פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 435)

אני נושם אותך
אלי
את כולך
את העומק
הפשטות
את היופי
הטמון
הנסתר
היפיפה

אני סופח
אל גופי
את הנגיעות שלך
בליבי
כל שיר
כל מכתב
שמרטיט
שנוגע
שזוהר
ופוצע

ואת לבנה
בתולה חרישית
כמעט בהישג יד
אך כה רחוקה
ואני כוסף
אליך
אהובה

ואת ניצוץ
של כוכבים
ואת בוהק
של ערפילים
ואת האור
ואת החושך
שזועק אלי
בלילה
שנסתר
באופק

ואת דמיון
ומלאכים
ואת ציוץ
של ציפורים
ואת שקיעה
ואת זריחה
ואת מפל
של צליל פריחה

ואת אני
ואני את
ואת עדי
דמיון אכזב
ואת חלום
ולא מושגת
ואת בכיות
בשלכת.

בס''ד

ולא יודע אם זה מתאים למקום הזה אבל רוצה לשתף שיר ראפ שכתבתי על אהבה נכזבית(חבר ביקש ממני לכתוב את זה בשבילו,והוא סיפר לי מה הרקע שלו איתה אז הלכתי על זה)
בית א:
מה קורה אתי ואיפה אני נמצא?
הפכת אותי עיוור,ללא דרך מוצא
אני עדיין לא מעכל שזה נגמר בינינו
שנחזיק ידיים ברחוב וכולם ידברו עלינו
כותב דף ועוד דף ומחברת זה לא עוזר
מעדיף אותך על 1000 ביטים ברמה של דוקטור דרה
כל מה שהיה בינינו ואפילו לא בכית
האגו השתלט עלייך את כבר לא מי שהיית
לא מצליח להירדם בלילה,התמונה שלך בראש
מתעורר כל שעתיים ובוכה כמו ילד בן שלוש
נכשלתי שוב ושוב ואני ממשיך להיכשל
לעזאזל,את לא יוצאת לי מהראש יעל!
בית ב:
רק אתמול נפרדנו,איך זה לא כואב לך?!
עצב,כעס ודמעות,מה אני מוצא בך?!
רצחת לי את הנפש,רצחת לי ת'נשמה
לא לבכות 24-7 נהיה כבר מטרה
בשביל שתהיי שמחה עשיתי בשבילך הכל
ואת שברת לי את הלב וגרמת לי שוב ליפול
שלחת לי הודעה בכדי לפגוע בי שוב
אם זה לא ממך אז זה אף פעם לא חשוב
לא אכפת לך ממני,אבל ממנו כן?
כפוית טובה,חסרת בושה,אכזרית, זה לא הוגן!
זה לא השיר שמתנגן,זאת השנאה שלך כלפיי
''אתה חמוד,מאד נחמד,מצטערת יאללה ביי
יום אחד את תסבלי,מבטיח זה יקרה
טוען את האקדח,מכוון לראש ובלי לחשוש יורה

הרגע שאחרי

הנורא מכל.

 

השקט הרובץ על השדה

שמיכת גומי שחורה

 

כאילו גם עלי השלכת מתו.

 

מי ייתן לי את רגעי המלחמה הקודמים,

לפחות עוד ידעתי שיש

פה

חיים.

מה קרה?
שפתאום כאב .
שפתאום רטט.
למה האדישות,
משתלטת.
לא נותנת מקום.
לרגישות
לשיתוף
אוכלת מבתוך.
את בתוך מסכה,
סגורה.
__
מסכה אחת-
חיצונית .
שמיה
עליזה
רוקדת
עוזרת
מחייכת
__
מסכה שניה-
עצובה
בודדה
כואבת
קשה
אדישה
טובעת
מנסה לחיות..
___
יכול להיות שאני פוגעת?
למה האדישות הזאת?!
היא נותנת לו הרגשה
שההחלטה לא נכונה?!
שהבחירה שבחרנו לא טובה?!
אנא ה׳
תעזור לי
לנו
תכוון אותי
ואותנו
למצוא את הדרך הנכונה
והישרה

(בהשראת השיר "חוזה, לך ברח!" של ביאליק)

 

שוב אתה נשמע

לצו אלוקי:

חוזה, לך ברח!

שוב מקעקע אות

קין: מוקע

מוקיע

נע ונד.

 

עוד לא מאוחר:

עמוד.

אל נא תברח!

 

---לא אברח.

אך הנה מוטל גופי, דומם

מעוות, מתוח בכבוד,

ועיני חוזות

אך מוות.

