שרשור חדש
אתמולזכרושיצאנולרקוד

וְאֶתְמוֹל עָמַדְתִּי

וְאָמַרְתִּי לָהּ

שֶׁאֲנִי אוֹהֵב

כְּמוֹ לְחִישָׁה חֲרִישִׁית

שֶׁל גַּלֵּי הַמַּיִם

כְּמוֹ אֹפֶק מוֹרִיק

בֵּין שְׁלֶכֶת לַשָּׁמַיִם

כְּמוֹ סְפִינָה קְטַנָּה

בְּיַם אֵין־סוֹפִי

אוֹ עַפִּיפוֹן זוֹרֵחַ

בִּשְׂדֵה קוֹצָנִי

כְּמוֹ אֹשֶׁר אָבוּד

שֶׁנֶּעֶלָם בַּעֲלָטָה

וּנְשִׁיקָה עֲרָפִילִית

שֶׁנִּמּוֹגָה בָּאֲפֵלָה

כְּמוֹ אֶתְמוֹל וְהַיּוֹם

וְאוּלַי גַּם מָחָר

כְּמוֹ פֶּרַח זוֹהֵר

וּמֵאִיר אֶת הָהָר

כְּמוֹ אֶלֶף שְׁקִיעוֹת

וְשֶׁמֶשׁ מַבְהִיק

כְּמוֹ אוֹר אֵין־סוֹף

שֶׁזוֹהֵר וּמַדְלִיק

כְּמוֹ אֲנִי וְאַתְּ

חָגִים כָּאן יַחְדָּיו

כְּמוֹ לִהְיוֹת רָטוֹב

בְּתוֹךְ נַחַל אַכְזָב

כְּמוֹ לִשְׁאוֹל וּלְרַצוֹת

וּלְפַעָמִים גַּם לָגַעַת

כְּמוֹ לָתֵת וּלְבַכּוֹת

וּלְפַעָמִים גַּם לָקַחַת

כְּמוֹ לוֹמַר אוּלַי שׁוּב

נְנַסֶּה עוֹד פַּעַם

כְּמוֹ סוֹפוֹ שֶׁל שִׁיר

שֶׁנִּכְתַּב בְּזַעַם

כְּמוֹ עִיגּוּל מִתְהַפֵּךְ

וּמֵאִיר אֶת לִבֵּנוּ

כְּמוֹ אֹשֶׁר חֲרִישִׁי

שֶׁנִּכְנַס לְפֶתַע

אֶל חַיֵּינוּ.


ואוו יפההוד444
תודה ❤️זכרושיצאנולרקודאחרונה
ירושליםזכרושיצאנולרקוד

ירושלים בין ערביים

דממה חרישית מכסה הכל כשמיכה חמימה

ואני פוסע חרש ברחובותיה העטופים צללים

דוק של קדושה מכסה הכל עד למלוא העיינים

והנשמה לא שבעה מלראות

מלנשום אוויר צלול

אוויר שמהול כל כולו במתיקות שחודרת את כל חדרי הלב, שוברת את כל המחיצות

ומגיעה ישר לנשמה.

והגוף מתמלא,

רווה אבל שואף לעוד

והרוח הזאת

שלוחשת ברכות

שמזכירה נשכחות

מהפנטת,

מסחררת,

מלהטת,

ונושאת הכל.


אני נושם את כולה,

מנסה לאחוז ולו לרגע

במיסתורי הוויתה

בשקר היפיפה הזה

שמכסה על חורבן ללא תכלית

על דמי אחיי שזועקים מן הארץ

על בכיות אימהות עת בישלו עולליהן.

כאן דרך דוד המלך

ושלמה כונן מלכותו

כאן נותצו אלילים

בשיכרון חדוות עוזו

לכאן נשאונו כיסופינו

באלפי שנות נדודים

רק לרצון הארץ האחת

היו עינינו חוזים.


ובעת סילסולי המואזין

התאחדו עם קול סליחות אחינו בני המזרח

ובעת דם אהובים

התערב עם דם נבל

נשאנו רגליי

על עבר בית קודשינו

אל עברינו

עתידנו

ועומק משאלותינו.


על ההעדר

אשר מאין

אין קול

ואין דממה

ועל אשר אבד בלי דעת

בעת הכעסנונו

בחרון אף וזעמה.


ניגבתי את דמעות הכותל

התרפקתי על אבניו

וביקשתי ממנו שיגלה לי

סיתרי ליבו ומחשבותיו

על רווקה בת שלושים

עם אלפי נחלי דמעה

ועל שערי דמעות שלא ננעלו

אפילו בשעת הנעילה


דמעתי,

ייחלתי,

לגעת

ולו רק קצת

בפיתוחי החותם

בסוד ההויה

בהעלם,

בנסתר

שנפרש מבעד לאפילה


ירושלים,

ליבי- אהובתי

משוש חיי

וזיו הודי

את כל שירי האהבה

אשורר לך עד בלי די

כי את אהובתי-תמתי

את לי פרח

במדבר.


וואוווכְּקֶדֶם
תודה רבה ❤️זכרושיצאנולרקוד
אהבתי ממש את ההתחלה.ימח שם עראפת
זה התחבר לי מאד עם טיול לילי שעשיתי שבוע שעבר בסמטאות ירושלים השוממות, בשלוש בלילה.


אבל אז הבית על הכותל ממש הרס לי, והזכיר לי סיפור שכתב דוד אריאל:


"מעשה באדם אחד, שנשא אישה אחת שכל מיני יופי וחן היו בה. והיו אוהבים הרבה. והיו מחבבים זה את זה במיני חביבויות, ונשאו חן בעיני העולם שנים הרבה. לימים, החל אותו אדם להגיס ליבו באשתו, והיה נותן עיניו באחרות כפעם בפעם, והייתה מצטערת. פעם ראה אותה הגמון אחד, ורצה לקחתה. כיון ששמע בעלה, נאזר גבורה ויצא לקראתו בסיף. והיו מתגברים פעם זה ופעם זה, עד שגבר אותו הגמון, ושם אותו בבית האסורים. והיה בוכה הרבה על אשתו, שכבושה היא ומחוללת בבית אותו הגמון. כיון שיצא אותו אדם מבית הסוהר, הלך לבקש את אשת נעוריו, ולא מצאה, שהביאה ההגמון בחדריו, והיתה אסורה שם. ובא לבית ההגמון במחתרת, וראה שתלוי שם איקונין שלה. ולקח האיקונין, והלך לביתו, והיה מחבבו חיבוב גדול. ובכל יום, כיון שהיה נותן בו עיניו, היו עיניו יורדות דמעות, והיה מנשקו מנשיקות פיהו, והיה נאנח מי יתנני ואזכה לשוב אל אשת נעורי. ולא שהיה אותו איקונין יפה כל כך, וגם לא היה דומה כל כך, אלא שכיוון שהיה רואהו מיד היה נזכר בה וביופיה ובחינה. כיוון שעברו שנים הרבה, תש זכרונו, ולא היה זוכר כל כך זיו פניה. רק היה בכל עת נותן עיניו באותו איקונין ובוכה. ובכל עת שהיתה באה לו צרה, היה אומר, לו הייתה עמי ואני עמה לא היתה באה עלי פורענות זו. לימים, נודע לו לאותו הגמון שכך מעשהו, וגזר ליקח ממנו האיקונין, ובאו ולקחו ממנו האיקונין, והחזירו אותו למקום שהיה תלוי בו. והיה אותו אדם מצטער ובוכה, ובכל יום ויום היה מתהלך בחצר בית ההגמון, וכיון שהיו הדלתות נפתחות, היה זוכה להציץ באותו איקונין, וכל מחשבתו היתה איך ישוב אליו אותו איקונין. לימים, תשש כחו של אותו הגמון, ואזר אותו אדם חלציו, וקיבץ חיל גדול, ובא עליו וצר על חומותיו. ועשה לו הקב"ה נס גדול, וגבר עליו. כיון ששמעה אשת נעוריו שאין היא אסורה יותר, מיד יצאה משביה, ועמדה בחצר הבית, שיראנה בעלה בבואו. כיון שפרץ בעלה בחומה, עבר על פניה, רץ אל הבית, נטל האיקונין והלך לביתו.


ובכל שנה היה אומר הלל והודיה על הנס הגדול שנעשה לו, שעתה האיקונין של אשת נעוריו תלוי בביתו ולא בבית אחרים ח"ו. והיו מתקבלים ברחמים וברצון."

נגיד שכולם יעלוקעלעברימבאר
להר הבית, מה הבעיה לבכות על הכותל כחלק מבכי על חורבות ירושלים, במיוחד שיש כאן חורבה בת 2000 שנה בניגוד לחומה שהיא בת 500.


"כי רצו עבדיך את אבניה, את עפרה יחוננו"


אבני הכותל הן חלק מאבני ירושלים העתיקה, עם או בלי קשר להר הבית

אתה יודע מה הבעיה. ותקרא את הסיפור ששלחתי.ימח שם עראפת
אבל כשבוכים על אבני הכותל, לאוקעלעברימבאר
דווקא מתכוונים למקדש, אלא בוכים יחד עם אבני חורבות ירושלים שבוכים בעצמם,


כנאמר באיכה "חומת בת ציון הורידי כנחל דמעה יומם ולילה אל תתני פוגת לך אל תדם בת עינך. קומי רני בלילה לראש אשמרות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל חוצות".


בין רעב גשמי, בין רעב רוחני, בין רעב נפשי

הבל הבלים הכל הבל. קרא את הסיפור וד"ל.ימח שם עראפת
אז לשיתטך, איפה בוכים יחד עם אבניקעלעברימבאר
ירושלים? אני מדבר על ירושלים, לא על המקדש, הרי בפסוק מוזכר "חומת בת ציון", הבכי על ירושלים בנפרד , ועל המקדש בנפרד. כמו אדם אבל על אב בנפרד ואבל על אם בנפרד
לשיטתי אני לא מדבר על בכי.ימח שם עראפת
אבל חומת בת ציון כן בוכה, אז לא נבכה יחד איתה?קעלעברימבאר
זה לא מה שמעניין אותי, ולא מה שהתכוונתי.ימח שם עראפת
התכוונתי למהות הכותל. אם אתה רוצה לבכות במקום לעשות, תבכה.
אפשר לעשות ולבכות יחד זה לא סותרקעלעברימבאר

גם הבכי יכול לעזור לעשיה.

