שרשור חדש
*אין עדיין שם*רץ לשום מקום
המבט עלה בסוף הלילה
הסיבות החלו להסתובב
הרגשות טיפסו להם למעלה
וחתול החל מיבב

אור הירח כבה ומואר
חשכת הלילה משוטטת לבדה
בפינה עלומה עומד זמר
ששר לו על אהבה אבודה

הוא רוצה עוד ועוד
הוא שומר סוד מסוד
חיים שלמים נעלמים
לתוך שדות של רגעים
ואולי יכנס אל החדר
יתאפס יכוון את התדר
הרי טעם גן עדן לא טעם
הפרי נשכח ממנו גם

לחישה קטנה מרחפת מעל
המפל זורם לו לאיטו
מחשבה גדולה נתפסת בגל
האמת כבר לא איתו

חוזרת הבדידות ומטפסת ברגליים
טיפה של שחור דופקת חזק
האהבה שווה כמעט כפליים
אך האינסוף נעלם במבזק
וואופרח תלוש

שיר קסום, עמוק, ויפה

התחברתי♥️⁩

...רחל יהודייה בדם
אכן,קסום ונוגע
אהבתי מאוד
..להיות בשמחה!!!
מילים יפות יש לך..
זה יפה יפה.
נכנס עמוק
מהמם כל כך!פסיעות

עצוב קצת...

תודה לכולכםרץ לשום מקום


מהמםם ממש אמיתי תודהרק להיות.


יפהפהארץ השוקולד
אהבתי את המשקל בחרוזים, מרשים מאוד
אם כי קשה לזכור מה קרה בהתחלה אם זה משנה
וואלה יש משקל?רץ לשום מקום
זה יוצא לי לבד...
ככה הרגשתי כשקראתיארץ השוקולד
מרשים👏
יפה מאודאנו_נימי (G+)

מזכיר לי אותי בזמנו שהייתי כותב שירים כאלה. מילים יפות, באמת קצת חסר הקשר אבל זו השירה הלירית. הנושא ברור - בדידות. כיף לקרוא.

זה מאוד מאוד עם הקשררץ לשום מקוםאחרונה
אולי לא מובן כל כך
אבל הוא קיים
צריכה רעיון לכותרת...באמונה תמיד
עבר עריכה על ידי באמונה תמיד בתאריך ב' באייר תשפ"א 20:12


...רחל יהודייה בדם
עדין נוגע ומלטף

לא משהו בכותרות
תודה!!!!באמונה תמיד

בעיקרון מהזה לא הולך לי שירים.

פתאום היד שלי רשמה...

ואם בכל זאת יעלה רעיון אשמח לשמוע

יפה מאוד...תות"ח!

אולי "עמידה איתנה"....?
או "שתול על פלגי מים"?
או "שתול בבית ה'"?
או "ה' לי איתן"?
או "ה' בחושך אור לי"?
או "כבוד ה' עלייך זרח"?
או "כי אתה עמדי"?
או "גלגלי עזר ה'"?
או "קביים של יד ה'"?
או "היא תנצח"?
או "ה' רועי לא אחסר"?
או "ה' חילי ומעוזי"?
או "ה' משגבי ומפלטי לי"?
או "ה' מגִינִי וקרן ישעי"?

או "צור כל העולמים"?
או "צור ישראל וגואלו"?
או "אביך קנך"? (לפי דעתי הכי מומלץ...)
או "א-לוה עשהו"?

או "צור ישועתו"?

או "צור ילדך תשי"?
או א-ל מחוללך"?

 

(אגב, הרבה מהכותרות מובאות מפרשת "האזינו", יש שם אחלה ביטויים...)

חחחזקבאמונה תמיד

כן. אני יודעת את רוב האזינו בע"פ ב"ה.... אז זה בהחלט בולט לי.

שמות יפים. אבל אני מרגישה שכולם מבטאים רק את האמונה והאחיזה בה' ופחות את הכאב שעומד מאחורי הדברים.

אני רוצה שם שיבטא גם כאב.

כאב עם פתח לתקווה.

@תות"ח! ישלך רעיון?

וואו מהמםגומת חן
אומר את האמת בבהירות כזאת
הרגיש לי כאילו זה מספר את החיים כזה את הקושי, התפילה והגבורה
הייתי נותנת כותרת משהו עם "חיים" כי זה ממש מרגיש לי המציאות שלנו
אולי מקור החיים (ואז יש גם רמיזה לה')
או "כל יום כל היום"
ממש משהו יומיומי
תכתבי לי אם התחברת🤗
אהבתי ממש!באמונה תמיד

קודם כל תודה רבה! משמח ונותן כח!!! 

ובקשר לשמות... אהבתי ממש.

אבל השם של @דוד.ב התחבר לי עמוק לנפש. אז נראה לי אאמץ אותו.

רק לא מצליחה להבין למה הוא לא נותן לי לערוך

שמחה שמצאת את השם)גומת חן
😘באמונה תמידאחרונה


..דוד.ב
נוגע ומרגש.

בקשר לכותרת, חשבתי על-
"מאין אור" (אין עם חיריק).
"מאין" (עם חיריק) זה שלוש משמעותיות:
1. אין = ה' - "מאין יבוא עזרי" - מה' יבוא עזרי.
2. מאין = מהיכן - מהיכן יבוא עזרי (מה' כנאמר לעיל)
3. מאין = מלשון אין. אין עזרה.
וכך נוצרת משמעות של חושך יכול בתקווה וציפייה מה' להבאת אור לחושך.
ממש אהבתי!!!!!!באמונה תמיד

תודה רבה!

חושבת שאאמץ את השם!

תזכה למצוות!!!

אני ימים מתחבטת בנושא.

הוא לא נותן לי לערוך.באמונה תמיד

וכשניסיתי הוא מחק את הכל כששלח.

מישהו יודע למה??? 

@חולות @חותם-צורי מה אפשר לעשות?

מאין אור. (מעלה שוב כי לא נתן לי לערוך ומחק לי)באמונה תמיד

מאין אור

הלילות לבנים/ הימים שחורים

והזמן כעוצר מלכת.

החרדות רודפות/ הרתיעות כובלות

מרגישה חסרת כל יכולת

 

אז כל יכול/ עזור לא ליפול

ולמד לקום וללכת.

תן כוח לבטוח / ועזור לי לשכוח

ולרפא את הצלקת.

 

התפילות עולות/ התקוות צפות

ועתה איני מועדת.

הרוח נושבת/ האמת מלטפת

והאמונה בלב מולכת.

