פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 598)

 

הקטע עצמו טוב, 

לפעמים נדמה לי שהשימוש במילים גבוהות מצריך עבודה רבה...

 

נשארת בגוף המתחיל וזה יפה!

אמממ, "הרגליים פוסעות בדממה"- מסכימה לשנות את הסדר במשפט-פוסעות הרגליים-?!

אחרי ה"מועדות"- שימי נקודה.

(אחרכך זה פשוט קטע כזה שאפילו מתחרז בסוף והנקודה שם תוקעת את זה )

 

בבית השני, אני חושבת שה "הן" מיותר, אנחנו הרי יודעים שמדובר עליהן

(ובכלל גם שאר ה"הן"....-)

 

הסוף יפה, ובכלל הקטע

 

רק שאלה קטנה-

"לעיתים כבד גם הלב"- רצית לעשות הדמיה לבנאדם, או שמא זה הלב של הרגליים?...

 

 

בהצלחה רבה!וברוכה הבאה

לגבי השאלה שלך- זה יותר בכיוון של הדמיה לבן אדם. תיארתי את הרגליים כמרכזיות במסע והן אלה שנושאות את כל העול(פיזי ונפשי..)

ברוכה הבאה! תרגישי בבית
/כוס מיץ קר/

הקטע שלך יפה ופשוט ויפה שוב

קטע יפה, ניראה שאט ממש מנסה לברוח איתם או לפחות להיות החיוך הזה...

 

שתי דברים קטנטנים שהפריעו לי

"אולי הם מנסים לברוח"- הכפל של ה"בורחים" ו":לברוח"- הפריע לי בקריאה כי ידוע שהם בורחים אז ...

 

ו"כי אם רק הייתי חיוך(אהבתי את הדימוי)

שיהיה חופשי לעולם.

מה זה ה"שיהיה" הזה?

אולי שאהיה?

 

חוצמיזה גם המעברים שלך יפים, הקפיצות לשורה הבאה

(ואלי אולי....|מנסה| תנסי לחלק את זה לבתים, או אולי רק את הבית האחרון להפריד.

שייתן מרווח קריאה-

 

מוכשרת !!

ב"ה

 

חחחחחח צבי, התלבטתי אם לשלוח לך בסמס ובסוף ויתרתי . אני שמחה שבסוף ראית את זה כאן

 

ומממ.. מישהי, תודה לך !! 

 

צעייף , ניסיתי לתקן על פי ההצעה שלך. איך זה ? טוב יותר? 

 

(בקשר לסמיילים שהחזרתי לך בכותרת, מישהו פעם לימד אותי שסמיילי אף פעם לא מגיע באחד. הוא מגיע בשלשות)

 

רגשותיי מתמוססים באוויר

נסחפים עם הרוח

יש להם קצב די מהיר

אולי הם מנסים לברוח.

 

חיוכים שלא שלי

נוגעים בי

ויש בהם משהו זהיר

כאילו הם מנסים לשכוח.

 

מילים שמשתקות אותי

לוחשות לי מנגינה

מזכירות לי שוב ש

משהו בי עייף מהשירה.

 

תנועות שמתחלפות ברגע

מזיזות אותי על אותה רחבה

וזו לא אני שקופצת עכשיו

ונופלת, בלי שום מחשבה.

 

חלומות בנהר של הלילה

משיטים באטיות את הסירה

הגלים סוחפים אותה לכאן, לשם

והיא גוררת אותי ביחד איתה.

 

החבלים הדוקים עליי

כשהרוח עוד נושבת,

חוטפת את רגשותיי

וברשרושיה היא צוחקת.

 

המחשבות כובלות אותי

וגם השאלות

אך מחשבה אחת עוברת בי

זוהרת חלושות.

 

 

כי אם רק הייתי חיוך

 

שיהיה חופשי לעולם

 

אם רק יכולתי לקום

 

ולברוח מכאן.

"כאילו (הם) מנסים לשכוח"

 

"מילים שמשתקות(אותי)"

 

(מה שבסוגריים הייתי מורידה וזה מווושלם!!!!!!!

 

נמסתיי . זה אחד ההכי טוובים שלך . מדהים מדהים . וכרגיל , שוב נוצרה אצלי תמונה בראש

 

תוודה על הקטע הזה .

כי אם רק הייתי חיוך

שיהיה חופשי לעולם

אם רק יכולתי לקום

ולברוח מכאן .

טוב ממש!

רמה גבוה והקצב טוב.

 תמשיכ בזה! 

      אשריך!!

 

כיף לשמוע דברים כאלה. תודה לכם.

מבחינת החזרה לסגנון, לא עולה בדעתי דבר מלבד קריאה.

לקרוא גם דברים ישנים שלך, וגם דברים של אחרים (!) -- לזכרוני שני הספרים הראשונים של אלתרמן ("כוכבים בחוץ" ו"שמחת עניים") אמורים להיות במבנה וחריזה "מוקפדים" (קשה לומר "מוקפדים" כי יש שירים לא מחורזים בכלל משום ההקפדה על (אי) חריזה, אבל הבנת את כוונתי).

אני יכולה להגיד דברים סתומים (סתומים – מילולית) על שהסגנון אבד מסיבה מסויימת... 

 

 

שכלול כתיבה קשור בפיתוח רגישות, תשומת לב. קריאה היא שוב אחד מהמרכיבים, אבל גם הקשבה לביקורת של אחרים (ומתוכה, הגעה לביקורת עצמית), לראות איך הם מסתכלים על שירים, למה הם שמים לב, לאיזו נימה, איזה חרוז סורר, לקוהרנטיות, לפסיחות, לצבעים, לאסוציאציות, לצלילים, לאוויר, ועם הזמן ללמוד להסתכל כך על שירים שלך בעצמך (וכמובן גם על שירים של אחרים).

נשמח לתת לך ביקורת כאן, ואת יכולה לקרוא ספרים של מנחם בן, אני ממש מחבבת אותו (אם כי הוא חוזר על עצמו מספר לספר בצורה מבישה). יש גם את דרור בורשטיין, ספר העיון שלו "שאלות בספרות" מוצלח לדברים מעין אלה.

