כתיבה מותקזריחהזה די נחמד לפגוש ביצורים כאלה, הלא כן?
כי אם יהיה הרבה זה כבר לא יהיה מיוחד
מהמם,
איזה כישרון.
רוב הזמן מוצאים מקום ממש לכל אחד, אפילו לי ולמשוגעים כמוני
תמיד מפחדת לבקר באיזשהו אופן את הכתיבה שלך.
לא התאפקתי.
נוקב, מדוייק ומעניין.
אהבתי את הבית האחרון.
השחור והשכול,
עוד חופן של חול,
שנפל על ארון,
מהדהד.
הכאב הצורב,
שפער חור בלב,
והחור לא נסתם,
מדמם.
אין יופי, אין טוב,
אין את מי לאהוב,
והראש עוד עובד,
מדמיין.
יושב שוב לבד וחושב עליו,
על איך הוא היה.
היה.
ואיננו.
אתחלתאאחרונה️וכיף לקרוא את זה
השורות הקצרות מוסיפות ממש
זה פשוט ואוו
לא מסוגלת.
אני מתגעגעת.
ואתה..הלכת
אני רוצה להיפגש איתך!
אפילו לדקה.
אבל רק שניפגש
פעם אחת בשנה
זהו ..לא ביקשתי יותר
אני לא מעכלת את זה
שמשם אף אחד כבר..
לא חוזר.
ישבתי,
כתבתי,
חשבתי,
טעיתי,
חטאתי,
נכון,
לא חשבתי.
מגיע לי.
"היית צריכה לחשוב על זה קודם"
אמרו לי.
אבל..
מה לעשות,
לא חשבתי,
לא ידעתי,
טעיתי,
חטאתי,
אבל..רק אני
הואשמתי.
ליל חיוור אכזר
יערות, צוקים, ארזים, אוקיינוס שקט,
צעקה
בנאלית פולחת חלל;
הא, הא, הא
אשמנו
הא, הא
לפניך
לא בן מחטה לפני אב
לא עבד קמיה רביה
כמו נער מתבגר
אולי
מושלך אשפה
עכשיו תגיד לי מהעוד אפשר
לנטוע
שיהיה לך בי אמונה
בלילות
אם יש משהו שאוכל לעזור, אפילו רק בהקשבה
אני פה
