פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 431)

וכששקעה החמה

ונותרו השמיים צבועים

-בדם

ורוותה התלאה

ורב הכאב והסבל
-כים

נשארה הדממה

שמיים וארץ לעדים

-לעם 

20 מילה (כולל הכותרת)

הוא שלא ירפא

השקט, 

שמסתיר מחפה

שתיקה שצועקת

את כל המילים הנוראות

שצורבת בבשר מדמם

וקורעת לגזרים 

והצלקות פתוחות.

מה שכתבת- באמת מדהים. (ואני לא ממש מופתעת משום מה... אתה כישרון ענק

את השיר הזה לא אכתוב

על שום קיר, ולא בשום במה

ולא אלחין ולא אנקד:

כשאגמור

אמחק אותו לגמרי מראשי.

(האמת, זו התחלה של שיר. פשוט את השיר ההוא אסור לי לכתוב)

רוצים לקרוא

מה זאת אומרת לפרסם?

"השלישית משמאל שם, רואה?

עם החולצה הכחולה"

לא, לא הגדולה

אני קטנה,

קטנה...

עוגיה

נאטמת עוד קצת

לא חסר לך כלום.

יש לאן לברוח!

פורקת תסכול ובדידות

בעוד עוגיה.

עוגיה, אלכוהול, סמים...

בס''ד

אני לא עובד אצלך אז אל תחלק לי פקודות

אם תבוא לי סייעתא דשמיא אכתוב גם 1000 שורות

עוד אחד שחושב שהוא שברמה של שמואל עגנון

שמאמין שמהשירים שלו צריך לעשות המנון

את הpunchline אעשה בעתי ובזמני

אני אנרכיסט ופסיכופט בעל חוש הומור חולני

אני מקווה שהרמז הובן,אין לי שום בעיות נפשיות

לקחתי מעל 25 כדורי שינה אני נמצא בהזיות

שותה חומר חיטוי כמו הבחורה בשיר של שיידי

אל תקח את המילים שלי ללב,טוב בייבי?

אין צורך להתייחס,הכל בפרי הדמיון ואין שום כוונה להעליב

לילה טוב

ברוך השם יתברך על מה שיצא.

הולך בשדה

שמיים כחולים

שורק פזמון

שר לי שירים

קוטף לי רימון

ופתאום האמת

והנה אני

מת.

שניהם מדהימים.

אבל יש לי יותר חיבור לקטע השני 

נראלי גם שהקצב בו יותר טוב והרעיון מובע באופן יותר צלול.

לא יצא לי כיף..

אני אוהבת דיוק

גם בשיר כשזה לא מה שאני רוצה

אני מתעצבנת

אבל בכתיבה זה יוצא לי יותר טוב

הנקודה היא שכשאני רואה ציור מהמם

אני רוצה להצליח גם לבנות משהו שלם כזה

מדויק ויפה

וכנ"ל בנגינה(אני יודעת לנגן בגיטרה)

זה לא זה איך שהם משתפכים ויוצרים משהו הורמוני ושלם

כמו לידה של ילד חדש

יצירה חדשה נולדה..

אולי אכתוב על זה וככה ארגע..

אני מציירת ומנגנת הרבה ולפעמים אני מנסה לכתוב ולא זורם לי

ואני מקנאה באלו שכותבות כי זה כ'כ משחרר

טוב,אני חייב לחזור ללמוד היסטוריה.

עוד כמה שעות יש לי מבחן

לילה טוב

מודה על השמש

מתוודה על כל אמש

מודה על הרוח 

מתוודה שבא לנוח

מודה על השמיים

מתוודה על שיבולת מים

מודה על נשימה

מתוודה על טמימה

מודה על משפחה

מתוודה על שכחה

מודה על התחלות

מתוודה על קובלנות

מודה על התקווה

מתוודה על אכזבה

מודה, אוצר בלום

מתוודה, לא מגיע לי כלום 

תמיד כשמגיע החורף

עוצמים את העיניים

חזק - 

חזק.

יוצאים לרקוד בגשם

אנחנו עומדים ברחוב המלא

ונושמים את השקט הלוך ו

חזור

בשקט בשקט

גדל באדמה שלנו 

גבעול

ואני

גדלה 

ביחד איתו.