 

נ.ב. תודה רבה ל@דוד.ב על השם לשיר

ותודה גם לכל המציעים

 

..דוד.ב
איזה כיף!
נורמלית או לא נורמלית???!? (חלק ג')באמונה תמיד

בס"ד

קישור לחלק א': נורמלית או לא נורמלית???! - נוער וגיל ההתבגרות

חלק ב': נורמלית או לא נורמלית????!? (חלק ב') - נוער וגיל ההתבגרות

 

חלק ג'

הדרך התפתלה בינות להרים ולמעיינות, בין צוקים גבוהים ולעמקים פורחים. הם צעדו יחדיו, ושתיקה סמיכה שררה בניהם.

היא, עוד הייתה אחוזת הלם, והרהרה בהשלכות של המפגש הזה על חייה.

והוא, עסק במציאת תוואי הדרך ובעט בנרגזות אבני חצץ קטנות. האבנים הידרדרו במורד המשעול והשמיעו קולות חריקה חרישים בעת מגעם בסלע.

 

"כחחככ... כחחככ..."

הקולות נשמעו, וליוו את דרכם במנגינה שקטה.

וכך הילכו להם השניים שעה... ושעתיים.... ושלוש, עד שנדמה היה לה כי לדרך אין סוף!

'תכלס' היא חשבה לעצמה 'הדרך הזו היא בדיוק כמו הקולות שלי. שניהם חורקים, מעצבנים, מתישים, וחסרי סוף'.

היא המשיכה להרהר והסתכלה סביבה על הדרך. מנסה לאטום את האוזניים לרעשים החורקים,

מנסה לאטום את הלב לקולות הרודפים. כמובן, הניסיונות נענו בחוסר הצלחה. ורק צבעו המשתנה של פסיכו העיד כי נעשתה פה עבודה.

 

היא הביטה עליו. שיניו הארוכות יצאו מפיו וסימנו את תוואי הדרך בשעת הילוכו. הן נעשו חומות בקצותיהן מהעפר, וענפי ירק קטנים נראו מנפנפים לשלום ממקום מושבם בין שיניו. עיניו מצמצו במהירות, ורגליו קיפצו קדימה במהירות. היא הביטה בו וראתה את צבעו שאט אט הלך והשתנה לוורוד עתיק.

"תגיד, פסיכו" היא שאלה אותו. "מה הצבע שלך מסמל עכשיו?"

הוא הרים לעברה עיניים טרוטות ואמר בשלווה: "את זה את אמורה לדעת. לא אני!"

"מההה???" היא שאלה אותו במעט כעס "אדם צריך להכיר את עצמו, לא?!"

"וכי אדם אני?!" שאלה פסיכו במבט מתריס, הוסיף צחקוק גרוני עמוק ושב לשתיקתו.

 

היא נעצה את מבטה בעפר והתקדמה בדממה, מופתעת לגלות שהשינוי לא הורג אותה, מופתעת לראות ששינוי אינו דבר כה נוראי. תמיד חששה כ"כ משינויים, תמיד נמנעה מהם, ועכשיו, זה ממש מרענן!

היא המשיכה בשתיקה עד שלפתע  שמעה 'בום' חזק כאב חד צרב את מצחה. זה לא היה סתם כאב. זה היה כאב חד! חזק! משתק! כאילו... כאילו מישהו הלם בראשה בברזל.

היא הרימה את ראשה לראות מיהו האדם החצוף אך להפתעתה הוא לא היה קיים. כלומר, הוא היה קיים, אך אדם הוא לא היה. זו הייתה דלת ברזל גדולה. גדולה כך כך עד שאת סופה לא ראתה. מימיה לא דמיינה דלת כה גדולה.

היא הסתכלה בתמיהה על פסיכו אך הוא רק קיפץ קדימה בהתלהבות, כילד החוזר לביתו.  

 

הוא פתח בפניה את הדלת, הצדיע קלות ואמר: "ברוכה הבאה למועדון הלא נורמלים- שהם הנורמלים!"

היא נכנסה בחשש ובמעט סקרנות. בכל זאת, לא כל יום יוצא לה לפגוש יצור מוזר כ"כ המביא אותה למקומות עוד יותר מוזרים. ותכלס, היא באמת רוצה להבין אחת ולתמיד האם היא באמת לא נורמלית או ש... זה סתם דמיונות.

היא נכנסה. בדמיונה כבר ראתה יצורים רבים הדומים לפסיכו השוכנים במקום. יצורים רבי גוונים המשנים את צבעם בהתאם לבעליהם. היא דמיינה אותם מתחככים ברגליה, מעטה של גועל שטף אותה, ומבלי משים היא צעדה צעד אחורה.

 

"הי ילדה" היא שמעה את קולו של פסיכו מבעד לערפל הסמיך שעטף אותה. "את נכנסת??"

היא התקדמה פנימה חוששת, לחוצה, ובעיקר מסוקרנת. אך מה שראתה הלם אותה. הוא היה שונה, ומעבר לכל דמיון.

...רחל יהודייה בדם
וואו זה מרתק.
תודה...באמונה תמידאחרונה

בע"ה ההמשך בדרך

שיר שכבר כתבתי ולא סיימתי...תות"ח!

   א-לי, א-לי
שלא תכלה תפילתי
שלא תיאסף אל כלי
שתראה בה את נשמתי
שאדע שאתה שומע
שיש אוזן קשבת
כי אני כולי דומע
ואליך תפילתי מנותבת
תסיר את מחיצת הברזל
תפתח את השער
כי סל הזכויות אוזל
פנינו אל המחר
תראה בעניינו
תחוש בכאבנו
תגן עלינו בשעת צרה
תצילנו מאף ומעברה
איננו יכולים עוד לסבול
את הכאב והייסורים
איך כך נוכל לגדול
נאלצים לעשות ויתורים


פתאום שומע קול קורא
"תות"ח תות"ח!"
חושב זה ההורה
הולך למטבח
אמא אומרת לא קראתי
ואבא גם לא מבין
אך הייתי בטוח בצדקתי
ועברתי למצב מאזין
ובאמת אחרי דקה
שומע שוב קולות
רץ ללא הפסקה
לעבר החולות
אך גם שם אין קול
אין עונה ואין קשב
אין כלום מלבד הקול
של רשרוש העשב
כבר עברו פעמיים
אין לי אף חשש
כי הקול מן השמיים
אולי התדר קצת מוחלש
פניתי לריבונו של עולם
אמרתי לו "דבר"
והוא כאילו מנהל עולם
מצפה שאחד+אחד אחבר
אמרתי בהכנעה ובענווה
וכאילו מן השמיים
הקב"ה הרעיף אהבה
והותיר אותי בתוך המים
דודי חמק עבר
לא נתן אותו לגלות
אין לי שום דבר
מלבד מידע לדלות
חיפשתי בשווקים
וברחובות נתתי קולי
חיפשתי בחורים ובסדקים
כמעט נפלתי לחולי
פגעוני השומרים
מנעו ממני לחפש
לא נתנו לכוח נעורים
ובגלל זה התמסמס
הלכתי לשדות
נתתי קולי בבכי
לשבח, להלל, להודות

