פורום בני עקיבא (עמוד 3)

על אדם שמקים מפעל למסטיקים ירוקים וזה נחשב כזה חדשני, ולאט לאט קמים בתי ספר לאיך מכינים מסטיקים ירוקים והתלמידים גדלים הולכים ללמוד את זה את הדורות הבאים וכן הלאה..
היה לי את זה פעם בפעולה לפני שניםם ואני צריכה עכשיו..
חיפשתי באינטרנט ולא מוצאת..

מנפי הבלונים / דניאל אלימלך


בממלכה רחוקה, לפני שנים רבות, מאד רבות, חי לו אדם. גרשון שמו, אבל למרות שזהו שמו, אהב הוא את החיים. גרשון אהב את כולם וכולם אהבו אותו. אתם יודעים, הוא היה מהאנשים האלה שכולם אוהבים.

בסיפור זה מקצועו ועיסוקו הראשונים לא מעניינים אותנו, אלא עיסוקו החדש בו תמיד רצה לעבוד...

כמו בימינו, גם אז השתמשו בבלונים למסיבות ושאר דברים שמחים, ומלאכת הניפוח הייתה ארוכה ומיגעת, ורבים האנשים שחיפשו להם עזרה, שלא תמיד נמצאה. מאז היותו נער, רצה גרשון לעזור לאנשים אלה, על מנת שלא יסבלו, מספיק עם חיי הסבל של חוגגי השמחה, אמר לעצמו, אני אעבוד בניפוח בלונים כדי שחייהם של אחרים יהיו טובים יותר!

וכך עשה.

כל מסיבה בה היו צריכים בלונים, היה בא ומתחיל לנפח את הבלונים במרץ עד שכמות הבלונים הייתה מספקת, בעלי השמחה הודו לו, וכולם היו מרוצים.

כך הזמן עבר. גרשון אהב את עבודתו, וכולם אהבו אותו. אבל לאט לאט הרגיש גרשון שכוחותיו הולכים ונגמרים...  כמות המסיבות גדולה, והוא אדם אחד. חשב בליבו, מה יעשה, ואף הגיע לפתרון מהיר. מה עשה?  החליט ללמד את ילדיו את מלאכת ניפוח הבלונים כדי שהם יוכלו לעזור לו. ניפוח בלונים הוא עסק מסובך, לא כל אחד יכול לעסוק בו, והוא דורש מיומנות רבה תוך הקפדה על זמנים של כיווץ השפתיים והכנסת אויר לפי קצב מדויק. על כן, גרשון החל ללמד את ילדיו כיצד מנפחים; מה מיקום השפתיים בשעת הניפוח, באיזה גודל מנפחים לחיים ובאיזה מצב, איזה צבע עדיף, איזה גודל לנפח, מה עושים כדי שהבלון לא יחליק, ועוד רבים הדברים מתורת ניפוח הבלונים. אכן ילדיו, שלמדו את המלאכה במהרה, היו מוכנים לעזור לו, ותוך זמן קצר כבר עבדו איתו במפעלו החשוב, והגדילו את קצב ניפוח הבלונים.

אך אבוי. הזמן עבר והדרישות גדלו, ולא יכול גרשון לנפח בלונים למסיבות כה רבות. ילדיו מעטים הם והוא אינו מספיק!! חשב בלבו גרשון מה לעשות, והחליט!!! אני אלמד אנשים נוספים את מלאכת ניפוח בלונים ע"י הקמת בית ספר, ובזמן שילדי ימשיכו בעבודה אני אהיה מורה!

שמח וטוב לבב אץ רץ גרשון לביתו, הקים בית ספר והחל מלמד את המלאכה. תלמידים מועטים הגיעו לו, אבל אין הדבר עניין את גרשון כלל, מספיק תלמיד מוצלח אחד ועדיין תגדל כמות הספקת הבלונים.

עברו החודשים, וכמות התלמידים הלכה וגדלה, תלמידים אידיאליסטים מכל העולם הגיעו לבית ספרו של גרשון כדי ללמוד כיצד מנפחים בלונים. המקום בבית הספר הלך ונגמר, ועל כן,  פתח גרשון שלנובית ספר נוסף על מנת שיוכל ללמד את כמות התלמידים הרבה הנוהרת לבית סיפרו. אמר ועשה. פתח בית ספר נוסף בקצה השני של המדינה, וכך חולקו בצורה שווה כל התלמידים.

