שרשור חדש
נשמות (עיפות) דתוהוכי אין פיסבוק

עוד מכתב פתוח לבני האדמה

באמת וחכמה גדולה בקהילה סגורה

אך לזה מתאים האומץ הקיים

ואם גם הוא יעזוב ואני נעלם

-----

טעות לחשוב שלצעד הקצה צריך כוחות

לא צריך אומץ לקפוץ לגדרות

לא תכונות של מעורער עולמי

ולא מופרע ואחד מיוחד ועלמוני

 

פשוט צריך עיניים מבינות

וראש קצת ומחשבות ומעוותות

שיראה ויבין את העולם מוזר

ותמיד ישאף לשנות ולקרב הזר

-----

כן, יש פיסקה על נשמות דתהו

ומאז ומעולם רמזו שלשם הייתי שייך

לעולם שלפני הכללים ולפני העולם

עוד לפני שהיקום ל ה היה משויך

 

רק ששכך הרב לציין מה קורה לנשמה עייפה

שלתקן או לשרוף החוקים כבר לא בכוחה

אך לא יכולה להמשיך עם עולם הבריאה

שמתנהל משונה ולא בדרכה.

 

וחיפסתי המשך לדיבור הדברים

איפה הפיתרון לצדיקים ולרשעים

אך מצאתי רק דפים ריקים

עם הסברים מיתרים על עם העמים.

 

אז נותר להמשיך למשוך הבובה

המסמורתת והפגועה

בתקווה שמשהוא יעזור בהנהגתה

או שתיפול בחבל התליה

דורש קריאה נוספת. וד"ש לך! כתוב מאד יפה ומיוחד.נפש חיה.


מרגשנקדימון
למדתי להכיר נשמות כאלה, טובות, מתוקות.
יש הרבה מה למוד מהם ותודה לאל שבאו..
..כי אין פיסבוקאחרונה

תודה, גם לך נפש, ממש כיף הפידבק

סערהפצלשש!

כשהנפש לא רגועה,

לא יעזור להגיד לה: 'אולי תנסי בכל זאת'

היא פשוט לא שם.

 

כשהנפש לא רגועה,

אפשר לתכנן יום מנוצל;

אבל זה יקרה רק על הדף.

 

גוף ונפש חד הם;

ורק נראים שניים.

 

כשהנפש לא רגועה,

צריך

לנשום עמוק;

להרגיש את זה חודר.

להרגיש את זה מלטף את עמקי הנפש

במקומות הכי עדינים.

 

ולדמיין את הגוף

אומר לה:

אל תדאגי.

אני איתך.

אנחנו נעבור את זה ביחד,

כי הרי אנחנו אחד;

ורק נראים שניים.

אני איתך!שיר מקסיםרק אמונה


יש. תוודהפצלשש!


וואו וואו וואו!!! אני צריכה ללמוד את זה בעל פה ולשנן לעצמילב סדוק

כל יום בערך..

חח יואו אני גם..פצלשש!אחרונה

ממש אבל

תקשיבו אתןחותם-צורי
לא פתרון לגעגוע.
סהכ עוד טשטוש,
מבית המדרש של כח המדמה,
עוד אשליה רטובה וצבעונית,
וחודרנית להחריד.
אל תהיו רשת פיתוי
שעוד מעיזה להיתמם, שאין לה שום חפץ. בקרבן.
הדבר הראשון שעולה ליפצלשש!
זה איהה. כי זה שיר מאשים כזה.
ואחכ-סקרנות
את צודקת.חותם-צורי
אבל זה לא באמת אשמה. כי זה המציאות ככה
אתה חזק מזה.פצלשש!
..חולות
האווירה הסתמית עוד תוציא אותנו מדעתינו,
ואנחנו לא נהיה שם כדי לזכור שאנחנו משוגעים...
מה שהבנתינחמיה17

זה שמירת הברית.

כלפי המחטיאות.

כן?

מה שתרצה.חותם-צוריאחרונה
טוב ניסיתי להגיב בשרשור הרלוונטי ולא נתן לי משום מה... אז>לאנשכחולאנסלח!
שיפוץ קטן לשיר שכתבתי, אשמח לשמוע את דעתכם..

