שהוא איך לומר, די יבש בדרך כלל-
אם מישהו מעלה משהו, אין הרבה מגיבים וכו.
בקיצור, ראיתי שבעבר היו כל מני אתגרים-
לחגים, לתקופות, שבועיים וכאלה..
אולי אפשר ככה להחיות את הפורום מדי פעם?
בתודה מראש..
יום מבולבל.
(מישהו יכול לתייג?)
היי וזהבקצרההמנהלים השפיצים שלנו די עסוקים ובנוסף הם לא הבייביסיטר של הפורום.
אם יש לך אתגר נשמח לשתף פעולה!
ואם יש לך עוד הצעות איך להפוך את הפורום לחי יותר כולם יהנו
יום מבולבל
נפתלי הדגאחרונה
מי את
קשה לזהות
התנערי מעפר
התכונני לבאות
הריני מזמן
את כל העולמות
לראות ביפיך
זיוך לחזות
ניכר שעברת
צלחת מסעות
כל כך גיבורה
דוממת תלונות
הכל מבינה
נטועת תורות
מיותרים הספרים
עיניך רואות
דעה את ה'
תובעת ברורות
יחידה ליחדך
כלים ואורות
אלקות פגשת
רוצה הויות
עיניך יונים
ענייך מאפילות
שמלת כלולותיך
העת לעטות
זמן גאולתך
הודך לגלות
להקים להדליק
שבעת הנרות
אי"ה מלכותי
מספרות המידות
הכתר לראשך
בשערותיך הקלועות
מלכה, לא שפחה
מלכת המלכות
אורך החוזר
עיני מסונוורות
מנסות לעכל
לצל רגילות
ללבנה הקטנה
חלשת הזריחות
סוף סוף נפגשנו
שני המאורות
למה יש קטע בכל השירים פה לגמור עם פנייה לישות ע"פ רוב נקבה?!....
אני טוען- זו השפעה של תרבות המערב. אבל מי שואל?!
עמיארץוע"פ רוב בפורום זו נקבה וזו הערה שולית בתמיהה הכללית!
ז"א שהשאלה הייתה על הפניה ליישות בפורום ולאו דווקא על זה שהיא ע"פ רוב נקבה אלא שזו הייתה הערה צדדית.
יוצא שמר לא קורא נכון (חו"מ- בפניה לזכר ולנקבה כאחד כותבים אליך)
ושוב. זה יפה. וזה מאוד נדיר שאני מציין ג' פעמים לשיר שהוא יפה!
בעיקרון זה נדיר יחסית שאני מציין לשיר שהוא יפה בכללי. אני יותר מחפף בעיקרון הזה לפעמים אבל ג' פעמים? לא נראה לי שציינתי כך מעולם!
עמיארץ
פיתה פיתההוא מאוד קריא.
מתנגן בראש.
השימוש במילים מעולה

עמיארץ
עמיארץ"אני והלבד לי"...
בהצלחה..קשה זה טוב :-)יש לי סוד
סוד כמוס
והוא שלי בלבד
חבוי, בצד
בפינה שבה נח
לפעמים קצת נשכח
סבלן הוא הסוד
מחכה שאקרא לו
שאתן לו קצת דרור
ינשום אויר, ייצא לאור
שנים של התעלמות
שמרתיו בקנאות
'שלי הסוד'
'אינו שייך לעוד'
ילד קטן
גאוותן וקצת קמצן
או אולי פשוט פחדן
הסוד הופך למיוחד
את בעליו המפוחד
ירא סודו לחלק לאחרים
את אור חייו כך סתם להזרים
מאז יחד התפתחנו
סודי ואני זה את זה למדנו
אנו הולכים ומתאחדים
מפנימים ומבינים
כל כך קשורים, מחוברים
והקשר החזק מרפה
את האחיזה החזקה
ששמרה אותו קרוב קרוב
חנקה אותו, בחיבוק דוב
'לך לך' אני כבר אומר לו
תספר לכולם
כל מי שעדיין מוכן
שלא התייאש ממך
אחרי כל כך הרבה זמן
מי שלא מפחד ממך
למרות הצללים
שהיו מנת חלקך
עדות לגדלך..
(נכתב ללא תיקונים..)
