס כיוון שכל אחת מצווה בפני עצמה, ומנהג הספרדים לברך רק על הראשונה והשלישית, והשנייה והרביעית נפטרות בברכות קודמותיהן.

השלב הבא הוא אכילת הכרפס, כי בכל זאת כדאי לטעום משהו לפני המגיד הארוך, וכן מפני שבזמנם היתה זו דרך אנשים חשובים לפתוח כך את הסעודה, וזהו ממנהגי דרך החירות של ליל הסדר.

אלא שמכיוון שמטבילים את הכרפס, צריך ליטול ידיים תחילה כדין אכילת דבר שטיבולו במשקה.

ועל קצה המזלג, רקע לעניין 'טיבולו במשקה', ועל כך שכידוע ישנם רבים שלא נוהגים בנטילה זו מלבד בליל הסדר:

בשונה מנט"י ללחם, שלכל הדעות היא חובה גמורה בכל הזמנים, לגבי נטילה זו נחלקו הראשונים האם אף היא כך, או שנהגה רק בזמנם שבו נהגו להקפיד לאכול רק מאכלים טהורים, אך בזמננו שאין מקפידים על דיני טומאה וטהרה בחולין, התקנה מלכתחילה לא שייכת.

דעת רוב הראשונים וכן פוסקים השו"ע והמשנ"ב שתקנה זו היא חובה גמורה ושווה לנט"י ללחם, שאף היא נתקנה מפני ענייני טומאה וטהרה ואעפ"כ לא בטלה גם בזמננו (ולפיכך, מי שמחפש לקבל על עצמו משהו יכול לשקול לאמץ את זה..). (והרחבה בעניין נטילת ידיים ראו כאן -פינת המושגים ההלכתיים - נטילת ידיים לסעודה - צעירים מעל עשרים) 

אם כך מדוע דווקא בלילה זה הכל נוהגים כך?

התשובה הפשוטה היא, שבליל הסדר כולם נוהגים לקיים את סדר הסימנים כמו שמופיעים בהגדה, ובה הסימנים של הסדר נותרו כשהיו בזמן חז"ל, ולא חלו בזה שינויים (וכך כתב הט"ז).

הנצי"ב מוולוז'ין בהקדמתו לפירושו להגדה "אמרי שפר" כותב כי בליל הסדר אנו מנסים לחקות כמה שאפשר את האופן שבו נהג הסדר בזמן חז"ל, והרי בזמנם לכל הדעות נהגו בנטילה זו ולפיכך גם אנו מקיימים אותה.

עוד הסבירו בזה שמי שלא נוהג בכך כל השנה הרי שכעת הוא מעורר את הילדים לשאול, כשרואים שנוהגים דברים תמוהים, (וכידוע זו אחת ממטרות חלק מפעולות ליל הסדר).

ועוד, שמפני קדושת הלילה נהגו העם להחמיר גם במה שמקלים כל השנה.

הכרפס - לדעת הרמב"ם צריך לאכול ממנו כזית לפחות, ככל מצוות האכילה שבתורה ושבדברי חכמים; אך לדעת רוב הראשונים הכרפס אינו ממש 'מצווה' לעניין זה, ואינו מוגדר ע"פ ההגדרה הרגילה של 'אכילה' ש'אין אכילה פחותה מכזית', אלא עיקר העניין הוא להראות דרך חירות וזה מתקיים גם בפחות מכזית. אך מעיקר הדין, לכל הדעות מותר לאכול יותר מכזית.

אלא, שבמהלך הדורות התעוררה מחלוקת האם צריך לברך על הכרפס ברכה אחרונה (במקרה שאכל כזית, כמובן).

במה תלויה המחלוקת? 

במחלוקת אחרת, והיא -  מדוע לא מברכים ברכת בפה"א על המרור:

לדעה א', המרור אינו טעון ברכה כלל כיוון שהוא נאכל בתוך הסעודה, ואילו לדעה ב' המרור טעון ברכה אע"פ שהוא בתוך הסעודה מכיוון שאינו בא כחלק מהסעודה אלא לשם קיום המצווה, והסיבה שלא מברכים עליו היא שכבר נפטר בברכת בפה"א שבירך על הכרפס.

