לְכָל הָרוּחוֹת וּלְכָל הָרוּחוֹת
הִנְנִי מוּכָן
לִרְקֹד עָרוּם מוּל קְהַל הַצּוֹפִים.
לְהִשָּׁבֵר לַחֲתִיכוֹת
ולְהִכָּשֵׁל בְּמִבְחָן,
שֶׁל הַנְּכוֹנִים וְהַיָּפִים.
לְכָל הָרוּחוֹת וּלְכָל הָרוּחוֹת
הִנְנִי מוּכָן.
לַעֲמֹד לְבַד מוּל אֵשׁ הַצַּלָּפִים.
לְהוֹרִיד מַסֵּכוֹת
לָשִׂים פָּתוּחַ עַל שֻׁלְחָן,
אֶת הַשְּׁקָרִים וְהַקְּלָפִים.
לְכָל הָרוּחוֹת וּלְכָל הָרוּחוֹת
הִנְנִי מוּכָן
לְהִלָּחֵם עַל הָאֱמֶת שֶׁלִּי
בְּאֶגְרוֹפִים.
זה יפהפה
זהו. הגעתי למקום הכי שפל שקיים
מכאן ניתן רק לעלות.
לראות שרע לך
לקורונה
יאו..מה זה הכישרון הזהה.❤️
התפעלתי ממש מהעושר הלשוני הקסום, מהתיאור החי, לא יתכן שלא יגע במעמקי הלב של הקורא,
האמת, שאני מרגיש שלא הבעתי ממש את מה שהרגשתי בקריאתו, אבל לא מוצא בכלל מילים שכן יבטאו את זה...
ענק. איזו נפש הומיה!
אמאלה מה זה עשה לי עכשיו..
מקווה שזה בסדר שאני מקפיצה.
נגע בי מאוד מאוד.. תודה רבה
❤
מידי פעם אני תוהה לעצמי,
בזמן האחרון זה קורה הרבה
אם זאת רק אני
או שכולם מסתובבים רוב הזמן בבאסה כזה
אם זה כולם אז בשביל מה?
בשביל מה אנחנו חיים בכלל?
מה צריך את זה???
באלי לברוח.
כל הזמן מקנן בי הרצון הזה לברוח.
מהכל.
למה?
החיים שלי מהצד נראים מושלמים כמעט
אבל בפנים הכל דפוק
נמאס לי.
מידי פעם אני מדמיינת את עצמי בורחת
גרה רחוק עם כמה חברות
אולי גם חברים
בלי העול הזה של המצוות.
חיה איך שבאלי,
עובדת, מרוויחה כסף, נהנית מהחיים.
אבל זה חלום בלתי מציאותי.
כי גם אם אני אברח,
אני לא אהנה מהחיים
תמיד יהיה על מה להתלונן.
ובכלל, הכל תלוי בנפש.
ואם בפנים רע לי,
לא יעזור כלום.
אז למה לי החיים האלה?
-לוּלְיָן טִפֵּשׁ
הוֹלֵךְ עַל חֶבֶל דַּק
בְּלֵב דּוֹפֵק כְּמוֹ מְשֻׁגָּע
זֶה לֹא קַל, זֶה בִּכְלָל לֹא קַל
לִשְׁמֹר תָּמִיד עַל שִׁוּוּי הַמִּשְׁקָל
-לֵיצָן עָצוּב
מְחַיֵּךְ בְּאִפּוּר נִסְדַּק
מַצְחִיק לְפַרְנָסָתוֹ
זֶה לֹא קַל, זֶה בִּכְלָל לֹא קַל
לְהַרְאוֹת מְתֻקָּן כְּשֶׁבְּפָנִים מְקֻלְקָל
-לַהֲטוּטָן פָּזִיז
אֵין שׁוּם דָּבָר מֻצְדָּק
בְּחֶרְדָתְךָ לֹא לְהַחְטִיא
זֶה לֹא קַל זֶה בִּכְלָל לֹא קַל
לִתְפֹּס חֲפָצִים בְּנָתִיב מְעֻקָּל
אני חושבת שהייתי מחליפה בין הבתים השני והשלישי.
הבית השני מאוד חזק בעיניי ולדעתי יכול להיות סיום ממש טוב..
אבל מה שאת אוהבת כמובן
תודה רבה לשתיכן על התגובות
שלג יש משהו.... באמת הבית השני יותר מתאים(וגם לסוף שלו הכי התחברתי)
תודה רבה על הביקורת .
