פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 392)

יפה מאד!! 

בשלוף, עברו הרבה שעות מאז...

יחסית אלי זה ממש בשלוף.   כל הכבוד אחי יש לך את זה

איפה היית עד עכשיו?

טיפה להרגיש את האהבה, 

להיות אהובה

לחיות מהריגוש אל הריגוש הבא

של הנגיעה 

לטיפה

המילה; גם אם היא שקרית

כי יש בזה חיות מסויימת שמנצנצת 

וכובה.

ואני חייבת את זה ,

כי בנתיים אין לי כלום 

מלבד להיות 

עגבניה.

עגבניה בשוק, כל אחד יכול לגעת בה, מרוב שנוגעים בה הרבה, היא נהיית רקובה ואף אחד לא רוצה לקנות אותה יותר.

את לא עגבניה, את יהלום טהור

גם אם זה זמני 

זה מרגיש לי שלם

ומחייה לעוד רגע

והרי ארקב גם אחרי שאיהיה עם 

המפלפפון הנצחי שלי 

בתור יהלום.

השאלה היא מה היה בדרך

עד שארקב.

וכל מעט, שהרי יש בו 

טוב.

אז לי טוב להירקב

אהובה.

לנצל את רקבונך, להפוך אותו למשהו טוב,

לא לזרוק אותך לפח, אלא להכין שקשוקה

להיות אדומה מהתרגשות ושמחה ולא מתוך בושה ועצב

רק טוב!!

מצאת לי ייעודי.

אהנה בתור עגבניה ובוא הזמן

אהפוך לשקשוקה ואהיה

חשובה ואהובה אף יותר.

ולא הפסדתי כלום מהיותי עגבניה אולי

מלבד קביעות?

הרי קביעותי היתה קביעות של הווים זמניים

אז קבוע או לא?

ממ מוזר.

בכל אופן, כל אד בדרכו הוא,

כי לעיתים היהלום קשה מידי ויש 

משהו נפלא ברכות העגבניה.

זה משל על אדם שהולך אל השוק, ומבקש מהמוכר שיגלה לו היכן נמצאות העגבניות הטובות יותר- למעלה או למטה,שאלה בה מתחבט כל אדם המגיע אל השוק.

המוכר מוליך את האדם אל עבר דלפק העגבניות ואומר בחיוך, אלה שלמעלה בהן נגעו הכי הרבה, הינן עדינות ורגישות - צמאות לאהבה 

ואם יקנה את העגבניה אף על פי היותה מעט רקובה, יוכל למלא את נפשה גם אם תאכל בתור שקשוקה.

כך גם את אהובה, אם את עגבניה, רקובה מחיפוש, בת ישראל עדיין את! בת של מלך,

וזה בסדר להיות כמו שאת.  בסוף גם תוכלי להפוך לשקשוקה. רק אל תשכחי את הנשמה שלך, שיש בה ככ הרבה טוב.

יקרה שלי, תשמרי על עצמך, תדעי שאת יקרה וחשובה גם אם כל אחד נגע בך..

ותמשיכי להאמין שעוד יגיע קונה, בעלך- שיראה מעבר לרקבון שלך ויהפכך לשקשוקה.

ולעומת זאת משל ליהלום, בחלון ראווה, כל אחד יכול לבוא ולראות ,אך רק מרחוק, להחליט אם תמצא חן בעיניו או לא -מרחוק, ויבחר יהלום אחר, לפי מה שבעינו נוצץ ויקר יותר, 

כל מי שרוצה יכול להסתכל עלייך, לפי נתונים חיצוניים של צניעות וכו מבלי לראות הפנים אם יפה או לא... 

כמו שאמרתי את עגבניה!!!!!! ובכל זאת את יקרה וחשובה!!

יש לך נקודות מבט מיוחדות!!

אך היה לי חשוב גם להביא את צד העגבניה.

אני האמת חושבת שדי מכובד וצריך להיות יהלום,

וכך אני גם משתדלת

אבל אני לא חושבת שהעגבניה צריכה 

להיתאר כדבר שלילי.

