שרשור חדש
הצצה לאמתותבנהו מהרה!!

פתחתי את הדלת.

גיליתי שהגעתי לנשף מסכות.

סגרתי.

אני לא אוהב מסכות.

הם כאילו מסתירות, אבל רק בכאילו.

פתחתי את הדלת.

הצצתי.

בפנים כל אדם עוטה מסכה משלו

אך לי מרגיש שבעצם הוא גלוי.

כל החיים אנשים עוטים מסכה, מסכה דמיונית

מסתירים את מי שהם, מפחדים להיות הם באמת.

סגרתי.

אני עוד לא מוכן.

לא מוכן לגלות את מי שאני. את מה שאני.

כי דווקא בנשף מסכות, כשהמסכה ממשית,

יש אפשרות להיות באמת, לחיות באמת, בלי מסכות.

וזה מה שמפחיד אותי, אבל גם, אני רוצה.

הפחד הזה שיראו אותי, איך שאני, הוא פחד גדול, אבל גם רצון.

פתחתי את הדלת.

ונכנסתי.

כאן זה בעצם נשף מסכות כזהאם אפשר
זו הכוונה?
לא הבנתי את השאלה..ותבנהו מהרה!!


וואלה נראה לי עכשיו הבנתי..מגניב. אבל האמת שממש לא התכונתי..ותבנהו מהרה!!


חחח סבבהאם אפשר
התכוונתי שממה שאני הבנתי מהשיר מדובר בסוג של מקום כמו פה, שהעובדה שאנחנו עוטים מסכות (ניקים) מאפשרת לנו לחשוף דווקא מהחלקים הכי כואבים..
כן אח"כ הבנתימגניב המחשבה...ותבנהו מהרה!!אחרונה

אבל כמו שאמרתי, לא לזאת היתה כוונתי

..נלחמת ומתייאשת
כמו תינוק בן יומו,
שישן, ורגוע, ומעסיק את עצמו.
ככה אני, אדע לנשום.
להרגע, להתעורר מהחלום.
לחיות מציאות, שהיא יפה וטובה.
להחיות את עצמי, לא להזדקק לסביבה.
הגעתי לראש ההר,
את ההר הבא, אעלה מחר.
נלחמת ולא מתייאשתאם אפשראחרונה
מעולה!
רחובות ורשאtir

רחובות ורשה

כמה יפים

בניינים גבוהים

אל על מיתמרים

 

רחובות ורשה

מוצפים אנשים

בליל קולות

אלפי צבעים

 

רחובות ורשה

כמה עוצמה

כמה כוח

איזו גבורה

 

רחובות ורשה

מכוסים בדם

בסמטאות מהלכים

צלי אדם

 

ובין ים האנשים

נשמעים הקולות

נרצחים, מעונים

מלאי סבל ותלאות

 

הוי ורשה הבירה

הצורר בך שלט

מרצפותייך בדם כיסה

בעוללייך חבט, בעט

 

סליחה לא תבוא

גם לא מחילה

ברחובות ורשה רצחו

את אחותי הקטנה

וואו.. יפהלחייך
יש לך קשר אישי לבית האחרון או שהוא מבטא משהו?
:::::אם אפשראחרונה
כואב. העביר לי את תחושת הקינה, הרגשתי תשעה באב..

בבית שלפני האחרון נראה שהכוונה ב"וורשה" היא לקהילה היהודית בוורשה, כלומר שהצער הוא על וורשה היהודית שנפלה לידי הצורר . ואילו בבית האחרון התחושה שלי היתה של טינה כלפי וורשה העיר עצמה, שאין לה מחילה. וזה (הבית האחרון) יותר מסתדר לי במבנה עם הבתים הראשונים שמאדירים את החיצוניות המסווה את הזוועות.
כלומר השימוש במילה וורשה גם כלפי הקדושים הנרצחים וגם כלפי הרוצחים הנתעבים היה מעט מבלבל בשני הבתים האחרונים.
שירה/ארס פתטיאם אפשר
שירה/ ארס פתטי

מה אני מחפש
לסחוט מעצמי אל המסך?

מה כבר יישתקף ממני
בעולם הזה,
הקטן והלבן?
לילה אחרי לילה
מחכה שיבואו השורות
ויסדרו אותי איתן.


אך אין כאב רב תהילה
ולא רגש סערה
רק ריקנות.

