שרשור חדש
/שיר ארוך משעמם ומבזבז זמן/ אבל עשה לי טובמציאות.
אני אחרי הסוף שלי.
בתרדמת ארוכה מתנצלת על קיומי
שוכבת באמצע קדחת עבודה
גם הבוס יודע כל כך טוב את הפיתגם
כל החיים שלו הם עבודה ובשבילה הוא קם
גם בלילה גם ביום תמשיכו לבד את השיר
חיים כדי להזרים מזומנים חיים כדי לעבוד
כי אולי בסוף יבוא המזל ויעשו להם כבוד

כמו שבלול אני נגררת בתוך הג'לי של עצמי
והנאיביות לאט לאט בולעת אותי וכבר אין לי מילים להסביר
להתנצל
על עצם קיומי
סליחה שאני ישנה , סליחה שליבי ער
סליחה שסיימתי מוקדם, לא רציתי לוותר
זאת תרדמת זמנית
אני מנסה לישון
כשהקיץ יבוא אהיה במקום הראשון
אל תראוני שאני שחרחורת, זאת התחפושת הכי טובה
המחר יהיה צהוב, וחם , ונעים
אם תעירו את האהבה
עד שתירגע נפשי
עד הנחמה


זה יפה!מנסה לאהובאחרונה
את מדהימה.
יומאחד ב2019פעמיים חי
יומאחד הערבים מהדרום
קיבלו מחזור
וירו 500
טילים ונהרגו לנו
וגם איזה רכב נשרף

יומאחד האתיופים
קצת הג'ננו פה
במדינה
ורכב אחד עלה בלהבות

יומאחד הערבים
מלבנון התחרפנו
וירו
טיל ורכב אחד דווקא לא
עלה בלהבות

רק יומאחד של העלאת דופק
מ0 ל200 אז זיכרו שהייתי חד
פעמי כמו המצית החד פעמי
שהמוכר הבן **** מכר לי
אני מזהה את השורות האחרונותאם אפשר
נכון... ירושלים שם שםפעמיים חיאחרונה
קפ"ק 3פעמיים חי
חסן נסראללה
לקפ"ק מגיע עם
גלימה והכל (תלקון
החץ האדום)
קפ"ק 1 פיקוד צפון.

אביב על כוס תה
עם קאסם סולימני
יושב
ואומר לו: אח
יא קאסם, וואלה
קשוח התפקיד הזה.

וחסן עם אמיר
ברעם על סגריה
חושב
"חרא מזג אוויר, מה?
תראה מה זה,
בכלל לא נוח לי עם
הגלימה"


הערות:
1. קפ"ק 1 - קבוצת פקודות ראשונה: הצגת התוכנית הצבאית של הרמה הממונה, חטיבה, אוגדה, פיקוד.
2. קפ"ק 3 - קבוצת פקודות שלישית: מתייחסת לבטיחות ודימוי אוייב.
3. אמיר ברעם- אלוף פיקוד צפון.
4. חץ אדום - ציר ההתקדמות של האויב.
אהבתי חמודרוח סערהאחרונה
איש בגשםרוח סערה
איש בגשם
עומד.
פרחים ביד
שמוטים
מנורת רחוב
מטילה קצת אור
הרבה צל....
איש בגשם,
חושך.




הוא עדיין מחכה לה.
יפה...דאק
ממש ציורי
אפשר ממש להסתכל עליו מהחלון...
את האמת שציירתי ציור ועליו כתבתי את השיררוח סערה
יו אז יפה שהצלחת להעביר את זה...דאקאחרונה
שבריםדאק


לשברים נופצתי.
בזריקה עזה
אלימה
הושלכתי כלאחר יד
אל משעולי המכשול
לסתרי החשיכה.
לשברים נופצתי
נפצתי עצמי
הלוא ידעתי
פאר עובר בפתח
רק בחתיכות.
לשברים נופצתי
מתמימות קדושה
משלום עולמי
מקרן אור פנים
אל פנים
ללא מסווה.
לשברים נופצתי
מכרובים שנוגעים
לשבורים.




(אשמח להערות מבנה תוכן וכו')
תודה לכם!!דאק
לגבי הסבר- אכתוב בקצרה בעיקר את הרוח של הדברים.
ניסיתי לתאר שבר (שאת המילה הזו יהרוס לפרש) שלי במציאות.
בהתחלה תיארתי שזה פשוט קרה והייתי סביל מכורח המציאות. אחרי זה כתבתי את החלק שלי בגרימת השבר (ד.א "פאר עובר בפתח רק בחתיכות" חשבתי על משהו מפואר וגדול שרוצים להכניס לבית והוא גדול מידי לעבור בפתח אז מפרקים אותו)
אחרי זה כתבתי מה היה לפני השבר כלומר מה השבר שבר.