רוני, צהלי ושמחי

על כל הטובות שגמלנו

על כל החסד והשפע

שעשה ה' עמנו

עורי עורי עייפה

למרות שקשה לראות

את יד ה' והשגחתו

אך בלי הרבה תהיות

אפשר לראות אותו

בהסתר פנים

ללא הקלסתר

אך אליו פונים

למרות ההסתר

כי אותנו הוא אוהב

טרחנו, משאינו וריבנו

אך למרות שזה כואב

נותן לנו להתנהל בעצמינו

ואחרי שנתבגר כבר

ונגיע למצב השלם

כבוד ה' ימלא ההר

בלי הסוף- "ואכלם"

כי אנחנו נדע להכיל

את קדושתה של השכינה

כתונת תשבץ, מצנפת ומעיל

יהיו בעבודת ה' ברנה

כשיבנה בית חדש

ובו ה' יתגלה

ושם נשיר שיר חדש

וברננה נעלה

@רחל יהודייה בדם

@מאן דאמר

@אנונימי1002

...רחל יהודייה בדם
מאוד נגע בי.
...תות"ח!

... - פרוזה וכתיבה חופשית

נו, למה עכשיו התגובה התקצרה...?

סתם, סתם, כבר הגבת וזו פעם שנייה, הגיוני שלא תשלחי הודעה מפורטת אם כבר שלחת תגובה על השיר הזה, רק הוספתי סוף וסיימתי אותו...

...רחל יהודייה בדם
גם וגם יום הזיכרון גורם לי פחות לדבר..
אז לא לקחת אישי⁦⁩
....תות"ח!

אה, הבנתי...

חזק ביותר!מאן דאמר

יפה מאוד!!!

תודה רבה...!!תות"ח!אחרונה


מעלה שוב כי נמחק ולא נותן לי להחזיר...באמונה תמיד

מאין אור

הלילות לבנים/ הימים שחורים

והזמן כעוצר מלכת.

החרדות רודפות/ הרתיעות כובלות

מרגישה חסרת כל יכולת

 

אז כל יכול/ עזור לא ליפול

ולמד לקום וללכת.

תן כוח לבטוח / ועזור לי לשכוח

ולרפא את הצלקת.

 

התפילות עולות/ התקוות צפות

ועתה איני מועדת.

הרוח נושבת/ האמת מלטפת

והאמונה בלב מולכת.

 

נ.ב. תודה רבה ל@דוד.ב על השם לשיר

ותודה גם לכל המציעים

 

ההחלטהדוד.ב
בס"ד

ההחלטה / דוד. ב


האוויר מתכנס כולו, נדחק פנימה בקרבי.
לא מתחשב בצפיפות הרבה שיש בתוכי.
חלקיק ועוד חלקיק מצטרף אחד אל השני.
יחד יוצרים הם תחושת מחנק בגופי.
מערבולות של רגשות ומחשבות סובבות ראשי.
סיפוק וריצוי רצונות הסביבה מניעות אותי.

אני מורגל בעניין, כך חשבתי לעצמי.
הרי אני חי כך כבר שנים, והגעתי למעמדי.

אך עכשיו אני מבין - זה מחוייב היה להיות זמני.
משום שלנפש יש מחסנים סופיים.
ואם לא אדאג למילוי החוסרים.
אמצא עצמי מהר שוב על הקרשים.

היה טוב ויפה לחיות כך כבר שנים.
והעבר היווה בסיס איתן לרגע המחכים-
שבו הבנתי שעליי לשדרג גישת חיים.
ולנתב את הדרך לחיים יותר מאמינים ומאושרים.

אשמח לתגובותיכם. מעניין לאן לקחתם את זה.
...רחל יהודייה בדם
זה בא לי במקום לגמרי.
תודה.

אני לקחתי מכאן שיש דברים שמחוייב לעבור
אבל מתישהו צריך לשחרר אותם לדרכם ולתת מקום לדברים אחרים, יפים יותר
..דוד.באחרונה
וואו.
תודה.
נורמלית או לא נורמלית??!? חלק ב'באמונה תמיד

קישור לחלק א':

נורמלית או לא נורמלית???! - נוער וגיל ההתבגרות

נורמלית או לא נורמלית???! 

חלק ב'

חלק ב'

זה היה נראה חלום. אך זה היה ממשי מידי מכדי להיות חלום. היא צבטה בחוזקה את זרועה, מנסה להבין אם אכן זו מציאות. אך לצערה אותות הכאב אכן הורו כי זו המציאות.

היא הביטה בו שנית, ידו עדיין נשארה מושטת. תחושת קבס עלתה בגרונה, ובחוסר ברירה היא הושיטה את ידה  לשלום.

"נדבר?" הוא שאל אותה.

המחנק בגרונה התחזק. היא רצתה לצעוק לא ולברוח, אבל היא כבר מזמן שכחה איך אומרים את המילה לא. אז היא רק אחזה בבטנה ופלטה לעברו חלושות, "אבל... איך הגעת לפה??? ולמה... למה אתה נראה כ"כ, איך נאמר אתזה בצורה עדינה?! מבחיל?? או שזה ביטוי עדין מידי?"

הוא צחקק קצרות, החזיר את שיניו הארוכות לתוך פיו, ונעמד דום. נראה היה כי צבעו הירוק הולך ונעשה עכור מרגע לרגע, אך זה כלל לא הפריע לו. והוא ענה לה בטון עמוק: "את מודעת לזה שאני חלק מימך??! כלומר, את מכלילה את עצמך בהגדרה 'מבחילה'."

היא הביטה אליו מזועזעת, אך הוא רק הוסיף קצרות "נחמד?! נכון?!"

 

עכשיו היא כבר הבינה שהוא לא מתכוון לעזוב אותה כל כך מהר. היא התישבה על אבני החצץ בחוסר אונים, ודמעות של חוסר אונים עלו בעיניה.

"הי!" הוא קרא לה.

היא הרימה את עיניה והביטה לעברו. היא הסתכלה ותמיהה מטורפת אחזה בה. 'הוא מכחיל או שאני מדמיינת????'

"מדמיינת! מדמיינת!" קראו לעברה קולות פנימיים.

אך היא השתיקה אותם וקראה לעבר היצור בתסכול: "אתה יכול להסביר לי מה קורה כאן???!!"

הוא התיישב לידה בשיכול רגליים ובצחקוק קצר החל לדבר.

"אני הדימוי העצמי שלך, ואם את רוצה את יכולה לכנות אותי בשם החיבה שלי אגו. אני זה כל התכונות שאת מייחסת לעצמך, תכונות האופי שאת חושבת שיש לך, מה את חושבת שהחברה חושבת עלייך, מה את חושבת על עצמך, ואפילו איך הגוף שלך נראה בעינייך.

