פרצוף כריתאת לא היחידה....
אבלללל
תהיי בטוחה במי שאת איך שאת.
פרצוף כריתאחרונה
כתיבה נוגעת.
❤️
בתאריך כ' בתמוז תשפ"א 03:19זה ספור על ילדה קטנה בלי בית,
שמאז גיל קטן מאוד זרקו אותה מהבית לרחוב.
לאף אחד לא היה אכפת, לאף אחד זה לא הזיז,
היא חיה מהיד לפה. כל יום מחדש, מנסה לשרוד עד הלילה,
ובלילה, כשהיא הולכת לישן, לפעמים על ספסל בגינה לפעמים על דשא
ולפעמים על המדרכה או על הכביש, היא מקווה לקום בבקר ולגלות שהיא חולמת, אבל בשום בוקר זה לא קרה. אותה ילדה קטנה גדלה והפכה לנערה קטנה, קשוחה, קשה, נערה קטנה לוחמת על החיים, נערה קטנה שאכפת לה רק מעצמה שלא מזיז לה מה שלום אחרים, נערה קטנה שרוצה לנקם. בכולם. בכל העולם.
בוקר אחד היא החליטה לחפש את ההורים שלה, מחפשת פה שואלת שם ומוצאת אותם, יש לה כתובת. היא מצטיידת באקדח ובכמה שטרות גנובים, עולה על מונית, מגיעה לרחוב, נכנסת לבניין, עולה לדירה, מחכה שלוש שניות ופותחת את הדלת בלי לדפק, והם יושבים שם, ההורים שלה, מתעלמים ממנה, היא מוציאה את האקדח ובלי להסס מכוונת, ויורה, שני כדורים, לראשה של אימה ושני כדורים לראשו של אביה, הם מתים במקום, והיא יוצאת בלי להשאיר עקבות, לא מתחרטת לשנייה על מה שהיא עשתה, היא נקמה בהם, ועכשיו רווח לה.
חלפו שנים, הילדה הקטנה כבר גדלה והפכה לבחורה קטנה, לא התחתנה, איימה על אנשים, סחטה מהם כסף, ובסוף רצחה אותם, מהכסף הגנוב קנתה בית ליד הים, וגרה בו, לבדה, עם ארבע קירות לבנים ככה, היא לבדה, כמו שהייתה כל החיים שלה. המשטרה לא מצליחה לתפוס אותה. היא מתוחכמת. היא שנאה את כלם אפילו את עצמה. בימים היא הייתה מנסה לשרוד, ובלילות הייתה תופרת לעצמה תוכנית. עד שהתוכנית הייתה שלמה.
לילה אחד היא קמה, מתקלחת, מתלבשת בשמלה לבנה ארוכה, קולעת לעצמה צמה ארוכה. הולכת לכיוון הים, עולה על המזח, מחפשת את הסלע השלישי מהעמוד החמישי, מזיזה אותו, חופרת בור בעמק ששה סנטימטרים, מוציאה משם חפץ שחר, עוקפת את הגדר שמקיפה את המזח, עומדת מול הים, מכוונת את החפץ השחר אל לבה, לוחצת על ההדק ומשחררת.
השמלה הלבנה הופכת אדמה, היא נופלת אל תוך הים, המים הצלולים הופכים אדומים, והיא אט אט טובעת, אף אחד לא שמע, אף אחד לא ידע, לאף אחד זה לא היה אכפת, כל החיים היא הייתה ילדה. קטנה. ובודדה.
והילדה הקטנה היא אני
כן, כבר הרבה זמן לא כתבתי, וזה מה שיצא ברגע אחד. כאב.
אמן. שיהיה רק טוב!!
תודה!
כואב. מאוד. בעז"ה שיהיה לך רק טוב ושתשמח כל החיים.
רחל את כותבת כל כך יפה!
אני עוברת פה על דברים שכתבת וזה ממש ממש נוגע בלב!
מהמם!
מה עדיף לי ללמוד,
חנ"מ אוו לשון עברית?
עַל מִשְׁכָּבִי בַּלֵּילוֹת
בִּקַּשְׁתִּי
אַתְּ שֶׁאַהֲבָה נַפְשִׁי.
בִּקַּשְׁתִּיו.
וְלֹא מְצָאתִיו.
חִפַּשְׂתִּי אוֹתוֹ.
שׁוּב וָשׁוּב.
וְהוּא.
אֵינֶנּוּ בָּא.