כתבתי בעיקר הסבר כללי ויש מה להרחיב במיוחד על הפרטים...


תודה
כן אפשר לראות חלוקה די ברורה של מה שתארתרוח סערהאחרונה
יפה מאד
...אהבה.
הראש שלי על החלון אפוף האדים של האוטו, שמוט כאילו על צווארך. ואני מתחילה להרגיש את היגון, מגיע, מתיישב, נאנח בתוכי
אני נאנחת אליו ולא נלחמת בו, כבר מזמן שכחתי איך מפסיקים להלחם. נותנת לראש לשקוע בין הכתפיים.

ברור שבאתי וברור שראיתי אותו, וברור שבהיתי בו כמו סתומה. וברור שעשיתי כל כך רע לעצמי וכואב. ברור. אני רגילה.
וברור שהוא לא התייחס אלי, וברור שרציתי שהוא
וברור שחיפשתי למה הוא רוצה ומצאתי שקר
ים
שקרים שקרים
קרים
קר לי מאד מאד

והראש שוקע, והיגון התיישב
והדמעות מלוחות כל כך

אני מכורה למישהו שאלרגי אלי.
שיואוווווווווווו אמאלההה מהמםםםםםםםםםםמתבגרת..


תודהאהבה.
אויי, יפהזריחהאחרונה

ואאו'צ

קבלו את הזוכה בתחרות כתיבה!פסיפס

@שחר.

 

avid;">כמה התנגדת בכל פעם

avid;">להחליף את הבגדים בארון

avid;">רצית להישאר בטישרט מחורר

avid;">במעיל המהוה

avid;">התעקשת על סנדל קרוע, על מגף דהוי

 

avid;">תמיד נקשרת כל כך

avid;">למה שהיינו אז.

avid;">שוקע בנוסטלגיית המרק החם

avid;">או בגלידת ניחומים

 

avid;">מאז ומעולם סירבת להבין;

avid;">בני האדם משתנים הם

avid;">ומוכרח שכך, שאם לא

avid;">אין טעם

avid;">אין טעם לחיים

 

לסיכום המפגש ולזוכים בקטגוריות האחרות: סיכום מפגש והכרזה על הזוכים בתחרות! - יוצרים

יפה מאד!רוח סערה
מסר חזק
הופההה, ברכותי, ממש יפה וראויכדור אש


וואו. בהחלט ראוי לזכות.רצה לאש
זה התחרות מהקיץ?
בדיוקפסיפס


זה מדהיםגלים.אחרונה
לא יודע.אומרים ישנה ארץ
לא יודע, אני חושב.
מתוקן בגאווה אני לא יודע,
אני לא רוצה להיות מכונת כביסה.
אני לא רוצה להיות סופר זום אופטי למחשב שמעוצב בהלו קיטי.
אני רוצה לנסות.
אמנם לא היה לי זמן.
ולא שמעתי.
אני צריך את כל מודעות הטיפול הפסיכולוגי
אני לא רוצה לדבר,עם כל הכבוד על זה-
בפורום הזה אין הודעות חדשות טובות יותר.

מהמםמתבגרת..אחרונה


המשך יומן/ מוצ"שמציאות.
לו רק יכולתי להעביר את גחגל הזמן, לרגע לפני ,בו הדלקתי את האור בשבת, ולא הייתי מדליקה.
לו יכולתי לשתוק, ולא להגיד לו כלום. בטח שלא לדבר מלוכלך.
אלוהים, סליחה.
וסליחה שאני קוראת לך אלוהים ולא אלוקים, ככה אני. בא לי. מה תעשה לי? אתה גם ככה מפלה אותי מהיום שנולדתי. אויש. אני ממשיכה לדבר מלוכלך. אל תכעס עליי, אני "שוייטה גמור". ואם תרצה, אזרוק אבנים ברחוב, זה הסימן למישהו משוגע. זורק סתם, בלי סיבה. זורק וצוחק.
גם לי בא, באמאשלי, בא לי ללכת ברבי עקיבא, ככה, מתחת לבית שלי, ולהעיף אבנים על בחורות . דווקא עליהן. אבל רק אם הן סתומות. בחןרות בלי כבוד, שהולכות עם בנים בלילה, ולא קולטות שהבנים האלה צוחקים עליהן, בוגדים בהן, ולא יתחתנו איתן לעולם.
סתומות כאלה.
פרחות.
טוב, אני "שוייטה גמור" ואני גם מפגרת, כי האייקו שלי נמוך לפי המבחן האחרון שעשיתי באינטרנט , ואני בטוחה שאם הייתי עושה את זה במקום אחר הןא היה עוד יותר נמוך, אז בבקשה אל תשנא אותי יותר מכפי שאתה שונא.
בבקשה, לפחות תשאיר אותי במצב העכשווי.
לא רוצה לחטוף סרטן ולא רוצה למות ולא רוצה להיות חולת נפש ולא רוצה להיות שמנה.
פליז.

