פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 15)

פונה אני אליך השוכן במרומים

תש"ח, קדש, ששת הימים.

כיפור, שלום הגליל, לבנון,

המערכה ביהודה ושומרון.

שֶׁבַע פעמים אפול ואָקוּם,

שבעים שנה, בלא וָאקוּם.

שֶׁבַע מלחמות עברו חלפו,

שבעים שנה, אותנו תקפו.

הקדוש ברוך הוא אנא ממך,

הרוג והשמד את אויבי עמך.

ועוד בקשה ריבונו של עולם,

עשה בניך אחד למען כולם.

איני צדיק, בטח לא כרבנו משה.

אך למען עמי, אעמוד ואקשה.

עמי השורד, עמי המותש,

עמי הפוחד, עמי הנואש.

לא רק עמי, זהו גם עמך שנרדף.

עמך שאוחז בכוח כעלה הנידף.

שָׂבֵעַ קרבות שָׂבֵעַ מלחמות

שָׂבֵעַ חרבות שָׂבֵעַ מהלומות

אולי... אולי...

אולי די?

את מי כדאי לי להמליך עלי?

טוב, כדאי לי שזה יהיה מישהו שאוהב אותי.

מישהו שתמיד יקשיב לי ויענה.

מישהו שיש לו את הכח לעשות הכל.

מישהו שנמצא במקום שאף אחד לא יכול לעכב בעדו.

מישהו שקשור למשפחה שלי, מכיר אותם והיה איתם בקשרים של ידידות ואהבה.

מישהו שרוצה בהצלחה שלי גם בשביל עצמו, ככה שגם אם אני מפקשש או ימשיך לתמוך בי.

מי הכי מתאים?

אולי... אולי...

אולי אבא?

בת קול - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס - לקראת נישואין וזוגיות

קינה לתשעה באב ממחבר לא ידוע. עלתה בי בגלל איזה קטע שקראתי פה, נראה לי של @אחו . לטוניסאים יש מנגינה... לא יודע איך לתאר אותה, נפלאה, מרגשת. אולי עמוקה. אבל היא מעבירה היטב את התוכן.

אַלְלַי לִי אַלְלַי • עַל רֹעַ מַעֲלָלַי • אַלְלַי לִי אַלְלַי • עַל שְׁבִי עוֹלָלַי: אֵיכָה כָּלוּ בְּיָגוֹן חַיַּי • וְכָל בְּלִי שֵׁם בִּי יָדוֹן: הָיִיתִי כְּעֶבֶד וְהֵם מוֹשְׁלִים • וְלֹא אֵדַע מִי לִי אָדוֹן: זֶה רוֹדֶה וְזֶה מְרַדֶּה • וְזֶה עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן: אוֹי לִי אִמִּי כִּי יְלִדְתִּינִי • אִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן: בָּכֹה אֶבְכֶּה לַיְלָה וְיוֹמָם • כִּי אָרְכוּ קִצֵּי שִׁבְרִי: לָמָּה לֹא מְרַחֵם מוֹתַתְנִי • וּתְהִי לִי אִמִּי קִבְרִי: כִּי חֶרְפַּת אָדָם לוֹקֵחַ • כָּל הַנִּקְרָא בְּשֵׁם עִבְרִי: נָחֲלָה מַכָּתִי • אוֹי לִי עַל שִׁבְרִי: גָּלֹה הִגְלַנִי מְדָכְּאִי • וּדְרָכַי בְּגָזִית גָּדַר: פִּתְאוֹם נֵרִי כָּבָה • וְשִׁמְשִׁי בְּעוֹד יוֹם קָדַר: גָּלָה כָּבוֹד מִיִשְׂרָאֵל • לֹא תֹּאַר לוֹ וְלֹא הָדָר: עֵין שִׁמְשִׁי חָשַׁךְ • וּמְאוֹרִי קָדוֹר קָדַר: אוֹיָה לִי כִּי גַּרְתִּי מֶשֶׁךְ • שָׁכַנְתִּי עִם אָהֳלֵי קֵדָר: דִּמָּה כְּבוֹדִי לַחֲצִיר גַּגוֹת • שֶׁיִּבָּשׁ לִפְנֵי כָּל חָצִיר: כְּסוּחָה הָשְׁלַכְתִּי • וָאֱהִי דֹּמֶן לְכָל יָצִיר: קָרְאוּ אַחֲרַי שִׁלְחוּ מַגָּל • כִּי בָּשַׁל קָצִיר: אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי • כְּאָסְפֵי קַיִץ כְּעוֹלֵלוֹת בָּצִיר:

 "שנה" מלשון שינון/שניות – חזרה, כל שנה שונת על עצמה. מצד שני, "שנה" מלשון שינוי – התחדשות. כל שנה שונה, אך גם כל שנה שונה (תחשבו על זה רגע)... אנחנו רוצים לחזור שוב על המוטיבים המרכזיים והחיוביים שבחיים שלנו, ומצד שני לעלות קומה – להתפתח. אלו שני כלים מרכזיים שמשתמשים בהם בכתיבה, מוטיב והתפתחות. (שנרצה, ואם נרצה אז נזכה).