זה בקצרה. בפועל אני כולל עוד הרבה מרכיבים ופרמטרים שונים. ואם נסכם זאת בשלוש מילים 'אני זה את!'"

 

שתיקה סמיכה שררה בינהם כדקה ואז הוא הוסיף.

"תמהת מקודם על המראה ה'מבחיל' שלי- שלך?! אז הריני לבשר לך כי את היא זו המעצבת אותי.

המראה שלי משתנה בהתאם למה שאת מרגישה, חושבת, ועוד כמה דברים שעוד נדבר עליהם בהמשך..."

דמעות מעורבבות של אימה ותמיהה עלו בעיניה, ולהפתעתה גם צבעו הלבין מעט.

הוא הסתכל עליה, ואמר לה בקול רועד: "צבעי משתנים בכל עת, אך מאז שנכנעת לקולות אני רק הולך ודועך, צבעי הולך ומעכיר, ואני אחוז דיכאון".

"אז מה עושים?????" היא שאלה אותו כשהבינה שהוא מחכה לתגובתה. "אין לי סיכוי! אני לא נורמלית, וזהו!!! וגם אם פעם הייתי, אחרי הקולות הללו אפסה כל תקווה"

 

"באמת זה מה שאת חושבת?! הוא שאלת אותה וקם באחת על רגליו.

ידיו החלו לנו מעלה ומטה בהתלהבות גוברת והוא צעק לה: "בואי איתי!!! אני ילמד אותך אחת ולתמיד מה זה נורמלי!"

"מהההה??" הפחד טיפס בגבה, והיא הרגישה כבולה. לא מסוגלת להשתחרר מהקולות. מפחדת מהשינוי.

לבסוף היא באה אחריו, בתפילה חרישית שלא תתחרט.

היא חשבה על הגרוע מכל.

אבל רק על דבר הבא היא לא חשבה!!

מתייגת. וחלק ג' בדרךבאמונה תמיד
...רחל יהודייה בדם
וואו.
כתבת מפעים בעיניי.
מרתק ומקורי
תודה רבה!!!באמונה תמידאחרונה

זה שחזור של השראה שאבדה.

עבדתי על זה אתמול עד 2 בלילה.

ב7 בבוקר כבר הייתי על האוטובוס!!!!

כלומר, לא היה לי בערך שעות שינה.

אז עודלא עשיתי ג'

עכשיו התישבתי לעבוד על זהחיוך גדול

מתחושותיי במהלך יום הזיכרוןאסתי שטרנבוך

נִסִּיתִי לֹא לִבְכּוֹת,

לִהְיוֹת רַק בְּשִׂמְחָה,

לְהַנְצִיחַ אֶת הַחִיּוּךְ

שֶׁל הַשְּׁכֵנָה שֶׁנִּרְצְחָה.

 

נִסִּיתִי לֹא לִבְכּוֹת,

רַק לְחַיֵּךְ, לִצְחֹק,

כְּמוֹ עוֹד שָׁכֵן צָעִיר

שֶׁנִּמְצָא אֵי שָׂם רָחוֹק.

 

נִסִּיתִי לֹא לִבְכּוֹת,

לְהַפְרִיחַ עוֹד חַיִּים,

לְהַמְשִׁיךְ אֶת שֶׁגָּדְעוּ

אוֹיְבִים אַכְזָרִיִּים.

 

נִסִּיתִי לֹא לִבְכּוֹת,

אֶלָּא לִזְכֹּר וּלְהַזְכִּיר,

לִקְרֹא וּלְהַבִּיט,

אֶת גִּבּוֹרֵינוּ לְהַכִּיר.

 

נִסִּיתִי לֹא לִבְכּוֹת,

לְהַנְצִיחַ בְּלִי דְּמָעוֹת,

לִזְכֹּר אֶת הַתְּכוּנוֹת,

הַחִיּוּכִים, הַהַבָּעוֹת.

 

נִסִּיתִי לֹא לִבְכּוֹת,

אַךְ בַּסּוֹף אַחַת נָשְׁרָה.

דִּמְעָה קְטַנָּה תּוֹעָה

נִסְפְּגָה בְּדַף שִׁירָה.

...רחל יהודייה בדםאחרונה
נוגע ועדין
56אני הנני כאינני

אומרים שאני לא שפוי
יותר מידי הזוי
נמאס מהנידוי
ושוב אני מרגיש חצוי...

57אני הנני כאינני

הניצחון אצלי בדם
הוא לעולם לא נעלם
לא נפגע לא נעלב
נשאר אדיש לכול מצב

58אני הנני כאינני

המילים שפרצו מהדף
השאירו אותי מרוחק מהסוף
הסיפור לא ישוב למדף
נותר לו פתוח על רקע הנוף

59אני הנני כאינני

בלב ים פתוח
מפרש מתנופף
להרגיש את הרוח
בלי להתעייף

60אני הנני כאינני

מלך המשחק
השולט בקלפים
תפוס קצת מרחק
איתו לא מתעסקים

61אני הנני כאינני

לבוש שחורים
עומד באור
סביבו קוצים
כלוא מאחור

62אני הנני כאינני

ברגע אחד הגיע,
ובשני הוא כבר לא פה.
דם על בגדיו, מאיפה הוא הופיע?
הוא פוחד מעצמו...

תודה רבה. מאוד נהניתי מהכתיבהאלפיניסטית

 

ואני דוחקת ממך להמשיך לכתוב טקסטים קצרים לפחות מידי פעם

אולי...אני הנני כאינניאחרונה

בלנ"ד

נורמלית או לא נורמלית???!? אשמח לדעתכםבאמונה תמיד

נורמלית או לא נורמלית???! 

חלק א'

 

את לא  נורמלית!!!!!!!

אין לך סיכוי יותר!!!!!

את תישארי כזו לנצח!!!!!!

 

הקולות צעקו אליה בעוז, בכוח, והיא נכנעה להם. הלכה שולל אחר כוחם החיצוני והאמינה להם.

 

הדימוי העצמי שלה ירד,

החרדות נסקו לשחקים,

השכל שלה השתתק דום,

והיא נעשתה עיוורת.

 

כלומר, לא באמת עיוורת. אבל הקולות עיוורו את עיניה ולמרות כל זעקות נפשה היא המשיכה להאמין לקולות. להקשיב להם, ולהיכנע להם.

גם כאשר הם דרשו ממנה 'להפסיק להתערב בחברה' היא הקשיבה להם כי 'היא לא נורמלית'.