רוצה להיות בדיוק מה שאני. לא יותר גרוע. כי אני כבר בדיוטה הכי נמוכה של השיפלות ואני בור ועם הארץ מולך וגם אין לי מילים להגיד לך, חוץ מלהסביר שאני מטומטמת.
אני עדיין כועסת עליך , יא אלוהים שתמיד מסתתר, בוא, בוא, בוא תדבר איתי, נראה אותך. תמיד מתחבא, ממה אתה מתחבא, ולמה, מה אתה עושה שם בשמים, אולי תתחיל להתגלות אלינו כבר?
מבטיחה להיות בנאדם טוב.
ואתה קל מסתתר, סבבה.
גם אני אסתתר.

דיי, אל תכעס עליי.
סליחה.
אלוקים אוהב אותך הכי הכי הכי בעולםרוח סערה
אין לך מושג עד כמה
ולא משנה מה עשית עושה ותעשי
הוא בחיים לא יפסיק לאהוב
קודם כל, תודה .מציאות.
ומי אמר לך את זה, אליהו הנביא?

ואת באמת חמודה.באמת
תודה שבכלל קראת ...מציאות.
בחיי , שאני מעריכה אנשים שלא שופטים אחרים,
ברור שקראתירוח סערה
הכתיבה שלך כל כך כנה שזה מפחיד
פשוט ואמיתי בלי התייפייפויות
זה כבר יותר מידיימציאות.
אתם נותנים לי יותר מידיי גושפנקא , זה לא טוב,
וחם לי באוזניים כבר . זה מצחיק אבל אני כבר מתלילה להתפדח
תודה לךרוח סערה
ערכתי , אופסמציאות.
חח סורירוח סערה
חחחחחחחחחמציאות.
חחחחח
חחחחח
חחח
חח

/לילה טוב/



/ אני
תערכי מהר!!רוח סערה
חח סתם צוחקת
שמתי לב שיש לך אהבה לערוך
האמתמציאות.
אני קצת משוגעת היום. יש לי לעבור דירה, מחר..
ואני לא אוהבת לערוך , אני נאלצת לערוך, כי לפעמים מתפלק לי יותר מידיי שטויות..
חח מכירה את זהרוח סערה
בהצלחה מחר
בעבור וזה....
זה וואואמברלה
הכנות שבתה אותי
וזה כלל גדול גם בחייםמציאות.
שתדעי שכל דבר אפילו רע, אם הוא בא ממקום אמיתי, אנשים יאהבו את הדבר הזה.האמת הולכת ביחד עם הנשמה.

(, חידשתי לך את אמריקה ..חח

בחיי, שכל מה שאני רוצה, זה לשחרר עם קבלה ללא תנאי. תודה שאת מקבלת .שאת נותנת לשחרר. זה כל כך קשה לי כאן בבני ברק, להיות אני. זה לא קל.
ואווGrass
מול כתיבה חשופה כל כך אי אפשר להשאר אדישים.
שיהיה לך כוח, הלוואי, וטוב בחיים
תודה מאמושמציאות.אחרונה
זה שבכלל קוראים אותי זה מדהים, לא התכוננתי
גולה.אהבה.
וישבנו כל הערב על שטיחים פרסים של יהודה במחסן הנטוש ההוא מאחורי המכולת, ופתחנו כמה בירות,
ברקע התנגנו להם הביטלס והיינו מאושרים
שיחות של הלב על נפש וגוף ועומק,
עומק של אנשים שאני אוהבת, אח, נהדר.
והוצאנו גיטרות, ושרנו בשקט, ואפילו אני ואלישע כתבנו על הקיר בקטן, בוא נלמד אהבה.
והרגשנו על גג העולם, ממש חבורת ילדי רחוב שצומחים מתוך החושך
והיה לנו חושך
והחושך שלנו היה כל כך סמיך עד שלא חשבנו בכלל שהוא חושך
חשבנו שזה חיים
סתם חיים כאלה. שלמה לקום, ולמה לישון. ולמה.
אפילו לא שאלנו למה.
פשוט לשרוד, לעבור את הרגע, ואז עוד רגע, לעבור את השעה של הארוחת צהריים, ואת השעה של ההשכבה,
זאת שעולות לי דמעות בה כל יום מחדש ואני שומעת באוזניי רוחי את אמא שרה, לילה טוב ילדים מתוקים, תקומו בריאים וחזקים
עוברים את כל השעות האלה.
וזהו, מתים כל יןם מעורסלים היטב היטב בתוכינו. בית קברות של אנשים נושמים