כמות התלמידים בכל בית ספר הייתה גדולה והתלמידים נהנו להגיע לשם לפגוש את חבריהם לדבר, לצחוק, ועם זאת ללמוד את המלאכה החשובה, מלאכת ניפוח בלונים. גרשון לקח את תלמידיו הבוגרים שסיימו כבר את לימודי הניפוח הבסיסיים, כדי ללמד את הקטנים על ניפוח הבלונים, מכיוון שלא יכול היה ללמד כמות כה גדולה. התלמידים נהנו בשיעורים והרצון להגיע לבתי הספר האלו הלך וגבר. גרשון החל לפתוח סניפים בכל הארץ, וכמות התלמידים המשיכה וגדלה.

בגלל המחסור במורים, כל מי שהגיע לרמת ניפוח מקסימאלית, מיד לקחו אותו להיות מורה- אשר ידריך כיצד לנפח בצורה טובה את הבלון. כל מי שלא היה מורה, היה מאלו היוצאים למסיבות, שם היו מנפחים את הבלונים, ודואגים שבעל השמחה יהיה מרוצה. וכך היה במשך שנים וכולם היו מרוצים.

 אך הזמן עבר. אלו שעבדו במסיבות, הרגישו שהם לא ממצים את הפוטנציאל החבוי בהם, והחליטו לעזוב את הקטע של ניפוח הבלונים. הם הרגישו שבאיזשהו מקום, גרשון, שבחר לשלוח אותם לשטח כדי לנפח בלונים, דפק אותם. חבריהם שסיימו את בית הספר לניפוח, כמוהם, נשארו בבית ספר כדי ללמד את הקטנים, הם נהנים אתם וצוחקים, יוצאים אתם לכל הטיולים שמוציא הבית ספר (כמו הטיול למפעל הבלונים והגומי למשל), ואילו הם, שצריכים לקרוע את השפתיים בניפוח בלונים עד צאת נשמתם, מה תועלת להם מזה?

כך לאט לאט החלו העובדים, המנפחים, במפעלו החשוב של גרשון לעזוב, בעוד הדרישה והצורך בהם רק הלכה וגברה. מנגד, בתי הספר של גרשון, שנחשבו לבילוי זמן נהדר, המשיכו לפעול, וכמות בתלמידים הלכה וגברה, ואפילו הקימו סניפים נוספים... אבל... מי שלא הפך להיות מורה כאשר סיים בית ספר, קם ועזב את מפעלו של גרשון.

כך עבר לו הזמן, אנשים כבר לא הבינו למה הם צריכים ללמוד את מלאכת ניפוח בלונים, כולם למדו לנפח בלונים, רק כדי שיום אחד יהיו הם מורים ויסבירו על ניפוח בלונים... כולם רוצים להיות מורים, כי זו הרי, למיטב ידיעתם, המטרה שבשבילה הוקם הבית ספר.

וכך המשיך לו הזמן לעבור ובשיעורים עצמם הפסיקו כבר מזמן לדבר על ניפוח בלונים. לעיתים רחוקות, רק מדי פעם, הזכירו כמה חשוב לדעת לנפח בלונים. אבל מה זה משנה שמסבירים כמה חשוב לנפח בלונים, אם אף אחד לא באמת יוצא לשטח כדי ליישם את מה שלמד?

הסיכוי שבית ספרו של גרשון ישרוד הוא גבוה. זה ברור. אבל הוא הוקם כדי לשרוד? הוא לא איבד קצת כיוון באמצע? אולי הוא שכח שאנשים צריכים אותו, ואין להם מענה?

תודה תודה תודהה
(כן חיפשתי על המדויקים אבל זה אותו דבר..)

בעיקרון אווירה תורנית רצינית תהיה רק בבנ"ע נפרד...
אצלינו לדוגמא יחסית לשאר הסניפים יש עוד דיסטנס מסויים בין הבנים לבנות וחלק מהצוות באמת יוצר אווירה תורנית(אבל גם יש חלק צוות שלא)
יחסית לשאר הסניפים אצלינו במחוז אנחנו לדעתי יחסית אחלה בקטע הזה למרות שמן הסתם יש סניפים יותר דוסים מאצלינו...
קיצר באמת שקשה למצוא סניף(מעורב) שכל המדריכים וכל החניכים באמת ברצון לאווירה תורנית וזה מה שקורה באמת...
אתה מחפש להדרכה או שאתה חניך?