גן של פרחים
וריחם המשכר
מסתובבת בינהם
צבעם בשמש כה זוהר

ויש המון פרחים
בכל מיני צבעים
גדולים קטנים
ישנים חדשים

ובינות לריחות ולמראות
כמה פרחים שנבלו
עצוב וקשה אך זה קרה
כי זמנם תם וכוחותיהם כלו

וביניהם כמעט אינם נראים
שאריות של גבעולים
שפרחיהם נתלשו ברוע
על ידי חיות חסרות רחמים

הם היו הכי יפים
הם היו הכי טובים
ועכשיו כבר אין אותם
וגם לא יהיו כמותם

לעולם.


קישור לשיר המקורי-
שיר חדש, אין לי שם - פרוזה וכתיבה חופשית
מייבש אה?פצלשש!

ממש יפה ואמיתי.

אולי הייתי משנה את הבית האחרון קצת..

בעיניי החזרה שם הופכת את זה לקצת ילדותי.

או אולי לא החזרה- אולי הניסוח

 

אני יותר אהבתי את המקורימתנחלת גאה!


אממ תודה, אבל הוא היה קצת כזה, גולמי מדי בשבילי..לאנשכחולאנסלח!אחרונה
גם שיניתי את זה עוד פעם בעזרתה של @פצלשש!
קטע : על חוק השקיותאבני חן

 

 

שקיות

 

 

מאז שהוקם חוק השקיות ,זה סתם מכביד על הציבור ולא נח בכלל.

אלה שחשבו על החוק הזה היה להם רעיון מעולה, ומבורך.

רק שהם לא ממש חשבו על הפרקטיקה, של חוק זה .

ואיך זה ישפיע אם בכלל ? על הציבור הרחב.

אנשי החוק השקיות ,לא נתנו מספיק מענה ,אם בכלל.

סתם לשלם 10 אג' בסופר על שקיות פלסטיק .

ולעשות לציבור טירחה מרובה . כשאת באה לסידורים קטנים בעיר עם תיק גב קטן.

ופתעום נזכרת שחסר לך מוצרים יחסית בסיסיים בבית.

למשל: קטופש לארוחת צהריים , טיטולים , או סתם בקבוק שמן וכירר לחם.

אז את מגיע לסופר הקרוב, וקונה וא אוטומית את באה לשלוף /לקחת שקיות והמוכרת אומרת לך : היי גברת תביא 10 אג' אני לא יכלה להביא לך שקית .

אז את צריכה לחטט בארנק ולשלוף 10 אג' .

במקרה הטוב את מביא שקל -חצי שקל כי אין לך אגרות. ומה אים יש רק שטרות ?

איך נראה לאני חוק השקיות שתסחבי את החלב וכיכר הלחם בידיים ?

ולאנשים ה"מסודרים" שיש תמיד שקיות בד כאלה , זה גם לא תמיד נח להשיג .

לנו אין שקיות כאלה ,אנחנו השאלנו מאמא שלי .. האמת שאנחנו לא כל כך משתמשים אבל בכל זאת שהיה.

מפני שאת הקניה הגדולה אנחנו עושים דרך משלוח של סופרסל.

למה שהסופרים הגדולים האלה לא יצאו במעיין מבצעעל שקיות הבד שלהן.

למשל כל מי שקונה מעל מחיר מסוים (נניח 100 או 200ש"ח) יקבל שקית חינם.

בספו של דבר זה ישתלם לכולם גם לאזרח וגם לסופר עצמו , מעיין תחרות שיווקית.

אנחנו גרים בישובי יש"ע ,אז החוק הזה פחות מורגש,בכל זאת מרגשים את זה.

(חוק זה כנראה לא חל על תושבי יש"ע ....הרי אנחנו " מדינה בפני עצמה" .)

בממכולת השכונתית למשל לא ממש מחייבים אותך על שקיות , אבל מתקמצנים.

ומעדיפים שלא תתקח יותר מדי.יש שקיות קטנות לפרות וירקות ולמוצרי חלב .

ושקיות לבנה גדולה. בקופה בסוף החשבון. כשתה רוצה שקיות קטנות , אז אומרים לך קח שקיות גדולה ושים הכל שם .... חבל על השקיות.

לעומת זאת יש עדיין אנשים שמשתמשים וישמשיכו להשתמש בשקיות אלו.

בפחים הקטנים של חדרי השרותיים והאמבטיה ,משרדים עם פח קטן.

ובגני הילדים הפחי הקטנים , שקיות עדיין נצרכות .

