שרשור חדש
בואיפרפר בכלוב

בואי

רק תני לי מבט

שימי ידך הקטנה בידי

אל תבהלי.

בואי

תני לי לשמור עליך

תנשמי עמוק

אני יודעת שזה קשה

זה יעבור

תני לי להגן עליך

יותר זה לא יקרה

לא נורא שאת מרטיבה אותי

תבכי

תבכי

תבכי

תבכי עלי שלא בכיתי

רק רציתי לומר לך 

שאני אוהבת אותך

ואת חזקה ומדהימה

רק רציתי להתקרב ולשמור עליך

ועמדתי בלי תנועה

סליחה,

לא יכולתי לשמור עליך

כי עלי לא יה מי שישמור

סליחה,

נשבר לי הלב לראות אותך,

אבודה

ברוכה הבאה 

תכנסי ברגל ימין

רק בסוד אני אגלה לך

שכשתגרדי את התהום

ואף אחד לא ישמור

תעצמי את העיניים חזק ויהיה אור

ואבי היתומים ירים אותך

ויחבק

זהו.

נגמרו לי הדמעות.

וואומשלימה..
מהמם!
ריגשת ממש
נגע בי עמוק
נגעת בי.לעבדך באמת!
תודה לך..
כתבת אותי.מתנחלת גאה!
תודה.
לא יודעת אם זה שמח או עצוב אבל תודה!פרפר בכלוב


אימאאא זה מהמם!! ונוגע ומרגשאמונה רעיה


יואו תודה.פרפר בכלובאחרונה
רוצה רק לשתף מחשבות..מכורה לכתיבה!!!

אני שומעת כבר כמה שנים,

בתקופה הזו של לפני יום כיפור, ראש השנה,

שאנשים כותבים, משתפים,

שביום כיפור הם מרגישים זכים,

טהורים.

אז רציתי להגיד שאני לא יודעת איך, ולמה,

אבל אני לא.

פשוט לא.

לא מצליח לי.

ואני אחת כזאת שביום יום כן מתכוונת בתפילות ונראת צדיקה קצת בתפילת 18.

אבל ביום כיפור- לא הולך לי.

אני לא מרגישה מפוחדת, יראה.

מתרגשת, חוששת.

כי אני פשוט לא.

להפך.

קשה לי עם הצום, כואב לי הראש, הבטן.

הישיבה הממשוכת שעות על גבי שעות בבית הכנסת.

נמאס לי.

אני לא מרגישה שום התחדשות,

התרעננות.

פשוט לא.

ואני חושבת- אולי אני אטומה?

סגורה?

אולי הבעיה היא בעצם בי?

הרי אני צריכה להרגיש יראה, חוששת.

מזגר הדין שה' מביא עלינו ביום ההוא.

אבל לא.

 

"השמש צוללת, נגמר לו עוד יום..."יש ויש...
sorry.... זה לא בדיוק מתאים לפורום הזה...יש ויש...

אני מעתיקה לפורום של הציור

 

ואפילו שלא, זה ממש יפהמחפשת^

(רק שאלה, הם הולכים לים, או חוזרים ממנו?)

מסתכלים עליו..יש ויש...

צוחק

עם הפנים לים,מחפשת^אחרונה
ויפה שאפשר לפרש גם ככה וגם אחרת
עלי.לעבדך באמת!
להוציא מבפנים את החוץ הזה,
המצועצע בשחרותו.
תראוני שאני שחרחורת ובכל זאת חוורתי משמש-
מייללת לבליל קול.
כמה השיגעון יפה לך בת הביכורים
ואיזה רז נוגה לך חייכנית בין החיים.
שקטו רועמים
והאזיני ארץ רגילה
האזיני לקול בכי שבא ממך,
איך שכלאת בי נשמה.
עפר אני ומחשבותי לא ידעו אור.
והיא תאמר בנחת שהמיצוי נחוץ הוא לפרק.
ואנוכי לרעש בגרתי וידעתי גלגול חיים
המשנה אנוש.
שרה על רוח עוז
על מפל אציל
ועל ניגון חליל.
מי יטהר חלום ויבשר שלום,
מי ימהר הלום ויעדני ממרום.
עורי בת שחרית כי מדי דברי בך וליבי במשובה.
אוי לך אהובה כי רעית ושובבה.

נסיון תפילהחותם-צורי
_נסיון תפילה_


אני חולם את הדבש שלי
זרוק על השיחים
והכותנת ספוגה
בחשך של לילות קרים

את העין שלךְ משרטטת עצמות יחפות
של כולם.
ואני מטיח את הראש
בקיר של עזרת הנשים
די, די, די, בבקשה,
איזה משחק תפילה
אני אמור לשחק
כדי שתשחרר?
אתה אוהב
סינית? עברית?
ארמית?
קרליבך?
שייקספיר?
איוב?
איך שאני מחפש את המפתח שמיים בקדחתנות
ואולי הוא בכלל לא בצרור, כמוני.
אהבתי נוראאחרת.
תודה רבה!!!חותם-צורי
תודה.להבה ירוקה

זה כל כך אמיתי.. תודה..

