שרשור חדש
חי לרגעבין הבור למים
רוצה אמת
רוצה קרבה
לחיות אותם
בתור שגרה
מחפש רגע
של משמעות
מנפץ רגע
של ריקנות
לומד לאט
מי נגד מי
חי לרגע
רק לעצמי
שאדע שזמני
לא מתבזבז
על רגעים שנשברתי
על חולשה
של הלב
יפה!!רוח סערהאחרונה
..חנונית גאה
פלאפון אדום על הרצפה
ותעקות. צעקות צעקות
והקירות סגרו עלי אז ברחתי
וברחתי
וברחתי
ברחתי מעצמי כי למה הייתי חייבת להפיל אותו?
ברחתי מעצמי כי מה אני אגיד לאבא?
עד שהגעתי לשם התיישבתי על הגדר וקיוויתי להעלם
אבל לא נעלמתי
אבא מצא אותי
ואמר שזאת לא אשמתי
אבל הם יתחתנו בסוף....

טלפון נוקיה וורוד
חדר הורים מופרד
אבא זחוח אמא בוכה
חדר מלון
דלת סגורה
ובכי
בכי שלי בכי שלjj בכי של אמא
אבל איתמר לא בוכה
איתמר מוותר
וישן על מזרון כדי שלכולם יהיה נוח
איתמר מנחם את כולם
כשיעקב התיאש גם הוא

הם מתגרשים
בובת פליימוביל
פיצריה
שמחה.
צחוק.
כאילו סיפר שנולד לו ילד.
וכולנו צחקנו
וכולנו בכינו מבפנים
כי כולנו ידענו
שזה לא מגיע

צעקות.
דמעות.
רעידות.
צחוק, צחוק, צחוק.

אמאלה. הלב.סערה
יכולה להגיד שמאוד הזדהתי עם מה שהצלחתי להבין..
מאחלת לך טוב
תודהחנונית גאה
מאד מעריכה
תודהחנונית גאהאחרונה
****Grass
חורף בחוץ וחום של בית
עוגיה ובננה ומרק ותפוז
לב מתהפך ובטן מכווצת
לחפש רק עוד משהו
להכניס אל הפה
למלא את החור
להעסיק את הנפש
לסתום את הפה למילים היפות
זה לא עצב או חושך
כאב של הלב
זה רק הקיום
הקיום שבלוי
שחופר וסובב
את הבור החסר
אהבתירצה לאשאחרונה
שלושת השורות האחרונות, כדאי לשנות לדעתי
איכשהוא הורידו מהרמה של השיר
..אריק צדק
ואז באיזשהו שלב אתה מבין שכל הבריחות שברחת מהן כל חייך יתפסו אותך פתאום בסמטה צרה וחשוכה או באחת עשרה וחצי בלילה במיטה כשהמחשב הנייד על הברכיים ואתה משוטט בפייסבוק ומחפש במה להעסיק את העיניים בזמן שהמוח מכלה את עצמו במחשבות סרק והזמן מתפוגג לך מול הפרצוף ובכלל אתה לא מאנשי הפואטיקה, אלה שימסגרו את חייהם תחת כותרת של אמן פלורליסטי קו-נטוי מהפכני או משהו בסגנון המצועצע הזה.
וכשזה יתפוס אותך לא מוכן בעליל והמכה באחורי המוח תהיה כל כך קשה וכואבת ומטלטלת ותזכיר לך את הפעם ההיא ביסודי כשהתרסקת לתוך שלולית וחזרת הביתה רטוב עד העצמות ואחרי שתיזכר בפעם ההיא פתאום יצופו לך כל הזכרונות של כל הנפילות מכל השנים וכל הפעמים האלו שעמדת נבוך בפינה של החדר וחיכית שמישהו ישים לב אלייך וישליך לכיוונך חבל הצלה או לפחות גלגל.
ותתחפר במיטה עוד קצת, תמשוך את השמיכה עד האוזניים כמו שאבא היה עושה לך כשהיית ילד, מכרבל ועוטף בתוך השמיכה כשבחוץ סוער הגשם והלילה והחתולים היתומים ותיזכר איך אחר כך הגיעו ימים אחרים כשהלכת לישון הרבה אחרי כולם ושמעת נשימות שלוות בחדר ורק הנשימה שלך נקטעה מדי פעם במין עווית כזאת שהיא לא בכי כי שכנעת את עצמך שרק החלשים בוכים.
וכשהמחשב הנייד על הברכיים ואתה משוטט וחושב לאן לעזאזל נעלמו כל החברים הטובים שלי מהתיכון אלה שהייתי מבלה איתם בהפסקות ורושם מילים ארוכות על הקיר מעל הארון ואיך זה שפתאום כשקיבלתם עצמאות כל אחד התפזר לכיוון אחר במקום להקים יחד מדינה כמו שתכננתם או לפחות קיבוץ והמחשבות האלה יעטפו לך את המוח בגלילים של עצב ואתה תיזכר איך פעם בפעולה של הצופים שיחקתם במשחק הזה שצריך לעטוף מישהו בגליל טישו ואיך כל תזוזה קטנה הייתה קורעת את הטישו אבל פה אתה עטוף כל כך חזק וכמה שלא תזוז שום דבר לא נקרע אז אתה פשוט משתדל לא לעשות תנועות חדות וקובר את עצמך וכבר מתחיל להריץ בראש את ההספדים.
ושם זה יתפוס אותך, הדבר האפור הזה שכמה שננסה אף אחד לא יצליח לתת לו שם והוא רק יתפוס אותך בטלפיים פרוותיות עם ציפורניים עשויות היטב משוחות בלק אדום-ורוד והוא ישכנע אותך שאתה חסר עמוד שדרה ולעולם לא תצליח להתמסר לו עד שמרוב פחד אתה נשבע להתמסר לו בכל יום מחייך וקובר את עצמך במיטה שעות על גבי שעות ולכל החברים ששואלים אתה אומר שהכל בסדר וזאת רק מיגרנה ורק לאחד ההוא שאתה סומך עליו באמת ושיגיע אלייך וישאל מתי הוא צריך להתחיל לדאוג תענה שעוד לא, עוד מעט.
ובעצמך לא תדע אם זה נכון.

