חודש אלול בפתח..
ואנחנו במתח..
מה התרגיל?
זה פשוט. מאוד פשוט.
תכתוב משהו על אחת מהאפשרויות הבאות:
אלול
ראש השנה
יום כיפור
(לדוגמה: קטע באלול על שופרות או על תשובה וכדומה)
בהצלחה
מממ..איזבלה
אם ככה טוב לך,
לכי אחרי ליבך.
מלאי עצמך בשמחה, בעוצמה,
והתווי לך את הדרך לילך בה.
אני אשאר כאן,
ואחשוב עליך בלכתך.
את לא תסתכלי לעברי.
תמשיכי בדרכך שלך.
ואני אסתדר, כמו תמיד,
ואתגעגע.
מקסיםבקטנה
ונוגע. מאוד..
תודה
תודה
יווועכבר הכפר
תוודה תוודה תוודה על זה . זה מקסים ונוגע , וזה פשוט בא לי במקום !! אז תודה 
ואני לא אסתדר...אחת-קטנה
תודה. מאוד נוגע.
בטח שאסתדר.איזבלהאחרונה
כאילו שיש ברירה..
נראלי שלא אמרתי לך מספיק כמה שאהבתי אתזה.אאבבגג
זה ככ אמיתי. שאני רוצה לבכות.
לא נשארו מילים.מקום אחר
חודר. עמוק. נוגע. כואב.
קצת הפריע שחלק בחרוזים וחלק לא, אבל כתיבה מדהימה!
אשריך! בהצלחה
זה בהחלט מקסים.צבי-ליזציה
אבל אולי כדאי לנסות ליצור לזה מבנה? זה נראה טיפה מפוזר... ולי למשל זה ממש הקשה על ההבנה 
^^^בקטנה
רסיסים.אאבבגג
סערה. שברים מתנפצים, מכסים תהומות במעטה של כאב.
בלבול, וגעגוע. למה שהיה, למה שיהיה.
ובעיקר, למה שלא יוכל להיות.
הרוח פורטת על מיתרי הלב, מרעידה ומייסרת.
איים של יובש, צחיחות ושיממון.
אי, ועוד אחד.
מוקפים באוקינוס של דמעות, כמו מאיימים לטבוע ולאבד כל סיכוי.
ולב מתייסר, ונפש הומה. ושקט, דממה.
אהבתי את כל המטאפורות צבי-ליזציה
זה באמת זורם ממש יפה עם מה שהקטע הזה מעביר.
איזבלהאחרונה
|אין מה להגיב|
זה מהמם. וככ את. והלוואי עכשיו יותר טוב..
(וגם את יודעת איך שזה בדיוק לחיים שלי, כמו שלחיים שלך. אז..)
שנה טובה ושמחה לכולם, הרהור מחיים-טליה
משירי אהבתי-
אין לילה טוב וחלומות פז
מתחת לדלת השחלת לי מכתב
הסברת במילים לא כתובות, נרדפות
איך שיר שלך נולד,
שבהתחלה זה כואב, אחר כך יוצא החוצה
וכולם שמחים...
ואיך שיר נולד, אם אפשר אמא לשאול
על שיר שכתבת ונתת לי.
בהתחלה כל כך כאב ועדיין לא הבנתי
שיר של פיוס ופתיחת דף חדש
שנפגשנו שוב בבוקר עם חיוך קטן נרגש
מילים כתבת לי על דף ספירלה תלוש
הסבר המון דברים שלא דיברת.
וכולם שמחים איזה יופי הוא הולך לבד
יד ביד ומתי יש בי קול כזה קטן
מתי יתחיל הכאב הבא לעוד שיר שנולד?
חברים יקרים יהי רצוןשתהייה לכולנו שנה מתוקה מתוקה!L ענק
רק לא מהמתוק הצורם,
הר של טופי דביק או נהר שוקולד רותח
רק נגיעה
קטנטנה של דבש
מתיקות על גבי ביתיות
זהובה נוזלית שכזו
ריח של עוגה נישא באוויר אלולי
בגדי לובן נלבשים
וריח של התחלה
חדשה חדשה.
שנזכה לשנת יצירה מדויקת ושמחה
מתוך חיבור אמיתי לעצמנו ואליו
אל המלך שבשדה
אמןבקטנהאחרונה
נכתב במהלך מסע שש קילומטר.L ענק
שלושה כתמים מרכזיים.
לאחרונה הוכתמתי בפחםחאקי
שכן, ציור בפחם, מלכלך.
כתמי החדשים שוני גוון וחדים כל כך
שאפילו אני
הציור
מבחין בהם ובשונות החדשה שבי
חד מהם
שבת בבית
ואותו לובן שבת שכל כך חסר שם
מרגיע אישון
עין (חולצה לבנה, מכנסיים שחורות
כיפה לבנה לבנה
תפלת ערב ושלוש צעדים אחורה
ושלוש קדימה
ומהרגל
אני מסדר חולצה במכנס
ונעמד בוי בפינה
שמאלית עליונה.
