פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 109)

נאבק

בכל כוחי

מעלה אבק

בתוך מוחי

אשר שטוף זוהמה

מלא בזבל

סופו לרימה

הכל הבל

כך מתגלה

במעשינו הקטנים

אך האדם מלא

ולא חסר אונים

מלא הוא במצוות

כוחות נפש גדולים

שכבות על גבי שכבות

אשר צפים ועולים

ונותנים לאדם אדרנלין

הרגשה עילאית ונפלאה

להיות חלק מקדישין עילאין

זה יתרון ומעלה

אך הרבה פעמים האדם נרדם

נותן לעיניו תנומה

הופך להיות פאסיבי, נדם

מול היצר העושה מלחמה

ולא מתגבר כארי

לא מבין שחוטף אש

הופך להיות בשר טרי

כי הוא מראש מתייאש

צריך להרגיז יצר טוב

כמו שריש לקיש אומר

לא להיות רטוב

מהבוץ של החומר

לברוח כמו משריפה

מהחטא המאיים עלינו

כמו דרקון עם נשיפה

המגיע ועומד מולנו

אפשר להיות פחדן

ולתת לו להפחיד אותנו

ואז ל"ע נהיה לו למעדן

ובכך לא עמדנו בתפקידנו

אנחנו גיבורים אדירים

עומדים ביד עם תיל

אך כמו שאומרים

קשת גיבורים חתים ונכשלים אזרו חיל

כי הכל תלוי בריבונו של עולם

הוא הנותן כוח לאדם

להתמודד עם הרשעים ולעמוד מולם

להתמודד עם כידונם וחודם

והוא אמר פתחו לי פתח

שאוכל למלא בו עוצמה

ואז אותו הפצע, החתך

הופך את האדם לזקוף קומה

ושלא נתמלא מזריקות סטרואידים

ניקח את כוחנו מקליפות הטומאה

שבשמים יהיו נגד האדם עדים

על החולשה ורפיסות הקומה

ושלא יתפס האדם בקלקלתו

יהיה בוש לעולם הבא

לנצח יהיה גלוי חטאו

ולא יוכל להיות נחבא

ואם ישפשף עצמו

יתקן פגמים וחתכים

שמוציאים את דמו

ולא מגלידים ומתאחים

כי אנחנו צריכים

להבין שיש לנו יכולת

ולא להיות חסרי יכולת, נכים

או חסרי אונים וחסרי תוחלת

לרדת לעומקה של הבעיה

לתחוב את הסכין לבפנים

לשים מעל את הרטיה

לא להיות תמים

כי כשאנחנו אחוזים דמיונות

חושבים שאנו מושלמים

בעיות נוצרות ונהיות

חסרונות צצים וקמים

אך אם בבשר נחתוך

למרות שזה קצת כואב

דווקא שם, מהכאב,מתוך

יבוא המזור ע"י האוהב

ע"י לב נשבר

התעוררות והשתוקקות

לב צמא כמדבר

מליחות שהופכת למתיקות

ע"י שנשליך את העץ המר

אל תוך המים בלי לחשוש

מרירות תהפוך למתיקות תמר

התרופה והמזור יהיו מהמחוש

תתפשט בגופנו רגיעה

הקלה גדולה

וטיהר את הנגע

אל הקב"ה העלה

כי כשאנו בתוך רוחשים

נותנים לפצע בתוך לפשות

אנחנו בוראים נחשים

ולא יכולים לשתוק ולחשות

המום בסופו של דבר יתגלה

יוצג לעיני כל פגמינו

אלא אם כן נתעלה

ננקה ונעשה שטיפה בתוכינו

התורה היא הרטיה

שלנו הקב"ה נתן

ונותנת מזור לכל נטיה

הכל הופך לקטן

כשעומד מול התורה הקדושה

דיבורו של האינסוף

הכל גמד נעשה

הכל ים התורה יאסוף

היא מרפאת ומרגיעה

נותנת לאדם את החיבור

אך זה עמל ויגיעה

אי אפשר להיות שבור

כי כששמים תחבושת

הפצע כואב כשמחלים

