אדיר פנה באיטיות מחושבת לסמטה הצרה, שם אמור להמתין לו הקורבן הנוכחי,
וכמו שקורה תמיד לפני האירוע החף מרגש הזה תמונה עולה בראשו, תמונה של ילד רגיש הנתון במארב של ילדים אכזריים שהוא היווה עבורם טרף קל, תמונה של העיניים הזועקות , חסרות האונים, תמונה של הילדים מפליאים בו את מכותיהם, התמונה שלו, מפעם.
הוא לא נתן לזיכרון לסדוק את ארשת פניו האטומה וחסרת הרגש, ילד רגיש היה פעם, ואולי בתוך תוכו גם עכשיו. טוב, הוא ניער את עצמו, זה לא הזמן להתרפק על זכרונות ילדות תמימים ,מה שהיה- נשאר שם, בעולם התמים והילדותי, פה הכל אחרת, פה המוות הוא המטרה,זה המשחק, הוא הרגיש את דמו המבעבע , את רגש הנקמה הנלווה לכל אירוע כזה בכל פעם מחדש, אדיר התקדם בנחישות אך גם בזהירות , הוא זיהה את הקורבן שהיה עם גבו אליו ,הוא הוציא את האקדח, ירייה פילחה את הדממה וכמו תמיד האדם צנח על הרצפה ללא רוח חיים,שלו ,ושל הטורף.
וכמו שקורה תמיד לפני האירוע החף מרגש הזה תמונה עולה בראשו, תמונה של ילד רגיש הנתון במארב של ילדים אכזריים שהוא היווה עבורם טרף קל, תמונה של העיניים הזועקות , חסרות האונים, תמונה של הילדים מפליאים בו את מכותיהם, התמונה שלו, מפעם.
הוא לא נתן לזיכרון לסדוק את ארשת פניו האטומה וחסרת הרגש, ילד רגיש היה פעם, ואולי בתוך תוכו גם עכשיו. טוב, הוא ניער את עצמו, זה לא הזמן להתרפק על זכרונות ילדות תמימים ,מה שהיה- נשאר שם, בעולם התמים והילדותי, פה הכל אחרת, פה המוות הוא המטרה,זה המשחק, הוא הרגיש את דמו המבעבע , את רגש הנקמה הנלווה לכל אירוע כזה בכל פעם מחדש, אדיר התקדם בנחישות אך גם בזהירות , הוא זיהה את הקורבן שהיה עם גבו אליו ,הוא הוציא את האקדח, ירייה פילחה את הדממה וכמו תמיד האדם צנח על הרצפה ללא רוח חיים,שלו ,ושל הטורף.
)
