פורום צעירים מעל עשרים (עמוד 874)

הערב מן הסתם לא יהיה אפשר להתקשר אליי. אני מבצע שדרוג של הטלפון לגירסא חדשה אחרי ש-3 חודשים רציתי לעשות את זה ולא היה לי מתי.

מה מצב הנקיונות אצלכם בבית?

אני עדיין לא התחלתי את החדר שלי

אבל מנקה בחדרים אחרים..

https://www.inn.co.il/News/News.aspx/369206

אני ממש ממש מתלבט...

לעשות כשהולכים לנחם חבר ??

אומרת המשנה במסכת פסחים:

מָזְגוּ לוֹ כוֹס שֵׁנִי, וְכָאן הַבֵּן שׁוֹאֵל אָבִיו,

וְאִם אֵין דַּעַת בַּבֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ:

מַה נִּשְׁתַּנָּה הַלַּיְלָה הַזֶּה מִכָּל הַלֵּילוֹת –

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין חָמֵץ וּמַצָּה, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ מַצָּה?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין שְׁאָר יְרָקוֹת, הַלַּיְלָה הַזֶּה מָרוֹר?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי?

שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ מַטְבִּילִין פַּעַם אַחַת, הַלַּיְלָה הַזֶּה שְׁתֵּי פְעָמִים?

וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ.

מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח,

וְדוֹרֵשׁ מֵאֲרַמִּי אוֹבֵד אָבִי, עַד שֶׁיִּגְמֹר כֹּל הַפָּרָשָׁה כֻּלָּהּ.

משנה זו מסכמת בקיצור את מהלך השאלה והתשובה של ה'מגיד'. יש עניין שסיפור ההגדה ייאמר דווקא כתשובה לשאלה, משום שכשנשאלת שאלה מורגש חיסרון ורצון לדעת את התשובה, וכך סיפור הדברים מתקבל ומתיישב יותר על לב השומע ונחקק בזכרונו ותודעתו, שזוהי מטרת התורה בצוותה "והגדת לבנך ביום ההוא". ולא רק בהגדה לבן, אלא גם אדם שמספר לבני ביתו או אפילו לעצמו, צריך לעשות זאת בדרך שאלה ותשובה מהטעם הנ"ל.

וכך נאמר בברייתא בגמרא:

"חכם בנו - שואלו, ואם אינו חכם - אשתו שואלתו, ואם לאו - הוא שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח שואלין זה לזה".

לפיכך עושים דברים שונים כדי להתמיה את הילדים ולעוררם לשאול. ואז בעצם אין צורך בנוסח 'מה נשתנה', כיון שהבן כבר שאל מעצמו, ואפילו שאלות אחרות. הנוסח נתקן, כפי שנאמר במשנה, למקרה שהאב צריך ללמד את הבן לשאול, שאז מעיר את תשומת ליבו לשינויים הללו ומעוררו לשאול עליהם; וכן למקרה שגדול שואל, כמו במקרים שנזכרו בברייתא.

כפי ששמתם לב, בנוסח ארבע הקושיות שבמשנה מופיעה קושיה אחת שלא נאמרת כיום - "שֶׁבְּכָל הַלֵּילוֹת אָנוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר צָלִי, שָׁלוּק, וּמְבֻשָּׁל, הַלַּיְלָה הַזֶּה כֻלּוֹ צָלִי?" -מפני שהיא רלוונטית רק בזמן שמקריבים פסח כמובן. במקומה מוסיפים היום שאלה אחרת על השינוי בהסיבה, (ומאידך בזמנם היו אוכלים כל השנה בהסיבה לכן לא היה שייך לשאול על זה).

לאחר שהמשנה סיימה עם שלב השאלה, היא עוברת לשלב התשובה, בתימצות:

וּלְפִי דַעְתּוֹ שֶׁל בֵּן, אָבִיו מְלַמְּדוֹ - גם בכמות הסיפור וגם בדרך הצגת הדברים, לכל בן יש דרך שמתאימה לו.

מַתְחִיל בִּגְנוּת וּמְסַיֵּם בְּשֶׁבַח - נחלקו על כך אמוראים:

"מאי "בגנות"? רב אמר: "מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו", ושמואל אמר: "עבדים היינו". 

יש שהבינו שהם נחלקו איזה קטע אומרים, אך יותר נראה להבין שאין ביניהם מחלוקת בסדר ההגדה, אלא נחלקו רק לאיזו 'גנות' התכוונה המשנה, אבל שניהם מסכימים ששני הקטעים נאמרים, כל אחד במקומו. סברת שמואל היא ש''עבדים היינו'' נאמר לפני ''מתחילה'', ולכן מסתבר שהמשנה שאמרה ''מתחיל בגנות'' מתכוונת אליו, ואילו רב סובר שהמשנה מתכוונת ל''מתחילה'' מפני שהוא תחילת הסיפור, שהרי גם מבחינת סדר הדברים בהיסטוריה הוא קודם ל''עבדים היינו''. ו'עבדים היינו'' שנאמר לפניו אינו התחלת הסיפור אלא הקדמה, כפי שנסביר עכשיו.

עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה. וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ וּבְנֵי בָנֵינוּ מְשֻׁעְבָּדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם. וַאֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים, כֻּלָּנוּ נְבוֹנִים, כֻּלָנוּ זְקֵנִים, כֻּלָנוּ יוֹדְעִים אֶת הַתּוֹרָה, מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם. וְכָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.

לכאורה ברור כשמש שקטע זה אינו תחילת הסיפור כפי שרגילים להבין, שהרי כאמור תחילת הסדר ההיסטורי הוא "מתחילה עובדי ע"ז" כנ"ל, וקטע זה טרם נאמר. ועוד, שאחרי משפט זה עוברים לדברים אחרים שאינם חלק מהסיפור, דהיינו המשך קטע זה והקטעים שאחריו, על המעשה בר' עקיבא וחבריו, ארבעת הבנים, ועוד.

אלא, שקטע זה והקטעים שאחריו עד תחילת הסיפור מהווים הקדמה המתארת את חשיבותו של סיפור יצי"מ:

מכיוון שעֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם, וַיּוֹצִיאֵנוּ יְיָ אֱלֹהֵינוּ מִשָּׁם... וְאִלּוּ לֹא הוֹצִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרָיִם, הֲרֵי אָנוּ וּבָנֵינוּ ..." --

-לפיכך: מִצְוָה עָלֵינוּ לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם.

ואֲפִילוּ כֻּלָּנוּ חֲכָמִים וכו' - כי תכלית הסיפור אינה הידיעה, אלא העמקת האמונה; ומשום כך - כָל הַמַּרְבֶּה לְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח - חכמים משבחים אותו על כך.

מוזמנים להעלות שאלות ותמיהות בעניין ההגדה..

[-ובסוגריים, אשמח אם מי שקורא את זה או פוסטים אחרים שלי, יגיב. אפילו רק כדי לדעת שקוראים. תודה]

@רחפת..@נפשי תערוג@דגן ותירוש

@זוהרת בטורקיז@חיהל'ה @פסידונית @שמן פשתן @נפש חיה.@זאת עם השם
@מבקש אמונה@אניוהוא@חן,@המטיילת בארץ@ע מ@חסדי הים@אילת השחר @אורה2x@סלט@חרותיק@נחשון מהצפון

@ארץ השוקולד @שריקה@dawn@שירה(-8@חיטה קדומה@אהבת ישראל!! 

@בת מלך =) @בת מלך!!!! @שמשועננים@שריקה@סוסה אדומה@!!מירב!!

@יצוראחד@בבושקה@למה לא?@שום וחניכה@ציף @לב טהור @כי בא אורך @אופטימיות

ואחרון@חביב שזורם 

שלום לכולם

בפינה זו נעסוק בקטעים המקדימים את עצם סיפור יציאת מצרים (מלבד 'עבדים היינו' שנידון בפינה הקודמת).

:

1. המעשה בתנאים שסיפרו ביצי"מ כל הלילה.

2. המשנה שדנה בחיוב הזכרת יצי"מ בלילות.

3. ארבעת סוגי התשובות שיש להשיב לארבעה סוגי בנים.

4. דיון בהגדרת זמן חיוב סיפור יצי"מ.

1.   

       מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבְּי עֲקִיבָא וְרַבִּי טַרְפוֹן שֶהָיוּ מְסֻבִּין בִּבְנֵי בְרַק, וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ, הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.

תפקידו של הקטע כאן הוא להוכיח את שני הדברים שנאמרו בקטע הקודם:

א. שאפילו כולנו חכמים וכו' מצווה עלינו לספר ביצי"מ.   

ב. ש''כך המרבה לספר ביצי"מ הרי זה משובח".

2. 

אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר, לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, יְמֵי חַיֶּיךָ - הַיָמִים, כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ - הַלֵּילוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יְמֵי חַיֶּיךָ - הָעוֹלָם הַזֶּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ - לְהָבִיא לִימוֹת הַמָשִׁיחַ.