ואיה רוח אפיים

שנישבה בעורקי

נדודים?

כל יום הוא מבקש

להגיע

ונעלם.

כל יום הוא מבקש

להופיע

ונאלם.

 

גם היום הוא ביקש

את הבמה

והתחמק.

גם היום הוא ביקש

הנשמה

והתרחק.

השיר.

הָרֶגַע הַנּוֹרָא בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם

לֹא מִלְחָמָה
וְלֹא דָּם
לֹא סִיּוּט
לֹא רצַח
לֹא מַכּוֹת
לֹא טְבִיעָה
וְלֹא הִתְעַלְּלֻיּוֹת.
הָרֶגַע הַנּוֹרָא בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם:
הַדְּמָמָה
דמְמַת הַמָּוֶת
קוֹל כל כָּךְ חָזָק
שֶׁלֹּא נִשְׁמָע
בְּאֹזֶן
רַק בַּלֵּב
שֶׁנִּשְׁבָּר לָרְסִיסִים מִכְּאֵב
עֵינַיִם מתנפצות מִבֶּכִי
דְּמָעוֹת הוֹפְכוֹת אֶת הַלֶּחִי
לְמֵעֵין מַגְלֵשָׁה שֶׁל זִכְרוֹנוֹת
כל דמְעָה מְבִיאָה אִתָּהּ עוֹד וָעוֹד תְּמוּנוֹת
וְהָאַף
הוֹפֵךְ לַצִּנּוֹר לַלֵּב
מְמַלֵּא אוֹתוֹ בְּרֵיחוֹת טוֹבִים
זִכְרוֹן חוּשִׁים
כלכך טוֹב
עַד כְּאֵב
הָרֶגַע הַנּוֹרָא בְּיוֹתֵר בְּעוֹלָם
הוּא הַדְּמָמָה
דמְמַת הַמָּוֶת

שוב מגירות עיני

התכלת

טיפות של יורה,

כמו מטח כדורי

עופרת, פולח לבבות.

 

רגשות מתדפקים

על כנפות המעיל(ה)

ואני מבריחה את הכפתורים, מסרבת

לפתוח:

בחוץ אורבת

מחלת האהבה.

 

(@חלילית אלט זה קצת ישן, אבל העליתי ביוחד בשבילך)

וכל מה שנשאר אצלנו במוח, ולא מתבטא במציאות.

כוונה

מילים, מן הפה ולחוץ
מטיילות בשביל החלום
מעשים, משנים מציאות
מביאים את המחר אל היום

וכוונות?
הן רק תפאורה
במת רפאים נטולת הופעה
כוונות
הן הדפים המקומטים
בסל האשפה
במשרדי התודעה

ירושלים בין ערבים
דממה חרישית מכסה הכל כשמיכה חמימה
ואני פוסע חרש ברחובותיה העטופים צללים
דוק של קדושה מכסה הכל עד למלוא העיינים
והנשמה לא שבעה מלראות
מלנשום אוויר צלול
אוויר שמהול כל כולו במתיקות שחודרת את כל חדרי הלב, שוברת את כל המחיצות
ומגיעה ישר לנשמה.
והגוף מתמלא,
רווה אבל שואף לעוד
והרוח הזאת
שלוחשת ברכות
שמזכירה נשכחות
מהפנטת,
מסחררת,
מלהטת,
ונושאת הכל.

אני נושם את כולה,
מנסה לאחוז ולו לרגע
במיסתורי הוויתה
בשקר היפיפה הזה
שמכסה על חורבן ללא תכלית
על דמי אחיי שזועקים מן הארץ
על בכיות אימהות עת בישלו עולליהן.
כאן דרך דוד המלך
ושלמה כונן מלכותו
כאן נותצו אלילים
בשיכרון חדוות עוזו
לכאן נשאונו כיסופינו
באלפי שנות נדודים
רק לרצון הארץ האחת
היו עינינו חוזים.

ובעת סילסולי המואזין
התאחדו עם קול סליחות אחינו בני המזרח
ובעת דם אהובים
התערב עם דם נבל
נשאנו רגליי
על עבר בית קודשינו
אל עברינו
עתידנו
ועומק משאלותינו.

על ההעדר
אשר מאין
אין קול
ואין דממה
ועל אשר אבד בלי דעת
בעת הכעסנונו
בחרון אף וזעמה.