הפגם, הנזק והבושת

בנו מהתלים

אך באמת נותנת היא את התרופה השלימה

החיבור האמיתי וההשתוקקות

לנו ולנפשינו היא מתאימה

החיבור בריבונו של עולם, הדבקות

והיא מחזירה אותנו אל עצמינו

נותנת לנו מחסה ומסתור

טהורים ונקיים עודנו

כל החיצוניות רק קיטור

אשר עולה למעלה

ואד יעלה מן הארץ

זה רק חיצוני, מחלה

שקץ ושרץ

והוא מוחל עוונות

מקבל אותנו איך שאנחנו

משלים לנו החסרונות

מכפר לנו חטאינו

כל הרשעה עתידה להיעלם

תפרח כעשן מן העולם

פשוט צריך להתעלם

צועקים הם לפני שידם קולם

לא להגדיל ולנפח

כמו שארס הנחש עושה

צריך לשים קרח

וכך הארס לא פושה

כי כשאנו מתייאשים

לא מאמינים בכוחנו הגדול

בוקעים עוד נחשים

גורמים לנו מהטוב לחדול

אך אנו צריכים להתחזק

לתפוס את עצמינו מהר

שלא יהיה חלילה עוד נזק

להיות עזים כנמר

אך לא להשלות עצמינו

לדעת שעשן יכול להזיק

במיוחד שורף הוא את עינינו

מכבה את המאור והזיק

ואחרי שניצחנו בקרב

לטפל בתוצאות המלחמה

פן ביתנו יחרב

האור יתעמעם, של הנשמה

היא הולכת ובוערת

אף פעם לא כבה

כנהר ניגרת

זרם תמידי של חיילי צבא

אך יכולה להישאר כגחלת

להיות מעומעמת ומכוסה

בלי הרבה יכולת

להיות מעורבת, נשארת כמוסה

אך כאשר הפנימיות מתגלה

בתוך ליבו של האדם

ולא נשארת בתוך מחסה ומחילה

זורמת היא בדם

מגעת היא לכל קצוות האדם

נותנת היא חיות ומאירה

וכל תא מת נאדם

היא את הרדומים מעירה

האדם מגלה כוחות שלא חשב

לא ידע בקיומם בתוכו

ורק אחרי שנתן לנשמה להתגלות, עכשיו

זורמת היא ללב ולמוחו

מחזירה את החמצן הא-לוקי

את הבריאות הטבעית

ואז האדם את הרוע מקיא

כל עיוות אותו מבעית

וחוזר הוא לתיקונו השלם

מגלה את עצמו באמת

עומד יציב כחומה וכתלם

ולא כבר מטלטל כמת

הוא נושם, חי

אין רעל בנשימתו

באר לחי

ממנה שואב עמידתו

מים חיים זורמים

מעלימים את הפצעים

וכל מכשולים שקמים

אותנו לא מפתיעים

יכולים אנו להרוג

את הדוב ואת הארי

אלא אם כן זה יחרוג

מהמצב הבריא

ואז נתכונן ונהיה ערים

לא נהיה פתים

כי המים הקרים מעוררים

ולא נלך בדרך חתחתים

נהלך בדרך המלך

ללא חשש ופחד

שיזרקו עלינו איזה פלך

ולא יאחזנו רעד

כי לפני הרגל מתקנים את הדרכים

סוללים ובונים אותם

ואז פוסעים כבני מלכים

עלינו מתנוסס החותם

שאומר שאנו חזקים

עשויים כברזל

אך גם לה' זועקים

ליבנו עדיין נוזל

ולא מוצק כאבן

יודע הוא להרגיש ולחוש

לא מלא בקש ותבן

אלא הוא במטרה נחוש

תורה לו לתפארת

שזורה לו ככתר על ראשו מונחת

היא לו עטרת

מתהלך הוא בנחת

כי הוא מלא בביטחון

בריבונו של עולם, קונה שמים וארץ

וכל המציאות היא רק קצה הקרחון

עד שיגיע גואל, זרע פרץ

ויפרוץ את הגדרות המכסות

יסיר את המחיצות בינינו לבין השכינה

