שרשור חדש
סא"ל עמונאל מורנומזמור לאל ידי
אל מערכות ארצו יצא
בחירוף חיים ומולדת
על שבילי השכול שם נטע
את זרעי תחיית השלכת

את שלהבת אש-קודש נשא
בניתוץ חילולי תפארת
במבטו העז, המצמית והנורא
הניף חזון ארץ אחרת

על זאת תקונן ארץ
בנפול גבור עדריה
את דמו החשיב כמים
לשיחרור כבלי שבייה


...רחל יהודייה בדםאחרונה
גיבור. אלו הגיבורים שלנו!
💔
צְבָעִים.נקומה נא
הַדֶּרֶךְ לַכִּנֶּרֶת, הַנּוֹפִים, וְהָאָרֶץ הַזּוֹ, הִיא הָיְתָה בְּשִׂיא יָפְיָהּ, וַאֲנִי מִלְמַלְתִּי תּוֹדָה בִּשְׂפָתִי, הוֹדֵיתִי לוֹ, לְאוֹתוֹ אֶחָד בַּעַל הַמִּכְחוֹל הַקָּסוּם, שֶׁמְּאַיֵּר וְצוֹבֵעַ אֶת הָעוֹלָם בִּצְבָעִים כֹּה מְאִירִים, כֹּה נוֹגְעִים, הַצֶּבַע הַתָּכֹל נִבְלָע לוֹ לְאִטּוֹ בָּאֲדַמְדַּם, שֶׁסִּמֵּל אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת, וּמִבַּעַד לְחַלּוֹן הָאוֹטוֹבּוּס הַכֹּל הָיָה נִרְאֶה כָּל כָּךְ יָפֶה, וְטָהוֹר, וַאֲנִי הִתְפַּלַּלְתִּי שֶׁלֹּא יִגָּמֵר לְעוֹלָם. לְפֶתַע פָּרַץ עַז שֶׁל שָׁחֹר הֻתַּז עַל הַתְּמוּנָה. וְהָעוֹלָם נִבְלָע.

הַדֶּרֶךְ לַכִּנֶּרֶת, הַנּוֹפִים, וְהָאָרֶץ הַזּוֹ, הִיא הָיְתָה בְּשִׂיא יָפְיָהּ, אַךְ אוֹתִי לֹא עִנְיַן הַיֹּפִי, אֲנִי רָצִיתִי רַק לָרֶדֶת בְּאוֹתָהּ תַּחֲנָה. וְלִכְעֹס. לִכְעֹס עַל בַּעַל הַמִּכְחוֹל הַיָּפֶה, שֶׁצּוֹבֵעַ אֶת הַחַיִּים בִּצְבָעִים אֱלֹהִיִּים, וְשֶׁמְּטַמֵּא אֶת הַתְּמוּנוֹת שֶׁלּוֹ בְּגָוֶן שָׁחֹר. רָצִיתִי לִכְעֹס עָלָיו עַל הַשִּׁתּוּק שֶׁתָּקַף אֶת גּוּפִי, הַכְּאֵב הַפִּתְאוֹמִי מֵאוֹתָהּ תְּאוּנָה. רָצִיתִי לָרֶדֶת בְּאוֹתָהּ תַּחֲנָה וּלְהִתְגַּלְגֵּל לְשֵׁם עִם הַכִּסֵּא הַשָּׂנוּא עֲלֵי, אַךְ הָאוֹטוֹבּוּס הִמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ. בְּעוֹדִי עָלָיו. קְפוּצַת שְׂפָתַיִם.

הַדֶּרֶךְ לַכִּנֶּרֶת, הַנּוֹפִים, וְהָאָרֶץ הַזּוֹ, הִיא הָיְתָה בְּשִׂיא יָפְיָהּ, וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מִזֶּה חָמֵשׁ שָׁנִים, אֲנִי הוֹדֵיתִי לוֹ, עַל הַצְּבָעִים שֶׁמְּקַשְּׁטִים אֶת גּוּפִי, הַסֶּגוֹלִים וְהַכְּחוֹלִים, הַקַּוִּים הָאֲדֻמִּים שֶׁמְּעַטְּרִים אֶת רַגְלִי, אֵלֶּה שֶׁבְּנֵי הָאָדָם קוֹרְאִים לָהֶם שְׂרִיטוֹת וְצַלָּקוֹת, וּבְעִקָּר לְהוֹדוֹת עַל הַתְּאוּנָה. שֶׁבִּזְכוּתָהּ הַצְּבָעִים נִכְנְסוּ אֵלִי. לְלִבִּי.
מרגש ויפהבין הבור למים
העברת רעיון חזק ואני ממש סקרנית על התהליך באמצע שלא תועד (;
איפשהו בין הבית השני לשלישי...

מקסים
באלי עוד...
♥️נקומה נא
אני אוהבת שהלב לפעמים משלים בעצמו.
מעורר מחשבה ויפהרחל יהודייה בדם
יש פה משהו עדין ומיוחד.
תודה♥️נקומה נא
את מדהימה שאת מגיבה לכל אחד.
וואו... חזק ביותר.אני הנני כאינני

מקום ראשון בתחרות פרוזה. אני מעניק.

♥️נקומה נא
חח תודה נשמה.. הלוואי🙏🏽יש גדולים ממני.
...שלג.

מדהים.

♥️נקומה נאאחרונה
תודה נשמה.
🕯🕯🕯שלג.
חנה קראו לה
כמעט בת גילי
ועיניה חומות כדבש.
אהבה היא ללמוד
ולטפל באחיה הקטנים
שערה הייתה קולעת כחלת שבת רכה.
כמוני הייתה כותבת בלילות
מילים קטנות
המסתירות ומגלות על נפשה
וכשהייתה אופה עם אמה
חלות של שבת
כצמתה
היו השכנים מתפלאים ומתענגים מריחן
ומשבחים אותה מאוד
ומהללים כשרונה הנפלא.
במעי אמה ראתה היא מסוף העולם
ועד סופו
גם כעת היא צופה בי מלמעלה,
אולי
עיניה החומות, כגדרות התיל
או הכחולות כעיני המפקד
או הירוקות כשל אמה הבוכיה
מביטות בי דרך השלהבות
כתבת נפלאבין הבור למים
הרבה תחושות חלפו בי
רוך, עצבות שקטה, נחמה...
ממש סיפור שלם מאחורי כמה מילים
תודה רבהשלג.

❤

נוגע.אני הנני כאינני

בהשראת יום השואה אני מתאר לעצמי.

תודהשלג.אחרונה

כן..

