פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 432)

שאלו אותי,מי אני?

לא ידעתי לענות

הם חיפשו תשובות..חפשו תוצאות

הם בקשו לדעת מה כוחי?

לא רציתי לגלות,

פחדתי להגיע למסקנות לא טובות

העדפתי לשתוק,

לתת לפנים להביע את רגשותי,

את חלומותי ושאיפותי

הם הבינו הכל,ידעו לקבל ללב

אך בכל זאת חששו

פחדו להתאכזב

אז הלכתי...נעלמתי...

לא השארתי עקבות

אבל בחאתי לי דרך...

דרך האבות

בס"ד

השקט הזה 

שנופל עלי כל פעם מחדש

צולל ונכנס

אינו מרפה

השקט הזה

והוא נדבק אלי

נתפס ולא עוזב

חודר רחוק

מכאיב עמוק

עד לאותה הצלחה

שהוציאה מפי צרחה

אנחה בלולה ברווחה

מחלתי,

כי אני כבר איני.

פה

הייתי מזמן

ושכחתי

איך זה להיות כמוכם -

אדם

אני באה עם הרוח

והולכת לשם.

אל תקראו לי לחזור

כי אין לי לאן

פעם עוד חייתי

עכשיו אני

כאן,

פורטת צלילים

שומעת דממה

נושפת, אויר,

שואפת,

פרידה.

עצוב לי.

נעים לי שמתייחסים לזה שאני לא נמצאת

אבל זה בא ביחד עם כאב גדול על המצב שלי ועל החוסר יחס שיש בדרך כלל.

אני לבד.

וזה כואב לי.

ואף אחד לא מבין באמת עד כמה.

וזה גם פוגע.

וגם עוד המון דברים אחרים...

ועכשיו הכאב הזה יוצא בדמעות.

אבל שום דבר לא יכיל אותן.

אולי כי זה גם לא חשוב.

כמוני.

חבר'ה, זה נכתב בזמן אמת. (לא כאן אבל לפני ממש לא הרבה זמן).

בבקשה - קחו את זה לתשומת לבכם.

סתם נקודה למחשבה...

אני מנסה לעשות שיר ..כמו הרעיון של-א'-אוהל ב'-זה בית ג'-זה גמל גדול

רק על בצפר

אשמח אם תביאו רעיונות..לא חייב את כל האותיות..לאט לאט אני ירכיב מזה משהו

זה יעזור לי מאד!!! תודה!

ושמתי אותך לסימן

אל מול פני

הצבועים

להזכיר לי מילים

שאמרתי

לפני שנפלו

הבגדים

קיוויתי אותך לחזון

אחרית הימים

שחלפו

ספוגים בתמצית

ההווה

שאבד

בצל השקרים

שעמדו

בהתבוננות במה שבתוך הקנקן
תוכן הבדל בנער אשר זקן

נמצאתי אני בעצמי, כלי ריקן

טמא חסר תקנה ככלי חרס דומה

ומנגד בטהרתו יעמוד ככלי אדמה

אך כלי מלא בושה וכלימה

כלי יצאה ממנו טיפת חיות כל מר

כלי זה אינו נטמא כי איננו מגומר
לכלי ישן עוד יכנס יין משומר
אך כלי זה, סופו מי יאמר

והויתו לעת זאת איננה שלימה

וכעת לכבהמות, ככלי גללים נדמה

וחרופו ועלובו שאולה אותו ישימה

כי זהו בעצם פחת כלי-מה.

ואז הוא נשבר

כי לא היה לך אכפת

טענת שהוא חשוב לך

אבל לא

הוא לא

כי שברת אותו.

נכתב  עכשיו ללא תכנון

עומד אני לבד בעולם

חושב על מהות

על הטוב שנעלם

מי אני? תולעת קטנה?

עפר נרמס בחוצות המדינה

נפשי חפצה בנפש תאומה

ברע לבדידות

בהפרחת השממה

אך זה לא מתאים כי אני עוד צעיר

ותורה ללמוד אני עוד צריך

לבנות אישיות לתקן הנפש

אך לבד בבדידות זה מעל ומעבר

האם לנצח אהיה כה בדד

ולהט חרב מתהפכת את נשמתי תקרע?

כהמשך לתחרות ולמסורת השנתית שלנו

יתקיים מפגש פסיפס בחנוכה, בירושלים עיר מפגשינו

יהיו דיבורים על קנקנים, וסדנאות והדלקת נרות

(אנחנו כבר נוודא במקום אם צריך לברך או לא)

ביום חמישי הקרוב

בין השעות 13:00 ל 18:00.

מי בא?

מוזמים להביא יוצרים ויוצרות - מרתקים, מוכשרים, פורצי דרך

או סתם חברים שיצליחו לגרום לכם לא להרגיש לבד.

בואו בטוב,

מחכים לכם

הפסיפסים.

פרטים מלאים ותוכנייה, בהמשך..

מביטה למעלה מהחלון

רואה צללים של חושך,כישלון

בוהה בשנאה,במלחמה

מחפשת לעצמי קצת נחמה,

הרחוב מוצף ברוע,בפשע

בנרקומנים חסרי ישע

מחפשים צדקות,לאגורה משוועים,

כדי לספק עצמם בעוד גרם של סמים

כולם עסוקים בכסף,בהנאה

יתקמצנו ברגש,במחמאה

והכל כדי להשיג קצת כבוד,מעט גדולה

לא שמים לב ואט אט הופכים לבני עוולה

האחד יורה

השני דוקר

לשלישי-אין כוח יותר

אז אנחה קטנה אפלוט מפי

ואנא ה' שמע את תפילתי

נקה את רחובותינו

מכל הפשעים והחטאים הבאים לידינו

אין לי מושג למה כתבתי כזה עצוב..כנראה מוזה חחח

ואגב אנשים,אתם כותבים מהמם!!