חד מהם
שבוע שטח ושורת אוהלים
אישון אחד שואל איפה אני ישן
(ופתאום האוהל נהיה) חדר
7.
א
חד מהם
קרה בשמירת אישון
לילה
עט פתחתי התבודדות
בהקשב
ריבונו של עולם.
ווואו. כ"כ טוב. ואותנטי וצבאי...סיהרא.
///בקטנהאחרונה
"לאחרונה הוכתמתי בפחםחאקי
שכן, ציור בפחם, מלכלך.
כתמי החדשים שוני גוון וחדים כל כך
שאפילו אני
הציור
מבחין בהם ובשונות החדשה שבי "
רוח חדשה נושבת בך, היא מעיפה גם אותנו בין המילים האלה שמעבירות יותר תחושה מסיטואציה.
(שחורים*, לא?)
תודה
שכן, ציור בפחם, מלכלך.
כתמי החדשים שוני גוון וחדים כל כך
שאפילו אני
הציור
מבחין בהם ובשונות החדשה שבי "
רוח חדשה נושבת בך, היא מעיפה גם אותנו בין המילים האלה שמעבירות יותר תחושה מסיטואציה.
(שחורים*, לא?)
תודה
איש של שירה.פיתה פיתה
אני ילדה של שירה. קשה חעיכול, גלויה נסתרת. מובנת והכי לא.
ילדה. ילדה של שיר. ושל טוהר וזמן. ופשטות המילים והזמן והעומק.
אני ילדה.
ולשיר ולהיות ולחוות ולגעת. שיר.
ולגלות את כל הנקודות העמוקות שקיימות אי שם. לגעת לא לגעת.
(אולי אין קשר, אבל הייתי חייבת לציין שנהייקו זה צורת השירה שהכי נוגעת בי.תודה הרהורית)
קראתי. יפה. יש מעט שגיאות הקלדה.סיהרא.
מעבר לזה אהבתי את השורה השנייה הכי.
נורא אהבתי את ההתפרצות הזאת.L ענק
ילדה של שיר. נשימה עמוקה ואז במטח, ושל טוהר וזמן, ופשטות מילים
ושוב שורה שלישית ורביעית.
אני ילדה ואז שוב ההתפרצות הזאת.
ולשיר ולחוות ולגעת.
פחות תפסה אותי האמירה, אבל הסב-טקסט כאן נהדר
כיף לראות אותך.פיתה פיתהאחרונה
והתגובה מחממת לי את הלב.
ויש משהו שונה בכתיבה שאתה יודע שהיא פתוחה לקהל.היא מתפרצת
בקטנהאחרונה
שבוע טוב ופורהבקטנה
עוד מעט מתחילה שנה עברית חדשה.
ועוד לא החלטתי אם צריך לעשות חשבון נפש גם על הכתיבה שלנו.
/תוהה/
שבוע חדש.
ועוד לא החלטתי אם צריך לעשות חשבון נפש גם על הכתיבה שלנו.
/תוהה/
שבוע חדש.
אם יש ספק אז אין ספק, ואם אין ספק... אז שיהיה ספקמפוספס
אז כןבקטנה
צעיף ורוד
שבוע מעולה
חשבוןנפש?...
אולי יותר בכיוון של-
להוציא מעצמנו את מה שיש באמת בתוכנו, ולא לחפף בקטעים
וודאי שצריך!nobody
הכתיבה היא דבר מאוד חשוב!
א' על ידה אפשר להעביר מסרים מאוד עמוקים וחשובים, אם היית מסוגל לעשות את זה ולא עשית
ביזבזת משאבים שהקב"ה נתן בידך, וכידוע הקב"ה לא נותן לאדם כוחות סתם כך...
ב' הכתיבה מאוד מפתחת את הנפש כך שאם חיפפת זה כמו ספורטאי שמחפף באימונים...
וספורטאים עושים חשבון נפש?בקטנה
כן!! לא יודעת אם כולם אבל הרוב! כאילו- אנחנו עושיםcookie_monster
משו בסגנון
כמה הצלחתי
כמה השקעתי
ואם יכולתי יותר אז למה לא עשיתי עוד וזה...
ממש כן, שתדעי
מנהסתם שכן..מקום אחר
לא הייתי ספורטאית בחיים אבל תחשבי רגע-
איך הם מתקדמים יותר? איך הם מפתחים את הכשרונות שלהם בצורה יותר טובה?
הם חושבים עם עצמם על מה שהיה- איך הם עשו את זה ואם יש מקום לשיפור,
ועל מה שיהיה- איך עושים את זה יותר טוב..