זה לא פייראם אפשר
ממה להתבאס יותר- מזה שאפילו את התחושות שלי עצמי מישהו אחר מנסח יותר טוב, או מהעובדה שבנוסף לכל שיט שאני אמור להרגיש עכשיו גם אני כל כך בנאלי?

האמת שאני לא בדיוק במקום הזה עכשיו, אבל זה היה כלכך מדוייק שזה החזיר אותי לשם ממש.
זה חזקרצה לאשאחרונה
מדוייק נורא נורא


(נשברתי ב 'הדבר האפור הזה שכמה שננסה אף אחד לא יצליח לתת לו שם')
חייב שיהיה שםרוח סערה
חייב ליהיות שם משהו
בחלל הריק
נטול הרגשות
חייב לצמוח שם
להתפס
בינות לשברי האבנים
הקטנות
חייב שיהיה משהו שיציל
שיבעיר מעט אהבה
כי האש שהייתה שם
במקום החלל
האש הזו
מזמן כבתה
אנרציהאריק צדק

וכו'..

מה את באה להגיד בעצם?רוח סערה
שהאש תמשיך לבעור או שישאר שם ריק כי היא כבר כבתה?
ובכןאריק צדק

האש תמשיך לבעור אם היא הייתה שם מלכתחילה. עכשיו זה השלב שבו את בוחרת האם להאמין שהיא אי פעם ניצתה.

אבל לפי חוק האינרציהרוח סערה
אם כיבו אותה היא תשאר במצב הזה
את הכותבתאריק צדק

הכוח בידייך

אכן..רוח סערהאחרונה
שם ישבנו גםפיצולישי

 

 

אֲנִי אוֹרֶגֶת עֵינַיִם בֵּין רִקְמַת בַּד,
חֹם אֵדִים מִתַּחְתַּי, שְׁאֵרִיּוֹת תּוּפִין מעלי
רַק נְהָרוֹת שֶׁל בָּבֵל מְשַׁמְּשִׁים בְּעִרְבּוּבְיָה,
אֲנִי שם יוֹשֶׁבֶת, אִשָּׁה בוכיה
רוֹקֶדֶת עֲקֻמּוֹת לִצְלִילִים מִקֻּפְסָא יְשָׁנָה
בזוכרי אֶת צִיּוֹן וְעַתָּה
צִיּוֹן יְשֵׁנָה;

 