אבל גם טוב כשבוכים וזועקים לה', לעשות זאת יחד עם הבכי הכללי של ירושלים, לקשר את זעקת הפרט לזעקת הכלל

אין לי עניין להיכנס איתך לדיון עקר שלא מעניין אותיימח שם עראפת
קרא את הסיפור ותבין מהמשל מה רציתי מפותח השרשור.
אשמח שלא תחריב לי את האשכול.זכרושיצאנולרקודאחרונה
למה?אשר ברא

בס"ד


שאלתי אותו 'למה?'

וזה לא היה מפחיד.

אז שאלתי שוב-

למה? למה? למה?


מהאדמה לא יצאה אש

והשמיים לא הפכו לשחורים,

יום הדין עוד לא הגיע.


המשכתי להגיד ולצעוק,

למה?

למה אתה לא מקשיב לי?

למה אתה גורם לי להרגיש ככה?


הולכת על הקצה.

חבל דק.. אבל לא נופלת.


הידיים מורמות לשמיים,

עוד שאלת למה אחת.

הרבה דמעות,

פרצוף של ילדה,

עיניים נוצצות.


אתה משתכנע?

משתכנע שמגיע לי?


לרגע אתה מרגיש כמו כולם,

לא מקשיב. לא עוזר. לא מושיע.

יחסי אהבה שנאה,

שגם בשנאה יש אהבה.


אתה סוחב את הפחדים שלי,

שולט במפלצות שלי..

ואם ברגע אחד מפלצת קטנה תשתחרר מהאחיזה שלך,

לא אזכור כמה חנון ורחום אתה.


אז אני ממשיכה לשאול אותך 'למה'

כבר צועקת, מתעצבנת.

לא ביער, לא בשדה.

במיטה כשבטח כל השכנים תוהים מי זאת המשוגעת

שצורחת ומשתגעת.


אבל תודה כי הגיע עֵת לִקְרוֹעַ וְעֵת לִתְפּוֹר, עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר, עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא, עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם.


-

"שֶׁכָּל אָדָם יְדַבֵּר וְיָשִׂיחַ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וִיַישֵּׁב עַצְמוֹ הֵיטֵב – מַה הוּא עוֹשֶׂה בָּעוֹלָם הַזֶּה. וִירַחֵם עַל עַצְמוֹ וְיִפְרֹשׂ כַּפָּיו בְּתַחֲנוּנִים וּפִיּוּסִים לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּזַכֵּהוּ בְּרַחֲמָיו הַמְּרֻבִּים לְהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ. וְיִשְׁתַּדֵּל לְהַמְצִיא לוֹ טְעָנוֹת וּבַקָּשׁוֹת עַל זֶה. וְעִנְיַן שִׂיחָה זוֹ יִהְיֶה בִּלְשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ".²


[1] קהלת ג', ו'-ז'

[2] שיחות הר"ן, ס"ח

מה דעתכם?זכרושיצאנולרקוד

בְּמַעְגְּלֵי הַזִּכָּרוֹן הָאֲפֵלִים,

לוֹטֵף אֶת שְׁאֵרִית הַיּוֹם הַנִּשְׁכָּח.

מִלִּים כְּעָלִים נוֹשְׁרִים בָּרוּחַ,

מְחַפְּשִׂים אֶת הַשֹּׁרֶשׁ שֶׁנִּגְדַּע.


וְהַלַּיְלָה יוֹרֵד כְּוִילוֹן שָׁחֹר,

וַאֲנִי עוֹמֵד בְּתוֹכוֹ בְּלִי קוֹל.

הַכּוֹכָבִים מְנַצְנְצִים רָחוֹק, קָרִים,

עֵדִים אִלְּמִים לְסוֹדִי הַגָּדוֹל.


רָצִיתִי לִגְעֹת בָּאוֹר הַנִּסְתָּר,

לִמְצֹא מִקְלָט בֵּין הַצְּלָלִים.

אַךְ הַיָּד מוּשֶׁטֶת וְאֵינָהּ מַגִּיעָה,

וְהַלֵּב הוֹלֵם בְּדִמְמָה שׁוֹאֶלֶת.


הַאִם יָנוּב עוֹד פְּרִי בָּאֲדָמָה הַיְבֵשָׁה?

הַאִם יִפְרַח שׁוּב הַגַּן הַנָּטוּשׁ?

אוֹ שֶׁנִּגְזַר עָלַי לִהְיוֹת צֵל עוֹבֵר,

נִשְׁאַר לְנֶצַח בַּלַּיְלָה הַחָשׁוּךְ?

חיבוק גדולנקדימון
יפיפהאני הנני כאינני

(אישית, קשה לי לראות מבנה לירי כזה בלי חרוזים ;)

כבר שכחתי מזה האמת שזה נכתב על ידי AIזכרושיצאנולרקודאחרונה

בהשראת שיר שלי.

בין זיג לחלוןאני הנני כאינני

 

מזמן נקרע לי הלב

משירים של מלחמה

עוד יום, עוד יום בעזה

מאבד ת'נשימה

ואיך שורף לי בנשמה

אחי, אחי שלי

צרחות שורטות את הדממה

מטען מרעיד ת'אדמה

ועוד פיצוץ של מרגמה

קובע את המילה האחרונה של הסמל שלי כ"מה-?"

 

עוד רעיה, עוד בת, עוד אמא

ודמעות שכבר חרצו מסלול

הוצאנו והחזרנו פנימה

פלא גבורת יתום ואח שכול

 

ואז שבים קדימה, אל מעבר לגבול

ממשיכים בשליש גובה, נצמדים אל השול 

עוד בית בהגנה, חיפוי של חלול

כבר שעה בין כוונות על הדלת ממול

 

בין זיג לחלון, מאחורי ספה בסלון

נזכר איך אמרו אז "הבסיס זה מלון"

איך בתוך כל האי ודאות

לא מאבדים את השפיות 

מאמין באלוקים ובצמד שלי, חיוּת.

 

---

 

אין לזה לאן (פול טראנק)

וואוארץ השוקולד
ממליץ לקרוא את הספר אור אינסוף.


ולחפש משהו שמתעסק ביצירה מדי פעם

...אני הנני כאינני

לגביי הספר - סקרנת. לגביי הדבר השני שאמרת - לא כ"כ הבנתי את כוונתך.

ארץ השוקולד

נשמע שקשה לך עם ההרס וההשפעה על הנשמה,

עיסוק ביצירה מסוימת יכול לאזן במעט לדעתי

זה מה שאנחנו עושים פה אני הנני כאינני
ארץ השוקולד
תהיתי בנושא, כי אני תוהה אם יצירה של כתיבה בהכרח יוצרת, לפעמים היא מתארת משהו שבור, מה דעתך?
יש פסקה של הרב זצ"ל בנושאאני הנני כאינני
פסקה די מפורסמת, נראה לי בהקשר של פסח. ביסודה (או נאמר, בציבוריותה) היא מתארת. שירת הקודש היא יוצרת.
ארץ השוקולדאחרונה
לכן הצעתי גם יצירה ולא רק תיאור
תודה, זה יפיפהכנר✍️
וכאן הבן שואל (נכתב בליל בדיקת חמץ)אנא עבדא דקב"ה

וכאן הבן שואל:

 

“אבא!

איה השה לעולה נעלה

גבוה יגיע עד מרום יעלה

ברוך שהצילני מאהבת חולה

הנה, יש שם איל, נאחז בעלה

 

אבא!

למה אתה בוכה, עוד חי יוסף

נמצא במצרים, לראותך כוסף

חכם הוא, כבר שנים מזון אוסף

מלך הוא שם, בזהב ובכסף

 

אבא!

למה אתה מורח דם על המשקוף

למה את אלילי מצרים רצת לערוף

יוצאים מעבדות לחירות, סוף סוף

אל ארץ כנען אליה הרבת לכסוף

 

אבא!

אם זהו דבר ה’ אבנה את המקדש

בית לעבודת א-ל מלך מקודש

מפואר הוא יהיה, שמו בו יתקדש

אעבוד יומם וליל, כל אשר נדרש

 

אבא!

אני לא מאמין! יוצאת אש מההר!

בית חיינו! מקום עבודתנו נרמס כעפר

החלפנו לבבנו, בקרבן שור-פר

יום זה יזכר לדורות כמר ונמהר

 

אבא!

למה אנחנו צריכים מהר לעזוב

אנחנו בבירת ספרד, אין מזה טוב

מה עשינו? לא פרענו איזה חוב?

לאן נלך? מה נעשה? ניזרק לרחוב?

 

אבא!

למה אנחנו פה? היה טוב בעיירה

למה הגרמנים כועסים? עשינו משהו רע?

בבקשה תגיד לי שלא חוזרים לרכבת, זה היה נורא

אתה מריח את זה? ריח של בעירה

 

אבא!

אתה מאמין, הגענו לארץ המובטחת

אחרי אלפיים שנות גלות, מצאנו טיפת נחת

מה זה? למה הערבים רוצים אותה לקחת

דווקא עכשיו, כשבפתח גאולתנו הפורחת

 

אבא!

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות

כימי צאתנו ממצרים נראה נפלאות

פוסח על בתינו יראה לנו ישועות

ומשיח צדקנו יביא הגאולות”

מ ו ש ל םekselion

אין מילים

...רחל יהודייה בדם
נוגע ללב וטהור
יפהפה, נוגע ללב, תודה על זה!קולמוס הנפש.

חוץ מהקטע אחד לפני האחרון בשורה האחרונה, שאם אתה זוכר אותי.. אתה וודאי יודע למה אני לא מסכים איתו..