לאט לאט גילינו שיש נפש ושהיא עייפה ושאפשר להשקות אותה ושהיא יכולה לפרוח
גילינו שיש לאדם יכולת לברוא. ושהוא בורא שנאה או אהבה. ואנחנו לא ידענו מה זה אהבה. רק שנאנו, לא אמרנו את זה לאיש אבל הלב שלנו כעס. הוא כעס על מי שנטש אותנו, ועל חברים שלא חברים, ועל עצמינו, כל כך כעסנו על עצמינו, והלב התעייף והתעייף וכבר לא נשאר לו כח להשאר ער.
החלטנו לעשות שינוי.
קמנו בבוקר, וחייכנו. בתוכו היינו מתים, רגל וחצי לא בעולם. מבחוץ חייכנו.
הבנו שהעולם הוא מקטין או מרחיב. ושרב העולם הןא מקטין, כי ככה הכי קל.
בשביל להיות גדול, אתה רק צריך להגיד לשני, עזוב, אתה לא תצליח, תהיה קטן,
וכולנו קטנים, עוצמים עיניים.
התחלנו להרחיב. את הידע ואת הנפש ואץ העולם הפנימי המטורף. כי כסף אין. ובית אין. ואוכל אין. אבל יש חלום. ולחלום לא עולה כסף. והעולם הפנימי יכול להיות עשיר מאד מאד.

ככה אנחנו.

אחר כך יצאתי משם ויצאתי מהמושב, היה קר. מאד קר. התכרבלתי לי היטב בדובון שלי והתיישבתי על אבן. השמיים היו זרועים בכוכבים, מלא כוכבים. עצמתי עיניים ולחשתי,
אלוהים. קצתי בבדידות.
וראיתי אותו לנגד עיניי ממלצר באיזה חתונת פח של אנשים שלא משאירים טיפ. פתחתי את הוואטסאפ וחיפשתי
שי
פתחתי
צאט ריק
מחובר/ת

סגרתי אותו.
סגרתי אותי ואותנו.
קצתי בבדידות. אלך לישון עכשיו אולי אהיה איתו באיזה ירח בש, בחלום.
לילה טוב.
וואי ממש יפה!!יהלום את אישתך!


תודה!אהבה.
וואו וואו, יפהרצה לאש
תודה.אהבה.
יפה, קראתי מרותקתזריחה


תודה!אהבה.
יפה ממשזאב בודד
תודהאהבה.
זה יפה. הרגשתי אותה.גלים.אחרונה
גועל עצמי. עדיף לא לקרואמציאות.
מחקתי, וטוב שכך.
יומן- חלק 7- כמעט בוקרמציאות.
אחיינית שלי ישנה אצלנו היום. וזו הסיבה שאני מרגעשה מוקפת בחמימות משפחתית פתאומית, אפילו שבתכלס אני ישנה בחדר אחד עם הילד שלי והנסיכה בחדר השני.
אני יכולה לומר שהיא הילדה הכי יפה בעולם. עיניים כחולות מחשמלות, תמימות עגולה בכל תווי פניה ושיער ארוך ומרשים. הילדה הזאת היא קרן שמש עליזה וקופצנית, והכי אני אוהבת בה שהיא גמישה, וזה היא קיבלה בירושה מדודה שלה ( כן זאת אני נעים מאד)
לדוגמא, נגמרו לי המגבונים בבית, אז היא צעקה מהשרותים שביייייייייייי אני צריכה מגבוניייים דחוףףףףףף!
אני: מצטערת מאמי אבל הם נגמרו
היא: טוב לא משנה אני יתקלחחחחח!!!!!!
אני: חכי אדליק לך את הבוילער
היא: טוב!
בינתיים שטפתי כלים ארורים וטיגנתי בצל לפירה , אחרי חצי שעה ששכחתי ממנה ( חשבתי שהיא רואה סרט בחדר) אני שומעת זעקה מהשרותים; שבייייייייי
כן מאמי
המים כבררר חמייים?????
היא אשכרה חיכתה בסבלנות. מסכנה. וזה לא נגמר: גם מגבת לא משומשת לא הייתה. כי כל המגבות אצלי משומשות, הן פשוט מריחות טוב אז אני שוכחת לכבסן. הגרוש שלי היה צורח עליי על זה, וזה גרם לי לעשות מיד אחרי הפרידה את מה שבדיוק הוא שונא , ואני מכבסת מגבות רק אחרי שהן מסריחות.
בקיצור,הילדה החמודה הזאת צועקת אחרי חצי שעה שהיא מתקלחת: ש-ב-י אני צריכה מגב---תתתתת
אני: את מסכימה להתנגב במגבת שהתנגבתי בה בבןקר?
והיא: היא יבשה,?????
אני: בטח
כןןןןןןןןןן למההה לאאאאא גםםםם אםםם היאאא רטובההה לאאאנוראאא