יסלול את הדרכים שמפלסות

את הדרך לטהרה, לשמחה ולרינה

וכך נהיה קשורים אליו באמת

לא נצטרך דברים חיצוניים

כי הפנימיות תהיה מותאמת

גם כלפי חוץ, איך שהדברים נראים

וכך נוכל להסתכל אל הנשמה

לראות את האור הגנוז הנעלם

הכל יהיה רק השתוקקות וצמא

והחוטא יהיה בוש ונכלם

שהיה עיוור ולא ראה

טמן פניו באדמה כיען

לא התבונן במראה

סירב להקשיב, מאן

ועכשיו כשאין הסתר

כשמציאות הבורא גלויה

כבר לא יכול להורות היתר

כבר לא יכול להיות כחיה

נשמתו הנעצבת מתגלה בצעקות

אשר אותה השתיק במשך השנים

לא נתן לה לדבר, נתן לה מכות

כיבה גחלתה במים גנובים

וכשקרני השמש הופיעו

שפכו אור ה' על העולם

את נוכחות הרשע הוקיעו

הכל לפני השם, הכל מצולם

עין צופה במעשינו

הכל כותבת

את צעקתינו

אשר את נפשינו מעצבת

לא משלימה עם הרשע

לא נותנת לו מקום לשכון

זה רע, זה פשע...!!

משהו לא בסדר, זה לא נכון

וכשיש דופק בלב

שומעים את רחשיו

כשיש רוח אחרת כמו לכלב

אשר לא השלים עם הרקב

אז הקב"ה נותן לנו הלם

חשמל שמעורר אותנו אליו

מתגלה בנו אותו הצלם

כשהוא עם הקודש משולב

חקוקות בנו אותיות קדושות

כתוב בשמים שאנו צדיקים

נשמותינו מקודש מתרגשות

כעל סעיפי סלע, נקיקים

אל הבורא מחכות

לגאולה שלימה

שיתגלה במהרה בלי עכבות

שתזרח עלינו החמה

שאור הלבנה יושלם

יתאחדו האינסוף והסוף

ואז יחגגו כולם

ה', את זרועך חשוף....!!

כדי לפתוח דלת
במפתח
צריך לסובב בעיקר בעדינות

ומעט חוזקה - אינה מזיקה
---
כדי לפתוח את הלב
בפני מי שאתה אוהב
הדבר אינו שונה בהרבה

בתחילה
כשהכרתיך, חברתי
גיליתי שחסרונות ישנם
ואינך מושלמת
כלל ועיקר

אך דווקא אז
או אז, שמחתי
ועלז לבי

כי גם אני
יכולתי
להיות שלימה
ובלתי מושלמת
-- ממש באותה הנשימה

נינוחות הפושטת בגוף
במלוא עוצמתה

בלי להמתין לפליאה
או להרמת הגבה
הממתינה
שם מעבר לפינה

כִּי זֹאת הַדֶּרֶךְ.
אַתָּה צוֹעֵד בְּאִטִּיּוּת, פְּסִיעוֹת חֲרִישִׁיּוֹת.
מִישֶׁהוּ יָשִׂים לֵב שֶׁהָלַכְתִּי?
אַתָּה שׁוֹלֵחַ יָדַיִם לְאָחוֹר, כְּמוֹ רוֹצֶה לֶאֱחֹז בְּמָה שֶׁנִּשְׁאַר שָׁם.
אַתָּה מַבִּיט קָדִימָה, מְמַצְמֵץ.
זֶה הַכֹּל בֶּאֱמֶת?
וְשׁוּב מַבָּט לְאָחוֹר.
מְדַמְיֵן אֶת אִמָּא.
אַבָּא.
לוּלִי.
גֶּשֶׁם מַתְחִיל לָרֶדֶת.
טִיף טַף
טִיף טַף
אֲנִי רוֹצָה לִצְעֹק לְךָ שֶׁתַּעֲצֹר כְּבָר.
מָה אַתָּה מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת?!
מְשֻׁגָּע.
אֵיזֶה עוֹלָם מְשֻׁגָּע.
אַתָּה מְשֻׁגָּע.
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתָּבוֹא אֵלַי אֲבָל גַּם שֶׁתֵּלֵךְ.
כְּבָר הַכֹּל מְבֻלְבָּל.
אַתָּה מְהַסֵּס.
מִסְתּוֹבֵב שׁוּב.
מְנוֹפֵף לְשָׁלוֹם בָּאֲוִיר.
קְצָת דְּמָעוֹת.
וְבָּיי.