וגם כאשר תבעו ממנה 'לא להצליח בלימודים' היא נענתה להם. כי אין לה סיכוי, היא לא נורמלית'  

 

כאשר עלו בליבה ספקות לנוכח אמירותיהם הם הסבירו לה "את היחידה שמתנהגת בצורה כזו. את היחידה שקורים לה דברים כאלו! ואין לאף אחת בעולם כאלה רגשות איומים כמו שלך."

וכמובן, הם לא שכחו לאטום לה את העינים שלא תהין להביט לבחוץ, או לבפנים לעומק.

אז היא הקשיבה להם.

 

הלימודים נזנחו,

החברה נשכחה,

הרגש נמעך,

והיא נשארה עיוורת.

 

עד שיום אחד חל שינוי! סתם בשעת בין ערביים בעודה מהרהרת במחשבות, ניגש אליה יצור ירקרק אדום רגליים ורצה ללחוץ את ידה לשלום.

היא נבעתה, ומשכה את ידה, ובזעקה חנוקה קראה: "מי אתה???! מה אתה רוצה מחיי??"

הוא שתק לדקה. פסק זמן שהספיק לה די והותר כדי לבחון את היצור.

לא היה לו גוף. הוא היה מעין כדור קוצני מעוות צורה בצבע ירוק. היה לו פה צהבהב, עם שיניים סגולות, ואף פחוס אדום. מ2 צידיו יצאו מעין נחשים ארוכים שכנראה שימשו כידיים, ומלמטה נראו 2 רגליים, עם  נעלים אדומות מחרידות.

זה הספיק לה כדי להחליט שהיצור הזה מבעית, מחריד, מבחיל, מעורר חלחלה, והיא אינה רוצה עמו שום קשר!

אבל מסתבר שלא כל הרצונות מתגשמים.

כי אז פתח היצור את פיו וענה לה:

"שלום. נעים להכיר! אני הדימוי העצמי שלך". אמר סגר את פיו והושיט את ידו ללחיצת שלום.

...רחל יהודייה בדםאחרונה
וואו זה חזק.
אהבתי מאוד
וגם הזדהיתי
אַתְּ שׁוֹמַעַת??להתפצל

 

יָלְדָה פְּצוּעָה שֶׁלִּי
יָלְדָה יָפָה שֶׁלִּי
יָלְדָה אֲהוּבָה שֶׁלִּי.
אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָךְ בְּבֵרוּר.
אֶת הַשִּׂמְחָה הָעֲצוּרָה בָּךְ
אֶת הַשִּׂמְחָה הָעֲצוּבָה בָּךְ
אֶת הַשִּׂמְחָה הָעֲצוּמָה בָּךְ.
רוֹצֶה לִלְחֹשׁ לָךְ בָּאֹזֶן
מִלּוֹת נֶחָמָה.
יוֹדַעַת שֶׁאָתְּ תְּמָאֲנִי לְקַבְּלָן.
שֶׁכֻּלֵּךְ כְּאֵב, וְעוֹצְמָהּ מִתְפָּרֶצֶת
נֶאֱבֶקֶת בְּתוֹכֵךְ
נֶאֱבֶקֶת בָּךְ
רוֹצָה אוֹתָךְ חַיָּה בֶּאֱמֶת.

וְאַתְּ לֹא שָׁם, לֹא שָׁם עֲדָיִין.
יֵשׁ לָךְ שִׁבְרֵי אֱמוּנָה
לֶאֱסֹף
שִׁבְרִי חַיִּים, וְתֹם.
שׂוֹרְטִים בָּךְ כָּל נְשִׁימָה
בְּכָל מִפְגָּשׁ עִם נְשָׁמָה.
נוֹטְלִים אֶת מִנְחַת הַדָּם
בְּדַרְכָּם.

 

וְאַתְּ נֶאֱבֶקֶת
וְנִכְנַעַת
וְקָמָה, וְנוֹפֶלֶת
וְקָמָה.
וְאֶת עוֹד תִּצְמְחִי. 
אַתְּ שׁוֹמַעַת??

 

...רחל יהודייה בדםאחרונה
כתבת מהלב.

היא תשמע, בעזרת השם
היא תשמע ותפנים.
רק טוב 🙏
מילים שעלו על המקלדת אחרי הצפירה...אסתי שטרנבוך

דַּף אֶחָד קָטָן,
קָמוּט קְצָת בַּפִּנּוֹת,
מְסַפֵּר עַל שְׁלוֹשָׁה
שֶׁנָּפְלוּ קָרְבָּנוֹת.

 

מַחְבֶּרֶת חוּמָה
עִם שַׁעַר מֻשְׁקָע,
מְתָאֶרֶת חַיָּל
שֶׁנִּלְקַח בַּאֲלֻנְקָה.

 

יוֹמָן אִישִׁי אֶחָד,
שֶׁנִּפְתַּח בְּטָעוּת,
מְדַבֵּר עַל הָאָח הַגִּבּוֹר 
שֶׁהָיָה לִרְעוּת.

 

וּבְקֹבֶץ ווֹרְד מְסֻדָּר,
בְּגוֹפָן מְכֻבָּד,
נִכְתַּב בִּקְצָרָה
עַל הַבֵּן שֶׁאָבַד.

 

---

 

בָּאַלְבּוֹם הַיָּרֹק
יֵשׁ תְּמוּנוֹת שֶׁל יַלְדָּהּ,
שֶׁבְּיוֹם אֶחָד בָּהִיר
כְּאַיִל נֶעֶקְדָה.

 

הַמַּדָּף הָעֶלְיוֹן
מָלֵא חֲפָצִים,
שֶׁנִּקְנוּ לְתִינוֹק
שֶׁנֶּהֱרַג בַּפִּיצוּצִים.

 

סִדּוּר יָשָׁן מַצְהִיב,
סָפוּג דְּמָעוֹת שֶׁל אֵם,
שָׂרַד כִּמְעַט בְּנֵס 
אֶת הַנֶּפֶץ הָרוֹעֵם,

 

וּשְׁתֵּי בֻּבּוֹת סְרוּגוֹת
שֶׁהֵכִינָה בַּחוּרָה,
נִשְׁאֲרוּ בִּשְׂדֵה הַקְּרָב
מִתְבּוֹסְסוֹת בְּדָם גְּבוּרָה.

 

---

 

מִכְתַּב מֵהַנִּרְצַח,
חוֹבֶרֶת זִכָּרוֹן,
שַׁרְשֶׁרֶת שֶׁנּוֹתְרָה,
בְּגָדִים בְּתוֹךְ אָרוֹן,

 

תְּמוּנָה קְצָת דְּהוּיָה,
צִיּוּר כִּמְעַט גָּמוּר,
אוֹסֵף מַפִּיּוֹת
וּשְׁרַפְרַף טִפָּה קָמוּר.