אולי יהיה לך קל יותר להתחיל בלתת ביקורת לשירים של אחרים, כאן בפורום.

 

מבחינת לחזור אל שיר... למה לעזוב אותו? נסי להשאיר אותו איתך, להעתיק אותו, בצורה פתוחה כמובן, כמה פעמים בתוך חוויית הכתיבה הראשונית. לי זה עוזר המון, כל העתקה דברים משתנים ונוספים ומצטמצמים. לפעמים אני לא מבינה מה כתבתי (כבר מכיתה ב' אומרים לי שאהיה רופאה) וחייבת למצוא משהו חדש, ובמצב כזה שורות ממנו יסתובבו לך כבר בראש, לפעמים רק חצאי שורות (ושוב, צריך למצוא את החצי השני ולפעמים מוצאים דברים נפלאים ככה).

 

אני לא יודעת איך לעזור לך לחזור לשיר אחרי שנטשת אותו, אני מניחה שזאת יכולת יעילה. אולי פיתוח הביקורתיות תעזור גם לזה. אני לא יודעת. 

 

בהצלחה!

ההתחלה נראית כמונולוג,

ואז פתאום נכנס הדיאולוג המפתיע.

זה משדרג מאוד את הקטע..!

השפה גבוהה, נקייה וחודרת!

ויש גם את הדיבור העכשווי שמוסיף הרבה חן..!

החרוזים גם נפלאים, הם במקום הטבעי שלהם.

פשוט מדהים!!

 

מאוד נכון, כן ואמיתי.

יישר כח.

הדיאלוג הפתיע לטובה

באמתת.

תודה. עוררת..

אשמח לשמוע ע"מ לדעת מהי הנקודה המשמעותית שבולטת בקטע. לא תמיד קל לדעת בתור המחבר...

תודה!

1.ההרגשה הנובעת בקטע היא שהיא רוצה להיות ההם ובגלל שהיא לא - היא מרגישה כלומניקית וזה לא נכון. 
זה קשה כי כשאתה רואה שנראה לך גדול, טוב ממך אז באמת קל להרגיש כלומניק בדיוק בגלל שאתה לא.. אבל ברור לי (אולי אני טועה) שאת מנסה להראות שהיא טועה. שהיא מרגישה כך בגלל הכאב והקשיים אבל בעצם היא הרבה יותר ממה שהיא חושבת שהיא...
2.חשוב לשחרר את מה שמעיק ומתוך כך אפשר לצאת החוצה.
3.מי שמרגיש פחות מאחרים זה הרבה פעמים בגלל שהוא יותר- הוא רוצה לעשות יותר. לא מסתפק. (זה גם מזה שהיא בזה להשפעות חברה מוגזמות, אולי?).
4. (וזה נראה לי החשוב) אמון עצמי- שקיים לה בהתחלה ואז קצת נעלם ובסוף (כך נראה לי) חוזר.
5.רצון להיות טובה יותר. להרבה אנשים קל לחיות בסבבה עם מי שהם ולזרום עם החיים והכאב מכך שאת יכולה יותר ובכל זאת את לא שם- זה דבר גדול... 

 

מה הכי משמעותי? קשה לי להצביע...

מה את התכוונת?

 

 

וואי, תודה על הפירוט ועל ההשקעה, מאוד בונה לקבל ביקורות ונקודות מחזקות

אז ככה - 

כתבתי את הקטע הזה בתור סוג של פריקה לעצמי, מין דו שיח שלי עם עצמי (אני חושבת לפעמים בצורה כזאת, מקווה שזה לא מבלבל מדי כל המעברים מ"אני" ל"את",אולי זה לא כ"כ ברור כשמסתכלים מבחוץ אבל כל זה מתייחס למישהי אחת - אליי...)

לגבי 1. - לא ניסיתי להראות מסקנה ברורה אם "היא" באמת יותר ממה שהיא חושבת. כשכתבתי בוודאי לא הרגשתי ככה לגבי עצמי... אבל כיוונתי לנקודת חזרה לתקווה - בהתחלה כתבתי על עוצמות גדולות שקיימות, אח"כ לכאורה דיברתי על כך שהן לא אמיתיות, אבל בסוף חזרתי לנקודת ההתחלה ("תבכי, תבכי") בניסיון להגיד שלא הכל אבוד, יש טעם בבכי, בפריקה - ומשם אפשר לצמוח.

איפה ראית את הקביעה שהיא לא כלומניקית? מהאמון העצמי שאמרת שחוזר בסוף?

2. הקטע הזה הוא ההוכחה לכך שחשוב לשחרר את מה שמעיק ;) בהחלט כיוונתי לכך...

3. זו אמירה מאוד כבדת משקל. קשה לי לחשוב שהסיבה לתחושות כאלו היא שהאדם נמצא בנקודה גבוהה יותר. או שאולי אני חושבת ככה כי אני מרגישה על עצמי את הרגשות הללו?

את המסקנה הזו ראית בקטע? אם כן אשמח לשמוע איפה. יכול להיות שכיוונתי לכך בלי לשים לב. (לגבי ההשפעות החברתיות - דווקא לקחתי את זה בתור דוגמה לבוז עצמי, מעניין שלקחת את זה לכיוון שונה)

4. האמון העצמי באמת קיים, אבל בגלים. כשאמרת שהוא מופיע בסוף, התכוונת לשני המשפטים האחרונים? כמו שכתבתי קודם, אני רואה בזה סוג של חזרה לנקודת בכי, טיהור ואולי (?) קצת התקדמות. זו אכן קצת חזרה לאמון עצמי.

5. אממ, הרצון להתקדם גורם באיזשהו מובן לכאב הזה... את צודקת, למרות שקשה לי להאמין שאדם יכול לזרום בסבבה ולא לרצות אפילו להתקדם מתחושות בעייתיות, ועוד כאלו. איך אפשר לא להילחם בתחושות הנחיתות האלו (ע"י ניסיונות התקדמות) ועדיין להרגיש טוב בחברת אנשים? זה דורש אטימות רגשית רצינית לדעתי! אנחנו בני אדם ואני לא יכולה כמעט לתאר לעצמי אדם שזה לא יפריע לו... אלא אם כן הוא אולי בוחר לא לגשת לכך מלכתחילה... ואז זה שקר עצמי די גדול, לדעתי. נקודה למחשבה.

