בכי התינוק
מר ומתוק
בכי של אהבה
יפה, מלא שמחה
אך בכי נשמתי
כואב וחמוץ
שותקת
ורק דמעות מציפות
את הגוף
האם זה הדיכאון
שבליבי שורר
או העצב שאת
השמחה מפר
הבכי ממשיך
לכל הכיוונים
איבדתי שליטה,
את משמעות החיים..
תודה על השיתוף!
אהבת ישראל!!לא יודעת מה להגיב יותר מזה. אבל תדעי שקראתי. וזה כואב
@עננה.@נשמות טהורות @איוושה @לב טהור @נפש חיה.@שירה(-8 @נקדימון @גאולה! @רק שמחה!@אורה אורה @פצלשש! @גלויה @שריקה @בת מלך!!!! @מבקש אמונה @~מישי~ @dawn
לילה בוקר טוב לכולם\ן!
עוד פחות משבוע...
במוצאי שבת סליחות ראשונות....
אשמח לתגובות
"וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו אַחַת בַּשָּׁנָה, מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם, קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לַיהוָה".
אחת בשנה
'ימים יֻצָּרוּ, ולוֹ אחד בהם'
זה יום הכיפורים לישראל[1]
יום אחד, רק לו ולהם
לעדת קדושים, להתייחד עם האל
בדממה מתעטף העולם
ובקסם של טוהר
מתגלה התוכן הנעלם
ומבהיק בעוז וזוהר
אותו תוכן, מהו
מה פשרו ומהותו
מי יתן ידעתי ואמצאהו
אבוא עד תכונתו[2]
איה סוד החיים
שעליו סובב הכול
הגשמיים והרוחניים
ובו תכלית כל
אחת בשנה
הערפל מתבהר
ואור האמת הצפונה
זורח ונוהר
אחד יחיד ומיוחד
היה הווה ויהיה
בו כל מאוחד
בדברו הכול נהיה
אין מאומה מבלעדיו
כל יש הוא כולל
ואנו עמו ועבדיו
לו נעבוד ונתפלל
ואין זולת זאת
כל מגמה נוספת
רק בנועמו לחזות
נשמתנו כוספת
ועתה לא ראו אור
בהיר הוא בשחקים[3]
הַשליכו רוע שאור
ובו תהיו דבקים
הסיעו רעיונכם
מהבלי העולם
ישרו דרככם
ועלו בסולם
הסולם ארצה מוצב
וראשו השמימה מגיע
ממרום רוחכם חֻצַּב
ולשם שואף להגיע
וכך יוסרו המחיצות
שביניכם ובין האור
לכסוף לשאוף לרצות
באור החיים לֵאוֹר
היטהרו והחליפו שמלותיכם
זככו רצונותיכם ומעשיכם
הסירו אלוהי הנכר מקרבכם
כעס ריב ומדון מביניכם
שכחו מלבכם קנאה
הניחו מידכם השרץ
ואת רוח הטומאה
העבירו מן הארץ
וכל כוחות נפשנו נאסוף
לצפות לשאוף ולכסוף
לדבוק באור אין סוף
את עומק נשמתנו לחשוף
אז יְעָרֶה עלינו רוח ממרום
נחל טהרה על נפשנו לזרום
ותבוא נפשנו אל המנוחה
תתעדן באור החירות והשמחה
כי רק באלוהים מקום מנוחתנו
וקרבתו היא לבדה תכלית בעולמנו
אליה נשים כל מגמתנו
ועל שפתינו נישא שירת חיינו
@עננה.@נשמות טהורות @איוושה @לב טהור @נפש חיה.@שירה(-8 @נקדימון @גאולה! @רק שמחה!@אורה אורה @פצלשש! @גלויה @שריקה @בת מלך!!!! @מבקש אמונה @~מישי~ @dawn
מן הראוי היה לפרסם את השיר קרוב יותר ליום הקדוש, אבל אולי אז לא יהיה לי פנאי להיכנס לפורום, אז אני מפרסם עכשיו. (ומי שרוצה יקרא אותו שוב בהתקרב המועד)
לילה כיום יאיר
כמלאכים לבושי לבנים
יושבים בני עם קודש
ועל מחזוריהם רכונים
בשביעי בעשור לחודש
אין קול ואין רחש
כי אם ניע שפתותיהם
נושאים הם בלחש
צקון שיח נשמותיהם
עמד מלכת, העולם
ריקות הן הדרכים
ברוח שקועים כולם
את הרוממות מריחים
מוליך החזן את ספר התורה
ומראהו כמלאך האלוהים נורא
הנני ניגש בנשיקת פיוס וטהרה
בהחלטה לבער מתוכי הרע
אור זרוע לצדיק, ולישרי לב שמחה
סופי תיבותיו, רבי עקיבא
שביום זה העלה נפשו למנחה
ואת עצמה לבוראה השיבה
ופותחים בניגון מרטיט
לנקות כפינו מרפש וטיט
כל נדרי, יהו בטלים
לבל ניכשל בשבועות ואיסורים
קבלת עול מלכותו
וברוך שם בקול רם
כמלאכים העומדים לשרתו
ונושאים קול בשירם
תפילת עמידה בלחישה
חרטה ווידוי כשלונות
פושטת בלב הרגשה
של טהרה ונקיונות
סליחות בנעימה עדינה
ברוח חן ותחנונים
לטהר את השנה
מכתמי חטא ועוונים
שלוש עשרה מידות רחמים
של יוצר כל עולמים
לעורר רחמיו לבניו
להאירם באור פניו
ובפסגת זה הלילה
שיר הייחוד הקסום
השקפה למרום שמי מעלה
שבכל השנה חסום
אך ביום זה
אור האחדות נראָה
וכל המבקש חוזה
ברזי הבריאה
מתוך טהרת התשובה
וחיבוק אמיץ של אהבה
לבורא העולמות
ומחייה הנשמות
ברוך ה'.נפש חיה.אינסוף
אינסוף מחשבות
נכתבות על דפים
והדפים עפים
כמו הזמן
והזמן רץ
כמו האדם
והאדם תוהה
לאן הוא רץ?