 

אֵינְסוֹף פְּרִיטִים קְטַנִּים
שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִזְרֹק,
זִכְרוֹנוֹת אַחֲרוֹנִים
שֶׁמּוּלָם אֶפְשָׁר לִפְרֹק,

 

וְכָל אֶחָד מֵהֶם
מֵכִיל עוֹלָם שָׁלֵם,
דְּמוּיוֹת שֶׁלֹּא נִתֵּן 
מִלִּבֵּנוּ לְהֵעָלֵם.

וואוו!! מעורר מחשבותבאמונה תמיד


כתבת מדהים וכואבקיבוצניקית
אימאלהאלפיניסטית

 

מעבר לכתיבה האלופה שלך.. זה היה פשוט עצוב ומרתק ונוגע לקרוא את השיר

תודה רבה

וואו, יפה...!!תות"ח!

נוגע ומשתחל ללב...

נכון עד מידת כאב...

אופס, יצא לי חרוז...

💔path
...רחל יהודייה בדםאחרונה
זה יפה ונוגע
ומעורר מחשבה,

אכן, לא ניתן להם
מליבנו להיעלם.
💔
יִזְכֹּר.נקומה נא
"יִזְכֹּר

יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת צַעֲקָתָם הָאַחֲרוֹנָה
אֶת הַדִּמְעָה בְּזָוִית עֵינֵיהֶם שֶׁלֹּא הִסְפִּיקוּ לִמְחוֹת
אֶת הַלֵּב הַפּוֹעֵם בִּרְגָעָיו הָאַחֲרוֹנִים"

סגרתי את המחברת ונזכרתי בו, הכעס והעצב התנגשו בתוך ליבי, ולא ידעתי במי לבחור. או במה. רק רציתי שייגמר היום הזה כבר. אצבעותי רפרפו על האותיות החרוטות בלב המצבה. אולי לב זאת לא המילה הנכונה כאן, אבל זה היה הלב. היד הרגישה כל חקיקה, אבל הלב כבר איבד תחושת זמן. ואז ראיתי אותו, את אותו אחד שהיה מבין חבריו הטובים, מתקרב. פתחתי שוב את המחברת ושקעתי בכתיבה;

"יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת חַבְרֵיהֶם הַהֲמוּמִים
אֶת הַתַּדְהֵמָה שֶׁפָּשְׁטָה עַל פְּנֵיהֶם
אֶת הָאֹמֶץ וְהַקֹּשִׁי לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה וְלִנְקֹם אֶת נִקְמָתָם"

לא בכיתי. אני לא מהרגשניות. יותר נכון אני לא מהרגשניות שיראו את הכאב כלפי חוץ. ניסיתי לחשוב איך הם המשיכו, איך הם הצליחו להמשיך הלאה, כשהם נוטשים את אחד מאהובם. באותו רגע לא היתה לי טיפה של כעס, רק תמיהה, לא רציתי לכעוס, רציתי רק לרחם, לחשוב שהם ראו אותו נשרף שם. בתוך בתוך הטנק.
ואז נזכרתי כשהודיעו לנו את הבשורה המרה. רק לי ולאמא. והמשכתי לכתוב.

יִזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת פְּתִיחַת דֶּלֶת הַבַּיִת לִמְבַשְּׂרֵי הָרָעָה
אֶת הַבַּת מִתְפָּרֶקֶת עַל כְּתֵפָהּ שֶׁל הָאֵם
וְאֶת שַׂק הַדְּמָעוֹת שֶׁנּוֹתַר בַּכְּנִיסָה לַבַּיִת

יִזְכֹּר"
...רחל יהודייה בדםאחרונה
מצמרר. מכניס ליום ומעורר מחשבה.
28.2.2021אריק צדק

וְהַתַּרְנְגוֹלוֹת הַמּוּבָלוֹת לַשְּׁחִיטָה,
הַאִם הֵן יוֹדְעוֹת שֶׁהֵן מוּבָלוֹת לִשְׁחִיטָה?
אוֹ שֶׁעוֹד יֵשׁ בָּהֶן אֱמוּנָה
בְּכַף הַיָּד הַמַּאֲכִילָה
וְהָרוֹחֶצֶת
וְהַמְּסָרֶקֶת
וְהַמְּלַטֶּפֶת לִפְנֵי הַשֵּׁנָה

 

אוֹ שֶׁאוּלַי בְּרֶגַע
שֶׁכַּף הַיָּד דּוֹחֶסֶת אוֹתָן
צְפוּפוֹת צְפוּפוֹת
לְתָאֵי הַמַּתֶּכֶת הַקְּטַנִּים,
לַמַּשָּׂאִית הַשּׁוֹרֶקֶת
הֵן מְבִינוֹת כִּי בָּטְחוּ בַּיָּד הַלֹּא נְכוֹנָה
וְדַוְקָא בְּזוֹ הַמַּרְחִיקָה מֵהֶן
הָיוּ צְרִיכוֹת לָתֵת אֶת אֱמוּנָן

..אריק צדק
עבר עריכה על ידי אריק צדק בתאריך א' באייר תשפ"א 00:26

.

12.2.2021אריק צדק

הִנֵּה קָרֵב אֶל קִצּוֹ
הִנֵּה קָרֵב
הִנֵּה קִצּוֹ
עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת
הוֹלֵךְ וּבָא וְהוֹלֵךְ
וּמֵצִיץ לַבּוֹר
וּמֵצִיץ
וְלֹא נוֹפֵל

כַּמָּה כְּאֵב יֵשׁ שָׁם
עַל
שְׂפַת הַבּוֹר
כַּמָּה כְּמִיהָה

28.1.2021אריק צדק

יְרוּשָׁלַיִם בּוֹכָה בִּימֵי חֲמִישִׁי
וְרִאשׁוֹן
וְשֵׁנִי
וְשַׁבָּת
בָּעֲמָקִים הִיא בּוֹכָה
וּבְגוֹרְדֵי הַשְּׁחָקִים
בְּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה
וּבִישִׁיבָה שֶׁל מַטָּה

 

הַחֹרֶף יָפֶה לָךְ, אֲהוּבָתִי
אֵינֶנִּי יָכוֹל לְדַמְיֵן אֶת פָּנַיִךְ
לְלֹא הַחֹרֶף
רַק בַּצֵּל
אֲנִי מַצְלִיחַ לְזַהוֹת אֶת אוֹרֵךְ

מדהיםאהבה.אחרונה


29.2.2021אריק צדק

יְרוּשָׁלַיִם בּוֹכָה עָלַי
דְּמָעוֹת
שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִן הַפְּרֵדָה
וְיֵשׁ בָּהֶן
מִן הָרִחוּק

 

יְרוּשָׁלַיִם קָרָה אֵלַי
קְרִירוּת שֶׁל סוֹף יָנוּאָר
בּוֹאֲכָה אַכְזָבַת נְעוּרִים
קוֹרֶצֶת וּפוֹצַעַת וְקוֹרֶצֶת
שֶׁמֶשׁ

 

יְרוּשָׁלַיִם שׂוֹנֵאת אוֹתִי
בִּרְחוֹבוֹת קָרִים
וּמְנֻכָּרִים
שׂוֹנֵאת אוֹתִי בְּחִבּוּק אָפֹר
אָרֹךְ
בְּמַבָּט שֶׁל הַקַּבְּצָן
בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית
בְּמִנְהָרָה חֲשׁוּכָה
לְלֹא סוֹף

מדהים פשוט, תודהבין הבור למים
מקסיםאלפיניסטית

 

מאוד יפה,

אשמח לקרוא עוד חומרים שלך

...רחל יהודייה בדם
איזו כתיבה יש לך,
הראשון ממש .. עושה משהו לא מוגדר.
זה פוצע וחד.

