פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 109)

בעקבות זה שמצד אחד אנחנו בדור גאולה וירושלים נבנית לתפארת,

ומצד שני אנו אומרים בתפילה העיר הבזויה והשוממה והחרבה,

ובית המיקדש חרב, התעורר בי צורך לכתוב על כך.

 

אֵיפֹה אֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ?
הַאִם אֲנַחְנוּ בְּאִחוּר?
מָה הַמֶּרְחָק שֶׁנּוֹתַר?
מִקּוּמֵנוּ לֹא בָּרוּר.

הַאִם לִפְנוֹת יָמִינָה אוֹ שְׂמֹאלָהּ,
מָה מַסְבִּירִים לַיְּלָדִים?
מַאֲמִינִים אָנוּ בְּצִדְקַת דַּרְכֵּנוּ,
אַךְ לִפְעָמִים מְבֻלְבָּלִים.

 

לִפְעָמִים יוֹתֵר בָּרוּר מָה לֹא,
פַּחוֹת בָּרוּר מָה כֵּן.
אָנָּא מִמָּךְ נְחֵנוּ,
עוֹזְרֵנוּ אָב זָקֵן.

כִּי אַתָּה מֵאָז מַדְרִיכֶנּוּ,
סִקַּלְתָּ הַשְּׁבִיל בַּמִּדְבָּר.
לְפָנֶיךָ גָּלוּי יַעֲדֵנוּ,
לְפָנֵינוּ יִשַּׁרְתָּ כָּל הַר.

לָכֵן בְּךָ נֶחֱסֶה,
לֹא נִשְׁאַל בַּטּוּחוֹת.
אַתָּה רוֹעֵנוּ כְּשֶׂה,
לֹא יִמְצָאוּנוּ אֲנָחוֹת.

הָאוֹמֵר מָה אוֹכַל לְמָחָר,
הֲרֵי זֶה מִקְּטַנֵּי אֲמָנָה.
דְּרַשְׁנוּךָ, הִמָּצֵא לָנוּ,
אוֹהֲבֶיךָ עֲדַת מִי מָנָה.

עוד שניה .......

אנחנו עפים מכאן

יודעים בדיוק לאן

 

מאיפה שהגענו וחוצבנו

ליד כסא הכבוד ישבנו

 

אז יאללה....

אינשאללה.....

הסתכל דבק במטרה

בלי לפזול לצדדים, בראייה ישרה

 

אל תתפס לקטנות

שעלולות את חייך, חלילה , לשנות

 

דע תמיד מה אצלך בשליטה

ומה שלא..... זרוק ו"הפקר" כבשנת השמיטה

 

מראה חיצוני זה כלום

הפנימיות והאמת - נסתר ועלום

 

אל תקשיב תמיד לאחרים

שלפעמים לא מספיק לעומק חותרים

(אף.... אם אלו ההורים

או הרבנים והמורים)

 

אל תבהל מטעויות

כולנו לפעמים עושים שטויות...

 

מה שיש לך - הכי שווה!

אף אחד אליך לא משתווה!

ולכן - אל תשווה....

 

"אם אני כאן - הכל כאן"!  - אמר אחד הענווים

אין דפוק בעולם כלל, אתה מהמוצלחים והשווים !!!!!

 