 

אגב, טוב לראות שחזרת אלינו קצת..

 

@@אנא עבדא דקב"ה

 

לא עובד לי התיוג, לא נורא..

וואוו......!!תות"ח!

כמה המילים פשוט מהדהדות ומעלות בכי, כמה כיף שאמת צרופה עולה על הכתב, ומתארת בדיוק את מה שהנשמה זועקת, את מה שהלב זועק....

תודה רבה...!

שוב קראתי...חזק ביותר...תות"ח!

ממש תודה רבה

קונספט יפיפה!אני הנני כאינני

קצת יש "ליישר" את החריזה.

רמה גבוההנקדימון
הכתיבה מאוד מאוד טובה וחכמה.
באופן אישי קצת הפריע לי ה"אבא!" שחזר לכל פתיחה, והייתי שוקל לעשות עם זה משהו אחר - אבל זה רק הטעם שלי כך שלא נורא.
בכת מקרה, כתיבה מצויינת.
שוב קורא....תות"ח!

מילים פשוט מדוייקות וחותכות, תחושה שקשה לתאר....

וואווווונפש חיה.
מקפיץתות"ח!
נראה שממש התחברת..אני הנני כאינני
בהחלט....תות"ח!אחרונה
...כְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי כְּקֶדֶם בתאריך כ"א באייר תשפ"ה 21:26

.

אני יוצא מחר בעז"ה לבית קפה בירושליםאברהם א

 אני חוזר לי מהצבא ודי משעמם לי באזרחות ,

אז חשבתי לעצמי - למה שלא  אכיר כמה חברים פה מהפורום? נשמע דווקא די מגניב.

אז מי שרוצה מוזמן.ת לבוא איתי מחר לקפה תמרה בירושלים ואחכ אפשר לעשות (אם אנחנו ממש חנונים) איזה קבוצת קריאה על הדשא היפה ליד.

אז בואו נשמע להורים ונכיר אנשים זרים מהאינטרנט ;)

 

קפה של חנונים

 

 

הקפצתי בשביל שייכנסו לקבוצת וואצפימח שם עראפת
ברושיםאני הנני כאינני

שנה שלישית. שנה שלישית שאני עונד מחדש את כל הסיכות על מדי ה-א' וכל אחת מרגישה כמו דקירה בלב. יום שלם שכל פעימה קוראת "הכל בזכותו, אני חייב לו הכל". זה מתעצם ככל שמתקרבים לבית העלמין, עם כל חבר שעולה לרכב בדרך הדממה רועמת יותר ויותר. פשוט יושבים ושותקים. מהרהרים אסירות תודה, אֶבֶל, כיסופים לנחמה.

 

כבר מהשער, מִבֵּין עצי הברוש, נשקף שולחן השיש השחור, מזכיר ארון מתעטף בדגל ישראל, מזכיר את שנינו תחתיו בסוף המסע כומתה, מזכיר את הארון שעל הכתף שלי. מזכיר לי שהכל בזכותו. במחיר חייו.

 

ואז משפחות, חֲברה, חברים שנתנו בעבורם הכל. משמר כבוד, חצוצרה, כדורי חאקי. חייל מיוזע בדום לצד אבוקת 'יזכור'. זהו תם הטקס. לא, לא בשבילי. לא בשביל משפחה שכבר לא יכולה לבכות יותר. אל לכם להתבלבל, אלו רק אגלי זיעה כבדים שנמשכים להם מטה מבלי משים. כוחו של זכרון.

 

איך אני יכול לעמוד כאן? במה הדם שלי אדום יותר? מה חשבת לעצמך אז, כשלחצת את הרימון אל החזה, מושך אותי החוצה מהזיג? מה??

 

חוזרים לרכב, הפעם קצת מדברים. בסוף, אחרי שתיקה ארוכה, אחד ממלמל את מה שמהדהד לנו בראש מהרגע שנפרדנו בחיבוק מהמשפחה, "להיות ראויים. רק להיות ראויים".

 

 

מדהיםכנר✍️אחרונה
בכל דורכנר✍️

בכל דור/ כנר


בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו,

בכל דור ודור עומדים גיבורים להגנתנו,

בכל דור אלוקים משקיף על הסבל,

בכל דור ישנה הרגשה שהכל הבל.


ממצרים יצאנו אחד מחמישה,

בגרמניה הותרנו מאחור שישה.

במערכות ישראל איבדנו המון,

פרצופיהם מציפים את הזיכרון.


השכנה ממול, ההוא מהמכולת,

החייל על חומת העיר הנופלת.

החבר מהישיבה, ההוא מההר,

הג'ינג'ים הקטנים שמותם נגזר.


ילד בשחור לבן מרים ידיים,

ילד כתום בחיוך צחור שיניים.

בכל דור ודור,

בכל דור

בכל...

וואו. חזק מאוד. כתיבה מדהימהקרן שמש~
תודהכנר✍️
מדוייקעת הזמיר הגיע

כל מילה וגם התוכן

קלעת בול

תודהכנר✍️
וואו.אני הנני כאינני

יצירת מופת.

תודה😊כנר✍️אחרונה
ארבע אחיםכנר✍️

ארבע אחים/

 

ארבעה אחים, ארבעה ילדים,

יושבים, משחקים, רצים, מועדים.

מתגלגלים, שוכבים, על הנוף צופים,

וזריחה צובעת את השמיים היפים.

 

הראשון גדל ופרש כנפיים,

את ראשו העסיק בעבודת כפיים.

מתכנן ובונה, מנסר וממסמר,

משייף וצובע ואת המלאכה גומר.

 

השני איש של תבונה ומילים,

הוא מאמין גדול בעבודת נמלים.

פיו עסוק בוויכוח תכליתי,

ותמיד הוא מגיע לפתרון סברתי.

 

השלישי מחנך בנפשו וברוחו,

משפר, מלמד ומשקיע בכול כוחו.

בסבלנות מטה אוזן להקשבה,

ולבסוף נותן איזו עצה טובה.

 

האח הרביעי שלא נדע,

באבחה קטלנית נפשו נגדע.

גופו נותר במורד הגבעה,

וכך תם סיפורם של הארבעה.

 

שלושה אחים, שלושה אצילים,

יושבים, בוכים, עומדים, נופלים.

מתגלגלים, שוכבים, על הנוף צופים

ושקיעה מכבה את השמיים היפים.

 

 

 

השיר נכתב אמנם בהקשר שונה אבל הסרטון הזה הזכיר לי:

https://www.facebook.com/share/v/1Usy3Mpyfs/?mibextid=D5vuiz

 

 

יפיפה.אני הנני כאינני

נהנתי לקרוא. הקריאה זורמת, יש בה איזה מין בוסריות ילדותית שכזו, בסגנון. הסוף טראגי וקצת קודר ביחס לסגנון הכללי של השיר, מה שמוסיף פאנץ' חזק. תודה!

תודה רבהכנר✍️אחרונה
🎉שרשור היכרות תשפ"ה!!🎉אני הנני כאינני
עבר עריכה על ידי אני הנני כאינני בתאריך כ"ה בתשרי תשפ"ה 23:06

(חידוד קטן על מה שכתבנו שנה שעברה בשרשור היכרות) בכתיבה ישנו עקרון פואטי חשוב שכדאי להכיר, עקרון המוטיב. לפעמים, בתוך קטעי פרוזה או שירה נוכל למצוא עניין שחוזר, אם זה ריבוי צבעים, תחושות, מושגי טמפרטורה או מילים שמתארות מצב נפשי או גופני מסוים. ה'חזרה' הזו, שחוזרת ושונה, נקראת 'מוטיב'. ובחיים, כמו בכתיבה, גם כן יש מוטיב, דברים שחוזרים בתוכנו משנה לשנה, המידות, מאפייני האופי שלנו, אולי דעות או מעשים והרגלים. כמובן שיש בזה צד חיובי וצד שלילי. השנה, או לפחות לעכשיו, בואו ננסה להאיר את המוטיבים החיוביים שלנו, ולהיות מודעים לאלה שמעותד לנו שכר טוב על העבודה עליהם.

היופי באנונימיות הוא היכולת להיות הכי כנים עם עצמנו ואחרים בלי לחשוש מכך, להסיר את המסכה ולגלות את ה'שם' האמיתי שלנו, כיצד באמת היינו רוצים להופיע בעולם. לצאת ממגבלות הזמן והמקום, להציג את עצמנו מצד האמת אותה אנחנו מרגישים בתוכנו, ואז אולי לנסות לחזור ולהעמיק או להעריך מחדש את המציאות בה הרבדים הפיזיים שלנו נמצאים. אין כאן ח"ו קריאה 'לשקר' או להציג מידע כוזב, רק להיות כנים ועם זאת מאומתים. אז הפעם, נלך על כיוון קצת שונה...

 

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

 

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

 

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

 

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

 

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

 

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

 

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

 

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

 

שתהא שנת פדות והצלחה רוחנית וגשמית!

מגיב ראשון!!! ומה קרה לשאלות הרגילות והמובנות???ימח שם עראפת

1. איך היית רוצה שיקראו לך? בחיים אני רוצה שיקראו בשם שלי. עדיף המלא, היה מישהו שאמר לי שזה ארוך לו מדי ושאני אבחר שם אחד, וזה עיצבן אותי, אבל אין לי בעיה שמישהו יקרא לי רק בשם אחד.(כל עוד הוא לא אומר לי לבחור!)



2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? לא ממש הבנתי את השאלה...



3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]). לחיות בכל זמן שארצה אם אפשרות להשפיע על ההיסטוריה. הייתי מקריב את הפחד וההססנות שלי.



4. מה לדעתך היחס בין שירה לבין שירה? לא הבנתי. זה אמור להיות משחק מילים שזה מנוקד שונה כאילו...?



5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור). כן. תלוי אם זה שיר יפה או סתם גיבוב מילים. אם זה שיר עמוק אני גם כן אקרא אותו כמה פעמים. יש שירים שהשפיעו עליי, אפשר לומר שכולם אפילו, כי הלך הרוח של השירים בפורום הוא דיכאוני. ויש שירים שעוררו אותי לדברים מסויימים, ולא משנה מהם.



