פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 557)

אני לא מתחברת לכתיבה של אחרים על מוות, התפיסה של אחרים בקשר לרגעים האלה פשוט כ"כ שונה משלי...

אבל הצלחת לגרום לי לאהוב את זה! ואפילו להזדהות רוב הזמן 

זה נהדר ונוגע בכמה צדדים ורגשות, ולא מתמקד דווקא באחד. אני אוהבת את זה.

הבית השני נפלא! התיאורים מדויקים כ"כ!

גם הבית הראשון כתוב יפה מאוד, רק הסיום של השלישי הרגיש לי לא שלם לגמרי..

אבל סה"כ, שיר יפה מאוד! תודה.

פשוט וטוב..

העברת את הכוונה שלך בפשטות..

תודה

בסוף זה נראה למרות שהמשמעות טובה ממש,

שאת רצית לעשות חרוזים, והעלית מה שעלה לך..

שוב, למרות שהמשעות טובה..

למה???
למה את בוחרת לכתוב על נושא כל כך כואב וכאוב דווקא?!

ישלך כישרון ענק!!!, ואני לא חושב שאת צריכה אותי בשביל לדעת אתזה.

את יכולה לקחת את הכתיבה שלך לכל כיון,

לפרוץ את כל המחסומים ולהגיע לגבהים ותהומות שאיש חוץ ממך לא יוכל להם.

תודה לך, הלוואי והייתי מבין קצת יותר...

(זו שלפני הלילה טוב, כן?! )

כי נכון, יש קשיים ויש כאב, 

ולפעמים בודד וחשוך וקר, מנוכר.

אבל..קימה כי מגיע עוד יום.

ממש אהבתי!

שיר נוגע ומלא תקווה.

למרות הכל.

נכון ואמיתי כ"כ!!

לאחרונה יצא לי לדבר על זה עם כמה

מהאנשים הכי אהובים,

והכי פוגעים.

מדהים איך שליטשת את הרגשות לשיר כ"כ פשוט.

ושאלה לי-אפשר לשלוח את השיר הזה

לכמה אנשים שאני אוהבת?!

זה מאד ישמח אותי...

תודהה. זה אדיר. ונכון. וכואב.

את כותבת יפה. ומבטאת טוב.

אבל יש לי הערה קטנה...

אני חשבת שבחיים שלנו, א"א להתנהל ככה, א"א שכל רוח קלה שעוברת על ידינו תכופף או תשבור אותנו.

צריך לבנות חוסן.

צריך לזכור שכמה שהרגש מרכזי אצלנו (בתור בנות...) - יש לנו גם שכל וצריך להשתמש גם בו.
ולפעמים אפילו רק בו...

אז מה את אומרת???... 

שיר עוצמתי מאוד..

נגע בי ממש.

בהצלחה!

מזדהה..

בס"ד.

ואו, ואו. ואו. מדהים..

מזדהה עם כל מילה!

כישרון את.

בהצלחה.

כתבתי לך 

הבית השני והשלישי כתובים כל אחד

בגוף אחר. לעניות דעתי יהיה יפפה יותר אם שניהם יהיו בגוף שלשישי

אבל יפה ונכון עד למאד!!

אני גם חושבת שאם הבית האחרון יהיה בגוף שלישי זה יעצים ממש את השיר..

אבל גם זה יפה

תודה!

לא ממש הבנתי איך להפוך את הבית השלישי לדיבור בגוף שלישי

אם ישלכם תחליף לבית השלישי אשמח לראותו

ושוב אני תוהה,

למה דווקא לשירי הפחות טובים מגיבים יותר...?

שיר מקסים. והאמת שאני חושבת שאני מעדיפה את הבית השלישי ככה,

אני אוהבת את הקריאה הזאת לתיקון. ובצורה הזאת היא ישירה ותקיפה יותר

והאמת שזה לא היה בטעות,

התכוונתי להגיד "וכשנהיה לי חם"

לא יודעת אם זה נכון מבחינה תחבירית...

ככה הוא כואב.

והמילים והתיאורים שבחרת מעבירים את ההרגשה בצורה מושלמת

אני תוהה אם זאת הסיבה שלא הגיבו או משו אחר...

לפעמים יש שירים שפשוט אין מילים להגיב איתם שלא יורידו מהרמה של השיר..

אהבתי מאד את הבית הראשון. גם לי יש הרבה פעמים את התחושה הזאת שהשיר החדש שכתבתי עכשיו הוא בעצם אותו שיר

שכתבתי אתמול במילים אחרות.. גם אותי מעניין כמה כבר אפשר לחדש בכל שיר.