ולכן זה סתם מקשה על הציבור להשיג שקיות כאלה.עדיין אין לזה תחילף של ממש וחוק הזה סתם מעצבן ולא כל כך מועיל , זה לא עושה טוב ללקח הפשוט.

זה אולי חוסך כסף ליצר ושומר על איכות הסביבה והטבע.

אבל בפועל לאזרח הפשוט והקטן זה לא ממש עוזר, רק מעצבן ומפריע.

 

למען האמתאהבת ישראל!!

יש כאן דברים שאני די מסכימה איתם...

הארה- יש כמה מילים שכדאי לתקן אותם- נגיד קטשופ וכתוב קטפוש.. 

תודה רבה על התגובהאבני חן


אשמח לעוד תגובות .....אבני חן


יש 'עם' ויש 'אם'בעיצוב
שימי לב מתי כל אחד.
פונט גדול פחות נוח לקריאה.
וכדאי לתקן עוד כמה שגיאות.
אוקי . ומה עם התוכן ? מעניין ? מתחברת /לא מתחברת ....אבני חן


אותי אישית לא מעניין.בעיצוב
כי נפגשתי עם החוק הזה בדיוק פעם אחת.
נער מצוי.

בכל מקרה, הייתי מעלה את זה בפורום אקטואליה ולא פה.

נשמה נראלי יש דרך להגיד דבריםפצלשש!אחרונה

גם אם אתה לא מתחבר.

או שלפעמים אולי עדיף לא להגיד כלום

 

אוךאחיתופל
ב"ה

הבדידות
כן כן הבדידות
היא מרפא את הצער ומקור היווצרו
לעיתים במקום ולעיתים בכלל לא
אבל תמיד
או לפחות כמעט
יש שניים שהם אינם ביחד
אלא

ב
ד
ד
אני כ'כ מזדההgirl hillאחרונה


מצאתי משהו שכתבתי בדיוק לפני שנהנקדימון
האמת שכל כך נפעמתי לקרוא את מה שאני עצמי כתבתי לפני שנה, עד שאני מוכרח לשתף:


ליבא לפומא לא גליא. הלב לא מגלה לפה.
הפה לא יכול לומר מה יש בלב.
אי אפשר למצק את הענן למילים.
אפשר להקיף אותו,
אפשר לצעוד דרכו,
אפשר לשאוף
ואפשר לנשוף.
אבל אי אפשר למצק אותו.
הוא בורח.
שביבים של אורות, נסורת של תובנות,
ומים,
מים חיים בדרכם אל הכלי.
שברים של זכרונות,
קרעים של רצונות,
ותמציות,
תמציות של רגשות,
שעברו ושהוות,
ואולי גם שעתידות.
ויש גם חוטים.
חוטים של הכרות.
חוטים שצריך לטוות.
ובין לבין מתהלך הערפל,
חושף ומחביא,
סמיך ועבה.
מחניק.
מעיק.
הכל נמצא שם והכל גם לא.
והניסיון לנסח כאילו אינו,
הרוח חוטפת הכל.
המילים מתחילות להתהוות,
מנסות,
מתאמצות,
אבל מיד נשטפות בזרמי האוויר.
ולפעמים, לפעמים רואים אותן מתנפצות.
עומדים חסרי אונים, בעיקר מאוכזבים,
עוד חסרים לנו כמה כלים.
אולי חסירה לנו גבורה
או רצון טהור להגיע למטרה.
אבל מי יודע ומי יכול לשפוט,
כי כשאתה סובל אתה מתרכז במציאות
ולא בתיאוריה,
העיקר שייפסק,
שיניח לי את נפשי.
ומפעם לפעם אנחנו מכניסים עוד שלב.
עולים מהמרתף
או שמא יורדים מהגג,
וסוגרים דלתות,
ועולים
או אולי יורדים
במדרגות,
ומנסים לנוח קצת בשקט,
ולהשיג פתרונות.
ולצידנו
ממשיכים ליפול אבני הזמן,
ולנו לא נותר
אלא מידי פעם
לתפס על ערימה של רגעים.
ובסוף היום הפה לא יכול לומר מה יש בלב.
הלב לא מגלה לפה.
ליבא לפומא לא גליא.
סחטיין.בעזרתו!אחרונה
בדרכ כשכותבים קטעים ארוכים- אז או שקצ׳ של השיר נאבד מרוב שורות. או שאתה מאבד את הריכוז. ופה לא.
ככ מהמם. ומשקף.
געגועפצלשש!
עבר עריכה על ידי פצלשש! בתאריך י' בתמוז תשע"ז 22:50
 

תציירי לי ים.
שקיעה.
וילדה מסתכלת אל האופק.
ותציירי שיראו שהיא חושבת.