רץ לאינסוף?!
אינסוף עולם
לרוץ בו
לעוף
לכתוב
לחשוב
אינסוף זמן
שעובר...
משו שחברה אהובה כתבה.

כזאתי של הבקשות. זה מסתדר מעולה! בעיקר מבחינת הסגנון והתוכן.
זה עמוק. וקצת ארוך..
לקח לי זמן להבין מה מי ולמה.
לא חושבת שהבנתי עד הסוף.. אבל זה טוב
אני מקווה שמתישהו השבוע אצליח לקרוא אתזה שוב ואולי אבין יותר.
ושאלה- זה בטוח נכתב באמצע אלול? נשמע שאחרי אלול כפול 2 לפחות...
זה נשמע כאילו זה נכתב מתוך מה שנקרא "רתחא דאורייתא" ולא מתוך משבר.
אולי כי אני מזדהה עם חלק...
בכל אופן תודה על זה!
@עדן ירושלים @נפש חיה.@איוושה @פלוני מפונפן @זוהרת בטורקיז @לב טהור
@לב טהור
@גאולה! @רק שמחה!@אורה אורה @פצלשש! @גלויה @שריקה @בת מלך!!!!
שנה טובה לכולם\ן
לתקופת השנה
רוח בין ערביים
פונה לה שנה
עיניי נשואות לשמיים
ועל שפתיי אחות קטנה
נושא לאחור מבטים
על כברת דרך ארוכה
שחלקה חתחתים
וחלקה חלקה
ירדה לה הדרך
לעמקים וגאיות
עלתה בלי מורך
לפסגות עליונות
ויש שזו הלכה לה
סחור סחור
כשהתקדמות לא חלה
ואף נסוגה לאחור
הנה היא מתפתלת
בתוך יער אפל
תקופה קשה מסמלת
כשטעם החיים תפל
ולאחריה עלייה
לפסגה מוארת
מההעדר - הוויה
ומציאות מאושרת
נושא עיניי למרחוק
לתחילת השנה
מה רציתי למחוק
ומה נשתנה
מה חפצתי להוסיף
ומה שאפתי לשפר
ובכל הטוב שאוסיף
אבוא פניו לכפר
בזה לא עמדתי
ואת זו לא השגתי
אך מעט התקדמתי
ובזה השתפרתי
עתה אחשוב מחשבות
ואחקקם עלי גיליון
על הקבלות הטובות
ואענדנו לליבי כתליון
כיצד תקויימנה
במעשה ובפועל
וידיי לא תתרפינה
למעול בהן מועל
תקווה ניצתת בלב
ומפיחה רוח מחודשת
הנני רגוע ושלו
לקבל פני השנה המתחדשת
וזו החולפת
נפרדת בנשיקה
שהיא מעולפת
התרגשות דקה
בואי בשלום
שנה ברוכה
שָׂאִינִי אל החלום
למרומי ההצלחה
הביאיני על כנפייך
לפסגות וגבהים חדשים
והאירני באור פנייך
באור פני מלך חיים
* * *
כתוב בצורה פיוטית, כמו שכתב "ע מ".
אשמח לקרוא עוד דברים שתכתוב בצורה פיוטית ואי"ה עם לשונות ישנים זה ימשוך לי מאוד את הלב 
רעש
המאוורר
המסתובב
באחידות
בקביעות.
מפזר קצוות שיער רטובות המונחות ברישול על הכרית.
מפיר בעדינות
את דממת הלילה.
רעש המאוורר,
המרגיע.
המצווה להרפות את כל האברים.
לשחרר.
לנשום.
להרגיש את האוויר מכה בניחוחות על הפנים הרחוצות
להרגע.
ולחוות שוב את החיים.