לא זוכרת אם כבר העליתי פה, אשמח לביקורתבין הבור למים
את עומדת יחפה בחדר הריק
במבט מרושל, קצת פרוע
יש משהו במבט הזה
שעושה להתפרק
משהו בבדידות שלך
יותר מידי כנוע

יש עצב דק בשקט
ושלווה מסתורית
יש מנגנינה שדוחקת בך לנוע
בריקוד של גוף שפוף
במחול פשוט, צנוע

בשובבות ויופי רך,
בעדינות ורגש
גופך החשוף ירקד
ודמעות אכזבה שיצאו מליבך
יחלפו ואיתן הכאב

הצלילים נדמו
את נעמדת עייפה בחדר השותק
משהו בלב שלך עכשיו רגוע
משהו בכאב שלך
הרבה פחות זועק
...רחל יהודייה בדם
וואי זה טוב.
השירים שלך, יש בהם משהו מפחיד.
כמו סם.
אויש, מקווה שזה סם טוב ❤בין הבור למים
...רחל יהודייה בדם
זה נאמר כמחמאה
ולא חוזרת בי⁦⁩🧘
אהבתיקיווע

השיר מכניס את הקורא ישירות אל הדמות וישירות אל ההתרחשות וזאת אומנות לכנס את שניהם בארבעה בתים. מאוד אהבתי את המעבר של הנערה ממקום "יותר מידי כנוע", שרוצה לרחם על עצמו ולהנות מהעצב למקום שובב שדווקא הבדידות והעצב דוחפים אותה לריקוד בלי גבולות בחדר שלה. ניסיתי לקרוא כמה פעמים את הבית השני, בהתחלה בשקט ואחר בקול, משהו בחריזה בו, במשקל בין השורות לא הסתדר לי, חושב שכדאי להוסיף עוד כמה מילים בשורה הרביעית או החמישית שלו שלו או לחלופין להוסיף עוד שורה כי הוא כאילו נגמר מוקדם מידי. צריך לבלום אותו קצת יותר רך.
פחות התחברתי למשפט "הרבה פחות זועק", לא יודע להסביר למה.
הכי אהבתי את המשפט- 
יש עצב דק בשקט
ושלווה מסתורית
יש מנגנינה שדוחקת בך לנוע
יפה מאוד מאוד

תודה!בין הבור למים
כתבת אחד לאחד את כל מה שלא עבר לי חלק בשיר ;)
ישנה אפשרות לסדר זאת, אבל זה יעלה לי, למשל, בשינוי של המשפט שהכי אהבת

בכל אופן, תודה רבה על התגובה המפורטת
בשמחה. תודה על השיר המקסים.קיווע


כבר אמרתי לך,אני הנני כאינני

את כותבת ישירות להלחנה, יש קצב קריאה לשירים שלך וסגנון שפשוט דורש את זה.

וואלה? אני ממש חושבת הפוךבין הבור למים
אמנם אני משתמשת בחריזה לא מעט אבל המבניות לא תמיד ברורה
ואין חלוקה לבתים או פזמון...

אבל תודה!
מי אמר שצריך פזמון לשיר?אני הנני כאינני

קצב קריאה לא קשור בהכרח למבנה מסודר.

למישהו יש את "אחרי שהתנגשנו" בדרייב?ראובן רוט


אני יוצאת מנקודת הנחהבין הבור למיםאחרונה
שבשירים פזמונאים ובשירים שמיודעים להלחנה אמור להיות פזמון, או לפחות מבנה מסודר
יפה מאד!path


..ארץ המחשבות
כל כך יפה, עדין ורוגע...
וכתוב מאוד יפה
במנגינה שמתאימה לתוכן
דף אחד חלקpath

יד גרומה
שולפת מהמדף,
לוטפת, נייר אחר דף.

 

שקיעה
כוספת בסף,
האופק נכסף,

 

ומכסיף,
כהכרח הדוחק לחלום,
המוסיף להלום,
בראשי,
אין זאת אלא כי פנה יום.

 

הנני
ננער,
הספר
נסגר,
לוכד דמעה קטנה,
של מעבר.

 

ובחשכת אשמורת,
מוסך דיו של רגע,
שנכרת,
באבחת עבר כענן קטורת,

 

וענן, של מטר,
טופף על השורות הצפופות,
עד צאת השמש, דבר אחד נותר,
אחוז ביד איתנה,
באצבעות כפופות,

 

דף אחד חלק.

ואו מיוחד מאודבין הבור למים
סגנון ייחודי ורעיון חזק שמתואר מקסים
(לפחות איך שאני הבנתי את הדברים)
וואו.. תודה!path
...רחל יהודייה בדם
באמת מיוחד.
הכתיבה, המבנה.
זה עמוק ויש בזה משהו ממכר.

אהבתי מאוד
תודה! שמח לשמועpathאחרונה
שיר קצרצרשפיר כאמרתי

כמים הפנים לפנים

כן כל מה שאנשים רואים

כל מה שאתה עושה

חשוב עליו לפני מעשה

מפני שאם תעשה רק טוב

העולם ישיב לך בוורוד וצהוב

אך אם תעשה לאנשים רק רע

זה בדיוק מה שתקבל בחזרה

 

 

...רחל יהודייה בדם
נקודה נכונה ומעוררת מחשבה
תודה..
יישר כוח...!תות"ח!אחרונה

קצר וקולע, עם מסר יפה, מסר פשוט כזה...

אהבתי...

טוב, ניסיתי.אני הנני כאינני

אז, יש לי חיבה גדולה לפיוטים וניסיתי לראשונה (אחרי כמה פיוטים ללא מנגינה שכת' ואחד הלחנתי בעצמי) לכתוב מילים על שיר ערבי מקורי. הקישור למנגינה (שיר בערבית, ישנה זמרת): 

 

והפיוט (אשמח לביקורת, עדיין ישנם כמה שיפוצים לשוניים (דקדוקיים וניקוד) שעלי לסדר, אני יודע. לא הקפדתי על כללי יתד ותנועה, מחילה. אשמח לראות אם התלחתם לעמוד על כל ההרמזים):

 

שֵׁשֶׁת יָמִים בִּמְלָאכָה / וּבַשְּׁבִיעִי בָּאָה מְנוּחָה.

אָכוֹל וְשָׁתֹה בִּרְוָחָה / וּמִן הַתּוֹרָה אַל תָּנַח יָדְךָ.

 

צִוָּה אֵל חַי מֵעֲשֹוֹת דְּרָכַי / מִדַּבֵּר דָּבָר וּמִמְּצוֹא חֲפָצַי;

שַׁבָּת עֹנֶג, קֹדֶשׁ לַאדֹנָ-י.

 

בְּשִׂמְחָה אָכִין הַנֵּרוֹת / תַּרְגּוּם אַחַר שְׁנֵי מִקְרָאוֹת.

