אחי כפרה
נמאס כבר מכל הדרמה
נשמה חיים שלי
בוא תתקרב איתי
מה הקטע של כל הכינויים
תגידו את האמת בפנים
זורקים מילה שתיים
בוא תגיד את זה בעיניים
אל תגידו אותן סתם
הן לא עוד סתם פתגם
יכולות להיות חץ ללב
ויכולות לגרום להתקרב
מילים חזקות מלאות בכח
מהנשמה שלך אל תעז לשכוח
שימו לב למילים האלה
הן לא סתם כינויים כאלה
עולם שלם נמצא בתוכן
אז תכין תיק ונברח מכאן
מה מותר מה אסור
בשביל לתקן לב שבור
שוקל את מילותיי לפני היציאה מפי
את רגשותיי מנסה להחביא
תעשה מה שאתה רוצה
כי אף אחד לא יחכה.
לא הבנתי כל כך את מה שכתבת
אתה כותב מאוד יפה
שיר ממש יפה, אך פשוט לא הצלחתי להבין את המסר.
כאילו, באיזה מקרה החיצוניות טובה ולא הפנימיות...?
אני פשוט לא מצליח להעלות על דעתי מצב כזה...
הבנתי...
חזק, תודה רבה...!
יפה מאוד
עין טובה זה דבר בסיסי ונכון שנותן חיוּת ובריאות ומאריך חייו של אדם, אדם שמסתכל בעין רעה על המציאות רק צובר רוע וטינה מיותרת בליבו שגורמת לו עצמו קודם כל נזק...
יש על זה תורה שלימה וכ"כ הרבה דברים להאריך בהם...
לדוגמא, משפט אחד מני רבים, מפאת קוצר הזמן ואי הרצון לנצל"ש:
"כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו, מתלמידיו של אברהם אבינו.
ושלשה דברים אחרים, מתלמידיו של בלעם הרשע.
עין טובה, ורוח נמוכה, ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו.
עין רעה, ורוח גבוהה, ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע.
מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע.
תלמידיו של אברהם אבינו, אוכלין בעולם הזהסב ונוחלין בעולם הבא, שנאמר (משלי ח), להנחיל אוהבי יש, ואוצרתיהם אמלא.
אבל תלמידיו של בלעם הרשע יורשין גיהנםסג ויורדין לבאר שחת, שנאמר (תהלים נה), ואתה אלהים תורידם לבאר שחת, אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם, ואני אבטח בך."
זה ממש חזק וחשוב וצריך לחזור ולשנן את הרעיון הזה, זו דרך חיים שלימה והסתכלות בריאה וטובה...
ואגב, בדיוק בהקשר לזה, השבוע היה יום הפטירה של רבי לוי יצחק מברדיצ'ב, שזה ממש מתאים...("סנגורם של ישראל", יש עליו מלא סיפורים....)
בורח מלפני ה'
אל השממה במדבר
צועק
הנה יכסה המדבר
על חטאיי
יסתיר אותי
מבני אנוש
אשר יהוו אתגר
יאיימו עליי
כי אני לא מושלם
והם מושלמים
והנה הגיע הלילה
והרוח המקפיאה
חדרה את לשד עצמותיי
שקשקתי
חדרה פנימה, לכל הגוף
לא נותר מקום שהרוח לא הגיע אליו
הכל היה חשוף בפניה
כאילו אין לבוש ועור
וסוף סוף
הרגשתי
הבנתי
שאי אפשר לברוח מפניו
והדלקתי מדורה כדי להפשיר
והפשיר ליבי ביחד איתה
כמו מקלחת, רק שורף
מאחה וטוב, כמו חריף שמנקה את הגרון
השקט, הרוגע
לא ברוח ה'
ולא באש ה'
אלא בקול דממה דקה
הנשמה פנימית
לא צועקת או מתבלטת
רק צריך להתבונן ולגלות אותה
הלכתי לישון
ומחלתי באמת בלב לכולם
הרגשתי איך אני צריך את השמירה
של הקב"ה
פה לבד, במדבר
רק הוא יכול להגן עליי
ואיך המשמעות של החיים
לא שווה כלום בלעדיו
רק אליו אפשר לפנות בעת צרה
הוא היחיד שיכול להושיע
הלכתי לישון בתחושה רגועה ובטוחה
יודע סוף סוף פעם ראשונה
שמישהו שומר עליי ואפשר לישון בשקט
למחרת קמתי
הלכתי את הדרך בחזרה
החום מייבש את גרוני
קרני השמש קופחות על מצחי
הרגשתי את הצמא
פתאום אין לי שפע
פתאום הרגשתי את הצורך האמיתי במים
שבלעדיהם אשכרה אין חיים
אי אפשר לשרוד
ופתאום הבנתי איך בלעדי הקב"ה
אין חיים
פשוטו כמשמעו
הייתי צריך להרגיש את זה על בשרי
לחוות את התחושה
כדי להרגיש, להתחבר
אז התפללתי אליו
שיושיע אותי, שיעזור לי
בחסדי ה' יתברך הגעתי לעיר
ופתאום אני רואה את אחיי
את אמי, את אבי
ומחבק אותם
כי אחרי שהלכתי
אחרי שהיה חוסר
פתאום הרגשתי את הגעגוע
חוזר וניעור
פתאום זה לא מובן מאליו שיש משפחה
שעוטפת אותך באהבה
ודואגת לך ואכפת לה ממך
והבנתי פתאום
שאחרי שנדדתי וברחתי מה'
כשהייתי רחוק ממנו
דווקא אז גיליתי את הגעגוע
גיליתי שאני באמת רוצה אותו
שאני צריך אותו
ואז הקרבה אליו
משמחת הרבה יותר
מתגלית האהבה שאינה תלויה
האהבה שבשבילה
הקב"ה ייחלץ אותנו מכל צרה
כי הוא אוהב אותנו
ללא תנאים
וגם אם חטאנו
זה לא משנה
כי זה מה שעושים
כשאוהבים
אנא ה', אנו בניך
רחם עלינו והושיענו
!תות"ח!כן, עשיתי הפעם בסגנון יותר קליל...