מקווה שהבנתי את המסר נכון..

תודה

שמתי לב שאני פותחת תחילה את השירשורים שאתה הכותב

אולי זה אחד מיתרונותיה של האנונימיות החלקית של הפורומים

היכולת לשפוך ישר מהלב, בלי לסנן או לייפות

ריגשת אותי.

ומשוררת משורות-

איזו תגובה מדהימה

התגובה שלך כתובה כמו שיר ומחממת את הלב.

וצדקה! (שם שם)

האוויר הקריר של הלילה הנעים את ההליכה לצידו של הנהר הגדול.
חום היום המתיש נשבר ואיתו המועקה שאחזה בליבו של הנער.
תחושת קלילה ורגועה פשטה בגופו, וצלילי המים השוטפים הרגיעו את עצביו.
ממש בעיקול הנהר, נצץ דבר מה. צד את עינו הפקוחה והסקרנית ורגליו נשאו אותו

היישר אל העיקול. דבר מה נח שם, נחבט בגדה, אורו של ירח חיוור מעט טישטש מעט האיר את הדבר.
החפץ החלקלק והקר, נמשה לאיטו מן המים, מאמץ את גוף הנער החסון. מאמץ נוסף לקח להביאו אל 
מקום מואר.

חפץ מוזר ומתכתי, עמוד מסולסל, בעל כפתור אחד בבסיסו שכב מולו. מעליו אור הניאון מאיר ברכות.
סקרנות אחזה בו. ידו נגעה בכפתור, מבקשת לגלות את הסוד.
ללחוץ או שמא לא? וכי יש סכנה? או שאולי הסקרנות היא שתהרוג אותו?

הוא עצם עיניים וספר לאיטו לאחור. במהירות לחץ על הכפתור והתרחק.
דבר לא קרה. הוא ניסה שוב במהירות, אך שוב לא קרה דבר.
הוא לחץ ארוכות, ניסה ללחוץ בקבוצות של שתיים או שלוש.
שום דבר לא נע ולא זע במכשיר המוזר.
למחרת הוא חזר, העמוד היה שם אבל גם איש זקן.
"אתה הוצאת אותו?" הוא שאל את הנער,
הנער רק הנהן, הוא לא אהב לדבר עם זרים. בטח לא כאלו עם זקן.

"לחצת על הכפתור?" הנער המשיך להנהן. הזקן צחק והשתנק קלות.
"מצויין!" אמר הזקן בקול והתיישב על העמוד, כשפניו לכיוון הנהר.
"אבל זה לא עושה כלום" אמר הנער פתאום ושבר את שתיקתו.
"זה בגלל שאתה לא חושב מחוץ לקופסא" ענה הזקן כשהוא מושך בכפתור בחוזקה.
שניות לאחר מכן המשיך הזקן לרכוב על עמוד המתכת, מבריק בעיקול הנהר הגדול.
והנער חזר להלך בחום המעיק. לא, אני ממש לא אוהב זרים עם זקן. הוא חשב לעצמו.

אהבתי..

והמשפט האחרון

לצאת מחוץ לקופסא,

קופסא קטנה ללא צורה,

סגורה הייתי בה,

השתחררתי? אני כלואה!

כלואה במחשבות,

כלואה במעשים,

כלואה בשיגעונות,

אני כלואה בחיים!

והקופסא,היא מחזיקה אותי,

הקופסא מציבה לי גבולות.

היא פשוט מין קופסא כזאת,

כמו קופסא מהאגדות.

היא תמיד שומרת עליי,

מחזיקה אותי קרוב.

וכשיוצאים ממנה,

כולם אומרים- זה טוב.

ואם אני פוחדת ולא רוצה לצאת,

אם אני רוצה בתוך קופסא להישאר,

לא רוצה החוצה, לא רוצה לצאת,

רוצה לשבת לי בשקט, בגבולות שיש!

מתן איזה יפה אהבתי מה שכתבת! זה מה שנקרא כתיבה מחוץ לקופסה;)

וזורמת, גם אני כתבתי משהו באותו כיוון

אעלה אותו בשעה יותר פנויה...

ביי בינתיים

שיר פשוט מדהים!!

חסד אלוקי.באמת!! אשרייכם שזכיתם..

קודם כל פידבוק רציני לכל הכותבים המוכשרים!!!

אין אין אני קוראת והלב שלי עושה סלטות....