רק חייבת לומר שאת השיר השני הייתי מסירה
זה פורום מעורב.. זה עשוי לגרום לאי נוחות
אכן.תות"ח!

אשמח שתסיר את השני...
אבל השירים האחרים ממש יפים...

מסכימהתפוחית 1
נערךתות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך א' באייר תשפ"א 23:53


וואו הכל פשוט מדהיםשלג.


השירים שלך ממש יפיםחולות
כיף לקרוא אותם, פשוטים ונוגעים.
אהבה של אבאטוב די

למה את בורחת?

מתחמקת?

זה אני, שכחת?

שנים מחולקים לחודשים

מחולקים לשבועות

מחולקים לימים מחולקים לשעות

לדקות לשניות לרגעים

לכאב..

ופתאום את כבר לא תינוקת..

וכבר יש לך דעה,מחשבות,

ימים וסיפורים שבהם אני כבר לא קריטי כלכך

וקורה שבלילה אני מתחרט

מכה על חטא

שלא אספתי אותך אליי

שלא הכלתי

שלא נתתי מקום

אבל עכשיו כבר מאוחר

מה שהיה היה

אך אי אפשר להתחיל מהתחלה

ואת רחוקה, והכול כבר שבור וסדוק

ועל הלבבות יש חומות, שכבות 

שמרחיקות ומייסרות

ואני יודע שאיתי זה כבר אבוד

אבל אם תמצאי מקום קטן בנשמתך 

בשבילי, שם אהיה מוגן,

אהיה המאושר באדם

אוהב למרות הכל

אבא

 

 

..רחל יהודייה בדם
נוגע וכואב.
ניכר ממש שנכתב מהלב
תודה רבהטוב דיאחרונה


דודמזמור לאל ידי
דוד/

בעת כחול שמים הוריק
נשא את מבטו למרחק
חגור אפוד, מבטו דרוך
סוחב על שכמו משא קרב

כנושא שם מלך חדור תהילה
יפה תואר וזיו תפארה
ידע לשלב יחדיו בחדווה
יד מלכות ויד תורה

כגיבור ארי משחר לטרף
כנשר יגביה מעוף
לוחם נועז, מתאמן ללא הרף
ראשון הוא תמיד לתקוף

ובעת חמה הרכינה ראשה
נדם אף צחוקו לעד
ואילמים נותרנו, אחוזי געגועים
על מלאך אדם שאבד

מפקדים וקצינים ספדו ובכו
על אותו עלם חן מיוחד
מפקד וקצין מצטיין- הם אמרו
שהיווה לחייליו דמות אב

והעולם כמו נמוג
נעצר סיבובו
עת הלך דוד ולא שב

אבודים, ובוכיים
נשאנו עיננו
כואבים לכתו לשווא.

וואו...תות"ח!אחרונה

מדהים, אהבתי ממש את הביטויים שנלקחו על דוד המלך מהתנ"ך ושולבו בשיר, יפה מאוד...
מצפה שתשלח עוד בסגנון כאלו, ממש אהבתי...

שכוייח...!!

היום (אתמול)גומת חן
שואה.
מילה של פעם בשנה
קורע לב
לב מאבן
מאנושיות לחיות
רעבים ללחם
ואני
אני מתלוננת שהלחם שלי יבש
שפספסתי את האוטובוס
שאני רבה עם ההורים
עשירה
ומתלוננת
זה צובט
צובט ולא עוזב
וזה תחושה של פספוס
אני רוצה לשנות משהו
לתקן
לעשות שיהיה יותר
טוב
אבל הכל נגמר
כבר אי אפשר
זה נמצא בעבר
איך להמשיך כרגיל בחיים?
ומה נעשה כשהם באמת לא יהיו כאן
ואנחנו נהיה העדים שלהם
האם אנחנו *באמת* יודעים?
אין כמו סיפור ממקור ראשון
זה מתגלגל אחרת בלשון
הלב דוקר עוד פעם
כמו קלשון
חוסר אונים משווע לא מצליחה לישון
מדמיינת את הגוויות הרזות
שבקושי חיות
אני רוצה לתקן! אני רוצה לעשות טוב!
אבל עכשיו
אי אפשר
זה כל כך כואב
אני מבטיחה לעצמי להתנדב למען ניצולי שואה
לנסות לזכור את סיפור שלהם
להיות
עדה



יפה מאודחלילוש
תודה)גומת חן
וואו נשמה אחתאלפיניסטית

כתוב נוגע

❤️❤️גומת חן
...רחל יהודייה בדם
תודה לך.
זה מעורר מחשבה
ודוקר.
בדיוק מה שהרגשתי שכתבתי את זה❤️גומת חןאחרונה
אני מאוד אוהבת את הפורום הזה❤שלג.