ואחר כך היא גם אכלה מצלחתי , כי יש חוסר בצלחות, ומאותה הסיבה גם ישנה על הכרית שלי , יש מצב שאני מתחילה לאהוב אותה, רק בגלל שהיא כזאת סבבה עם החיים, היא קצת מעצבנת עם הילד שלי כי היא חושבת שהיא בת 7 וזה עושה אותה גדולה והיא לא משחקת עם הילד שלי בכלל, וגם היא אוהבת להיות רק לידי ולקפצץ עליי ולספר לי בדיחות ארוכות ואז כשהצוציק שלי צץ לידינו היא אומרת רגע שהוא ילך לשחק אני אמשיך, וזה מעליב אותו, והיא גם לא מסכימה שהוא יגע בה כי "זה לא צנוע", והיא בכלל ילדה כזאת שלא אוהבת בנים וזה בעיה.
כמו שכבר אמרתי לפניי.
טוב. הקדשתי לה מחצית מהדף. אני בבעיה גדולה. צריכה לפנות את הדירה עד מוצש. צריכה לחתום על חוזה מהר, אין לי שמץ איפה לגור. האם להמשיך לגור בבני ברק הרגועה אך המשעממת, או לגור בנחלאות בירושלים , ליד השוק, ואז בימי שישי לפגוש מליון אנשים בכייף,או להישאר כאן, בבני ברק, ולחפש דירה זולה, אפילו בפרדס כץ.

טוב, אם כבר , אני רוצה לגור בתל אביב, ליד בית השאנטי, ליד שוק הפישפשים, מול הים, או אולי בתוך העיר העתיקה של יפו, ככה, בין כל מיני אומנים שיקנו איתי ירקות בסופר, בטח הם יהיו מנופחים כאלה ובכלל לא ידברו איתי.
נראה לי נורא עצוב לגור ליד אנשים מוצלחים.

אשכרה 5 בבוקר. יואו.
ראיתי עונה של משחקי השף, ונדלקתי על אסף גרניט. כזה גבר אני רוצה. ולא איכפת לי אם זה יהיה הוא. ואם לא הוא, אז עומר אדם. רק בגלל שהקול שלו ממיס אותי.
ואם לא שתיהםס אז שיהיה דודו פארוק. הוא נראה מרגש כזה, וזה דבר שחסר לי.
אפילו שהוא חולה נפש.
ואולי בא לי מישהו עדין וצדיק, וחמוד, יותר מהכל. איפה אתה, גבר שלי?
5 בבוקר. אני צריכה לישון. אני צריכה לישון!!!!!
מה לעזאזל אני עושה!!
מבזבזת את החיים שלי!!!!!! כן!!!!!!!!

היום הייתי באושר עד. והיה שם נער שלפני שנתיים דיבר איתי על גני ילדים ותלמודי תורה כאן בבני ברק, בגינה אחת גדולה. הוא גם עשה סלטות מגניבות , והרבה ילדים הסתכלו עליו, והילד שלי שהיה אז תינוק שאג בכל פעם שהבחור הצליח לעקוף את המגלשה בסלטה. והיום פגשתי אותו עורך קניות ,עם אמא שלו. היה לו מבט בוגר כל כך, והוא נראה פתאום בחור גדול, ועברו רק שנתיים, והוא אמר לי שלום כזה , ומסתבר שגם הוא זיהה אותי.
זה היה מוזר. תחשבו לכם, לפני שנתיים דיברתם עם מישהו למשך 3 דקות, מי בכלל זוכר?
זה נקרא כריזמה. זה בחור מלא בכריזמה, והיה עצוב לי לראות אותו בלי כיפה וציצית. ובכל זאת, הוא אמר לי שלום. מדהים.