אֲנִי מַבִּיטָה בְּךָ צוֹעֵד וּמִתְרַחֵק
אֵין לִי מֻשָּׂג מָה לַחֲשֹׁב.
זֹאת הַדֶּרֶךְ שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת, כָּכָה אָמַרְתִּי לְךָ.
וְכָךְ אַתָּה אָמַרְתָּ לִי.
הַחַיִּים הָאֵלֶּה זֶה שִׁגָּעוֹן, אֲנִי יוֹדַעַת.
זֶה דֵּי הָזוּי, כָּךְ אַתָּה חוֹשֵׁב, לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל מִתְמוֹטֵט.
זֶה הָזוּי, אֲנִי לְגַמְרֵי מַסְכִּימָה.
אֲבָל אֵין בְּרֵרָה.
זֹאת הַדֶּרֶךְ. וְצָרִיךְ לִצְעֹד.

בסירה של החיים
כולנו שטים

מתמודדים עם מגוון סוגי גלים
חלשים, חזקים, קטנים ונחשולים

מחכים להגיע לחוף מובטח
לגן העדן הנכסף

אך בדרך יש מהמורות
למי יותר ולמי פחות

----
---
ומה נותר לנו?
רק לחזק ולעודד.....
שאף אחד לא ירגיש כאן בודד

להתייאש ולהתלונן - לא יעזור
הן בכל מקרה, הים עלינו גיבור

את הים הגדול- לעבור מוכרחים
אז לפחות, בואו ונעשה זאת ---- בחיוכים 😆😁

פגשת הלך
האם חשבת מה לו נתת?
הרגשה של מלך?
או הרגשה של בטטה?

מה אני משדר?
מה אני נותן לאחר?
הרגשה מבואסת קודרת,
או מעודדת ומעוררת?

תחשוב על זה...
חשוב וחשבי גם את....
ונחיה בעולם מתוקן יותר

ולוואי ונזכה, אמן

אל נא תרבו תדברו גבוהה גבוהה
הן השכינה הקדושה עליהם תמיד בוהה

מי אני
ומה אתה
וגם את
ואתם

כולנו שווים
ברורים ואהובים

גם מי שבפרצוף כרית שרויה
בטטה, או אדישות מצויה

גם היא, גם הוא וגם הם
בני אלוקים אדירים אתם

לכל אחד יש עומק ומה לתת
אף כי נדמה, שהוא ממש לא מיוחד או בולט

כן, כן, כל אחד הוא 'משלנו'
הן בני עם אחד אנחנו
כולנו

הפורום הזה הוא גם לכתיבת סיפורים או רק שירה?

חשבתי
שאצליח בכל

דמיינתי
אתחבב על הכל

רציתי
לאגור הישגים והצלחות

קיויתי
לחיים חלקים וורודים ורק שמחות

והמציאות באה
והוכיחה לי

שברוך השם
גם הצלחה קטנה אותי משמחת
וחברה אחת 2 או 3) קרובה מפרגנת, מכניסה בלבי המון נחת
שהישג אחד בינוני, עבורי הוא מספיק מרשים
וגם אם פה ושם יש קשיים, שמחה קטנה תוליד בליבי ריגושים

בסך הכל, אני בנאדם קטן
הכל גם ככה משתנה כל הזמן
אז כן, עבורי זה בהחלט מספיק
משמח, מועיל ואפילו מצחיק

תשמח בנאדם
תשמח

לך ליבי עמל
לבנות אדם מאדמה,
והנפש בשדותיה
מתקינה מקום בפנים,
להושיבך אחרי הגשם
בתוך גן של עדנים.