זה כתיבה...

זה אומר חופשי, כותבים מה שבראש... מה שיוצא, וזאת השפה שלי אני לא אכתוב משהו כמו:

עגבניה, רקובה וקטנה

לעומת יהלום

זוהר 

נוצץ

מה תבחרי..

לא, כי זאת לא אני, אני לא מדברת בשפה הזאת..

אני אוהבת לכתוב על דברים שנוגעים בחיי היום יומיים

, כמו שאמרנו זאת כתיבה חופשית!

ובכתיבה יש המוןןן סגנונות, זה הסגנון שלי.

"רחל: שירים, מכתבים, רשימות קורות חייה" הוא ספר מלא של שירים, טיוטות, חלופת מכתבים, קורות חייה ועוד.

"שירי רחל: סוד קסמם" הוא רק שירים וקורות חייה, אבל קורות חייה ששם מלאים בפלספנות אינסופית של אורי מילשטיין (אגב, נקרא ע"ש השיר 'אורי', לאחותו קוראים רחל, אימם היא אחיינית של רחל).

לדעתי, "רחל: שירים, מכתבים, רשימות קורות חייה" עדיף, אבל הוא גדול מאוד, ראיתי מהדורה מלאה וקטנה שאני לא מוצא שוב, אני צריך לחפש.

תודה על השיתוף!

מסכימה..

יפה כלכך

הבית השני נגע בי ממש

אהבתי מאוד

כתוב יפה. אם כי לא הבנתי בדיוק את הנקודה

@חוני המעגל פינות

@נפתלי הדג

דעות? אפשר? (הערה- נכתב ממקלדת  דפוקה...)

בטח לא תבין כמה חלקים אבל למי אכפת?!

@אהבת ישראל!!

@נפש חיה.

@חלילית אלט

נע... זה על עולם של בינישים...

אחד הדברים שהכי מרגשים אותי זה חיילים. היו תקופות שהיו עולים לי דמעות בעיניים שהייתי רואה חיילים, בעיניי זה אחד הדברים שהכי מסמל את הגאולה, אנו כבר לא עם מושפל, מוכה שכל אחד שרוצה מכה בנו וטובח בנו!

יש לנו צבא, ועם, וארץ, ואנחנו בכיוון הנכון!

אנחנו נופלים וקמים, מתבלבלים ומתעוררים, אבל אנחנו בדרך הנכונה!

אתה צודק שבאמת אסור לשכוח מה מחזיק אותנו, ועבור מה כל המהלך והתהליך הזה! זה באמת צריך חיזוק.

אבל אסור לנו להיות כפויי טובה,  אנו מודים על העבר וההווה ומתפללים על העתיד!

לצערנו קטע כזה לא כל כך רחוק מהמציאות גם בתקופה הזאת של השנה...

ןלקראת יום הזיכרון אפשר לפרסם שוב.

מחיתי כעב פשעיך
כענן חטאתיך.


האמנם?- כן!

פלאות עדוותיך
על כן נצרתם נפשי- 

את זו המיוחדת. 
המיוחלת.

לשון זהורית מלבינה.
כעצם השמים לטהר
בטהרתה של קדושת
לבנה.

טהור עיניים לאחוריו פוסע
ובלבו יודע-

רחמנא
אנא
מחוֹל
המבדיל בין קודש לחול
זרענו וכספנו ירבה כחול

[אליהו הנביא כותב זכויות ישראל- פתקא טבא חזו ליה]

בטהרה פסענו לאחור

אל נורא עלילה- המצא
[והוא ית' ממציא לנו] מחילה!

את בריתך זכור
ואת דיבורך האחד שמור

אתה אחד
ושמך אחד

ומי כעמך ישראל?

מקווה ישראל מושיענו
בטהרה משם עלינו, נסתפגנו

ויום טוב היו עושים לו 
בשעה שיצא מן הקודש [אל החול]
אשרי עם שככה לו!