תודה...!
תות"ח!!תות"ח!אחרונהכיף לשמוע...🤗!
לדעת להכיר את מקומי הגבוה, השלם, ולא להנמיך אותו בהערצה עיוורת מול האדם האחר.
מישהו אחר חח
אבל דווקא רוצה לחדד נקודה שבדיוק הבנתי ממש היום, בעקבות שיחה עם אנשים שאני מעריך (לא מעריץ..): לפעמים יש הערצה עיוורת שהיא טובה, כי המקור שלה זה תכונה באדם האחר שממלאת צורך עמוק שקיים אצלי, ואז כל החסרונות שלו מתגמדים למול הדבר הטוב שהוא מביא לך. יוצא שגם אם מודעים לחסרונות - הם לא מעניינים מספיק בשביל להפחית מההערצה כלפי אותו אדם. וזה לא בהכרח דבר רע.
לא יודע לתת דוגמה, אולי אהבה לבעל/אשה זה משהו בסגנון הזה?
רציתי לתת מבט שקצת מעל / מעבר, שאומר להסתכל דווקא בצורה פרטנית על מה הוא נותן לי - סוג של עין טובה - ולא ללכת לקיצוניויות של "הוא בא לי טוב בעין" או "הוא איש רע" או "הוא איש ממש מושלם אני מעריץ אותו"
גיליתי ממש היום שזה משחרר יותר את התלות הרגשית (לחיוב ולשלילה) לאנשים מסויימים
מקווה שאני מובן עכשיו...
את מעריכה ממש רב מסויים, מאמינה בדרך שלו ומקבלת ממנו הרבה
אבל... (ומקווה שלא לשבור פה שום דבר)
מה יקרה אם תראי את הרב בפיג'מה? לכאורה זה מוריד קצת מהערך הנערץ והמושלם שלו.
אבל בהסתכלות מחודשת, עדיין אפשר להעריץ את מה שטוב ברב - שזה בעצם מה שהוא נותן לך באופן אישי ושבגללו ממש התחברת לאותו רב.
ואז זה כבר לא הערצה עיוורת אלא מודעת.
רק הוספתי תובנה שהייתה לי היום חח.
זה כמובן לא סותר ולא בא במקום מה שכתבת על לכבד גם מי שקשה לראות בו את הטוב.
כתבת יפה מאוד ומפורט...
אתה מנסה לחלוק על מה שאמרתי? כי לי נראה שאנחנו די מסכימים.
אֵין לִי בִּטָּחוֹן
בְּעַצְמִי
בָּכֶם
בְּךָ
אֵין לִי בִּטָּחוֹן
שֶׁתִּשָּׁאֲרוּ כָּאן
כְּשֶׁאֲנִי מָרוּחַ עַל מִדְרָכָה
אָז אֲנִי נִמְרַח לְבַד
זוֹכֵר
וְאָז שׁוֹכֵחַ
וּבַלַּיְלָה מְיַלֵּל בְּשֶׁקֶט אֶל הַיָּרֵחַ
אֵין לִי בִּטָּחוֹן
שֶׁאֶשָּׁאֵר כָּאן אַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל יִקְרֹס
מִכֹּבֶד מִשְׁקָלִי
אָז אֲנִי בּוֹחֵר
לִהְיוֹת יוֹתֵר אַתֶּם
וּפָחוֹת אֲנִי
אֲנִי צֵל שֶׁל גַּעְגּוּעַ
מהשירים שכדאי שיהיה להם רש"י של המשורר/ת למטה
וואו. זה חד ונוגע מאד.