העלה לי דמעות
עצוב ונוגע ויפהפה
(חח עברתי עכשיו על הכרטיס האישי שלך אז העלתי מהאוב כמה שירים ישנים שכתבת.
את כותבת מהמם.)
חח באמת תהיתי מה עושים בראש העמוד הטקסטים המאובקים שלי
תודה.
בואו.
בוא ותכנס לתוך הלב שלי
תיגע ברגשות ובבטן הרכה
תוריד אותם מהמדף ותחזיר בחזרה
בוא ותקשיב לחלומות שלי
תאבק אותם ותסגור במגירה
בוא ותאמין באהבות שלי
ואם הם לא מתאימות לך
יש כאלו יד שניה
ניתנים עכשיו בהנחה
בוא ותביט
יש לי הרבה שדים
ושלדים בארונות.
אני נועלת אותם באלף מנעולים
ובעשר אלף -מגננות
בואו כולכם
לחנות של חיי
תסחרו בי למרבה במחיר
והלב שלי בארגז שכתוב עליו
"זהירות שביר"
איזה כיף לעלות טקסטים ולקבל פידבק מפרגן כל כך.
עשיתם ממש חשק לעלות עוד
תודה רבה
קדימה
אתה מוזמן להלחין (וכמובן לעלות ולשתף)
אך סביר להניח שלא בקרוב. אני עמוסה...
בכל אופן, כתיבה מיוחדת
מצטרפת לתגובות הקודמות
אלפיניסטיתתודה תודה
הפתעת האמת.
רעיון ייחודי, כתיבה מעולה ומסר נוגע ומדיוק.
מה צריך יותר מכך?
(לב קטן שעוד לא הבנתי מאיפה אתם מגרילים אותו)
זה כזה כואב ועצוב ומדויק..
תודה רבה ,
מעניין איזה מנגינה עוברת לכם בראש...אם אתם מנגנים אני מאתגרת אתכם....
איזו תגובה יפה תודה רבה
אהבתי את השורות האחרונות-
בואו כולכם
לחנות של חיי
תסחרו בי למרבה במחיר
והלב שלי בארגז שכתוב עליו
"זהירות שביר"
אלפיניסטיתאחרונהלעזעזאל עם הלימודים האלה.
לעזעזאל עם הסרטים האלה.,
לעזעזאל עם האיסורים האלה.
לעזעזאל עם השתלטנות הזאתי.
לעזעזאל עם המורות האלה.
לעזעזאל עם האוכל הזה.
לעזעזאל עם ההגבלות האלה.
לעזעזאל עם הקורונה הזאת.
לעזעזאל עם החיים האלה.
שתלך לעזעזאל המנהלת הזאת.
שתלך לעזעזאל המתמטיקה.
שילכו לעזעזאל הלימודים.
שילך לעזעזאל התיכון הזה.
שילך לעזעזאל המחשב הזה.
שילך לעזעזאל הפלאפון הזה.
שילכו לעזעזאל כולם.
וישאירו אותי לבד.
או
שישלחו אותי לשם,
לעזעזאל.
כשאני נכנסת לחדר אני רואה נערה, חצי שוכבת חצי שוכבת על המיטה הראשונה עם ספר ביד. יש לה שיער קצר
ומבריק בצבע נחושת ועיניים בצבע כחול שקוף כמעט. היא מסתכלת עלי.
ממש מסתכלת. אני מרגישה את העיניים שלה קודחות בי כאילו היא רואה מעבר לגוף שלי.
"ברוכים הבאים לגיהינום" היא הופכת דף בספר והפה שלה מחייך חיוך עקום, מחווה ביד אחת על
המיטה שלידה. המבט שלי נודד ליד השנייה שלה, היא קשורה לסורג המיטה באזיק עם שרשרת מוכספת
יש ליד חופש תנועה מלא. היא פשוט לא יכולה לזוז מעבר לחצי מטר. אני תוהה מה היא עשתה.
היא מסתכלת עלי ,מחייכת שוב, הגבות שלה מתרוממות. מתגרות.
אני מניחה את המזוודה ליד המיטה ואת התיק על השידה . המבט שלי סוקר את החדר.
הוא מעוצב בלבן ומתכת. נזירי משהו. שלוש מיטות. שלוש שידות וארון. ברור שאף אחד לא ניסה
להשקיע ולעצב פה משהו מדהים. זה בסדר מבחינתי.
"המדף השני בארון ,שלך. אסור לאחסן בו נשק או סמים" הנערה פתאום אומרת. הפנים שלה לא זזות מילימטר מהספר.