כתר
מכתירים
לחי העולמים
זיו וזהר
עצם שמיים לטהר
חיל וחסן
ריח טוב- כמור ובשם
קריאה וקדושה
רן ורוממות
עטרת תפארת ופדות

"סימן טוב ומזל טוב יהא לנו"
רוחשות כך שפתינו אל קדושת לבנה
ברקידה שלש פעמים
אל מול שמי מרומים


טהרת לב ממשיכה שפע
אל בניין סכה ברננה
וימינו תחבקני.
חיבוק אוהב
גואל
מאחל.

ומשם יימשך לנו
ולכל ישראל
הקשיבה נפש נענה-

שפע המשך קדושת ראשית שנה!

"מעל עבדך אל נא תעבור"
רוחשות
מבקשות.



ולישעך
ולכבודך
כל יצוריך.

בורא מיני בשמים
ריח טוב בנשמותיהם
חלומותיהם
לשם שמי מרומים...

מקדשים ומקדישים את עולמך
בקדושת שמך.




הטוב כי לא כלו רחמיך
והמרחם
"כי לא תמו חסדיך

כי
מעולם

באופן כללי אני אוהב כתיבה על נושאים כאלו, תיאור פיוטי על עומק המשמעות של חוויות רוחניות (כמו שאת יודעת)

בעז"ה גם אפרסם פה משהו כזה

אולי באמת תכתבי לו משהו כזה.. דברים היוצאים מן הלב נכנסים ללב

בתור בן, אתה חושב שהוא יבין אתזה אם אני אעתיק לו אתזה?

זה יפה בכלל להעתיק לו?

אני מתלבטת אם פשוט לכתוב לו שנראלי שלא מתאים וזהו...

ותודה

[נעלב] למה את חושבת שבן לא יבין את זה? אם זה מתאים או לא, זה תלוי באופי של הבחור ושל הקשר ואת זה את יכולה לדעת ולא אני. בכל אופן חשוב שתתאזרי אומץ ותעשי את הצעד

לגמרי בקטע של עד כמה זה פוגע. אני באמת שואלת כיוון שאף פעם לא הייתי בן ואין לי דרך לדעת אלא רק לשער..

יש מצב שזה יפגע אבל באלי חוות דעת של מישהו מהצד הגברי.. זה הכל...

ותודה!

אממ...

האמת שלא.. פחות נראלי מתאים..

אני צריכה לחשוב על עוד אפשויות... פנתיים בלהיות עניינית נטו אני מצליחה השאלה מה השלב הבא בלומר אתזה...

וממש תודה על התגובות שלך! זה עוזר...

[לא באמת נעלב, כן?] שמח שזה עזר.. באמת לא הייתי בטוח. בקיצור כמו שאמרתי זה לא עניין של בן או בת אלא של אופי האדם ואופי הקשר. אבל הרעיון הזה לא מסובך מידי. את לא צריכה לכתוב לו מסה ארוכה כמו זו שפירסמת פה. מה שיש לך עכשיו עובר על רוב המצויים בעולם הדייטים וההיכרויות למיניהן. כל אחד מבין שאם זה לא זה, אז לא נכון להמשיך את הקשר

בכל מקרה אל תכתבי לו "שלא נראה לי מתאים וזהו" כמו שכתבת, במיוחד אם זה היה קשר רציני, זה מצריך פרידה יותר משמעתית, כמו בפגישה או בשיחת טלפון, אם נפרדים בטקסט קצר זה יכול לפעמים מאוד לפגוע, ובצדק.

שמח לעזור!

בהצלחה!

אממ.. אפשר כדי שיהיה יותר פשוט ובלי אאוטינג לבוא לאישי לשאול אותך בצורה ישירה יותר?

ב"ה שהסתדר העניין...

ובכלל אתה גם הצלחת..