ריח מסחרר, משכר,
לעתים הוא גם משקר.
האדמה נפתחת לכוננות ספיגה,
הצמחים משתוללים משמחה.
אהבה אינסופית מריבונו של עולם,
שמחה וששון מביא לכולם.
גשם
אין מלים לתאור הצינור הארוך,
דרכו הגעתי עד הנה
אין מילים
אין מילים לתאור הברזלים המלובנים
הנפילות לקוצים
אין מילים לתאור הכאבים
אין נשימות דומות בפנים
בצינור החיים
אין נשימות, יש בוקושי אוויר למילים
אין רגעים שנועדו למנוחה
להפסקה מהריצה
אין רגעים נקיים מאשמה
אין שאלות בנוגע לדרך
לערך
שהבאנו על עצמינו בשקרים
ואין רצונות בשלכת
בצבעים הנופלים
אין רצונות ברגעים עדינים
ואין סוף ללא דופי
ללא יופי
ללא קבצן הנהנה מעופי
ללא שקרים
ללא חיים
אין סוף לאדון הזקנים

שמעתם? וזה בערך יהיה בסוף בין הזמנים הבא.....
בעצם- יהיה לי עד אז בטח עוד כמה. (נקווה שאהיה יותר גבוהה עד אז...)....
אבל לפחות תתנו לי עד אז!(תגידו אם אתם מוכנים. שאתחיל להריץ...
שְׁתִיקָתִי-
מָזוֹר כְּאֵבָי
מָקוֹר נֶחָמָתִי
עֵת הִרְהוּרֵי סָפֵק מַפְצִיעִים.
שְׁתִיקָתִי-
קֵץ תְּלָאוֹתַי
פֶּרַח שׁוֹשָׁנִי
בֵּין אֵינְסְפוֹר שְׂדוֹת קוֹצִים.
שְׁתִיקָתִי-
לֵב נַפְשִׁי, אוֹר פָּנַי;
חַיָּי.
שְׁתִיקָתִי-
הֶרְגֵּל נְעוּרַי
פָּחַד נִשְׁמָתִי
מֵעָבָר הָרוֹדֵף נִמְלָטִים.
שְׁתִיקָתִי-
מָבוֹךְ סְתִירוֹתַי
אֵפֶר גּוּפִי
בֵּינוֹת אַלְפֵי גִּנּוֹת פְּרָחִים.
שְׁתִיקָתִי-
חוֹמַת פִּי, נֶדֶר שְׂפָתַי;
כְּבָלַי.
שְׁתִיקָתִי שְׁתִיקַת חַיִּים;
וְהִיא
הוֹרֶגֶת
אוֹתִי
אשמח אם ינעץ....
אומר המדרש:
"לדוד מזמור"- מלמד שנחה עליו רוח הקודש ושר שירה
"מזמור לדוד"- מלמד ששר שירה (ומתוך כך) נחה עליו רוח הקודש.
ע"כ.
ישנם ב' סוגים של יחס השראה-שירה.
הא'-- שירה המושרת מתוך השראה. בין אם זה המישור הרדוד- מנגינה נאה נוף יפה. מילים ערבות.
ובין אם במישור היותר גבוה- תורה, תפילה, רוח הקודש נבואה.
הב'- שירה מתוך מה שאני אוהב לקרוא "כיסוף לכיסוף" שממת נפש הממתינה להשראה. השיר "מוחין דקטנות" הוא דוג' טובה בעולם היותר רדוד לשירה כזו.
באופן כללי- אני חושב שהא' היא ה"מי מנוחות" בשירה. מה הלחץ? יש מחסום כתיבה? את ה"ניצוצות של השראה" אפשר לכתוב באיזה פתק. ולשים בצד. עד למוחין דגדלות. נו, הפסקה היא גם נחוצה לעיתים (שורות אלו נכתבות בבין הזמנים.)
ובאמת כשישנה "חסימה"-
אני חושב- שאפשר להגיע להרחבת הנפש גם ע"י עבודה עצמאית. לשבת, לחשוב להגיע לשורשי המחשבות. "מה מטריד אותי?". אם אין תשובה לזה, או שלפחות לא מוצאים אפשר לשאול- "לאיזה מצב אני רוצה להגיע?" אולי בכלל טוב לי במצב הזה.... וכד'.