6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים). מדריך להבנת דברי מנהל הפורום.



7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך? לא יודע לענות על זה, כאילו אם אני כותב משהו לא תורני, אז מאליו אני כבר לא תורני... אבל לדעתי הדברים שאני כותב חופפים למצבי התורני.



8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה... @אני הנני כאינני (חשבת שתתחמק?)

...אני הנני כאינני

אני באמת צריך לכתוב על עצמי רש"י?🤐

רש"י??כנר✍️

יותר כמו תרגום😉

מה אני אעשה...אני הנני כאינני

מטבעי אני מתחכם גדול...

אני מקווה שהתגובה שלי תועיל להבין את העניין..

רק רש"י??? תוסיף רשב"ם ותוספותימח שם עראפת
ובכן..אברהם א

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

שמרלוק (כיף להגיד את זה)


2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

0 (בספק אם קיים שם משהוא)


3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

להיות שמח. הייתי רוצה להיות מוכן להקריב את התודעה בשביל זה.


4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

היחס לדעתי הוא כמו היחס בין התורה שבעל פה והתורה שבכתב.

תורה שבעל פה חביבה היא.


5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

הכתיבה בפורום ברמה גבוהה. נכנס לעיתים ותלוי ובתקופה.


6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

סבסוד לטיפול פסיכולוגי. פשוט גאוני..


7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

המקום התורני/אמוני דורש שיפור. לפחות ככה אומרים לי.

ובכתיבה יש הרבה יחס לשם.


8. @חסוי112

...אני הנני כאינני

באמת נהנתי

....כנר✍️

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

לא קריטי לי. הייתי נהנה גם אם מישהו היה פונה אלי בתור "לא קריטי לי" וכן אני יודע שזה בדיחת אבא אבל...

 

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

לא סגור בדיוק למה התכוונת אז אתן את התשובה מ"המדריך לטרמפיסט". 42.

 

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

מתלבט בין להיות יודע-כל לבין שילוב של סופרמן ומסטיק מ-X-MAN הייתי מוותר על העצלות והדחיינות שלי בנוסף כנראה להססנות ( סליחה על הגניבה "ימח שם עראפת" אבל זה שהגבת ראשון לא נותן לך בעלות על התכונה😉)

 

4. מה לדעתך היחס בין שירה לבין שירה?

לא בטוח שירדתי לסוף דעתך אתה מתכוון בין שירה כתובה לשיר מנוגן? אם כן אז זהו פשוט שני סוגי אמנות שונים אך מאוד קרובים ואף מתכתבים.

 

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

קורא, אם יש משהו שמוצא חן בעיני משתדל להגיב ולפרגן, חלק מהדברים שקראתי גרמו לי לחשוב על דברים אחרים שהנצו לי השראה לדבר שלישי ומשם הגלגל מתגלגל.

 

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

כול האמור לעיל נשמע מעניין.

 

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

משפיע כמו כל חלק אחר מהאישיות שלי.

 

8. מההקשר אני מבין אבל אני עדיין לא יודע מה פירוש המילה ניק. הראשון שיסביר לי את הפירוש שיראה עצמו כמתוייג.

 

ובכןאני הנני כאינני

ראו ולמדו.

 

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

עמי.

 

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

21-22 שנה כזה.

 

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

שקדנות. הייתי מוכן 'להקריב' את כעס.

 

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

לדעתי לא כל שיר יכול להיות מושר וכן להפך. יש שירים שהמנגינה עושה אותם למשהו עילאי יותר משירה כתובה (על אף שהכתיבה בהם פשוטה מאוד), ויש שירה כתובה שהתוכן שלה נעלה יותר יותר מהרבה שירים מושרים. 

 

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

אני קורא יצירות של אחרים אבל יותר קטעי קריאה ולא שירה, עליה אני בעיקר מרפרף, כך שלפעמים יש דברים שתופסים אותי. יש שירים שעוררו אותי לתגובה פואטית, וגם הרבה נקודות (כפשוטו) שהוציאו ממני דברים מעניינים  

 

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

אני הייתי רוצה לקדם בפורום דיון על שירה שנמצאת מחוץ לפורומים. אם היה ניתן לעשות מין 'פינות' כאלה בפורום (ושיהיה להן מקום מוגדר כזה בעמוד או משהו כזה) זה היה ממש נחמד.

 

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

הכתיבה שלי מושפעת אידיאולוגית מהמקום התורני שלי, אבל גם הרבה מחוצה לו, מהמקום הרגשי וההתפתחותי שאני עובר בחיים. תמיד יהיה בכתיבה שלי מסר (לפעמים גם לי לוקח זמן להבין אותו), אבל הוא לא חייב להיות תורני.

 

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

מישהי שהרבה זמן לא ראיתי כותבת @רחל יהודייה בדם, מסקרנות @געגוע~ , מתוך עידוד והזדהות @עובדתה' ובאופן קונקרטי @גור-אריה , @תיון ו @מוריה. 

חכו, אולי יבואו עוד בהמשך...

....תות"ח!
עבר עריכה על ידי אני הנני כאינני בתאריך כ"ו בתשרי תשפ"ה 0:03

1. ללו תנעמי (בפורומים).

2. 40 שנה.

3. זכרון צילומי. הייתי מוכן ל'הקריב' את הגאווה.

4. שירה- דבר מלא חיים ורגש שמכוון את האדם למקום נפשי מסויים. שיר- נותן יותר מרחב לקורא להתחבר לפי המקום שלו לשיר, ומנגד פחות עוצמתי ופחות דוחף אותך לבד למקום נפשי מסויים, מצריך ממך יותר מאמץ, יותר דמיון.

5. כן. פעם אחת בדר"כ, אם מרגיש צורך קורא עוד פעם/פְּעַמִים. כן, הקטע של @געגוע~ האחרון ממש הלהיב אותי, שילוב של סיפור טוב, תוכן טוב שגם שלובים בו "דברי-תורה", וסגנון יפה. אהבתי מאוד.

6. שיח בין הכותבים יכול לעזור. אולי לעשות אפשרות שכל מי שרוצה הערות על שיר כותב איזה סימן בכותרת, ואז כותבים לו הערות, והשיר יכול לצאת הרבה יותר טוב (ככה ראיתי בראיון עם ישי ריבו כמדומני שככה עושים הזמרים הגדולים. יש מישהו שהתפקיד שלו הוא להעיר/להאיר להם).

7. נראה לי שיש התאמה מאוד גדולה.

8. @רגש. @רץ-הולך @אברהם א 

..מוריה.

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

בשם שלי, הכי פשוט שאפשר, בלי שמות חיבה או כינויים.

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

ואי שאלה מעניינת, לוקחת לעצמי לחשוב עליה כשיהיה לי זמן יותר

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

האמת לא מחפשת דברים שאין בי בכלל, אולי טיפה הייתי מאזנת כמה תכונות, אבל לא מוותרת על אף אחת.

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

אממ לא כל שירה יכולה לקבל מנגינה. יש משהו במנגינה שלוקחת מהשיר ומהעוצמה של המילים. כמובן, היא מביאה איתה המון עוצמות אחרות, אבל זה לא תמיד מתאים.

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

כן, קוראת באופן קבוע, יש שקוראת כמה פעמים כדי לנסות לרדת לעומק, יש שקוראת כמה פעמים כי מרגשים אותי, ויש שיותר מרפרפת.. בהחלט יש שירים שעוררו בי. יש פה אנשים מוכשרים עם נפש מיוחדת!

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

באופן אישי מאד נהניתי בתקופה שהיו אתגרים שבועיים (ותודה ל @אני הנני כאינני  שטרח עליהם..), כרגע לא נראלי שתהיה לי הפניות ליותר מידיפעילות מצידי פה בפורום, אבל בטוח יהיה מחכים ומעניין בתור צופה..

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

לרוב הכתיבה שלי תנבע מתוך הקשר שלי עם ה', לא תמיד. 

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...
@רץ-הולך 

...כְּקֶדֶם
עבר עריכה על ידי אני הנני כאינני בתאריך כ"ו בתשרי תשפ"ה 1:56

 

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

  ממ לא כזה משנה לי, בדר"כ כמעט כל אדם מכנה אותי באופן שונה והתרגלתי לזה חח

 2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

   זו שאלה ממש עמוקה.. אני מאמין שנצח.

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

הייתי רוצה שמה שהיה לי ישוב אליי, לא ארחיב יותר אבל מקבל על עצמי להקריב את מה שמתבקש לזה.
4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

לא הבנתי

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

כיום כבר פחות אבל משתדל לחזור לכאן מדיי פעם. בעבר הייתי פעיל מאד כאן וכן קראתי כמה פעמים הכל, זה הפורום האהוב עליי והכרתי כאן הרבה אנשים יקרים לי.

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

לדעתי צריך יותר לאפשרי כתיבה חופשית גם אם הרבה מזה יהיו פריקות/שיתופים אינטימיים שלא כל כך מותאמים עם רוח התורה לרבות כפירה ואי צניעות. 

יש לי גישה רדיקלית שכל דבר שיוצא מהלב גם אם הוא נראה משוקץ יש בו אמת וטוהר.

הייתי מעודד גם יותר מפגשי פורום חושב שזה יכול לגבש את הקהילה שכאן. 

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

זו גם שאלה טובה, עד לא מזמן הייתי בטוח שאם אני במגמת ירידה ביחס לעבודת השם שלי אז גם הכתיבה שלי תדעך. אבל הבנתי שהן הכתיבה והן עבודת השם מופיעות תדיר ורק צריך להיות בקשב לזה על מנת לתת לזה להנביע. כלומר, אין רגע ספציפי שבו הכתיבה פועלת יותר, הנשמה תמיד הומה, הקושי המרכזי הוא להרפות ולתת לדברים פשוט לזרום.