סוֹבַבְתִּי בָּעִיר.
בַּשְּׁוָקִים.
בִּרְחוֹבוֹת.
בִּקַּשְׁתִּי אֶת אֲהוּבִי.
הַשּׁוֹמְרִים מָצְאוּ אוֹתִי,
מְשׁוֹטֶטֶת.
הֵם הִכּוּ בִּי,
פָּצְעוּ אוֹתִי.
וְאֶת אֲהוּבִי,
לֹא מָצָאתִי.
עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה,
מַיִם רַבִּים
לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹתָהּ.
וּנְהָרוֹת רַבִּים.
לֹא יִשְׁטְפוּהָ.
אילו מילים.... וואו
כל יום כמו נס - אמיר דדון
מִתְפַּזֵר, נֶעֱלָם
נֶגֶד מִי אַתָּה נִלְחָם
כִּי כְּבָר בָּלַעְתָ הַכֹּל
וּכְלוּם לֹא הִשְׁתַּנָה
כְּלוּם לֹא הִשְׁתַּנָה
אוֹתוֹ חִיפּוּשׂ אוֹתָה שְׂרִיטָה
הַיֵאוּשׁ וְהַתִקְוָוה
וְאֵין שׁוֹמֵר בָּעוֹלָם
וְאֵין עוֹד בַּיִת חָם
אֵין עוֹד בַּיִת חָם
כָּל יוֹם כְּמוֹ נֵס
שְׁמוֹר עָלֶיהָ
אַנִי מְבַקֵשׁ
בְּקוֹשִי מְסוּגָל לִנְשׁוֹם
שְׁמוֹר עָלֶיהָ
שְׁמוֹר קָרוֹב
עוֹד מְעַט כְּבָר מָחָר
אַתָּה מוֹשֵךְ בַּשְׂמִיכָה וְנִזְכָּר
הַחַלוֹם לֹא נִגְמָר
וְכַמָה זְמַן נִשׁאָר
כַּמָה זְמַן עוֹד נִשְׁאָר
אָז תְּטַפֵּס עַל הָהָר
וּתְדַבֵּר עִם הַהוּא שֶׁאֶפְשָׁר
כִּי כְבָר בָּלַעְתָ הַכֹּל
וּכְלוּם לֹא הִשְׁתַּנָה
כְּלוּם לֹא הִשְׁתַּנָה
כָּל יוֹם כְּמוֹ נֵס
שְׁמוֹר עָלֶיהָ
אַנִי מְבַקֵשׁ
בְּקוֹשִי מְסוּגָל לִנְשׁוֹם
וְחוֹשֶׁךְ בָּא עַל פְּנֵי תְּהוֹם
כמו הרבה שירים שלו...
שיר מושלםםם
גם אני מכירה אותו דרך תוכנית מוזיקה...
זה פשוט שיר ממיסס
קצת ארוך, מי שיש לו כוח...
....................
הָלַכְתִּי לְעֶבְרוֹ
אוֹר מִתּוֹךְ עֲרָפֶל
נָתַתִּי בַּעֲבוּרוֹ
חַיִּים שְׁלֵמִים שֶׁל אֹשֶׁר שָׁפֵל
נָפַלְתִּי עִוֵּר
אֶל תּוֹךְ יָם שֶׁל חֻלְשָׁה
הָיִיתִי חִוֵּר
בִּרְאוֹתִי דָּם שֶׁל קְדֻשָּׁה
אַךְ כִּפְרוּחַ קוֹצִים
עֲלֵי עֵץ הַגַּן
פָּרְחָה גַּם תִּקְוָה
וְצִפִּיָּ'ה לְאֹשֶׁר קָטָן
וַאֲנִי אֶתְנָהֲלָה לְאִטִּי
לְרֶגֶל מְלֶאכֶת שָׁמָיִם
וְאָמְנָם אֲכוּלָה תִּקְוָתִי
אַךְ רֹאשִׁי עוֹד נוֹשֵׁק אֶל הַמַּיִם
חִפַּשְׂתִּי בַּחֹשֶׁךְ
שָׁבַרְתִּי נֵרוֹת
תִּפְאֶרֶת חֲבוּיָ'ה
בְּמָבוֹךְ שֶׁל קִירוֹת
נִשְׁאַרְתִּי צָרוּד
מִצַּעֲקוֹת שֶׁל תּוֹכֵחָה
שֶׁיִּרְאוּ שֶׁאֲנִי טוֹב
שֶׁיֵּדְעוּ שֶׁדַּרְכִּי צָלְחָה
עַד שֶׁהֵבַנְתִּי שֶׁאֲנִי בְּסֵדֶר
מְיֻחָד כְּמוֹ כֻּלָּם
נְשָׁמָה
אֲבָל עֲדַיִן לֹא אוֹר מֻשְׁלָם
וּבַקּוֹל שֶׁנִּשְׁאַר
שַׁרְתִּי בְּשֶׁקֶט
לֹא עָצַמְתִּי עֵינַיִם
בִּרְאוֹתִי נְשָׁמָה מִתְקָרֶבֶת
וְהִסְכַּמְתִּי לִבְנוֹת
וּפָתַחְתִּי עַצְמִי לְהִבָּנוֹת
וְעִם אֲבַק הַשִּׁירִים
הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְקָרֵב לְבָבוֹת
וַאֲנִי עוֹדֶנִּי כָּאן
בְּתוֹךְ יָם שֶׁל תִּקְוָה
תָּלוּי בֵּין פַּטִּישׁ לְסַדַּן
מִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת עוֹד צַעַד
קָטָן
רואים את הייסורים מלווים את השורות. וגם את האש הקטנה של התקווה.