עִיר רְפָאִים הִיא, עטויית סְחָבוֹת אֵבֶל
בלויי הַגּוּף וְדָלֵי הַנְּשָׁמוֹת מִתְהַלְּכִים בָּהּ
צָמִים מִלִּים מִלִּים שֶׁאָבְדוּ,
וַאֲנִי מַטָּה רֹאשׁ אָלֵי חֶבֶל--
רַק שׁוּעָלִים מְהַלְּכִים בָּהּ ובתוכיה
רַק שׁוֹמְרִים לֹא פָּקְדוּ;

 

הִנַּחְתִּי כִּנּוֹרִי עָטוּף לְצָד מליוני כִּנּוֹרוֹת שׁוֹמְמִים
בְּעִיר אֵימִּים אַחַת,
גְּוִיּוֹת מֻטָּלוֹת בָּהּ בצידיה,
נְהָרוֹת הַדְּמָעוֹת שֶׁל צִיּוֹן זוֹרְמִים מבעד לְבִרְזֵי אֲנָשִׁים
מְעַרְבְּבִים וּמְשַׁסִּים דְּמָעוֹת גָּלוּת לְצָד מֵי בְּגָדֶיהָ
שֶׁל גאולת הָרַשִׁים;

 

עַל קִירוֹת וּמִסְגְּרוֹת כְּמוֹ ניבטים אָלֵי קִיר
פָּנִים מוזלמנים
אֲנִי צוֹעֶקֶת קוֹל וְאֵין דַּל שֶׁמֵּאִיר
אֵיךְ נָשִׁיר אֶת שִׁיר ה'
אֵיךְ נָשִׁיר.

 

מבעד לַמִּרְקָע עוֹד צוֹוְחוֹת מִלִּים שֶׁל אִישׁ חָסַר עַמּוּד
וְחֻלְצוֹת לְבָנוֹת קְרוּעוֹת הֵיטֵב בִּתְפָרִים הֲדוּקִים
כְּמוֹ נִתְפְּרוּ כָּךְ דַּקִּים דַּקִּים
אֲלֵיהֶן זָקָן אָרֹךְ וְאָסוּף צָמוּד
לְהָעִיד כִּי רִחֲקוּ הַיָּמִים מִקּוֹל שָׂשׂוֹן בְּבֵית הָאֵל,
וּמִשְׁפְּטֵי אֲבֵלִים מְגַמְגְּמִים 
שֶׁיּוֹשְׁבִים וְגַם בּוֹכִים
נִזְכָּרִים
בַּיָּמִים, שֶׁל צִיּוֹן הָאַחֶרֶת
צִיּוֹן הֲלֹא תִּשְׁאֲלִי לִשְׁלוֹם אֲסִירַיִךְ 


ממזרת--

 

אֲסִירַיִךְ וּבְתוֹכָם
אֲנִי.

 

וואואוהביה
בדיוק בזמן, שמרתי לי.
וואוו.אם אפשר
מדהים. מרשים מאוד, כתוב ממש מעולה!
תודה על זה, בדרכ שירים על נושאים הקשורים לדת מרגישים לי מזוייפים-מה, או שהתפשרו על האיכות שלהם... זה ממש ממש לא, להיפך.
וואו איזה זכות! תודה!!פיצולישיאחרונה


לפעמיםבין הבור למים

לפעמים
לא מספיק לאהוב
לפעמים צריך קצת יותר
לפעמים
לא צריך עוד לחשוב
לפעמים צריך לוותר

אז ויתרתי
המשכתי
הורדתי דמעות
אז כשלתי
נפלתי
זכרתי לילות
ופחדתי
שאלתי
מיליון שאלות
ולמדתי
הבנתי
לא לחלום
או לצפות

כי לפעמים
לא מספיק לאהוב
לפעמים
צריך קצת יותר
אז עצרתי לרגע
הפסקתי לחשוב
לפעמים
רק צריך
לוותר
זהבין הבור למים
זה לא מלוטש
ולא מיוחד
לא מקצועי
ולא מאוחד
רק אמת מכוערת
ברגעים של לבד
שיווו איזה יפההבלונדינית עם גוונים


תודה לךבין הבור למיםאחרונה
..חנונית גאה
צוחק לי בפנים
צחוק מכאיב ומתנשא
מכאיב לי מבפנים
מקפל, מרצה