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

@צדיק יסוד עלום 

 

 

יפה, תודה על ההיכרותצדיק יסוד עלום
אולי אנסה לכתוב משהו היום to sniff around
...נקדימון

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

>>שאלה קשה. מצד אחד, אני לא אוהב את השם שלי. מצד שני, אני כל כך מזוהה איתו כך שאני לא מצליח לחשוב על שום שם אחר להזדהות איתו.


2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)

>>איך אפשר להשתמש במימדי זמן לא מוכרים? אני לא מכיר כאלה.


3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

חשיבה מהירה ועיונית. הייתי נותן את הבושה שלי בתמורה.


4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

>>הספונטניות של שירה טובה מסוגלת להכיל גבהים או עומקים בעלי אופי מיסתורי שלא קיים בכתיבה רגילה שמטבעה, לדעתי, היא יותר שכלית ומיושבת.


5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

>>כבר כמעט ולא פעיל כאן, אבל כשכן הייתי אז קראתי בעיקר שירים ולא סיפורים או מסות.


6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

>>פינת מושגים מעולם התוכן הזה. נקודות לתשומת לב על איך לנתח שירים. "המלצות" של סופרים או משוררים אמיתיים.


7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

>>אין. אלה שני צדדים שונים באישיות שלי שאין ביניהם חיבור שמוכר לי.


8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

>>כפי שאמרתי, הרבה זמן לא הייתי כאן אז אני פחות מכיר...

יאא חיכיתי לזהגור-אריה

(האמת שפשוט נכנסתי לקרוא מה אנשים מכינים לסעודה שלישית, וראיתי שתייגו אותי @אני הנני כאינני תודה


 

טוב אז ככה..


 

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..

אין לי שם ספציפי, אבל בוודאות לא את השם שלי.. לא מתחברת אליו
 

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו) 

לא הבנתי מה השאלה.. ומה זה תדרוך?!
 

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).

עמידה בזמנים, ובאופן כללי גם במילה שלי..

 

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)

המוזיקה בעיניי מעלה את המשמעות של המילים, ואני יותר מתחברת לשירים שאפשר גם לשמוע מאשר שירה כתובה

 

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

קוראת בעיקר כשאני נכנסת לכתוב, ואני בן אדם די רגיש, אז כמעט לכל שיר שאני קוראת אני מתחברת.. לא יודעת דוגמאות ספציפיות עכשיו, אבל היה שיר של @ימח שם עראפת שממש התחברתי אליי
 

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).

הכל מבורך

 

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?

אני עוברת תהליכים לא הכי פשוטים בקטע ה׳תורני׳ שלי.. אז עם כל ההתכחשות זה קשור במיליון אחוז

 

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

@רחל יהודייה בדם כפרה עליה שתמיד מפרגנת לי, בלי להכיר אותי אפילו


 

שתהא שנת פדות והצלחה רוחנית וגשמית!

ובכןרוכב שמים

1. שחף.

2. עשור מאחורי כולם.

3. שבירת הגבולות תמורת היציבות שלי. לפרוץץץ

6. הדרכות ואתגרים.

7. אי אפשר להפריד ביניהם. 

מחמם את הלב לראות שאנשים קצת זוכרים אותי פהרץ-הולך
עבר עריכה על ידי אני הנני כאינני בתאריך א' בחשוון תשפ"ה 18:24

1. איך היית רוצה שיקראו לך? (ברחוב, במשפחה, בפורמים, בין חברים, בזוגיות)..


 

כל אחד והגוון שלו, אבל אולי 'חביב'.


 

2. איזה תיארוך היית נותן/ת לתודעה שלך? (לאו דווקא במימדי הזמן המוכרים לנו)


 

7 שואף ל8 (לא שנים)


 

3. איזה כשרון (או כח-על) היית רוצה שיהיה לך? (איזה תכונה בך היית מוכן להקריב תמורתו? [כן, גם תכונה שלילית]).


 

להיות ביצועיסט, מוכן להקריב את הצורך בדיוק (לא כמו שזה נשמע)


 

4. מה לדעתך היחס בין שיר (כתיבה) לבין שירה? (יכול להתפרש כ-תוכן שיר כתוב לתוכן שיר מושר)


 

לפעמים זה כמו היחס בין גוף לנשמה, לפעמים זה יותר כמו תורה שבע"פ ותורה שבכתב.


 

5. קורא/ת שירים של אחרים בפורום? כמה פעמים את/ה קורא/ת כל שיר? האם יש שירים שהשפיעו עליך או עוררו בך משהו? (מוזמנים לתת קישור).

 

 

היום לא כ"כ כי אני כבר פחות כאן ועם פחות זמן, בעבר יותר, אני חושב שהיו כל מיני שירים וסיפורים שנגעו בי עמוק.

 

 

6. מה לדעתך אפשר או כדאי לקדם בפורום? (דוגמאות: אולי תוכניות מיוחדות, אתגרים, מפגשים, סיפורים קבוצתיים, סדנאות, שיח בין הכותבים, העמקה וניתוח, שיח על סופרים חיצוניים).


 

לא יודע


 

7. מה היחס לדעתך בין המקום התורני שלך לכתיבה שלך?


 

שהכתיבה נובעת משם, והולכת איתי יד ביד.


 

8. תייג/י ניק שעוד לא הגיב פה...

 

@השלקט  

מקפיץ ומאזכראני הנני כאינני

חבר'ה שכתבו כאן לאחרונה - @ניצוץ. @אחו @תיון @עובדתה' @החיים תותים???? 

תודה על התזכורתאחו

1. לפורום הזה, "אחו" הולך טוב. המקור של השם הוא דמיון מודרך שעשיתי עם מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית, בימים דתיים קצת פחות.

לחיים, אני קצת מפחד משמות. נדיר מאוד שאני פונה לאנשים בשמם, ולא ממש נעים לי כשאנשים פונים אליי בשמי, "אתה" זה סידור יותר טוב, ולחברים, כינוי שמבוסס על שם המשפחה שלי, לא נעשה אאוטינג.

 

לזוגיות, איני בזוגיות, אבל: אחי תמיד קרא לי "דני", כשכולם מסביב קוראים לי "דניאל", ואני מרגיש שיש בזה משהו מיוחד, פשיטה של פסאדות יומרניות.

 

2. שאלה פלאית, אני כאן 23 שנה, וזוכר את עצמי מגיל 4, אבל מרגיש שייך לזמנים אחרים מאוד, אולי לפני 15 שנה, או בתקופת המדרש.

 

3. לא בחיל ולא בכח, איני זקוק לכוחות־על.

 

4. במונחים יונגיאניים, שיר הוא הסדר המילולי הסימבולי, והשירה היא האנימָה, הנפש הנשית של השיר, המוזָה, ההשראה, באתר סיפורים אחר הכינוי שלי הוא "החתול הסופר", כך שהשירה בה"א היא נחלתה של "החתולה הסופרת" שבתוכי.

 

5. כן, אני משתדל לקרוא יצירות של אחרים עד־כמה שהדבר מתאפשר, אם כי, בזמן האחרון אני לא ממש פעיל בפורומים בכללי. זה לא פשוט, כי אני מגיע מנקודת מוצא סטואית קיצונית, לפיה, כמו שאומר סנקה, אין טעם למלא את הבית בספרים, אלא לקרוא אך ורק את המילים האמיתיות של "הפילוסופים האמיתיים". לכן בכל הזדמנות אני מעדיף את הספרים ה"גדולים", על־פני פרשנויות של אחרונים. ומאידך, הדרך לצמוח היא קאונטר־אינטואיטיבית, ומצריכה דווקא לקרוא רעיונות שאיני מתחבר אליהם במבט ראשון, לקרוא דברים שאני מתנגד אליהם, ולראות האם יש בזה משהו חדש שלא ידעתי עד־כה...

 

אני נוטה לקרוא שירים אולי ארבע או חמש פעמים בתור התחלה, סיפורים – תלוי באורכם – פעמיים או שלוש. את הספרים האהובים עליי קראתי חמש או שבע פעמים, וזה עדיין לא מספיק.

הקטע האינדי הפלאי ביותר שקראתי הוא "יש זהב בתוכך", לא מהפורום הזה.

 

יש זהב בתוכך | סיפורים מהקופסא

 

6. אשמח אם התגובות תהיינה יותר מפורטות ומעמיקות. כשמבקרים שירה, יש מצד־אחד רצון לא לפגוע, לא במחבר, לא בקסם הראשוני־בראשיתי של היצירה, ומצד שני, תגובה שרק מאשרת ומחבקת, מה צורך יש בה? אני חושב שביקורת בונה, עניינית, שמחזקת את היפה ומאידך מציעה גם אפשרויות שיפור או דעות אחרות, תועיל.

 

7. החיבורים שלי סובבים, אולי כמעט באופן בלעדי, סביב המקום שבו נמצאת נפשי, ובשנים האחרונות הם בהחלט נובטים מתוך המצע התורני שלי, בעיקר מתוך רעיונות חסידיים או פרשנויות אזוטריות. אני לא גאון בהלכה או בגמרא או משהו... אבל אני כן מרגיש שיש משהו מיוחד בכתיבה שלי, וזה המסע הרוחני העיקרי שלי.

 

8. לא כל־כך בעניינים האמת...

נהנתי לקרוא אני הנני כאינני
היכרותאפריקס

1. המלך שלי

2. תיארוך גבוה במיוחד

3. נבואה. הייתי מקריב בן אדם אחר.

4. יחס של 1 ל3

5. כן. קורא פעם אחת יש לי זיכרון טוב. אין בנתיים.

6. אותי.

7. יחס של 2 ל5.

8. ניקולדיאון.

...אני הנני כאינניאחרונה

(משעשע. אם יש מקום להתיחס למה שכתבת במעט רצינות, היחס בין שיר לשירה הוא 1 ל3, ז"א שיש יותר מקום, או שיותר יוצא לך להפגש עם שירה מאשר עם שיר. זה קצת הפוך בימינו לדעתי. ואני בעד לקדם אותך

הכירותאשר ברא

1. תלוי בן אדם, לרוב אעדיף בשם המלא ולא באיזה כינוי מעצבן שמדביקים לי וחושבים שהוא "חמוד", או רק בשם הראשון.. שזה לא פחות מעצבן.