 

בסה"כ זו גם פריקה וגם ניסיתי להראות תהליך מחשבתי שעבר עליי, באמת תוך הסתכלות בכיוונים השונים שהעלית. אני גם רואה ערך בהתבוננות על התועלת של התהליך המחשבתי, על מידת האמיתיות בבכי ובתחושות כאלו או שאלו סתם רחמים עצמיים מוגזמים, שנעשים כי זה כיף לרחם על עצמך ו-/או כי מרגישים שצריכים לעשות את זה. מין סוג של "יואו אני כזאת מסכנה אני צריכה לשבת לרחם על עצמי"... אפשר לגלוש בקלות לפסים כאלו ובקטע ניסיתי להתבונן על כך. 

כשאני מסתכלת שוב, אני לא בטוחה שביטאתי את זה כ"כ בקטע, אז אולי לא משנה...

 

בכל אופן תאמיני או לא, הנקודות שהעלית מתך הקטע שלי לא היו לי מובנות מאליו דווקא והן פותחות לי כיוונים חדשים להתמודדות. אז תודה!

 

תדעי לך שזה כלי יעיל מאוד, בעיקר לפתירת בעיות ! שכוייח על העיבוד האישי שלך להתפרקות (לעתים קשה מאוד להתנסח ככה כשנמצאים בסיטואציות מסוג זה.. מניסיון)

1.הקביעה שהי לא כלומניקית ראיתי באמת באמון העצמי שחוזר בסוף. עצם האמונה בזה שאת יכולה להטהר יש בזה אמון עצמי. את באמת יכולה להשתנות.

3.האמת שזה תלוי - יש ויש. מה שברור שזה לא צריך (ליתר אסור שזה יהיה) להיות צירוץ לכך שאתה לא מספיק טוב וזה לא משנה כרגע כמה אתה טוב ביחס לאחרים.. 
ראיתי את זה בקטע במה שאמרת על העוצמות אמנם אח"כ ניסית להראות שזה לא נכון אבל מעצם זה שחשבת כך בהתחלה נראה שיש בזה איזו אמת..
4.כן התכוונתי לשתי השורות האחרונות- עצם האמונה בטיהור עצמי אומרת שאת מאמינה ביכולתך להשתנות וזה מעיד על אמון עצמי שחוזר.

5.האמת אני לא יודעת אבל לפעמים זה נראה שיש אנשים שזה לא מפריע להם.. אולי יש להם מצפון פחות גדול? אולי פשוט הסטנדרטים שלהם שונים- הרבה פעמים בגלל שרואים את המצב בחוץ בתרבות המערב וכדומה חושבים שאתה לא כ"כ נורא וזה חוסם את המקום של החרטה.. בקיצור- אולי התחושות הבעייתיות פשוט לא באות? וגם כאשר קשה אמוד להשתנות ונוח מבחינות מסוימות במצב הקיים אדם משקר לעצמו..
 

לגבי הפיסקה האחת לפני אחרונה- קצת ביטאת את זה בקטע כן עלה לי כשביטאת את הקטע. זו שאלה טובה שצריך לשאול. אני חושבת שכגם לזה אין בהכרח תשובה אחת נכונה זה תלוי באדם ובמצב. אני חושבת שכאשר את כנה עם עצמך את יודעת אם זה טוב או רע ...

 

הנחתי לעצמי. הרבה פעמים לא חושבים אותו דבר מי שכותב ומי שקורה וזה מאוד טוב- ככה שתינו למדנו.

 

ב"הצלחה רבה1 חודש אלול זה זמן שבו קל יותר להשתנות וה' יסייע בידך- "הבא להטהר מסייעין בידו". גם אם את לא מאמינה בעצמך מספיק- מהתחושה שלי כשקראתי את הקטע (גם אם את לא חושבת את זה ולא הבעת את זה בקטע) המודעות העצמית שלך והאכפתיות שלך חזקים מאוד- זה אחד מהדברים החשובים ביותר (אולי ה-חשוב ביותר)- לשינוי, התקדמות ותשובה. מאחלת לך הרבה הצלחה בדרך שלך. את יכולה להשתנות. תאמיני. כל אדם יכול להשתנות. את גם יכולה להיות יותר טובה מה"הם". אולי זה יקח קצת זמן אבל אתה לא צריכה להרגיש רגשי נחיתות. זה לא יעזור. גם יכולות להיות סיבות למה הם כאלה ואת לא- המציאות שלך ושלהם לא אותו דבר. אל תרגישי קשה בגלל אנשים אחרים פשוט תאמיני בעצמך ותתני מעצמך גדי להתקדם. עלי והצליחי, מדהימה.

תודה עצומה על החיזוק והעזרה. אני מעריכה את זה מאוד.

ב"ה משתדלת להאמין ביכולת התקדמות. ואי"ה אצליח לעבור את התהליך הזה בגבורה ולצאת ממנו מחוזקת.

בכל אופן תודה רבה, העלית לי נקודות חשובות מאוד ואני מתכוונת אי"ה לחשוב עליהן.

 

זה קטע, והוא שלך. מהבתוך שם, ואני לא יודעת מה מקומנו בדברים של הלב.

זה נשמע אמין.
זה מה שאני יכולה לומר

חזק. עוצמתי. איזה התחבטות ואיזו דילמה..

 

לדעתי דיאלוג מהמם שבדיוק מתאר בלבול כזה. מוכר.

 

כתיבה יפה! אשריך..

כי איכשהו , אני מזדהה עם הכל כאן .כל הבלבול , ההרגשה שאת כלום , שאת לא יודעת מה את צריכה לעשות כאן . ובכי שעוד לא בכיתי .

 

וזה כתוב כלכך יפה ומכאיב .

 

תוודה .