אֶשָּׁמֵר מִן טָ"ל מְלָאכוֹת / מוֹצִיא וּמְרַקֵּד בָּהֶן נִזְכָּרוֹת.

                הָפֵר כַּעַס וּמָדוֹן אָסִיר / פֶּן אֵשׁ גְּהִינָם בְּשַׁבָּת תַּבְעִיר.

 

צִוָּה אֵל חַי מֵעֲשׁוֹת דְּרָכַי / מִדַּבֵּר דָּבָר וּמִמְּצוֹא חֲפָצַי;

שַׁבָּת עֹנֶג, קֹדֶשׁ לַאדֹנָ-י.

 

תְּחִלָּה הוּא לְמוֹעֲדֵי אֵל / עֵת דּוֹדִים כַּלָּה וְאֵשֶׁת חֵיל.

עוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ בְּבוֹא גּוֹאֵל / קִדְּשׁוֹ מִבְּרֵאשִׁית וּלְיִשְׂרָאֵל.

 

צִוָּה אֵל חַי מֵעֲשׁוֹת דְּרָכַי / מִדַּבֵּר דָּבָר וּמִמְּצוֹא חֲפָצַי;

שַׁבָּת עֹנֶג, קֹדֶשׁ לַאדֹנָ-י.

 

תְּמִימִים הוֹסֵף וּמְנָחוֹת עִשָּׂרוֹן / וְעַם בְּחִירָךְ בְּחֵן יָרֹן.

רְצֵה בְּעַמָּךְ וּמִגְדּוֹל  לְזִכְרוֹן / הָעַל אֶת יְרוּשָׁלַיִם, שַׁפְרִיר חֶבְיוֹן.

                שָׁמַיִם וּצְבָאָם, תַּכְלִיתָם הָעֵד / הָאֱמוּנָה יְסוֹד עוֹלָם וָעֶד.

 

צִוָּה אֵל חַי מֵעֲשׁוֹת דְּרָכַי / מִדַּבֵּר דָּבָר וּמִמְּצוֹא חֲפָצַי;

שַׁבָּת עֹנֶג, קֹדֶשׁ לַאדֹנָ-י.

..רחל יהודייה בדם
רגע, אתה כן רוצה ביקורת?,לא מקניטה , שואלת
כמובן.אני הנני כאינני

ביקורת כן, שבחים וכד - לא.

...רחל יהודייה בדםאחרונה
הייתי כותבת לך ביקורת אבל בלי להוסיף משפט קצת מחמיא הביקורת לא תשקף..

אבל אכבד.
רק לא מזמן גיליתי את הפורום הזה...אז נכתוב משהו...תות"ח!
עבר עריכה על ידי תות"ח! בתאריך כ"ז בניסן תשפ"א 16:14

הגיעו מים עד נפש
ארובות השמים נפתחו
והיונה יצאה לבדוק, לחפש
הקלו המים, אם נשפכו
יצאה היונה לעת ערב
חיפשה בכל היקום
וראתה עדיין יש חרב
המלחמה קרובה לקום
חזרה היונה לתוך התיבה
מאוכזבת ומבואסת
כולם חשים בכאבהּ
וכך אל התיבה נכנסת

 

ויגברו המים על הארץ
הכל נשטף במים
כל החטאים, הקלקולים, השייגץ
נמחו מתחת השמים
חשבה היונה אולי הזמן הגיע
הכל הגיע לאשורו
וכאשר המצב ירגיע
נראה אם הפך הכושי עורו
אך היונה לא מצאה מנוח
לכף רגלה לא היה מקום
כי כולם עסקו במשחקי כוח
והיונה נשארה במרום
נשאה היונה את כנפיה
התכנסה חזרה לתוך התיבה
אל תוך החסד האינסופי, השופע
במקום היחס שבחוץ, האיבה

 

ויכלא הגשם מן השמים
הופסק מלשטוף ומלמחות
ויעבר א-לוקים רוח...וַיָשֺכּוּ המים
הארץ התחילה להתאחות
חשבה היונה בראשה
עכשיו העולם נרפא
חושבת וכך עושה
יוצאת לראות מי לא נספה
ראתה הכל הושחת
הכל כֻּסה בזרם
אך מלפני הכל, מתחת
צומח כרם
שבה היונה אל התיבה
וחיוך נסוך על שפתיה
ראתה אחרי הרבה זמן טבע
ולפתע חלום את מחשבותיה קוטע

 

חלמה על שלום בכל עבר
אנשים אוהבים ועוזרים
ואין חמס, שוד ושבר
הולכים ביחד הורים ומורים
וכשהיא נמה את שנתה העריבה
העורב יצא לסייר בחוץ
וחזר עם עיתון בכריכה צהובה
משהו ממש לא נחוץ
ראה רכילות עסיסית
קרא על כדורגל וספורט
אך הוא, אישית
הכי אוהב חידות קשות
ראה את החדשות העדכניות
את הפוליטיקה והעניינים
ראה בבורסה את גובה המניות
את ההופעות, הזמרים, הנגנים

 

והנה היונה משנתה הקיצה
ראתה את העורב קורא
שלחה את עיניה והציצה
חשבה זה מידע פורה
אך ראתה את כל השקרים
שכתובים שחור על גבי לבן
הוא דוחה אותו והוא אותו מחרים
משהו לא ממש מובן

 

המים היו הלוך וחסור
השמים מהצוהר נראו
וחוץ משחור, לבן ואפור
צבעים עזים את העולם מלאו
היונה יצאה מן התיבה
כנושאת מחשבה או משאלה
שאולי אפשר להתעלות מעל הטבע
חיסרון להקטין ולרכוש מעלה
כי כבר כלו כל הקיצים
היונה משוועת לצאת
ובמקום לירות חיצים
אפשר במקום חיבוק לתת

 

יצאה היונה למצוא מנוחה
להוריד ת'ראש באיזו פינה
ולפתע הרגישה בעיני רוחה
את הופעת השכינה
כי כאשר חלומה התגשם
ושלום שרר בין כולם
יכול להופיע שם השם
ולהתפשט בכל העולם
עלה זית טרף בפיה
היא יושבת וחושבת
מתי משיח יופיע
גאולה בעולם מתרגשת

 

ומה עם העורב, אתם שואלים...?
הוא סגר את העיתון
וחי באמת את החיים
בלי חרחור או מדון
את העולם הבין יותר טוב
בלי גשמיוּת וחיצוניוּת
שהעולם חלילה לא יהיה רטוב
אלא מגשם קוממיות
גשם זך ונקי
יֵרד טהור מן הרקיע
ולא חוּמצי, מלוכלך כי
הקב"ה מלמעלה משפיע!