2.תיארוך של 40 שנים, כנראה מהצפה של ים.

3.ריפוי. והייתי מוותרת על היכולת לרפא את עצמי, סטייל הקרבה עצמית למען עמ"י.

4.המפגש שלי עם שירה הוא בעיקר פיוטים, כל מה שהוא לא פיוט מרגיש לי ככתיבה.. למה? בפיוט כמעט תמיד תהיה איזשהי שורת הלל ושבח לקב"ה, בכתיבה לעומת זאת לא..

פשוט כותבים מה שמרגישים, זורקים את הרגש לדף ומשפצרים אותו.. וודאי שיכולה להכינס אהבת ה' אך לרוב זה לא הנושא.

5.עדיין לא קראתי הרבה שירים/ כתיבות, אשמח לקרוא בהמשך.

6.כן ראיתי שלרוב לא מגיבים פה על כתיבה, אולי כדאי לתת איזה מילה טובה בשביל שהכותב רק "כתב ושיתף" בלי פידבק.

7.מנסה להכניס אותו כמה שיותר לכתיבה שלי ולא לחיות חיים תורניים מהצד, אלא להכניס את התורה לכל רובד בחיים שלי.. עץ חיים היא למחזיקים בה.

 

ותומכיה מאושראפריקס

דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום

מחזק את ידייך.אני הנני כאינני

אין על פיוטים

דין וחשבוןאני הנני כאינני
עבר עריכה על ידי אני הנני כאינני בתאריך כ' באייר תשפ"ה 16:48

בלב שממה 

צועדים בתנ"ם[1] בדממה

אי שם במרחק מתעופפות, קרועות, יריעות חממה[2]

בהתר אומה רשעה את זממה[3].

 

רובה קשת בפִרְאוֹ[4]

חילל אדמתי

איכה אנוח? איכה אשקוט?

בהורגו חתנַי ואימי הורתי?[5]

 

קצר נשימה מרוב זעף

בעיני דמעות אבל ועלבון 

אקשיח עורפי[6], אין בי יעף

עד אשיב לו דין וחשבון

 

שונאי ומשניאי שיסה בי אנחה[7]

אכה בו בצדקה[8], לא אתן לו מנוחה

עד יוסר שיקוץ שומם[9]

שלא יהיה לו מנחם

עד תוכר תהילת-יה במיוחד כשאדומם[10].

 

ומעתה כל יתד ובזנט שאחלוץ

יזכירו לי את חתונתו של אורבך[11]

וכל תרגיל לש"ב בצאלים 

יזכיר לי את משפחת גז[12].


 

[1] תנועה מבצעית.

[2] חממות יישובי העוטף החרובים, או נכביר לומר חממות גוש קטיף.

[3] כאשר האומה הרשעה מתירה את הזמם שלה, שמנע ממנה להשחית.

[4] על ישמעאל נא' 'רובה קשת' ושהוא 'פרא אדם'.

[5] לקמן, אורבך וצאלה הי"ד.

[6] עם קשה עורף – חזקים בעורף!

[7] שונאיך בברכת 'למינים' ואנחה בברכת 'השיבה' הם כנגד הס"מ, וכת' הרמב"ן בסדר הויכוח שהישמעאלים הם שונאינו והמינים אויבינו. 

[8] הישמאעלים קיצוניים במידת משפט, ועמ"י אמור להדריך את העולם למתק ולפשר בין הצדקה למשפט, ע"כ נכה בו בצדקה.

[9] מסגד ישמעאל מקום בית קודשנו ותפארתנו.

[10] ולך דומיה תהילה.

[11] שהתחתן שלושה חודשים בערך קודם נפילתו, כך שיתכן (בעז"ה לא, ועוד יבורר) ותדרש אשתו לחליצה.

[12] ובפרט את צאלה שנרצחה בדרך ללידה.

חצי התורןאני הנני כאינני

(גל השרשורים מצידי על יום הזכרון והתקופה הוא שעתה היה לי רווח מעט מן הצבא לפרסם הכל)

 

(בעקבות פוסט שראיתי) מה בין להוריד את הדגל לחצי התורן או להשאירו (ק"ו להגביהו)?

 

השאלה היא האם אנו נושאים את עינינו אל הדגל או מורידים אותו אל 'גובה העיניים' שלנו. הדגל מסמל את האידיאלים שלנו כעם בארצו, אם תרצו - כמדינה. 

 

מה הם ערכי היסוד שלנו? מצד אחד - המסורת, הטלית וציציותה, שמורות על כלל מצוות התורה; ומצד שני הכח המעשי, סמלו של דוד המלך ע"ה, שקם ונלחם את מלחמות ה' בעוז וגבורה

 

וכן גם בצבעים - הלבן, שמבטא את הטוהר והחסד ללא חשבון שבתוך ישראל, והכחול החזק שמבטא את ההתנהלות שלנו כלפי חוץ - רחמים, שהבדלם מן החסד הוא שהם משלבים גם גבורה: לתקן עולם במלכות שד-י בהיותנו אור לגויים על ידי ההליכה ביושר, להתחסד עם חסיד ולהתפתל עם עיקש, לרחם על רחמנים ולהתאכזר לאכזרים!

 

כיצד אנו בוחרים להתנהל? לשאוף אל האידיאלים, לקוות, להרים את המבט, לשוש על כל צעד קדימה ולהבין שמי שקידם אותנו לשם (בין השאר) לא נמצא מתחת לקרקע אלא דווקא בשמים, ממשיך להכווין אותנו ולסייע לנו; או שמא להוריד את האידיאלים אלינו, להיות שבויים בכאן ועכשיו ולתת ליאוש מקום לזחול לנו אל הלב?

צפירהעת הזמיר הגיע

צפירה.

כביש מהיר, עכשיו דממה

רק הלב שלי על 120


אצלי בראש מתערבבים

שישה מיליון שנספו בגולה

ורצון אישי אחד שלי, תפילה קטנה.


בתחילה-

מנסה להפריד,

להקים מחיצות

ביני לבינם,

ילדת שמנת אל מול הקורבנות.


ופתאום

מחלחלת ההבנה

זה אותו העם, זו אותה המדינה

הם בגבורתם

נלחמו במבקשים לכלות

אני בגבורתי

בעמל ובתפילות


בית יהודי

שלא ננתק תרבות ומסורת

לאום ודת

נהיה בית-

רקמה אנושית אחת.

יפה.אני הנני כאינניאחרונה

הבית הראשון גאוני. נהנתי לקרוא!

מקום בענןאחו

אני מזמין אותךְ
לָשֶׁבֶת לצדי על ענן
נשב שנינו על צמר ענן
על צמר צפוף ולבן
צפוף בעולמי הקטן
אך יותר נחמד כשאתְּ כאן

 

אם תרצי להעביר את הזמן
שְׁבי לצדי בענן
נִבְהה בערפל הלבן
אולי פחות מסוכן
לָשֶׁבֶת שנינו כאן

 

אם תתני לי סימן
אפנה לך מקום בענן
אוותר על מקומי הישן
וארגיש צפוף… אך מוגן?
אולי נוכל לָשֶׁבֶת כך
בעוד מקומות בעולם.

יפההוד444
פיספסתי. פשוט וואווBroken Star
יפה.אני הנני כאינניאחרונה

האמת - התחלתי לקרוא ואז היה קשה לי החזרתיות של המילים (אני לא אוהב שמילים חוזרות כמה פעמים בשיר). המשכתי לדפדף הלאה ואז אמרתי לעצמי - רגע, זה אחו. חזרתי לקרוא והבנתי את סגנון המבנה, ואז זה יותר זורם. אהבתי את שתי השורות האחרונות של הבית הראשון ואת סימן השאלה בבית האחרון. תודה! 

אהבהאשר ברא

בס"ד

"עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי".

מתגעגעת, תמיד מתגעגעת.

לא יודעת למי, לא יודעת עד מתי.


עובדת ה', שכבר לא נמצאת לבד.

עובדת ה', שלא מרגישה לבד.

עובדת ה', עם הרבה תשובות ביד.

עובדת ה', שצריכה עבד ה'-

שיאהב אותה כמו את ה'.. בבחינת- אהבה שתלויה בדבר,

בטל הדבר.. בטלה האהבה.

וזאת האמונה, אשר תלויה בדבר.. גם היא בטלה.. כשאין הדבר.


בפרדס חמניות, כשאנשים לא מספרים על עבדותם ואיבוד דעתם- בלי יראת אלוקים חיים, בלי התנוצצות שאי אפשר לספר לחברים.


עובדת ה'!

ששמחה בעבודה שלה.


עובדת ה', שאוהבת את עובד ה'- ושניהם יחד אוהבים את ה'.. בבחינת- ויאהב גם את רחל.

עובדת ה', שתוהה עכשיו איה עבד ה'?


עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ 

"חֶלְקִי ה'!" אָמְרָה נַפְשִׁי


עובדת ה', מבקשת חלק מעובד ה' אהובי..

בבחינת- צמאה לך נפשי כמה לך בשרי.


וואו... מדהים.אני הנני כאינניאחרונה

התחברתי. כתוב טוב. השימוש בחוזר במושג "עבד ה'" לנטיותיו אינו מכביד. אפשר להרגיש את הכמיהה כאן (עד לעצמות). שוב, וואו.

קנאים פוגעים בו *אזהרת טריגר - רצח*ימח שם עראפת
עבר עריכה על ידי ימח שם עראפת בתאריך י"ז באייר תשפ"ה 3:36

השמש עוד עמדה ברום השמים כשהגעתי לכפר. נעמדתי לפני בתיו הראשונים בהתלבטות. החרב החגורה על ירכי עשוייה לסבך אותי. מספיק רק שומר סקרן כדי לגרום לצרות.

