רַק אֶזְכֶּה לְכַוֵּן אֶת עֵינַי וְדַעְתִּי וְשִׂכְלִי לְהִסְתַּכֵּל תָּמִיד עַל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית, תַּכְלִית הַנִּצְחִית, עַד שֶׁאֶזְכֶּה לֵידַע וּלְהָבִין בֶּאֱמֶת טוּבְךָ הָאֲמִתִּי, וְאֶזְכֶּה לָדַעַת בֶּאֱמֶת שֶׁאֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק כֻּלּוֹ טוֹב וָחֶסֶד, וְאַתָּה מַרְבֶּה לְהֵטִיב עִם כָּל בָּשָׂר, בְּכָל עֵת וּבְכָל שָׁעָה, כִּי כַּוָּנָתְךָ לְטוֹבָה תָמִיד, כִּי אַתָּה חָפֵץ לְזַכּוֹת אוֹתָנוּ לַהֲבִיאֵנוּ לַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית לְחַיִּים נִצְחִיִּים, וְאֶזְכֶּה לִהְיוֹת מָלֵא שִׂמְחָה תָּמִיד.
(ליקוטי תפילות, תפלה ס"ה)