לא חרוזים,
כי כלום לא מתחבר.

ולא משקל.
כי אין מה לשקול,
ומה אפשר כבר להחליט?
ואין מה לעשות
שיהיה משמעותי.

ולא עומק,
רק מסך, דק ומואר.
ושורות שטוחות של כלום שחוזר על עצמו כאילו אם יהיה לו מבנה אז תהיה לו גם משמעות או פתרון.

מגוחך עד עצוב, דרך פתטי.






אני מתלבט לגבי חלק מהשורות, אשמח להערות..אם אפשר
אירוני
רגש הוא לא כלום?פצלשכתיבה

כי אם הרגש הוא לא כלום 

והשירה איננה ממלאה את הריקנות

נחמה לכאב וזמן לעכל 

אז זה עצוב למי שמתבונן 

והוא מגחך על כמה פתטי זה

 

כי יש מי שרושם ורק את הכסף 

שוקל על חלומות גדולים וזהרים

ששייכים לבני אל-מתיים

 

ויש אחר, שרע - לא כזה,

דבר אינו רוצה שממנו ישתקף

רק את הלב ינחם מול בהייה על מסך

דק ומתכהה במקום

לקרוא ולנתח יצירה שתוסרטה

והפכה למופת בידי אדם אחר 

 

נערצת כולה בידי החברה כולה

אך דבר ממנה - הכל אשליה, 

שום קשר אליו או אל תחושותיו 

לכן הוא את התסריט שלו 

בעצמו כותב וצער אין לו בלב. 

 

מועדים לשמחה מבקרים יקרים! פטיש

היה לי הרושםאם אפשר
שהבנת מהשיר שאני מדבר על שירים של אנשים אחרים. (אם לא, אשמח להסבר)
חס ושלום!
כמו שהכותרת המשחקית אומרת זהו שיר ארס פתטי (פואטי) כלומר אני מדבר על שירתי שלי, שאינה מצליחה למלא את החלל שבלב מכיוון ששירה פורקת בדרך כלל מהלב ואילו אני צריך להכניס קצת דברים לבפנים.
סתם נהנתי להגיב ;)פצלשכתיבה

לא ביקרתי. לאור התגובות פתאום התחשק לפרוק על הלב והשיר שלך נראה כר טוב לזה. 

 

בדרך כלל לא כותבת תגובות אבל יצא לי לקרוא את השיר שלך. נהנת! 

 

(ואין לי תגובה עם מה שאתה מרגיש אבל הרעיון מדליק)

חחח.. סבבה..אם אפשר
קח עוד אחד שתקפוץ מעלה ;)פצלשכתיבה

יש מי שבפרובוקציה

כילד קטן מבקש

תשומת לב לגאונות שלו

קופץ וזועק : תראו אותי 

אני כזה גאון מהלך

 

ויש אחרים שקטים, מנומסים וטובים

יחס ולו אחד לא יזכו מהאחרים

האמנם? לא

 

כי יש מי שקורא ומזדהה

וכשאדם מזדהה עם הכאב

לא צריך הרבה,

לא צריך להוסיף על המילים

או להעיק על התחושות הקיימים

הוא מרגיש את זה שכותב ופשוט נהנה

ממה שיש

ויש מי שסתם רוצה לעצבן.

 

מועדים לשמחה!!!

תודה! ( ;אם אפשר
ממש צחקתי..

....לב סדוק

אפשר לנסות לכתוב את הריק. את הצבעים והריחות שלו.

באיזו צורה הריק? צבע? כמו מה הוא מרגיש?

 

או- מה הייתי רוצה למלא בלב? איזה מין רגשות?

 

 

לגבי הכתיבה-:

 

את השורה האחרונה לא כ"כ אהבתי. 

 

וגם-

ואין מה לעשות
שיהיה משמעותי.

פחות אהבתי. קצת שפה מידי פשוטה, לדעתי

 

 

ושורות שטוחות של כלום שחוזר על עצמו כאילו אם יהיה לו מבנה אז תהיה לו גם משמעות או פתרון. - אהבתי ממש! איזה יופי. כ"כ.

 

 

הצעה- למחוק את השורה האחרונה ובמקומה:

אם יהיה לו מבנה אז תהיה לו גם משמעות או פתרון?