התרתי את נדן העור מאבנטי והכנסתי את החרב לשק שעל שכמי. ניצב החרב בלט החוצה. שלפתי מן הצרור רצועת בד וכרכתי אותה סביב הניצב. כעת הוסתרה החרב כראוי, וצעדתי אל הכפר.

"שלום עליך", פניתי לאדם הראשון שנקרה בדרכי. הוא הביט בי בחשדנות. "עליך השלום", השיב וסקר אותי במבטו.

"האם תדע היכן דר אלישיב הכהן?" שאלתי. "בנו של ברוך הכהן?" השיב לי בשאלה. הנהנתי בראשי. "הוא עלה לירושלים לשרת בקודש", הפטיר האיש והלך לדרכו.

נאנחתי. אאלץ להסתדר ללא עזרתו. הסתובבתי מעט בכפר והבטתי על המבנים השונים שסבבו אותי. לבסוף הבחנתי במה שנדמה היה לי כמקדש. התקרבתי, וריח הקטורת והבשר החרוך אישר את מחשבתי. פניתי משם וחיפשתי אכסנייה. "סלח לי"! פניתי לאדם הבא שנקרה בדרכי. הוא הנהן לעומתי. "תוכל להפנות אותי לאכסנייה"? ביקשתי. הוא הצביע על מבנה אבן בעל שתי קומות שניצב בסמוך והלך לו.

נכנסתי למבנה והמתנתי שעיניי התרגלו לאפלולית. מספר סוחרים ישבו סביב שולחנות עץ. ביניהם היו גם סתם הולכי בטל שונים. הבחנתי באחד שללא ספק נשא חרב.

הבטתי סביב. גרם מדרגות הוביל לקומה העליונה. ריח יין ותבשיל אפפו את המקום. "מי בעל הבית?" שאלתי. אחד היושבים הביט בי. "מה אתה צריך?" שאל בקול צרוד. "מיטה", עניתי.

האיש קם וסימן לי לבוא אחריו. טיפסנו לקומה העליונה. קולות צחוק גסים עלו מלמטה. הקומה העליונה היתה מסדרון עם חדרים משני צדדיו. האיש הסיט את אחד הוילונות והצביע פנימה. עקבתי אחר אצבעו. החדר הכיל מיטת חבלים מוצעת פשתן, שידעה ימים טובים יותר.

"כמה?" שאלתי קצרות. "שני דינרים", חייך האכסנאי בנבזיות. הרמתי גבה אבל לא התווכחתי. הושטתי לו שני דינרים והסטתי את הוילון מול פניו.

חיכיתי שילך והבטתי סביבי. בחדר היה צוהר קטן שהשקיף החוצה. הבטתי דרכו. לא היה שם דבר. המקדש היה מצידה השני של האכסניה. החלון השקיף לחצר הפונדק.

נאנחתי. לילה ארוך לפניי. פשטתי את איצטלתי, ונשקתי לפתילי הציצית. התיישבתי על המיטה והתרתי את קשרי הסנדלים, והנחתי לעפעפיי להישמט.


 

לכשהתעוררתי כבר שקעה החמה, ודמדומי ערב אחרונים חדרו מבעד לחלוני. הגיעה השעה.

נעלתי את סנדליי, וקשרתי אותם היטב. הוצאתי את החרב מהשק וקשרתי אותה למותני. התעטפתי באיצטלתי, ויצאתי במהירות.

האכנסייה הייתה מלאה עכשיו. עברתי במהירות בין השולחנות ויצאתי. פניתי ישר אל המקדש, בצעד נחוש. הבטתי לכל הצדדים לפני שנכנסתי. איש לא היה ברחוב.

נכנסתי לחצר הקטנה בלב הולם. מזבח קטן ניצב במרכזה. עקפתי אותו ונכנסתי לתוך המבנה. לפידים האירו את החצר, אולם מבנה המקדש היה חשוך. ריח הקטורת הכה באפי, והמתנתי שאתרגל לאפלולית.

"מה הנך מחפש?" הפתיע אותי קול מאחורי. זינקתי בבהלה. מאחוריי עמד זקן שהסתתר בצללים. לא הצלחתי להבחין בפניו באפלה.

התעשתתי במהירות. "אני מחפש את כהני המקדש", עניתי. הזקן נחר בבוז. "בכפר הקטנטן הזה יש רק כהן אחד", הוא ענה. "ואתה עומד מולו". "מצויין", אמרתי. הזקן לא הבחין בנימה המסוכנת שבקולי. "תרצה להקטיר קטורת לבעל? להקריב קרבן?" שאל הזקן ונכנס לתוך אפלת המקדש. הוא הבעיר לפיד והתקרב אליי. "בלעת את הלשון איש צעיר?!" התרעם הזקן. הוא נופף בידו ופתילי הציצית מאיצטלתו התנופפו בפראות.

"ארצה להקריב קרבן", אמרתי בקול מסוכן. "מה טוב", אמר הזקן. "היכן הבהמה?"

"אלהים יראה לו השה לעולה", ציטטתי. ליבי הלם בפראות. קדימה, חשבתי. זה הרגע.

הזקן הציץ בי והרים  גבה. "מות תמות!" שאגתי ושלפתי את חרבי. הזקן פער את פיו באימה ובטרם יספיק לצעוק נעצתי את חרבי עד הניצב בליבו. עמדתי מעליו, מתנשף. אוחז בחרבי הנעוצה בליבו. הוא הביט בי באימה, חייו עוזבים אותו אט אט. "ה' אלהים ענני", התחיל הזקן למלמל. הבטתי בו בחמלה. "הבעל ענני", לחש שוב הזקן.

הבטתי בו בתיעוב. שלפתי את חרבי והנחתי לו לצנוח אחור.

נטלתי את הלפיד הבוער, והצתתי את פינות המקדש. פסלון הבעל נשמט מידו של הזקן. שלחתי בלהבות מבט אחרון, ונמלטתי מהכפר.

וואוואפריקס

הלם

תודהימח שם עראפתאחרונה
נביא.ימח שם עראפת

השוק היה עמוס כרגיל, מלא בבליל ריחות שונים. לא אהבתי את השוק, אבל אני זקוק לאוכל בסופו של דבר.

"הנביא, הנביא!!!" קרא מישהו. הסתובבתי. מי קורא לי? חיפשתי אותו במבטי.

"כאן, הנביא, כאן!" צהל אליי ילד משהבחין שאני מחפש אותו. הוא עמד ליד האיטליז ונופף לי בידו. חייכתי.

"כן בני?" שאלתי וניגשתי אליו. הילד היה כבן עשר, והוא הצביע לתוך האיטליז. "אבא מפחד לשחוט את הפר", הסביר הילד. "הוא לא יודע אם יהיה טריפה, והוא חושב אולי למכור אותו וזהו".

הבטתי בילד בחוסר הבנה. הוא הביט בי בחזרה בהתרגשות. "הנביא, אתה יכול לנבא לו אם הפר יהיה טריפה או לא!!"

נאנחתי. "לא ככה הדברים עובדים בני. אני מצטער מאד". פניו חפו. באותו רגע יצא הקצב מהאיטליז, גבר גדול בעל זקן מדובלל ומוכתם בדם. "אחשתסאר!!" קרא הקצב. "אני כאן אבא", ענה הילד, ונחפז עם אביו פנימה. הבטתי אחריהם מהורהר. 'אחשתסאר'? מה לבן שבט דן ולשם בבלי זה? אך אין פנאי לעסוק בכך כעת. ניגשתי לאחד מסוחרי הקיטנית ושילמתי לו עבור קב אורז. לאחר מחשבה רכשתי גם שקיק מלח ושני קבין קמח שעורים.

התחלתי ללכת חזרה הבייתה, ואז... זה קרה. הרגשתי את זה בא. צמרמורת מוכרת חלפה בגבי. כשלתי על ברכיי, השק שאחזתי נשמט ממני. יראת אלהים אחזה אותי, ונפלתי על פניי. כל איבריי החלו לרעוד ולהזדעזע. "בן אדם!" שמעתי את קולו של האל חודר לתודעתי. עשתונותיי אבדו סופית. רק מחשבתי נותרה צלולה להבין דברי האל. התנבאתי.

לכשעזבה אותי רוח האל מצאתי את עצמי שרוע על האדמה, לצידי השק שלי. אנשי השוק הביטו בי ביראת כבוד. "מה אמר אלהינו?" שאל אחד האנשים הנרגשים וסייע לי לקום.

"הפר", עניתי. "הפר יהיה טריפה".

איזה כתיבהאשר ברא

וואו.

הרגשתי שאני נמצאת בין הסמטאות של הכותל הקטן.

תודהימח שם עראפת
אבל מה הקשר לקיר הקטן?
אומנם כתבת על שוקאשר בראאחרונה

אבל כל הסמטאות של הרובע מריחים כמו שוק

הַשְׁקֵט הַמְּשׁוֹרֵרצדיק יסוד עלום

בעקבות קריאה בשירי ביאליק (ופסקה י"ט בישראל ותחיתו כרקע כללי ולא ישיר), בנימה מעט פסימית כמסר חלקי:

---------


לִדְמוּתוֹ של מְשׁוֹרֵר:


עַפְעַפֵּי עֵינָיו רַכִּים יוֹתֵר,

וְכִיסָיו עֲמֻקִּים יוֹתֵר,

וּלְשׁוֹנוֹ כְּבֵדָה יוֹתֵר,

וְלִבּוֹ עָגֹל יוֹתֵר

הַצּוּרוֹת הַשְּׁגוּרוֹת לָאָדָם מוּזָרוֹת לוֹ

וְצַר, אַלְלַי, הָעוֹלָם.