@מאן דאמר

...רחל יהודייה בדם
מאוד מאוד אהבתי.
זה מיוחד. יפה ומעניין.
רק המבנה לדעתי היה אפשר לשנות קצת
האורך והמבנה מקשים מאוד להתרכז
ולזכור מה היה קודם.

תמשיך לכתוב.
תודה רבה...!!תות"ח!

מה זאת אומרת המבנה...?
כאילו, לא הבנתי מה בדיוק לשנות...
ממש תודה רבה על ההערה, אני לא אוהב שאנשים רק אומרים שכוייח ולא אומרים לי ביקורות שיכולות לשפר את השירים שלי הרבה יותר...!!

תודה...
ובעז"ה בלנ"ד אשתדל להמשיך לכתוב...

...רחל יהודייה בדם
כאילו הכל מין נמרח על הדף , אותו אורך של השורות,
כאילו ניכר שהתוכן נכתב בהשקעה ופחות היה דגש על המבנה, על השורות,האורך וכו'

בכיף 🙂
...תות"ח!

אה, הבנתי...
אז לא הבנתי, מה בדיוק לעשות...?
לקצר ולהאריך שורות...?
ואיך לשנות את המבנה בדיוק...?
שוב תודה...

...רחל יהודייה בדם
לנסות לחשוב איך נכון לכתוב את זה מבחינת המבנה, כמו שלשיר יש מבנה אחד ולסיפור מבנה אחר וזה מתבטא באורך שורות,בירידת שורה וכו'
תחשוב איך הכי נכון.
איך אתה רוצה להציג את זה,כקטע, כשיר ותתאים את זה ככה
ותשים לב יותר שירידות השורה הן לא אקראיות אלא יש להן משמעות
ואסביר מה הכוונה משמעות,
למשל בשיר, כשאתה רוצה להדגיש מילה מסוימת אתה יורד שורה ושם אותה לבד ואז היא מקבלת מין מקום מיוחד משלה וזה נותן את האפקט של המשמעות המיוחדת,
כך גם כאן, שים לב אולי יותר שהירידות תהיינה עם משמעות ולא סתם לרדת שורה.
ואולי עם האורך ניתן לכתוב את זה אחרת, אולי יותר כמו קטע ופחות כמו שיר.
תחשוב מה נראה לך 🙂
בהצלחה!
....תות"ח!

וואו, תודה רבה על הסבלנות הרבה לכתוב הודעה כזו ארוכה ומפורטת...
הבנתי...
ואכן, כשערכתי עכשיו והורדתי שורות, השתדלתי להוריד שורות בכוונה במקומות ספציפיים שייתנו משמעות, אבל לא התעמקתי יותר מדי...
אם זה כמו קטע, אז לשנות מהסגנון ולעשות אותו בלי חרוזים או עם שורות יותר ארוכות כאילו...?
אוקיי, סבבה, תודה רבה על הכל...

...רחל יהודייה בדם
עבר עריכה על ידי רחל יהודייה בדם בתאריך כ"ז בניסן תשפ"א 16:55
הכוונה הייתה יותר לעניין השורות היותר ארוכות.
לאו דווקא שצריך לעשות מזה קטע.
אפילו ניתן לצמצם את הכל קצת , כאילו לקחת את הדברים הכי טובים, לפעמים זה מעצים את העניין ונותן לטקסט עוצמה גבוהה יותר מאשר למשל אדם שכותב את כל הדימויים שעולים לו

ושוב,בכיף🙂
...תות"ח!

הבנתי, תודה...
וואו, זה קצת קשה לצמצם, אבל אשתדל...
תודה על הטיפים, עזרת...

...רחל יהודייה בדם
בכיף, שבת שלום לך
...תות"ח!


רק עכשיו רואה...
שבוע טוב, לילה טוב וחודש טוב...!!

וואו, ארוך..אני הנני כאינני

ברוך הבא!!

...תות"ח!

כן, יצא קצת ארוך...😅
תודה רבה...!!
ורק את הפורום הזה גיליתי עכשיו, אני לא ניק חדש...

הבנתי, ברוך הבא לפורום...אני הנני כאינניאחרונה


שיר שכתבתי שנה שעברה ליום הזיכרון (לחללי צה"ל ונפגעי טרור)אסתי שטרנבוך

הן יורדות לצידי הדרכים
אחת ועוד אחת
ולמרות שהחיים ממשיכים
הכאב לא פחת.


הרכבת שועטת, ממשיכה לנוע
ואני כלואה בתוכה
ליבי הקטן מוצף געגוע
ובתוך ים של כאב אני שוחה.

 

---


הן זרוקות בגלוי בשולי הכבישים
אך כולם כבר שכחו
מחלונות הרכבת הציצו פעם ראשים
הביטו לאחור ודמעותיהם מחו,


אך הרכבת נסעה, החיים התקדמו
וגזירה.. שישתכח מן הלב
הבטחות הבורא אכן התקיימו
רק בודדים עוד נושאים בכאב.

 

--


הן עומדות בשורה מסודרת
תמונה על יד תמונה
המולת אנשים לידן עוברת
מעיפים מבט פעם בשנה.


ליחס הן זוכות רק לעיתים רחוקות
כל שנה בקביעות, יום אחד
אך גם אז הן מיד לפינה נדחקות
יש רק דקת דומיה לעם הנכחד.


כן, הן כבר עם, אותן מדוברות
הן כבר מזמן לא יחידות
הן עם שלם של שאיפות קבורות
עם שלם של אבידות.


ולמה זה נורמאלי?! כמה זה נורא
שהן עוברות לידינו כדבר שבשגרה
חייבים לחולל שינוי, בלי חת ובלי מורא
להפוך את הכאב לאות הגבורה.


כדי לזכור שיש מי שעומד מאחור
שמסר את נפשו על הארץ והעם
לדעת שעכשיו הגיע אלינו התור
לתת מעט מעצמנו למען כולם.

 

---

 

אז בבקשה, אם אפשר, לפחות השנה,
כשאתם עומדים בצפירה לשניות בודדות,
תעניקו לכם ולסביבה מתנה
ותחשבו עוד שניה על אותן אבידות.

...רחל יהודייה בדם
מעורר מחשבה ונוגע.

