קטע שאני מאד אוהבת וחושבת שהוא צריך עוד דיוק....אשמח אם תוכלו לעזור לי!!

ממעל לדלת

מוקדש כלבנה שלט-

כאן מלטשים יהלומים!

ומבעד לדלת,

רועש ככוורת.

מלבנים, מתווכחים,

מדייקים הבנה חדשה.

כאן לומדים איך לחיות,

יש הוראות מדויקות.

כאן באיזמל מנתחים נעקור הרים,

וניישבם במקומם.

כאן מותר לשאול על שאינו ברור,

זה חלק מן הכללים.

רק עובדה אחת קבל ואל וכח-

שכאן מלטשים,

יהלומים.

אנא אנא כתבו נקודות לשיפור וכו'...

כנסת ישראל שבה אל דודה

מעתה לא תהיה דרוסה בגולה

כבודה הלאומי, כבוד השכינה

כבר לא יהיה למשיסה ולחרפה

בתחייתה אומנם מורגשים חבלי לידה

קמים ערלים לשפוך את דמה

אך כעת, כשהתעוררה האומה

יכולה וצריכה להשיב נקמה

כאשר גופותיהם של הקדושים, השלושה

מושלכים דוממים על פני האדמה

עליה להשיב מלחמה שערה

שבעתיים אל חיק צוררה

אך אין זה ככל נקמה

לפרוק הכעס, ליצר הרתעה

המאבק הוא בין אומה לאומה

בין נציגי הקדושה להפכה

ולכן לא יחיד ינקום הנקמה

אלא כנסת ישראל, כלל האומה

ועל ידי הנקמה, השמדת הרשעה

נזכה במהרה לגאולה השלמה!

בס"ד

אולי זה רשום קצת מוזר, אני מעלה את זה לפה בשביל לשמוע משוב. אם יהיו תגובות אולי בל"נ אני יעלה המשך.

מעולם לא ראיתי מקום מוזר שכזה, רק שמעתי על כאלה דברים, לא חשבתי שאגיע לפה.

זו היתה בריכה של מים. מעיין נבע מן הסלעים השטוחים שהיו סביב הבריכה. המים היו מי נחל רגילים, נראים קצת ירוקים, אבל בעצם נקיים,. זו הייתה הסיבה גם הסיבה לשלל דגי הרקק ששחו בתוכה.

על אחד הסלעים השטוחים ישב נער, הוא החזיק בידו מקל ארוך והיה נראה כמו רועה המשגיח על צאנו.

אני לא יודעת איך קוראים לו, מה הגיל שלו, אבל הוא בטח יותר גדול ממני. אני לא יודעת איפה הוא גר לפני להוא הגיע לכאן.

ואני פה לבד.

אני לא רוצה להיות פה, סביר להניח שגם הוא לא, ואת האמת זה טיפשי אפילו להגיד את זה, אף אחד לא רוצה להגיע למקום שכזה.

תמיד דמיינתי את המקום הזה עם חדרים ארוכי ומיטות קומותיים, כמו בית ספר, אבל ככה? זה כל כך מוזר.

התחלתי לבחון את הסביבה, הנחל המשיך לבריכה גדולה יותר ועמוקה יותר, מצוין, אני אוכל לשחות. אני אהיה חייבת לעשות כושר, אחרת אני אתנוון.

נכנסתי אל הבקתה הקטנה, היו שם שתי מיטות, שיש קטן, כיור וגז. באמצע החדר ניצב שולחן קטן, וליד הקיר, ארון.

היה בו מדף עם בגדים, כנראה שלו, מדף לאוכל, היו שם בעיקר קופסאות שימורים, סיר צלחות ווסכ"ם חד פעמיים.

היה שם גם מקרוגל ומתחת היה מדף ריק שהיה מיועד לבגדים שלי.

המשחתי לסקור את החדר ואז תפס את עיני פתק שהיה על השולחן.