 

 

 

 

 

תודה!אם אפשר
מקבל את ההערה על השורה האחרונה. חוכך בדעתי אם למחוק וזהו..
לגבי "ואין מה לעשות שיהיה משמעותי" אני מתלבט כי מבחינת משקל היא חשובה לי(אירוני). אני אחשוב על תחליפים ואשמח להצעות...

ולגבי הריק- אני חושב שזה שיר שקצת מתאר אותו, הרי זה שיר בסוף, לא? אבל באופן עקרוני הרבה יותר קשה לי לכתוב את התחושות האלה כי הם האנטי תזה של תחושות. זה החלל, הוא חסר צורה או צבע או רגש או רצון. וגם השאלה במה הייתי רוצה למלא את הלב היא רצון.. אבל בעקרון את צודקת, ואני מנסה ואנסה..
ממש מעריך את התגובה. תודה!


קוראת שוב,לב סדוק

לדעתי למחוק את השורה האחרונה וגם את אין מה לעשות שיהיה משמעותי.

 

קראתי בלי השורות האלה ואהבתי.

..כוסף

קודם כל יפה מאוד והתחושה מוכרת בהחלט.  (אם יורשה לי, באופן אישי אני חושב שזה תלוי מאיפה הגיעה הכתיבה, כלומר, כשהיא מגיעה מרגש מסוים שרוצה להתבטא, אז כמו שכתבת 'מחכה שיבואו שורות וכו' אבל לפעמים הכתיבה מגיעה מריקנות, חוסר בהירות, אפרוריות וכו' אזי נשאל 'מה אני מחפש על המסך')

 

לגבי הכתיבה, יפה מאוד! כרגיל!

מסכים עם לב סדוק לגבי 'ואין מה לעשות וכו'

והאמת שגם השורה 'ושורות שטוחות' מ'כאילו' הרגיש לי שאבדת את השיריות, אולי הייתי כותב כך 'כמו אומר אם יהיה מבנה אזי יהיה משמעות או פתרון', אבל זה כבר חוצפה מצדי ככה לשנות שורה חיוך

 

בכל מקרה, נהדר!!

אהבתי...

ממש תודה רבה!אם אפשראחרונה
על המחמאות והתגובה המפורטת..
לגבי הפסקה "ושורות שטוחות.." זה בדיוק המשמעות שלה, היא מאבדת את השיריות, היא חסרת עומק ומגוכחת. בדיוק הנקודה מבחינתי, וזה היופי בה לדעתי..
"אין מה לעשות שיהיה משמעותי" אתם כבר שניים שמציעים לי למחוק, אז אני מקבל, מחקתי..
טעות..מחילה!ותבנהו מהרה!!אחרונה


רסיסיםותבנהו מהרה!!

ושוב, הדמעות גואות ועולות, והשכל מזועזע, והלב כבר לא יודע איך להכיל,

כל כך הרבה רוע, וכאב, ופחד, ותסכול, וחוסר אונים, ושוב.

וכל פעם שוברת את הלב לרסיסים, הלב שכבר שבור מהפעם הקודמת.

עוד יתומים, ועוד אלמנות, ועוד אנשים שמצטרפים למשפחות השכול. ושוב.

ועוד לוויה, ועוד צער, ועוד מוות. ועוד פצועים, ובית חולים, ושיקום, והלב כבר

מרוסק, ורוצה להתחבר ולכאוב את האחר אבל כבר לא מסוגל להתמודד.

והאוזניים כבר מפחדות להקשיב, שלא ישמעו עוד בשורת איוב, והעיניים כבר

מפחדות לראות כי אין לדעת מה יראו, והם כבר לא מסוגלות להתמלא בדמעות.

והשכל מנסה לשכנע את עצמו שאי אפשר שוב, שלא יכול להיות!!

אבל זה קורה. שוב. ושוב. ושוב.

ורסיסי הלב כבר כל כך שבורים, שלא נראה שהם עוד מסוגלים להתאחות.

ושוב.

אבל יחד עם הלב שמתרסק, האומה מתאחה, ועם כל פיגוע, רסיסי ליבם של כל אחד

ואחת, החרדי, והחילונייה, והימני, והשמאלנית, והדתי, והמתנחלת, והחייל, והשוטרת

מתאחדים

ללב פועם,

 שממשיך לפעום,

עם כל הכאב, בכל העוצמות.