מקווה שהובנתי וד"א, תודה! נק' למחשבה..
ברור!nobody
ספורטאי חובב סתם בודק את התוצאות שלו ואם הוא השתפר (שזה חשבון נפש ברמה בסיסית)
ספורטאי ששואף להיות מצטיין חייב כל תקופה לעצור ולחשוב, עשיתי באמת את המקסימום?
גם אם הוא השתפר אם הוא היה יכול להוציא מעצמו יותר זה יהיה כשלון מבחינתו לא להוציא את המקסימום..
ואני אחזור ואשאל, וכבודם של הספורטאים במקומו מונחבקטנה
(ככלות הכל גם אנחנו היינו פעם ספורטאים),
האם הכתיבה שלנו צריכה שיעצרו אותה ידרשו בשלומה יבקשו את סליחתה ויבחנו את מעשיה?
או שניתן לה לזרום על מי מנוחות מבלי להפריע לקדושת המוזה?
חישבו על כך
האם הכתיבה שלנו צריכה שיעצרו אותה ידרשו בשלומה יבקשו את סליחתה ויבחנו את מעשיה?
או שניתן לה לזרום על מי מנוחות מבלי להפריע לקדושת המוזה?
חישבו על כך
לדעתי כןnobodyאחרונה
אם באמת המוזה זורמת ומשתפים עם זה פעולה וכו וכו אז אולי קצת פחות
(צריך יותר בכיוון של אם עושים מהכתיבה דברים טובים)
ואם לא אז צריך לבדוק אם באמת מנצלים את היכולות שיש ואם עושים את זה בצורה חיובית...
לדעתי כן.חרותיק
לא כתבתי מלאא זמן!
כשאני חושבת על זה עכשיו, זה כי לא נתתי לעצמי את המקום לחשוב ולזרום עם המילים.
וואו! פשוט מלא זמן לא ניסיתי! 
תודה על הרעיון הזה בכלל.
עשיתם לי חשק ממש.
להגיע לשםחידניסטית
שאתה רוצה לברוח קדימה,
להגיע רחוק ממקומך בעולם
משהו קטן לוחש לך פנימה
אתה יכול להיות שם
אתה יכול להיות שם
אתה יכול שם לגעת
משהו בפנים קורא לך לדעת
מה יש במקומך,כאן.
קולע!צעיף ורודאחרונה
ברוכה הבאה\
המקצב מתנגן טוב!
פשוט!!!!! ויפה
"אתה יכול להיות שם
אתה יכול שם לגעת
(רק הכפילות של ה"שם" הפריעה לי
ואפשר להציע שם לזה?(למרות שיש?
"זה קורה"
תודה רבה!
סיכום (סוגשל)חרותיק
כשמביטה אחורה
רואה
מערבולות צבעוניות,
המראות ונחיתות,
שאיפות,
גם אכזבות.
כשמביטה קדימה
רואה
חשש לובש צורה,
עין עם דמעה,
שברי מראה,
גם קצת תקוה.
אבל עכשיו
עוצמת עצמי
וממשיכה.
תודה שגרמתם לי לנסות שוב
מדהים! מהמם! מוכשרת! כל הכבוד לך נשמה cookie_monster
מדהים ממש סחטיין!מקום אחר
וואו זה נותן כוח להמשך.....(אלופה אלופה)חנהלה החבדנקית
תותחית שאת!!!!!!!!!מרב.אחרונה
מהמם ממש
בהצלחה מותק
[לא הגבתי לסמס כי אינלי חינם ]
פעם ראשונה שאני משתפת בפורום אז אשמח לתגובות..אורושקוש
מאין באתי ולאן אני הולך/ מסע החיים
יחפות כביום היוולדן,
הרגליים פוסעות בדממה.
מדמות עצמן כיודעות לאן פניהן מועדות,
עורם משתפשף ברקע המתחלף.
לעיתים זהו חול רך ומלטף,
לעיתים אלו אבנים מכשילות,
אך הנורא מכל הוא הבטון,
קר ומנוכר.
פעמים מקפצות הן כאיילה,
אך יש וכבד עליהן העול.
כבדו הידיים, כבד גם הראש,
ולעיתים, לעיתים כבד גם הלב.
כשעוצרות הן למנוחה מדומה,
חשות הן כי עמדו על אותה אדמה לפני זמן מה.
אולם, לעיתים הן מגלות,
כי עברו כברת דרך ארוכה.
יפה-נשמח לראותותך פה פעילהצעיף ורוד
הקטע עצמו טוב,
לפעמים נדמה לי שהשימוש במילים גבוהות מצריך עבודה רבה...
נשארת בגוף המתחיל וזה יפה!
