פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 238)

מרגישה בודדה

למרות שכל החברות תמיד סביבה

הכל כל כך אפור

לא נכנסת אפילו טיפה של אור

למרות ששמש בחוץ 

והמנורה בחדר דלוקה

עדיין  מרגישה כבויה

הוא כבר לא פה

הוא נפטר

הולך הלך למקום שאף אחד ממנו לא חזר, או הוחזר

גורלה אכזר

כל היום עצובה

למרות החיוך שלא מפסיק להתנוסס על הפנים

אין לה כבר כוח לגעגועים 

היא מחפשת את האנשים

שיוכלו אולי לדבר עם אלוקים

שיחזיר לה את אבא לחיים

אבל היא עדיין לא מצאה את אותם מלאכים.

מאחורי הפנים העדינות האלה

יש אדם שלם

עם חלומות

עם שאיפות

עם חובות ועם זכויות

עם נשמה

ואחת הזכויות שלה

של אותה נשמה

זה לחיות

אם הקב"ה ברא אותה

זו זכות שמגיעה לה ביושר

את הזכות הזאת אפשר להרוס

במשפט או שניים

אמרת.

אמרת לה.

הרסת אותה.

היא לא מה שהייתה

ועכשיו, אחרי שאמרת

שפגעת

שאלה אחת לי אליך

מה הרווחת?

נהיית יותר מאושרת?

החיים שלך יותר קלים?

תודי, בחדרי חדרים

בתוך ליבך

את מאוכזבת

וממי? מעצמך!

גם אם לא התכוונת

פגעת

חייים שלמים מחקת

עם מילה.

וחיים שלמים תוכלי לבנות חזרה

עם מילה.

סליחה.

..

{כשהפסיק אוהב ת'נקודה 
תמיד הוא אומר לה 
חוזר ואומר לה 
שהוא פסיק על ידה} 
 

ואצלי כל הפסיקים הלכו לאיבוד וכל הנקודות מתו.  

גם אלו האהובות, לא עזר להם לומר אחד לשניה כמה הם אוהבים. 

הפסיק אמר לנקודה, גם את מרגישה את זה, או שזה רק אני. והנקודה שתקה 

והלכה 

ואין יותר נקודות 

-- 

והוא אומר לה, אהמ, אני חושב ש, אהמ, אני, אהמ--, תגידי היה שיעורי בית? 

והיא עונה לו כן. והוא כבר כמעט מתחרט שהוא לא שאל את השאלה המקורית אולי גם אז היא היתה עונה כן. 

ולא. הוא לא שואל שוב. 

כשהיא אומרת לו, בוקר טוב, היא בכלל מתכוונת לומר 

כל הלילה לא נרדמתי, כי חשבתי עליך 

וכשהוא מחזיר לה, בוקר טוב גם לך, הוא מתכוון להגיד, אני חושב עליך כבר שנים ואני לא נרדם בלי לדמיין אותך מחייכת 

והם הולכים, והם שותקים, וכל הדרך המילים ביניהם מרחפות מעל הראש, ממש אפשר לראות אותיות אותיות תלויות להם מעל הראש, והרעש היחיד שנשמע 

של ציפור ששורק לציפורה 

והם חוזרים דרך השביל המסתורי שפעם היו רצים בו ביחד, כשעוד ידעו לתמלל את מה שיש בלב. עכשיו הם רק מחייכים אחד לשניה. ושותקים. 

(הלב הוא אויב גדול, הוא מסוגל ליצור פצצות אטום בלי להזהיר. ולירות אותם על עצמו.) 

כשהדרך נגמרת הם נפרדים והאותיות מעל הראש שלהם מסמנות לב גדול. והשתיקה זמנה ללכת, ומי יגיד לה זאת?! 

(הלב הוא אויב גדול כשהוא מפציץ מטרות של אהבה) 

והיא הולכת ממנו. והוא הולך ממנה. והאותיות מעל הראש מתערבלות ומתערבבות ולא מוצאות מנוחה 

ואחרי שנה הוא כבר אדם אחר, הוא לומד מוזיקה באיזה ארץ נהדרת והיא כבר מזמן בעולם שלה. והאותיות שלה כבר לא מזהות את האותיות שלו 

והם פתאום נפגשים  

ומפגש בים המילים שלו ושלה יוצר רעש נוראי. ושתיקה גדולה. 

היא מחייכת, ושואלת הי, מה נשמע? 

והוא עונה, טוב. בסדר. והמילים שלו מעל הראש מסתחררות נורא, והוא בכלל התכוון להגיד, איפה היית כל הזמן וכמה את יפה. אבל המילים. הם הלכו לאיבוד. 

והיא אומרת, יופי, וממשיכה הלאה. 