לך בתוך כדים
ארצה לשמור קרני חמה,
ובעת סעודתנו,
עת דודים ואהבים,
אמשכם כחוט של חסד
אל פירות המתהווים.

לך על אדמתי
אמתין לקול פעמונייך,
ומול רושם הפסיעות
על השביל שלקראתי,
אבוא אלייך בחיבוק:
היי נא חלק מביתי.


אתם מכירים את הנוהל, אני בהחלט שמח בפרגונים אבל גם מעוניין בהארות והערות (אם ישנם).
ושאלה אחת לי; בבית האחרון עדיף : אבוא או אצא?

על זה שאת קוראת פה את כל הדברים שמעלים ולא מפספסת ועונה לכולם ואני בטוחה שאת משמחת פה הרבה אנשים..

אני בקושי כאן ת'אמת, אבל ישר שמים לב לזה ו,וואלה באמת מעריכה ואשרייך לגמרי!!
זה באמת כיך לשלוח משו כשיודעים שבטוח יהיה לזה יחס ממישו, וזה כיף גם לקבל תתגובות שלך.. נראה שאת משקיעה בכל תגובה קצת מחשבה ולא סתם קוראת ברפרוף ושולחת סמיילי.. אלא באמת מקדישה לכל דבר ת'יחס שלו..

בטח עוד הרבה פה מצטרפים אליי

 

ותודה גם לכל האחרים שעונים ומגיבים ומשמחים.. זה עושה טוב בלב ובטחון להעלות ולהמשיך לכתוב!

 

ותודה לכל מי שמעלה פה משו ומשתף ומחכים אותנו ומזכה אותנו לקרוא את הדברים שלו..

אנשים שפה, תדעו שברוך ה אתם מוכשרים אחד אחד

ואת הרב אני לא קוראת וכשאני קוראת אני לא מגיבה, אבל באמת ממה שאני כן רואה אז כולם פה ברמה וישלי הרבה התעוררויות מדברים שלכם שאני קוראת פה ושם.. ותמשיכו לכתוב. זה טוב לנפש. ושבעזרת ה יהיה לכולנו רק דברים משמחים לכתוב עליהם ושה' ישלח לכולנו גאולות.. וגאולה אחת שלמה לכל העם המתוקי שלנו

אשריכם ישראל

 

מה עושים אם ממש רוצים לכתוב אבל כלום לא יוצא??

 

במיוחד שסביבי כולם כותבים בלי הפסקה... מבאס ברמות...

אֵיךְ מַגְדִּירִים לָאַחֵר
אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ בִּי?
אֵיךְ מַצְלִיחִים לְחַבֵּר
בֵּין טוֹב וְקֹשִׁי וְעִרְבּוּב
שֶׁאֲנִי.
כִּי אֲנִי
יֵשׁ בִּי עוֹלָם
שָׁלֵם
שֶׁמִּתְחוֹלֵל בִּי.
יֵשׁ בּוֹ הָרִים וּגְבָעוֹת 
תְּהוֹמוֹת וּנְבִיעוֹת
וּמַיִם מְתוּקִים מְתוּקִים.
וְהַדֶּרֶךְ מִתְפַּתֶּלֶת
בְּתוֹכִי
מֵהָרֹאשׁ לַלֵּב
לְבֶטֶן הַמִּתְעַרְבֶּלֶת 
הַמְּחַפֶּשֶׂת
בִּי
מְנוּחָה.

 

מַרְגִּישָׁה 
בְּהָרֵי הַגַּעַשׁ
הָרְדוּמִים.
הַלַּבָּה מְבַעְבַּעַת בָּם
מַמְתִּינָה 
לִשְׁטֹף הַכֹּל 
לֵב הַחַיִּים שׁוֹכֵן שָׁם
מְחַכֶּה
לְהַרְווֹת הַכֹּל
אֶת כֹּל הַצִּמָּאוֹן 
וְהָרָצוֹן
וְהַכְּמִיהָה
שֶׁבְּעוֹלָמִי.