ומכך יוצא, שלדעה א' הכרפס אינו נחשב חלק מהסעודה, שהרי הוא נאכל לפניה, ואין סיבה שלא לברך עליו ברכה אחרונה. אך לדעה ב', מכיוון שברכת הכרפס פוטרת את המרור שנאכל כבר בתוך הסעודה, הרי שנחשב כשייך לסעודה והוא נפטר בברכת המזון.

וכדי להימנע ממחלוקת זו, כתבו האחרונים לאכול מהכרפס פחות מכזית, בהסתמך על שיטת הראשונים החלוקים על הרמב"ם וסוברים שאין חובה בכזית בכרפס, וכן כתבו לכוון בברכת בפה"א על הכרפס, לפטור גם את המרור.

עד כאן במישור ההלכתי.

ובמישור הרעיוני -

ה'סדר' נפתח בלשון המצווה על היחיד להתקדש. הסדר כולו הוא תהליך של התקדשות והתעלות, המבטא את ההתעלות האישית, הלאומית, והעולמית האוניברסלית, של כל מהלך ההיסטוריה. ולפיכך כבר בהתחלת התהליך אנו מסמנים את המטרה אליה אנו שואפים.

והשלב הבא הוא הרחיצה, נטילת הידיים. הידיים מבטאות עשייה חומרית, ונטילתן מבטאת את ההתנקות מנטיות שליליות וקידושן וטיהורן של כל פינות חיינו, גם העשייה הגשמית, למטרות של קדושה.

וזה מתבטא באכילת הכרפס; הטעימה הקלה, שמיד מפנה את מקומה לעיסוק האמיתי הרוחני - המגיד, מתוך הכרה נכונה ביחס הנכון שבין החומר לרוח, ומתוכה שליטה נכונה באורח החיים וכוונת המעשים.

@רחפת..@נפשי תערוג@דגן ותירוש

@זוהרת בטורקיז@חיהל'ה @פסידונית @שמן פשתן @נפש חיה.@זאת עם השם
@מבקש אמונה@אניוהוא@חן,@המטיילת בארץ@ע מ@אור אש@סתם 1... @חסדי הים@אילת השחר @אורה2x@סלט@חרותיק@נחשון מהצפון

@ארץ השוקולד @שריקה@dawn@שירה(-8

@בת מלך =) @בת מלך!!!! @שמשועננים@שריקה@סוסה אדומה@!!מירב!!

@יצוראחד@בבושקה@למה לא?@שום וחניכה

@לב טהור

הלילה האחרון בשנה

האם מותר לעבודה בהדברת מזיקים מבחינה הלכתית ? יש לי ספיקות בעניין, אשמח לקבל חוות דעת לגבי זה. סה"כ מבחינת פרנסה לא יודע אם זה מותר. העליתי עוד שאלות בקובץ, אשמח לקבל התייחסות לגבי העניין הזה.

20180315141432.pdf

מציע לכם פה הזדמנות גם להיפטר מדברים מיותרים בבית וגם להכניס את הסנדלים שלכם כיצירת אמנות למוזיאון.

הי, 
 

אני סטודנט לאמנות וזקוק לכמות גדולה של סנדלי שורש וצ'אקו ישנים לצורך עבודת אמנות גדולה.

מבחינתי כל מצב של סנדלים הולך, גם שחוקים מאוד, בודדים, הרוסים לגמרי או דגמי ילדים.
הסנדלים לא יוחזרו.

אז אם מישהו מוכן למסור סנדלים, עדיף באזור ירושלים או בגבעת וושינגטון, אודה לו מאוד מאוד. 


אפשר לפנות בפלאפון - 050-9975095
או בהודעות פה או בפרטי

שסמסטר א' זה דפוק ומשעמם.

למה למען אל הסמארטפונים יש בנות (אצלנו זה בנות)

שכל פעם שהמרצה שואלת שאלה רטורית הן עונות!!!

זה פשוט מעצבןןןןן.

ולא!

זה לא מרגש ש- 2+15=17

ואם המרצה אומרת את זה בקול

ל א חייבים לענות

אגב לפעמים הן טועות

החלק המוקף באדום זה הסיבוב מסך במחשב שלא נותן לי אפשרות לבטל את הנעילת מסך, למה?

אמא שלי מסיימת למודי נטורופתיה והיא מחפשת משהי שתקליד לה תמורת תשלום את החומרים שאספה (אולי גם עריכה קלה, אך יותר הקלדה).

האם יש כאן משהי שמעוניינת?

היא גרה באיזור המרכז.

העתק -נשואים טריים