עכשיו-

תציירי אותה שוכבת במיטה,

לא מצליחה להרדם.
ותציירי שהפנים שלה לא רגועות.

 

ואם לא קשה לך;

תציירי אותה במטבח-

מסתכלת על צלחת מלאה אוכל.

ותציירי שאין לה תאבון.

 

ואולי

תציירי
געגוע.



---

שיניתי קצת..

לא סגורה עליו

זה טוב. כתיבה טובה.מתנחלת גאה!

כדאי להוסיף לפני 

"ואולי

תציירי

געגוע"

 

להוסיף בית שיראה למה לצייר געגוע, כאילו נראלי יש שם משהו שמפספס את הנקודה.

אולי להוסיף משהו כמו:

תציירי לי אותה עם עיניים כמהות, עם מבט מחכה וכו'

ואז לשים את 

"ואולי

תציירי

געגוע"

 

בהצלחה וכשאת צריכה עזרה תבואי בשמחה !

 

 

אממ כן אני גם הרגשתי שיש כאן משהו שמתפספספצלשש!

ניסיתי כאילו להעביר את הגעגוע במה שזה מתבטא בפשטות. ביומיום.

אבל~ הסתבכתי קצת.

ממש תודה

 

איזה מוכשרת את.חותם-צורי
מקסים ויפהיפה
בלי מילים מעייפות, פשטותחותם-צורי
מתוקה ומרגשת, בעדינות. בלי טררם ושואו...
תודהפצלשש!

אוהבת את התגובות שלך

טעים לקרואנקדימון
חח מה זה אומר?פצלשש!
בסוף המהלךנקדימון
המילה געגוע מצד עצמה היא מלאה אסוציאציות ומטפחת רגשות ישנים.
אחרי המהלך שכתוב, המילה געגוע מלאה ומטופחת,
הגעגוע קיבל טעם.
ואגב, אני מצטרף לתגובה של חותם-צורי.
יוו באמת?פצלשש!
אתה לא מבין איך אתה משמח אותי.
זה בדיוק הייתה המטרה. וגם מה שהרגשתי.
ראיתי בספר ׳מים שאין להם סוף׳נקדימון
ראיתי שם אמירה יפה:

אהבה ובדידות מולידות געגוע.
אמת. מדוייק. כל כך.פצלשש!
אין על שיינפלד.
ועל התיאורים שלו
יש לו עוד ספרים?נקדימון
בטחפצלשש!אחרונה
אבדות. ממש מומלץ.
אממ בכל מקום שהם
והחוק למניעת בדידות- את זה האמת לא קראתי
שח מתילדונת.
פרש שחור
רץ לבן
חייל.
תורי. תורך. תורי. שוב תורך.
וכשהוא עשה את המהלך שלו,
הופך את כל המשחק
מההלם
אני חייבת לעצור הכל
לצעוק
להתפרק
להשתגע
שילד אחד מת היום
ואף אחד לא שומע.
מט.
מהמם. תרתי משמע.משלימה..

משחק מילים קטלני. תרתי משמע.

את אדירה

וואוו!!!!!נפש חיה.


איזה עצוב, איזה כואב!חפרנית בנשמה

'שילד אחד מת היום

ואף אחד לא שומע.'

אחח. הלב נצבט

והכל, הכל! גם שכתוב- אני חייבת לעצור הכל, לצעוק, להתפרק, להשתגע.

אמלה זה מדהים.

מטורף. אין לי מיליםמתנחלת גאה!