וממש מובן לכולם שזאת הלכה ברורה ופשוטה

אבל מצד שני יש תקשורת בריאה ונורמלית בין בנים לבנות

זה חשוב בעיניי

וברור שיהיו כאלה שיגררו למקומות פחות טובים

אבל מה שחשוב זה הכיוון הכללי

האם הוא שואף לתורניות ושמירת הלכה או לא

אני בטוח שיש לא מעט סניפי בני עקיבא

שעונים על מה שאני אומר

לא צריך תמיד להיות פסימיים בהקשר לבני עקיבא

שאומרים שהכל בעייתי שם וזה

ברור שיש בעיות

אבל בכלליות הנוער הזה די איכותי

אם כן אשמח לשמות של סניפים שעונים על מה שדיברתי

אני בסניף בני עקיבא נפרד, ומנקודת מבט של חניכה, הבנות היותר תורניות מתרחקות מהבניפ כמו מאש, והבנות הפחות תורניות מדברות איתן ומבלות איתן, אבל לא כחלק מהסניף, אלא כמשהו נפרד. אצל המדריכים כן יש יותר שיח, כי ההדרכה מעורת- הישב"צים וכולי מעורבים... אבל מסיבות הגיוניות אני יודעת פחות על זה כי אני חניכה..

כמובן שצניעות זה מאוד חשוב ובמיוחד לאלו מאיתנו שנמצאים בבני עקיבא, אבל צניעות זה לא כול ההלכה אלא רק חלק ממנה, יש עוד נושאים רבים שאדם צריך להקפיד עליהם בשביל שיחשב תורני.

אבל אי אפשר לקרוא לעצמך תורני כשאתה עובר עליה ו"מדבר עם בנות\ בנים".

אם אדם לא עושה זאת הוא ישר הופך לתורני? אותו דבר אני יכול להגיד על נטילת ידיים או על תפילה, בלי אחד מהם מבחינתי אדם לא נחשב לתורני, אבל אם הוא מקיים רק אחד מהם זה לא הופך אותו לתורני.

מתי אמרתי שאך רק לא לדבר עם בנות הופך אותך לתורני?

אתה מכניס לי מילים לפה שלא אמרתי. 

אין לך למה להתנגד פה.

הסניף שלי בעברו היה עזרא, והקשר בין הבנים לבנות לאהשתנה מאז שעברנו לבנ"ע נפרד

פנטומימה

מבנה, תנועת נוער בכללי או מה?

שיוציאו מרץ. שילמדו יחסים חברתיים...

 

הרבה דברים.

נתחיל מזה שתנועת נוער באופן כללי מאוד מאוד מעצבת את האישיות של הנוער שמגיע אליה, מקנה לו ערכים, חוויות , חברים, טיולים, פרויקטים ועוד מלא מלא דברים שהוא לא בהכרח יוכל לקבל אותם במקום אחר.

בסוף סניף - הוא מוקד שאליו מגיעים נוער וילדים מבחירה חופשית - כל אחד מהסיבה שלו- יש כאלה שרוצים קצת שקט מהלימודים/מהבית/מהשגרה, והסניף הוא המקום בשבילם להיות באווירה אחרת.להעביר את הזמן.
יש כאלו שמגיעים לסניף כי הם רוצים להוציא את הכוח אל הפועל , רוצים להיות בעשייה , להשפיע ,לתת.. ובסניף לרוב יש את הכלים וזה בעצם מקום שכולו ומטרתו רק איך לקדם את החבר'ה ואת החברה כולה.

ילדים ונוער לא יכולים להיות בשגרה של לימודים ובית.
חייב את המשהו מעבר וסניף הוא המשהו מעבר.וכן זה מקום גם בטוח ערכית , שלדעת שמשם אתה רק צומח ולא חס וחלילה יורד.
כשאתה בסניף אתה פעיל אתה שותף, אתה חלק ממשהו גדול, חלק מהתנועה, חלק שהוא בלתי נפרד.