זהו רק רציתי להגיד

|מצטרף לאמירה|בין הבור למים
❤
גם אני! ממש!!באמונה תמידאחרונה


החיים שלה נעצרו, קצת אחריו.האקונה מאטטה:)
החיים שלה נעצרו קצת אחריו.
קצת אחרי שהחיים שלו נגדעו ולא ישובו אליו.
הוא יצא כרגיל, עם חיוך מתוח על השפתיים,
הוא אמר לה שהכך יהיה בסדר ואין לה מה לדאוג בינתיים.
הוא הבטיח לה, הוא הבטיח לה לחזור.
ושוב פעם הזכרונות קופצים לאותו יום שחור.
לאותן הבטחות, ותקוות.
ואז נפילות, וכאבים ואכזבות.
היא קמה לעוד בוקר נורמאלי,
לעוד יום רגיל.
היא נחסתה לאפות וגילתה זשה יצא לא אכיל,
היא מלאה בדאגה, אבל היא הבטיחה לחייך.
איך הוא הוציא ממנה כזו הבטחה? איך?
הפאלפון מצלצל, הוא נמצא על הקו.
"מה שלומך? איפה אתה נמצא עכשיו?"
"אני בסדר, נלחם למען המדינה",
ואז הוא הפיל את הפצצה בזהירות עדינה,
"תקשיבי, אני נכנס לעזה עוד קמה דקות,
אבל אני אהיה בסדר! ושלא תעזי לבכות!!"
שתיקה. פחד מחלחל.
הלב כבר מעכשיו מתחיל להתפלל.
"הי, אני צריך שתאחלי לי הצלחה,
רגערגע, את בוכה?"
"לאלא, אני בסדר, הכל טוב"
על מי היא עובדת? כל הפאלפון כבר רטוב.
"אבל אתה מבטיח שאתה חוזר לכאן ואני אראה אותך שוב?"
"מבטיח אהובה שלי, את תראי אותי שוב."
"יופי, אז כשתחזור יש לי חדשות משמחות,
שיהיה לך המון ב"הצלחה, נשיקות"
"אוהב אותך"- הקו מתנתק.
והלב? הלב מתקתק.
סופר כל דקה, כל שניה. לא מחמיץ אפילו רגע אחד.
ובינתיים הוא שם מתכונן בצד.
לוחש תפילה ויצא לתוך האש,
בהמון אהבה ואמונה הוא מתחמש!
הוא נלחם על האדמה שלו, ואין לו ברירה-
ופתאום- בום. כדור נורה.
הישר לחזה, אבל אין מוות מידי.
הוא תופס בידי של חברו ולוחש לו- "יהודי,
תגיד לה שניסיתי בשבילה, באמת נסיתי לשרוד. תגיד לה שנלחמתי בשבילה ושאני רוצה שתמצא עתיד טוב יותר. ורוד.
תגיד לה שאני לא מרשה לה לבכות המון, שאני רוצה שהיא תתקדם בחיים, ושאני אוהב אותה המון"
ואז הוא שחרר, את נשמצו השיב לבוראו,
ובצד השני של המדינה דופקים על דלת ביתו
שלושה חיילים, היא מציצה מהתריסים.
החא לא מסכימה להכניס אותם לחדרים.
"התבלבלתם בבית! התבלבלתם במשפחה!!
זה לא יכול להיות!"
היא קורסת, ובוכה.
ועל הקבר שלו היא מתפרקת,
"הבטחתי לך בשורות טובות" היא אומרת.
"אז שתדע שאני בדיוק נכנסתי להריון,
ואל תדאג! אני מבטיחה שהוא יכיר אותך, הילדון..
ואני אוהבת אותך, ואני מצטערת שאני לא עומדת בהבטחה ואני בוכה,
אבל קשה לי, ואני מתגעגעת.
בחיי עוד שניה אני משתגעת!"
והחיים שלה נעצרו קצת אחריו.
קצת אחרי שהחיים שלו נגדעו ולא ישובו אליו.
והיא הבטיחה לו לחייך, להלחם בשבילו כל יום מההתחלה.
בדיוק כמו שהוא נלחם בשבילה.
...רחל יהודייה בדםאחרונה
אחחח כמה כואב וכמה חי.
הייתמזמור לאל ידי
גולו- 4 שנים בלעדיך...💔

היית/כפיר גולן

היית טל
על שכבת מרבד
רצופה
אבני שיש צפים
היית שבילי
עלי כוכבים
נובטים, מנביטים
זוהרים.

היית לנו אושר
היית לנו לילה
חרישי
כאור הסתיו
היית בוקר
היית אושר
נשא ברוח
האכזב.

היית מלך
עטור תהילה
נושא מטה
ואדרת קטיפה
היית מלאך
מבהיק בגוף
היית אור
מכוסה ועטוף

היית לנו אושר
היית לנו לילה
חרישי
כאור הסתיו
היית בוקר
היית אושר
נשא ברוח
האכזב.

מה נותר
עוד לילל
עם אוושת הרוח
וירח אפל
מה נותר עוד
רק לבכות
על בדי עמל
דם יזע ודמעות

לוואי תנוח
על משכבך
בטהרה
לוואי אל ירומם
את עמו הנדכא
לוואי לא יפול
עוד חייל
נושא בשורה
לוואי ולעולם לא תקונן
עוד אם עבריה.



(תשמעו את השיר🙏)


פוסט טראומהמזמור לאל ידי
אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתָנוּ לְבַד
לְהִתְמוֹדֵד עִם הַפְּחָדִים
אַל תַּשְׁאִירוּ אוֹתָנוּ לְבַד
עִם רְסִיסֵי חַיִּים

אַל תְּפוֹצְצוּ לוֹ אֶת הַשִּׂמְחָה
וְתַשְׁאִירוּ רַק זִכְרוֹנוֹת
מִקּוֹלוֹת הַפְּצוּעִים, הַצְּעָקוֹת,
וְהַמֵּתִים בַּתְּעָלוֹת

אַל תַּחְזִירוּ אוֹתָנוּ לְשָׁם
לָמוּת שׁוּב בְּיַחַד אִתָּם
תִּהְיוּ חֲכָמִים וְתַקְשִׁיבוּ גַּם לָנוּ
הַפְּצוּעִים שֶׁקּוֹלָם נָדַם

כִּי אֲנַחְנוּ הָיִינוּ שָׁם
בְּסֻגְ'עִיָּה אוֹ לְבָנוֹן
וְנִשְׁמָתֵנוּ לָעַד תְּדַמֵּם
אֶת מַשְׁבְּרֵי הַשִּׁגָּעוֹן

אֲנַחְנוּ הִקְרַבְנוּ הַכֹּל
שֶׁתּוּכְלוּ לִחְיוֹת כָּאן בְּשַׁלְוָה
אָז לָמָּה עַכְשָׁו אֲנִי צָרִיךְ
לִצְרֹחַ אֶל הַדְּמָמָה

בְּבַקָּשָׁה תִּהְיוּ רְגִישִׁים
בְּבַקָּשָׁה תַּרְגִּישׁוּ גַּם אוֹתָנוּ
שֶׁמִּסְתּוֹבְבִים בָּעוֹלָם כְּמוֹ מֵתִים
נוֹשְׂאִים אֶת שְׁאֵרִית חַיֵּינוּ

אַל תַּהַרְסוּ לָנוּ אֶת שִׂמְחַת הַחַג
אַל תִּפְתְּחוּ אֶת הַצַּלָּקוֹת וְהַפְּצָעִים
תְּנוּ לוֹ לִישֹׁן בְּשֶׁקֶט
לְלֹא רַעֲמֵי הַנַּפָּצִים
...רחל יהודייה בדםאחרונה
אחח כואב כל כך,
אם אתה נמנה עליהם(וגם אם לא) אאחל לך רק טוב,זה כואב..
ואם לא, אז השמעת כאן זעקה שראויה להישמע