 גם

 כששוב.

עוד ניסיון..חיות צבעונית
בסוף נהיה חברים,
בסוף כבר לא תצטרך לדחוף אותי למטה כדי שאעלה.
כבר לא תצטרך לשים לי רגל, כדי שאבין שאני שוב ברצפה.
בסוף כבר אבין, שאתה ואני? בעצם מאותה משפחה.
בסוף אדע, שכל אבן היתה בעצם מראה
שהרי חבושים לא יוצאים לבד, הם זקוקים לדעת.
בסוף אלמד שהיית בסה''כ מגן, שמנע ממני לשעוט קדימה מבלי לבדוק את עומק התהום הפעורה מתחתיי.
בסוף יפתחו לי העיניים, ואראה ששחור זה לבן בוסרי.
בסוף? בסוף אחוש הקלה, ואלחש לעצמי ''ידעתי''
ואז כבר לא אשן, אבוא אלייך ונלך לנו יחד לשחק אצלו.
ואוושורקת
מעניין אותי מה הרקע של שמאחורי זה
מערכת היחסיםחיות צבעונית
שלי עם היצר(;
יווו לא הייתי קרובה אפילוושורקת
טובה אתת
כשמגיע מגיעשורקת
וואו!אהבתי.מיוחד ממש!גיטרה אדומה
במיוחד אחרי שהבנתי שזה על היצר..
איזה יפייפה!!
ממש מהמםדקה לפניי
תודה על התגובותחיות צבעונית
וואו!!!ותבנהו מהרה!!אחרונה

מהמם ממש!!מיוחד. אהבתי.

אצ"ג (גבעת הגוויות בשלג)חסוי מאוד

וכשהוציאו את אבי אל גבעת הגוויות בשלגי השדה הנוכרי הצטווח הסרדיוט הגרמני: אאוסצייאן! ואבי הבין את הדין. פשט את מעילו ואת מכנסיו כמי שמתפשט מגשמיות זה העולם, חלץ את מנעליו כבערב תשעה-באב ונשאר לעמוד בלבניו ובפוזמקאות.. מה עירום מן העירום הזה תחת כיפת הרקיע ובשלגי שדה בעצם היום בעולם?

מימיו לא עמד כך במערומים לבנים תחת כיפת הרקיע והכיפה השחורה על קדקוד, מלבד בעמדו לפני מיטתו בלילות ומלבד בבית המרחץ ברגע לפני רדתו לטבילה.. כי רק-אז פשט גם את לבניו ופוזמקיו והסיר כיפתו ולא הביט על עריית בשרו עד אשר המים כסוהו מזה ומזה: כיורד להשתחוות במעמקים.

אך משראה הסרדיוט שאבי עדין עומד בלבניו וכיפה שחורה לראשו, הכהו הרשע הלז מכה בין כתפיו בכלי-זינו הקר, השתעל אבי ונפל ארצה על פניו: כלפני אלוהים: השתחויה עמוקה עד תחתית החיים ולא יסף עוד לקום. גנח גניחה כסיום תפילה אחרונה, שלאחריה אין תפילה עוד, רק שמים מעוננים וגבעת גוויות וסרדיוט חי ומהביל במרחקי שלגים. ולשני צדי הפנים של אבא-קודש הפשיר השלג, האדים, מחמת הדם שיצא מן הפה, מן הריאה המבוקעת.

ומשראה הסרדיוט שאבי אינו קם על רגליו, תחב את חרטום מגפו השחור אל מתחת בטנו של אבא-קודש ובעט בו והפכו על גב – והיו פני אבי: כאילו אדמת הגויים בעטה בם גם היא.

ועם רדת הלילה נצנצו כוכבים והייתה גבעת גוויות בשדה ושלג לילי ירד, ירד בשפע אכזר רך.. כך רצה אלוהים. היה מורגש-ביש אלוהים – והוא של גויים. יש אלוהים בעולם אבל אין אלוהים לישראל.

זה השלג-לבדו היה עד. ירד בשפע אכזר.