1. שם - (רק אם רוצה)

2. גיל -

3. על מה בעיקר אני אוהב/ת לכתוב? -

4. מה מביא אותי לכתוב? - 

5. מה בשבילי עושה שיר לשיר טוב? -

6. אם הייתי ציור - של איזה אמן הייתי? -

7. במה הייתי רוצה להתחדש השנה?

ווו... תייגו ניק שלא ענה פה...

שנה טובה ומבורכת לכולם! מלאה בעושר, בעומק וכמובן בשמחה!

קר. ממש קר.
לובשת סוודר, מדליקה תנור.
לשווא.
רועדת כולי מקור.
רק אתמול היה כל כך חם, רק אתמול בערנו שנינו. וישבנו לנגן בחוץ, והיה חם. כל כך חם.
והיום אני פה, בבית, עטופה, מכורבלת. וקר לי כל כך. ואתה לא פה.
ופתאום אתה דופק בדלת. אבל קר. אם אפתח אקפא עוד יותר, ואתה קורא אלי. ואני רוצה להיות איתך קרוב. ורק אתך, עטופה בחיבוק שלך, יהיה לי חם שוב. אבל קר לי. קר לי כל כך. ואתה דופק. אני קמה לאט, עוטפת את גופי ככל שניתן, פוסעת צעד אחר צעד אל הדלת. הקור חודר לעצמותי, מתיש את גופי, את רצונותי, את שאיפותי, נאבק. אני נאחזת בהם חזק, ממשיכה לצעוד אל הדלת.
אתה מתייאש, חוזר על עקבותיך..
אני פותחת את הדלת במאמץ, ואתה כבר אינך שם. כל מאמצי נפלו לריק. כמעט נשברת. כמעט לקח ממני הקור את כל מה שבי, כמעט שם את ידו על נשמתי. כמעט עקר ממני את טיפת החיות שעוד נותרה בי.
נותר בי רק רצון אחד. רצון להתחמם שוב. רצון לברוח מהקור הנורא. וברגע אחד אני מתנערת ומתחילה לרוץ ולקרוא אחריך בקול גדול. לשאול בכל השווקים. לחפש אחריך בכל העיר.
ומאז ועד היום כל שנותר בי הוא הרצון היחיד הזה. ומאז ועד היום עודני מחפשת אחר מקור כל החום שחמק ממני. ואם תמצאוהו, ספרו לו, ספרו לו את שאני מבקשת, ספרו לו שהיה זה רק הקור הנורא שבשלו התעכבתי. ספרו לו שרק חומו יפיג את הקור הנורא הזה! ספרו לו שחולת אהבה אני. שאהבתי חולה, וקר לי כל כך.

מסיבת גיוס/

"עכשיו תורך" אומרת אמי בדמעות.

"הלוואי ולא יהיו בזמנך מלחמות.

הבטח לי שתשמור על עצמך,

וחזור לשלום משליחות עמך."

"זוהי מצווה מאוד חשובה, 

להגן על מדינתנו האהובה"

כך אומר אבא ומברכני בקול,

"מי ייתן ותשוב לשלום מהכול."

"זוהי חובתך הקדושה" אומר אחי,

"משימה קשה, אך זה הכרחי.

מכל עבר ישנו אויב רצחני,

וצריך לשאת בנטל הבטחוני."

רק סבא בצד עם חיוך מאושר,

"איזה זכות זכית נכדי היקר.

הזכות לא להיות מופקר,

הזכות להילחם לא למען זר."

הוא בוכה משמחה ומגאווה,

מביט על המדים כמוצג ראווה.

אך לפתע הוא משמיע מאין צעקה,

"מספרך האישי זהה לכתובת הקעקע."