אמרתי לך כבר. ואם אתה רוצה יש לי עוד מלא אפשרויות להוכיח לך את זה

"ביסוד הכול צריכה לבוא ההסברה הכללית של ביטחון התשובה, ועוצם השלווה, ושמחת עוז, שצריכה להיות מתלבשת הנפש של כל איש אשר אור התשובה מאיר בנשמתו, ולכוון עם זה לבאר איך שמחת-אמת זאת ונועם-זיו-קודש זה איננו מפר יראה, חלילה, ואיננו מגרע כחוט השערה מכל ההתעוררות הנפשית הנקנית בנפש מכל מיני ציורים של יראה תתאה. אדרבה, עוד הוא מרבה את הכוח התמציתי של הזהירות והזריזות הנשמתית, ועם זאת הגדולה העליונה של בהירות חסד אור קדמון ממלאת את כל חדרי הנשמה ביטחה עצומה..."

                                                                                                              (אגרות הראי"ה, אגרת שעח)

זה אחד - אלול ! - פרוזה וכתיבה חופשית

וזה עוד אחד - תודה לכל מי שיקרא עד הסוף!

שמחת עוז התשובה

נאחז חרדה

פחד ורעדה

מפני הלא נודע

העתיד הניצב כחידה

שנה חדשה נכנסת

איומה וכועסת

ובתוכה כונסת

ספר, דיו וקסת

ובספר יכתבון

כל באי עולם

ובו יחתמון

על העתיד הנעלם

ומאורעות העבר

עולים בזיכרונותיי

שמחמתם יגון גבר

וירבו אנחותיי

מי באש נשפט

ומי במים

מי בחוסר פת

ומי בחסרון בית

ואלה יחדיו חוברים

עם השנה שבפתח

ואת אורה עוכרים

וממלאים לחץ ומתח

הטוב טוב אני

מאלו שהיו ואינם

הלא חרדה תכסני

פן אהיה בינם

האזכה במאזני רשע

ובכיס אבני מרמה

וכולי מלא פשע

אדם להבל דמה

ואנכי מתהלך

כצל בנטותו

בְּכוּ בָכֹה לַהולך

אולי אל יום מותו

ורוח על פניי יחלוף

תסמר שערת בשרי

ובית נפשי החל לדלוף

טיפות אימתי ושברי

וטיפות השבר נהיו

לפרץ זרם בתוכי

השוטף כל תקווה

ואמונה בכוחי

בית נפשי קרס

מזרם הפחד המשתק

את אומצי הרס

ואת נחישותי ריתק

         *

וָאומר אל ליבי

וָאשיב אל חֻבִּי

מה תשתוחחי נפשי

ומה תהמי, החרישי

כלום לא מתת אלוקים

אשר שלח לך ממרחקים

הן אלו התחושות

המחשבות, ההרגשות

הלוא זוהי חרדת הדין

אליה עיני כל שואפות

וכי לא בה מודדין

ההיו התפילות יפות

            *         

ותען נפשי בלחישה

קול ענות חלושה

דרכך לא תיתכן

לא תרצה בה פני שוכן

איה כל כוחותיך

ושמחת חייך

הכך תבוא אל המלך

כחסר כל והלך

הלוא המלך אביך

הוא עשך ויכוננך

הבמשפט יעמידך

למען הצר צעדיך

החפץ לו כי תטבע

במצולות הייאוש

הממך יתבע

להישתק לבלי מוש

מה בצע באלו

לו וגם לך

הלוא בך יהתלו

לאמור, שהם דרכך

ואותך ירחיקו

מאביך אוהבך

ואותי ימיקו

וימיסו, בקרבך

וכי זוהי היראה

הנכספת, המתבקשת

והיא מטילה מוראה

על נפש מגששת

הבט וראה, בתוכך

מה חוללה יראתך

הקֵרַבתך לאהבת בוראך

או שמא הרחיקתך

           *

וָאשיב אל נפשי

דברייך דברי טעם

אך כיצד אשקיט רחשי

ואשכח את מקרי הזעם

ומי ערב לי בערבון

שבדיני אצדק

ובי אשמה ועוון