חריזה איכותית מאוד שלא פוגעת באיכות השיר, לעיתים נראה כי חריזה פוגעת באיכות
פה היא רק משבחת.
חזק מאודתפוחית 1אחרונה
יום הזיכרון -משהו שכתבתי. אשמח לתגובות.תפוחית 1
בַּשָּׁבוּעַ הַזֶּה
מַגַּשׁ הַכֶּסֶף מִתְפָּרֵק
לַחֲתִיכוֹת.
וּמְקַבֵּל-
שֵׁמוֹת,
וּפָנִים,
וּתְמוּנוֹת.
וּמְקוֹמוֹת בָּאָרֶץ
עוֹלִים לַכּוֹתָרוֹת בָּעִתּוֹנִים.
לֹא בִּגְלַל-
הַנּוֹף,
אוֹ הַדִּירוֹת הַמְּשַׁגְּעוֹת,
חֲמִשָּׁה חֲדָרִים
וְגִנָּה.
אֶלָּא בִּגְלַל שֶׁפַּעַם
הָיָה שָׁם
מִי שֶׁהַיּוֹם כְּבָר לֹא,
שֶׁצָּחַק, וּבָכָה,
וְרָץ, וּבָנָה.
וְהָיָה.
פָּשׁוּט הָיָה.
...אני ועצמי:)
אהבתי..!
..
''מגש הכסף מתפרק''
וואו!!
...רחל יהודייה בדם
וואי זה.. טוב.
😶
תודה רבה!!!תפוחית 1אחרונה
...תות"ח!

א-לי, א-לי

שלא תכלה תפילתי

שלא תיאסף אל כלי

שתראה בה את נשמתי

שאדע שאתה שומע

שיש אוזן קשבת

כי אני כולי דומע

ואליך תפילתי מנותבת

תסיר את מחיצת הברזל

תפתח את השער

כי סל הזכויות אוזל

פנינו אל המחר

תראה בעניינו

תחוש בכאבנו

תגן עלינו בשעת צרה

תצילנו מאף ומעברה

איננו יכולים עוד לסבול

את הכאב והייסורים

איך כך נוכל לגדול

נאלצים לעשות ויתורים

 

 

פתאום שומע קול קורא

"תות"ח תות"ח!"

חושב זה ההורה

הולך למטבח

אמא אומרת לא קראתי

ואבא גם לא מבין

אך הייתי בטוח בצדקתי

ועברתי למצב מאזין

ובאמת אחרי דקה

שומע שוב קולות

רץ ללא הפסקה

לעבר החולות

אך גם שם אין קול

אין עונה ואין קשב

אין כלום מלבד הקול

של רשרוש העשב

כבר עברו פעמיים

אין לי אף חשש

כי הקול מן השמיים

אולי התדר קצת מוחלש

פניתי לריבונו של עולם

אמרתי לו "דבר"

והוא כאילו מנהל עולם

מצפה שאחד+אחד אחבר

אמרתי בהכנעה ובענווה
וכאילו מן השמיים

הקב"ה הרעיף אהבה

והותיר אותי בתוך המים

דודי חמק עבר

לא נתן אותו לגלות

אין לי שום דבר

מלבד מידע לדלות

חיפשתי בשווקים

וברחובות נתתי קולי

חיפשתי בחורים ובסדקים

כמעט נפלתי לחולי

פגעוני השומרים

מנעו ממני לחפש

לא נתנו לכוח נעורים

 


@מאן דאמר

...רחל יהודייה בדם
זה טוב.
נקי כמו התבודדות.

נגע בי מאוד
וואו, תודה רבה...!!תות"ח!

לא סיימתי את השיר וזה לא נותן לי לערוך...
בעז"ה בלנ"ד אפתח שרשור חדש עם השיר המלא...

...רחל יהודייה בדםאחרונה
👍 אשמח
....תות"ח!

מזמור לדוד
ה' רועי לא אחסר
בנאות דשא ירביצני
על מי מנוחות ינהלני
נפשי ישובב
ינחני במעגלי צדק

למען שמו

גם כי אלך בגיא צלמוות

לא אירא רע

כי אתה עמדי

שבתך ומשענתך

המה ינחמוני

תערוך לפניי שולחן

נגד צורריי

דישנת בשמן ראשי

כוסי רוויה

אך טוב וחסד

ירדפוני כל ימי חיי

ושבתי בבית ה'

לאורך ימים

איזה משורר דגול דוד המלך היה...!!

אני רק מדמיין אותו שר את זה עם מנגינת חליל בזמן שהוא רועה את הכבשים שלו, וואו...!!

 

נ.ב. סליחה ששלחתי משהו שלא אני כתבתי, אבל הייתי חייב...

...רחל יהודייה בדם
לא נורא,זה בכלל לא היה נורא לקרוא את זה 🙏
תודה שהעלית
לגמריבין הבור למים
חושבת לעצמי אותו דבר כשקוראת תהילים

ולדעתי, אגב, זה מבורך שמביאים מפה כותבים ומשוררים נוספים (דוד המלך הוא הרבה יותר מזה)
אחלה...תות"ח!אחרונה

באמת תהיתי לעצמי...
טוב, אזכור...
תודה רבה...!!

ככה.אלפיניסטית

 

ככה.

 

 

 

 

ככה את הכי יפה,

עם הכתמים והגומות

והצחוק המתגלגל

ללא חסימות.

עם הכישלונות בזירה

הפחדים והחלומות.

 

ככה את הכי ברורה,

עם הלהט והעיניים הבורקות

הנחישות הארורה

היכולת לחטוא ולהתנקות

והאמת המענה

שמוחקת את הספקות .

 

ככה את הכי נכונה,

עם שקרים, ותשובות קשות

ומגנים חלשים

שמסתירים את הרגשות

שרק לא יימסר ליבך לאנשים.

שרק לא ייראו אותך.

 

ככה את הכי שבירה,

שבירה כל כך

עם הידיים השרוטות

מטיפוס על הרים

עם חתכים באצבעות

כי אספת את השברים

דקה לפני תהום.

 

ככה את תבואי 

אם תרצי אז היום

מחולקת לחצאים אך שלמה

יחד ניקח פטיש

ונשבור כל אבן ואבן בחומה

ורק אז אוכל להרגיש

את נישמתך החמה.

 

 

 

 

 

...רחל יהודייה בדם
עדין מלטף ונוגע מאוד.

חודר עמוק
וואו, אהבתי מאודילדה של אבא


איזה כיףאלפיניסטית


יא יפהההסנובול


יפהפהCherry
כיף לשמועאלפיניסטית


ממלאגומת חן
נותן תחושה מחזקת
פשוט ויפה
(פשוט לא מבחינה של לא מרשים אלא פשטות ותום כזה, יעני בלי מניירות אלא אמיתי, טהור כזה, מקווה שהבנת את הכוונה)
ריגשת אותיאלפיניסטית

הבנתי ..

תודה לך גומת, 

וואו, וואו...!!!תות"ח!

פשוט נמס מלקרוא את השיר, מדהים...!!
הכתיבה כ"כ זורמת וכתובה מהלב, כאילו זרמת לתוך השיר ונתת את נשמתך....
אהבתי  את הסגנון...

תודה לך תות"חאלפיניסטית


תות"ח!

העונג כולו שלי, באמת...!!
מצפה לראות עוד שירים...