ילדונת.
תודה רבה. לכולכן. באמת. שימחתן אותי מאדד.
בע"ה.. שנזכה לשמוע רק רק בשורות טובותת!!
איזה כיף ואמן!!חפרנית בנשמהאחרונה


משתף כתיבה שלי. על חוויה מסוימת ותובנות ממנה..כאן לרגע קצר

 חדר קטן צריף מעץ. טיפה מרוחק מהעיר ומרוחק גם מהלב.
פותח דלת קטנה פנימה. מחכה.
תוהה מה אני עושה פה .למה לצפות, מה לא בסדר איתי.
בראש מחשבות באות והולכות לסירוגין.למה היא עוד לא הגיעה. 
למה התשובה היחידה מאשתי היא בתא קולי..
הראש פועל שוב ושוב. 
חשש מתגנב דרך החלון הקטן.
שמא אני על הדוכן כרגע, עומד למבחן. 
כבר רגיל לתחושה הזו. היא לא מנוכרת כל כך ההרגשה שאני נבחן על כל צעד וצעד.
ולא משנה מה אבחר מה אגיד מופסד.
ארגיש לא בסדר. שהיה אפשר אחרת. 
מיליון עיניים דמיוניות נעוצות בי מחכות ומצפות שאעשה משהו. שאבחר בדבר הנכון. 
רק שלכל זוג יש הגדרה משלהן מה הדבר הנכון.
כבר התרגלתי לחיות איתן הן כבר חלק מחיי. כל עין ועין כך שנראה כבר שאי אפשר אחרת.
מתחברים לאט לאט.  מאמין בטוב שלהן. 
אך עיניים לפעמים מטעות.
אנחנו ממהרים לשפוט לפעמים רק לפי מראה.  זה נראה לא בסדר/זה נראה טוב.
אך זה רק נראה.                        
עדיין מסתכלות וכאילו אומרות-זה בסדר להרגיש לא בסדר.
זה יקדם אותך. 
תתאכזב. תשפיל עצמך. תרגיש רע. ככה תצמח.
לפעמים צריך לקצור את הצמח כדי שיגדל יפה. 
ואני..אוהב לתת את כולי. להתמסר. להאמין. 
אפשר לקרוא לזה טיפשות או תמימות.
אבל אני רואה בזה נקודה של אמת. פשוט להאמין שהכל טוב. 
שכולם רוצים בטובתך-עד שיוכח אחרת.
ובאמת..כשעלתה בי מחשבה.הקמתי בית משפט עצמי כזה. שבו אני גם השופט גם התובע וגם הנתבע.
הלכנו וחזרנו ובדקנו.
ומסקנה אחת עלתה ביחד...
אני לא צמח.
אין צורך לקצור את עצמי כדי לצמוח.ממש לא.
האשמה עצמית ותסכול לא מביאים לצמיחה.
הם נוגעים רק בחלק קטן אצלנו. חלק שעושה לנו טוב כביכול באותו רגע. שהנה אני מאשים את עצמי. הכל בסדר.ואנחת רווחה סמויה עולה.
אך האנחה נעלמת באותה מישה שבה הגיעה. בקלות..
אנחנו רוצים להגיע לטוב קצת יותר ארוך.
אמנם הוא דורש טיפה יותר מאמץ. אבל במבחן התוצאה-שווה כל רגע 
נותן אויר לנשימה.
נותן תקוה אמיתית. מחדש את הרצון.
נותן תחושה של התחדשות רעננה.
תחושה של השקייה.
כאילו נשפכים עליך מים טהורים ונעימים ושוטפים אותך.
לא תמיד הם נשארים כדי שתראה אותם עליך בחוץ..
אך לשורש מחלחלים בנתיים בנעימות ומצמיחים את השינוי מתוכו. 
ושוב להשקות. ושוב..
אפשר גם מילה טובה מדי פעם
 והנה יוצא ניצן קטן. עדייין קצת סגור.
אך נראה ככ מוכן ובטוח. נראה שיודע את מקומו.
ושמח להתחיל את חייו מהתחלה..

מידה*כאן לרגע קצר
עבר עריכה על ידי כאן לרגע קצר בתאריך י"ב בתמוז תשע"ז 09:45


וואו.פצלשש!

ממש מרגישים שכתבת את זה ממקום אמיתי של בירור.

והיה שם כמה משפטים שממש נגעו בי.

תודה!

איזה כיף לשמוע! תודה רבה!כאן לרגע קצר


בכייפפצלשש!אחרונה

 

"מיליון עיניים דמיוניות נעוצות בי מחכות ומצפות שאעשה משהו. שאבחר בדבר הנכון. 
רק שלכל זוג יש הגדרה משלהן מה הדבר הנכון."

 

חייבת להגיד שהמשפט האחרון כזה מתאר מדוייק את ההרגשה. אמלה.