ואתה לא רץ אחריה ותופס אותה ואומר לה, הי, טיפשה, אני אוהב אותך. התגעגעתי כל כך. אל תעזבי לעולם. 

הוא לא אומר. והמילים שלה מטשטשות לו, והיא הולכת כבר עם מישו אחר 

(הלב הוא אויב גדול שהוא עושה טעיות שהורגות את עצמו) 

והוא עוצם עיניים ומתחנן מהנקודה לחזור. 

חולמת על יד שתתמוך בחיי

מין דמות חזקה שתלך לפניי

שתמיד תהיה פנויה לחבק ללטף

ואיתי תשתתף כתף אל כתף

כזאת מין אחת מבינה וטובה

שתחמיא על הכל תעניק לי קרבה

ונשב מול הים נהרהר בגלים

נדבר עמוקות לגמרי בלי מילים

כפה בכפי נשמתה בנשמתי

ויותר מכולם היא תאהב רק אותי

ותבטיח שתמיד לנצח עדי עד

תלווני בחיי לב בלב יד ביד

נוחתת מהר מסתירה את הדפים

כי דמויות כאלו יש רק בסרטים

אני יודעת שאת רוצה להיות מושלמת.

אבל רק אני יודעת למה

לא בשביל עצמך , לא בשביל החברות ,לא בשביל ההורים,

רק בשבילו , רק בשביל החתיך הזה שם.

שלא מפסיק לסדר את הבלורית בשבילך.

אז.. אולי פשוט תהיו ביחד במקום כל המשחקים האלה.

אבל לא 

זה לא מתאים את בחורה טובה. זה לפחות מה שאת מראה

והוא סתם פרחח שבמקרה את רוצה שהוא יהיה שלך

כאילו באמת אולי תפסיקי עם ההצגות שלך כבר

ודיי .תפסיקי להתייפייף לידו

תהיי את. גם אם את לא משו

ואת משו באמת.

אבל את מתביישת במה שאת , במי שאת ,באישיות שלך,

שלא יגיד שאת "דוסית" מידי

דיי כבר לשים עליו! קלטי כבר הוא לא אוהב אותך!

אולי הוא אומר את זה אבל אותך ! הוא לא אוהב

הוא אוהב את הנראות את השלמות את היופי שלך 

את היופי האמיתי הוא לא רואה

ובאמת שהוא נשמה טובה 

אבל..

ואז מגיע האבל הוא פשוט עסוק בחיצונית עם תתכערי זהו זה יגמר

אהבה כזאת לא באמת אמיתית אולי את נהנית מזה

ונהנית מהחמאות מהחברות על "החתיך" שלך

את לא יודעת שהוא לא באמת שלך

יש לו עוד המון כאלה שהוא "רק שלהן"

והוא "מת" עליהן ורק עליהן!

הוא חבר שלהן רק בגלל האינטרסים האישיים

ואני רק רוצה להזהיר אותך ממנו

את הלב השבור לא תוכלי להדביק.

הוא לא מנסה להבין

להבין שדאגתי

מעדיף לחשוב ששיקרתי

שהרסתי

עצוב

מאכזב

כואב

למה?

למה לחשוב ששיקרתי?

מה אוכל להשיג בשקר?

הרבה מאוד

אבל כנראה עוד לא הכרת

לא הכרת אותי

השקר לא מדבר אליי

אני לא מדברת מתוכו

ולחשוב שאני

דווקא אני

אכזבת

אכזבת בגדול

רוצה להמשיך

להוציא את מה שכואב

אך נגמרו המילים

כבר איןן לי מה לומר

מלבד המילה

אכזבת.

אממ אז כתבתי את זה בעיקרון ל'לקראת נישואין וזוגיות', חלילה לא מתוך ביקורת, לגמרי לעצמי. אבל משתפת גם פה כתיבה זאת כתיבה. והציפיה מוציאה ממני דברים שלא הכרתי קצת ארוך, בעיני מתוק ושווה כמה דקות קריאה...אממ זה בסגנון ספוקן וורד, רק שתדעו איך לקרוא את זה.
אשמח להארות בנוגע לכתיבה, לא כל כך מכירה את הסוג כתיבה, פעם ראשונה שאני מתנסה 

:

אז ככה-
שיהיה ירא שמיים, וצדיק וחכם
וגם, עובד ה' באמת-כמובן!
ולא ככה סתם, זה צריך להיות בשמחה, בחיות
והוא צריך לזרום, להקשיב, להגיב ברגישות
שידבר אידיאלים, שיחיה את התורה
וגם יהיה שם בשבילי, בדיוק כשאני צריכה.
שיהיה כיף, שהפגישה תזרום
וגם שיראה טוב, נו...כמו- בחלום.
שיהיה שקוע בבית המדרש
אבל הלו, שידע מה בעולם חדש!
שיהיה אכפתי, כלפי הארץ והעם
שיתחשב, שישמח, ו...וגם וגם וגם...