איזה תמונה יפה יש לךסנובולאחרונה

גאוני ופשוט מדהים.אני הנני כאינני

לא מוצא מילים אחרות.

לקראת חזרה לישיבותאני הנני כאינני

אשאיר לכם ממתק. אולי לא כ"כ קשור לפורום אבל זה פותח כיוון אפשרי.

מצפון - תיפתח הרעהאפילו
תגיד לי, מה אתה רוצה ממני לעזאזל?!
תעזוב אותי בשקט!
אתה חונק! לא נותן לי לנשום...
ואולי זו המטרה שלך?

אבל אתה יודע,
אם אמות גם אתה תפסיק להתקיים.
אולי אם אמות זה יהיה מעניין.
כי אתה,
שלעולם לא שותק,
פתאום לא יהיה לך למי לדבר,
פתאום השקט יכסה את כולך ולא תוכל עוד להרגיש הצלחה.

למרות ש... אתה יודע...
לפעמים אני גם שמחה בהצלחות שלך.
זוכר איך שאז, כעסתי על אחותי,
ורציתי לגזור לה את כל הציורים?
ואז רק אתה הצלחת לשכנע אותי שזה לא טוב,
כי בסופו של דבר אני ממשיכה אותה לאהוב.
וכל כך שמחתי שלא גזרתי, ולכעס לימוג נתתי.
ואולי אתה גם זוכר,
איך על חברה מעצבנת רציתי לדבר,
והצלחת בשנייה האחרונה לעצור לי את המילים על השפתיים. ממש פתחת לי את העיניים.
ולמחרת שמחתי על אותה הצלחה,
ועל כך שהחברה לא קיבלה בושה.
והיום אנחנו חברות מאוד טובות.
אין מה לומר, ההצלחות שלך טובות...

אתה זוכר את המקרים?
תגיד את האמת!
למרות שאני חושבת שגם אם היית רוצה-
מצפון לא יכול לשקר...
...רחל יהודייה בדם
מסר יפה וטוב,
זה היה מעניין
תודה!!אפילו


יפיפה!אני הנני כאינני

למרות שכיהודי טוב [;)] הייתי בוחר לקרוא לזה יצר טוב ולא מצפון...

אני יותר מתחברת למילה מצפוןאפילו

1. היא פונה ליותר אנשים, כשאני כותבת אני רוצה לפנות לקהל כמה שיותר רחב (כמובן בלי להתפשר על תוכן ואיכות. בעיניי המילה מצפון אפילו מעלה מעט את הרמה..)

2. הסיבה היותר אמיתית- המילה מצפון זה מלשון צפון, משהו טמון, נסתר. מעין סוד שמתחולל לכל אדם בתוך הלב.

 

בכל מקרה, תודה רבה על התגובה

 

תגובה.אני הנני כאינני

1) צודקת.

2) עניינת, צודקת באופן יחסי ;)

חח למה רק באופן יחסי? אפילו


אמממ...אני הנני כאינניאחרונה

לא זוכר למה כתבתי את זה. אבל תוכלי להפוך את סדר המספרים ואז זה יראה יותר הגיוני.

אפשר שאלה? איך אתם כותבים משהו?מים זכים

מתכננים?

עם שכל?

עם רגש?

עם השראה פתאומית שנופלת עליכם?

עם איזה מנגינה שנותנת לכם את ההשראה?

נוף מיוחד?

סתם ככה באמצע החיים?

אחרי שיחה עמוקה על מהותהחיים ?   ;)

לא יודע.תות"ח!

משתנה...
בעיקרון זו פשוט השראה, ברוב הפעמים...
אבל נגיד יש דברים שהגיעו אליי השראה מאיזה משהו ספיציפי שחשבתי עליהם ולמדתי אותם...
דהיינו, לא משום שלמדתי אותם, אלא אחרי הלימוד כשחשבתי עליהם ופתאום הרגשתי צורך להביע את זה בכתיבה, איזה רעיון או מסר שהתחדשו לי...
לדוגמא, לגבי דרך הזהב של הרמב"ם, רציתי פעם אחת להביע את זה ולכתוב על זה, ואז כתבתי על זה שיר...
זה קינן לי בראש איזה חודש כזה, ואז כשהייתה הזדמנות (לכתוב לרשו"ת הדיבור לעלון של השמינית...) אז כתבתי על זה...
ובעיקרון זו פשוט השראה, מן שמיא, אין משהו אחר, אחרי כל הדברים זה מהשמיים...

אני...באמונה תמיד

חווה חוויה, או משהו... ואפילו סתם מציאות יומיומית שתפסה אותי...

ואז יש לי השראה.

אני מתישבת לכתוב.

מחליטה איזה רגש/ תחושה אני רוצה להעביר בקוראים... 

חושבת על דרך מענינת לעשות את זה.

וכותבת חופשי.

ואחכ משפצת

..נקומה נא
סיפורים זה עם רעיון, ותוך כדי הכתיבה אני מגבשת אותו וכותבת אותו בצורה ברורה.
שירים זה סיפור שיש מאחורה, והמילים פשוט זורמות, לרוב עם מנגינה וקצת חרוזים.
וסתם קטעים פשוט זה יוצא ממני בלי התראה מראש ובלי מחשבה לפני.
ואם זה פריקה אז על מקרים שקרו לי לא הרבה לפני
הכלהכלהכל!אני הנני כאינניאחרונה

כל מה שכתבת, זה פשוט נובע מכל הדברים האלה. ואם אפשר לסכם את מה שאמרת - איך כותבים שיר? עם החיים.

כל פעםפסגות
כל פעם שקצת קמלתי
משהו בי רצה לפרוח
משהו בי רצה להפתח
כל פעם שקצת התביישתי
משהו בי גער על כך
משהו בי לא התרכך
כל פעם שקצת נשברתי
משהו בי רצה אותך
משהו בי חיכה לחום
כל פעם שנפלתי
כל פעם שנלחצתי
כל פעם שנעצבתי
משהו בי רצה לחיות
נוגע מאוד, ועדיןרחל יהודייה בדם
מאחלת לך רק טוב תמיד 🙏..
ושאף פעם לא תסתפקי בלשרוד את החיים אלא תחיי אותם, תחיי באמת.
תודה לךפסגותאחרונה


תורידו את המסיכות!!!באמונה תמיד

(כתיבה ראשונית... עוד לא ערוכה.)

תורידו את המסכות!!!!

זה תפס אותה לא מוכנה! היא הלכה לה לאיטה ברחוב כשלפתע שביבי שיחה חדרו לתוכה. היא חלילה לא התכוונה להאזין, זה פשוט... חדר.

"למה את עושה מיזה עסק כ"כ גדול??" שאלה גברת את רעותה. "ת'זרמי! תפסיקי להיות כ"כ קשוחה. נו... מה יש לך?! כולם כבר מדברים על זה...'