איפה אתם, מתרגמים

זה בוער בי בתוך תיבה אטומה

לא יודעת מי נעל אותה

מה הדליק את זה ואיך מכבים 

מרגישה את המרחק 

אבל הלהבות מגיעות עד הפנים

הלוואי שהייתי מוצאת משהו שיסביר 

אפילו שכבר מזמן הבטחתי

שנגמר עם החיפושים

לא יכולה בלי

לא יכולה עם

חולמת על פיצוץ, אבל הוא לא מגיע

אפילו שהמשהו הזה ממלא אותי מבפנים

מאתיים קמ"ש של מחשבות

נעצרות במבויים סתומים

זה בורח ממני

אני בורחת מזה

מרגישה שזה אסור

להיכנס אל המבוך

ואם אאבד בפנים

אבל מה אם אני אבודה כבר עכשיו

בלי שמצאתי את מה שבפנים

זה בוער בי

לא יודעת איך לכבות 

לא יודעת איך להפעיל

שומעת צרחות אבל לא מכירה את השפה

מסביב אין שום מתרגמים

עד מתי תשתקע לך בטיט עבה, נכד מתושלח?
עד מתי תלגום מהטיפה המרה, שלא במידה, כדי להטביע את יגונך?
לא כך היא המידה, לא לך שתוֹ יין, בן למך, לא כך תצא ממסגר לבך.

הלך עמי, נלך לאור השמש אחרי הגשם,
התדע כי מאחורי העננה מסתתר אור שמש נהדר?
כך גם בלבך, הסכור כעת מלברוא אותיות תפילה, נקודת חן נפלאה.

עד מתי תסתגר לך מפחד החשכה? עד מתי תגיף תריסיך?
פתח אתה חרך אל תוך החושך והאר אותו בעצמך,
נסה לפרוץ בעצמך את הפתח, את הדלת, ולמצוא אותי במבואות האפלה.

אל לך, אנוש, אל לך לא להאמין בכח התשובה,
גם לשאלות הגדולות יש תשובה, יש שביל חזרה לחורשת החיים,
גם בזרמי המים תוכל למצוא אינספור מילים חכמות.

בעת גשם ביום זעם, מה לך אפוא אצל תהום רבה? מה לך להיות איש אדמה?
הפנה מבטך לארובות השמיים הפתוחים, תן לנקודת הטוהר להגביה אותך,
או מוטב: הושט אתה את ידך, נין שת, להכין דרך חדשה.

///

בנוי סביב מדרש רבה, וכל־מיני פסקאות באמרי אמת + שפת אמת על נח / ראש השנה.

מי אתה, נפיל רוצח
מי אתה, שטן נתעב
כיצד עלית השמיימה
וחיללת במת‏־עב?

איך רמסת גדרות־י־ה
איך טבחת בן־אנוש
כי אָרִיתָ אוֹרֲרוֹ אָרוּר
והכל בשם קדוש?

פוֹל משמיים שאולה
פוֹל מכוכבי א־ל
תיפולנה שאול פרוקסיותיך
לפני נצח ישראל

היכרת, משחית הארץ
וישמחו ארזי הלבנון
איתם ישמח גם יער ביריה
בתבוסתך לדראון

סוּר, מלאך בן־מוות
ותזרח לנו השמש בבהירות
לוּ יצמח אז יום ישחקו יחד
ילדי חיפה וביירות.

מילותיי אינן כרים וכסתות,
הן אינן שמיכות פוך מלאות בנוצות.
הן אינן סוודר צמר כבשים לבנות,
הן אינן מעיל חורף בקור הלילות.

אל תאשרן, אל תאמצן. אל תאמר להן דבר.

מילותיי אסירות מעונות וקדושות,
הן פושעות קשוחות במאסר ניירות.
הן לוחשות בתא תפילות מוזרות,
הן מתכננות בלילה בריחות נועזות.

אל תאמר להן דבר. השאר אותן לבד.

מילותיי מונות בשקט שניוֹת,
הן משביעות לעזרתן את זרמי רוחות.
הן נואשות לשאוף את אוויר האורות,
הן נכונות לפרוץ את החומות הקסומות.

השאר אותן לבד. התאזר בסבלנות. (שלוש, שתיים…)

מילותיי מכונות ברזל פראיות,
הן נוטות בקלות לשבור מוסכמות.
הן שורפות עננים בכנפי אש כואבות,
הֵן לְים האינסוף דרכיהן מוכנות.

התאזר בסבלנות. (עכשיו.)

אם נברח איתן יחד, חווה ואני,

אל מעבר המזרח המשני הסודי,

נפגוש גם אנחנו בסבל, ונאהב לכאוב.
הן שם מילותיי לאט נשכחות אל הנצח,
נשתוק אותן שם ונכאב לאהוב.

הבריאה מורכבת מסגנונות שונים, מסוגים אחרים.

אני אוהבת פרפרים.

סוג מסוים של פרפרים, הוא בא היום.

כל התקדמות שלי - עוד פרפר

כל נס שקורה- עוד פרפר

והפרפר הזה נכנס לי ללב.