ב"ה

מסתבר שכנראה כשכותבים משהו ממש מבפנים, זה מגיע לבפנים של אנשים אחרים

 

תודה.

(מרגישה אולי *אחת*?.
הדילוג שורה בבית השני, מה נותנת לנו הפסיחה בין האני לא רואה-ל- את היופי אם קיים?
ושוב בלצעוד צעד ומועדת. אולי את המועדת אפשר להשאיר לבד?
את המתה נשאיר כך. כי אולי זה המשקל והמשמעות שלה שמאזנים.

או שאולי כל מה שאמרת על הדו משמעי זה זה? אם כך אז אופס ולא הבנתי את המשמעות השניה. )
כל הכבוד

זה כל כך יפה !! |נרגש|

 

הרעיון והביצוע ממש טובים, והסוף- מדהים !!!

 

ווואו אני פשוט נפעמת .. זה יפה כל כך כךך |נמס ביחד איתך|

כן "אחת"

ובקטנה-

זה הדו משמעות הזאת,

תכלס=

"אני לא רואה"(משמעות של בנאדה שלא רואה

"את היופי אם קיים"- גם מתחבר כהמשך לשורה הקודמת ...

תקראי את זה לפי הפסיקים והכל- סתם אהבתי את המבנה

ותודה רבה!!

 

ורוש

חחח, תודה מותק!

החרוזים, אפשר לנסות יותר ו

 

פסיקים!! בבקשה...

הקורא לא צריך לנחש מה ואיך...

 

סהכהכל חמוד, וטוב שהדגשת לפני שזה לא מלוטש, תעבור על זה שוב, תחדד את זה- זה יכול לצאת אחלה

זה נכתב לפני הרבה זמן ואני ממש לא נמצא באותו מקום ולכן אני לא רוצה לשנות שם

דברים כדי לא לשנות את השיר...

וצודק, פסיקים...

 

במורד הדרך אשר היא אשליה

כי השבח לא-ל ברובה היא עליה

אני מועד, אבל אף פעם לא לבד

אפילו כשמתחת לרגליי האדמה תרעד

 

בסוף יהיה טוב, בזה אני בטוח

הרוע כמו אבק יעלם, יעוף ברוח

עד אז, אותו אנחנו צריכים לנער

לא נשאר הרבה זמן, צריך למהר

 

הרבה תמרורים בדרך לי עוזרים

איתם מרגיש כמו טס על מאה ועשרים

רבנים, חברים, וכמובן גם ההורים

תודה לכם שאותי מקרבים, לאבא, לא-לוהים

החרוזים טיפל'ה צולעים, 

אבל זה מהמם!!

אני לא חושבת שאם הייתי כותבת את זה הייתי חושבת שצריך ליטוש! 

שמחתי על התגובות!

עכשיו נעים וכיף לקרוא, וגם...זה הוסיף המון!!!

 

שאפו!!

תודה לכם שאתם מקריבים לאבא ולא-לוהים..

יפה משחק מילים שלדעתי גם יכול לעבור בתרגומים מעברית לאנגלית

כבר מתגעגעים.

ויש לך מזל עם הצבא והמפגשים.

בהצלחה רבה!!!

 

 

 

 

(אגב, בקשר ליד הקטנה(הענקית) שלך שהרימה את כל-

כמו גבעול קטן שמץפתח- והסבא יושב ומתמוגג

 

ונ.ב עוד יותר קטן, הסיוםשל ההודעה שלך- עזר הרבה

 

 

המבנה והחרוזים מאוד טובים והסיום מאוד עוצמתי.

מה שהפריע לי:
"החום שוב להט
רטט"- להט ורטט זה צילים שונים ולכן זה לא טוב בתור חרוז ולא זורם כשאתה קורא את השיר..

גם השורות:
"אושר ושאלה מאוחדים 
בגלים"- לא מאוד זורמים בקריאה.. אולי זו סתם תחושה שלי.

ואיך קול יכול להלחש-מבחינה לשונית...?
חוץ מזה השיר מצוין. מדויק. כתוב בהרבה כישרון- למצוא את המילים הנכונות ולהצליח להצמד למבנה קשה ולחרוזים.

יפה.

ואח"כ מילה בודדת.

(מה הבעיה בקול שנלחש?)
יפה מאוד
לעבות את הקטע יכול להיות מעניין ולו רק בשביל התרגיל
ושוב, לכתוב כל כל כל הזמן. כל הכבוד

אוקיי זה מהמם. עוצמתי מאד ...

 

האמת שההתחלה הייתה ממש מדהימה אבל אחרי זה קצת איבדת ת'פואנטה .. כאילו רצת מהר מדי עם השנים ..

 

אבל בסה"כ זה יפה

יפה!

החזרה קצת...קצת מידי כבדה

מה גם שאולי לשים

"קרעי עננים של אש ושל דם

עת שמש נושקת לים."

 

(גם הו' של ה"ואש" וגם ה ה' הכבידו עלי

והשימוש בחרוזים....

הצורה והבניה, כאלה שמפחיד להתעסק איתם אבל נענית לאתגר והוא מקסים.

בנוי יפה, והסיפור שם שובה וחמוד להפליא.

 

כן הייתי חושבת שוב אם אלה שני המשפטים שהיית רוצה לחזור עליהם במשך כל השיר. אולי שיוף שלהם יענג את השיר. (ושוב, איך שמרגיש, שירים צריכים לבוא מהבטן ולא רק מהתגובות שלנו, הקוראים)

 

טוב לראות דברים כאלה, כל הכבוד

 

חשבתי אולי על-

"קרעי עננים של אש ושל דם

עת שמש נושקת לפאת ים"

אבל זה קצת הורס את המקצב...

אולי היפוכי מילים
קרעי דמים של אש וענן (קשקשתי אבל זן הכוןנה)

"ענן של אש, שלולית של דם

עת השמש נושקת לים"

אבל השאר ממש טוב.

"ענן של אש, טיפה של דם

 

עת השמש נושקת לים"

 

איך זה בעינייך?

אהבתי את כל הסיפור שאתה מעביר ושהקורא עובר, פשוט מדליק!

לא יודעת... אוף נראה כבר...