אני ממש מקווה שהסברתי למה צריך סניף. והיום לדעתי שהנוער כל כך צמא להיות בעשייה ,הסניף זה המקום .

אפשר לשנות משהו כזה רק אם ההורים מבקשים... אם המדריכים רוצים, זה עוזר כמובן, אבל צריך שההורים ירצו... גם אם רוב החניכים לא רוצים, הכוח הוא בידי ההורים...
אני מסניף נפרד, וחברות שלי רצו לצאת לביריה מעורב, וגם המדריכות לא כל כך התנגדו לזה... בסוף ב"ה זה לא קרה- כי ההורים רצו נפרד. זה בידי ההורים...

באסה, ההורים אצלינו לא נראלי בקטע...אבל לאיודעת אולי הם כן ואני פשוט לא יודעת מזה

@@רודף אהבה בימים

@הוד444

@שיראל

@רק-לאהוב

@נח10

@תגל הארץ

@אריאל יוסף

@מאמין וזורע

@החיים מאושרים

@עשב לימון

@משקפת

 

 

 

1. פעילות שאפשר לעשות- להביא פקעת צמר. ואז עומדים במעגל והראשון מחזיק אותה ואמר משהו על עצמו. למשל- 'אני אוהב במבה'. ואז זורק את הפקעת למישהו שמסמן שהוא גם אוהב במבה, ומשאיר אצלו קצה של החוט. וככה במעגל נוצרת רשת של חוטי צמר

 

המשחק שעומדים על כיסאות וצריך ללכת כל הזמן ומישהו מוציא כיסא כל פעם.. עד שנשאר אחרון.

 

2. שאלות:

חלום לעתיד שיש לך

זיכרון ילדות שאתה מסכים לשתף

שיר שאתה אוהב ולמה

דמות שאתה מעריך ולמה

צלקת שיש לך בגוף וממתי היא

כישרון או תחביב נסתר שיש לך

למה היית רוצה להתחפש ולמה

תכונה שמיוחדת רק לך

תכונה שאתה רוצה למצוא אצל החברים בישיבה

תפקיד בישיבה שאתה רוצה להיות יום אחד (למשל אחראי מחשבים, ר"מ, ראש הישיבה, עובד מטבח)

 

בהצלחה!

לבדוק באתר של בני עקיבא...

 

סתם אפשר אולי לשבת במעגל ואז לשים באמצע נגיד חמש שש דפים עם שאלות* ואז כל אחד בתור שלו עונה תשובה לזה...

  שאלות יותר מעמיקות מאיפה אתה גר...

לדוגמא: אין לי דוגמא()כי אני לא יודעת למה זה וגם לא לאיזה גיל אבל מקווה שהבנתה תעקרון אם לא אני כולה להמשיך להסביר...

 

ראיתי גם את זה זה העתק הדבק מרב גוגל...

כל משתתף בתורו – בסבב – אומר את שמו ועוד משהו, כגון: 1 .סבב צלקות – כל משתתף מציג צלקת בגופו ומספר על הנסיבות בהן היא נוצרה. 2 .סבב מכוניות – לו הייתי מכונית, איזו מכונית הייתי )ולמה(. 3 .סבב חיות – לו הייתי חייה, איזו חייה הייתי )ולמה(

 

 

ראיתי גם את זה בגוגל אבל זה יכול להיות קצת ארוך... אלה אם מקצבים לזה זמן...

גרסה א' - מחלקים את המשתתפים לזוגות – כל זוג מנסה לגלות כמה שיותר דברים משותפים ביניהם. גרסה ב' – לאחר מכן – כל משתתף מספר על בן הזוג שלו במטלה לכל הקבוצה.

התלבטו איך להרוג אותנו- בסוף החליטו שביריה

רצינו בירה קורונה- בסוף הלכנו על ביריה עם קצת קורונה

ללכת לא נותן לי כח, אני לא לירן דנינו

החלקים הכיפים של הטיול זה התחלה-אמצע-סוף = אוטובוס-ארוחת בוקר-מיטה

הכי טוב בשנה.
בתור קומונר+מדריך

היה לי היום צביעת קירות חזרות ופולל דברים באמת שהייתי היום בבית טיפהה....

אה??

שמיניסט זה החיים
וגם הגיל האידאלי
בן 17 וחי את החלום

אבל את יכולה לשים אותי