"למי שזאת לא תהיה החדשה שלום.

אני לא רוצה לדבר איתך ואת אל תדברי איתי. דיבור משמע שיתוף פעולה עם מי שהביא אותי לפה.

אם את מבלגנת תסדרי אחריך ואם את רוצה תבשלי לך, רק תזכרי שהמשאית של הציוד והאוכל מגיעה פעם ביומיים וצריך לעשות רשימה של מה שהשתמשנו, אחרת לא יהיה. מי שהולך לישון אחרון צריך לנעות את הדלת, כי עלולים להיכנס תנים.

המכונית שלוקחת כביסה מגיעה כל שלוש ימים. ברוכים הבאים לחור הכי גדול בארץ."

דמעות שלך

צפות מולי

עיינים מתות

קולות בכי

והלב נודם

רק קול לחישה

כנפים מרפפות

מדממות בשתיקה

עולם קופא

ונמוג באחת

לב הומה

שיגיון נחת

כאב בוער

צורח ונובר

צעקה שעולה

חוזרת כנשימה

גוף חם

עתה כבר אבד

רק הד נשאר

לבד,לבד

"ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש ותימרות עשן. השמש יהפך לחושך והירח לדם לפני בוא יום ה' הגדול והנורא"

דם ואש ותימרות עשן

ושלושה כיסאות ריקים

מצבה אחת, ילדה בוכה

ומאה מלאכים שותקים

י"ח ימי אהבה ופציעות

אלפי ילדים במדים

תפילה אחת, אין סוף דמעות

ואחד, אחד אלוה-ים

שמיים גבוהים ואופק שחור

אל מולם אצילות דוממת

לא תצליח אבא, לא תצליח לשבור

אמונה יהודית יוקדת

רבבות לבבות כאן לך מצפים

ויותר שחונקים געגוע

יום יבוא ולבית ישובו אחים

הוא יבוא. מבטיח

יודע.

[לא אהבתי את הסיום, אבל נגמרו הרעיונות. מוזמנים להציע משהו במקום... לילה שקט ]

מצד אחד תותח,

מצד שני פרוע.

מצד אחד אוהב,

מצד שני פוגע..

אם מסתכלים עלי מכאן

רואים אדם מבורר ומשפיע,

וממבט משם, רואים- אותו אדם,

חסר שידרה ומפריע..

מה נכון,

מי אני באמת,

אף אחד לא יודע..

נכנסתי ממש במקרה (ניסיון כושל בדרך החוצה מפסיפס)

ונהניתי!

בעז"ה אבקר עוד הרבה

באמת שיש פה דברים שכתובים נהדר!

ובגלל שצנחתי לפה באמצע הלילה אגיב בעז"ה רק מעכשיו והלאה,

אז זו תגובתי באופן כללי עד עכשיו-

אתם אדירים!

כיף לקרוא. יש רמה, יש סגנון לכל אחד, סוג ודרך כתיבה. באמת שהיה כיף לקרוא את היצירות!

בס"ד

שיר כתבתי, שיר כואב

מילים שיצאו מלב דואב

שאלות שאלתי בזעקה גדולה

ואתם קראתם, בדממה.

היום אני שוב כותבת

את המילים שבתוכי אוצרת

אבל הפעם שיר חדש נכתב

היום הוא לא יכאב.

שיר חדש אני מרננת

שיר שתשובתו מרעננת

קיבלתי לשירי תשובה

(ב"ה) הבנתי שיש סיכוי לאהבה.

מוקדש לו, שאלמלי הוא עוד הרבה זמן הייתי נשארת בשאלה האם באמת יש סיכוי לאהבה...

[מכיוון שכמדומני לא פרסמתי פה את השיר שזה השיר המשך שלו אז אפרסם אותו עכשיו...

אהבה עולה ומתפרצת

עיתים לוהטת

עיתים שוקטת

אך תמיד כואבת

מה לך עולה אהבה?