'מהההה????!!' נבהלה האישה, 'ככה להתפשט מול כולם???!!!'

"נו באמת... לא ביקשתי מימך להיות ממש ערומה, וחוץ מיזה, עוד מעט כולם ילכו ככה".

יותר היא לא שמעה. היא רק סתמה את אוזניה חזק וברחה משם. מתנשמת, מתנשפת, העיקר לברוח!

 

למחרת היא הלכה לאולפנה, עם אבן על הלב, ולא מעט חשש...היא הגיעה, וגילתה שכולם לבושים כרגיל. היא נכנסה לכיתה וראתה שהתקנות והחוקים עודם במקומם. אז היא פשוט נרגעה, וחזרה לנשום ברוגע... בשלווה. בלי לחשוש שמישהו ידרוש את זה ממנה.

אבל!! מסתבר שהרוגע היה מוקדם מידי... כי פתאום היא שמעה אותן מדברות על להתפשט מול כולם... טוב, נו, לא ממש להתפשט רק- להוריד מסיכות...

 

היא התיישבה במקום מבוהלת ושמעה תופים מסביבה. היא הסתכלה לראות מי המנגנת, אבל לאחר רגע היא קלטה שזו היא. כלומר, הלב שלה, הדופק שלה שהרקיע שחקים ודופק בהתלהבות.

עכשיו גם הנשימות שלה כבר היו מהירות. היא הרגישה כאילו נגמר האוויר בחדר והיא ממש עוד רגע נחנקת.

'תרגעי!' היא דרשה מעצמה. אבל זה לא עזר, כי עכשיו כבר נוסף גם רעד, ורגליה קיפצו במהירות מעלה ומטה כאילו היו בריאה בפני עצמם.

היא התיישבה וניסתה להירגע. נשמה נשימה עמוקה ונשפה באיטיות, ושוב נשמה ונשפה, ושוב... עד שחברה ניגשה אליה.

 

"כמה מסיכות יש לך??!" שאלה אותה חברתה בהתענינות נלהבת. "לי כבר יש חמישים!!! ובקרוב ממש אזרוק אותם! כבר לא יהיה בהם צורך!"

היא הייתה בהלם! ככה, סתם לדבר בקלילות על דבר כ"כ עמוק??!! ומאיפה בכלל חברה שלה יודעת שהיא מסתירה כ"כ הרבה?! וככה לבוא ולהתקיף אותה?!!!' היא נבהלה!! ממש! שפתאום כולם ידעו את כל הקשיים שהיא עוברת?! את כל ההתמודדויות והחסרונות. את כל מה ש... שהיא מנסה להסתיר???!!

זה מרגיש כאילו מבקשים ממנה להתפשט ברחוב!!! להיוותר עירומה, גלויה, חסרת הגנה, בלי יכולת להסתתר. פשוט... חסרת אונים. היא שתקה. סרטי אימה עברו במוחה, והיא לא שמה לב שהיא ממש ממש הגזימה.

אך מסתבר שחברתה כן שמה לב. טוב, נו... לא ממש. אבל תשובה החברה לא קיבלה.

"מה את נבהלת?!" שאלה. "אז מה אם התרגלנו למסיכות כבר שנה, בסופו של דבר להוריד אותם זה משחרר! פתאום אתה יכול לחוש את הרוח, לחוות דברים באמת, להרגיש ממש את האנשים שסביבך, לראות אותם קצת יותר לעומק!"

"משחרר??!" נפלט לה בטעות. ועכשיו לא היה לה ברירה, והיא כבר הייתה חייבת להסביר "זה כ"כ... מפחיד!!"

"אוי, נווו באמת! כולנו יודעים שעדיין יש קורונה, אבל לא צריך להיות כל כך חרדתיים! להיזהר- כן! אבל בשביל להשתגע יש דרכים מועילות יותר..."

 

היא עדיין הייתה מבוהלת, אבל הבנה קטנה ניצנצה במוחה 'אולי זה לא כ"כ גרוע?! לא להתפשט לגמרי, אבל כן להיות קצת יותר אני, כמו שאני באמת. כן... להפסיק להיות מושלמת, אבל לא לבזבז כ"כ הרבה כוחות נפש על להסתיר. אולי זה לא אסון?!"

היא נשארה לבד מהורהרת...

מהרהרת...

 

להוריד את המסכות,

לגלות את החסרונות,

למצוא את היתרונות,

להסתכל על האמת!

 

רגע, על איזה מסיכות דיברנו?!?!

 

 

...רחל יהודייה בדם
זה יפה ומעניין
יש בזה משהו חזק

אהבתי
תודה!באמונה תמיד

ותודה שאת מגיבה ממש לכל קטע...

נותן כח לכתוב עוד...

יפה מאוד.אני הנני כאינניאחרונה

הקונספט קצת קשה אבל... מעניין ובעיקר מרתק.

עוד אחד קטן.מים זכים

נשמה טהורה, צחורה.

התגלגלה באפילה,

ירדה לעומק תהומות.

נפלה לסחי וביצות.

דמתה להם.

מלוכלכת מטונפת, 

שכחה על יוצרה,

עוד רגע ונמוגה,

נשמה אבודה.

 

אך ברגע שלפני,

הוא הגיע.

הרימה מעבר לגבולות.

הראה לה את מקורה,

הזכיר לה את יוצרה.

החיה את רוחה.

הזכיר את מהותה,

נפש יהודית.

וואו, יפה מאוד...!!תות"ח!


...קיווע
הכתיבה יפה, המילים והחריזה. אבל חסר בעיני קצת יותר עומק, מה קרה שם שהיא נפלה ככ ובעיקר מה גרם למהפך שמתואר בשיר, מי הגיע ובאיזה לבוש והזכיר לה את הזהות. אני חושב שההעמקה בנקודה הזאת יכולה יותר לבדל את השיר ולתת לו משמעות ייחודית יותר.
..מים זכים

מה קרה שהיא נפלה.. קשה לאמר.. כי זה בעצם (כמו רוב הסיפורים ושירים של אנשים) סיפור שלי..

אז בכל מקרה, שיר הוא תמיד חשיפה מסויימת, שקשה גם כך.. אז כשאני חושף, אז מה קרה עם הנשמה בדיוק, זה דבר שמאד קשה לחשיפה אפילו לעצמי, וכל שכן לאחרים..

 

מי הגיע? 

עקרונית, זה הוא.. משהו שיש לי בראש, אבל לא אגדיר אותו, כי זה מאבד את המיוחדות..

עקרונית, אוכל להשתמש במה שאמרת ''הלבוש'' כדי לתת מיקוד יותר והבנה יותר.