נראה כמו כתיבה שיצאה ממש מהלב, משהו אינטימי, ומאוד נוגע.
מבחינה טכנית, החריזה בבתים הראשונים מוסיפה מאוד ועוזרת למסר לזרום,
ודווקא בגלל זה אז ההמשך שקצת פחות מתחרז נהיה קצת כמו מכשול עבור המסר.
גם המשקלים קצת נאבדו באמצע השיר. עדיף לנסות להשקיע בכל השיר, זה יביא אותו לגבהים אחרים.
החלק הראשון והחלק השני נכתבו בזמנים שונים. באמת התלבטתי אם להמשיך את המשקל והחריזה לאורך כל השיר, אבל החלטתי לזרום מהצד הזה, מה גם שרציתי שתהי'ה הדגשה של תהליך עם שני חלקים. (אני אוהב את זה שלפעמים רוצים לקרוא משהו זורם וזה מגיע בצורה שונה דווקא...)
בכ"מ, כנראה אתה צודק, תודה רבה על ההארה!
פשוט שירים מדהימים יש לך...!!
הן מבחינת התוכן, המילים הגבוהות, הביטויים, הארמזים וכו'...והן מבחינת המסרים השזורים בין השורות שפשוט באים בצורה כ"כ טהורה וטבעית בין המילים והשורות, והם כ"כ גבוהים ויפים...
מת על השירה שלך, בקיצור...
הייתי אומר לך לשנות ולחרוז את כל השורות, אבל אני חושש שזה יאבד מהטבעיות של השיר ומהתוכן והמסרים המטורפים, אז אני אבלע חזרה את לשוני ואתה לא תתייחס למשפט האחרון...
אשריך...!
איזה, אם כבר אני עפר שמתאבק בעפר רגליך...
הבנתי, אשריך...
!
בשמחה, אם יש על מה....
אני חושב שהפוך...
תודה!
ממש מחזק
ואפילו מדהים ממש!!! מרגש ונוגע ללב!
הרעיון ממש מובן -
להוריד את השאיפות - שלא תהיינה גבוהות מדי? האם זה הרעיון?
ולעשות צעדים קטנים של שיפור בחיים, במקום לחשוב שאתה "גדול הדור"
תמיד היה לי קשה להבין את הסתירה בין הרעיון הזה לבין הרעיון של "אם לא תשאף להיות גנרל- גם חיל פשוט לא תהיה".... כנראה שצריך לתמרן ולאזן בין שניהם , לא? אם יש לך תשובה לשאלה זו אשמח מאד
תודה
אכן, על הרעיון הזה בנוי השיר, אבל אני חושב שצריך לדייק בין 'להוריד את השאיפות' לבין 'להתמודד איתן בדרך הנכונה'.
כלומר, אני אתן דוגמא עלי ואסביר.
לי הייתה תקופה ארוכה שחשבתי שאם אני שואף למקום גבוה, אז כבר עכשיו אני צריך לראות את עצמי כאילו אני שם.
ובעקבות כמה דברים והרבה התייעצויות הבנתי שהדרך הזו לא נכונה. הי'ה לי מאוד קשה העם משפט 'לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורים ליבטל ממנה' (עדיין קצת קשה...) כי בסופו של דבר - כ"א רוצה לגמור את המלאכה.