תודה על זה.
אין מה להגיד.
יש פה כשרונות בפורום הזה, ב"ה...
המילים מהדהדות בי, מדברות אליי, לא יודע להסביר אפילו...
נוגע ללב
האם יום אחד נחזור לגמרי ?
להיות עצמנו, לפני הכל ?
לטוהר הילדות, לתום.
לשמחה לעוז החיים.
להרמוניה עם המציאות.
הכאב חזק וכך גם הביטחון,
שהאש תכלה את כל הקוצים.
לפעמים אנחנו לא רואים את ההתקדמות.
כמו הורה שמפקיד לילדו כל חודש סכום בבנק בשביל עתידו,
הקב"ה לא תמיד מראה לנו את ההתקדמות שלנו,
ואנחנו רואים את הקשיים והאתגרים.
ודווקא הכאב משמח.
ודווקא הטוב צומח.
ודווקא תהיה אהבה.
ודווקא יש תקווה.
.תות"ח!נכון כ"כ...
תות"ח!עזרו ממש העצות פה בתגובה שלך, תודה
מדהים...!!
תודה רבה...!
בהחלט הרחיב את ידיעתי בנושא ב"ה...
תודה...!
אדם
לא איזה מכונה
לא איזה רובוט
בורא עולם קנה
שלא יווצרו חובות
גופנו פקדון
מתנה מאיתו יתברך
ושלא ילך לאבדון
כל נשמה כמו פרח
אם משקים אותה מים
ששאבנו מבאר החיים
הגוף נהיה יותר תמים
הטוב יותר בהיר ונעים
אך אם משקים אותה חומץ
חומר זר ומסוכן
יורד החשק והאומץ
הגוף נהיה מאוכן
מן בובה על חוטים
מריונטה מהלכת
עשויה סמרטוטים
הלב נעשה מתכת
וכאשר דופקים עליו
משמיע רעש חלול
כי העץ השיר עליו
כבר לא נקי וצלול
התוכן שקע עמוק
הנשמה והשמחה ירדו
האור כבר לא מתוק
הם הפכו לערפל, התאדו
כי הבובה יונקת מהטומאה
מחוברת בחבלים לסטרא אחרא
לקודש כבר לא צמאה
תהום בינינו לקב"ה נפערה
אך דווקא מתוך מצב זה
מצב עגום ושפל
את דמינו נזה
ונצעד ללא חשש בערפל
ממעמקים נקרא ה'
נישא פנינו אל על
אני לא אשם!
זה יצר הרע פעל
ומתוך המצב הלחוץ
ה' ישמע זעקתינו
והפנים יתגלה בחוץ
לשמחתינו ולאושרינו
וכך יחזור החיוך
השפתיים המרננות לשמים
וכבר לא יהיה חתוך
נשפוך ליבנו כמים...!
תודה רבה...!!
וואלה, יפה, שמח לשמוע...
באמת עכשיו במבט אחרי אני רואה שזה יותר קל לקריאה ויותר קולע, אם כי יש עוד מה להשתפר, מצד אחד רואים שזה לא סגנון מצומצם ומצד שני לא היה מלאה וארוך מדי...
(את השיר השני שהעלת התחלתי אבל לא גמרתי..)וזה לא פגע בעיניי במסר, הוא עבר טוב..וואו, כיף לשמוע, איזה יופי...
תודה רבה...
אחלה...
בעז"ה בלנ"ד אשתדל לקצר יותר את השירים באמת, או לפחות לעשות אותם יותר מסודרים, כפי הניתן...
!תות"ח!אחרונהבהחלט...!
אכן...
תודה רבה...!
אחלה, תודה על ההערה...!
מנסה
להחזיק
מה שהקב"ה מנחית עלינו
זה נסיון
ואם אנחנו מנסים
אם אנחנו מאמינים בכוח שהקב"ה נתן לנו
אם אנחנו לא נשברים
לא מתייאשים
לא מאבדים את הרוח
לא נותנים לתכתיבים של יצה"ר לנהל אותנו
לא נותנים לו להיות בעל הבית
אנחנו הבוס...!
ואנחנו אומרים ליצה"ר: "אתהה מפוטר!"