פרפרים חיים 24 שעות, זה עצוב שבא לבכות.

אבל הפרפרים שלי- לא!

הם סוג שונה.

מהרגע שהם נכנסים אלי הם נשארים

עם כל מעשה טוב שלי, עם כל ניצחון, עם כל שאלה פתורה-

אני מקבלת פרפר

ולא רואים אותו

כי הוא שלי

לנצח

נצחים.

הפרפר שלי.

אני מלקה את עצמי בשבט נוראי דיו.

ועל אף שאליהם נמשכת נפשי,

אין לי צורך בעוד אנשים שיעצימו את מכותיו של השוט או שייצרו שוטים משלהם.

אני צריכה כאלו שינסו להוציא את השוט האיום מידי האכזריות או לפחות שילחמו בשוט הזה עם מילותיהם הרכות הטובות והמאמינות.

שירפאו את הלב שלי

ולא שיחגגו על הדם.

טוב, עברנו ליישוב מעורב, בשעה טובה כבר לפני חצי שנה.. והנה אבא ואמא וכל המשפחה רוצים לעשות שבת, כי ברור- אנחנו משפחה

אבל הפעם אצלנו, הם רק אמרו לי למצוא דירה, שיהיה לאמא שקט, וכל השאר בונוס, אז שלחתי בקבוצה של השכונה, וגבר שגר מולנו כתב לי בפרטי שאפשר, קבענו, אמרתי לאבא ואמא שמצאנו. אני מאמי ואחים שלי נישן פה, אמא ואבא בדירה מעבר לכביש.. ושלום על ישראל

תכלס מה יכול להתפקשש בסיפור כזה יפה?

הומופוביה

אבא, פעיל נועם, פלטתי ליידי שהדירה שמצאנו היא של זוג וילדה.. זוג גברים. למה שזה יפריע בעצם?! אבל זה מפריע. אחושלוקי מפריע. ואמא לי לחפש דירה אחרת. אמרתי לו ״אבא, אז אנחנו נישן בדירה הזאת״

״אמא צריכה שקט״ ככה הוא אמר

״אז נלך לשם עם כולם, יש להם עוד חדר״

ופשוט אני לא רוצה לחזור ולשמוע שוב את מה שהוא אמר, כמה שזה מגעיל אותו, דוחה, הוא לא יכול לחשוב על להיכנס לבית כזה, וכל מיני קולות של איכס. לעזאזאל. למה?? למה?

ועוד מזלזל בבעלי שרק רשום בישיבה בלי להיות שם, הוא אמר שהוא לא היה מעיז בחיים, למה? כי הוא איש של אמת.

אז אמרתי לו ״אבא אני באמת אין לי בעיה ללכת אליהם, ולהגיד להם שאבא שלי הומופוב וזה לא מתאים״ כי אין יפה כמו האמת. אבל הוא לא שמח מהרעיון. ״לא לפגוע בהם״ הוא אמר

אה ולעשות קולות של איכס זה לא פוגע?? באמת אני עוד שניה מתפרקת, למה? למה??? בשביל מה השנאת חינם הזאת?

זהו. פרקתי

פשוט לטבוע בתוך פוף.

להיבלע בתוכו לשמוע את הקככחחחחח הזה והופ - אין זכר.

אללי לי אלול, אללי אלול.

תחת זריחתך אלול,
תחת משבי רוחות אלול,
משום־מה עדיין לא מצאתי את המילים שאני מחפש, או מוטב, מְאַלֵּל, אלול.

משום־מה עדיין יללה מחרישת אוזניים מחרישה אוזניים, ומחרישה אותי:
אולי זאת יללת הישימון שלי, כל־מיני שקרים, קסמים, ואֱלִולִים. תַּרְמִות לבי.

אללי לי, זאת האלה שלי, המיוללת במילים של תהו, בשפה האבודה של המדבר, בשפת האבודים, כמוני, במדבר.

אללי לי, ישימון בתהו, אללי, מילות מדבר. אתן מדברות המון ולא אומרות דבר.

ואתה אלול, אם אמצא בסוף את המילים שלך, האם אוכל בכלל לומר אותן? אמרי אמת, בלי זיוף וקסם, אני מפחד לומר. אולי יבוא ויישא אותן משב הרוח, או תתעכב הזריחה, והן תסתאבנה מדם שמי לילות מדבר?

אולי מוטב תהיינה אצורות אי־שם לעד, בְּמָקוֹם של אהבה תמימה.

ואתה א־לי, אם אמצא בסוף את המילים האלה של אלול, אם אצליח לומר אותן, קחן בבקשה ושמור מכל משמר, וביללת התהו המחרישה, תהיינה קצת מילות אלול, בבקשה.