תודה אחחותם-צוריאחרונה
קטע מתוך.. פיסות חייםפנים אחרות

...אחת כזאת. שההתבוננות על המציאות העבירה אותה על דעתה. שבסך הכל ביקשה לחיות. להרים עיניים אל השמיים בסופו של יום ולומר לילה טוב לירח. אולי גם תודה לאלוהים, בשביל הלב, ורק שיהיה על מה.

היא ביקשה שקט בעיניים כמו זה שראתה אצל אנשים יחידים, בודדים כמוה וכמו כולם אשר מסיבה עלומה כלשהי נושאים עימם ניחוח של שלווה ומבט של השלמה. כאלו שגרמו לעיניה המורעבות להתמגנט ולהיסחף, ולליבה שוב לקדוח מתהיות. איך יכול להיות אדם שלם במציאות כה מטורפת בה גם המוות אינו נחמה כי אם סוד, והאם זו רק אשליה שנובעת מן הנפש המבולבלת שלה שכמהה לעולם אחר, למשהו שיהיה מסוגל להעניק נחמה לזוג עיניים רדופות. משהו שהשכל צועק ולוהט כי אינו קיים.

בדרך כלל היא מסרבת להקשיב לו, תוהה לעצמה כמה עוד תצטרך לעבור לפני שתיכנע לאותו קול רציונלי ארור המאיים לסחוף אותה אליו, אל מקום ההאיחזות של אנשי הלב הנואשים ביותר, מחוזות ההיגיון הקר...

 

.....

 

...מול עיניים של ילד. תינוק. חזהו עולה ויורד ברחש. אל מוחה, ליבה, בו מזמן הפסיקה להשתמש, מחלחלת ההכרה כי זהו בנה שלה. ויש בו תום ורכות, וטוב שרק יצור בראשיתי כל כך יכול להכיל. היא מתמלאת ברגש שבלתי אפשרי יהיה לקרוא לו בשם, ולראשונה מזה שנים היא מעזה לנשום...

 

.....

 

..לילה. היקום הסואן כבר מזמן התכסה בעלטה של דממה. למולה, על שולחן מתקפל במרפסת עירונית, בין קופסאות צבע למכחולים בכל הגדלים, מונח דף בריסטול בדמות שקיעה מרהיבה. אל קדמת ראשה צפות מילים. מבלי להתנקות היא נוטלת בידיה עט וממלאת באותיות צפופות את השמש הכמעט שלמה...

 

.....

 

להיבלע בימים

בזריחות, בשקיעות,

לרצות את הרצון,

את לב ליבה של האבן.

לשלוח יד

לגעת בחיים,

עד מעבר להרי החושך.

 

ואולי, 

זה עניין של צבעים וריחות,

בין התהיה

לכמיהה

ללב ששואל שאלות.

ולרצות את המים,

את סוד החיים,

להמריא עם הנפש

עת נדוד ציפורים.

 

בלילות, לרגעים,

להביט אל תוך העננים.

אל מעבר לפרגוד האשליה,

להבין,

לחיות בשאלה.

 

ומה בין שלמות,

להשלמה,

להצליח לכאוב,

לרקוד את שהיה.

בבכי,

מתוך הדממה,

זוג עיניים מחייכות באהבה.

 

ודמעות של שקט,

וחיוך של מלאכים,

ולב שפועם,

מחפש את אלוהים.

 

 

אני לא יכולה לתאר מה זה עשה לי.מתנחלת גאה!
זה מדהים. בכל מובן המילה.
מדויק.
פשוט. וואו.
נותרתי חסרת מילים.
תודה לך, שמחה שנגעתי..פנים אחרות

ותגובות כאלה עושות טוב בלב. מאוד.

אז שוב תודה

מקפיצה. יותר מאשמח לתגובותפנים אחרות


העלת לי דמעות. זה מדהים ברמות מטורפות.לב סדוק

המון זמן לא נתקלתי בכתיבה כזאת טובה

הי, תודהפנים אחרות

אלו פרגונים שעושים טוב.

 

וכיף להצליח לגעת בלב של אחרים,

אולי קצת מפחיד..

 

וואוו-פרפר בכלוב

קראתי פעמיים, הצטמררתי לי בתוכי.