שיר בלי שםדרור על דף מחיק
נשמה בקרבי שנטעת, נשמה בתוכי אגלה .
את אותות החיים שסביבי אנסה להכיר אז אולי.
בציפור השלווה שיושבת לה על עץ זקן השלח יד לגעת,
ואולי בסופו של יום גם אקבל.
להיות או לא להיות ברצוני לדעת ואם זה בכלל נחוץ בעולם הזה,
בעוד הוסף של מילים אבחר להשתקע , אולי יבוא רגע ואראה את האחר.
איזה מילים גבוהות, ומדויקות, וברורות! באמת יפה! מקצועי...חפרנית בנשמה

נותן תקווה ממש ממש יפה!! באמת!

תודה רבהדרור על דף מחיק
זה חלק משמעותי בי שהצלחתי לפצח ועכשיו אני מרגיש חי
תזכה תמיד להיות חי ושמח! עלה והצלחנפש חיה.


ואו, איזה כיף לשמוע! באמת הלוואי שתזכה תמיד, כדיברי נפשחפרנית בנשמה


יפה מאוד.חולותאחרונה
מילים מדוייקות, הכמיהה בשיר מאוד נוגעת...
צורך תפיסהבעיצוב
גבר שילד
רוצה להיות גבר
ובחיצוניות להיות גבר
זה ממש להיות ילד

אז תהיה גבר גבר
קח אחריות על עצמך
ללא שיקול מהסביבה.
וואוו. מדהים. יפה מאד מאד!!!נפש חיה.אחרונה


בית. השם. בית השם. [נלך?]נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ט' בתמוז תשע"ז 21:59
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ט' בתמוז תשע"ז 21:58

בית.
משכנות לאביר יעקב.

מה טובו אהליך
יעקב

הקמת בית וחיפוש....
שיוביל לטוב


ואני
מה אני?

ברב חסדך
אראה את רב רחמיך


ונודה לך

נתפלל

שהבית הגדול
ייבנה מהרה

נלך אליו
ונגיל
באמרנו
בתוף ובחליל

וכל הבתים הקטנים 
כדנדון שמחת פעמונים

יקומו וגם ייתייצבו
יודו
יברכו
ובשמחה ישבחו.



עד שמצאה.


ובסוף
הוציאהּ.
 

זה יפה!! את טובה בלכתוב!!חפרנית בנשמה

אהבתי את זה- שככל שקוראים עוד מבינים יותר. 

איך כל המשפטים זה כמו סיפור- הקמת בית וחיפוש שיוביל לטוב, ואח"כ- וכל הבתים הקטנים כדנדון שמחת פעמונים, ואח"כ- עד שמצאה.

איך עשית שהבית של ה' שאיננו והבית הפרטי (אולי שאיננו?) מתחברים.. (לדוג'- שהבית הגדול ייבנה מהרה)

זה מהמם!! בהצלחה לך בהכלנשיקה

אמן!......נפש חיה.



הכאב
חוצב



המחצב מתגלה בעומק עומק.
כשחוצבים.
[אני לאיודעת להסביר- אבל הקב"ה נותן משהו ובמקביל מסתיר משהו כדי שנגלה אותו מעומק עומק, כמו שנחצוב]

זה גורם לחשוב, מה שאת כותבת.חפרנית בנשמה

זה גורם להבנה עמוקה.. ומשמחת!

תודה!

 

 

שולחת חיבוק!!

תודה רבהנפש חיה.אחרונה


לב.נפש חיה.
עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ב' בתמוז תשע"ז 02:05
קפיצה
שקשוק
רעידה
הקשבה


הרגשה




בום
בום
טק טק בום





חזקו ויאמץ לבבכם
כל המייחלים להשם.




לב נשבר
נשכר
נזכר. נפקד.

אלוקים פקד.




תשבי צורי לבבי
אליהו הנביא- רושם זכויות ישראל

צור ישועתנו משגב. שגיב.

ללב שפה משלו

ודרך משלו להגיד
לבקש
ללחש


זכרו כצוף ומן


מתיקה
שתיקה רכה


צורי סלח וחובי


סליחה
של בריחה
בחזרה
אל המקור
לדרור

אל יאריך זמן


תקתוק שעון מבשר
את הזמן מקצר
ולתפילה מעורר
אבות חברון הישנים



את פני ה מחלים
ואליו מייחלים

שבניו השואלים
ישבחו כגאולים


בשמחה.
בברכה.



הלב


מלחש
רוחש
כמנחה.