מה קשור אלול? של @טהרה גרם לי להסתכל על הטקסט הזה שוב התלבטי עם לשלוח אותו כתגובה או בנפרד,

בסוף החלטתי שבגלל שהמשמעות לא זהה ואף סותרת אשלח בנפרד.

 בכל מקרה @טהרה  תודה שהזכרת לי וגרמת לי להסתכל על הדברים שכתבתי לפני חצי שנה.

נכתב בתאריך י"ד שבט 24/1/24:

(לאחר האסון של הנדסה שבו מתו 21 לוחמים מלבדם נהרגו עוד 3 באירועים אחרים באותו יום)

"אמת כי אתה הוא יוצרם

אוי יו-יוי יו-יוי

ואתה יודע יצרם

כי הם בשר ודם

אמת כי אתה הוא יוצרם"

מכל המנגינות והשירים בעולם לתפילות של ימים נוראים אני מתחבר הכי הרבה בימים טרופים אלו,

אני שוכב פה במיטה אחרי מות 24 לוחמים ב-24 שעות ולא מצליח להירדם ובראש מתנגנת התפילה הזאת שוב שוב בקולו של הראש ישיבה מהתיכון, אני שומע את הלחן והמילים וחושב לעצמי שתמיד הבנתי אותם הפוך תמיד חשבתי שההסבר הוא שהאדם יצור פשוט ובעל יצר הרע, תחילתו בבור תחתיות וסופו בבור תחתיות ובין לבין הוא משתדל לא להיות חסר תועלת לחלוטין אבל זה מה שניתן לצפות ממנו כי הוא בשר ודם ואתה הקב"ה בתור יוצרם אמור להתחשב.

ובלילה הזה מכל הלילות, ליל גשם הנצור לבכיות אני מגיע לתובנה חדשה "ואתה יודע יצרם" תלוי באדם:

זכה מדובר ביצר הטוב, הנאצל המשליך עצמו למען הכלל,

לא זכה מדובר ביצר הרע השפל המשליך אחריותו בפני הכלל,

לפעמים מדובר בשני אנשים שונים לפעמים אותו אדם אך בזמנים שונים יש אנשים שיצרם (הטוב או הרע) מובילם בתקיפות גבוהה ויש בתקיפות נמוכה.

בשורה התחתונה התפילה לא מדברת רק על אלו שמובלים על ידי יצרם הרע ועל כך שצריך לתת להם פתח לתשובה,

תפילה זו היא שיר הלל ופליאה ששרים המלאכים לכבוד אותם אלו שעלו בסערה השמימה בעודם שמים עצמם בסכנה על מנת להגן ולשמור ולנקום בשם כלל ישראל.

יהי זכר הנופלים ברוך.

במחרבי האוקיינוס השקט

עומד לו עץ הקוקוס הבודד

חושב על לא לחשוב

אך לפתע נזרקה בו נשמה.

עכשיו אני חופשי!

נזעק בהתרגשות עץ הקוקוס הבודד.

הבה נאכל תפוזים סחוטים אמר

ונראה אם לקחת משכנתא זה כיף.

לא אל תחפשו הגיון

אמר עץ הקוקוס הבודד

אני הבורא שלכם

בכל מקרה אין סיכוי שתבינו מה אני אומר.

רק תמשיכו להוסיף סוכר לקפה

ואל תשכחו להשתכר מהמים.

שלכם,

  ע.ק.ב

נ.ב. אני בעצם תפוז

נ.ב.ב. סתם צחקתי אני הוא עץ הקוקוס הבודד

מָה קָשׁוּר אֱלוּל?!

כְּבָר שָׁנָה שְׁלֵמָה, שֶׁכְּמוֹ קַעֲקוּעַ

נִצְרָב בָּנוּ

חָשׂוּף, עָמֹק וְכּוֹאֵב-

הַנְּשָׁמָה לָךְ

וְהַגּוּף פֹּעָלֲךְ

אֵין בָּנוּ כּוֹחוֹת לְכָל זֶה הַשָּׁנָה

רַק מִטָּה חַמָּה וְכּוֹס תֶּה עִם אֵדִים נוּגִים שֶׁל גַּעֲגוּעַ

אוּלַי גַּם

תְּחַלֵּק לָנוּ כִּרְבּוּלִיּוֹת נְעִימוֹת וְעַדִּינוֹת כָּאֵלֶּה עִם כִּתּוּב:

'זְרוֹעוֹתָיו הַמּוּשָׁטוֹת שֶׁל אָב הָרַחֲמָן'.