ביאור המשנה (ברכות סוף פרק א) בקצרה: ישנה מצווה מהתורה להזכיר כל יום את יציאת מצרים, והיא נלמדת מהפסוק: "לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ" (נשים פטורות ממנה מכיוון שהזמן גרמה). נחלקו ר' אלעזר בן עזריה ובן-זומא עם חכמי הדור, האם ישנו חיוב נוסף להזכיר גם כל לילה. חכמים סברו ש'ימי' זה רק הימים. ואילו בן-זומא דרש שהמילה 'כל' באה לרבות גם את הלילות; כך שיש מצווה להזכיר כל יום וכל לילה. כשר' אלעזא בן עזריה היה יחיד בדעתו לא קיבלו את דבריו, אך כשבן זומא הצטרף אליו וביסס את דעתו על הפסוק, הכריעו הלכה כדעתו, אע"פ שחכמים עדיי חלקו עליהם, ופירשו את המילה ''כל'' שבאה לרבות לא את הלילות אלא את ימות המשיח שגם אז יהיה צריך להזכיר את יצי"מ. אך לדעת ר' אלעזר בן עזריה ובן זומא אכן אורה של הגאולה העתידה יאפיל על אורה של גאולת מצרים, ובימות המשיח לא יהיה צורך להזכיר את יצי"מ, ומוכיח זאת מהפסוק בירמיהו: "לָכֵן הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם יְהוָה וְלֹא יֹאמְרוּ עוֹד חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כִּי אִם חַי יְהוָה אֲשֶׁר הֶעֱלָה וַאֲשֶׁר הֵבִיא אֶת זֶרַע בֵּית יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה וּמִכֹּל הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִדַּחְתִּים שָׁם".

ומה תפקידה של משנה זו כאן? הרי כעת אנו עוסקים במצוות סיפור יצי"מ של ליל הסדר ולא במצוות הזכרת יצי"מ של כל יום ולילה!

משנה זו, העוסקת גם במצוַת הזכרת יציאת מצרים בימות המשיח, מובאת כאן כהקדמה לכל סיפור יציאת מצרים; ללמדנו, שיציאת מצרים איננה מאורע נקודתי שחלף ועבר, אלא חלק מתהליך הגאולה הכללי, גאולת עם ישראל ותיקון העולם כולו; וכבר בשלב זה אנו צופים לתכלית גאולת העולם, שאז כאמור לא יזכירו את יציאת מצרים. עניין זה, ראיית יציאת מצרים כחלק מפרספקטיבה רחבה של הסתכלות כללית על כל מהלך ההיסטוריה, תופס מקום מרכזי בהגדה ומופיע בה במקומות רבים. זהו גם טעמה של המצוה לזכור את יציאת מצרים בכל יום - ע"י זכירתה, אנו זוכרים את התכלית והמגמה שלשמן הקב"ה הוציאנו משם, ומכוונים את דרכינו ומגמותינו שתהיינה תואמות לכך.

אם כן, טרם החילונו בסיפור, אנו מדגישים את חשיבות המצווה, לומדים כיצד לראות את יצי"מ כחלק מתהליך כללי של התעלות העולם, ומפרטים את דיני המצווה, מצד סגנון הסיפור ומצד הזמן המיועד למצווה.

המשך יום נעים

@רחפת..@נפשי תערוג@דגן ותירוש

@זוהרת בטורקיז@חיהל'ה @פסידונית @שמן פשתן @נפש חיה.@זאת עם השם
@מבקש אמונה@אניוהוא@חן,@המטיילת בארץ@ע מ@חסדי הים@אילת השחר @אורה2x@סלט@חרותיק@נחשון מהצפון

@ארץ השוקולד @שריקה@dawn@שירה(-8@חיטה קדומה@אהבת ישראל!! @מטילדה@רוקדת בגשם

@בת מלך =) @בת מלך!!!! @שמשועננים@שריקה@סוסה אדומה@!!מירב!!@כי בא אורך @אופטימיות

@יצוראחד@בבושקה@למה לא?@שום וחניכה@ציף @לב טהור

ואחרון @חביב שזורם

רַק אֶזְכֶּה לְכַוֵּן אֶת עֵינַי וְדַעְתִּי וְשִׂכְלִי לְהִסְתַּכֵּל תָּמִיד עַל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית, תַּכְלִית הַנִּצְחִית, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהָבִין בֶּאֱמֶת טוּבְךָ הָאֲמִתִּי, וְאֶזְכֶּה לָדַעַת בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק כֻּלּוֹ טוֹב וָחֶסֶד, וְאַתָּה מַרְבֶּה לְהֵטִיב עִם כָּל בָּשָׂר, בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, כִּי כַּוָּנָתְךָ לְטוֹבָה תָמִיד, כִּי אַתָּה חָפֵץ לְזַכּוֹת אוֹתָנוּ לַהֲבִיאֵנוּ לַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית לְחַיִּים נִצְחִיִּים, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת מָלֵא שִׂמְחָה תָּמִיד.
(ליקוטי תפילות, תפלה ס"ה)