עובר אורח-חזק ביותר. אהבתי את היכולת לכתוב שיר ארוך ללא מורא, זה יפה בעיניי, כתיבת שיר ארוך מקיפה את הנושא מכל הכיוונים ומכניסה את הקורא עמוק יותר לרגשות, כתיבה מצוינת, נוגעת, כל מילה מקסימה יותר מקודמתה...וואו.

מוריה (באנגלית;))-קצר וקולע...אלו החיים חיי הנדודים. השורה האחרונה קצת הפריעה לי, כל השיר היה נורא מלוטש והיא הרגישה לי קצת בוסרית....אבל בכללי-יפה מאד!!!

משורר מדורות-שיר יפה...עמוק. כישרון אמת.

השיר שלי:

הנביא כבר ניבא שזה אבוד מראש.

אומרים, המצפן שלה מצביע על דרום.

הגיל, הו הגיל החליף קידומת יותר מפעמיים.

במודעות הדרושים היא לגמרי פסה,

ומתחום הכלכלה ממנו היא מגיעה-

האחוזים שואפים לאפס.

והיא, צחקה ליודעי העיתים.

תיפח רוחם של מחשבי הקיצים,

כך קרצה והפנתה את גבה.

ניערה מעליה בקלילות את כבלי המושכות

ודילגה אל ראש הצוק הנושק לגבול שמיים.

שם, עצרה לנוח בנקודת התצפית,

מהנהנת בחיוך אילם לקולות,

שבלהג קל כמעט,

דוממו לה את המנוע.

הדימויים מעולים!

"אומרים, המצפן שלה מצביע לדרום" ממש אהבתי!

והסיום יפה מאוד

מאוד יפה. אני בד"כ לא אוהבת כשמכניסים סתם נופים לשיר (ים, יער וכו') 

אבל הצלחת לעשות את זה בצורה נכונה ומרגשת

ואהבתי ממש את השאילה מהנסיך הקטן.

זה כבש אותי 

ההשאלה מהנסיך הקטן שיגעה אותי.

מדהים מדהים מדהים!

מורידה את הכובע בפנייך

אסור לפחד!!!! צריך להמשיך את החיים

במלוא העוצמות והעוז,

הרי זה מה שמפריע למנוולים,

שאנחנו ככה מסתובבים חופשי ובביטחון.

ואת זה הם מנסים להשבית...

"לא תירא רע כי אתה עימדי..."

אך כתבת יפה מאד!!!

הבית הראשון פשוט ממוגג

מעדליות נהדרת, חריזה מושלמת

פשוט ואוו אחד גדול!

אבל בהמשך משו מתחיל קצת להתפרק
בבית השני השורות מקבילות בדו סיטרי

אך לא הקפדת להשאיר גם את מבנה השורה סדיר

וזה מציק בעיינים והורס את החן שבבית...

השלישי מעורפל ונוגע

יש בו מין כאב עמום שאיני יודע את פשרו

אך הוא בהחלט נגע בי.

הבית החמישי משתלב מדהים

אך גם בו בחרת להרוס את המבנה הסדיר

לו רק היית עושה כך גם את הבית שלארחיו זה היה מושלם

אך זה קצת צורם בעיינים שבבית האחרון בחרת שוב לשוב למבנה המאורגן והסדיר שלך.

ושוב משו במבנה השורות בבית האחרון לא מסתדר

נותן הרגשה של נסיון חריזה בכוח במקום שיזרום טבעי וחבל שכך...

אבל בכללי שיר מדהים! אהבתי ממש!!

ווואו!!!

קטונתי,

אבל לא הבנתי על מה השיר מדבר....

אבל יש בו משהו כ"כ נוגע....קראתי אותו שוב ושוב ושוב....הוא יפה!!

האמת אני קצת שמחה שלא הבנתן. ב"ה

באמת את הבית השני והאחרון הייתי צריכה לשנות כדי להעלות לפה, מסתבר ששמים לב 

זה שיר כל כך כואב...

אני אשמח לדבר איתך, יש לי מה להגיב אבל אני מעדיפה להגיב באישי ולא כאן.

כל טוב!

משמעות ממש עמוקה ויפה..

זה במקרה עובר אורח?

השיר הזה כואב!! שיר מדהים!! ממש! אני כל כך חסרת מילים, בקושי נושמת!!

נגעת בי עמוק מאד

זה מדהים

רציתי להוציא את הקטע הזה מהאינטרנט ולא היה לידי מחשב אז החלטתי פשוט לכתוב משו מעצמי..

תודה!

כתבתי את זה לכמה אנשים שנפרדתי מהם השנה..

ולכן גם פירסמתי עכשיו

אין לי מילה אחרת

תודה!