איה היופי, ההדר

המחולל בגויים

אמת מה נהדר

מבית קודשי הקודשים

רבי יוחנן

שארית הפאר

כף עב יוצאת כענן

ממלאת את הבאר

איה רבי יהודה הנשיא

עם שדה אפרסמונים

לאנטונינוס עצה משיא

כולם לעצה ולחוכמה אליו פונים

איה רבי עקיבא הגדול מכולם

ונסרק בשרו במסרקות של ברזל

שבזכותו עמדה תורה שהחזיקה עולם

אך בסוף לא מנעה מפני הבוזז והגוזל

להשחית בית עולמים

לפגוע בבית הבחירה ודביר קודשנו

שאליו נפשינו נכספה וכלתה, כולם לשם הומים

ולשם עולים כל בית ישראל ברגלינו

איה בית ישראל במועדים

כשהלווים שרים ומנגנים בכליהם

בדוכנם מהללים ומודים

על עבודת המקדש וגילוי השם

צלילים ערבים הבוקעים מהלבבות

ועושים דרכם ישר לרקיע

לכסא הכבוד דרך קבר אבות

שערים ומחיצות הלב פורץ ומבקיע

איה גילוי א-לוה ממעל

השכנת שמו על כל העולם

ורק עכן ששלח ידו ומעל

החטא והעונש הושתו על כולם

איה הכהן עם כל הבגדים

מקריב קרבנות בשביל העם

סולת, חלות ופרי מגדים

קול תורים ויונים נעם

וכשמישהו דיבר סרה

לשון הרע יצא מפיו

בא על ראשו מארה

כדי שדרכיו ומעשיו יטיב

איה הפרוכת התלויה

בין היכל לדביר

שהיוותה שרשרת וחוליה

בין עם ישראל לאביר

ועליה דמות ארי

השואג בקול רם

והלכתי עמכם בחמת קרי

התפר בינינו נפרם

כי שמנו מבטחינו

בחיינו ומבצרינו החומריים

ולכן הקיאה אותנו ארצינו

לעבר ארצות נוכרים וזרים

אנו צריכים להאמין ולצפות

לקוות בכל לב ומחשבה

אך לא שזה יבוא על חטאינו לחפות

שזה לא יסיג את האהבה

ושלא נצפה שהקב"ה ישכין שמו

בכלים שבורים ורצוצים

אנו ראשית נחלתו ועמו

אותו אנו רוצים...!!

 

איה מקום כבודו....?

מצרף שני שירים, אינם קשורים.

 

מִי יוּכַל לְחַבֵּר
טְלָאֵי הַבֶּגֶד הַקָּרוּעַ
שֶׁקָּרַעְנוּ בְּמוֹ יָדֵינוּ

מִי יוכל לְאַחוֹת רְסִיסִים מִלֵּב 
שֶׁנִּפַּצְנוּ
נֶפֶשׁ עֲיֵפָה מִי יַשְׁקֶנָּה
אַחֲרָי מִצַּעֲקָתָהּ הִתְעַלַּמְנוּ
וְאוֹר מָתוֹק לָעֵינַיִם מִי יָשִׁיב
אִם הֶחֱשַׁכְנוּ מְאוֹרָם

-

 

עֵינֵנוּ תְּצַפֵּנָה

 

כֹּל עוֹד רוּחַ בְּנוֹ
תְּכַסֶּה גּוּפָתֵנוּ כְּלִמָּה,
בּוּשָׁה תַּעֲטֹף נַפְשֵׁנוּ
וּכְאֵב יִפְרֹץ מִבְּעֶדְנוֹ.

 

צִפִּית לִישׁוּעָה?

שֶׁאֵלֶּה תַּמָּה הִיא, 

אַךְ
גַּם תָּם כּוֹחָהּ
שֶׁל הַצִּפִּיָּה

וְהַשְּׁאֵלָה תַּהְדֹּף בָּנוּ,
תַּכֶּה לְלֹא רַחֵם.

 

הַטּוֹב כִּי לֹא כָּלוּ רַחֲמֶיךָ,
הִגְלָה נָא.

לְהִתְעוֹרֵר לְצִלֵּךְ /

כּוֹאֵב לִי לַחְשֹׁב עָלַיִךְ
עַל מָה שֶׁהָיִינוּ יְכוֹלִים לִהְיוֹת
וְלֹא הָיִינוּ
עַל כָּל הַשָּׁעוֹת הַמֵּתוֹת
בָּהֶן לֹא אָהַבְנוּ,
רַק כָּאַבְנוּ

כּוֹאֵב לִי לִכְאֹב
כּוֹאֵב לִי לְהִתְגַּעְגֵּעַ
כּוֹאֵב לִי לַחְשֹׁב עָלַיִךְ
עַד שֶׁהַלֵּב מִשְׁתַּגֵּעַ
כּוֹאֵב לִי לְהֵרָדֵם עִם דְּמוּתֵךְ
וּלְהִתְעוֹרֵר לְצִלֵּךְ
כּוֹאֵב לִי לַחְשֹׁב שֶׁכִּמְעַט הִגַּעְנוּ
שֶׁכִּמְעַט הִצְלַחְתִּי לָתֵת