אני בחורה שכל היום חושבת. מה יהיה.
יפה!!רוח סערהאחרונה
....רוח סערה
הרגעים האלו שאני פתאום נהיית אילמת.. מאדימה מרוב תסכול..... נושכת את הלשון עד זוב דם בלי להרגיש אפילו...
הרגעים האלו... החוסר אונים הזה שבא לי לצרוח את החיים שלי החוצה.
אבל אני שותקת
אני שותקת כי אני מפחדת שאם אני אגיד משהו זה לא ייגמר
ואני אבכה הרבה הרבה הרבה הרבה...........
ולא אפסיק
כי יש בי כל כך המון להוציא
ואני אף פעם לא מדברת
אז אולי עדיף שלא
ואולי אני אתפוצץ בסוף
אבל בינתיים אני שותקת...
אפילו שאני נשרפת מבפנים.

אם נשאר שם בכלל משהו.
כואב 😥Bekki
וואו כל כך מזדההכופרת
(תמיד יכולה לדבר איתי אם זה עוזר)
.תודה נשמה❤️רוח סערהאחרונה
יומן - חלק 6 , חנוכה שמחמציאות.
אז אני ישובה עם הפלאפון השבור שלי כשהוא מחובר למטען ( שזה באמת המחשב ) והמחשב מראה קופיקו , האחיינית שלי מסתכלת ואני מזבירה אותה לשבת קצת רחוק מהמטען בשעה שהיא רואה אותי הכי קרובה אבר לאזור ההטענה, אבל זה לא משנה , כי הכנתי לי קפה והיא רצתה גם ולא הסכמתי לה כי אמא שלה תהרוג אותי אם היא צשתה קפאין. אז הכנתי לה שוקו כפול 5 פעמים, השוקו הראשון נשפך השני נשפך שוב ונכון שאין בוכים על חלב שנשפך, במקרה הזה כן בוכים כי הקפה שלי זועק על זה , בגלל הגשם שבחוץ אין סיכוי לקנות חלב, ואז הכנתי חה שוב שוקו הפעם חצי מים חצי חלב ,

הילד שלי משחק בפליימוביל. אחיינית שלי לא אוהבת לשחק בזה, היא נגד משחקי בנים, ככה היא אומרת. מקודם הילד שלי ניסה למשוך אותה בשרוול , והיא התחילה לצרוח עליו שזה לא צנוע.
אני חייבת לעבור דירה. הילדה הזאת מכניסה אותו לתסביכים.

גשם גשם בחוץ, הכל רטוב וקר, והבית שלי לא קול.
אין לי ספה, כי הספה שלי מחכה לנו אי שם באיקאה, ואין לי זמן לנסוע לשם.

אני לא עושה כלום בחנוכה הזה.
ואנחנו צרכים לפנןת את הדירה ביום ראשון, ולצבוע אותה, ועדיין לט החלותי אם לעבור לירושלים או להישאר בבני ברק.

אוף.
את כותבת יפהאהבה.
(להשאר בבני ברק זה רע. וירושלים זה עיר אהבה)
תודה (לב)מציאות.
קראתי את כל החלקים הקודמים שכתבתרוח סערה
אני חייבת להגיד שנורא התחברתי לסגנון כתיבה הזה שהוא נורא פשוט ולא מתייפייף(אפילו קצת בוטה אם תרשי לי... )
ושזה נשמע שאת עוברת הרבה אז אני מאחלת לך הרבה הצלחה
ותמשיכי להעלות זה מעניין מאד!
יו תודה מאוד מרגשמציאות.אחרונה
רציתי לכתוב על ניצוצותיבחוש חרצוליים