ובתור חובבת שירה תינוקות מיכחולים וצבעים

נתתי לליבי לדמוע

תודה לך על התגובהפנים אחרותאחרונה


אל.לעבדך באמת!
אל.
אל תבקש שאספר לך.
כי הפעם הזו לא תוכל לעזור.
אל.
אל תתקרב מידי.
כי נשברתי מאוד.
וליבי חלוש וכאוב.
אל.
אל תנחש גם.
כי גרועה אני בשקריי.
אל.
אל תבקש שאאמין לך.
לפחות לא עלי.
אל.
אל תכעס.
אל תעצב.
אל תעזוב.
תברח.
אל תשאל אותי.
תתבונן בך.
אל תבקש ממני.
תקרא לבד.
אל תתחנן אלי.
כי זה בשבילך.
אל תילחם.
כי זה לא עוזר כשלא רוצים.
אל תסתבך.
צא לחופשי.
ככ יפה שזה כואבמשלימה..
העציב ונגע והעלה לי מין כזה חיות עצוב.. נכנסתי למילים. אשריך
תודה רבה לך!לעבדך באמת!אחרונה
עשית לי טוב בלב.
תגובות בבקשה...יש ויש...


סיפור קטן של הרגשהמשלימה..
"אז זה נשמע שבעצם הכל מושלם," היא אמרה.
חייכתי בזחיחות וניסיתי למצוא איזה סיבון לעניין הזה. כי אני לא פחדנית, כי ככה תיארו לי, ככה נשמע לי..
אבל ידעתי שאני עובדת על עצמי וזה לא כל כך משכנע אף אחת משתינו.
ואיך אני אמורה להסביר לה שזה מה שאני באמת חושבת על מה שסיפרו ואני באמת לא רואה סיבה לחשוש..בחוץ? ואיך אני אמורה לומר שבפנים אני לא 100%? ואולי אני כן? נכון, הכל נכון. מוכשרת, מוזיקלית, מיוחסת, כל היום עושים לך מוראלים, חכמה, זה מה שאומרים, לא? זה מה שזורקים לך בצחוק או ברצינות, אני באמת לא יודעת. אני לא יודעת מה המקום שלי בדיוק אבל סך הכל מרגיש לי מצוין, ואני יודעת שגם אם אני לבד זה מבחירה.. והכל על פניו טוב. הכל על פניו מצוין. יש לך חברות חדשות, ויש גם ישנות, ועם רוב האנשים שתרצי גם תצליחי לפתח שיחות.
אז למה זה בכל זאת לא טוב מספיק? למה זה לא מרגיש לי נכון מספיק? כי זה לא.. כל השדר שלך זה יציבות, זה של סחבייק וסבבה, של שליטה מעולה במצב. וקוראים את מה שאת כותבת. בולעים את כל מה שאת זורקת, אין ספק בכלל..מה ציפית שיקרה? מי היה אמור לראות שמתחת לעור המחוספס גם הנפש התשפשפה? מי היה מנחש שכשקמה זאת שאמרה שלקלל ב'חולת נפש' זה לא מצחיק כי זה רציני, גם את התכווצת?
וסביב הדיבור על הקשיים וההתמודדויות משהו בסרט חוזר, ושידור נוסף בזיכרון וקצת במציאות, של אכילה וזלילה וצום. וכדורים שהיית יכולה לקחת ומשפחה וסבא, וקשרים שניתקו בגסות ועדיין משאירים מקום של חבל מידלדל, בהצצה קטנה אל העבר. געגועים אל הזמן שרציתי לדבר ותסכול מההווה שרוצה להתקרב אבל מוקף במחיצות שקופות, מהסוג החסין שרצית וכל כך שנאת.
זה העבר, נכון, והוא מותיר את משקעיו בתוך בורות נעלמים בגן סודי. ועכשיו, הכל בסדר. הכל *באמת* בסדר. הכל נראה יותר ממה שאי פעם היה. הפרספקטיבה שממנה למדת לצפות שונה לחלוטין, במובן החיובי, לגמרי. טוב לך. כיף לך. שמח? שמח זה דבר אחר, אבל לפעמים אולי גם. גדלת, התבגרת, רואה דברים שלא יכלת לראות, למדת ללמוד וללמד וליישם. לדבר ולעזור, להאמין בטוב וטוב, וזה מראה את אותותיו בהשתקפות. אז זה הפוך? או זה שיקוף? או זה הכל הכל וכלום?
"אז זה נשמע שבעצם הכל מושלם," היא אמרה.
ואני, חייכתי בריחוף קל וניסיתי למצוא איזה סיבון לעניין הזה.

...עלה בנשמה
הייתי בונה לך סירה
שנברח מפה יחד
מתדלק אותנו בייאוש שלי המתערפל (סורי מאמי. אין ולא יהיה בי ייאוש טהור לתדלוק. כי הוא תמיד מעורבב כזה, מערבב אותי בצבעים ובריחות החדשים והמפתים שלו. אבל ייאוש עם נסורות שמחה ופשטות יש בשפע).
הייתי בונה לך כוסות שנשבור אותם יחד
נצעק לעולם שהוא לא מושלם ושיפסיק לומר שהוא כן.

הייתי לוקח איתנו לדרך חופן גלמי מחשבות, בתקווה שיגדלו לפרפרי מחשבה יפהפיים של עתיד טוב יותר.