ניגבתי את דמעות הכותל
התרפקתי על אבניו
וביקשתי ממנו שיגלה לי
סיתרי ליבו ומחשבותיו
על רווקה בת שלושים
עם אלפי נחלי דמעה
ועל שערי דמעות שלא ננעלו
אפילו בשעת הנעילה

דמעתי,
ייחלתי,
לגעת
ולו רק קצת
בפיתוחי החותם
בסוד ההויה
בהעלם,
בנסתר
שנפרש מבעד לאפילה

ירושלים,
ליבי- אהובתי
משוש חיי
וזיו הודי
את כל שירי האהבה
אשורר לך עד בלי די
כי את אהובתי-תמתי
את לי פרח
במדבר.

ב"ה אור ליום ראשון ז' בתשרי התשע"ז

מה אני רוצה?
מה אני יודע?
אנה אפנה?
מה לבחור בבוא הרגע?

ירדתי מהדרך
עצרתי בתהיה
לבדוק אם דרכי היא כשל מלך
האם היא נכונה

אולי עלי לפנות?
אולי לדהור ישר?
אולי רק קצת לסטות?
אולי פניית פרסה?

אולי אני צריך לעצור?
להפסיק להתקדם
לפני שלא יהיה אור
שאותי יחמם

זה בכלל נכון לי?
זה בכלל צודק?
זה בכלל כדאי לי?
אולי אני מצתדק?

מה אני חושב שזה?
עזרה? רצון לתת?
אבל אולי זה לא זה
אולי זה עוד לשאת

למה עוד לשאת?
למה שאכאב?
בשביל נפש מדוכדכת?
לאחריות משקל זהב?

לעזור אני יכול?
מה אני מבין?
אין לי שום מכחול
שמצייר את הבאים

זה כבד לי על הנפש
קשה בנשמה
לא רוצה שחרש חרש
אבלע באדמה

מה אני מרגיש?
להמשיך ישר ישר
אבל אינני כלל מכחיש
שרגש זה אינו מוכר

ואז הנה נגלה ה"יופי"
התרוץ שבא מהר
תגלה כך את האופי
תמלא את החסר

לא זאת בלבד יגיד ה"יופי"
זה יגרום להיפתח
עודף רגש עוד יגרום לי
שהשער יפתח

אני רוצה את זה
אך האם זו דרך נכונה?
האם כך אגרום לרטט
שיפתח את הנשמה

אבל אולי בכלל הדרך
היא טעות מיסודה
שימוש בה נוגד ערך
בעקרונות ישנה פגיעה

איך העתיד מכך יושפע?
אולי עכשיו בכלל נקבע?
ואם לא האם יפריע
להתחבר למטרה?

אין לי ידיעה
אך אני עדיין מאמין
שההוא ששם, למעלה
יעזור לי וייכוין

(בפרט מי שכבר מביע, @חלילית אלט.)

משהו שכתבתי פעם..

 

חרש חרש אני פוסעת על אדמה מתפוררת,

קרקע מוטלת בין שמיים לשום דבר

הלם הלם אני בולעת פחד וכאב עצום

כדי להמשיך לחיות בכלום

כלכך כואב למתוך חיוך

זה הורס אותי מבפנים

עולם של אמת מתנגש עם עולם של שקרים

ושוב נקודת המפגש הופכת אש של ממש

ושורפת

ולא מרחמת

בכל יום שאתה לא מקרב אותי אתה נותן לי להתרחק

תן לי להשאר קרוב אליך..

בס"ד

גופי הוא שופר

לא לקולי כי אם לקולך

שופר פשוט כמו הצעקה

הנפלטת עת ראיתי אותך

פתאום בשדה

בבגדיי הריקים

לידי, קרוב כל כך.

 

גופי הוא שופר חלול

וודאי מצאת כי לא תמצא

בי דבר מלבד רצונך.

 

ובמה אכבד אותך?

ובמה אתלה תקוותי לשנה המתקרבת?

מלבד רצונך הבוקע דרך

מיצריי

צרות עיני ופשעי

קטנות אמונתי ונשיפתי הדלה

אולי תנשוף גם אתה מן העבר השני

ותפיח בי רוח חדשה

תמלא חללים חללים שבי

באמונה ותקווה לטוב.

מי שישאר ומי שידע לזכור
ידע גם לאהוב, לתת גם כשיש..

יזכור את הימים שכמעט.
השתגענו אז התלוננו
איך החוסר צדק השביע אותנו..

