העיניים של ענת על המחשב
כשאמא נכנסת לחדר שוב בלי לדפוק
עכשיו היא כבר אפילו לא טורחת לגלגל עיניים
בצורה מסוימת היא התרגלה להתעלמות המוחלטת בבית הזה לכל מה שקשור לפרטיות
אולי כי היא נולדה למשפחה הזאת
אבל עד שהיא צברה השיג שהוא היא העדיפה ליחס אותו לעצמה
כל טיפת אור יכולה להועיל בחדר החשוך הזה שהיה בלב שלה
כחכוך מעט צרוד ועכשיו היא מבינה שכבר אין לה בררה אלא להסתובב
אמא נועצת בה את המבט הדואג שהיא שונאת
ומתחילה לדבר בקול הכי רך שענת שמעה אי פעם
שוב היא שואלת אם אפשר לסמוך עליה וללכת לישון
היא מהנהנת בקוצר רוח כשעיניה בוהות בנקודה מטושטשת ברצפה
אמא מסתכלת עליה במבט בוחן שמכריח אותה להרים מבט
ופתאום גם אמא מטושטשת
שוב הדמעות האלה היא רוטנת לעצמה
לפני שנושמת עמוק ושולחת את אמא לישון עם חיוך מזויף על הפנים
מכבה את המסך וזורקת את עצמה לתוך המיטה
פותחת את הספר בעמוד אקראי
זה לא באמת חשוב בכל מקרה היא מכירה הכל בעל פה
תמיד הקסימו אותה ספרים מהסוג הזה
הגיבורה הלא כל כך יפה והלא כל כך מוכשרת
תופסת את החתיך הגברי שמאוהב בה נואשות
זה נתן לה תקווה שסיפור כזה יקרה גם לה
אולם כשניסתה לדמיין את זה נחלום נשבר בצחוק חורק בשקע מפיה
כי מי יאהב ילדה כמוה?
אפילו החבר שלה מאוהב נואשות באחרת
ועכשיו גם לא טורח להסתיר את זה
מתנערת מהמחשבות וניגשת בנחרצות למגירה
הנה הסכין היפה שלה
היא מחייכת חצי חיוך לפני שמתחילה לחתוך במיומנות
קדימה אחורה שובו קדימה
שיר טיפשי מתנגן לה בראש בקצב אחיד עם תנועת הסכין
לחתוך כדי לכאוב
לכאוב כדי לא לחשוב
היא מזמזמת למנגינת השיר
טיפת דם מנצנצת לה על הסכין והיא מרשה לעצמה להיות מופתעת רק לרגע לפני שהיא ממשיכה
הדמעות חונקות בגרון ושום דבר לא עוזר
הסכין זזה כמעט בלי מחשבה לגרון
לסלק את הגורם המפריע
חתך קטן וכשהיא קולטת ונבהלת הסכין נשמטת לרצפה
כמעט וגם היא נופלת
אבל במקום הבכי המצופה מבט אטום עוטף אותה
היא מגמגמת צעדים אטיים לחדר כביסה ומשם מוציאה את זה
כמה לגימות
ושריפה פורצת את דרכה לתוך גופה
היא נושכת את השפתיים ובכל זאת נראה ששמץ של קול בוקע ממנה
היא מספיקה לראות את אמא רצה עליה דומעת לפני שעיניה דוממות
, ואני מתעגעגעת
וגם בכללי סגנון הכתיבה שלך יפה
.
#@תרגיל כתיבה@#