קרעי עננים שמש של דם
עת האש נושקת לים

*סוף*

הצלחת להעביר פה מסר.

זו דרך יצירתית ונינוחה שמעלה חיוך למי שרואה ולכן היא בהחלט טובה...גם באמת לבקש סליחה בדרך זו אני חושבת שבגלל הצורה שבה זה כתוב זה קל יותר לאדם שמבקשים ממנו סליחה לסלוח..

 

מה שלא היה ברור לי בשורה אחת לפני האחרונה זה לא אמור להיות כדאי ולא כדי? (כדי זה בשביל כדאי זה כדאי לך...)..במיוחד שהמילה כדאי גם מתחרזת יותר טוב עם המילה די (מבחינת הצליל)..

בס"ד

 

מקווה שמי שכתבתי לו את זה שם לב.....

על קטעים כי כפי שבטח גם אתם טוענים, ככל שהקטע נכון יותר כך נייחס לו רצינות רבה יותר. (ומאז הקפדתי על דיוקים לשוניים
קטע באמת עלילתי ומקסים עם זאת, כדאי שתשימי לב לחריזה אני יחסית מאוחר גיליתי שחרוז אינו צמד אותיות בקצה המילה הזהה לזה שבשורה אחריו, אלא יש עניין גדול לשים לב גם לצלילים.
קחי לדוגמא את "זאתי-דרמטי". הסיומת בהחלט מעידה על הברה זהה, אך לא לחלוטין. יש קושי בחריזה של "OTI" (זאתי) עם "ATI" (דרמטי) לכן, כדי שהחריזה בהחלט תצא מושלמת, כדאי לשים דגש ל2 ההברות האחרונות בכל מילה (זה סיוט, אבל משתלם ככה גם לקטע הקליל ביותר, ייחסו רצינות בקריאה
בהצלחה!

האמת? זה דבר טוב ככה אבל במידה הנכונה..

 

מעביר את המסר של מבוכה, רצון לשנות וחרטה.

אז פשוט תוציאי אותו לאן שנח לך (וכן, גם לפה)

 

כתיבה היא אחת הדרכים היותר נחמדות ומצויות להבעת רגשות וכל מיני כאלו-

אז פשוט תעשי את זה

בס"ד

 

ח-לף מ-הר כ-מו

 

ע-לה ב-ש-ל-כת מ-ביא

 

ני-חו-אח פ-רי מ-תוק

 

 

וכן גם חטף גנובה... 

 

ח-לף מ-הר כמו
ע-לה ב-ש-ל-כת מביא

ני-חוח פרי מ-תוק

 

או שהמילה מביא לא מתחילה בשווא נע? (סליחה על בורותי) בעצם אולי זה בפתח ואז זה בעיה..

אם כן אני משנה ל-עם..

(סליחה על הפלישה לפורום, סתם קראתי ואהבתי..).

בכל מקרה- לגבי הפיסוק, אני קראתי את ה'בשלכת' עם שווא ב-ב', אז אם לא התכוונת שיהיה מיודע (אם התכוונת שיהיה בְּשלכת ולא בַּשלכת) אז עדיין מספר ההברות נכון..

למעשה נראה לי שמדויק יותר לא מיודע (זה הרי לא בשלכת ספציפית...)..

תודה.

אז זה כך:
 

ח-לף מ-הר כמו
ע-לה בש-ל-כת מ-ביא
ני-חוח פרי מ-תוק

 

 

תודה על העזרה.. אני לא יודעת עד הסוף (לצערי) כללי הניקוד.. רק פחות או יותר..

אז תודה

 

אגב זו לא פלישה כל מי שרוצה להכנס (גם אם לא כותב או קורא בד"כ) מוזמן בשמחה... (למרות שאני לא מנהלת אני בטוחה שזה גם מה שהם יגידו).

 

הייקו מעולה! 

 

כמה נקודות –

1. בהייקו סופרים הברות על פי שמיעה ולא על פי החוקים המדוקדקים. (הערת אגב – ביפנית סופרים לפי יחידות אוֹן, אבל אני לא בקיאה בזה).

2. לא נותנים להייקו שם (אני יודעת שזה מפתה. אני חוטאת בכך לעיתים ), כאן במיוחד השם לא "נכון" כי הוא מביא רעיון ומסביר את הצד הרגשי של ההייקו כפי שאת רואה אותו (את הצד הרגשי). (למה זה לא טוב? ארחיב אם תבקשי).

3. הרעיון הזני כאן יפה מאוד, רעיון החלוף והטוב שבחלוף. אבוש מאוד לומר שאני לא זוכרת אם המושג הנכון כאן הוא וואבי או סאבי (הכוונה, לא זוכרת את הדקויות שמפרידות בין המושגים), אבדוק זאת בהקדם. 

אני חייבת לדעתך – איך הגעת אליו? איך הגעת לדיבור על החלוף? נראה שהתבצע כאן מחקר.  

4. ה"מהר" מיותר. רעיון החלוף הוא בבסיסו רעיון שמביע גם את מהירות החלוף, אפילו ההפתעה בחלוף. כפילות כזאת גורמת למעין מגומגמות, הייתי מוותרת עליו.

5. המחסור כאן בפיסוק יוצר תופעה מאוד מעניינת בהייקו (יש טוענים שמאפיינת הייקו) – היכולת לקרוא את ההייקו בשתי דרכים, לפסק בצורה שונה או לשנות את האינטונציה. כל הכבוד על זה. זאת נקודה קשה ומסובכת ועשית אותה נהדר. 

דוגמא יפה שהביא יעקב רז מתי שהוא, על ההייקו הזה, של באשו (שאני לא זוכרת היכן הפסיחות שלו, עמך הסליחה):

"שקט נספג אל הסלע קול הציקדה" (ציקדה – סוג של צרצר)

אפשר לקרוא אותו כך: "שקט! נספג אל הסלע קול הציקדה"

או כך: "שקט נספג אל הסלע – קול הציקדה"

 

אצלך אפשר לקרוא:

"חלף מהר כמו עלה בשלכת, מביא ניחוח פרי מתוק" (מי הביא? מה? תעלומה נחמדת)

"חלף מהר – כמו עלי בשלכת, מביא ניחוח פרי מתוק"

"חלף מהר כמו עלה בשלכת, (עלה בשלכת) מביא ניחוח פרי מתוק"

 

שלך מסובך יותר, כי יש בו שתי תמונות. אני לא בטוחה אם אני בעד או נגד.