רוּחוֹ שׁוֹלֵחַ קְנוֹקְנוֹת עִוְּרוֹת,

בּוֹחֵן אֶת הָעוֹלָם בְּעֵינַיִם כְּווּצוֹת

בְּלִבּוֹ קוֹדַחַת אֵשׁ לְבָנָה מִן הֶחָלָל הַחִיצוֹן

וְיֻהֲרָה שַׁבְרִירִית מְכַסָּה כְּדֹק אֶת רְצוֹנוֹ

בְּפִיו בְּשׂוֹרָה, מִלּוֹתָיו שְׁנִינַת-חִצִּים

הַנִּבְרָרִים מֵהָאַשְׁפָּה הָעוֹלָמִית

בְּעֶלְבּוֹן הוּא יוֹדֵעַ:

סוֹד גָּדוֹל בָּעוֹלָם, וְהָאֲנָשִׁים גֵּאִים בְּמַהֲלָכָם

אִם אַךְ אֵדַע אוֹתוֹ

אִם אַךְ אֶקְרָא בִּשְׁמוֹ

אִם אַךְ אֶצְלֹב אוֹתוֹ

יוּסַר הַלּוֹט

יֵדְעוּ כֻּלָּם


חוֹרֵט בְּמַחְבַּרְתּוֹ וְשׁוֹנֵּן מְלִיצוֹת

הִדְהוּדֵי מִלִּים שֶׁהָפְכוּ לָאֲמִתּוֹת מוּצָקוֹת

תָּנָ"ךְ חָדָשׁ יְהַדְהֵד בָּעוֹלָם

מִלּוֹתַי כְּאֵבַי הַשָּׂגָתִי:

סוֹד גָּדוֹל בָּעֵצִים וּבָאֲבָנִים

סוֹד גָּדוֹל בְּלִבּוֹת הָאֲנָשִׁים

סוֹד גָּדוֹל מִקְּצֵה הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ

אֲנִי אֵדַע אוֹתוֹ אֲנִי אֶצְעַק אוֹתוֹ מִכָּתְלֵי בְּדִידוּת קִיּוּמִי


גַּבּוֹתָיו הַמְּכֻוָּצוֹת נִתְקַבְּעוּ, מִצְחוֹ נִסְדַּק מִקּוֹמֵט,

לִבּוֹ מְדַדֶּה וּפוֹעֵם, שְׂפָתָיו הַחֲשׁוּקוֹת נִנְקְעוּ

צִפָּרְנָיו חוֹצְבוֹת בְּכַפָּיו בְּתוֹךְ כִּיסָיו הָעֲמֻקִּים

נְתִיבִים עֲגוּלִּים אֲדוּמִים

הוֹלֵךְ הַמְּשׁוֹרֵר הַדּוֹרֵשׁ אֱלֹהִים

בְּצִדְקַת דַּרְכּוֹ

בְּאַמִּיתַת בַּקָּשָׁתוֹ

בְּלַהַט בְּרַק לְבָבוֹ


וְכָמוֹהוּ, פְּזוּרִים בָּעוֹלָם, יְחִידִים

יְחִידִים יְחִידִים יְחִידִים

בּוֹעֲרִים בּוֹדְדִים

חוֹרְשֵׁי שׁוּרוֹת בַּמַּחְבֶּרֶת

בּוֹעֲרֵי לְבָבוֹת כְּבֵדִים כַּעוֹפֶרֶת

נַוָּדִים הוֹזִים בּוֹזִים כָּל תִּפְאֶרֶת

נוֹתְצֵי פְּסִילִים לוֹעֲגֵי אֱלִילִים

מְבַקְּשֵׁי אֱלֹהִים


נַעֲשֶׂה עִמָּם חֶסֶד,

יֻהֲרָתָם הַדַּקָּה הָעִוֶּרֶת

נַשְׁקִיט הַסַּעַר הַמְּיֻתָּר, בִּטְחָתָם הַמְּטֹרֶפֶת

נָשִׂים יָד תַּקִּיפָה עַל פִּיהֶם הַקּוֹדֵחַ

שְׂמִיכָה עַל מוֹחָם הָרוֹקֵם עֲלִילוֹת

נוֹצִיאֵם לַהוֹרֵג


הַשְׁקֵט הַמְּשׁוֹרֵר

שֶׁתָּעָה כְּמוֹ כּוּלָם בְּחֶשְׁכַת עוֹלָמוֹ

(מְאוֹרוֹת דַּקִּים כָּבִים בִּמְסִלּוֹתָם)

מחשבות על השיר:צדיק יסוד עלום
1. השיר נועד להבליט את אוזלת היד האנושית בעיסוקו בנושאים גדולים. משוררים כותבים תמיד דברים חזקים "מדם לבם", והתחושה היא שהם עוסקים בדברים "חשובים". אבל בהמשך הדרך מתגלה שמה שהם ניסחו בעוצמה ובאמונה שלמה ובכל תוקף (מה שקראתי לו "תנ"ך חדש יהדהד בעולם") הוא פשוט לא נכון. הפסימיסטים טעו כשאמרו שהעולם רע מיסודו, האופטימיסטים טעו כשהבינו שהעולם הזה הוא הטוב מכל העולמות האפשריים (הפילוסוף לייבניץ), האקזיסטנציאליסטים טעו כשניסחו את הבנתם העמוקה בדבר העולם.


2. יוצא אם כן שהשיר הזה הוא שיר אנטי-הירואי בהגדרה - הוא לועג לכל מה שיקר לאדם, ובז לאמון של האדם בחייו ובתעייתו בחושך. הוא מדבר מעמדה יודעת-כל שמבקשת לייתר את התעייה הזועמת הזו.


3. לפי זה - אני חושב שהשורות "השקט המשורר" ו"נוציאם להורג" חסרות משפט של חמלה. צריך היה לכתוב משהו כמו "מי גילה רז זה לבניי". כלומר המוציא להורג (כותב השיר) צריך היה להמית את המשורר מתוך מבוכה, מתוך רצון לתקן איזו עוולה --- המשורר הולך בעולם בטוח בצדקת דרכו, בעוד שהוא תועה כמו כולם. "איזה כואב שהוא כל כך מאמין בבשורתו המיותרת, למה אף אחד לא גילה לו שהוא פשוט ממציא לחלוטין ומטפח מסקנות שגויות על העולם?"


אחשוב על זה


מזכיר לי את הזעזוע שהיה לי כשקראתי את "הוד הקרח הנורא" של הרב קלנר, שם הוא מייתר בכוונה ויכוח תאולוגי מטאפיזי בן למעלה מ2500 שנה בדבר קיומו או אי קיומו של האלוהים. נראה לי שזה נח על אותה משבצת


ובלשון מאמר הדור: "נרחם על אלה האומללים, בנינו ואחינו הטובעים בים זועף של צרות רוחניות..."

העולם שלנו באמת הכי טוב מעל העולמות האפשרייםקעלעברימבאר
רק שזה ייתגלה לעתיד לבוא וכרגע זה מוסתר
אבלקעלעברימבאר
זה לא ויתור על האמת האובייקטיבית בהוד הקרח הנורא. זה רק ההבנה שאת עצמותה לא ניתן לתפוש, אלא רק את הופעתה הקבועה במציאות
ברור שהוא לא, ואני לא מבין למה הmental gymnasticsצדיק יסוד עלום

יש בעולם הזה זוועות וייסורים, בדידות ותעייה. העולם הזה מלא בכאב, בטעויות אנוש וברוע

אפשר להתבטל בפני חוכמת הבורא ולהגיד: נכון שאני לא מבין הכל, וכנראה שבחשבונות שמים בחרו לבנות את העולם כך בכוונה, אבל לי, עבורי, העולם הזה רע וקשה והלוואי שהיה נבנה אחרת.

וודאי שבסוף יהיה טוב לגמריקעלעברימבאר
כי מה' מושלם וודאי שיהיה עולם טוב לגמרי.


כל הסבל לא סותר כי הוא זמני.   כשבסוף יהיה טוב לגמרי, כל הסבל יישכח או שאז נביט לאחור ונראה איך גם הוא היה לטובה

נדמה לי לזכרוניקעלעברימבאר

שהייתור בהוד הקרח הנורא, על ויכוח מציאות אלוקים נובע משלא שייך להתווכח על עצמותו של אלוקים, אלא רק על התגלותו.

עיין מאמר דעת אלוקים.

אני לא בטוח אבל אם זה היה כך אז דווקא מאוד מזדהה עם הייתור של הויכוח הפילוסופי הזה

יותר חריף מ"התגלות"צדיק יסוד עלום

יש אנשים שמפרשים "התגלות" בתור מעמדים היסטוריים שקרו בעולם, כמו מעמד הר סיני ויציאת מצרים. לפי ההבנה הזו אלוהים נשאר עונה לסטימה של אל מונותאיסטי שיושב מחוץ לעולם ומדי פעם מתערב.


בהוד הקרח הנורא מדברים בשפה של התגלות קיומית, כלומר שהאדם מזהה שיש בקרבו אלוהים, שיש לו קשר עצמי לאידיאלים האלוהיים וערגה עצמית אל העצמות.

כל דיון אונטולוגי לא רלוונטי בשל מגבלות השכל, כי הוא מפספס את מרחב המפגש המציאותי עם אלוהים

אבל חשוב להדגישקעלעברימבאר
בהוד הקרח הנורא הוא מדגיש שהאמונה היא לא פאנתאיסטית.    ההתגלות אמנם עוברת דרך הנפש שלי, אבל אני חש שמקורה אינסופי וטרנצנדנטי ומעל הנפש שלי עצמה. ואנחנו משתוקקים לעצמותו של ה', לא להתגלות
זה נקרא פנאנתאיזםצדיק יסוד עלום

אין יהודי אורתודוקסי שמאמין בפנתאיזם בלבד בלי שום קשר לטרנסצנדנטי, זה שפינוזאיזם...

והזכרתי בהודעה שהגבת אליה את הערגה לעצמות. הערגה לעצמות בכל מקרה לא מועילה בלי ערוצי היתרגמות של האידיאלים האלוהיים (נמצאים תלמידי חכמים עייפים ויגעים ברוח = כמצב לא טוב של חיים לא טובים מול הערגה לעצמות)

מדהים. אהבתי!אני הנני כאינני
וואו, אחי.ימח שם עראפתאחרונה