ודק על דק נבדק

           *     

ותען בקרבי ותאמר

לא זהו המבט הנכון

על הדין, הרוח, החומר

אותם בו לבחון

לא גופך ניצב

במרכז העניינים

כי אם אשר חוצב

מכיסא תכלת במרומים

וזוהי אני, נפשך

רוחך ומהותך

עליי תהיה דאגתך

וכל מחשבתך ומאמצך

הסר מחיצות האשם

שבינו לביני

שעוונך בהן נרשם

וַיַּרְבּוּ יגוני

שאגיע מכובסת

רעננה ומחודשת

לשנה הנכנסת

שעלינו מתחדשת

שבעשרת הימים

הנכנסים ראשונה

עטרת הזמנים

ונזר השנה

אתחיל דף חדש

חלק ונקי

שיר בו יחודש

והיה לחלקי

והשיר, שורות שורות

ערוכות וסדורות

בכתב פנינים יפה

זוהרות כאבן ישפה

זהו שיר החיים

הטהורים והנקיים

אליו אני שואפת

להגיעו כולי נכספת

ומתוך שירת הטהרה

של ימי העטרה

אגיע ליום העשור

בלי פגם ומחסור

ואתייחד עם דודי

בכל לבי ומאודי

אוחזת ידו בידי

וזהו רזי וסודי

והשירה תעלה ותוסיף

ומתוכה תבוא שמחתנו

ובחג האסיף

נאסוף יבולנו

יבול התשובה

ותבואת זה החודש

שמחת בית השואבה

שאיבת רוח הקודש

וביום העצרת

שמחת עולמים בוערת

על החמדה החבויה

על עצם ההוויה

ונפרשת סוכת שלום

על כל המציאות, בחיבה

כמו מתוך חלום

קרן אור מהעולם הבא

ותשרי יאיר באורו

על השנה כולה

ויזריח נוגה טהרו

בשפע שמחה וגילה

            *           

אך לשם כך

עליך לגשת למלאכה

את עצתי קח

ועשנה בשמחה

זוהי עבודתך

ועליך היא מוטלת

לדאוג לטובת נפשך

שתהא שרה ומחוללת

ואל תשית לב

לפחדים ואיומים

היה בוטח ושלו

שתשובתך התקבלה במרומים

שפוך שיח לפני קונך

על הצלחת נפשך

ואף על חומרך וגופך

אך לא אלו מגמתך

הבורא חפץ לצדקך

ולהצליח את דרכך

אך מבקש ממך

את מעשיך וליבך

שיהיו מכוונים לטוב

ואותם יוכל לכתוב

בספר זכרונותיך

להיטיבך באחריתך

והמתהלך באשמיו

ולבוראו לא שב

יידון למירוק עוונותיו

שהוא עבורו המיטב

כי טוב ה' לכל

ורחמיו על מעשיו

וחפץ לשמוע את קול

תפילת אוהביו וחוסיו

ואת יראת העונש

שהילכה עליך אימים

תמזער לרביע וחומש

לעת קטנות המוחים

והיראה העליונה

תמלא מקומה

מפני יוצר רוח ונשמה

תולה ארץ על בלי-מה

ובתפילות יום הדין

ויום הכיפורים

כשישראל שמו מייחדין

מעריצים ומקדישים וממליכים

הֱיֵה שרוי ברוממות

ולא בפחד מרחיק

מי יחיה ומי ימות

שאת השמחה מדחיק

התפלל על מלכות שמיים

ותשפוך דמעות כמים

ותשא דעך למרחוק

את הרשעה למחוק

ואף על עצמך

שפוך צקון לחשך

והתחזק בתשובתך

ובאומץ קבלתך

ביראה ובאהבה

בנחת ובשלווה

תצעד בבטחה

אל השנה החדשה

תודה לכל מי שקרא עד לכאן!!!

איזה שירים! עושים לי טוב כ"כ...

איפה היית עד עכשיו?

קראתי עד האמצע.

מקסים, ממש.

חריזה מצויינת ומדוייקת, ורעיון מעניין וחשוב

יפה ממש!

@ע מ

 @עדן ירושלים @נפש חיה.@איוושה @פלוני מפונפן @זוהרת בטורקיז @לב טהור @שירה(-8  @נקדימון 

זו תהיה בשבילי תזכורת טובה...