 

נגיד

''אך ברגע שלפני,

הוא הגיע.

לבוש עטרת מלכות

עיניו מלטפות.

פניו זוהרות.

נגע בליבה

הראה לה את מקורה,

הזכיר לה את יוצרה.

החיה את רוחה.

הזכיר את מהותה,

נפש יהודית.

 

(עשיתי את זה עכשיו, אני קצת בלחץ של זמן.. אולי בהמשך אוכל לשבת על דברים כאלה קצת יותר.. עכשיו אני פשוט כותב, מעלה. כשנוחתת ההשראה, יושב לפעמים לשפץ.. 

אבל תודה על ההערות.. זה טוב לקבל גם 'מחמאה' וגם 'ביקורת' על מה שכותבים..

...קיווע

אכן כתיבה חושפת וקשה מאוד ובעיקר של מקומות פחות זוהרים בחיים שלנו. לכן מיקדתי את הדברים יותר בחלק השני, להרגיש יותר את מה שקרה שם, את התהליך שגרם לנשמה להחליט לקום. הסקיצה שהעלה בכישרון שלך במהירות כבר הרבה יותר נוגעת ומחברת. נתת לגאולה של הנשמה לבוש ופנים "הוא הגיע, פניו זוהרות" והלבוש והפנים האלה מחברות את הקורא לנחמה ולהתעוררות באופן אחר לדעתי. מהמם.

...רחל יהודייה בדם
נוגע ויפה
תודה על שיר כזה!אני הנני כאינניאחרונה

אמונה אמונה.

אז מי ניצח??באמונה תמיד

אז מי ניצח?!

 

היא הביטה עליו. עיניה ירו ברקים, אך עיניו היו שלוות. הוא הביט בה במבט שליו ושתק.
"דבר!" היא פקדה עליו נחרצות, אך הוא סירב פקודה ושתק.
"סיג לחוכמה שתיקה" הוא רמז לה. "התאמצי! אל תפלי לבור העצלות!"
"ספר!!" היא ניסתה להראות קשוחה... "מה הבעיה ש'ך?!?! או אולי יותר נכון למה אתה לא מתמודד
איתה לבד?! הכל אתה מפיל עלי! קצת התחשבות. מה כבר ביקשתי?!..."
אבל הוא דמם. שתיקה רועמת שררה בחלל החדר. אבל לא סתם שתיקה. שתיקה מלגלגת,
מתריסה. כאומר: "נגדי אין לך סיכוי!"
הוא צחק לה בפנים!

 

מעטה הקשיחות מעט נסדק, ודוק של דמעות כיסה את עיניה.
היא הביטה בו... והוא הביט בה. והיא הביטה בו שוב... אבל זה לא עזר. הוא עדיין שמר על זכות
שתיקה.
אתה שותק?!" היא שאלה אותו, וכשנותרה ללא מענה איימה: "כל מילה שתאמר תשמש נגדך ביום
הדין. אז קדימה! דבר!"
אבל הוא עדיין שתק.
הביט במבט מתריס.
ושתק.

 

עתה היא כבר כמעט כרעה ברך... עיניה נמלאו דמעות של תסכול, והיא קראה בקול "אפילו בחינוך
כבר לא הולך לי!!! מה כבר רציתי?! רק רציתי לחנך אותך לטוב... לעזרה לזולת. רציתי שתדע
להתמודד לבד! רק למענך רציתי זאת! למען איכות חייך."
"למעני?!" הוא שאל אותה בשתיקה, ובמבט מתריס הוסיף "ומה עם החינוך שלך?! לעבודה...
לעמל...?! לפתור את הבעיות שלי בלי להתייאש..."

 

היא ישבה והביטה בו, ועמדה והביטה בו. ושוב... היא ישבה והביטה.
אך הוא רק הביט בה בשתיקה וצחק.
וכך דקה... ושתיים, ושעה... ושעתיים.
עד שלבסוף התייאשה התלמידה,
את האתר של יואל גבע פתחה,
ואת פתרון התרגיל במתמטיקה גילתה.

אז מי ניצח?!

 

נ.ב. ולחידוד ההבנה... הוא- זה התרגיל במתמטיקה. היא- זו התלמידה המיואשת.

...רחל יהודייה בדם
זה היה מרתק.
עד הסוף.
באסה שזה רק תרגיל🥺

כתיבה טובה ומעניינת
חחחבאמונה תמיד

חרשנו למתכונת במ"מ אני וחברה שלי.

ונתקענו בתרגיל אחד...

פתאום הקטע עלה לי...

טילים- איפה יש דף?!, וזה נשפך... 

 

יפה!!! צחקתי בסוף, זה מה שקורה כשאת מסיימת את הלימודים...אביי


וואיסתם כותבת

הרגע יצאתי מהאתר של יואל גבע ושוטטתי כאן בריחוף...

קראתי את מה שכתבת והסתקרנתי למה התכוונת...

הסוף הפתיע בטירוף...

 

את כותבת מהמם!

חחח... איזה חזק!באמונה תמידאחרונה

תודה רבה!!

אלוהים לא שמרמזמור לאל ידי
אלוהים היה אמור לשמור
אבל הוא לא שמר
לא על עדי, לא על רועי
ואפילו לא על מיטל
העיינים שלהם
שרודפות אותי לילה אחרי לילה
הצעקות המעונות
הדם והצללים
שמתחפרים עימי עמוק עמוק
אל תוך הכרית.

אלוהים אמר שהוא ישמור
אבל הוא לא שמר
גם לא על עומר, מורן
ואפילו לא על נדב הקטן.
אלוהים הבטיח,
אני כאן- הוא אמר
אבל את תל הקבורה
אני חפרתי
את הקבר הקטן.

אלוהים לא היה פה
שהלכתי לנחם את מיכל
הוא לא היה צריך לספוג את השתיקות
ואת הבכי שלא נדם
אלוהים יודע לשתוק
הוא אלוף במחבואים
אלוהים יודע לכעוס
רק שאנחנו אלו ששוגים.

אלוהים לא היה שם
בסג'עיה, או לבנון
הוא לא אסף בלילה
את גופות חבריו לשריון
הוא לא אטם כל מחשבה
והמשיך ללחום ללא לאות
אלוהים לא ריחם
אפילו על שיחי התות

הוא הביט מלמעלה
שותק
וכתב עוד תו אחרון
במחברת שירים חרישית
נוגן עוד צליל שיברון
ואמא אחת
עוד דמעה מחתה
ואבא אחד
נדם לעד,
בדממה.

ואלוהים אז אמר
לא עת לחשות
אל מזבח זהב
יש עולות להעלות
עוד נשמת שלהבת
הגיעה לכאן עתה
עוד עלם צח הוקרב
על מזבח השתיקה.