מה לך נשארת ללא תמורה?

מה לך אוהבת ולא שוכחת?

מה לך מתגעגעת ולא בורחת?

אוהבת, חושבת, כואבת

תמיד אליהם את מצטרפת?

לכאב, האכזבה, הגעגוע,

האם תמיד אותם אחווה בלי נוע?

האם אין כל תקווה?

האם יש סיכוי

לאהבה?]

שני זוגות רגליים

מטביעים עקבות בחול

עוד שעה, שעתיים,

יפרצו במחול?

אל מול הים הכחול

שנוצץ בשמש

יישארו בחול 

טביעות רגליים מאמש

פסיפס של זכוכיות

יותירו מזכרת על האדמה

כה צבעוניות

אך צבעיהן- מלחמה

זוג אחד של רגליים

יטביע עקבות בחול

על קו המים

יחדל מהמחול

דמעות חמות

במי הים יותירו אדוות עגולות

פסיפס של זכרונות

וגעגוע

למחול

אל מול

הים הכחול.

טוב, עקרונית זה שונה מאוד מהשירים הרגילים שלי כי החריזה קצת שונה אבל השתמשתי כאן בהמון אמצעים, נראה מה תגידו
הערה חשובה: השיר מולחן.

שמיים מחכים

כשעוצמים תעיניים, המציאות הופכת נקייה

שוב נוגעות הידיים באמת החשוכה

לחישת שפתיים הולכת עייפה

ולמעלה שמיים מחכים

אני עוקבת אחרייך, את לא שומעת קול פסיעה

בשדה הגדול והרענן

בועטות שתי רגלייך בנפש מזיקה

עת החסיר ליבך עוד פעימה

פזמון:
לא עוצרת לנוע

אבודה

רק הולכת עם הרוח

הטובה

ונרדמת לאור השקיעה

אולי תנסי גם מחר

המבט הוסט כשהחזקת בנר שליו ביד

מתחממת באש אך מכחישה,

וקוראות העיניים לקחת נשימה

כל זמן שקיימת הבטחה

לא עוצרת לנוע

אבודה

רק הולכת עם הרוח

הטובה

ונרדמת לאור השקיעה

אולי תנסי גם מחר

לחישת שפתיים הולכת עייפה
ולמעלה שמיים מחכים.

אבל אשמח אם תגיבו...

הים הוא מלוח

מהדמעות שלי,

מימים סחופי רוחות כמו אלה

בם יושבת אני על גדותיו

ובוכה 

ובוכה

ובוכה

כמו צל אתה עולה

עלי,מחזיק אותי

בשתי ידיך

מביט ישר אל תוך

עיני כמו אש השורפת

את חיי

אל תעשה את מה שעשיתה עוד פעם

אל תחזיק אותי

בתוך ידיך

במבט ששורף את חיי

בתוך יער עבות בלילה

כו קר את עומד

כמו שד איום

לפעמים אתה מגיע

כמו רוח לבנה

מרחף מעלי באיום נורא

אל תעשה את מה שעשיתה עוד פפעם

אל תפחיד אותי בדמותך

כמו רוח לבנה

תשב לצידי תנחם אותי

אל תבוא שוב בדמות

עוינת רק תהיה איתי

אל תעשה את מה שעשיתה

עוד פעם

תשב לידי ותהיה איתי

רק אל תעשה את מה שעשיתה.

מי אתה שמדבר איתי

מי אתה שבוכה איתי

מי אתה שצוחק איתי

מי אתה שהולך איתי

מי אתה שיושב איתי

מי אתה שנוגע בי

 מי אתה שיושן איתי

מי אתה שחושב איתי

אתה,אתה הוא נשמתי

אתה הוא זה שמשלים את כולי

כי בלעדיך אני לא אני.

חצי אבטיח

תפוז בלי פלח

דשא פורח

ילד שמח

תבשיל מריח

זרם קולח

חיים מלאי טעם וריח..