לא תיהיה טובה
לא תשתפרי לא יהיה טוב
ועמוק בפנים אני נשברת
כי אין אף אחד שיסתור
כואב... כתוב יפהרוח סערה
שיוו כולם פה כותבים מהמםםם\בלונדינית עם גווניםאחרונה


לרוץכופרת
לרוץ ולרוץ
ואל להסתכל אחורה
כי אם תסתכלי אחורה...
תפלי

לרוץ לרוץ
להמשיך
תמיד קדימה
לא להזכר.. לא להזכר

לא להציץ
לא לפתוח
לסגור חזק
לנצח

להתעלם
להעלם
שלא יראו שקצת נפתחת

להאלם להאלם
לא להגיב לו
הוא לא שווה את החומה
שבנית כל כך הרבה

אבל הנה הסדקים מתרחבים
יפה,וכואב!רוח סערה
תודהכופרת
תודהכופרת
שיוווווווו אמא!!בלונדינית עם גווניםאחרונה


..כופרת
שיחקת עם הלב שלי כל כך הרבה
אך מעולם לא ידעת
איך אפשר להאשים אותך?
איך אפשר שלא?

זה יעבור
הוא יעלם
את תפסיקי לחשוב עליו לנצח
כבר כמה זמן אתם אומרים אתזה..
זה לא עוזר
הוא תמיד שם
ובכל פעם שאני כמעט שוכחת
כמעט מתגברת
מתנערת
הוא חוזר
עומד שם עם החיוך המקסים הזה
מהפנט אותי בחזרה
שוב לכמה חודשיים שהוא נעלם...
אבל הוא אפילו לא יודע....
לשחרר את האורבין הבור למים
עבר עריכה על ידי בין הבור למים בתאריך ט' בטבת תש"פ 21:37

זה כלוא בי
בפנים
מתחת לעור
מתעלל
את ליבי
רוצה שוב לשבור
והפחד
צוחק
מחכה שאחזור

אז עם חיוך מלאכי
של אושר טהור
ומבט טובעני
של עומק שחור
עם יופי כאוב
אשחרר את האור

***





-מחר-

כמו היום
כך מחר
יהיה טוב יותר

כמו אתמול
כך עכשיו
הלב מתעורר

רק נשאר
לקוות
שבזמן שנותר

השחר יפציע
יאיר לי
מחר
מעולה!אם אפשר
זה זורם בלשון, חריזה טובה. קיצור- אחלה!

משהו במשקל של המשפט -
"מתעלל
את ליבי
רוצה שוב לשבור"
קצת חורק. אני חושב שאולי כדאי לנסות לקצר אותו, אני מניח שאלו מילים חשובות אבל שווה לדעתי לחפש ניסוח קצר יותר, למשל:

"זה כלוא בי בפנים
(מזדחל)
תחת העור
בליבי מתעלל-
רוצה שוב לשבור,
והפחד צוחק
מחכה שאחזור"

אם לא מוסיפים את 'מזדחל' המשקל מעולה, אם כן מוסיפים אז מרוויחים חרוז נוסף (מזדחל-מתעלל).
אה, ואישית אני מעדיף שממעיטים בפסיחות.

מקווה שלא נפלתי עלייך, פשוט זה באמת כתוב טוב והשורה הזאת חרקה לי...
תודה..בין הבור למיםאחרונה
מבינה, גם לי זה צרם
ניסיתי לקצר ולשנות את הניסוח, בסוף השארתי ככה
בהחלט עזרת

תודה רבה!
יש שם פרחרוח סערה
יש שם פרח
באמת.
אפילו אם אפחד לא רואה
אפילו אם ניצניו
מתחבאים עמוק באדמה
ומבחוץ כולו קוצים
ורע.
יש שם פרח
אני ראיתי
כמו שאנשים
אי שם,
פעם,
ראו בי.
תודה רבה!!רוח סערהאחרונה
מהו מתוק אמיתי?מלחמת היצר
הוא בא אלי עם הצעה מפתה הציע לי בדיוק מה שרציתי בדיוק מה שחיפשתי.
הוא אמר לי קח תטעם זה הדבר הכי מתוק בעולם, אני תוהה לרגע ואומר לא זה לא בשבילי מצטער.
מה אתה אומר, תאמין לי שאני יודע בדיוק מה טוב בשבילך הינה תיראה זה בדיוק מה שאתה מחפש כל כך הרבה זמן.
זה בדיוק מה שאתה מנסה לברוח ממנו כל הזמן.