 

_______

היי מוכנה להיות בת טיפוחים החדשה שלי. אני כל־כך כל־כך שמחה לראות כאן מתעניינת בהייקו. 

אם את צריכה המלצות קריאה בנושא -- אהיה יותר ממאושרת לספק לך. כמובן גם אשמח לפטפט על הנושא. ומה דעתך להחטף לקבוצה לכתיבת רנגה? 

 

דבר נוסף -- אני חייבת לדעת מה קראת וחקרת על הייקו. בבקשה כתבי לי.

 

5 יחידות מהבגרות שלי מתוכננות להיות על הייקו וזן בודהיזם, אני שוקלת ללכת לכיוון של זן בשירי הייקו של אנשים שנוגעים בדתות ותרבויות אחרות מהתרבות במדינות שפילוסופיית הזן נפוצה בהם. הכוונה – להראות איך חוקי ההייקו שנוצרו מחייבים מציאות זן בתוך שירי ההייקו. אני כמובן צריכה שירים, אם זה באמת יהיה הכיוון שלך, אשאל אם תרשי לי להשתמש בשירך זה (ואם תמשיכי לכתוב, בשירים עתידיים).

ומהסיבה לעיל ^^ אני רוצה לדעת מה קראת וכמה חקרת על ההייקו, השיר שלך נוטף זן (וגם בגלל השכלול של נקודה 5).

אני לא בטוחה שזה כיוון טוב. אני עוד צריכה להתייעץ לגביו רבות ואני מוצאת בו בעיות רציניות, אבל אולי.

 

זה הייקו יפיפה ונעים. השג מדהים לפעם ראשונה. אשמח לראות את הבאים.

אענה לפי הסדר לתגובותיך ולשאלותיך..

1. אופס. זה אומר ששוא נע זה נפרד, נכון? אדע מעכשיו ולהבא..תודה.
2.מסכימה איתך פשוט היה חסר לי שאין לו שם אז ניסיתי למצו את זה שפחות הורס יחסית.סבבה. זה עדיף בלי שם. אני באופן כללי לא אוהבת לתת שמות לשירים..

3.אשמח לשמוע. לא נעשה מחקר. זה פשוט עלה לי כי התחושה שלי עכשיו זה דברים שחולפים- אנחנו בחודש אלול-סוף השנה וגם בסוף החופש ולקראת שנת לימודים חדשה.. אני חושבת שגם הושפעתי ממה שקראתי על הייקו אבל איכשהו זה בא ביחד (כלומר רציתי מלכתחילה לדבר על חלוף). כתבתי לך על זה למטה..
4.חלף עבר- יותר טוב? זו גם כפילות.. וגם להגיד חלף נמוג- מה שגם מליצי וממש לא זורם בתוך ההייקו. אני יכולה כמובן להוריד את המילה (שלא קריטית לשיר) אבל אז זה לא יהיה הייקו. אנסה לחשוב על מילה אחרת.
5.זה היה הרעיון (האפשרויות השונות לקריאה בהיעדר פיסוק).
 

_________

אשמח בשמחה. מש יעזור לי גם המלצות קריאה בנושא וגם כוונון. זה באמת מעניין. אין לי בעיה להחטף לקבוצה לכתיבה רנגה אבל לא בטוח שזה ישר ממש יזרום לי כי אני לא מאומנת בזה..

 

מה שקראתי על הייקו זה::http://milimveod.wordpress.com/2012/05/30/haiku/

איך הגעתי להייקו? פעם מישהי כתבה כאן בפורום ולאחר כמה חודשים ראית הייקו של אח שלי ונזכרתי וזה הלהיב אותי. ככה חיפשתי בגוגל מה זה (הסתכלתי בקישור שכתבתי לך לעיל) והחלטתי לנסות לכתוב.

אני מרשה לך להשתמש בשיר שלי אבל הוא לא אמור להביע תרבויות זרות או בודהיזם. הענין של הזן זה באמת ממה שקראתי שנתן לי השראה לדמות את הדברים החולפים לטבע אבל אני לא חושבת שזה חייב להיות של תרבות בודהיסטית וכדומה (גם אם במקור זה היה משם). דווקא מבחינתי זה מחזק משהו מבחינת היהדות- לראות את הבריאה בצורה כזו עוצמתית, שאתה פתאום קטן בתוף כל תופעות הטבע והדברים הגדולים שקיימים בטבע.. (זה גם חשוב יותר בעולם הפוסט מודרניסטי האינבידואלי שאנשים חושבים בעיקר על עצמם ולא רואים את מכלול הטבע הגדול וקטנותם לעומתו). ראי גם
בהקשר את דברי הרמב"ם :
 

הלכות יסודי התורה פרק ב

א  האל הנכבד והנורא הזה--מצוה לאוהבו וליראה ממנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך" (דברים ו,ה; דברים יא,א) ונאמר "את ה' אלוהיך תירא" (דברים ו,יג; דברים י,כ).  [ב] והיאך היא הדרך לאהבתו, ויראתו:  בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ--מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דויד "צמאה נפשי, לאלוהים--לאל חי" (תהילים מב,ג).

ב  וכשמחשב בדברים האלו עצמן, מיד הוא נרתע לאחוריו, ויירא ויפחד ויידע שהוא בריה קטנה שפלה אפלה, עומד בדעת קלה מעוטה לפני תמים דעות, כמו שאמר דויד "כי אראה שמיך . . . מה אנוש, כי תזכרנו" (תהילים ח,ד-ה).

אני חושבת שהזמן הזה מאוד פותח את ההסתכלות על הטבע (ראיתי את זה גם כשניסיתי לחבר את ההיקו היום.. שבאמת פתח לי משהו..) שזה דבר לא חזק אצלנו אבל חשוב מאוד בהתסכלות על העולם. 