 

אקלע האי סבא להאי אתרא: רבי אורי מסטרליסק השרף ולא היה קול לצעדיו במקום ולא הייתה אדוות נשימת נחיריים באוויר.. והוא פתח את פיו ואמר בלחישה:

רבי חיים ברבי יצחק אליעזר נכדי

גוף שהיה כינור לתפילות ישראל

פה מפיק נוחם לנדכאי לב ישראל

איך יכסך שלג בשדות גויים ללא גבול

להיכן הלכו תפילותיי

לאיזה תהום בעולם – –

זע וזחל מגבעת הגוויות בן אחותי הקטן ששמו שמואל וקראו לו שמואלטשי בחיבה – זע וזחל אל רגליו של של סבא רבי אורי מסטרליסק השרף – והתייפח כנער ולא פתח את עיניו כי לא יכול, ומישש בכפות ידיו הקטנות את מנעליו של סבא. גחן אליו סבא ונשקו במצחו ואמר לו: תינוקי, תינוקי הקדוש!

ענה בן אחותי הקדושה, הנער הקטן ששמו שמואל וקראו לו שמואלטשי בחיבה: סבא סבא למה לא באת קודם אלינו עם המון מלאכים ושרפים?

סבא סבא, איפה אלוהים של היהודים?

ונשתתק הנער ונשאר שוכב לרגליו של סבא אורי שאיחר לבוא בלפידיו, שלא הביא המון מלאכים לביתנו —  למגן.

ורבי אורי מסטרליסק השרף עומד על ברכיו קופא בשדה הנוכרי והשלג ירד ויורד.

טובכוסף

רק שהייתי פה,

יש לי מה להגיב, מקווה בהמשך..

רגע, לא קלטתיכוסף

זה כתיבה של אורי צבי עצמו??

כן. מה פתאום אניחסוי מאודאחרונה

הלוואי

רגע לפני19
צַוָּאָה. קֹמֶץ מִלִּים
אוֹ, צְרוֹר הוֹרָאוֹת
הַפְעָלָה שֶׁל חַיִּים,
אֱנוֹשִׁיּוּת

כְּמוֹ אִמָּא לִפְנֵי שנַצְ;
אַל תִּשְׁכַּח
לְהוֹצִיא אֶת הַיַּלְדָּה מֵהַגַּן,
תַּנְמִיךְ אֶת הָאֵשׁ
שֶׁל הָאֹרֶז וּתְחַבֵּק
אוֹתִי

חָזָק.

(כמובןכמובן שהערות, הארות ושאר ירקות יתקבלו בברכה)
הודהמתי,,,,,,,,
היי19
תודה לך ממש
הערות כלשהן?
כ"כ יפה בעינייאם אפשר
שלא מרגיש ראוי להגיב. פשוט מדהים.
לבקשתך: אני חושב שאפשר אולי לשים את צוואה בשורה נפרדת למעלה, או להוסיף: (;). זה גם יעשה עוד יותר קונוטציה של מילון, מה שפשוט ייפוצץ לי את החושים מרוב פיוטיות.
מדהים מדהים. הייתי רוצה להגיב שאין לי מילים, אבל זה יהיה קצת מגוחך..
תודה לך19

לא חושבת שהטקסט ראוי לתשבחות שהרעפת עליו, אבל מי אני שאתערב

תודה על הערה, שינתי כמו שאמרת וכמו @אנחנו יחד נבנה. תודה גם לך ושאלה קטנה, איך אפשר להפוך את זה להגדרה מילונית ללא סימני פיסוק? ע''י פסיחה? ניסיתי להוסיף מילה קודם, חוששת שמאכיל בכפית 

 

נָתוּן;

צַוָּאָה. קֹמֶץ מִלִּים
אוֹ, צְרוֹר הוֹרָאוֹת
הַפְעָלָה שֶׁל חַיִּים,
אֱנוֹשִׁיּוּת

כְּמוֹ אִמָּא לִפְנֵי שנַצְ;
אַל תִּשְׁכַּח
לְהוֹצִיא אֶת הַיַּלְדָּה מֵהַגַּן,
תַּנְמִיךְ אֶת הָאֵשׁ 
שֶׁל הָאֹרֶז וּתְחַבֵּק
אוֹתִי
חָזָק.

אהבתי יותר את הקודםיעל

האמת שהתכוונתי למשפטים השלישי והרביעי, הם לא ממש הסתדרו לי.

אולי

 

צוואה. קומץ מילים

או, צרור הוראות

איך להפעיל חיים פרק א' -

 

כמו אמא...