נִשְׁבַּעְתִּי
שֶׁאֶלָּחֵם בָּכֶם
כְּמוֹ מְשֻׁגָּע קָשֶׁה
בְּכָל כֹּחִי

נִלְחַמְתִּי
וְנִצַּחְתִּי
וְהַחֲרָדָה מִלְּאָה אֶת לִבִּי
עַד שֶׁלֹּא יכָל לָשֵׂאת עוֹד

והַיּוֹם שְׁבוּעָתִי הֲפוּכָה
אֲנִי מֵרִים יָדַיִם
וְנוֹתֵן לָהֶם לְנַצֵּחַ
לִשְׁטֹף אוֹתִי מִכָּל מָה שֶׁיָּדַעְתִּי עַל עַצְמִי

הַחֲרָדָה אָמְנָם שָׁקְטָה
אֲבָל הָעֶצֶב עָמֹק
וְכָבֵד
מוֹשֵׁךְ אוֹתִי אֶל הָאָרֶץ

אֵין לִי מְנוּחָה

לא משהו מעניין, רק אומר תודה. תודה לכל המוכשרים/ות שפה על השירים היפים שלכם, הפוריות והמקוריות פורצות גבולות חדשים, גבולות שכבר נדמה לי שאין לי חלק בהם. אני נהנה, באמת!

לפני זמן רב אמרתי, או ליתר דיוק בקשתי, שהתוכן יעלה רמה - אני לא יודע אם זה באמת קרה באופן מסוים בגללי ובגלל אנשים נוספים שאמרו את זה או שאולי זו רק התקופה של שנה חדשה וכל הסובב אותה אבל אני שמח לראות שהדברים עולים יותר בעין יפה (עדיין לא השאיפה שלי אבל אני לא מספיק פה כדי להרים את זה) - תמשיכו ככה!

אמונה, שמחה, התחזקות, תשובה, אמת, אהבה - לכולנו.

פַּעַם הָיוּ לִי מִלִּים

פַּעַם הָיְתָה לִי מַנְגִּינָה

שֶׁל אַהֲבָה

 

פַּעַם אָחַזְתִּי בֶּאֱמֶת

אֱמֶת שֶׁל הַלֵּב

הָיָה לִי אֱלֹקִים

הָיָה לִי אוֹתִי

 

וְעַתָּה מָה נִשְׁאַר..

רַק גַּעְגּוּעַ מַר

צוֹרֵב אֶת מֵיתָרַי 

כְּמוֹ הִזְדַּקְּנוּ צְלִילֵי הַלֵּב

 

נִבְלִי שָׁט בְּיָם הַגַּעֲגוּעַ

מִתְרַחֵק וּמִתְקָרֵב

מִתְרוֹמֵם וְשָׁפֵל

כְּמוֹ נָתוּן בְּגַלְגַּל שַׁעֲשׁוּעִים

 

מְנַגֶּנֶת רוּחַ הַסְּעָרָה

עַל מֵיתָרָיו שֶׁל נִבְלִי

נִבְלִי שֶׁשָּׁט לוֹ 

בְּיָם שֶׁאֵין לוֹ סוֹף

אַתָּה דּוֹפֵק עַל דַּלְתוֹת הַחֲרָדָה שֶׁלִּי.
מַפְצִיר בִּי לִפְתֹּחַ חַלּוֹן אֶל נִבְכֵי נַפְשִׁי הַמִּתְמוֹדֶדֶת.

(הוּא בִּכְלָל לֹא יָדַע
כַּמָּה כְּאֵב עָלַי לָשֵׂאת
טֶרֶם שֶׁאֶחֱבֹק אוֹתוֹ בְּיָדַיִם עֲיֵפוֹת.)