תודה על

גשם

ג - ש - ם.

חח אולי האתגר הקשה ביתר

ומדהים לחשוב שראיתי ציפורים

עפות ונפוצות לכול הכיוונים

ומדהים לחשוב שראיתי שנים

חולפות ובידידות משאירות סימנים

ומדהים לחשוב שיש אנשים

שחושבים עליך בינות לגשמים

ומדהים לחשוב שיש כוחות

לכבוש גאיות ולהעפיל לפסגות

ובסוף יום עוד עולה לכרית

ומביט ביהלומים שמתוכי קרית

ומחייך לעצמי חיוך קטן

מזל שחייי סוערים כענן

תודה, ותודה לך על התגר, מאיר הוא אורות חדשים

בס"ד

רגע לפני הגשמים

נסעתי רחוק,

 למדבר ולהרים.

חפנתי דממת אלוקים

שיהיה לי בצד,

לימים הקרירים.

וחזרתי הביתה

למטר וגשמים,

ובלבי אוצרות ומטמונים.

תודה.

אין לי עוד מילים.

תודה על הכל,

תודה על חיים.

תודה.

מילה אחת ולא יותר.

תודה מכל הלב

לא פחות ולא יותר.

תודה על מה שיש לי

על כל מה שלי לא מגיע

תודה אפילו שלפעמים קצת מזוויע.

קיצר תודה,

מכל הלב והנשמה.

תודה תודה ושוב תודה.

בין רגבי אדמה רטובים

רטובים

וריח חדש-ישן של גשם

ראשון

מגיע נבט ירוק

מבשר:

היום נצא לרקוד

בשלוליות שנקוו

בשדה, ונאסוף שבלולים.

ומחר כבר

תפלח המחרשה את

כל היופי הזה

להצמיח לחם לעבודת

האדם -

לומר עליו

תודה.

איזו זכות גם יש לך שאתה מכיר ביכולות שלך.

זה מדהים.

'מרחבים'. אבל אני בספק אם התכוונת לזה.

קצת לא אופנתי בפורום הזה אבל הייתי ממליץ לך להפרד זמנית מהכתיבה, לפחות כל עוד היא לא קוראת לך בעצמה..

לפעמים הצורך בכתיבה, הוא למצוא דרך הבעה לרעיונות ותכנים, שקשה או בלתי אפשרי להביאם לעולם בדרכים הרגילות של שיחה או לימוד. יכול להיות שאת נמצאת במקום שבו נקודות האור שאת מעוניינת להאיר בעולמנו, מקבלות דרכי ביטוי אחרות. השיממון שבכתיבה המאולצת נובע בין היתר מנקודה זו עצמה- שאת לא מחדשת בכתיבה הזו שום דבר שחייך עצמם לא מבטאים ומאירים.

מקווה שהועלתי.      

לדעתי (המבוססת בעיקר על רבינו נחמן מברסלב זיע"א בליקוטי מוהר"ן, אם תרצי אפנה אותך למקורות ספציפיים) אדם צריך לחיות בכל עת את המקסימום לפי מה שמתאים לכלים המצויים אצלו באותה עת, ואם ברגע נתון כלי הכתיבה אינו מצליח לשמש אותך, רצון ה' הוא שתחדשי את ההתבוננות שלך בעצמך ובכוחותייך- אולי יש כשרון נוסף שהגיע זמנו להופיע. אולי בהמשך אף יוכל להשתלב היטב עם הכתיבה.

כמשל נסי לדמיין בגד אהוב שאת מחוברת אליו מאד, ויום אחד את מגלה שהוא כבר לא נותן לך את התחושה הנעימה והמוכרת. סביר מאד שגם אם תחליטי להפרד ממנו ולחפש הופעה חדשה, את הבגד האהוב לא תזרקי אלא תשמרי במדף גבוה בארון. אולי יום אחד יתאים לנעליים חדשות (או מטפחת בבוא העת) ויאיר באור חדש.

הכשרונות שלנו ודרכי הביטוי שלנו הנם הלבושים של הנפש שלנו, ואינם הנפש עצמה. האחיזה בהם בכוח עלולה להזיק לנו ולהפריע לנו להתחדש. 'חדשים לבקרים רבה אמונתך'       

 בליקו"מ- תורה ער"ב בעניין לחיות בכל יום את ה'היום' שה' מזמן לנו.