איזה כיף לשיר במקלחת
כנסיית השכל. איזו להקה ישנה, מצחיק שגיליתי אותם יחסית מאוחר.
ורציתי לכתוב על ניצוצות, על מבוגרי השוליים. אלה שכבר לא בוערים. הם לא כבו, פשוט לאט לאט נגמרה להם הלהבה. הם כבר לא צועקים בערה פנימית. הם גחלים, ניצוצות. הם לוחשים. מסתחררים באוויר, סגורים מידי בעצמם בשביל למצוא את עצמם. ולפעמים הם מפסיקים להסתחרר ונוחתים איפה שיוצא להם. לפעמים הם פשוט כבים ונעלמים. לפעמים הם גורמים לשריפה. כאילו הושמט איזה חלק בתורה, נספח, חצי חומש שישי. זה שנועד לאלו שלא התחתנו בגיל 20 וגרים בקהילה תורנית חמודה וחוזרים בחמש אחר הצהריים והולכים לשיעור של באלי-בתים על הלכות בישול בכלי שני ואז חוזרים הביתה להכין מטרנה והולכים לישון בעשר. איזו תוספת בסוף חומש דברים שאומרת "כל זה סבבה והכל, *אבל*" ואז פונה לאלו שעזבו את הקן אבל הטבע לא עשה את שלו והם לא פרשו כנפיים מרהיבות והתעופפו להם. אלו שעדיין מסתחררים באוויר ומנסים להתאפס ולהבין מה לעזעזל. כי לתפוס את החבל בשני קצותיו זה משחק ילדים. הבעיה היא שהחבל מנסה לתפוס אותך. כי מצד אחד יש אידיאל ומצד שני יש חיים ומצד שלישי זה פשוט לא הולך ביחד. ואיזו הרגשה מוזרה זו לחבק אותה ולהגיד לה שהיה נהדר אבל אני חייב לרוץ כדי להספיק לקחת תפילין מחבר שלי לפני שאני רץ לעבודה. *אתה* קונה את הבולשיט של עצמך? אני לא יודע, אני כבר לא קונה כלום. הכל נגוע. כל אמת מוחתמת באנושיות. הכל פה מזוהם במגע ידי אדם.
אני זוכר איך באנו ליאיר לשבת והבאנו בירות אבל בסוף רק אנחנו שתינו אותן ובערב אחרי שהילדים שלו הלכו לישון הוא ניסה לתת לי קצת תקווה והסכים איתי שהעבר חרא אבל שייך לעבר (יש משהו מנחם בלשמוע אדם אחר מקלל את האקסית שלך) והוא סיפר לנו על המכשפות וקורין אלאל ועל השיר שלה "כשזה עמוק". וביום רביעי נסעתי כמו פעם לבר-אילן לבניין של מוזיקה איפה שיש אחלה פסנתרים ואין אף אחד שיגיד לי לנגן בשקט וניגנתי את "כשזה עמוק" ובחיי שזה שיר נהדר. ואפילו שאני לא אישה אני מרגיש שאני מזדהה איתו. כמו 'סופי' של מרסדס בנד. וניגנתי אותו שוב ושוב עד שאפילו מי שניסה לנגן בחדר לידי השתתק וחיכה או הקשיב.
ובמשרד, מול המחשב, עם כל הג'אווה סקריפט והסי שארפ וההייטק והאנגלית והקדמה הנחתי על המקלדת תיק קרוע ולקחתי חוט ומחט ותיקנתי אותו כמו שאף אחד כבר לא עושה היום ולא אכפת לי שהסתכלו עלי ואמרו לי כי בין כל הכאוס אני צריך להרגיש טיפונת מוחשיות בידיים

ואוו ואוופנים אחרות
אחד הטובים. מטורף איך שכתבת פה
וואו וואואלפאחורס.

נדיר. עמוק.

גם הכתיבה וגם התוכן, אחד הטובים שנראו פה.

 

(כשזה עמוק זה שיר יפהפה)

 

 

איזה כיףרצה לאש
פשוט כיף לקרוא, הצלחת להפנט את הפרעות הקשב שלי


תודה עלזה
מדהיםפסגות

"הכל פה מזוהם במגע ידי אדם"

כמה נכון

אני שמח לשמוע שסיפרתי לך חומר קריאה באמצע הלילה יבחוש חרצוליים
בהחלט נדיר למצואפסגות


תודה!יבחוש חרצולייםאחרונה


וואו..עשב לימון

ברוך ה'

 

יפה מה שכתבת.

וואו חזק ממש!!זאב בודד
יונים חרוצותגלים.
הַיּוֹם קַמְתִּי עִם הַשֶּׁמֶשׁ
בְּבֹקֶר מֻקְדָּם
אַחֲרֵי הַלַּיְלָה הָאָרֹךְ;
הִתְגַּעְגַּעְתִּי
לָצֵאת אֶל הָרְחוֹב
בֵּין מִדְרָכָה לְמִדְרָכָה
רַגְלַי דּוֹרְכוֹת
פֵּרוּרֵי בּוֹשֵׂר
יוֹנִים חֲרוּצוֹת מְלַקְּטוֹת.
יוֹנָה אַחַת לְבָנָה
חוֹמֶקֶת מִמֶּנִּי
בּוֹרַחַת וְעָפָה
וְשׁוּב;
בְּלִי סִבָּה
נִרְאֵית לָעַיִן
ממש יפה!!רוח סערה
אהבתי
זה מדהיםשלם אבל שביר
ומיוחד מאוד מאוד
תודה רבה!גלים.אחרונה
לא רוצה להשאר פהרוח סערה
בא לי לעוף
להצמיח כנפיים
ולעוף
בא לי ליהיות כמו מלאך
משוחררת
חופשיה לנפשי
יפה כמו מלאך
טובה כמו מלאך
אהובה כמו מלאך
בא לי לנוח על גגות הבתים
למסור דרישת שלום
לילדים
ולעוף.............
העיקר לא להשאר פה.
מושלםםמתבגרת..אחרונה