אתה אש, you are fire
לביא של אש
תשוקה עזה לא מוסברת
עם אש אפשר לשרוף ולכלות
את זכרונותינו וכוח מוחנו
את נפשינו הטהורה
את רוחנו החופשיה וההומיה
את תקוותינו ושאיפותינו
את גנזי מחשבותינו
את הלך רוחינו
את רצונינו
את אור עינינו
את פשטותינו
את תמימותינו
את אושרינו וחיוכינו
אך אפשר לבנות עם אש
לשלהב את רוחנו
לאהבת התורה, העם והארץ
לחיבור ודבקות בריבונו של עולם
לרומם אותנו למעלה, האש שואפת תמיד למעלה
להעצים אותנו ולתת לנו כוחות והתלהטות
חיוּת וריתחא דאורייתא בלימוד
רצון עז לא לקבל דברים לא טובים
עקשנות לשמור את מצוות ה' באדיקות
מסירות נפש על התורה
ואם נשלב את האש הזאת עם
איפוק ועדינות של עומק
ענווה ושפלות רוח
התבטלות אליו יתברך
הבנה שהכל מאת ה', גם הרע
דרך ארץ ומידות טובות
פנימיות שלימה ואמיתית
צניעות וכיסוי החומר
טהרה וקידוש החומר
אז יבוא התיקון השלם
והאש תבער על גבי המזבח
תיתן לנו כוחות בעבודת השם
תשלהב אותנו
תיתן לנו עוצמות וכוחות להמשיך הלאה
תבער את הרע, תלבן את הטוב
תכלה את הלכלוכים והזיהומים
תעדן ותשכלל את הטוב ותהפוך אותו ליותר מחושל
כי כאשר מלבנים את הברזל ושורפים אותו
הופך הוא לבן וטהור
הופך הוא לחזק ומחושל הרבה יותר
תעלה אותנו השמימה בסערה
ותקרב אותנו לריבונו של עולם
תפוצץ את היצר הרע
תפוצץ את ליבנו העשוי ברזל
ותגלה מתחתיו לב של בשר
בשר ודם, עור, עצמות וגידים
אשר פועם ומרגיש
טהור וישר
אשר נמשך אל הטוב
ואוהב קדושה וטהרה
רוצה אל האינסוף
שואף וכוסף אליו
חפץ בקרבתו
ההשתוקקות והערגה
הם בעצם דבר טוב
הרצון להיות נעלה
להיות טהור
להתחבר לריבונו של עולם
ומרוב שאנחנו אוהבים אותו
אנחנו מוכנים להתאמץ כ"כ
להקריב את נפשינו כעולה וכקרבן
לב עם חשמל ואנרגיה
ולא כבוי ומעומעם
לב פועם
וכמו הלב
כך אנחנו
עולים ויורדים
רצונינו למעלה
אליו, לקב"ה
לפעמים אנחנו יורדים
כי אלו החיים
וזו המציאות המורכבת שבה אנחנו נמצאים
אבל תמיד אנחנו עולים אחרי זה
לא נותנים לירידה לעצור אותנו
אלא ההיפך
היא רק מקדמת ומחשלת אותנו
מבררת ומזככת אותנו
כחומר ביד היוצר
כברזל ביד החרש
אשר שורף את הברזל
וממנה בונה משהו חדש
משהו יותר חזק ואדיר
חרב אבירים
שנועדה לנצח את האויבים הגדולים ביותר
וככל שיש יותר ליבון, כך כמות הברזל יותר גדולה
והחרב תהיה יותר גדולה
אך לא לשכוח את המים
את הענווה
את התורה
כי אחרי שצורפים חרב
טובלים במים
כדי שתירגע
שתבין שיש מישהו מעליה
היא לא הבעלים
הבעלים הוא מי שמחזיק בחרב
רק הוא מחליט מה לעשות
הוא יכול לקחת את האש ולבנות
והוא יכול לקחת את האש ולהרוס
הוא יכול ללכוד עיר ולשלוט עליה
אך לפעמים האדם לא לוקח את הרע
אלא פשוט שורף הכל
חבל
בעיר ששרפת יש משאבים
יש זהב, נחושת, ברזל
צאן, ובקר
אפשר להשתמש בכל זה
חבל לשרוף הכל
בל תשחית
בל תשחית את הכוחות
את הרצונות והשאיפות
אל תכבה אותם
אל תדרוך על הגחלים
אל תזרוק עליהם עפר
אלא תיקח אותם
ותשתמש בהם לטוב
תזרוק לתוך המדורה שלך
תתחמם לאורם
ובסוף תהיה תלמיד חכם
אשר אנשים אחרים
יצטרכו להיזהר
כדי לא להיכוות בגחלתך
אותה גחלת שהשתמשת בה לטוב
ושלהבת את המדורה שלך
שהפיצה חום וחיוּת בעולם
הפיצה את האור הא-לוקי
האמיתי, הזך, והטהור
ואם אדם יכבה
זה רק עניין של זמן
עד שהאש תחזור ותתקוף אותו
ותכלה אותו ואת כל מה שבנה
אלא אם כן ישתמש בה לצידו
כי מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה
ונהרות לא ישטפוה
ואם אנחנו ניתן עליה מים
האש רק תגדל עוד יותר
ותתפשט עוד יותר
ותשתולל מבלי לעצור
אז חבל שהבניין שלנו יפול
אפשר לבנות אותו על יסודות חזקים
שחושלו על ידי האוּר
ויעמדו בסופות וברוחות הכי חזקות
וכך הבניין שלנו יהיה הרבה יותר גבוה
הרבה יותר חזק וחסון
איתן אשר יעמוד בצונאמי הכי גדול שיש
כי אתה באש הצתה
ובאש אתה עתיד לבנותה
את האש המחברת
המאחה והמרפא
שנותנת לנו את ההתלהטות
את ההתלהבות
את הדביקות
את השמחה והשלימות
את הרצון ואת הבחירה
את הערגה והכיסופים
את האש שמחברת בינינו
לבין קודש הקודשים
הקטרת הקטורת
עולה למעלה
זכה וטהורה
נקייה מכל מום ופגם
תמימה
רק שלא נקריב אש זרה
שלא נביא אש לא טובה
כי אם נכניס אש זרה
היא רק תחריב ותהרוס
תעקור נטוע
תמוטט ותחריב
תכלה ותשרוף
אנחנו צריכים להיות כפופים
לריבונו של עולם
לא לשכוח את המים
לשמור מצוותיו
לעשות רצונו
ולא לתת להתלהבות שאוחזת בנו
לעשות נגד רצונו
וגם אנחנו צריכים להיות עירניים
וכאשר יש שריפה שאנחנו לא מסוגלים לעצור
לברוח ממנה
ואחרי זה, מרחוק
לכבות אותה עם המים
עם אותם מים
כן, המים שכבר הזכרנו
ואם עולה עשן
לזכור
אין עשן בלי אש
צריך לטפל בשורש הבעיה
וע"י המים לכבות את אותה שריפה
שהתחילה מאותו עשן קטן
מאותה סגריה קטנה
שהציתה ושרפה יערות שלמים
ומה שאפשר לראות באש
זה את היופי והסגנון
לא רק שחור לבן
לא רק מלאכים נשגבים
אלא יופי, צבעוני
יש חיים, יש תזוזה
יש מהמורות וירידות
לא הכל רק מישור משעמם
יש הרבה צבעים באש
הרבה גוונים
שמוסיפים חיים וצבע לעולם
צובעים אותו בגוון אנושי
שיודע לבנות
שיודע לבחור בטוב
שיודע לקחת כל דבר
ולהשתמש בו לטוב
להעלות חול אל הקודש
לזכך ולטהר
לצרוף ולברר
להוציא את הסיגים מתוך הפסולת
אחרי שהתכנו ע"י האש
ואז כשהאש הגיעה
אפשר לברר ולצרוף
להיות יותר זכים וטהורים
יותר מצורפים ומבוררים
ואחרי שהוצאנו את הסיגים
אפשר לצרוף את הכל בחזרה
ולקבל זהב טהור
כסף טהור
נוצץ
בלי מומים וחטאים
בלי פגמים ולכלוכים
וזה האמן האמיתי
שיודע לצרוף
ויודע לקחת כמה גוונים
ולעשות מהם ציור ססגוני
שיודע לתאר את כל הפרטים
אך תמיד, בכל משיחת מכחול
זוכר את התמונה כולה
וע"פ הוא הולך בכל דרכו
שנזכה להוסיף את הנופך המיוחד שיש לנו
את הצבע שאנחנו מוסיפים בחיים
ולדעת להשתמש בכשרונותינו ובכוחנו
בעבודת השם יתברך
בשמחה ובהתלהטות
בחיבה יתירה ועזה
ולא נשכח את הרצונות שלנו
ואת האמת שמנצחת הכל
ואת זה שאנחנו חזקים
ולא לשכוח שהכל מאיתו
לדעת להיות כמים
אשר זורמים הם
ולא נותנים לאש ולמכשולים
לעכב אותם ולא להתקדם
לא נותנים לסלעים הקשים
להוות להם מכשול
אלא חולפים על פניהם
והם מחלישים אותם
כי זה הכוח של המים
כוח ההתמדה
הנחישות וקור הרוח
להמשיך למרות הכל
לזרום למרות כל המכשולים
ואז אפשר לעשות חורים
גם בסלעים הכי גדולים
ולגלות מתחת להכל
את אוצר החיים
הלב שלנו
אנחנו
באמת.
וואו, תודה...!
הבנתי, בסדר, מקבל...
לפעמים יש כ"כ הרבה מסרים ומה לכתוב שאני פשוט לא מצליח לקצר, כמו שיגידו לי לחתוך את התינוק, הוא תינוק, אי אפשר לחצות אותו, הוא אחד...
אבל מקבל את ההערה, אשתדל לכתוב גם לפעמים דברים יותר קצרים, זה אחד האתגרים שלי בתור כותב, לעשות סדר בכל הדברים, לא לכתוב מפוזר וכל מה שעולה על רוחי, אלא לצמצם ולתמצת, להשמיט ולחסר, לעשות מסודר, קשה לי מאוד.