ולאט לאט הבנתי שהדרך הנכונה באמת - היא לא להנמיך את השאיפות, אלא להבין, שאם כל הגודל של השאיפות, עם כל הרצונות הגדולים, עם כל השאיפה להיות גנרל - אנחנו לא ילדים קטנים שרוצים משהו ואם לא מקבלים אותו בוכים. אנחנו מבינים שבשביל לבנות בנינים גדולים, צריך להתחיל מקטן. אם ננסה להתחיל מהקומה הרביעית - שום דבר לא יעבוד לנו. אנחנו עדיין שואפים, אבל מבינים שבשביל להשיג את השאיפות, בשביל להיות גנרל - צריך קודם כל להיות חיל פשוט.
בהתחלה קצת קשה עם זה, אבל לאט לאט זה ממש נותן נחת כשמבינים ש'אני בסדר', אני נבנה לאט לאט, יש לי את הדרך שלי ובע"ה צריך לבטוח בקב"ה שנגיע, ונגיע. ואז זה גם גורם לשמחה עצומה במה שעושים...
תודה רבה על התגובה המחזקת!
(נ.ב: יש לי כמה מקורות שכיוונתי אליהם בשיר ומדברים על זה, אם את רוצה אז אשלח, לא רציתי לחפור יותר מדי...)
הוא, כמובן, הפסוק: "ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה ולרגל הילדים עד אשר אבוא אל אדוני שעירה"
פסוק לפני כן כתוב: "אדוני יודע כי הילדים רכים והצאן והבקר עלות עליי ודפקום יום אחד ומתו כל הצאן: יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה וכו'..."
יעקב כך אומר לעשיו כשנמצא בסוכות ועשיו מציע לו ללכת איתו לשעיר...
ובסופו של דבר מה שיקרה זה שאכן נגיע לשם: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה לה' המלוכה"...
שנזכה...!!
(אמרתי על זה שנה שעברה דבר תורה ארוך בשבת ישיבה אז לכן אני קצת יודע על העניין...כמובן, לא תרצו שאתמלל לכם את דבר התורה, הוא היה איזה עשר דקות-רבע שעה...
)
!תות"ח!גם אני מאוד אהבתי...
רק הסברתי את השיר של המחבר, זה לא אני....
הלוואי שזה היה השיר שלי...
ועי' מפרשים שם ודברים רבה א כ מה העניין של מלאכת שמים.
אבל בכללות:
זרעונים א - צמאון לא-ל חי
אורות התורה ט ג, ו טו
יש עוד, בע"ה מקווה שמחר י'הי'ה לי זמן לבאר יותר...
!!!תות"ח!השירים שלך כ"כ חלומיים...🤩!!
רומזים למקורות של הרב זצ"ל אשכרה...!
הלוואי שאגיע לרמה הזאת בבקיאות ברב זצ"ל...
בטוחני שאעקוף אותך מתישהו, לא יעזור לך, אני שרוף על הרב זצ"ל יותר ממך...
כבודו גדול ממני בתורה במצוות ובמעשים טובים, והכפילני כבר בבקיאותו ועיונו. ולמה יכתוב ככה זה שבע פעמים?
(נ.ב: לא נכון, כבר עקפת...)
על כל מה שכתבת לא יודע, ולא אתווכח איתך, אבל אני מקנא בבקיאותך ברב זצ"ל🤩, שלצערי עדיין לא עקפתי את כבודו...
ממש ממש לא...
הדרך שלי עוד ארוכה...
אבל בעז"ה בקרוב...
דבר איתי בש"א שנייה...
אם יש למשהו כל חומר שהוא כתוב בקשר לנושא ''אחדות''
(חוץ משירים) אשמח מאד!
יש לנו שבת אחדות בקרוב, ורוצים להכין 'עלון' לשבת, ואין לנו לא זמן ולא רעיונות.. תודה רבה!!
יש למישהו עצות איך למצוא רעיון טוב לספר?
כאילו רעיון טוב וחזק לכתוב עליו ספר.
הכול לטובה!אבל זה צריך להיות שלך!!!
משו ממך!!
ככה אני חושבת...
אבל בכול זאת אני אתן קצת
על אנשים מה הם חושבים וכו.. שיש עלילייה...כזה התחלה , אמצע , סוף!
למשל סתם רעיון על אדם שהולך להתחתן וכו...