אוי, מסכן! מה יש לי ממנו? כולה בנאדם!
כמוני, כמוכם, הוא לא יכול להיות, אההה....מושלם?

אבל אני? לא מוכנה לשמוע פשרות וויתורים,
מה, לא מגיע לי בעל כמו בסיפורים?

ותכלס',
הוא. מה הוא מחפש?
מישי שתהיה דוסית, וגם חמודה
עם מסירות נפש אמיתית על התורה.
שתהיה זורמת, ומתחשבת בכל העולם
שתהיה שמחה ונותנת, מתנדבת, לא סתם!
שתהיה אהובה על כולם, שתגיב נכון
שתפרגן, שתקשיב, שתכיל, ועוד...המון!

וגם הוא, לא רוצה או מוכן לוותר
כמובן כמובן שגם לא להתפשר,
אז גם אני, מסכנה?
מצפים ממני, זה לא בקטנה!

או אולי....
אולי סוף סוף, כשדרכינו יפגשו
הוא יהיה הכל בשבילי, ואני אהיה הכל בשבילו?
אולי, יש מצב. אבל אולי, גם לא.
אולי נלמד, נתבגר... פשרות, וויתורים
יש סדרי עדיפויות בחיים.
וגם אם הוא לא נראה הכי הכי
או ההשקפה שלו לא בדיוק כמו שלי,
אולי בכל זאת נלמד את הסוד
שבזכותו מתגברים ובוחרים לאהוב?
אולי בכלל מי שיעמוד איתי תחת החופה
ממש לא יהיה מי שחלמתי, אבל תהיה אהבה...
ויהיה חיבור, ותהיה עבודה.
ותהיה בחירה משותפת, והיא תהיה באמת נכונה.
והוא יהיה באמת מי שיעד לי ריבונו של עולם
פשוט לא מה שתמיד אמרתי לכולם...

אז בנתיים, אני אמשיך לחשוב ולחלום

אבל אולי אשתדל להשאר בגבולות המציאות ולא הדימיון

ואם כבר יש זמן, ובגלל המצב אין הצעות
אני גם אעבוד על עצמי, ללמוד, לנסות
לדעת לתת מקום להצעות שאולי נשמעות מצחיקות
לפתוח את הראש, לעבוד על המידות

אולי בזכות הקורונה, וכל הנספחים
אני אמצא שותף לחיים
ולא, לא כי יצאתי, או הפרתי את הכללים
כי למדתי שאפשר לתת מקום גם לקצת וויתורים.

בתפילה לבריאות ובשורות טובות!!!יאללה גאולה!!בניסן נגאלו, בניסן עתידין להיגאל!!

החיים הם על כף המואזנים רק צריכים לקחתם ולשנותם צריכים לנסות

כי מה זה לנסות?

 החיים משתנים מין הקצה לקצה 

רק בזה שאתה מנסה כי אם אינך מנסה אינך יכול לעלות רמה ולהפוך לחלום שאתה רוצה לממש 

תנסה ותראה כי זה מה שנועד האדם לנסות! 

אז ככה.

אנחנו רוצים להיות פורום חברתי-אומנותי שנועד לדבר בעיקר ומסביב לאומנות הכתיבה.

שירה, פרוזה, סיפורים בהמשכים, קטעים, תרגילים, הייקואים, פזמונים, ויסלחו לי כל הקטגוריות הנשכחות.

כל מה שקשור לקטגוריות האלו יכול לעלות לאתר.

ועכשיו כמה הערות קטנות.

חברים. אנא. הערות. בלשון נקייה, רצוי בטוב טעם. אבל באמת באמת שהפורום הזה מורכב כולו מהערות.

אתם לא יכולים להעלות קטעים באורך חצי עמוד ולתת תגובות של "מהמם!" או "זה שימח אותי." תשקיעו בתגובות.

כולנו יודעים עד כמה זה מבאס לא לקבל שום תגובה, וכולנו, או לפחות רובנו זוכרים תגובות מסוימות.

בבקשה תגיבו, זה יעלה את רמת הפורום ואת הרמה שלכם.

תקראו פעמיים מה שאתם מעלים, לפעמים טעויות כתיב, פיסוק לא נכון, ומבנה,

הם סיבות שבגללם קוראים יחלפו על פני הקטע שלכם בלי לקרוא אותו בכלל.

תעברו פעם שנייה לראות אם יש לכם מה לתקן.

זהו בינתיים. בהצלחה לכולנו.

ובברכת "היו שלום ותודה על הדגים"

אנו מאחלים לכם שיטוט נעים בפורום.

יהי רצון שאת כל השעות המיותרות שלכם תשרפו עימנו.

בברכה המנהלים.