וְהַלְוַאי וְלֹא הָיִינוּ
וְהַלְוַאי וְלֹא כָּסַפְנוּ, וְיִחַלְנוּ, וְרָצִינוּ
וְהַלְוַאי וְלֹא חָלַמְנוּ,
עַד שֶׁלֹּא נוֹתַר דָּבָר
וּמֵעֵץ מַרְהִיב, יְפֵיפֶה
נִשְׁאֲרוּ רַק שִׁבְרֵי פֶּחָם

שֶׁיִּשָּׂרֵף הַכְּאֵב
שֶׁתִּשָּׂרֵף הָאַהֲבָה
שֶׁתִּשָּׂרֵף הַתְּשׁוּקָה
הָעִוֶּרֶת, הַחִוֶּרֶת
הַמְּשַׁגַּעַת
כְּמוֹ דְּמוּתֵךְ הָעוֹלָה
כְּמוֹ צְלָלִית שֶׁל יָרֵחַ נִשָּׂא
אוֹ נְשִׁיקַת אוֹהֲבִים אִלֶּמֶת
הַנִּשֵּׂאת בִּבְדִידוּת אֲיֻמָּה
מִתְאַוָּה וְכוֹסֶפֶת

לְרִגְעֵי הָאוֹר
לְרִגְעֵי הַחֲשֵׁכָה
לְחֹם זָהֳרֵךְ
הַבּוֹעֵר בָּעֲלָטָה
לְגוּפֵךְ הָרָווּי פִּתּוּיִים
וּלְחִישׁוֹת רַכּוֹת
כְּמוֹ נָהָר שֶׁל צְלִילִים
אוֹ צְרָחוֹת אִלְּמוֹת

אוּלַי זֶה רַק אֲנִי
שֶׁעוֹדֶנִּי כּוֹסֵף וּמִשְׁתַּגֵּעַ
לְמָה שֶׁהָיָה וּכְבָר לֹא יִהְיֶה
בּוֹעֵר בְּשַׁלְהֶבֶת גַּעְגּוּעַ
אוּלַי זֶה חֲלוֹם
אוּלַי רַק סִיּוּט בַּלָּהוֹת
כְּמוֹ רַכֶּבֶת לְלֹא סוֹף
אוֹ עֵינַיִךְ הַמַּפְצִירוֹת

לְעוֹלָם אַחֵר
לְלֹא זְמָן, לְלֹא אָדוֹן
בּוֹ אֶחְבֹּק אֶת גּוּפֵךְ
כְּמוֹ מַגַּע אֲבַדּוֹן
לֹא אָסִיר מַבָּטִי
לֹא אֲמַצְמֵץ מוּל הָאוֹת
הָאוֹמֵר שֶׁיָּכֹלְנוּ
לֹא לִבְרֹחַ, רַק לִהְיוֹת

בּוֹאִי נִשְׁכַּח אֶת שֶׁהָיָה
בּוֹאִי נִבְרַח אֶל תְּהוֹם מְתוּקָה
אַל לַיִל פִּרְאִי
אֶל שַׁחַר נִשָּׂא
בּוֹ נִחְיֶה לַיְלָה אֶחָד
וְאָז נִצְלֹל לָעֲלָטָה

בס"ד

 

הדרך לידי, השביל לידי 

הלב רוחק מלהבין

כאב חד ובכי חד

של סבא של סבא של דור אחר

דור שאפילו סבתא לא מכירה

שביל רוחק דור רחוק

והבכי החד והכאב החד 

לידי, מולי , רוחק

ועצמי חלק מבשרי נשרף

דם, אש, עשן ,מוריד כאב

ללב, על דמעות קטנות 

שאני מורידה

ולא באמת מבינה

הלב שלי מפוצץ במחשבות 

של כאב בכיות על מה?

ואיך?