 

בכל מקרה אני בטוחה שזה מעניין (למרות שאני לא הסוג שמתעניין במיוחד בתרבויות ודתות זרות) ואת יכולה להשתמש בהייקו שלי (ואם יהיו-בעז"ה- גם בהייקו הבאים שלי) רק להגיד לפני זה איזה שימוש את עושה בזה..

 

תודה רבה על התגובה. החכמתי המון אשמח להיות איתך בקשר בנוגע לזה וגם שתפני אותי למקורות קריאה..

יא. איזה מן שפע נופל עלי פתאום. אולי גם הוא יצטרף לקבוצת הרנגה? (היא עדיין בהתהוות)

היא כנראה תהיה בשיחת ועידה בסקייפ או משהו בסגנון הזה.

 

1. כן. פשוט כמו שנשמע לך, בצורה אינסטנקטיבית.

4. חלף־עבר, אני חושבת. עם מקף זה בסדר גמור כי זה פחות כפילות – הרי זה ביטוי מוכר, וביטוי – אחד.

יהיו שלא יסכימו איתך לגבי "לא יהיה הייקו". לדעתי הייקו הוא הייקו ממקום הרבה יותר משמעותי מאשר המבנה (כמובן שהמבנה הקצרצר מהווה חלק עצום, אבל אני חושבת שהברה יותר או פחות לא תפגום בהייקו במקום המהותי) --- רלוונטי במיוחד (אולי בעיקר) להייקו בשפות שאינן יפנית.

אם כי אלה שיגידו את זה ברוב הפעמים לא יקפידו על הברות, לפחות לא במיוחד.

 

ובשבח המבנה – ישנם שירים שדווקא השבירה של המבנה בעלת משמעות. 

למשל, בשיר של באשו על מות אימו ישנה חריגה של שלוש הברות בשורה השניה:

ביפנית באותיות לטיניות:

 

     TE NI TORABA

      KIEN NAMIDA ZO ATSUKI
  AKI NO SHIMO

 

(N ביפנית היא הברה בפני עצמה, והאות היחידה שיכולה להגיע בלי תנועה )

 

ומתורגם (יעקב רז):

 

אם בכפי יטמן                                              
דמעותי הרותחות אותו ימסו –           
כפור של סתיו.

 

 (מסופר שבאחד ממסעותיו הגיע באשו לכפר הולדתו וכשפגש את אחיו אחיו הוציא משק, שכנראה הכיל כל מיני סמלים ומזכרות משפחתיות, קבוצת שיער של אימו ואמר לבאשו: "אלו שערותיה הקפואות של אמך". כך הבין באשו שאמו מתה ומכאן ההייקו).

 

לי עצמי מאוד חשוב המבנה, אבל לדעתי הוא משמעותי בחווית הכתיבה יותר מאשר בחווית הקריאה (שוב, בהייקו שאינו ביפנית).

אבל הי, אפסיק לזלוג. (גם שבנושא חווית הכתיבה והקריאה וההפרדה החשובה ביניהן יש לי המון מה להגיד )

 

5. יפה יפה. 

 

____
כן, הגישה נושקת גם למקום יהודי. ומאוד מעניין, כל מה שאמרת על הקשר ליהדות, תודה לך.

המ... באמת חששתי שתהיה רתיעה מהצד הזני. זן זאת יותר פילוסופיה מאשר דת... (כמה הרתיעה גדולה?)

כשהכיוון יהיה יותר ברור אדבר איתך. 

 

 

אוקי. ספרים |מחכך את ידיו זו בזו בזדוניות|:

* הדרך הצרה לאוקו/מאצואו באשו, תרגום: יעקב רז --- זה יומן מסע של באשו, משורר ההייקו הנודע ביותר שהיה נזיר זן נודד, הוא כתוב בסגנון שנקרא איבוּן, שזה אומר פרוזה משובצת הייקו. יש גם נספח מאוד טוב של יעקב רז על כל נושא ההייקו-טנקה-רנגה. והיומן מלווה בהערות מאוד אינפורמטיביות של המתרגם.

* אומרי שיר על סף מוות/יואל הופמן --- ספר שמכיל המון שירי מוות יפניים ואם זכרוני אינו מטעה אותי גם סיניים. השירים היפניים הם הייקו. כל שיר בא עם ניתוח, זה נחמד מאוד. אבל לפני זה, בספר יש מסת מבוא מעולה, שוב על הייקו-טנקה-רנגה.

* מסע אל תוך הירח/ישראל תמרי (יעקב רז תרגם את השירים מיפנית) ספר נפלא על הייקו וזן, שירי ההייקו כולם של באשו. כמובן, גם כאן יש הקדמה יפה, הרבה על זן, אבל את יכולה לדלג אם זה לא מעניין אותך, ועל ההייקו עצמו הפירוט יפה מאוד (נגיד, ישנה רשימה מכובדת של קיגו והעונות שאליו כל קיגו משוייך), וכמובן השירים והניתוח שלהם נהדר ביותר ומלא אינפורמציה מרתקת על התרבות היפנית והמסורת היפנית. (כל מה שכתבתי שם על השיר של באשו על מות אימו – מהספר הזה).

* יום השנה לסלט/מאצ'י טאווארה. (תרגום: יעקב רז) – ספר שירי טנקה מודרניים, נפלאים! וגם כאן יש נספח, של יעקב רז, על נושא הטנקה. 

כתבתי כאן המלצה (ארוכה מדיי ולא קוהרנטית, התנצלות) על הספר, בתוספת של הרבה רקע תאורתי על הטנקה:

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t563467#6262439

* לאן נעלמו הקולות/יואל הופמן. ספר שמשלב שירי הייקו ומשלי/סיפורי זן. כמובן הקדמה וכו'. 

 

 

בבקשה בבקשה, אני נהנת לי מאוד (תמיד מאושרת לדבר על הייקו, ותמיד טוב שהאדם השומע אינו מהסוג שרוצה לזרוק עלייך כיסא).