הייתי קונה לך כרית בכי לרגעי משבר וימי שגרה מכאיבים

הייתי מחזיק בך חזק שתבכי לי את הלבד שלנו.

הייאוש שלי היה נראה כל כך הרבה יותר טוב אם היית כאן.
אבל כמו כל מתברכי ה'בקרוב אצלךי
גם את הייאוש הזה נצטרך לעבור כל אחד בחדרו לבד.

אם רק הייתי יודע שאת בוכה איתי איפשהו בעולם.


אם רק הייתי יודע שאת.
אהבתימשלימה..אחרונה
מאוד
מותיר בי צל של תקווהעל אף ביטויי הקושי
היי אנשים... תגובות בבקשה...יש ויש...


ללב שלי...יש ויש...

לב שלי, כמה אני מרחמת עליך.

אתה הרוס עכשיו.

לגמרי.

מנופץ.

אני מרגישה אותך,

מרוסקת יחד איתך.

כמה לא תיכננתי שזה יקרה,

רציתי שיהיה לך טוב.

תאמין לי.

דאגתי למלא אותך ברגש.

המון רגש.

מיגנתי אותך באשליות מטופשות שלי.

ריפדתי אותך והייתי בטוחה שככה אתה מוגן.

ואז,

כשזה קרה,

הרגשתי כ"כ ערומה,

כי אתה התרוקנת פתאום.

הריפודים הלכו ממך והלאה...

הראש שלי טבע איפשהו...

הייתי כמו שיכורה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

רציתי ללכת למקום הכי חשוך.

רציתי להזדהות איתך.

הרגשתי גרוע.

חשתי מבוישת ומוכלמת. אפס!

ריקה.

כמה טרחתי בשביל שיהיה לך טוב,

בסוף הרסתי לי... ולך.

אתה התרסקת.

ואני? מה איתי?

אתה בטח הרגשת מה הרגשתי.

לא היה בי הכח להמשיך להרגיש.

רציתי להפסיק- לגמרי!

הרגשתי עלובה כזו.

בזבזתי לעצמי את ההרגשה הנעימה הזו, זו שחווים רק פעם בחיים.

ההרגשה שבאה אחרי הציפייה, אחרי הנתינה, בלי מילים.

אותה הרגשה נעלמה לי והתחלפה בכעס.

כאב. צער.

ע מ ו ק.

והגיעה עד אליך-

לב שלי...

והרסה אותך גם כן.

ואני ציפיתי וציפיתי וקיויתי  שהציפיה תוביל למשהו משמח,

שימלא אותך יותר.

שגם אתה תשמח.

ונשמח יחד.

בייתי מסונוורת.

לא הקשבתי לכולם.

הם סירו לי שלא הכל ורוד בחיים,

במיוחד לא החלומות. (והפנטזיות....)

לא הסכמתי להאמין להם,

להאמין שיכולה להיות מציאות אחרת מה שדמיינתי. מציאות כזו-

כמו היום.

חבל-

כי עכשיו אני כאן.

וזה כואב.

עדיין.

תמיד.

מי יודע מה יהיה אח"כ?

מי יודע אם לעולם לא אחשוב עליך- לב שלי, על איך שהיית במצב הזה....?

ואולי גם ברגעים הטובים שלי (אם יהיו) אבחר להיזכר בימים הטובים של פעם, לפני שנשברנו...

ואולי גם זה יהרוס לי???

...בטוח.

ככה כולם אמרו.

והם צדקו פעם.

אני מפחדת.

אולי אפילו מאוד.

מפחדת שהרגעים היפים שהיו יישמרו לנצח בעבר.

שלא אכיר יותר בטוב.

שתמיד אדמה אותו לאז.

מפחדת שאפחד לאהוב...

לב יקר שלי,

סליחה שאתה כבר לא טהור.

אני אמשיך לעשות בשבילך הכל. רק יותר בזהירות...

תעזור לי!

רק אל תשבר יותר.

שלא אפגע מרסיסים.

פעם זה פצע אותי...

עדיין לא התאחה.

לא רוצה עוד.

 

 

 

וואו!,,,,,,,,

הבנתי בלי להבין

 

מה הבנת?יש ויש...