ה' תן לי כוחות להתמודד

עם כאב שאתה נותן לנו

תן לנו כוחות להגיע 

לשלימות שבך

תן, תאמין בנו בעצמך

הקודש שרוצה כול כך טוב 

בשבליך

עם ישראל , ארץ ישראל 

ה' תן לנו גאולה 

כבר קשה לנו ,

קשה לי

יש מה להגיד
כך זה מתחיל

אין מה להפסיד
גם כך זה מגעיל

***

תן לי לומר שאני עוד נחשב
זה לא אשמתי שהכל כאן נחרב
יש לי דיעה
על מה זה ולמה
תן לי לומר
מתי ועד כמה
זה לא שאני כל כך מוצלח
פשוט איש כמוני לדור נצרך
איש מרגש אחרים בדמעות
כותב גם ספרים מוכר הרצאות
בעל מידות מנחה סדנאות
מציל ת'עולם עם קמצוץ של דעות

אנ'לא המשיח ולא הגואל
אני השולח, חושב קצת כמו א-ל

***

אז בוא אלי אדון נחמד
שב אצלי על כף היד
נתעופף מכאן יחד נצא מהסרט
נביט עלינו פנימה, מה זאת אומרת

אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם
תִּשְׁכַּח יְמִינִי,
הָאָמְנָם?!
מַדּוּעַ ,
מַדּוּעַ רַק כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם
נוֹפְלִים
אֲנַחְנוּ מְחַבְּקִים
אֶת הָאֲדָמָה.

קבוצת כתיבה

נפתחה קבוצה חדשה לכתיבה, שיתוף, טיפים, הצעות לשיפור, אתגרי כתיבה הערות והארות.

מוזמנים/ות בשמחה להצטרף, לשתף ולפרסם🤩

ירושלים בין ערביים
דממה חרישית מכסה הכל כשמיכה חמימה
ואני פוסע חרש ברחובותיה העטופים צללים
דוק של קדושה מכסה הכל עד למלוא העיינים
והנשמה לא שבעה מלראות
מלנשום אוויר צלול
אוויר שמהול כל כולו במתיקות שחודרת את כל חדרי הלב, שוברת את כל המחיצות
ומגיעה ישר לנשמה.
והגוף מתמלא,
רווה אבל שואף לעוד
והרוח הזאת
שלוחשת ברכות
שמזכירה נשכחות
מהפנטת,
מסחררת,
מלהטת,
ונושאת הכל.

אני נושם את כולה,
מנסה לאחוז ולו לרגע
במיסתורי הוויתה
בשקר היפיפה הזה
שמכסה על חורבן ללא תכלית
על דמי אחיי שזועקים מן הארץ
על בכיות אימהות עת בישלו עולליהן.
כאן דרך דוד המלך
ושלמה כונן מלכותו
כאן נותצו אלילים
בשיכרון חדוות עוזו
לכאן נשאונו כיסופינו
באלפי שנות נדודים
רק לרצון הארץ האחת
היו עינינו חוזים.

ובעת סילסולי המואזין
התאחדו עם קול סליחות אחינו בני המזרח
ובעת דם אהובים
התערב עם דם נבל
נשאנו רגליי
על עבר בית קודשינו
אל עברינו
עתידנו
ועומק משאלותינו.

על ההעדר
אשר מאין
אין קול
ואין דממה
ועל אשר אבד בלי דעת
בעת הכעסנונו
בחרון אף וזעמה.

ניגבתי את דמעות הכותל
התרפקתי על אבניו
וביקשתי ממנו שיגלה לי
סיתרי ליבו ומחשבותיו
על רווקה בת שלושים
עם אלפי נחלי דמעה
ועל שערי דמעות שלא ננעלו
אפילו בשעת הנעילה

דמעתי,
ייחלתי,
לגעת
ולו רק קצת
בפיתוחי החותם
בסוד ההויה
בהעלם,
בנסתר
שנפרש מבעד לאפילה

ירושלים,
ליבי- אהובתי
משוש חיי
וזיו הודי
את כל שירי האהבה
אשורר לך עד בלי די
כי את אהובתי-תמתי
את לי פרח
במדבר.

מוקדש לבן ציון שאין לו ערך גם לא בפז - אהוביה ה' ואנחנו ננקום את דמו.