באמת לא מובן מאליו הכשרון שלך לעשות שירים מאוד עמוקים בכ"כ קצת מלל, זה כשרון מטורף שחסר, בהחלט שאפו.
ותודה על השירים שלך, באמת שנותנים לי המון השראה ובעז"ה בלנ"ד גם אנסה ללמוד ממך את אמנות התמצות, זה לא פשוט לי בכלל.
כן, את צודקת שאני לא צריך לקבור את זה, כי אז זה פשוט יכבה אותי, אני לא יכול בלי אורך, אלא אני צריך איזון, האופי שלי והסגנון שלי הוא פשוט לכתוב הרבה, לעומתך שהסגנון שלך הוא בדיוק הפוך, לכתוב קצת עם הרבה תוכן מאחורי זה.
רק סתם מעניין אותי, הסגנון שלך הוא בנוסף לשלי, זאת אומרת, את יכולה גם לכתוב קצר וגם ארוך או שרק קצר...?
סתם מעניין....
תות"ח!תודה על ההערה...
ואת יודעת לכתוב ארוך ממש...?
כאילו, נגיד משהו ארוך ברמה של מה שאני כותב...?
או פשוט באופן יחסי לשירים שלך עכשיו...?
וואלה, מעניין...
אני תמיד כתבתי ארוך, מעניין מה שאת אומרת...
וואלה, יפה...
מעניין...
בהצלחה...!
זה פשוט יפה! עם הרבה עומק
אהבתי ממש!!
!תות"ח!שמח על תגובתך, מעודד ומשמח...
!תות"ח!אחרונהכן, הגיוני...
אחלה...
תודה רבה...!
בלי ההסבר שלך לא הייתי מבין את זה בחיים. בחיים לא פגשתי את הדימוי הזה בהקשר הזה.
מסתבר שהסברים לפעמים זה חלק משמעותי מהשיר
הבנתי את זה אחרת לגמרי מאיך שהסברת את עצמך בתגובות (לפי ההסבר שלך יותר מתאים לקרוא לשיר על שם המטרה אולי? כי זה ההסתכלות מהצד של המטרה ולא של החץ...).
בכללי נראה לי שזה טוב, שהכתיבה משתפרת ונתונה יותר להבנת הקורא. מה את חושבת?
ועזבי מה אחרים מגיבים, הכי חשוב שזה יוצא מבפנים ואותנטי לפי מה שאת מרגישה (וברור שכיף מאוד לקבל תגובות והתייחסות, אבל הסברים טכניים כבר כתבו לך למה זה קורה). לדעתי לפחות. אישית, פחות אוהב דברים עמוקים מדי מדי שכל מה שנותר זה לכפות את נסיון החיים שלי על הפירוש של השיר ובעצם לנתק אותו מהמשמעות המקורית והרגשות של הכותב (יש עניין במסתורין ובטיפה ערפל אבל עדיין צריך איזה ממשק לרגשות של הכותב או איזו חוויה דומה שאני מכיר פחות או יותר).
קצת קשה עם המשקלים וכל זה, אבל אהבתי מאוד את התוכן ואתה ההבעה..
חוחים ולא חוכים. הבית השני בשתי שורות האחרונות - לא כ"כ מסתדר עם קצב הקריאה..
(אהבתי את השבירה שבסוף הבית האחרון).
זה נכנס בצורה טובה ויפה.
אתה רוצה תגובות על הטקסט, לא ממש מבין בזה אבל:
כל 2 שורות ראשונות מתחילות בכף (הדמיון?), אבל בשורה "הר מוריה בין כל הרים" פתאום זה חסר. זה בכוונה? מה המשמעות?
גם באותה שורה, למה לא הר המוריה? אני מבין שיש תפנית בבית האחרון, ודווקא בגלל זה, אתה רוצה להראות ייחודיות שכמו ישראל עם מיוחד ככה הר המוריה המיוחד.
דווקא לי זה הפריע לרצף של הקריאה כי הרגשתי מיד שחסר שם אות או משהו...
השורה "הר מוריה בין כל הרים", היא כאילו מנותקת מהמשפט הקודם והמשפט הבא, בלי ו' החיבור או כ' או לא יודע מה.
דבר נוסף, לדעתי יידוע דווקא ידגיש את ההתאמה וההשלמה שרצית להגיד. כי ישראל זה שם של עם מיוחד (כמו ששם של בן אדם זה כבר יידוע), ולהבנתי גם הר המוריה צריך להיות עם יידוע (סתם לכתוב "הר" ואת השם שלו "מוריה" - זה לא נשמע לי מספיק ייחודי בין כל ההרים אלא כתיאור כללי כמו "הר גבוה" מבין כל ההרים)
אבל נשמע שאתה מבין במה שאתה אומר מבחינה דקדוקית אז סומך עליך חח
בדיוק מה שאמרתי...
