קצת באיחור, מקווה שתסלחו לי 
נשמח לראות את היצירות השלמות נשלחות לפסיפס.
והתנצלות מראש לכל מי שלא הספקתי/אספיק להגיב לו, ב''ה המלאכה רבה!
***
אחד הכלים החביבים ביותר בשירה הם ארמזים (איזו מילה יפה?), רפרנסים. כמו שראינו בתרגיל הקודם, אפשר לומר שחלק משמעותי ממה שהשירה עושה הוא לקיחה של דברים שאנחנו מכירים מהעולם הזה, והוספה של רובד חדש מעליהם, הצגה שלהם בצורה קצת אחרת שמעבירה את נקודת הראות, את החוויה של המשורר. הדרך הבסיסית ביותר לעשות את זה היא הדרך בה השתמשנו בפעם הקודמת. דרך אחרת, נפוצה לא פחות, היא שימוש בדימויים, השוואה בין דברים שיוצרת משהו חדש (אולי נדבר על סוגי דימויים בפעם אחרת ). שיטה שלישית ודי דומה היא זו בה נעסוק היום – ארמזים.
בעזרת שימוש בארמז, קטע, ציטוט או ביטוי מהקשר אחר, זורק אותך המשורר לעולם הקשרים מקביל. המהלך הזה מוסיף רובד לשיר, רובד שלאו דווקא בא לידי ביטוי בתיאור או בדימוי, אלא ב'טעם' נוסף שנוסף לשיר. משהו באווירה שהשתנה.
דוגמא לארמז נהדר נמצא בשירו הארספואטי (עוד רעיון לאתגר!) המפורסם של חיים נחמן ביאליק, 'לא זכיתי באור מן ההפקר':
לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,
אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,
כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו
וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.
נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,
נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,
לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –
כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.
וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת
כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,
זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,
וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.
וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,
וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,
וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי
אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.
הארמז הוא כמובן לפסוק מירמיהו: "הנביא אשר-איתו חלום, יספר חלום, ואשר דברי איתו, ידבר דברי אמת: מה-לתבן את-הבר, נאום-ה': הלוא כה דברי כאש, נאום-ה'; וכפטיש, יפוצץ סלע:"
הארמז הזה זורק אותנו לעולם הנבואה, ובייחוד לנבואת האמת אל מול נבואת השקר, מתח שמתכתב מאוד עם תוכן השיר.
מה אני רוצה מכם אחרי כל זה? שתכתבו קטע או שיר עם ארמז. לא סתם ארמז, ארמז שקשור לתפילה. עולם התפילה הוא עולם רחב ועמוק שמתקשר עמוקות לעולם השירה והיצירה, וניתן למצוא הרבה מאוד שירים וקטעים שרווים בתוכן מעולם התפילה. כתבו אחד כזה, קטע שהוא תפילה, או שמדבר עליה, ונסו להשתמש בעולם הארמזים כדי לרוות אותן בהקשר.
אסיים בשיר ישן שלי, שאני אוהב מאוד ונדמה לי שעונה על הקריטריונים של האתגר:
א-להי תן לי לראות את האמת
ממקום בו אוכל לקבלה
תן לי לעשות רצונך
בלי להעלות את בני לעולה
תן לי לקיים דברתך
בלי לקפוץ לאש-אוכלה
תן לי לאהוב עולמך
בלי נסיון: קימה, נפילה.
תן לי את הכח לקבל את האמת
כמו שהיא, בלי פשרות ובלי פחד
תן בי את המח להוליך את הלב
במשעולי הלבד והיחד.
אני מבקש ממך א-לי,
בדמעות של תודה,
שיהיה תמיד טוב, כמו שככה;
שתמיד לאן שתקחני
ינחמוני שבטך ומשענתך.
נשמח לראות את היצירות השלמות נשלחות לפסיפס.
והתנצלות מראש לכל מי שלא הספקתי/אספיק להגיב לו, ב''ה המלאכה רבה!