חשוב מדי פעם להתרענן ולרענן את ההרגשה הפנימית
לא הבנתי אם הנושא הוא מערבולת רגשות או נקודה אחת מסויימת, אם זה יבהר אוכל להגיב גם על הנושא
בכל אופן זה כתוב יפה ואומנותי. תודה על השיתוף
[ואגב, במקום "אנא" צ"ל "אנה", בהקשר הזה]
פסיעות בחול.
פסיעות גדולות, רחבות.
רגליים שוקעות,
מתבוססות בבוץ טובעני.
גוף מתקדם וכושל,
מתנשם ומתנשף.
לב בוכה.
נפש צורחת.
שאגות מבעיתות,
בעומק לב.
מדבר.
שממה.
דממה.
ארץ ושמים.
רצונות נסחפים עם הרוח.
פורחים באוויר ונעלמים.
@עננה.@נשמות טהורות @איוושה @לב טהור
@נפש חיה.@שירה(-8 @נקדימון @גאולה! @רק שמחה!@אורה אורה @פצלשש! @גלויה @שריקה @בת מלך!!!! @מבקש אמונה @~מישי~ @dawn
ואהבת
בתוכי
בוערת אש
משלחת לשונותיה לכל עבר
עוטפת את הלב
בחום ונועם
עולה ומשתלהבת
שואפת לפרוץ
לעיתים שוככת
וכמעט אינה מורגשת
אך הגחלים לוחשות
על קיומה
לא תכבה
לעד
ושוב עולה ומתפרצת
בוהקת בשלל גווניה
ושמן זך ניצוק ליסודה
והיא מתרגשת
ומתלבה בעוז
פורצת לחדרי הלב
שוטפתם בזיו של טוהר
בנהרה של זוהר
פורשת כנפי להבות
ומניעה בלהט
את נשמתי
אל על
למרומי אין סוף
וגם קצת מעודד...
ואני לא ידעת מדי מה להגיב אבל זה מילים וכתיבה שנוגעת. אז תודה.
ושתדעי שקראתי...

אהבת ישראל!!אחרונה|מסמיק|
באה...
אני זוכרת שפעם הייתי על דשא ומלא אנשים מסביבי.
אני זוכרת שאז ישבתי לתומי מול במה עם הרבה אנשים.
אני זוכרת את עצמי מסתכלת על הדקלים והסרטים הכתומים מסביב.
אני זוכרת שהכריזו ברמקול שנאבד פלאפון שחור. וגם ילד של משפחה שחיכה ליד המדרגות.
אני זוכרת עגלה בצבע כחול, של אחותי, שבה שמנו את הדברים.
אני זוכרת שדיברו הרבה, והיה שם משהו. ולפנינו היה איש אחד עם תיק אדום שישב והקשיב.
אני זוכרת שישבתי ליד אבא ואמא ונהנתי להיות ולשבת על הדשא.
אני זוכרת את עצמי, ילדה בת ארבע-חמש-שש, שמנסה להבין מה קורה פה.
אני זוכרת פעם אחרת, שעכשיו אני יודעת שהייתה קשורה, שהגענו ליד המון אנשים ואבא אמר לי לתת יד.
אני זוכרת שהייתי עם חולצה כתומה כמו עוד המון המון אנשים.
אני זוכרת שאבא אמר שהמון אנשים נותנים ידיים. שזה לא סתם. שזה חשוב.
וזיכרון אחר שיש לי, הוא משחק בגן שעשועים, אחרי שפתחנו שולחן עם פיתות ודברים לארוחת צהריים.
אני זוכרת שנהנתי, ואהבתי ללכת למקומות האלה. תמיד הייתי נהנית שם.
ועוד זיכרון, זה פשוט עולה לי- שהיינו בדרך לים.
אני זוכרת שעברנו ליד מבנה בטון חסר תקרה ואבא הסביר לנו משהו.
אני זוכרת שהלכנו יחפים עם אבא ונכנסנו לתוך המים.
אני לא זוכרת מה עוד היה אבל לשם אני ממש מתגעגעת.
ועכשיו אני רוצה שיהיה לי זיכרון אחר. לא רק של מפגני תמיכה בתושבים שעומדים להיעקר מבתיהם. לא רק תמונות מחבל ארץ יפייפה.
אני רוצה זיכרון עוצמתי של מפגן תמיכה אדיר ומסיבת הודיה ענקית
לקראת החזרה הבייתה!
לא משהו שכתבתי עכשיו אבל ממש באלי תגובות עליו...
נפש חיה.
אהבת ישראל!!
אהבת ישראל!!אחרונההַלֵּב
רֵיק תָּדִיר
חֲסַר כָּל
הַרְגָּשָׁה.
בֶּטֶן
נִדְבֶּקֶת לַגַּב
מְמַלֵּאת כֻּלִּי
בְּתְּחוּשָׁה.
כְּשֶׁתְּשׂוּמֶת הַלֵּב
מָעֳבֶרֶת לַבֶּטֶן
מַרְגִּישָׁה אֲנִי
רְוָחָה.
שימחת אותי, בדיוק בזמן.
תודה!