קולו לא נשמע
אבל מסוף העולם עד סופו
הוא נשמע.










..... .... .



.... ... .



יסד בסודו בורא
לבניין.


ברוך הוא שאמר
ויהי

ציווה-
ועמד.


רבונו של העולם
טוב. מלך אל חי וקיים.
וואו איזה משמח! השיר שלך כמו מגלה סודותחפרנית בנשמה


תודה!...מעניין אותי לדעת מה הרשים או מה בלט לך בונפש חיה.


אממ..חפרנית בנשמה

ההתחלה- 

קפיצה 

שיקשוק

רעידה

הקשבה

 

ואז-

 

הרגשה

 

ו-

 

בום

בום

טק טק בום

 

ואז החיזקו ויאמץ לבבכם..

 

זה מדהים! המון דברים כאילו שונים שבעצם קשורים קשורים..

 

כל המשחקי מילים..

לב נשבר, נשכר, נזכר, נפקד. אלוקים פקד.

יא זה פשוט יפה! 

 

וגם את ללב שפה משלו, ודרך משלו להגיד, לבקש, ללחש.

וגם את מתיקה, שתיקה רכה.

והסוף, והאמצע. הכל יפיפה!!

תודה. עשיתי לי לחייך כשהלב שלי צריך את זה מאד מאד. חלק בריפונפש חיה.

ריפוי.
כמו רפאות כדים.

מילים שמלטפות.
וטובות.


רטייה ללב מורתח .


תודה רבה רבה!

אוהו, את טובה בטירוף. כאילו כל משפט שלך זה שיר..חפרנית בנשמהאחרונה

ותודה גם על התגובה שלך, ממש ממש! מחמם את הלב במקומות שצריך

 

שכינת אלשאג

אָנָא פָּנַי
הָאֵר בְּאוֹר אֵל

מַעֲשֵׂי יְמִינִי 
יִזְעְקוּ "מִי כְּאֵל?"

תִּתְאַזֵּר שְׂמֹאלִי
בִּגְבוּרתוֹ שֶׁל הָאֵל

וּפִצְעִי כֶּשָׁלַי
יְרַפֵּא נָא הָאֵל
ממש ממש אהבתי את המשחק עם השמות של המלאכים!פצלשש!

חשיבה מקורית ממש.

שיר על רמה

תודה שאג
מקסים!! נהניתי.נפש חיה.


תודה שאג
מצטרף לתגובה של פצלשש!נקדימוןאחרונה
כיליון.רוש לילה.
רואה? נפלתי על הפסים
והרכבת של חיי
חולפת בקול שאון
מתגלגלת מעליי
ללא נהג
עם אלפי נוסעים
היא טסה
ואני
כאן, עדיין כאן
סימנים כחולים
מעט דם
מספר שברים
לא קטן

מייחלת
שואלת בציפייה
האם אתה רואה
שנדרסתי,
האם אתה מבין
שהרכבת עברה
ואני כאן
במותי ובחיי
מחכה?
אני רוצה רק
לדעת
לצעוק לשמיים
מעליי
לאבני החצץ
מתחתיי
שאתה בא
כי ראית
שהרכבת של חיי
עברה

אני רוצה רק
להסביר
שאני אישה
עסוקה
והרכבת שלך
תעבור עוד מעט
ותיקח אותי,
היא תיקח אותי?
אתה בכלל ראית
ששלי עברה
או שאין לך זמן
לראות?
בוא כבר
עם קרונות או בלי
העיקר שתראה
מה הקרבתי
בשבילך
ולא בשביל
עצמי.
תודה: )רוש לילה.
את משוררת אמיתית! כל השירים שלך כלכך נוגעים!חפרנית בנשמהאחרונה

בשיר הזה ספציפית ממש רואים את הכאב.. את התקווה! הדימויים מדהימים כל פעם מחדש!! ממש ממש אהבתי את הסוף!!

תשטוף הכלמשלימה..