 

כן אח שלי גם כותב הייקו , אם כי יותר מבנה פחות זן.. (בעצם אולי לא זן בכלל). בכל מקרה הוא רוב הזמן בצבא ואני גם לא חושבת שהוא ירצה להכנס לקבוצת כתיבה (הוא כותב לעצמו..ולא נראה לי שהוא יאהב כתיבה שיתופית..).

 

1.תודה, מעכשיו אדע (זה באמת מסתדר לי יותר כי הענין פה זה הצליל).
4.תודה.מאוד מעניין.

 

_______

 

אין לי רתיעה מהזן. אני מניחה שיהיו מקומות שבפילוספיה (כשהיא תנטה לכיוון יותר בודהיסטי..הרי בודהה זה לא רק דת אלא גם צורת מחשבה..או כיוון אתאיסטי..שאם להיות כנה לדעתי פגאניות כשהאלילים מהטבע ואתאיסטיות, שלמעשה מעניקה כוחות לטבע בכך שהוא היחיד ששולט בנו, זה קצת דומה..) שזה יפריע לי אבל זה רק בקריאה של הייקו מסוימים אז זה בסדר.. 

איפה אפשר להשיג את הספרים האלה? 

הבודהיזם לדעתי, לפחות בבסיסו, אינו דת כי אין מערכת סגידה, אין אל, או טקסים דתיים. הבודהה עצמו משתית את דבריו על ספק:

"[..] אל תסתפקו ברעיון [...] "האיש הזה הוא מורנו" [...]" (קאלמה סוּטה, אנגוטַּרָה ניקאיה, 3, 65. תרגם יעקב רז)

 

מה שכן, יכול להיות שעם הזמן הפכו אותו לאל ונוצרה מערכת סגידה, אולי דווקא במערב (לא בקיאה), מהסיבה הזאת את מתייחסת לבודהיזם כאל דת?

מסיבות אחרות? 

 

ועוד, אשמח מאוד אם תפני אותי להייקו/שירי הייקו שאת מוצאת בו/בהם פגאניות.

 

 

המ.. ליקטתי אותם מכל מיני ספריות באיזור הדרום, חוץ מאת "לאן נעלמו הקולות" (על אף שאותו ראיתי פעם בסניף אחד של צומת ספרים) שקיבלתי. 

כך שאפשר לצפות למצוא אחד או שניים בספרייה העירונית הקרובה.

עזבי אני לא מספיק מכירה בודהיזם..

לא ראיתי הייקו שיש בו פגאניות (או אתאיסטיות.. מהצד השני..) אבל זה דבר שיכול להיות זה כל מה שאמרתי..

אם אראה כזה אגיד לך..

 

לגבי הספרים- תודה.. (ראית גם מה שכתבת לי באישי..).

גם כמובן על הפרגון זה ממש עוזר להמשיך ולהתקדם בכתיבה..

 

רק ו חיבור במקום /

זה בגלל שלא החלטתי אם לסיים אם "השארת חורבן" או "לא השארת שום דבר"

 בקטנה צודקת

 

(אלא אם כן באלאך להדגיש דברים על ידי נקודות

לדעת אם פיסקתי נכון!

הפיסוק נכון לך ואת תחליטי לנו איך להבין ואיך הקטע ייקרא.
הקטע מעלה האשמות ומפרט אותן, ונסגר בהצהרה. (ואולי לשקול נקודותיים. לא חייב)
אם רצית משהו אחר אז תאמרי לנו ואולי נוכל להציע שינוי בפיסוק.
ושוב, זה אחלה לגמרי.

איפה נקודתיים?ומה לגבי הקטעים עצמם זה טוב הכתיבה?

וגם השורה האחרונה מציקה לי מבחינת התחרזות יש הצעה לתחליף למשפט אחר אם אותה משמעות?

שלוש נקודות מעידות על משהו בהמשך שלא נאמר (לא בהכרח אמירה קונקרטית, אולי סתם רגש מתמשך), משהו שנמצא בערפל. מישהו פעם הגדיר את זה כהזמנה לקורא להמשיך בעצמו (ועל כן, ד"א, הוא מתנזר מהן לחלוטין).

 

אז הנקודה הראשונה היא כזאת: האם בכל שימוש בשלוש נקודות את יכולה להצביע על הדבר שנמנעת מלהגיד? שאת רוצה שהקורא ישלים לבד?

 

 

 

הנקודה השניה. יש את סימני הפיסוק הבסיסיים -- נקודה ופסיק. כל השאר: נקודה־פסיק, סימני קריאה ושאלה, שלוש נקודות וסימן תמיהה, הם אמצעים שמאוד כדאי למעט בשימוש בהם בכל אופן, בלי קשר לכל מה שאמרתי קודם (למה? ארחיב אם תשאלי. ).

 

 

לטווח ארוך — התבוננות וקריאה.

 

לטווח קצר — מה היה הרעיון ההתחלתי? אולי תנסי לחזור כמה פרקים אחורה ולנסות לפתח משם ולא מהפרק-פסקה האחרונה? לעבור על דמויות ודמויות משנה, עלילות ועלילות משנה — לראות אם דברים נפתחים. 

 

תוהה אם זאת עצה טובה, אבל מה עם כמה פרוייקטים קטנים מהצד?

וכמובן, את יכולה להעלות לכאן ונראה אם יש לנו איך לעזור בצורה יותר ספציפית...

 

אם הנקודה היא משבר הכתיבה — בהצלחה, ליבינו אלייך!

לא הבנתי.

זה ניראלי כמו קטע טוב, שמבולבל!...

וגם עוד משהו-

היה לך רצון להשתמש בחרוזים?...

 

תנסה לשפשף את זה, להסביר יותר-

כי זה נשמע אחלה.

בהצלחה!

רוצה להגיד משהו, ברור, פשוט.

אבל עטפת אותו כ"כ הרבה, שאני.. אני לא מבינה.

יש פה משהו קסום, הדיאלוג הזה אולי, או שמא מונולוג.

אבל לא הגעתי לשורשי עץ הזית האלה.

 

צר לי וחבל לי

 

נשמח להסברים