אין לי מושג. זה בא משום מקום, פתאום נופל איזה נצנוץ - סיפור שאפשר לספר במשפט אחד.
הספר נכתב מאליו...
המלצתי: תתחיל מכתיבת סיפורים שאתה מכיר (ספר שקראת / מקרה ששמעת עליו)
אחרי כמה זמן תגלה שהסיפור לא דומה בכלל למקורי.
צריך להתאמן על זה.
אני לא חושבת שיש נוסחה למציאת רעיונות לסיפורים. הרעיונות באים פתאום.
אבל מה שבעייתי זה שאתה מתחיל לכותב ואז אחרי כמה ימים כבר שוכח מזה...
ויש לך במגירה מלא התחלות
אבל בסדר שיהיה לנו בהצלחה!!
דמעה שקופהחחח, קורה לי תמיד...
זה אנגלית, היא מדברת כל סרטון על תחום אחר כתיבה של כל דבר מספרים לסרטים למשחקי מחשב, אתה יכול לצפות רק בתחומים שרלוונטיים לך.
הכול לטובה!תכנסי למקלחת (עובד!!!) ותתקלחי. ותחשבי על זה תוך כדי.
תנסי לחשוב.
צאי למקום שקט ותני למילים לזרום.
פשוט תכתבי, והכל יזרום לך ;) ככה זה קורה לי...
זה צריך להתחיל מהרעיון..
כלומר, קצת קשה להתחיל מהרצון לכתוב ספר, ואז לשבת ולדלות רעיונות לתוכן.
גם כשאני כותבת שירים, אני לא אומרת "יאללה אני רוצה לכתוב שיר" ואז מחפשת על מה לכתוב.
אני חושבת על איזה מקרה/ סיפור/ תובנה/ מחשבה וכדו', ואז עולה לי מחשבה "יאללה בוא נכתוב על זה שיר".
מקווה שזה מובן..
אנא אערףאחרונהממלאים את כל ישותי, רגבי האדמה האדומים. נקרות הסלע והמערות.
צהוב וירוק ממלא הצומח את פני הארץ, משווה לה מראה מפעים.
בין בתי הכפרים צצים עצי דקל זקופים, וחסידה שנחה ממעופה.
כמה טוהר וחיים אצורים ביופי הזה, כמה חן ונעם.
עכשיו העמק נפרש בינות להרים, שדות רצופים וחממות,
עמלי כפיים קמים למלאכתם, להביא לחמם הביתה.
לצידנו רכס הרים מגושם, השרוע על העמק כפיל רובץ, חלק כמו מדבר..
-כמה אוהבים אנו אותך ארצנו היחידה,
וכמה אוהבת את, אותנו, בנייך, שעלייך שומרים בהערצה.
כיף לקבל ממך פירגונים
זה יותר סיפור מאשר שיר, לפחות אצלי.
יש פה תשומת לב מעניינת ויפה לפרטים, ושימוש טוב במשלב ציורי-גבוה כזה.
בהחלט אפשר לדמיין מישהו שעומד על תל חרוש, ומתפייט.
האהבה לארץ אכן מורגשת, וכיף לקרוא.
סך הכל נהניתי
אהבתי...
זה מדהים
קסום
אני רוצה להיות יכולה
להרגיש קרובה
להסתכל על האנשים ובהם לגעת
מבלי להוציא מילה
לתפוס את המתכת בידיים חשופות
רגע לפני שהיא פוגעת
לנשום. לשבת על החול ולהקשיב
לים הכואב את ספינותיו הטרופות
להושיט חמש אצבעות לשלום
לקבל מהעולם אהבה, ולהשיב
לפתוח לב ולהאמין,
כי זהו טבע האדם
וזה טבע החיים.
סתם מעניין אותי, את חושבת ככלל שחריזה פוגעת באיכות?
אישית, אני בקושי מסוגלת לכתוב שיר בלי חריזה (לפחות שתי שורות)
ואני מסכימה שלפעמים מרוב רצון לחרוז ישנה פגיעה ברעיון הבסיס של השיר, ובכל זאת...
שומע... אבל המילה "ילדותי" הפתיעה אותי.
אני חושב שזה לחלוטין תלוי בכתיבה.
מעניין
איזה כיף לקרוא את התגובות שלך! את מהממת!
אגב, מצטרפת למנצל"ש,( למרות שנראה לי שאני מבינה למה את מתכוונת...)
ממש התחברתי