ואם יום אחד גיליתי שהכל שוב התנפץ

ואם יום אחד שמעתי על איש נואש ששוב ניתץ

מה שנשאר

ובלילה שהשחיר כבר לא ראיתי את האור

ושילמתי עוד מחיר על מה שפה נצבע אפור

ולא נגמר

 

עם פנים לכוכבים ולב שורף מכוונה

תגיד לי מה אוכל לשאול

כדי שתיתן לי הכוונה

לרצות לחלום, ולבקש שמישהו רק יעזור

ושהנוף שלמולי ממש כמותי

ימשיך לבעור

 

 

וגל סוער ששוב נשבר על חוף מותש

ישטוף הכל

וואו! מדהים, מדהימה!חפרנית בנשמהאחרונה

את באמת כותבת יפה ומרגש!! אהבתי את הדימויים! את ממש מכניסה את הקורא לתוכך! ואהבתי גם את הניגוד שעשית בסוף, עם האש והמים..!

יונתןימ''ל
יונתן המבורגן,
במשרד מול השולחן,
הוא שוטט לו בפייס,
חברי ילדות חיפש.

אוי ואבוי לו לשובב,
פצחן דייג חשבונותיו,
מן הפייס התנשל,
ועונשו קיבל.

יונתן כבר לא קטן,
בזהירות הוא לא ניחן,
מן העבר גם לא למד,
וכך הוא שוב מעד.
כתוב יפה ובחן. נהניתי!נפש חיה.


תודהימ''לאחרונה


ממש יפה משתדלת יותר

כיף לקרוא

תודהימ''ל


מחיקהאליונה
עבר עריכה על ידי אליונה בתאריך י"ג בתמוז תשע"ז 21:41

ה

נשמה- פעם ראשונה שאני מעלה פה שיר..דבקות בנשמה
נשמה

קדוש אחד שם בשמיים
ברוך הוא, כך נקרא.
משפיע עלינו, טובות רבות,
הביא לנו את התורה.

ואנו בדבקות בה לומדים,
מתמלאים ומתמלאים.
ומכוח הלימוד יוצאים החוצה
והלאה את הכול מעבירים.

והלב גועש, מרוב רצון.
אך הגוף, לא תמיד רוצה.
ומאבק יש עם היצר,
עוד תנצח, אם רק תרצה.

והנשמה, הטהורה שבי,
יורדת בכל יום,
היא חוזרת אל הגוף שלי,
למרות שהיא רוצה עוד חום.

ועל החום היא נאבקת,
חום תורה, השתוקקות.
הנשמה, ממש זועקת,
מלאו אותי בעוד דבקות.

ובמאה עשרים,נחזור שוב לשמיים
ושם אותנו ישאלו.
על התורה שאז ניתנה לנו,
מהקדוש ברוך הוא
הפתיע אותי שהכנסת כל כך הרבה בשיר אחדשאג
ומשום מה הבית הזה ↓ נראה לי ממש מתאים כסוג של פזמון
"והלב גועש, מרוב רצון.
אך הגוף, לא תמיד רוצה.
ומאבק יש עם היצר,
עוד תנצח, אם רק תרצה."
תודהדבקות בנשמהאחרונה
הארת את עיניי בנושא הפזמון!!
אומנם זה קטע כתיבה ולא שיר אבל בכל זאת אשמח לביקורתשלג 55

היי, שרשור ראשון שלי.

אשמח לשמוע מה דעתכם על הכתיבה הקצרה.

 

אז היא לוקחת עט ומתחילה לכתוב, אבל היא לא מוכנה לכתוב בגוף ראשון.

היא תכתוב בגוף שלישי, נוח לה ככה, ככה היא תוכל להכניס דרמה, להפוך את הדמויות לקיצוניות יותר ולשמור את עצמה מזה. הרי אם היא תכתוב על עצמה היא תמיד תמצא איך לסתור את זה, היא לא תצליח לאהוב את זה, ולהתחבר לזה? אולי ברגעים מסוימים.. וברגעים אחרים אפילו לא תוכל לקרוא את זה.

והיא רוצה! היא רוצה לכתוב כי ככה היא יוצרת ומי לא רוצה ליצור?..

והיא יודעת שרק הלבד מביא איתו כתיבה.

אז היא יושבת עם עצמה, מתרגמת רגשות למחשבות וההפך ולא מצליחה להתחיל משפט בלי ו' שמראה על המשכיות מסוימת.

נחמד מאודמרדך


רעיון יפה!כמו צמח בראחרונה
הייתי מתחילה את זה במילה 'אני' במקום 'היא'
ורק אח"כ מתחילה בגוף שלישי. בעניי המעבר יהיה מעניין יותר ככה..


אהבתי והתחברתי לרעיון. הרבה יותר קל לכתוב בגוף שלישי.