השיר עוסק בתחושה שעלולה לעלות בסוף ימי אלול. הבה נקווה שהשנה ההרגשה תהיה שונה מזו

אלול חלול

אלול כאן בינינו

מדוע לא שמעתי קולו

הן קדם יחלוף ואיננו

ויעבור ולא אבין לו

האומנם פנו כך ביעף

ארבעה שבועות ימים

מאז חלף לו אב

והחלו ימי הרחמים

מה תוכן יצקתי

בזה החודש

ומראשיתו נמתי

ולא פניתי לקודש

אף כי שמעתי

קול שופר עולה

מחמתו כרגע התעוררתי

ושבתי לחיי ההווה

הזמן שחלף

לא ישוב

עף ביעף

ונסתלק לבלי שוב

יום הדין קרב ובא

ואני אנה אני בא

האזכה לחתימה טובה

מבלי מעשים ותשובה

בלבי נתחזקתי

ולעצמי השבתי

אם חמק העבר מידיי

העתיד עודנו כדאי

וזהו חסד הבורא

שגמל את בריותיו

וקבע יום דין, מתרה

באדם, לשוב מעוונותיו

עשרת ימים קודם

ליום קץ מחילה וסליחה

עבור מי ששקע ברדם

ונפשו עודנה צחיחה

שישקה גן נפשו

באלו ימי התשובה

ייטהר מרפשו

וישוב מאהבה

אחוז ואל תרף

סגולת עשרת הימים

והמצא לנפשך טרף

התהלך לפניו והיה תמים

אהבתי ממש איך שאתה כותב.

רק, הבית החמישי הרגשתי שהיה פחות טוב, החריזה וה"עף ביעף"...

תודה!

התלכלכה, התרנגולת.

נוצותיה נמלאו עפר.

כל הנסיונות לנקות

כשלו

מפני שעדיין רבצה שם.

אך כשלה נמאס,

כשקמה,

התנערה,

לפתע-

לבשו נוצותיה לבן.

וּלְאֲדּוּמָת הַקָרְבֹּלֶת,
שְׁקָרְבֹּלְתָּה שָׁנִי
נוֹתַר רַק סִימָן
קָטָן.
 

זה לפי זה:

"כאשר התרנגולת מתלכלכת ונוצותיה מתמלאות עפר,

אי אפשר לנקותה עד אשר תקום היא בעצמה ותנער באחת את נוצותיה."

(אין מקום רחוק, עפ"י רבי נחמן)

יישר כח

ותודה על השרשור

ערכתי קצת, מוזמן להסתכל..

בס"ד

גופי הוא שופר

לא לקולי כי אם לקולך

שופר פשוט כמו הצעקה

הנפלטת עת ראיתי אותך,

פתאום בשדה

בבגדי הריקים

לידי, קרוב כל כך.

גופי הוא שופר חלול

וודאי מצאת כי לא תמצא

בי דבר מלבד רצונך.

ובמה אכבד אותך?

ובמה אתלה תקוותי לשנה המתקרבת?

מלבד רצונך הבוקע דרך

מיצרי צרות עיני ופשעי

קטנות אמונתי ונשיפתי הדלה

אולי תנשוף גם אתה מן העבר

השני ותפיח בי רוח חדשה

תמלא חללים חללים שבי באמונה
חיה ותקווה לטוב.

יישר כח ותודה על השיתוף. יפה ועמוק

זה לא שיר, נתתי למחשבות שלי בעניין הזה להישפך לתוך הדף:

20170929001236.docx

אהבתי!!!

יאוו התלהבתי. אני רוצה אתזה!

עוד משהו?

תודה רבה!

ופשוט כשבאלי לכתוב על משהו חיובי ולא עולה לי כלום בראש, וממש אבל ממש באלי לכתוב- אז מחפשת נושא.. זה עוזר לי

שוב תודה!

קצר וקולע.

אהבתי את כל "הניגודים" האלה.

וגם האורך. בכללי וגם זה של השורות- קצר וקולע.

מהממת אחת 

וואו לא היית פה שניםםםם

טוב שחזרת!!!

ו... מהמם כמו תמיד.