על אלה אני בוכיה.

 

אֵיךְ נִרְאֶה בֶּן צִיּוֹן?

תּוֹכוֹ כְּבָרוֹ
עָשׂוּי יַהֲלוֹם מְנַצְנֵץ
שְׂפָתָיו מְפִיקוֹת אוֹר
וּנְבִיעַת לִבּוֹ מַרְטִיטָה
עֲדִינוּת וְעוֹז אֲרוּגִים לָעֶצֶם אָחֹד

 

אֵיךְ נִרְאֶה בֶּן צִיּוֹן, כָּזֶה שֶׁמְּסֻלָּא בַּפָּז?
לְפִיתַת יָדוֹ הַחֲזָקָה מְחַמֶּמֶת
הָרוּחַ שֶׁמְּנַשֶּׁבֶת מִפָּנָיו מְלַבָּה
דִּמְעָה נִתֶּכֶת בִּפְסִיעוֹתָיו
מְמִסָּה אֶת דָּמוֹ הַמְּבַעְבֵּעַ

 

בְּעִירָתוֹ הַפְּנִימִית שֶׁבְּהִתְנוֹפְפוּת פְּאוֹתָיו מִתְגַּלֶּה
וַאֲדָמָה רְטֻבָּה כְּבוּץ דָּבִיק שֶׁסְּפוּגָה לְגוּפוֹ

 

אֵלֶּה מְגַלְּמִים אֶת דְּמוּתוֹ
שֶׁל בֶּן-צִיּוֹן

 

אַךְ

קוֹלוֹ הַמְּנַגֵּן תְּנַךְ נָדַם
עַתָּה הַתָּנָךְ סָפַג בְּדָם
מֵעָיו נִשְׁפְּכוּ
מוּל אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם הַמִּשְׁתַּפְּכוֹת נִשְׁקְפוּ

 

צִיּוֹן

גּוּף טָהוֹר שֶׁנּוֹצַר מֵאַדְמָתֵךְ
חָזַר אֵלַיִךְ.
חַבְּקִי אוֹתוֹ!

 

במוצאי יום מנוחה נאמר קינה בתוגה,לא נשתה כוס הבדלה כי הושקנו כוס תרעלה.

בין שבעים זאבים כבשה במר בוכה, איה אליהו ואני פה נשחטה.

 

במוצאי השבת נברך על שלהבת ,וליבנו דווה איך האש נאחזת ,

בקודש הקודשים עולה ומתפרצת ,את טבורו של העולם שורפת ומלחכת,

במקום רעש תמידים גלי אש מתנפצים

 

איה אליהו ואני פה נשחטה.

 

במוצאי יום תענוגים לא נריח הבשמים,

כי נפשנו דואבת מאנה להנחם,

כי לא הורגל החוטם בריח קודש הבושם,

ויריחו חרבה עיזים לא מתעשטשות בה

וכלה בעיר הקודש לא יוצאת מבושמת,

ולשכת בית אבטינס נפלה עם מקדש הנהרס

 

 

את לילה
אני חושך
שנינו משחקים
מחבואים.

את בוקר
אני אושר
שנינו מתערבלים
כמו זוג יונים.

ואת יודעת
לאהוב
כמו שכבר
שכחתי.

ואת זוכרת
גם לתהות
על החיים
עלי
ועל אתי

ואת
נהרות ושצף אש
ואת מילים צלילים ונס
ואת תהום
ואת צללים
ואת יללת הרוח
בין ההרים.

ואת קוסמת
שמכשפת אותי
אלייך
ואת נושמת
אבק דרכים
שמחול מדבר
בעקבותייך.

ואת פוסעת
שאור הכוכבים נוגע
בכפותייך
את נפתחת
פורשת זרעותייך
וצונחת
אל התהום.

רטט.

רעד עובר בי.

 

מין תשוקה ההולכת ומתפשטת בעולם, מין כמיהה אין סופית לשם

זרם חשמל שדוקר בגופי בא ונעלם, בא ונעלם.

 

וההתרגשות מרעידה את קצות האצבעות, הלב מאיץ דפיקותיו, פעימותיו הפכו לתוף רועם

רגליים שרצות מאליהם אל האופק ואני כמו חולם.