מקוםזאב בודד
ילדים,
מסתובבים ברחובות העיר
משוטטים בין הסמטאות
בלילות קרים מחפשים מקום לשים בו את הראש מקום שיחבק בלי עיניים מבקרות
שיראה את הניצוץ הזעיר שבעיניהם הכבויות
אחרי עוד אהבה נכזבת, עוד אכזבה מהדהדת
וישנו געגוע עמוק
פעמים הוא סוער
פעמים הוא שקט ונסתר
אך תמיד הוא קיים
באשר כולנו בני אדם
הגעגוע אל המקום הנעלם
פנס רחובשלם אבל שביר
משרך רגליים, הערב עייף
דוחף, מחשבות מחשבות
המוח בודד.
נודד לאיזה בית ומרפסת
קפה ישר בלילה הפוך
ותינוק, ודמעות ואישה עייפה
עולם כזה של שניים
שודד משם קצת אושר
ונודר ללבבי
לחפש שם עיניים כמו שלי
כאלה ריקות שמורמות עכשיו
מתנגשות חזיתית בפנס רחוב
וכמהות ודומעות, יבשות
לניצוץ נושם
של חנוכיה בחלון בית
ומושפלות חזרה
רצפה אפורה
אור זרוק עליה
זר, מלאכותי. רחוב.
ואין בית.

עצוב...רוח סערה
כתיבה מאד טובה!רוח סערה
בא לי לבכות בשבילךכופרת
ואווBekki
וואו כתיבה טובה, נגע בי בלבזאב בודדאחרונה
אבידהזאב בודד
אדם.
איבד צלם אנוש.
איש צילם אדם שהלך לאיבוד
בתוך עצמו,
ליבו נעלם, נאלם ללא קול,
חסר רגשות, עיניו אדישות וכבויות,
מחפש מקום שיסיר את לב האבן שבקרבו,
ויתן לו לב בשר.




יפה ממשחנונית גאה
תודה..זאב בודדאחרונה
עוף מקולקלשלם אבל שביר
לפעמים בלילה אני קצת מתגעגע.
לתנועה הזאת של אבא כשהוא מלטף את הזקן ומסתכל לי בעיניים ומנדנד עם הראש ועם הקול נונו נו.. מה שבטוח, זה לא 'חלק'. ואני מרגיש איזה עוף ששחטו אותו. וסימן שאלה ענק מרחף לו על הראש ומרחיק אנשים יראים ושלמים. לא טרף, חס ושולם. רק לא 'חלק'.
ולא חֵלֶק. לא חלק מכולם, לא חלק מהקהילה מהחסידות מהישיבה מהמשפחה. אף פעם לא חלק.
תמיד אני מרגיש איזה עוף. עוף מוזר.
אז פרחתי לי, פשוט פרשתי כנפיים שבורות ודידיתי אל מחוץ לחבורה. למקום שאפשר להסתדר עם זוג רגליים על הקרקע, ומותר להיות סתם איזה אדם. לא מלאך שהוא הבן של--- והוא בישיבה ה---
סתם אדם.
ואז נשמתי, פעם ראשונה. וגיליתי שכשנושמים העולם מתרחב, וחמצן זורם בוורידים ומאכיל את הלב.
גיליתי שכשנושמים מרגישים אותי הרבה יותר, פתאום נהיה לי מקום לחבק את עצמי בלי להרגיש מטופש ולחיות ולהיות.
ונהיה גם מקום לקדוש ברוך הוא ענק שנדחק לפינה אצלי בכל חיפושיי אחר עצמי ועכשיו כשמצאתי הוא פתאום נגלה אלי במלוא תפארתו והודו.
נהיה מקום. זה טוב.
ובכל זאת לפעמים אני קצת מתגעגע.
זה קורה בעיקר כשהמקום הזה מתרחב לאיזה עולם שלא בחרתי. עולם שמשחק בי ומשטה בי ושותה אותי, בכמויות. כאילו אני אלכוהול בלילה קר.
ואז, אז אני קצת מתגעגע.
לתנועה הזאת של אבא עם הזקן ולנדנוד שלו, כן, זה עם הקול והראש.
זה לא חלק.
מדהים.רוח סערה
זה עשה לי משהו
לא אני כתבתי🙈שלם אבל שביר
הרשתי לעצמי לפרסם כי מי שכתבה את זה עשתה את זה עלי
אבל תודה, אמסור לה
וואואלפאחורס.

כל כך יפה

כנלשלם אבל שביראחרונה
תקראי מה שכתבתי ל@רוח סערה