מה שצריך,,,,,,,,


אוקיי...יש ויש...אחרונה


קפה של לילהפיצולישי

 לכבודו שהכל שלו הוא

 

 

טָמַנְתִּי יָדַי בֵּין נִיחוֹחַ קָפֶה

וְאֵדִים מַהְבִּילִים

נָשַׁפְתִּי בֶּעָרְפִּי תמהיל שֶׁל רֵיחַ בָּשָׂר חָרוּךְ

ושֶׁאריוֹת תֵּה

מוּלִי הִשְׁתַּקְּפוּ עֲגֻלִּים-עֲגֻלִּים סירי הַבָּשָׂר וְהַנָּשִׁים הַלְּבוּשׁוֹת למֶּחֱצָה

יְלָדִים עֲשׂוּיִים הֵיטֵב, עַל שיפודי ששׂ וְאַרְגָּמָן, רַכִּים כאומצה

נָשַׁפְתִּי שׁוּב וְשׁוּב

וְרַק אֵדִים שֶׁל מִיצֵי מָרָה עַזִּים

שֶׁאריוֹת שֶׁל דָּם וקי נִשְׁפְּכוּ בערבובייה

יוֹצְרִים שְׁלוּלִיוֹת שֶׁל מַיִם, וְעָלי מתיזים

עַל אֵלֶּה אֲנִי בּוכיה

 

חָבַקְתִּי סִפְלִי, לִפַּפְתִּי אצבעותיי, קְפוּאוֹת, רַכּוֹת וַחֲסֵרוֹת

טַבַּעַת אַחַת, עֲגֻלָה בּותקה בּאַכְזָרִיּוּת מֵאֶצְבַּע

מוֹתִירָה יָדַיִם מיותמות וּמְחַכּוֹת

קִפְלֶי הַסְּחוּס עוֹד עוֹלִים בִּי בַּלֵילוֹת, נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים

יוֹצְרִים חֲרִישִׁית צוּרוֹת-צוּרוֹת שֶׁל אֶלת יֹופִי

מַרְכִּיבִים יַחַד פְּאֵר א-לוהי, עִגּוּל זהב; תחריט שֶׁל יָדַי שֶׁלִּי

 

סָגַרְתִּי וּפָתַחְתִּי, לִרְאוֹת מָה יֵצֵא, אַךְ מָצָאתִי רַק צִיר וְנָשִׁים יָפוֹת-גּוֹנְחוֹת

שסועות עַל אֲדָמָה וְהֵן לְלֹא שָׁמַיִם

מְחַפְּשׂוֹת בֵּין הָאֵשׁ וְרַק לֶהָבָה שֶׁל מַיִם

וְאָיִּן

 

מָה רָב עָלַי הָאָיִּן, נִשְׁפְּכוּ כִּלְיוֹתַי בָּרְחוֹב

הָפְכוּ הֶפְקֵר לְכל דּוֹרֵשׁ

נִסִּיתִי לְחַמֵּם ידיי וְרַגְלַי, לחרוךְ עַצְמִי קְצָת בּשַּׁלְהֶבֶת-אֵשׁ

צָעַקְתִּי נִשׁמתִּי, נָפַלְתִּי עַל בִּרְכַּי כּוֹרַעַת לָלֶדֶת

וְאָיִּן

 

וְחֶלֵב וּמָרָה נִתזו ממּנִי, בּוֹנִים טִפּוֹת-טִפּוֹת שֶׁל גאולות

עַל מִטָּתִי יָשַׁבְתִּי בַּלֵילוֹת, מְחַפֶּשֶׂת לשָׁוְא אַחר עִגּוּל זָהָב אֶחָד

בּאֶצְבַּע מיותמת בֵּין אָמוֹת שַׁכּוּלוֹת

הָלַכְתִּי לָתוּר לִי איכה חַרְבָה יְרוּשָׁלַיִם

 

מוֹצִיאָה כָּל שֶׁבִּי וְכָל שֶׁלֹּא, נוֹאשׁת לִמְצֹא עִגּוּל זָהָב אֶחָד

וּלְיַדוֹ בּוֹרוֹת שֶׁל מַיִם

וּמִתַּחְתָּיו הַר

וּבַיִת

 

איכה חָרַבְתּ לִי, יְרוּשָׁלַיִם?

 

 

ווואווו.לעבדך באמת!
כשרון.
מהמם. מיוחד מאד מאד!פסגות

כתיבה נדירה!

תודה רבה!ניסיתי לערוך אבל אי אפשר,השם זה קפה של ליל י"א אב..פיצולישי


ככה זה נקרא כשזה טוב.חללית

וואו! 

יצירת אומנות. אפשר ללמוד את היצירה הזו ולפתוח ולהתעמק. 

מדהים

נפלאכוסף

כתיבה נהדרת, מלאה צבע, נמהלת בהדי הקפה... פשוט יפה!

 

היה כיף לקרוא! (א"כ אודה שש לי עוד מה להבין)

 

לא יודע אם כיוונת לכך, אבל אהבתי את הפחתת המילים בבית האחרון, מוסיף עוצמה רבה וכאב לשאלה שבסוף, הנשארת מהדהדת. (כמו אומרת נגמר לי הכח נגמרו לי המילים, איכה חרבת וכו'. בעיני זה נפלא)

 

 

 

נ.ב אם יורשה לי, באופן אישי יותר נח לי לקרוא כשהשורות מחולקות כרגיל (אא"כ ניסת ליצר צורה של לבנה ע"ג לבנה, ועדיין..)