***
אחד הכלים החביבים ביותר בשירה הם ארמזים (איזו מילה יפה?), רפרנסים. כמו שראינו בתרגיל הקודם, אפשר לומר שחלק משמעותי ממה שהשירה עושה הוא לקיחה של דברים שאנחנו מכירים מהעולם הזה, והוספה של רובד חדש מעליהם, הצגה שלהם בצורה קצת אחרת שמעבירה את נקודת הראות, את החוויה של המשורר. הדרך הבסיסית ביותר לעשות את זה היא הדרך בה השתמשנו בפעם הקודמת. דרך אחרת, נפוצה לא פחות, היא שימוש בדימויים, השוואה בין דברים שיוצרת משהו חדש (אולי נדבר על סוגי דימויים בפעם אחרת
). שיטה שלישית ודי דומה היא זו בה נעסוק היום – ארמזים.בעזרת שימוש בארמז, קטע, ציטוט או ביטוי מהקשר אחר, זורק אותך המשורר לעולם הקשרים מקביל. המהלך הזה מוסיף רובד לשיר, רובד שלאו דווקא בא לידי ביטוי בתיאור או בדימוי, אלא ב'טעם' נוסף שנוסף לשיר. משהו באווירה שהשתנה.
דוגמא לארמז נהדר נמצא בשירו הארספואטי (עוד רעיון לאתגר!) המפורסם של חיים נחמן ביאליק, 'לא זכיתי באור מן ההפקר':
לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן-הַהֶפְקֵר,
אַף לֹא-בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,
כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו
וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי.
נִיצוֹץ אֶחָד בְּצוּר לִבִּי מִסְתַּתֵּר,
נִיצוֹץ קָטָן – אַךְ כֻּלּוֹ שֶׁלִּי הוּא,
לֹא שְׁאִלְתִּיו מֵאִישׁ, לֹא גְנַבְתִּיו –
כִּי מִמֶּנִּי וּבִי הוּא.
וְתַחַת פַּטִּישׁ צָרוֹתַי הַגְּדוֹלוֹת
כִּי יִתְפּוֹצֵץ לְבָבִי, צוּר-עֻזִּי,
זֶה הַנִּיצוֹץ עָף, נִתָּז אֶל-עֵינִי,
וּמֵעֵינִי – לַחֲרוּזִי.
וּמֵחֲרוּזִי יִתְמַלֵּט לִלְבַבְכֶם,
וּבְאוּר אֶשְׁכֶם הִצַּתִּיו, יִתְעַלֵּם,
וְאָנֹכִי בְּחֶלְבִּי וּבְדָמִי
אֶת-הַבְּעֵרָה אֲשַׁלֵּם.
הארמז הוא כמובן לפסוק מירמיהו: "הנביא אשר-איתו חלום, יספר חלום, ואשר דברי איתו, ידבר דברי אמת: מה-לתבן את-הבר, נאום-ה': הלוא כה דברי כאש, נאום-ה'; וכפטיש, יפוצץ סלע:"
הארמז הזה זורק אותנו לעולם הנבואה, ובייחוד לנבואת האמת אל מול נבואת השקר, מתח שמתכתב מאוד עם תוכן השיר.
מה אני רוצה מכם אחרי כל זה? שתכתבו קטע או שיר עם ארמז. לא סתם ארמז, ארמז שקשור לתפילה. עולם התפילה הוא עולם רחב ועמוק שמתקשר עמוקות לעולם השירה והיצירה, וניתן למצוא הרבה מאוד שירים וקטעים שרווים בתוכן מעולם התפילה. כתבו אחד כזה, קטע שהוא תפילה, או שמדבר עליה, ונסו להשתמש בעולם הארמזים כדי לרוות אותן בהקשר.
אסיים בשיר ישן שלי, שאני אוהב מאוד ונדמה לי שעונה על הקריטריונים של האתגר:
א-להי תן לי לראות את האמת
ממקום בו אוכל לקבלה
תן לי לעשות רצונך
בלי להעלות את בני לעולה
תן לי לקיים דברתך
בלי לקפוץ לאש-אוכלה
תן לי לאהוב עולמך
בלי נסיון: קימה, נפילה.
תן לי את הכח לקבל את האמת
כמו שהיא, בלי פשרות ובלי פחד
תן בי את המח להוליך את הלב
במשעולי הלבד והיחד.
אני מבקש ממך א-לי,
בדמעות של תודה,
שיהיה תמיד טוב, כמו שככה;
שתמיד לאן שתקחני
ינחמוני שבטך ומשענתך.
)