תאמת זה לא ניראה נורא כמו שחשבתי, וואי זה ממש מתוק, ממכר, קשה להפסיק.

אתה רואה אמרתי לך זה הדבר הכי מתוק שבעולם.

תגיד למה כשזה ניגמר פתאום ניהיה לי מר?

אל תידאג אני יחזור עם סחורה טובה יותר מחר.

למה זה כזה מתוק כשאוכלים אותו? למה זה כזה טעים כשלועסים אותו? למה אי אפשר להפסיק להסתכל עליו?

והשאלה הגדולה למה כשזה נגמר כל כך מר?

ואתה חושב שנתנו לך את הדבר הכי מתוק בעולם.

עד שאתה זוכה לגלות ספר שניראה פשוט לכאורה מתישב על כיסא ליד שולחן, פותח את הספר ומתחיל לקרוא.
פתאום משו מתעורר, משו מתחיל להאיר ופתאום אתה מגלה עולם מזהיר עולם שמצליח את הנשמה להאיר.

אחרי 15 דק של לימוד שהזנחת לאחרונה אתה מגלה דבר שמתוק כמותו לא ניראה, והתשובה הגדולה זה גם שאחרי שנגמר אתה כבר מחכה ללימוד מחר.

אולי מים גנובים ימתקו, אבל טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף.
וקיברתך לי טוב!!!

אבא אני אוהב אותך מתגעגע אליך מצטער שאני ככה נופל לאחרונה כל כך רוצה לשוב בחזרה.

אבא בבקשה תגידי לי אם אני כבר גיליתי את הדבר המתוק בעולם שאני מחכה לטעום ממנו גם מחר, אז למה בכל זאת הוא עדיין מצליח להביא לי משו מתוק ולאחר שנגמר אני נשאר עם טעם מר?
יפה מאד מחזקיאיר_
תודה רבה לכם!!!מלחמת היצראחרונה
(הרהורים)בין הבור למים

 

 

הוא ישב שם מביט לשמיים

מהרהר בסיבת קיומו

הוא ישב וחשב על המים

מה בעצם תכלית עולמו

 

ואז אותו זר מאחורה

שאיבד כל עניין בחייו

השליך את גופו אל המים

השיל את נפשו מעליו

 

הוא קפץ אחריו אל המים

מנסה להציל את חייו

של אותו זר שבא מאחורה

ששקר קנה את חייו

 

הזר מת באותו בוקר

איבד חיים ונתן משמעות

למי שישב על המים

ותהה אם לחיות או למות

 

 

וואי חזק!רוח סערה
כתוב בצורה מאד נעימה לקריאה
תודהבין הבור למיםאחרונה
סובייקטיביות תפיסתית...אוהביה
זה מתחיל בלילה של שמחה וממשיך בפרעות,
כל המלחמות כל הנפגעים והאנשים שלהם מרעים,
כוחות עליונים,
אנשים, שבסך הכל מנסים,
לא להגיע לעננים ולא לקרוע שחקים,
לפרוץ גבולות,
בסך הכל להפסיק להשמיע אנחות,
בלי הנחות,
רק להשתחרר מכל המהומות שקורות,
לא, בכלל לא קשורות למה שהולך ברחובות,
הדברים מתרחשים במחשבות,
כמים הפנים לפנים, כך החיים משיבים בחיים למחייכים,
וככל שתיהיה מנוכר,
כך מבחוץ יהיה לך קר,
בדידות היא דבר,
מעורער,
יושב שם בראש ההר
מגולל ומגלגל אבנים וסלעים של עניינים שקיימים, רק כשעליהם מסתכלים,
הם מתנפצים, ואני,
רסיסים...
הכל עניין של גישה אמרה פעם אישה...
או איש שאת מציאותו כביכול מכחיש,
אבל זה פשוט מצב מבאיש ומביש לראות מישהו שחושב עצמו,
כריש, מנסה להיות אדיש, קצת מאיס,
כי הלב ממש מסיס,
קשה עלי הרזון כשיש חזון להון, והפאסון, מחניק ת'גרון,
השלטון הוא השגחה,
וההבנה של זה היא בסך הכל תפיסה,
שינוי גישה,
וממילא תבוא ההרגשה,
תחושה נפלאה של שינוי תודעה,
בלי משנים בלי תשמישים בלי כל האבלים,
ה' תמיד משאיר קצוות חוטים,
לאנשים שאת הראייה שמביאה לידיעה רוצים להחליף,
בהרגשה, שהכל לטובה,
נשמע קצת כמו סיסמא,
אבל אם אהיה כסומא ואלך אחר ראות הבריאה, אקבל רק את כל השנאה שנרקמת,
כמזימה,
ולא אחת כל-כך חכמה,
כי בסך זה ברור שכשיש
אור כל דבר שבו יגע יהפך לגפרור,
וכשפנינו כקיבצו פארור,
לזה יש השלכה על המציאות,
חותם של חשיבות,
וזה מביא איתו מסקנה,
לתפיסה יש משקל יותר מכובד אחיזתה,
וזאת משאירה רושם, השפעה, תולדה, והתוצאה:

באווירה, אטמוספרה, סביבה
והסמנטיקה:
הסתה, השאה, סוגסיטה, כוח, והעצמה,
העניין לא להשאר בעמדה של אכזבה,
שאיתה אנו מושפעים על החברה,
כי המציאות,
כל כולה,
גלויות דהויות, גלותיות, דוויות, הזיות,סמויות שיוצאות מיחידות יחידות שמרכיבות עולמות וגם מפרקות...
סביקטוויות הם אלה שמשפיעות,
אז קצת מחשבות מרעננות,
כי,
סביקטיביות תפיסתית היא מהותית וכללית וגם יש בה הרבה מן התכלית...


ואוולב אוהב

לא יודעת אם באמת הבנתי

אבל הזרימה של הכתיבה שיא המגניבה ומיוחדת!!

 

חחח תודה!אוהביהאחרונה
האמת גם לי לקח זמן להבין
עֱנ֣וּ לַי_הוָ֣ה בְּתֹודָ֑ה זַמְּר֖וּ לֵאלֹהֵ֣ינוּ בְכִנֹּֽואוהביה

אף על פי שפעם מצוי אני באור, פעם בתחתית הבור,
כי אצלו הברכה,
אצלו ההגנה,
ואנו כגוזלים המסוככים תחת כנפיו בסערה...
עד שתבוא עין הסערה,
ברגע אחד של הכלה,
ששם נזכה להתגלות פני שכינה שאותנו תקבל באהבה כמקשה אחת,
ואז נשיר וגם נעלה ברננה,
כי בסוף כל מסע מגיח רגע קטן של גאולה,
בדרך למסע נוסף שיקח אותנו להר המוריה,
שם נמצא מנוחה מכל אכזבה בדרך הקשה,
שנועדה לתת לנו מושג באחדות והכלה,
אז ענו לי-הוה בתודה וצפו לישועה שתבוא כרוח הסערה...
תודה רבהאוהביהאחרונה
התגובה מלאת מתיקות ואור חחח, ממש נחמד מצידך(:
פקק תנוחתיאהבה.
שמתי אותו עלי, הוא נשם נשימות עובריות ומהירות, כל כך שונות מהנשימות שכל כך קיוותי שינשום, עמוקות ורגועות ומתמזגות לחלוטין עם החמצן שלי.
נוינצ׳י, לחשתי לו, וזה לא עזר. התקשרתי לאמא שלו שתבוא.
היא הגיעה ואמרה, מה הסיפור?! והניחה אותו לשחק עם עצמו ועם פחדיו על הרצפה הקרה. הוא בכה. היא אמרה לו, אל תהיה מפגר. והלכה לאכול.
בכיתי.

הלב שלנו כבר חשב שהוא ראה הכל ושהוא מחוסן, ושיותר רע ממה שהוא עבר הוא לא יכול לעבור.
אז הוא חשב. מי הוא בכלל.
האמונה והתקווה הם נחלת אנשים שיש להם מזל יותר משכל. ואנשים עם שכל באופן כללי סובלים יותר. כמו הילדים הטובים האלה שתמיד גם צריכים להיות תורנים ולנקות את הכיתה.