תודה רבה!פיצולישי

כמובן שיכול לקרוא בכל דרך שתרצה. האמת שלא הייתה שום מחשבה על צורה כלשהי כשכתבתי את זה, אבל בהחלט יצא ככה.

משתפת חיתוך שורות קצת אחר שעשיתי לשיר.

 

קפה של ליל י'א אב

 

טָמַנְתִּי יָדַי בֵּין נִיחוֹחַ קָפֶה וְאֵדִים מַהְבִּילִים

נָשַׁפְתִּי בֶּעָרְפִּי תמהיל שֶׁל רֵיחַ בָּשָׂר חָרוּךְ

ושֶׁאריוֹת תֵּה.

מוּלִי הִשְׁתַּקְּפוּ עֲגֻלִּים-עֲגֻלִּים סירי הַבָּשָׂר וְהַנָּשִׁים הַלְּבוּשׁוֹת למֶּחֱצָה

יְלָדִים עֲשׂוּיִים הֵיטֵב, עַל שיפודי ששׂ וְאַרְגָּמָן, רַכִּים כאומצה;

נָשַׁפְתִּי שׁוּב וְשׁוּב

וְרַק אֵדִים שֶׁל מִיצֵי מָרָה עַזִּים

שֶׁאריוֹת שֶׁל דָּם וקי נִשְׁפְּכוּ בערבובייה

יוֹצְרִים שְׁלוּלִיוֹת שֶׁל מַיִם, וְעָלי מתיזים

עַל אֵלֶּה אֲנִי בּוכיה.

 

חָבַקְתִּי סִפְלִי, לִפַּפְתִּי אצבעותיי, קְפוּאוֹת, רַכּוֹת וַחֲסֵרוֹת

טַבַּעַת אַחַת, עֲגֻלָה בּותקה בּאַכְזָרִיּוּת מֵאֶצְבַּע

מוֹתִירָה יָדַיִם מיותמות וּמְחַכּוֹת;

קִפְלֶי הַסְּחוּס עוֹד עוֹלִים בִּי בַּלֵילוֹת, נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים

יוֹצְרִים חֲרִישִׁית צוּרוֹת-צוּרוֹת שֶׁל אֶלת יֹופִי

מַרְכִּיבִים יַחַד פְּאֵר א-לוהי, עִגּוּל זהב; תחריט שֶׁל יָדַי שֶׁלִּי

 

סָגַרְתִּי וּפָתַחְתִּי, לִרְאוֹת מָה יֵצֵא, אַךְ מָצָאתִי רַק דם וְנָשִׁים יָפוֹת-גּוֹנְחוֹת

שסועות עַל אֲדָמָה וְהֵן לְלֹא שָׁמַיִם

מְחַפְּשׂוֹת בֵּין הָאֵשׁ רַק לֶהָבָה שֶׁל מַיִם, וְאָיִּן;

מָה רָב עָלַי הָאָיִּן, נִשְׁפְּכוּ כִּלְיוֹתַי בָּרְחוֹב

הָפְכוּ הֶפְקֵר לְכל דּוֹרֵשׁ

נִסִּיתִי לְחַמֵּם ידיי וְרַגְלַי, לחרוךְ עַצְמִי קְצָת בּשַּׁלְהֶבֶת-אֵשׁ

צָעַקְתִּי נִשׁמתִּי, נָפַלְתִּי עַל בִּרְכַּי כּוֹרַעַת לָלֶדֶת; וְאָיִּן

 

חֶלֵב וּמָרָה נִתזו ממּנִי, בּוֹנִים טִפּוֹת-טִפּוֹת שֶׁל גאולות

עַל מִטָּתִי יָשַׁבְתִּי בַּלֵילוֹת, מְחַפֶּשֶׂת לשָׁוְא אַחר עִגּוּל זָהָב אֶחָד

בּאֶצְבַּע מיותמת, בֵּין אָמוֹת שַׁכּוּלוֹת

הָלַכְתִּי לָתוּר לִי איכה חַרְבָה יְרוּשָׁלַיִם

 

מוֹצִיאָה כָּל שֶׁבִּי וְכָל שֶׁלֹּא, נוֹאשׁת לִמְצֹא עִגּוּל זָהָב אֶחָד

לְיַדוֹ בּוֹרוֹת שֶׁל מַיִם

וּמִתַּחְתָּיו הַר

הבַיִת--

 

איכה חָרַבְתּ, יְרוּשָׁלַיִם?

 

 

מקסים ממשבת של השם

כתיבה מעולה

....כוסף

כוונתי הייתה שיותר נח לקרוא כשהשיר מעוצב כך:

 

קִפְלֶי הַסְּחוּס עוֹד עוֹלִים בִּי בַּלֵילוֹת, נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים

יוֹצְרִים חֲרִישִׁית צוּרוֹת-צוּרוֹת שֶׁל אֶלת יֹופִי

מַרְכִּיבִים יַחַד פְּאֵר א-לוהי, עִגּוּל זהב; תחריט שֶׁל יָדַי שֶׁלִּי

[כלומר כששורה מתחילה תחת שורה ממש, אבל בסדר לא חשוב מדי...]