 

אהבה הנמתחת מתחת לרקיע ארוך, ציפייה לעיניים מביטות

להבות כחולות שמרצדות בפנים בעורות ומבעירות.

 

אני בתווך. דוהר ונסחף

הרוח עוזרת לי לחוש שאני עף.

 

כמו מעיין מבעבע, מימיו זורמים בינות לסלעים, סוללים דרכם אל הלב.

ללא מעצור ובתשוקה תמידית אל האוהב.

 

געגוע הלב למעיין.

 

אני לנשמתי.

 

לַיְלָה. יָם. חֹשֶׁךְ. חוֹף. אֵי בּוֹדֵד.

 

מִסְּחִיפַת הַגַּלִּים הַקּוֹצְפִים
הוּטַל בְּשִׁבְרִי סְלָעִים.

חַי?
מְעַט.

 

חוֹף רָחָב פֵּרֵשׂ כַּפָּיו לְקַבֵּל אֶת הַגּוּף
הַכִּמְעַט חַי וְנוֹשֵׁם בִּכְאֵב צָרוּף
כִּתְמֵי דָּם מִלֵּב שֶׁפּוֹעֵם וְאוֹזֵל
קְרִיאוֹת עוֹרֵב קָרְעוּ אֶת הָאֹפֶל

 

אוֹר יָרֵחַ חִוֵּר שִׂחֵק בִּצְלָלִית הַשְּׂרוּעָה
נְשִׁימָה אַחַר נְשִׁימָה נִהְיְתָה כְּבֵדָה

 

דְּמוּת נִשְׁקָפָה לְפָנָיו

 

מִיָּד
רוּחַ חַיָּה בָּמַת הַמְּחַרְחֵר
עֲצָמוֹת נִרְקְמוּ לְכַסּוֹת דָּם בּוֹעֵר

 

מַבָּטוֹ נִהְיָה תַּקִּיף
וְלִבּוֹ הָיָה בַעַל עִמּוֹ
נַפְשׁוֹ דְּלֵקָה בְּאֵשׁ זָרָה
וּבְקִרְבּוֹ סְעָרָה.

 

שִׂנְאָה.

 

כִּמְעַט וְהֵנִיף יָד עַל הָעוֹמֵד מוּלוֹ
לִדְקֹר אֶת הַנִּרְאֶה כְּנֶגְדּוֹ

 

לִדְקֹר
אֶת
הוּא עַצְמוֹ
הַמִּשְׁתַּקֵּף בְּבָבוּאָתוֹ

אבא. אתה שלוותי. אתה נשמתי. אתה כל עצמותיי.
ולמי אכתוב? ולמי אדבר?

ממך אליך כל מהותי. הרי ידעת שבתי וקומי
פלאיה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה

מה אני?
מה חיי?

מה נשמתי בלעדיך.
נשמתי אתה. נשמתי בך. 
חיבור נצחי

כמה רחוק המרחק. כמה מסכים
כמה מסכות. אני רוצה אותך.
אותך. רק אותך אבא.

אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך.
אתה בכל מקום.
אני יודעת
אני בטוחה
אבא תרגיע אותי. אני פוחדת.
פוחדת למרות שמאמינה!
מאמינה לגמרי לגמרי!
מבטיחה!

אז תסלחו לי אם יוצא קצת בוסרי או לא משהו...

 