היא אמרה שהיא לבד ברחוב, איתו. והיא מפחדת נורא. אמרתי לה לא לזוז ושאני באה. ובאתי ונכנסנו למקלט הנטוש והדלקנו את אביתר בנאי של פעם פעם והדלקנו 18 נרות ורקדנו. רקדנו לכבוד הלב המפורק והמכובה והעתיק שלנו, שמפתיע כל פעם מחדש בכמויות השברים שהוא מסוגל לייצר. ורקדנו לכבוד כל החיים הדפוקים שהלכו לעזאזל ולכל החיים הטובים שעוד יבואו. ורקדנו לכל התינוקות שאמא שלהם לא אוהבת אותם או לא קיימת בשבילם בכלל. וקקדנו. ואחרי ארבעים ושבע דקות נחתנו על הרצפה והלב שלנו נרגע, ממש הרגשנו את זה. והכנו תה בכוסות מפלסטיק מסריחות והוא היה ממש טעים.
שמענו את אביתר

בנעלים היפות
אני רץ יחף
חלומות עמוקים
אני מגיע ראשון

ושאלנו את עצמינו מתי אלוהים יהיה יצירתי מאד ויחליט שאנחנו ראויות לטוב. כי טוב קיים תמיד, ויש פיות קטנות כל לילה שבאות ומלטפות את הפנים עם מקל קסמים כזה שמפזר אבק של טוב, טוב שהוא טוב אמיתי.
ידענו שהן יבואו אלינו, רק חיכינו לרגע הזה. להרגיש את הקסם מתפשט לנו בדם, והאמונה והשלווה והרוגע והיציבות באים לבקר.
יציבות. כמה זה חשוב. כמה.

והוא בוכה מהסלון, ואמא שלו באה ומרימה אותו לאט, והידיים שלו קפואות והיא מחבקת אותו, והוא מתקשח ולא נותן לה, ואני מתפלא עד כמה תינוקות הם מוצר חכם. מאד חכם. והיא מכניסה את הראש שלה לחזה שלו ובוכה, ואומרת. סליחה מאמוש. סליחה.
וכל החיים שלה צפים מולי, ואני רואה את השברים שלה והשריטות והדם. כמה דם.
ושותקת.
הוא מסתכל עליה. וצוחק. צוחק וצוחק וצוחק.
אלוהים הוא יצירתי. רבותיי.
היא צוחקת ובוכה והוא צוחק וצוחק.
ואני עוצמת עיניים ורואה פיה עם שרביט וקסם מלטפת אותם.
אוי זה שורט... אלוקיםרוח סערה
זה יפה מאד!!!
איך שאני אוהבת את זה.גלים.
יש במילים שלך קסם, פשוט.
כואבBekki
תודה לכולם (:אהבה.אחרונה
כולם בבית?גלים.
בְּטַח אַחֲרֵי שֶׁאֶפְרַח מֵהַקֵּן
(אַבָּא שֶׁלִּי יִהְיֶה כְּבָר זָקֵן)
בְּסוֹף כָּל יוֹם
לִפְנֵי שֶׁאֵת הַבַּיִת יִנְעַל;
הוּא יִשְׁאַל:
"כֻּלָּם בַּבַּיִת?"
בְּקוֹל צוֹחֵק,
אָבַל
יפה!!! ממש אהבתירוח סערה
מתנחלת גאה!
עבר עריכה על ידי מתנחלת גאה! בתאריך א' בטבת תש"פ 01:52
גאוני וכואב.
בהחלט כואבגלים.
תודה ⁦❤️⁩
אהבתי, מענייןאמברלה
אהבתימציאות.
ארוניה משולבת ברגש. גאונות
אני מוחמאת;) תודה!גלים.
מוש!!!!!!!מתבגרת..


וואואלפאחורס.

