כשאנחנו בשיניים חשוקות
ניסינו למנוע עוד בכיות
אתם צעקתם
אתם קידשתם את החולשה
אין בכם חרטה
זה לא שאנחנו לא כואבים
זה לא שאנחנו לא אוהבים
אנחנו רק מנסים להיאחז בעתיד
שלא נטבע בכאב
שלא נסתובב
במעגלים סביב עצמנו
בעיניים צורבות נזדקף ונלמד לקחים
איך לא נגיע למלחמת אחים
אתם קפאתם נפלתם נשברתם שכחתם איך לקום ולבנות
נכנעתם לרגש משתק של רק ועכשיו נשביתם בקינות
גם אנחנו כואבים גם אנחנו אוהבים
אוספים רסיסים של עבר של מישהו אחר
כדי לבנות עתיד טוב יותר
נותן תחושה של הזדהות..
את זוכרת? איך היית כאן לפני כמעט שנה, מעבר לדלת.
איך דפקת בחשש, החלפנו מבטים, כאילו לא שמנו לב.
ועכשיו את הולכת, כמו שהלכו כולן לפנייך, נעלמת.
היית את , והיה בך כל מה שחלמתי, דף חדש, ותקווה וחלום ועוצמה. הצבתי בך אתגר, ולך משימה. רפרפת, לא קשה בכלל, ויש בך כוחות ויכולות וזמן, ונצח.
מחברות מסדרון, הפכנו לחבורה עליזה, צחקת ודיברתי, כעסת והאשמתי. היינו צוות.
את זוכרת את הקרטון הגדול שהבאת? איך סחבת אותו בקושי, איך הוצאת מתוכו אריזות לפרקים, ישבנו בצוותא, אני ואת, על השטיח הכחול, ניחשנו מה יש בפנים, ופתחנו, לאט. כמו לא רוצות להחמיץ רגעים.
החדר שלי הפך לחדרך, בגדייך קישטו את ארונותי, ונעלי הבית שלך הסתתרו בקביעות מתחת לספה, נברנו במקרר ביחד, פתחנו חלון, ניתחנו אנושות במרפסת.
הקרטון התרוקן לאיטו, המזוודה השכוחה שלך נוקתה מאבק, הונחה על המיטה, והתמלאה.
העדפתי לסובב את הראש, היית את, קיימת כל כך ויציבה. ואיך תלכי? נאחזתי בתמונות שלנו על הקיר, מחייכות, בפתקים ההם שהשארנו אחת לשניה על המקרר.
בגדי החורף שלך הוכנסו פנימה, הקירות המלאים הוחלפו בדממה, ואת היית ונעלמת, ואינך.
'את הבטחת ואיך תלכי?' אני זקוקה לך, היית משמעותית כל כך עבורי, ואיך את סוגרת פרק, הולכת? את מקפלת ערימה נוספת, אוספת פריטים חשובים, מביטה בי בחטף, מצביעה על הלוח, ושתיקה ביני ובינך.
את חייבת, את צריכה, אני רוצה.
ולא הספקנו כלום, והיו בי תוכניות , ואתרים לבקר, ומחשבות להיות, וחלומות להגשים.
על המזוודה שלך אנחנו יושבות ביחד, צוחקות, מנסות, את דוחפת מברשת שיניים ששכחת, אני מסתירה ת'כאב. הרוכסן נסגר לו בלחץ, מנסות לשתול היגיון.
הדלת נפתחת, מבט אחרון שלי ושלך, סקירה מהירה.
בין לבין כזה.
ואין לי מושג מה צופנת הדיירת הבאה,
שקט.
קרטון, חום וגדול, שהגיע איתך, או שהגעת את, איתו. אני נוברת, רואה אותן בשורה, קופסאות, קרעי אריזה. וספרי לימוד, את זוכרת. כמה דנו לפנות ערב, וקלטות ישנות, ויכוחים שלי ושלך לעת ערב
נתת לי המון, אני לוחשת. השארת בי חותם, ומזכרת.
היית טובה, כמו שרק את יודעת. ומי אני בלעדייך?