 

(התפרעתי ממש, וזו רק זריקת כיוון)

גם אני19

נכון! הם המשפטים שלא הצלחתי לסדר, ויצאו מאולצים. מאולצים מידי

 

אני אנסה שוב. תודה על התגובה המהירה

בהצלחה יעל


איזה יופייעל

אני מצטרפת ל@אם אפשר, אם תהפכי את הבית הראשון להגדרה מילונית זה יכול לשדרג ולהעצים מאוד. אבל לאו דווקא בסימני הפיסוק, אני דווקא אוהבת את הנקודה אחרי המילה הראשונה.

ולדעתי המילה "חזק" רחוקה מדי משאר המילים, אבל אולי זה עניין של טעם

 

מצטרף לעצמי שובאם אפשר
כוונתי היתה
צוואה;
קומץ מילים
או, צרור הוראות..

או שאפשר לכתוב "צוואה, שפירושו..." כמו ב"מדעי ההתנהגות" של ענת לוין (שיר נהדר) - אבל פחות נראלי..

אבל מה שבא לך.. ובהחלט ראוי למחמאות לדעתי..
גאד, יפה ממשלב סדוק

כתוב טוב כל כך

 

 

באופן אישי הייתי מוותרת על נקודה בסוף. נראה לי שבכלל הייתי מוותרת על המילה חזק

תודה 19
אני בתהליך שיפור של הקטע. אנסה את מה שאמרת.
כתוב כל-כך טובמתנחלת גאה!
מדהים, כיף לקרוא דברים כאלה
תודה19
כיף שאנשים קוראים ומגיבים!
מדהים ממש ממשדקה לפנייאחרונה
...............................כוסף

פעם חשבתי שדמעות זה תמצית רגשות

כמו מיץ מורק מפרי הדר מתרוקן

היום אני חושב שהן רק טיפי טיפות

שגולשות, מן דגימה, מן אבני להט

מהר געש גואה,

כבר אין מקום לשכב מקופל בשוחות

גם לא ללב צועק מרה

מצמרות ארזי יערות,

מרום גל, עלי תהומות.

כבר אין מקום, כבר אין מקום

כל העולם כולו צר עד למאוד

כבר אין מקום

לב נאכל, גוף נשרף לאיטו

כאב מחולק. כמו נצח -

חלקיקי מאיות.

 

(כבר אין מקום),

גוף נשרף

לאיטו

והממ..כוסף

אני יודע, זה עוד לא בשל. הייתי קורא לזה יותר פריקה משיר, אבל זה בסדר אני חושב

יפה מאוד אחי... מרגש..יהודי אמיתי!


מדהים מעורר כואב מרגש. תודהשבותי
יפהפה.יעל


מקסים.שורקת


אני חושב שהשיר העביר אותי איתךאם אפשר
את השינוי בתפיסה (מקווה שזה יעבור)
מה שאומר שהצלחת. התחושה מובעת מעולה, תודה!
תודה לכםכוסףאחרונה


לכל הספרותיים למינהם.דשא סינטטי

אם קראתם את השרשורים שלי אשמח להארות\להערות.

הכתיבה שלך נורא סוערתאבישג השונמית

ולא שגרתית..

אהבתי

ב.ג.ל.אורות מאופל
אולי תעתיק קישורים?
דיברתי בכללידשא סינטטי


ב.ג.ל.אורות מאופל
הבנתי, אבל אם תרצה שמי שלא קרא (כמוני) יקרא ויחווה דעה, כדאי להעתיק..
לא מוכרח
העלתי אתמול.דשא סינטטיאחרונה

מקסימום פעם הבאה..

רק מניח את זה פה...בחור שמח

זה היה הפורום העיקרי שבו הייתי לכן חשוב לי לעדכן גם כאן...

אוקיי... אז מזל טוב? - לקראת נישואין וזוגיות

 

אוהב אותכם! 

תמשיכו לכתוב...

איזה יופי! מזל טוב!יעל

כיף שסיפרת גם לנו

מזל טוב!אם אפשר
מזל"ט, אשריך אחי.נחמיה17

בע"ה תזכו ושכינה ביניכם בית מלא קדושה, מלא שלום מלא ברכה.

תזכו לגדל בנים וב"ב חכמים ונבונים אוהבי ה'  ודבקים בו יראי אלהים אנשי אמת זרע קודש המאירים את העולם בתורה ומע"ט ובכל מלאכת עבודת הבורא ית"ש.