אדון הכל

אחד יחיד ומיוחד

וישמע את הקול

שמע ישראל...ה' אחד

יושב ברקיע במרומים

מסובב המציאות בחוכמה

כל פיות קדושים אליו הומים

נפשם ורוחם אליו כספה וצמאה

הכל לטובה

הכל יגיע לאידיאל

ובשבילנו זו חובה

להאמין ולהתרומם מעל

יושב בשמים ישחק

ה' ילעג למו

בגלל גודל המרחק

בין ה' לעמו

בין בשר ודם

למלך מלכי המלכים

זה אדם

וזה גדול ונערץ ממלאכים

אם היינו יודעים את התכלית

את התחנה האחרונה ברכבת

אם לאחרית הימים לנו הייתה תגלית

הבאה ממשמשת ומתקרבת

היינו מבינים את הכל

כמה טוב ה' נתן לנו

בכל מכל כל

טוּב הארץ מצאתנו

ואז היינו את פינו ממלאים

בשחוק, גילה ורינה

וגם כל המחלות והחליים

היו כמשהו מחשל, כהכנה

ששון ושמחה ליהודים

משתה ויום טוב

וכל אומות העולם מתייהדים

כי העולם נהיה רטוב

מדמעות שחוק וצהלה

מבכי של התרגשות ושמחה

קול חתן וקול כלה

בשובך ה' לציון עירך

אך כרגע שאין אנו במצב

ואין עינינו יכולות להסתכל למרחקים

וקלקולי האדם בבחינת "ויתעצב"

על פשע וחטאה אנו על חזינו מכים

נוכל לבכות בכי

שפורץ החוצה בפתע פתאום

נוזלת דמעה בודדת על הלחי

על אותו רעיון, אידיאל, חלום

של גאולה ושל בית מקדש

של בניין חדש

של בירה ושל עיר בצורה

של טירה ושל מנורה

אך שלא נבכה בכיה של חינם

שנתבכיין ונתמסכן על מר גורלינו

כי למרות שדמעה יורדת על עינם

אנו יודעים שמובטח לנו עתידנו

אך על צער השכינה

על צמצום קודשא בריך הוא

על יגון, צער וקינה

על זה שחכמי ישראל לא מיחו

אנו צריכים לבכות בכי של בניין

בכי שיבטא חיבור ואהבה

ואז בורא עולם בקניין

יגאל את כנסת ישראל מכאבהּ

ושיגרום לאותיות הפורחות

לחזור חזרה ליריעה

לבנות ציון הצורחות

לשוב להלל לי-ה

לאבנים הבוכיות וההרוסות

להתאחות יחד עם כל השברים

ושיבטחו ויהיו בה' חוסות

מזמורי תהילים העם קוראים

ליבו של העם מכוון כנגד ה'

משועבד לריבונו של עולם

ובמקום לחפש כל אחד מי אשם

כולם אוהבים את כולם

וכששוררת אהבה ואחווה

הקב"ה משרה שכינתו

וכשאין כעס, מדון ואיבה

גם נקיים אנו מחטוא

למרות שאולי מדי פעם נופלים

יש מעידות ונסיגות

אך במעלה אנו עולים

גם אם יש קצת חריגות

ואהבה תשרור שם

הכל יתחמם מאוּרה של אש התמיד

חטא, תמיד ואשם

אש מן השמים ה' עליהם יוריד

ונזכה שיבנה במהרה בימינו

נבוא לפניו שם ברננה ובצהלה

ושם ישיש חלבנו ודמינו

בואי כלה בואי כלה

אֵיךְ אַתְּ מְסוֹבֶבֶת אוֹתִי?
אוֹר מַקִּיף.
אָנָה תֵּלְכִי?
לְחוֹפְשֵׁךְ אֵין תַּעֲרִיף.

עַד שֶׁבָּת, שֶׁבָּאת,
הִדְלַקְתְּ לִי אֶת הָאוֹר.
יוֹתֵר כְּמוֹ כַּדּוּר דִּיסְקוֹ,
שְׁלַל צְבָעִים סְחוֹר סְחוֹר.

מָה לְךָ יְחִידָה ? תֵּשְׁבִי ,
תִּצְפִּי מִמֶּרְחָק.
לִי לְחַפֵּשׂ תִּתְּנִי.
תְּנִי רֶמֶז דַּק?!

כַּמָּה יָפֶה, כַּמָּה יָפֶה וְנָאֶה,
אוֹרֵךְ הַגָּנוּז.
יֵשׁ לְהִזָּהֵר, לֹא לְמַהֵר.
אַל תִּהְיֶה חָפוּז.

כָּל הַזְּמַן הַזֶּה,
חִכִּיתָ לְזוֹ הָעַלְמָה.
מָה יִקְרֶה אִם עוֹד מְעַט,
תַּמְתִּין בִּדְמָמָה?