לעיתים ישנם פגמים בנפש הנגרמים מגרעונות שחלקם התבטאו בעולם המעשי- תשובה על מעשי עוון היא חובה ומצות עשה דאורייתא. (וידוי והכל. כמו"ש הרמב"ם בתחילת הל' תשובה).
[מה עוד שאני שיש לזכור שבאופן כללי, כל התבטאות שלי- נאמרת ממצב ותכונת הנפש שלי. כולל משפטים אלו ממש.]
אני יכול לתת עצה לבנים- אחר התשובה וההתבונות וההתבודדות שאלו דברים לב' המינים-
טבילה במקוה. המקוה הוא רחצת הנפש. ריחוק הטומאה ותוספת טהרה.
אחר הטבילה מומלץ לשוב להתבודדות נוספת ושוב להתבוננות, מה הלאה.
וכמובן- אפשר לכתוב שירים רדודים להנאה עד להתרחבות נפשית.
ודבר מעשי אחרון לבקשת פותחת השרשור- לימוד אמונה ותפילה אלו דברים המעוררים השראה ממקור יותר עליון. גם נוף יפה. ומקלחת טובה הם מרחיבים נפש האדם. מקור רדוד אבל זו התרחבות נפשית כלשהי.
"שלשה דברים מרחיבים דעתו של אדם: דירה נאה, אישה נאה וכלים נאים" אז ישנם גם הרחבות רדודות. כמובן ששורשם ממקור גבוה.
בהצלחה.
נשלח גם לפסיפס
מקווה שיועלה מהר..
לאן שלא הלכתי
וגם כשהתרחקתי
לווה אותי קולך.
כשבדרכים רבות נדדתי
כשמעדתי ונפלתי -
נשאתי הבטחה :
איתי אתה
בנפשי שנפשך.
כי אם אסק שמיים שם אתה
ואם ארד שאול -- -
הינך
אם אגביה עוף, אף אם ארחיק נדוד
עודני לו לרעיה והוא לי - דוד
-----------------------------------
* השיר התבשל כ4-5 שנים בשורות בודדות, עלה על הכתב בחג הסוכות ה'תשע"ז.
טל אוריהומבין הדמים הרותחים
לב כוסף ואין לו רוייה
שמיים מעליי נפתחים
ואזעק אל מול דמות קודש י-ה.
ותיפול עליי הרוח
ואבך ביגוני כנגן המנגן
ועת כי יחדל בי הכח
ואדע כי שמו עודו עליי מגונן.
ועת כי יפחד בשרי
ירעשו עצמיי וכל כליותיי
ושעה אשר בה ייעצב לבבי
אתקדש בקריאת שמו עליי.
ובאין לי מנחם מכל אוהביי
בהפוך יום חגי למספד
אתעטף בקדושה, ושמך על שפתיי
ובראש כל הרים קריאת "שמע" תהדהד.
ובהעלות העולות
גוף- בשר-עצמות-נשמות
תחובר קריאתי עם קריאת הקדושים
ובשרשרת דורות ארוכה מדמעות
יעמדו הם מולך במנחת ביקושים.
וממעל ומתחת
תישמע התחינה
למענך אלוקינו
הושע -נא!
----------------------------------------------------
* נכתב בלב מדמם לזיכרון הקדושים הרב נחמיה לביא והרב אהרון בניטה הי"ד, אשר נרצחו בסימטאות ירושלים עיר הקודש בחג הסוכות התשע"ו
הייתי צריכה לקרוא את זה פעמיים כדי להבין את העומק.
אהבתי בטירוף!!
טל אוריהרק נראה לי מוזר ההינך המודגש כשהוא נטוי.
השני, טוב הכרתי את נמחיה לביא,
אז היה לי קשה לקרוא. סליחה
-
לילה
ושוב הגוף שאני
מתכווץ.
מתכווץ אל תוכי, גמלוני,
אלף תאי גן של בדידות מונחים זה לצד זה,
מצורפים זה לזה ברישול
נפרמים כשאיש אינו
מבחין.
ללא דמעות אני
בוכה
גשמי בדידות זועפים בי
זועקים עצמם פנימה ולא חוצים
לא מצליחים לחצות את גבולות עורי
את גבולות ענן ליבי הכולא
אלף
מיליון
מיליון אלף עוברי דמעות קפואים.