 

יאא זה באמת משמח!!גיטרה אדומה
שתזכו לבנין עדי עד וחיים מאושרים בכל!!
וואי!
יואוו! מזל טוב!!,,,,,,,,
איזה משמח!פיצוחיתאחרונה

המוהמון מזלטוב!

חיים מאושרים והרבה נחת

בניין עדי עד על יסודי התורה והמצוות.

עולם שחור.דשא סינטטי

עולם שחור, אכזר

עולם שחור, נורא

עולם שחור, קשה

עולם שחור, ללא מחסה

 

אנשים מוגי לב

אנשים חסרי רגשות

אנשים העושים דואב

אנשים שסותמים פיות

 

טבע שנהרס ופגוע

טבע שגדל פרוע

טבע ללא רחמים

טבע ללא אישורים

 

גוף ללא חיות

גוף מלא ריקנות

גוף עמוס מחשבות

גוף מרוקן רגשות

 

נשמה שמחפשת מקום

נשמה שמחפשת מקור אור

נשמה שנמצאת בי ובך

נשמה שכולה מגלה עולם

 

 

 

 

 

------------------------

 

קטע ישן.

גבולעלה מתנדף
הר חסר גבול
שמיים לבלי גבול
אדם עם יכולות מוגבלות
גבול בין הרצועה למדינה
גבול של קו אדום
תינוק שלפתע נידום.




גבולות מובנים פחות
מוסתרים יותר
ותמוהים גם.
דברים לא מובנים.
מתרחשים. מתים.


וכל רצוני הוא
לדלג מעל גבולות הגדרות
להפריח שממות
ולכבוש ארצות.
תמימותאבישג השונמית
תמימה
האיך טרם חזית
בזיק העורמה בעיניי
העומדות בניגוד גמור לעינייך הכחולות
גדולות ורכות
טרם הטיפו לך
להיזהר משכמוני
כשלג צח ליבך
שפתך זרה וענוגה
על כן לעולם לא תביני את שנבין אנו
בעלי עיני התהום
ושיער הפחם
חדי הלשון

תמימה
מצטער על האיחוראם אפשר
המילים פשוט מדהימות, מלאות בהבעה. אהבתי את העובדה שקוראים את הצד השני בעצם.. מה שאירוני מעט בגלל שזה שיר על התמימות, אבל בעצם הוא מראה הבנה נהדרת את הצד השני, ולא תמימות (שזה מגניב)
אבל משהו במבנה פשוט מדי בעיניי. כלומר זה נראה לי יותר כמו קטע מאשר שיר. חוץ מחריזה וחלוקה לבתים עם משקל אין לי מה להציע. שירים שמצליחים להיות שירים בלי לעשות את זה הם נדירים..
נ. ב: שורה שניה אמור להיות "היאך" נראלי...
תודה לךאבישג השונמית
והאמת שאת השיר כתבתי בעצם על אחת שבעיניי היא תמימה..
ונראה לי שאתה צודק, זהו קטע..

וניסיתי לשנות את השגיאה בשורה השנייה אך המחשב לא ממש מאפשר לי..
וואלהאם אפשר
הפתיע אותי. מגניב..
קורא מחדש..
התגעגעתי לשירייך.מדהים במיוחד.גיטרה אדומה
תודה יקרה..אבישג השונמיתאחרונה


הכל עד שהכתר יחזורדקה לפניי
כל עוד היא בעיניו מיטרד כבד
שקית אשפה שמקומה בפח
קליפת מלפפון רקוב נשכח
שכוחת אלוהים
עלובת החיים
כל עוד היא לא בעיניו כלל
אבל היא חייבת את היחס שלו לעולל
והיא חייבת גם
את המזומן
והיא בודדה בגללו והיא נעצבת
אתה לא תראה אותה עוזבת

וביום שבו תחזור למה שהיית
להתחלה
עת כלה
מרקדת לפניך
ואתה אהבת אותה כל כך
והיא הייתה בשבילך מלאך
והיום שתשכח ותסלח ולא תברח
ותשאל בכבודה
ותסתכל לה בעיניים
הן עדיין יפות
והחיוך דומה מאד
והלב שלה לא הפסיק לרעוד

רק כשהמלכה תקבל את הכתר בחזרה
היא תוכל לבעוט בך
עבד כי ימלוך שכמותך





אתם יודעים מה אני חושבת על הפורום הזה?אהרון הגבר

אני חושבת שמשתמשיו לא מעריכים די את השירה והסיפורת הגבוהה.