 

 

 

 

קראתי שוב,הפעם בניסיון להבין יותר, הצלחתי חלקית אני חושב. אשמח אם תעני לי לשאלות הבאות, אם אינך אוהבת להסביר שירים את יכולה להתעלם מתגובה זו...

 

לא הצלחתי כ"כ להבין מה מסמל עיגול הזהב, לכאורה השורות שהבאתי מסבירות, ובכול זאת לא הבנתי במיוחד בחלקים הנוספים שמוזכר עגול זה.

כמו כן המים הם ביטוי לכלום- חלק מהאין בניגוד לאש, נכון?

 

 

איך שיהיה שיר מפעים ויפה ממש, אין מילים!

 

תודה וסליחה על החפירה...

תודה רבה!!פיצולישי

באופן כללי, אני נמנעת מלהסביר משמעות, אוהבת לתת מקום ליד חופשית ולדמיון, אבל הפעם אנסה קצת לחרוג

העיגול זהב משמש בכמה מובנים-

בהתחלה הוא מסמל את אותה טבעת עגולה, שבותקה באכזריות מאצבע, כשעיקר הרעיון שלה (על קצה המזלג) הוא ביטוי לברית נצחית ואלוקית עם רבש"ע (בדימוי לטבעת נישואים).

 

קִפְלֶי הַסְּחוּס עוֹד עוֹלִים בִּי בַּלֵילוֹת, נוֹגְעִים לֹא נוֹגְעִים

יוֹצְרִים חֲרִישִׁית צוּרוֹת-צוּרוֹת שֶׁל אֶלת יֹופִי

מַרְכִּיבִים יַחַד פְּאֵר א-לוהי, עִגּוּל זהב; תחריט שֶׁל יָדַי שֶׁלִּי

 

נסיון קטן להמחיש את הפאר והיופי בברית בקיומה, בירושלים בבניינה.

 

אחר כך, בבית האחרון, ששוב בא לבכות על החורבן, עיגול הזהב כבר לא משמש כטבעת אלא

מוֹצִיאָה כָּל שֶׁבִּי וְכָל שֶׁלֹּא, נוֹאשׁת לִמְצֹא עִגּוּל זָהָב אֶחָד

לְיַדוֹ בּוֹרוֹת שֶׁל מַיִם

וּמִתַּחְתָּיו הַר

הבַיִת--

 

זו למעשה כיפת הזהב, מתחתיה הר הבית (בחורבנו) ולידה בורות המים של העיר ירושלים. כך ירושלים שלי מתוארת בשיא חורבנה.

 

המים הם אכן דימוי לכלום, זה מומחש בעזרת הביטוי "להבה של מים".

 

כיף לי ששואלים ככה, תמשיכו

הערה קטנה-פיצולישי

בעצם גם בבית האחרון "המשורר" נואש למצוא את אותו עיגול זהב מקורי, את אותה טבעת זהב עגולה, אבל במקומה למעשה מוצא את כיפת הזהב.

אה, איזה יופי!!כוסף

חושב שעכשיו הבנתי.

 

נפלא מאוד!!!

 

ממש תודה רבה ושבוע טוב.

זה יפהפיצוחית


אבאלללללללללללללה איך את כותבת.........,,,,,,,,אחרונה

הלי עין הרע!!

אוהבת אותי אמיתי (אחרי הכל...),,,,,,,,

מעשנת את הסבל עמוק אל תוך ראותיי

                 מפזרת עשן סביבי

                      שלא יראו

                            אותי

                                באמת.

 

מתערסלת כעובר עם יגוני

                             המנומנם

                       שנח לעיתים

                        על הקנה שלי

                                     וחוסם לי את הנשימה.

 

מתאהבת בסטייל החשוך והקודר

                      משקפי שמש גדולות

                              בגשם שדופק על הלב.

 

וברגע אחד

         קטן

             של שפיות

 

פורצת בצחוק גדול

     שמעורר ומחזיר אותי לחלקים הלבנים שבי

 

אוהבת אותי.

אין עלייך!!!יש ויש...

תגידי, מה יהיה איתך?

מה זה הכישרון הזה?

תודה חיימשלי!,,,,,,,,

נשיקה

תודה לך על השם שקראת לדבר המהמם הזה...יש ויש...