אני בוכה
הצורך הזה רק
רק להיות
רק
להיות נראית.
שלום לך דודי
כבר המון זמן שאני מחכה לכתוב לך את זה. בודקת את עצמי כל הזמן שאני באמת ראויה לכתוב, לך בכלל ואת זה בפרט. אני רוצה שכשתקרא את זה לא תצחק עלי ולא תזלזל. רוצה לדעת שאתה באמת מאמין. מאמין בי וביכלתי לחיות את הכוחות שנטעת בי. מאמין שאני יכולה להתנער מהעפר, לקום וללבוש בגדי תפארתי. לקום ולרקוד, לחולל לצלילי הנגינה שלך, הרכה ומלטפת כל כך. אני רוצה לדעת שכשתקרא אתה רק תעמוד ותשתוק, תקשיב לקול השקט והזועק שלי, שאט אט, ביישן ונחוש הולך לו מסוף העולם ועד סופו, מתיימר להשיב לקול שלך ומנסה לומר את מה שאני כל כך רוצה כבר לכתוב. אתה בטח כבר סקרן מהו אותו דבר, ואני חוששת לאכזב אותך אחרי כל כך הרבה הקדמות.
העניין הוא ש- אני אוהבת אותך.... הצלחתי. אני צריכה לעכל שכתבתי לך את המילים הנוראות האלו. אתה בטח לא מבין מה אני עושה סיפור ממילים נדושות כאלו. כשאני חושבת על זה, הרי את האהבה הזו טבעת בי אתה בעצמך בכלל. נראה לי שעיקר הסיפור הטמון במילים שכתבתי, הוא שסוף סוף אני היא זו שמכירה בהן. הרי כבר שנים שאתה מחזר אחרי בלי סוף, אוהב אותי ומזכיר את זה בכל הזדמנות, ואני, אני מעולם לא הצלחתי להרגיש שאני באמת אוהבת אותך. ההתנהגות שלי כלפיך מעולם לא הייתה תואמת התנהגות של רעיה אוהבת. החזרתי לך תמיד רעה תחת טובה ואפר תחת פאר. נראה לי שפשוט השתכנעתי. השתכנעתי שאני אשה רעה, שאני לא יודעת להחזיר אהבה, שעדיף לך שאמשיך להתפלש בעפר ולהסתתר ממך, שעדיף לסתום את אזני מלשמוע את שירי האהבה שלך. אולי קיוויתי באיזשהו מקום שתמצא אותי למרות הכל ותכריח אותי להכיר באהבתך ולהתקשט לכבודך. תכננתי להשאר כך עוד זמן רב, אבל אני כותבת לך עכשיו כי מיציתי. נמאס לי ממשחק המחבואים הזה איתך. נמאס לי מהשקיעה ברחמים עצמיים ובהענשה עצמית. החלטתי להשיב לך כגמולך ולשיר את השיר שלי. אתה כבר יודע שקולי ערב ומראי נאווה, אבל אני רוצה להופיע בפניך, להראות ולהשמיע לך שגם אני מודעת לתכונות הנפלאות שנתת לי. אודה לך מאד אם תשלח אלי שליח עם הזמנה אליך, הזמנה לבית שלך, במועד קרוב ככל האפשר שבו תוכל לשמוע, לטעום, לראות ולחוש את אהבתי
שלך רעיה
סתם קפצתי לביקור בעולם הזה
חשבתי שיהיה נחמד
סתם נקלעתי לפה
אני לא קשורה
אל תסתכלו עלי כאילו אני בן אדם
גם על תסתכלו עלי כאילו אני חייזר
פשוט תעזבו
אני לא קשורה
לא קשורה למשפחה
לא קשורה לדור הזה
לא קשורה לטכנולוגיה
ולא קשורה לשום מגזר
אני סתם קפצתי לבקר
כי לא הייתה לי בררה
וקפצו עלי בחזרה
ברמיסה
קצת לפה
וקצת לשם
אבל לא עד בסוף בשום דבר
אני לא קשורה בכלל לכלום
וגם לא לעצמי
אני גם לא רוצה להיות קשורה לכלום
רק אליך ה'