לכן אני משתדל בשירים של @רחל יהודיה בדם לא להגיד מילה על השיר, כי כשמורידים אותו לתמליל רגיל ולמסרים חיצוניים רגילים, הוא מאבד מהקסם ומהמיוחדות שלו, פשוט להשאיר ככה ולא לגעת, זה הורס את השיר.
אני יודע שזה קצת לא מסתדר עם הסגנון שלך, @פרצוף כרית, כי השירים שלך עממיים ופשוטים כאלו, מסרים ישרים וקולעים בלי יותר מדי סיבוכים, אבל תביני שזה לא הסגנון, זה סגנון שונה לגמרי...
את האמת שאת הסגנון של @רחל יהודיה בדם לוקח קצת זמן להבין אותו ולרדת לסוף דעתה, אבל אחרי שקולטים במה מדובר זה פשוט תענוג לקרוא את השירים וליהנות מכל המסתורין והערפל מסביב לשירים שנותנים להם קסם מיוחד ונגיעה אישית.
נכון מאוד.
וואו, תודה רבה.
נגעת בנקודות חשופות אך חשובות, תודה על התיאור הנפלא.
במגרש הישן בקצה הרחוב
הוא נוכח,
מאפיל את היום, מחשיך את הלילה,
סותם כל ניצוץ של של האיש הצעיר
הפיקח.
כבר שנים הופך כל חדש לפיסח,
שיתווכח
עם הנוכח
לְנַצֵּחַ. לָנֶצַח.
חוקים
הכתובים בדם שיבש ועידנים לא בעבע,
אותיות
על אותם שאינם ולא יוסיפו געגע.
בבית הקברות הישן בקצה הרחוב איש צעיר
התפכח
פוסע למגרש החדש הרחק מהעיר
את הלב הוא פותח.
המגרש הוא שומם, האור כה בהיר,
תפילה אחת בליבו של האיש הצעיר,
שלא יסתנוור, שלא יבעיר.
ראיתי מלאכים בכל מיני צבעים
ראיתי מלאכים בחולצות לבנות קופצים ראשונים להצלת חיים
ראיתי מלאכים באפודים כתומים קופצים מאופנועים ישר אל הפצועים
ראיתי מלאכים בצבעי שחור וצהוב רצים לחלץ לכודים ולכבות שריפות
ראיתי מלאכים באפודים צהובים דואגים לאלו שאינם בין החיים
ראיתי מלאכים בחולצות כחולות מגנים על כולם, מכוונים ועוזרים
ראיתי מלאכים בצבעי זית שומרים ומגנים על מי שלידם
ומאחורי הצבעים
ראיתי נשמות
עם כיפות בלי כיפות
עם מטפחות ורעלות
עם חצאית או עם מכנס
עם לב ענק
שרוצים לעזור
שקופצים ראשונים
שלפעמים מוותרים על חייהם
כדי להציל את חיי אחרים
ראיתי אותם
ראיתי את כולם
וגם ראיתי את השקטים
האנשים בלי הצבעים
שאין להם חולצה מיוחדת
או אפוד זוהר
אבל תמיד יבואו לעזור
עליהם לא ידברו
אותם לא יזכירו
להם לא יודו
כי הם לא צבעוניים
הם פשוט
אחים
אהבתי את השקט שמתלווה לשיר הזה. או שזה רק אני.
מתנגנת באוויר אותה מנגינה המוכרת
היא חוזרת להאיר אותה אהבה לא מושלמת
קשר כמו של אחים רחוק קרוב
נותנים את היד אחד לשני בלי לעזוב
מביטים דומעים צוחקים ביחד
שומרים אחד על השני מפני הפחד
שנינו בסירה אחת מעל המים
אוחזים ידיים מסתכלים בעיניים
קשרי הדם זורמים בפנים
מהסיבה הזאת אנחנו אוהבים
מהעיניים של החיים
לפעמים צריך לתקן לבבות שבורים
העיניים דומעות אבל לא מעצב
רוצה איתך לשמוח גם בערב
סוף יום מגיע שנינו גמורים
עוד יום עבר שהצלחנו להיות שמחים
מביטים בתקרה וגם בכוכבים
לראות אחד את השני גם ממרחקים
לא נצליח להשלים אחד לשני את החיים
יושבים בלילות כותבים אחד לשני סיפורים
ואין לזה סוף לזכרונות לאהבות
אני איתך גם אם צריך לא להיות
בים של אותיות מנסה למצוא את המילים
לנסות לראות איך אהבה מאייתים
כן אני בן....
ואהבתי ממש איך שהגבת לא היית צריכה להגיב יותר בעדינות
ועוד פעם ריגשת אותי!
את אומרת לפרסם את זה ככה בנשואים טריים?
אני ממש לא נשוי אני רק בן 16
לפרסם את זה כמו שזה ככה בנשואים טריים?