היא הופכת עוד דף.
אני נשכבת על המיטה המוצעת בלבן, האצבע שלי מתנגשת בסורג המיטה. אני ממשיכה להקיש עליו. אחת שתיים שלוש
תק תק תק .תק תק תק . הרעש הקיצבי מרגיע אותי. אני עוצמת עיניים.
זה לא היה אמור לקרות.
לא ככה .
שמעי זה מהמם, אהבתי ממש את הכתיבה והדמויות, לגמרי נכנסתי לעלילה.
בבקשה תעשי לזה המשך!! אני במתח!!
המיאות
אתה יכול להיות בודד
למרות שאתה מוקף
למרות שאתה מלא
למרות שאתה מושפע בשפע,
תמידי,זוהר,
לשבת בדד.
לבכות, להרגיש בתמידות חיסרון
ואין, עמוק שחור ונסתר
כי.. אולי יום אחד זה יגמר
ומחר יהיה רע,
או שאולי זה טוב מדיי
או שאולי
כל זה איננו שווה לי
בעוד נתלשה לי שערה אחת מראשי
ומנגד-אם רק תבחר
אתה יכול להיות להיות
לבד- לבד אינסופי
עם האלוהים
שכל המציאות היא הוא
אז כל השפע
וכל המלא
וכל המחר והמחרתיים
וכל האתמול
וכל ההיום
זה הוא
הוא לבדו
ואתה, והם, והלב
הכל זה הוא
איכה ישבה בדד.
לבד.
כי אין כלום.
כלום אחר.
וכולא קמיה כלא חשיב
אין דבר אחר מלבדו.
להיות מבוטל לעצם
לאלוקות
ויש רק אלוקות
נהיה לבד.
לבד- כל השפע זה רק זה.
כל העולם זה רק זה
כל העולמות זה רק זה.
הן עם לבדד ישכון
אין פה כלום
כל החיים
שלי, יש מתחים
בין הקודש לחול
בין לטפס לליפול
בין לצמוח ללנבול
בין להתקטן ללגדול
בין רע לטוב
בין לשנוא ללאהוב
נקרע בין העולמות
מתי הלב יפסיק להשתטות
מתי לא יהיו סודות
מתי אצליח להשתנות
מתי אלמד לדעת
מתי אצליח בנשמה לגעת
בין השקר לאמת
בין הרעש לשקט
בין לברוח ללהשאר
בין לשכוח ללהזכר
בין להתרסק ללא להשבר
בין להלחם ללוותר
בין החיוך לדמעות
בין השפיות לשגעונות
בין הימים ללילות
בין המציאות לחלומות
יפה ממש!!!
צָרִיךְ לִשְׁמֹר אֶת הַלֵּב שֶׁלֹּא יָמוּת,
שֶׁיָּאִיר בָּעוֹלָם כָּל הַזְּמַן
אוֹר גָּדוֹל
עָצוּם.
כִּי לְכָל אֶחָד יֵשׁ אוֹר יִחוּדִי
רַק שֶׁלּוֹ,
שֶׁאֵין לְאַף אֶחָד אַחֵר.
וְאִתּוֹ הוּא יָכוֹל
לַעֲלוֹת מַעְלָה
לְהַגְשִׁים חֲלוֹמוֹת
וְלֶאֱהֹב.
♡
זה מדהים!!
ים של כחול,
השתקפות הרקיע,
קודש וחול,
נעלם ומופיע.
נהמת הגלים,
משובת הרוח,
עוצמת המילים,
פנקס פתוח.
לבנה הנכספת,
מאור החמה,
להבה הנחשפת,
בשאגת הדממה.
כמים הפנים לפנים,
כן לב האדם לאדם.
איפה אני?
איפה אתה?
במסתרים תבכה נפשי.
הדמויות השחורות
המפלצות
הרשעיות
שחוסמות
שמכבות
ולא אכתוב
ולא אתבטא
ולא אדע מה
הבור חור
עמוק
אינסופי
אפסי
התאפסתי
ההיתכן?
הייתכן.
ואין אתמול
ואין מחר
ואין עכשיו
ואין ואין ואין
ועמלק אחד גדול שמכבה
אין אין אין
אין כלום
הכל איננו שווה לי
אין אין אין
וקול דממה דקה שצועקת מבפנים
אין, באמת אין.
אין עוד מלבדו.
אבאאאאאא
איה מקום כבודך?!
תוהו תוהו תוהו