זה וואו

כל כך אהבתי את הסוף 

גם אני, מאדגלים.
תודה⁦❤️⁩
זה מעולה!אם אפשר
אהבתי. אני דווקא לא קראתי את זה ככואב, אולי נוגה.
אולי לא הבנתי..
כל אחד יכול לקחת את הכוונה בשיר למקום שונה..גלים.
הגיוני
איזה יופי.רצה לאש
תודהגלים.אחרונה
ילדה של אבאאמברלה
ירדתי למטה, אבא אחרי.
שלוליות ונעלי בית זה שידוך גרוע, יש להם נטיה להתגרש. סליחה, להתגלש, להחליק ולהשאיר אותי על הרצפה בפוזה הכי טיפשית ומגוכחת שהכרתי בדיוק כשמתן עובר בשביל ונותן בי מבט חצי מרחם חצי משועשע ואז מתעשת לפרצוף הג'נטלמני שלו ומושיט לי יד מקועקעת שאני מעיפה. שונאת את החיוך שלו.
שונאת שהוא מנסה לעזור לי, שונאת שהוא מחכה לי למטה בבקרים עם האופנוע. וושונאת שאני עולה.
שונאת את החיים המסובכים שלי שנעים בין ילדה טובה וצנועה לאישיות מופרעת. הפוכה על כל השכל.
אני מחכה למונית. אבא נעצר לידי.
אני הולכת ממנו, בוהה בנחל קטן שנוצר בין השברים של המדרכה. הוא מתקרב אלי.
אין לי כוח לתת לו צומי. אין.
הוא רוצה להגיד לי משהו.
אני מתיישבת על המדרכה הרטובה. חסרת כל. אבודה.
'יש שלוליות.' הוא אומר את זה בטון מחכה.
אני מהנהנת.
'שירה הזמינה אותנו ליום ראשון להדלקת חנוכיה וערב לביבות.'
אני מהנהנת שוב.
הוא חסר אונים.
אני מרחמת עליו פתאום.
משהו בלב שלי נפתח, ברק מסנוור לי את העיניים ואחריו הרעם המתגלגל, מתקרב אלי ואז בורח.
כמו כולם, כמו כולם.
אבא זורק עוד הערה לחלל.
פתאום אני מצליחה לאהוב אותו, על שריטותיו והתקפיו ושאלותיו ואמירותיו וחפירותיו.
פתאום אני מצליחה לאהוב אותי.
על אותם הדברים.
פתאום מתן עובר שוב לידינו ומציע לי טרמפ. אני נצמדת לאבא. ריח כבד של סיגריות מציף אותי.
אני עושה לא קטן עם הראש.
'אני נוסעת היום עם אבא שלי.'
הוא מושך בכתפיים. החיים ממשיכים. סוערים, מאתגרים. מלאים.
וגשם יורד על הכביש.
גורם לו לנצוץ, באור כזה של חיים. ואבא וילדה.
קטנה, רטובה. לא מהגשם.
סתם דמעה כזאת שתעבור.
מדהים, זה כתוב כל כך יפה!!!רוח סערה
תודה⁦אמברלה
מיוחד ביותראהבה.
הזדיהתי קשות
תודה רבהאמברלה
זה ממש יפה.הר ומדבר
אהבתי, מקסיםרצה לאש
אהבתי ממשפעם הייתי ניקית

מזמן לא קראתי קטע ככ טוב

וואוגלים.אחרונה
הזדהתי. מדויק.
הלל-פרק ראשוןרוח סערה
משי אומרת שיהיה לי שם טוב. אני לא ממש בטוחה
היא ניסתה לשכנע אותי מאז שאמא עזבה את הבית להכנס לפנימייה הזאת, אני מבינה אותה. יש לה מספיק עומס היא לא צריכה אותי על הראש שלה(וזה מוזר שאני אומרת את זה כי עוד מעט אני בת 16)
בכל מקרה...... כנראה שאני בסופו של דבר אלך לשם.
(רחל באה איתי, להורים שלה אין כח אליה. ככה לפחות היא אומרת. )
אנחנו נלך ביום ראשון. איתמר קנה לי מגן וורוד לפלאפון. איכס. אבל ברור שאמרתי לו תודה וחייכתי חיוך ענק...
משי ארזה לי עוגיות שהיא הכינה ותמר קנתה לי מליון חמצוצים(בא לי להקיא... חיסלתי איזה 20)
כולם נראים די שמחים שאני עוזבת.. או שזה רק אני?
את האמת שאני אתגעגע קצת. אפילו שאני לא הכי סובלת את המשפחה שלי כי היא אחת המוזרות.
טוב אני הולכת לישון.
מחר אני אמשיך לארוז....
לילט
(אשמח מאוד להארות/הערות... אני לא אף פעם לא כותבת קטעים ארוכים אז זו פעם ראשונה שלי בערך)
אהבתי מחכה להמשך!Bekki
תודה!רוח סערהאחרונה
מקווה שיהיה...