אז ככה פשוט לשים בנשואים טריים?
הגיבו לך בהורות?
את החיים (לא רק פה, בכל מה שפרסמת לאחרונה).
ולא הבנתי למה משועממים? בדרך כלל זה אדישות או לשקוע בענייני היום-יום, לא?
מסכים עם הרעיון לגבי המסגרת שהיהדות נותנת.
אני הבנתי שאת עושה השוואה בין עולם לא יהודי (נקרא לזה כך לצורך העניין) לבין העולם היהודי. ואז הכותרת אומרת, לפי מה שהבנתי, שמי שלא הולך בתוך המסגרת הזאת אז הוא משועמם.
ודעתי היא שמי שנמשך אחרי דברים חיצוניים / ענייני העולם הזה / כל מה שלא קשור ליהדות ממש - זה לא בגלל שהוא משועמם אלא בגלל שיש משהו מושך בדברים אחרים (וגם יש איזו נקודה של טוב). סתם ככה כדי לא להיות משועממים כל מסגרת של עבודה או לימודים יכולה להספיק. גם בלי להיות דתי.
או שאת מתכוונת לשעמום במובן עמוק יותר?
מבין ומסכים לגמרי עם מה שאת אומרת.
הקונוטציה הראשונה שלי ב"חבורת משועממים" הייתה שונה מההסבר שלך, אבל עכשיו אני מבין למה התכוונת. ומעניין שבחרת לנסח דווקא ככה, כי התוכן עצמו די מובן לעומת הכותרת שהיא הכי קשה להבנה חח (מבחינת עומק של הדברים)
!תות"ח!בהחלט חשוב, לא לראות את המצוות בתור "עול" חיצוני כפוי אלא זו האמת וזו המתנה האמיתית, השכר של המצוות הוא לא רק מה שנקבל לעולם הבא, אלא עצם עשיית המצוות עושה אותנו יותר מאושרים ויותר טובים, יותר מסופקים ויותר רוחניים, יותר א-לוקיים, הנשמה שלנו באה לידי ביטוי ואנחנו לא מספקים את עצמינו במשהו רגעי חולף שרק נראה לעיניים כאילו הוא יפה ויספק אבל באמת הוא רק הורס ולא נותן מענה אמיתי לרצון שלנו הפנימי העמוק.
יפה מאוד...!
!תות"ח!אשרייך...!
בעצם הבנתי. מסר מעניין,
קצת עצוב לשם שינוי חח
איזה שמחה יש לך, בלי עין הרע 
נראה לי שאת בגישה כמו שכתבת לי פה: זה בדיוק הרעיון - פרוזה וכתיבה חופשית
וגם אני מצטרף לנקדימון (אם הבנתי אותו נכון) ולא מבין את זה כל כך, איך את יכולה לתאר מציאות שנשמעת מעייפת/קשה ולהגיד שדווקא המציאות הזאת היא מה שעושה לך טוב. אני הייתי מצפה שהתיאור יהיה יותר מדגיש את השמחה הכללית מקיומם של הילדים, בלי לרדת לפרטים, כי הפרטים המציקים של היום-יום הורסים כביכול את ההרגשה הטובה.
האמת שהסגנון שלך מזכיר לי תיאורים שקראתי רק בספרים על אמהות, אז יש מצב שפה נעוץ חוסר ההבנה, אבל עדיין זה יפה מאוד כי לא שמעתי שמתבטאים כך בדרך כלל.
ולעניין,
דווקא זה מביא משהו אחר - מיוחד, וטוב, כמובן - כאשר השיר שוזר בערבוביא מציאות קשה עם תחושות טובות עליה. כי הרבה פעמים רגילים לשמוע או דכאון או שהכל מושלם חח...
הבעיה היא רק שהיה צריך את ההסבר הזה מראש וקשה להבין אותו רק מקריאה של הטקסט.
לא חושב שכדאי לך להרוס את הסגנון השמח בחלקו שלך רק כי כולם פה פורקים... אולי אם את רוצה, אז טיפה שיהיה ברור יותר כבר מההתחלה הכיוון הכללי שאליו את לוקחת את השיר (וזה קצת נשמע ככה בשרשור הספציפי הזה).
נראה לי שכבר התרחקנו ממה ש @נקדימון רצה לומר (לא מצליח לתייג)...
קל לי לתת דוגמה ספציפית מפה (ואולי זה גם כי כבר הבנתי את הראש שלך משירים קודמים).
דבר ראשון הכותרת היא כבר בקונוטציה חיובית אז זה מעיד על ההמשך שהוא יהיה טוב בסוף ולא מבאס.
הנימה של המשפטים שפה היא איזה משהו... מרגיש קצת מחויך ושמח... לא יודע להסביר ממש
טוב התייאשתי. זה בגלל שאני כבר מכיר את הסגנון מראש. משוחד מדי...