            תורה כ"ט בעיקר בהתחלה בעניין הלבושים של האדם שהם כבודו והופעתו בעולם

זה היה כתוב לי על המיטה איזה זמן....

אומר המדרש:
"לדוד מזמור"- מלמד שנחה עליו רוח הקודש ושר שירה
"מזמור לדוד"- מלמד ששר שירה (ומתוך כך) נחה עליו רוח הקודש.
ע"כ.

ישנם ב' סוגים של יחס השראה-שירה.
הא'-- שירה המושרת מתוך השראה. בין אם זה המישור הרדוד- מנגינה נאה נוף יפה. מילים ערבות.
ובין אם במישור היותר גבוה- תורה, תפילה, רוח הקודש נבואה.

הב'- שירה מתוך מה שאני אוהב לקרוא "כיסוף לכיסוף" שממת נפש הממתינה להשראה. השיר "מוחין דקטנות" הוא דוג' טובה בעולם היותר רדוד לשירה כזו.

באופן כללי- אני חושב שהא' היא ה"מי מנוחות" בשירה. מה הלחץ? יש מחסום כתיבה? את ה"ניצוצות של השראה" אפשר לכתוב באיזה פתק. ולשים בצד. עד למוחין דגדלות. נו, הפסקה היא גם נחוצה לעיתים (שורות אלו נכתבות בבין הזמנים.)


ובאמת כשישנה "חסימה"-
אני חושב- שאפשר להגיע להרחבת הנפש גם ע"י עבודה עצמאית. לשבת, לחשוב להגיע לשורשי המחשבות. "מה מטריד אותי?". אם אין תשובה לזה, או שלפחות לא מוצאים אפשר לשאול- "לאיזה מצב אני רוצה להגיע?" אולי בכלל טוב לי במצב הזה.... וכד'.

לעיתים ישנם פגמים בנפש הנגרמים מגרעונות שחלקם התבטאו בעולם המעשי- תשובה על מעשי עוון היא חובה ומצות עשה דאורייתא. (וידוי והכל. כמו"ש הרמב"ם בתחילת הל' תשובה).

[מה עוד שאני שיש לזכור שבאופן כללי, כל התבטאות שלי- נאמרת ממצב ותכונת הנפש שלי. כולל משפטים אלו ממש.]

אני יכול לתת עצה לבנים- אחר התשובה וההתבונות וההתבודדות שאלו דברים לב' המינים-
טבילה במקוה.  המקוה הוא רחצת הנפש. ריחוק הטומאה ותוספת טהרה.
אחר הטבילה מומלץ לשוב להתבודדות נוספת ושוב להתבוננות, מה הלאה.

וכמובן- אפשר לכתוב שירים רדודים להנאה עד להתרחבות נפשית.


ודבר מעשי אחרון לבקשת פותחת השרשור- לימוד אמונה ותפילה אלו דברים המעוררים השראה ממקור יותר עליון. גם נוף יפה. ומקלחת טובה הם מרחיבים נפש האדם. מקור רדוד אבל זו התרחבות נפשית כלשהי.
"שלשה דברים מרחיבים דעתו של אדם: דירה נאה, אישה נאה וכלים נאים" אז ישנם גם הרחבות רדודות. כמובן ששורשם ממקור גבוה.

בהצלחה.

א כי את תמיד משתכללת ומתחדדת, גם אם רק בסגנון שאת כותבת

ב כי אז יש סיכוי יותר גדול שבאחת הפעמים פתאום תשני סיגנון או תקבלי הברקה

ההיא אמרה שכשיש מחסום\ משבר \כל אלה של כתיבה,
הפיתרון הוא פשוט לא להפסיק לכתוב. לכתוב לכתוב לכתוב ואז זה עובר

לא רק לשפוך ולפרוק, אלא לנסות לסגנן ולדייק - לכתוב ולמחוק שוב ושוב, להפוך כל קטע לבעל משקל ומשמעות. ממילא, הדברים יצאו מחודדים ומיוחדים יותר.