 

מסכימה!שבותי
כתיבה שובהתפוז סיני

כתיבה שובה
בהירות וטוהר
מעמקי תשובה
בקעו על הדף
כך

 

שב אל מחצבתי
מרצונותי השבויים
שב אל נשמתי
מן כוחותי הכבויים
כך

 

בהירות וטוהר

מן כתיבה שובה

שמעו אני חדש פה וכתבתי משהו קצר, אשמח לתגובות..פסוקית

יושב לבדי, בחדר.

לבד.

לבד זה תמיד טוב, בלי אף אחד

בלי הסחות דעת ואולי לפעמים גם ללא דעת.

ואז מגיעות המחשבות, כמו יורה ראשון הן לאט מטפטפות

בזרם עדין ללא קול ומילים

שוטפות את גופי ומותירות אותי ללא רוגע ושלוות חיים.

ולפעמים הן כואבות, ולפעמים גם מרגשות

אך תמיד הן מעוררות ומפעימות.

כי בסוף לכולנו יש עבר, הווה ועתיד

אך המחשבות יישארו שם תמיד.

הממ ברוך הבא!אם אפשר
*קצר לי מדי. הייתי שמח לעוד..

ומותר לדעתי לוותר על החרוזים אם אתה כבר מגדיר את זה כקטע ולא כשיר, ואז גם תוכל להתפרע ולהתפייט בלי חשבון..

* יורה ראשון זה קצת כפול כי יורה זה הגשם הראשון

אבל נהדר בסהכ. סליחה אם נפלתי עליך, במיוחד בהתחלה.. ברוך הבא (גם אני חדש..) ואשמח אם תשתף עוד...
היי יעלאחרונה

כתבת יפה מאוד, תמשיך לשתף אותנו.

מעוניין בהצעות לשיפור?

..עברי אנכי

האתה זה עוכר ישראל

אמר אחאב לאליהו הנביא

האני זה אוהב ישראל

אומר אני לעצמי

 

יום רביעי היה יום מיוחד

המון מאמץ ומסירות נפש

לא בטוח שיהיה עוד אחד

שעזר לי להגדיל את האש

 

אש

הלא כה דברי כאש נאום השם.

אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה

ואם לא תוקד האש, אני אשם

לא לכבות את אש, אף שהיצר מתרבה

 

היצר גדל ומתחזק

כל הגדול מחבירו, יצרו גדול הימנו

וכל הגדול מעצמו? הרי התחזקתי

ויגעתי. ומצאתי.

תאמין. תאמין בעצמך.

 

 

 

 

הייתה מעידה.

אבל המאמץ הזה לא ייעלם.

שים לב לא לייחס את כל התהילה ליום רביעי אלא לתפילות ולמאמצים

ה' יעזור

הכל למען המטרה הזאת.

 

אמנם הכתיבה לא מנוסחת משו

אבל הייתי צריך את זה.

ואז הוא הלךtir

ואז הוא הלך

עלתה למרומים

נשמה טהורה

מלאת ייסורים

עכשיו מרגיש

קר

לבבות נשברים

נותרו מאחור

כאב ובכי

בור שחור

ואיך העולם

כמנהגו נוהג

בזמן שהכל

מסביב רועד

מאיים

מטלטל

אדם בא מעפר

לעפר ישוב

האם אזכה

לראותו שוב?

 

כואב..אם אפשראחרונה
|שתיקה|

השיר עצמו יחסית מהוקצע, מה שמבלבל כשמגיעים ל "עכשיו מרגיש
קר"
שיוצא מהחריזה והמשקל (שזה סבבה לגמרי) אז הייתי ממליץ לשים אותו בפסקה נפרדת. מה גם שהשורה הבאה אחריו מתחרזת עם שלפניו, מה שמוסיף מעט לבלבול.. (יסורים-נשברים)

ובאופן כללי חושב שאם מחברים את השורות למשל
"נשמה טהורה, מלאת יסורים"
במקום
"נשמה טהורה
מלאת יסורים"
זה לפעמים עוזר לשיר לזרום יותר ולהשמע פחות קטוע..