לא נהנים
לא בכלל
לא שומעים את קולנו
הזר
איך השקט לנו זר

רוצים להיות כמוהם
כמעט ..
כמו מלאכים שנשברים
בסוף תפילותיהם
לא שוות ריקם

תודה לך שתפילותי
נענו
כי מה שברור לו
לא ברור לי
כלל

מודה לך על האושר
על היום
על החיים
עם החיוך
על הרגע שנשארנו רק

להוכיח שאנחנו יותר מכמעט

אנחנו כבר מעבר
לכמעט

מעבר לכמעט

זה קרה שוב,
נפלתי.
נשברתי.
זה כזה מגעיל,
מטמא את הנשמה
למה בכלל לראות את זה
עבר חודש שהצלחתי
ונפלתי..
זה כואב

עכשיו,
זה הזמן לקום
לראות את האור שנמצא איי שם
ולנסות להגיע אליו.
------------------------------------

שבוע בלעדייך
והנה זה קרה ,
נפלתי
כי אין אותך.
זו חברות תלותית?
זה טוב?
תראה לי את הדרך
הישרה
הנכונה
תכוון אותי אליה
להגיע
לאט זה נכון
אבל בסוף נגיע
לחשוב מהו רצוני?!
ומה רצונו?
צריך להגיע לפשרות..
עם אמונה בלב נצליח!
תודה על הכל
על ההבנה
ההקשבה
האמון


טוב זה לא פעם ראשונה שאני כותבת זה פעם ראשונה שזה כאן .
אני לא כזה יודעת לכתוב אזנה שיוצא יוצא
תודה חבר׳ה

זורק שורות

מאת : גיל שבת

 

זורק שורות ברחוב

על לוחות המודעות,

זורק שורות על הדף

אל תוך המגירות

שהשמש תזרח בתוכך

שתגלה מי אתה,

מי אתה באמת?

בורח לכל הרוחות

עם המילים, עם הפנטזיות

רחוק-רחוק ככול האפשר

למרות שראשך על הכר

בפארק או בחדר מן הסתם,

בקצה המרפסת או מול הים

זורק שורות לכל עבר

שתגלה מי אתה,

מי אתה באמת אפילו בסתר

אם זה רע או בסדר?

רק העתיד ילחש או יצעק,

רק העתיד יבכה או יצחק

לך בפנים

או אי שם עמוק בפנים

זורק שורות, מוצא חיים

העלתי משהו לפסיפס. אושר.
רק שזה העלה ממשתמש אחר. אנונימי. לא סימנתי אנונימי..
לחצתי על המשתמש ויש עוד המון יצירות. מה ששלי שעלה שם זה לא של המשתמש הזה.. זה שלי..!!
מה עושים??

חֶשְׁבּוֹן נָפַשׁ

כֵּיצַד נִתַּן לַעֲשׂוֹת חֶשְׁבּוֹן לְנֶפֶשׁ
חֶשְׁבּוֹן כְּמוֹתִי
וְנָפַשׁ נִצְחִית
הַבְּגָדִים לַבָּנִים
וְהֶחָטָאִים שֶׁחֹרִים
נִגּוּנִים יָפִים
ניגודים חָדִים
מַיִם שְׁקֵטִים
נֶפֶשׁ סוֹעֶרֶת
מְבַקֶּשֶׁת סְלִיחָה
מְמַסְפֵּר
אֲנָשִׁים
וְגַם מַעֲצָמָה
יְחִידָה אַחַת
נִצְחִית

בס"ד
יש בית א' עכשיו,בית ב' עוד לא הצלחתי לכתוב.בקרוב כן בעזרת השם יתברך בלי נדר
בית א':
דחית אותי,השפלת אותי ושלחת שוב הודעה
מאז שנכנסת לי לחיים רק פגעת ועשית לי רע
אולי זאת אשמתי,אולי זה לא אנחנו
אולי אלו הרגשות שאותם אנו זנחנו
אולי זה הפחד לאבד,אולי זה הפחד לשנוא
אולי זה הפחד שזה ייגמר ב"מצטערת אבל לא"
אולי הכל בראש שלי ובכלל זה דמיונות
אולי אנחנו לא מכירים ולא נועדנו להיות
נכון לעכשיו,איפה אנחנו עומדים?
אולי פרידה כואבת ואולי בשורה טובה להורים
תעני עכשיו בכנות,את רוצה שזה ייגמר?
הלב שלי כל כך מבולבל,פגוע ובוער
ה' עכשיו גוזר,אלו,עשרת ימי תשובה
תעזור לי להחליט האל הגדול הגבור והנורא...