אַתָּה דּוֹפֵק עַל דַּלְתוֹת עֵינַי.
מְבַקֵּשׁ לִפְרֹץ גַּם מִתּוֹכִי
בַּעֲדִינוּת מְסַחְרֶרֶת
בְּלִטּוּף וְרִפּוּי וְנֶחָמָה

יֵשׁ שָׁמַיִם גְּדוֹלִים בתּוֹכִי
וְהֵם בּוֹכִים עָלַי גִּשְׁמֵי בְּרָכָה.

הוֹלֵךְ וְנִבְנָה,
מִתּוֹךְ הֲרִיסוֹת.
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ יָפֶה,
בְּ-'לָלֶכֶת מַכּוֹת'.

 

עִם עַצְמְךָ,
עִם הַצְּדָדִים הַגַּסִּים.
שֶׁל הָאִישִׁיּוּת,
לֹא לְוַתֵּר, זֶה מַקְסִים.

 

לְאַחַר זְמַן רַב,
שֶׁל שָׁלוֹם עִם עַצְמִי.
כְּלַפֵּי חוּץ,
אַךְ לֹא בְּמוּבָן פְּנִימִי.

 

הִכְרַזְתִּי מִלְחָמָה,
עָלִיתִי עַל בָּרִיקָדוֹת.
שִׁגַּרְתִּי טִילִים,
גִּיַּסְתִּי יְחִידוֹת.

 

בָּא אֵלַי אִישׁ זָקֵן, וְסִפֵּר,
שֶׁאֲנִי מִשְׁתַּתֵּף בִּקְרָב.
אֲשֶׁר מִתְנַהֵל מֵעַל דַּפֵּי הַהִיסְטוֹרְיָה,
זֶה זְמַן רַב.

 

וַאֲנַחְנוּ מִתְקַדְּמִים,
מִתְעַלִּים וּמְנַצְּחִים.
אָז תִּצְטָרֵף חַיָּל,
כְּלִי הַנֶּשֶׁק הוּא אוֹרוֹת גְּדוֹלִים.

 

וְכָל חֹשֶׁךְ יִמָּלֵט וְיָסוּף.
וְכָל הָאוֹרוֹת מְטַהֲרִים אֶת הַגּוּף.
וְחַיִּים אֲמִתִּיִּים הוֹלְכִים וְעוֹלִים.
וּמַרְגִּישִׁים נָהֲרָה שֶׁל תְּחִיַּת הַמֵּתִים.

 

 

 

לאחר זמן רב ללא שירים חדשים, שמח לחזור לפורום.

 

אִלּוּ הָיִיתִי יָרֵחַ
לֹא הָיִיתִי מִתְחַסֵּר לְעוֹלָם
הָיִיתִי נָמֵס בְּסוֹפוֹ שֶׁל הַיּוֹם
וְחוֹזֵר לְהַפְצִיעַ בְּכָל שִׁיר אוֹ חֲלוֹם

 

אִלּוּ הָיִיתִי יָרֵחַ
הָיִיתִי מְעוֹרֵר נֶחָמָה בְּכָל פִּנַּת כְּאֵב
הָיִיתִי אוֹר לְכָל חֹשֶׁךְ מִתְקָרֵב
הָיִיתִי לָבָן וְצַח
שׁוֹמֵר עֲלֵיכֶם כּוֹכָבִים

 

אִלּוּ הָיִיתִי יָרֵחַ
הָיִיתִי מְשַׂמֵּחַ
הָיִיתִי שַׂר וְצוֹחֵק וְזוֹרֵחַ
מְחַיֵּךְ לְכָל הַנֶּעֱצָבִים אֶל לִבָּם
הָיִיתִי כָּאן אִתָּם
אֲפִלּוּ שֶׁתָּמִיד אֲנִי רָחוֹק 
(אֲנִי שָׁם)

 

הַלְּוַאי שֶׁהָיִיתִי יָרֵחַ
כָּעֵת אֲנִי רַק בֶּנְאָדָם
בּוֹכֶה וְצוֹרֵחַ כּוֹאֵב וְשׁוֹכֵחַ
שֶׁגַּם אֲנִי יָכוֹל לִהְיוֹת אוֹר לְכָל הָעוֹלָם