תינוק

בשבילך!,,,,,,,,אחרונה


דממהZr

 

בבית ישן ועייף
על גבעה בודדה וקרחת
יושב אדם ללא שם

וללא מטרה
ונושם
בדממה
 
ובבית חמים
האוויר מלטף
צלליות מרקדות על הקיר החשוף
רק מסמר שמוט ראש
וחלוד עצמות
מלחש
מתחרט
על שנים של בדידות

ואין מי שיראה

איך דממה מדממת
בין סדקים וקמטים ברכות
ואין מי שישמע

איך דממה מאיימת
באזניים שכבר לא שומעות

ואדם רק יושב
שם ללא מטרה
ללא שם
כי אין מי שיקרא

וחיוך על פניו
וניצוץ בעיניו
ואיננו נושם עוד
עכשיו

 

 

וואי מהמםטליושקה
וואומור וקינמון5
כנות
וואו זה עצוב ממש...,,,,,,,,אחרונה

והכתב הקטן מראה על צער עמוק

יהיה טוב בעזה

שמחה זו, מה נותנת.לעבדך באמת!
צריך האדם לחפש במוחו
איזה מעט טוב
שיאיר את אורו
ויבעיר בליבו
איזה מעט טוב.

וצריך האדם לטפל בנרו
שידלוק ויאיר אפילה
וצריך האדם לנגן לנרו
שיתחייה וישמח גם ליבו.

וירקוד לפניו
יפזז בתמימות
בפשיטות
יזרוק את שכלו
בכלל בלי חכמות
עם כל השונות
וידע מעלת חברו.

ויכיר ויבין אז חכמת בריאתו
שהוא פלא גדול
ובשבילו נברא העולם
והוא כלום והוא הכל
וטוב הוא ונצרך לזה העולם.
אתה מיוחדפסגות

 

התרגלת למציאות מידי מהר

דילגת על על כל השלבים

חלומות של אתמול הבנת

היום כבר התנפצו לרסיסים

וכאילו לא חלמת עליהם מעולם

אדישות של אדם בודד

אל מול רבים

סתם שותקים

סוגר עליך אחד

כולם ישר מצטרפים

 

דלת נטרקת ואפילו שתים

בתקוה שאחת תפתח

ענין של אי ודאות

דלת לא נפתחת אפילו שתים

בתקוה שגם הבאה לא תסגר

ענין של בדידות

 

ואתה

איך תרגיש

איך תגיב

כשחבריך יספרו לך מעשיהם

ואינך חלק מהם

ואתה הרי מקשיב

נכנס לנעלים גדולות ממידתך

לומד ללכת בהן

ונכשל

אתה הרי מרגיש

אך לא מעכל את מצבך

ואתה הרי יודע

שכמו הרגעים הטובים גם הפחות

חולפים מהר

ואינם

ואתה הרי מבין

מהקשיים אתה תגדל בעל כורחך

מהיומיום אתה תגדל ברצונך

-- (כי התגעגעתי נורא)פצלשש!
עבר עריכה על ידי פצלשש! בתאריך כ"ד באלול תשע"ח 19:44
אוּלַי כְּשֶׁיַּחֲלֹף הַהַיּוֹם
נוּכַל לְהָבִין יוֹתֵר
אֶת הָאֶתְמוֹל.

אוּלַי כְּשֶׁכָּל הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת
תִּשְׁקַע אֶל הָאֹפֶק;
נִבְלַעַת לְאִטָּהּ
אֶל תּוֹךְ גַּלֵּי הַיָּם
הַסּוֹעֲרִים.

וּכְמוֹ עָשָׁן הַמִּתַּמֵּר בַּחֲצוֹת
וְסָב אֶחָד מַבִּיט לְעֶבְרוֹ-
רְאֵה בְּנִי;
הוּא קוֹרֵא,
זוֹהִי כָּל הָאֵשׁ.
בַּסּוֹף.

אוּלַי,
כְּשֶׁנַּבִּיט בְּמוֹצָאֵי הַדְּבָרִים;
נוּכַל לִרְאוֹתָם
שְׁלֵמִים
מִשֶׁהֵם.
אולי, אבל זאת לא חוכמה...אורות מאופל
ממ לפעמים כל כך מתחשקלהבה ירוקהאחרונה

להגיע לשם כבר.. לסיים את ההצגה ולהגיע למאחורי הקלעים
ולפעמים כשנגמר מתגעגעים למשחק החזק, כמו קפה שחור..
שיר מקסים ממש

לך מפה.פועל במה
לך מפה
כדי שתוכל לחזור
לך מפה
אתה מסתיר לי את האור
לך מפה
ולא כי אני מקנא
לך מפה
אחרת, אשתנה
וואו.. הרבה רבדים.. מדהיםלהבה ירוקהאחרונה


חיים שכאלהלהבה ירוקה

וצריך
צריך לקבל העובדה
שאני חי
כי כל הכבישים
כי כל השדות
כי כל האבנים
כל המקומות
ואיבעית אימה
כי כל הרגשות
וכל המחשבות
וכל הכעסים
כל הדמיונות
או שמא 
כל השירים
וכל המנגינות
וכל הצלילים
תפילות נשכחות
אבל לא.
יש צלילים ויש תפילות
ויש כבישים ויש שדות
ויש 
ויש
ויש
ויש גם בית קברות