היי שלום תשע"ח
מחפשת^אחרונהשקט מלחמה חיים וזכות
הוא יושב תחת אלון בכות
הוא מחפש פניני מחשבה בשורשיו
שוקט, דועך - ממוקד הוא במבטיו
ואתמול הוא ישב פה קילף אגוזים
כשאכל עם סבו הם עוד היו טעימים
היום הגורל טרף לו את הקלפים
וטעמו מר כאחרוני הזירעונים
הרוח הקרירה מכה מאפו
רגע או שתיים והוא נח מזעפו
יושב הוא ליד הגזע ושותק
מדמיין מדמיין מדמיין ומחבק
השתילים שאתמול שתל נבלו
הוא טאטא את הזיכרונות בחול
לאבא ואימא הוא סיפר שגדלו
כי הוא רצה שידעו שהוא ילד גדול
והיום הוא הולך קצת שפוף מאובך
מנסה לחבק מסתכל על הארנק
טועה בניווט השביל קצת מרוחק
כי הלבד והביחד זה קצת כמו חבל דק
בייייי ..........
הרוח שורקת באוזניי
מוציאה דמעות מעיניי
מכווצת בתוך עצמי
מחשבותי מתפזרות מסביב
מחפשות כתף להישען
מישהו שיחזיק אותן אצלו
רוצות קצת חופש שיגונן
מהטלטול הבלתי פוסק.
כמה כבר אפשר לחשוב.
הרחוב כולו אפור
הגשם שיורד ממסך אותי מכולם
ודמעותי השקטות מתערבבות בטיפותיו
גם בשאר השירים שלך. וזה ממש עצוב לקרוא ונוגע ללב. שבע"ה תצליחי להתרומם 
האמת זה שיר מלפני כמה חודשים..
ארצ'יבלדידוע על שלושה מלאכי חבלה הקיימים באדם.
אחד שלא יודע את מי אהוב,
אחד שלא יודע איך לאהוב
ואחד שלא יכול להפסיק לאהוב.
פיצוחיתאחרונה"ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו"
איך קבצן מודה על זה.
"כי אל רופא רחמן ונאמן"
איך גוסס מודה על זה.
"אשמנו בגדנו..."
איך אני מודה על זה--
לעבדך באמת!נוגע
לעבדך באמת!אחרונהכאן על הצומת
שיעצור איזה
טרמפ
ישאני לאן שיסע
קמתי, בוצית
והאצבע רועדת
כבר מאסתי בזו
הביצה
לא אוסיף עוד לראות
את פניך
ארץ
דמים ואדם מבוהם
חטפתי מידך לידי
את הבחירה
לבחור
לנקות מזוהם
השיר והכתיבה.
הקריאה זורמת ממש.
אהבתי בייחוד את הבית השלישי. עם הפסיחות. יצא יפה.
*י'שאני'. הכוונה יסעני? (או אולי, יש-אני, ברמיזה ליסעני?)
את יודעת
אנחנו במערכת יחסים סגורה
את כאן אני שם
והכל נמצא במגירה
את יודעת
אין לי שום דבר חכם לכתוב
גם נגמרו לי הצבעים לצייר
נשאר לי רק קצת מכאוב
אבל עם זה לא הולכים למקרר
את יודעת
כשאני לבד אנחנו ביחד
כי אני מרגיש אותך שם
את מושיטה יד לפחד
ומלטפת במגעך החם
את יודעת
פעם שנשברתי מולך
שלא ידעתי למה לחיות
את סירקת את שערך
והשלמת איתי תהיות
את יודעת
אני לא יודע אם היתי שפוי
בעולם שבו הית מתנכרת
כי כלום לא שווה למיצוי
אם את שם ולא כאן, עוזרת.
את יודעת
אולי ברחתי ממך
אולי פחדתי מעצמי
אבל זה למענך
כי אני לא במיטבי
את יודעת
לפעמים אני נשבע
שאלך איתך יד ביד
זה לא סתם מליצה
זה מי שאני באמת, לעד.
את יודעת
אריק אינשטיין אמר עלייך
שאיתך היא ינצח הכל
אמנם הוא היום בלעדייך
אבל היית גם לו מקום לגדול
את יודעת
לפעמים אני מחכה
ליד החלון המסורג
ליום שבו אשמע את התוף מכה
וצלילי מיתר שלך ישמעו כיום חג
ביייי
נקדימוןאחרונה