 

א.
לשון הרע מחולק בחלוקה מסוימת ל-2
1) מחשבה
2) דיבור

פירוט -
1) מחשבה בלבד

שמעתי רבנית שאמרה שאם אתה חושב טוב על השני, ממילא לא תדבר עליו לשון הרע
יוצא, שהכל תלוי במחשבה,
אם אתה חושב רק טוב, אוטומטית נמנע מעוון לשון הרע
אז -- להשקיע בעיקר במחשבה

2) דיבור בלבד -

ואילו, יש גישה שאומרת - אתה יכול לחשוב, אך אל תדבר
תשמור לעצמך בלב, רק אל תגיד בקול לאחרים, אל 'תלכלך'

---
מה ההבדל בין 2 הנקודות הנ'ל?
הנקודה הראשונה - היא כביכול הדרגה הגבוהה, טהרת המחשבה ממש
הנקודה השניה -גם אם אינך מצליח להגיע לטהרת הלב/המחשבה, וכן יש בלבך רע על השני --- עדיין, לפחות אל תאמר את הדברים הלא טובים בקול/לאחרים

----
ב.
ממה נובע לשון הרע? כלומר, מתי אדם חש צורך לדבר לשון הרע?
אפרט חלק מהסוגים שחשבתי עליהם -
(לא מתיימרת להקיף הכל)
1) שעמום, נושא לשיחה חברתית
2) שעמום # 2 - רצון להרגיש טוב עם עצמי ע''י 'לרדת' וללעוג על /ל האחר
3) פגיעה - בנאדם פגע בי ורוצה לדבר על הרגשות הקשים שנותרו בי בעקבות מעשה שנעשה על ידו כלפיי, כלומר - לשוחח על המתרחש בלב

---- אפרט בנוגע לנקודה (3)
אם אדם פגע בי, הותיר בי רגשות קשים, התנהג כלפיי לא בסדר -
קיימות מס' רמות התמודדות - מהנמוך לגבוה -
א. יש היתר להשיח מהלב, כזכור לי (בלי אחריות, תשאלו רב)
ב. ( אך... האם נשאר ברמה א. הרדודה הזו לנצח? והרי אם כך, נדבר לשון הרע כל היום וכל הלילה בתואנה ש'פגעו בי')
להאמין שהכל משמיים, וממילא כלל לא' מזיז' לי מה קרה ומי עשה, בכלל לא פגע בי, למחוק את הפגיעה ואת הרגשות בכלל.... קצת גורם נזק לערך העצמי בטווח הרחוק - זו תחושת השפלה, שאסור לדבר על הרגשות שלי ושמותר לאנשים לרמוס אותי בכיף
ג. להבין שהיתה כאן פגיעה, רמסו אותי, התנהגו אליי לא יפה - באופן שאני לא היתי מתיחס לשני - -- כלומר לקבל את העובדה שלא התנהגו אלי יפה, להסכים 'להפגע' -
אך להפנים שהשני אינו מושלם, 'מותר' לו לטעות ולפגוע, ולזכור ולשנן שיש לו יתרונות ודברים חיוביים אחרים נוספים באישיות שלו, ולכן לא לדון אותו לשלילה ולא להפגע קשה

בהצלחה
שנזכה לשמור, אמן


* לא סגורה על הסדר בין ב לג', מה דרגה גבוהה יותר

אני רוצה שתדעי
שאיני מתמהמה,
ומבקש מליבך
לבל גם הוא יהא דומע.

זה רק השביל שלי
שמתפתל קצת יותר,
והזמן שזורם בו
עובד בקצב אחר.

חכי לי, יקרה
עוד אסוף אסיפך,
וסלחי לי
אך עוד לא בא עת בואך.

ואת עצמי אני שומע
ובתוכי נרעד,
אך בטוחני שבסוף
יקום בניין עדי - עד.