אמממ, "הרגליים פוסעות בדממה"- מסכימה לשנות את הסדר במשפט-פוסעות הרגליים-?!
אחרי ה"מועדות"- שימי נקודה.
(אחרכך זה פשוט קטע כזה שאפילו מתחרז בסוף והנקודה שם תוקעת את זה )
בבית השני, אני חושבת שה "הן" מיותר, אנחנו הרי יודעים שמדובר עליהן
(ובכלל גם שאר ה"הן"....-)
הסוף יפה, ובכלל הקטע
רק שאלה קטנה-
"לעיתים כבד גם הלב"- רצית לעשות הדמיה לבנאדם, או שמא זה הלב של הרגליים?...
בהצלחה רבה!וברוכה הבאה
תודה!אורושקושאחרונה
לגבי השאלה שלך- זה יותר בכיוון של הדמיה לבן אדם. תיארתי את הרגליים כמרכזיות במסע והן אלה שנושאות את כל העול(פיזי ונפשי..)
מקסים!בקטנה
ברוכה הבאה! תרגישי בבית
/כוס מיץ קר/
הקטע שלך יפה ופשוט ויפה שוב
/כוס מיץ קר/
הקטע שלך יפה ופשוט ויפה שוב
לברוח מכאן.רוש לילה.
ב"ה
רגשותיי בורחים באוויר
נסחפים עם הרוח
יש להם קצב די מהיר
אולי הם מנסים לברוח.
חיוכים שלא שלי
נוגעים בי
ויש בהם משהו זהיר
כאילו הם מנסים לשכוח.
מילים שמשתקות אותי
לוחשות לי מנגינה
מזכירות לי שוב ש
משהו בי עייף מהשירה.
תנועות שמתחלפות ברגע
מזיזות אותי על אותה רחבה
וזו לא אני שקופצת עכשיו
ונופלת, בלי שום מחשבה.
חלומות בנהר של הלילה
משיטים באטיות את הסירה
הגלים סוחפים אותה לכאן, לשם
והיא גוררת אותי ביחד איתה.
החבלים הדוקים עליי
כשהרוח עוד נושבת,
חוטפת את רגשותיי
וברשרושיה היא צוחקת.
המחשבות כובלות אותי
וגם השאלות
אך מחשבה אחת עוברת בי
זוהרת חלושות
כי אם רק הייתי חיוך
שיהיה חופשי לעולם
אם רק יכולתי לקום
ולברוח מכאן.
חדש? מוכשרת...צבי-ליזציה
הודיה. אין לי מילים!!מישהי=)
צעיף ורוד
קטע יפה, ניראה שאט ממש מנסה לברוח איתם או לפחות להיות החיוך הזה...
שתי דברים קטנטנים שהפריעו לי
"אולי הם מנסים לברוח"- הכפל של ה"בורחים" ו":לברוח"- הפריע לי בקריאה כי ידוע שהם בורחים אז ...
ו"כי אם רק הייתי חיוך(אהבתי את הדימוי)
שיהיה חופשי לעולם.
מה זה ה"שיהיה" הזה?
אולי שאהיה?
חוצמיזה גם המעברים שלך יפים, הקפיצות לשורה הבאה
(ואלי אולי....|מנסה| תנסי לחלק את זה לבתים, או אולי רק את הבית האחרון להפריד.
שייתן מרווח קריאה-
מוכשרת !!
רוש לילה.
ב"ה
חחחחחח צבי, התלבטתי אם לשלוח לך בסמס ובסוף ויתרתי . אני שמחה שבסוף ראית את זה כאן 
ומממ.. מישהי, תודה לך !!
צעייף , ניסיתי לתקן על פי ההצעה שלך. איך זה ? טוב יותר?
(בקשר לסמיילים שהחזרתי לך בכותרת, מישהו פעם לימד אותי שסמיילי אף פעם לא מגיע באחד. הוא מגיע בשלשות)
רגשותיי מתמוססים באוויר
נסחפים עם הרוח
יש להם קצב די מהיר
אולי הם מנסים לברוח.
חיוכים שלא שלי
נוגעים בי
ויש בהם משהו זהיר
כאילו הם מנסים לשכוח.
מילים שמשתקות אותי
לוחשות לי מנגינה
מזכירות לי שוב ש
משהו בי עייף מהשירה.
תנועות שמתחלפות ברגע
מזיזות אותי על אותה רחבה
וזו לא אני שקופצת עכשיו
ונופלת, בלי שום מחשבה.
חלומות בנהר של הלילה
משיטים באטיות את הסירה
הגלים סוחפים אותה לכאן, לשם
והיא גוררת אותי ביחד איתה.
החבלים הדוקים עליי
כשהרוח עוד נושבת,
חוטפת את רגשותיי
וברשרושיה היא צוחקת.
המחשבות כובלות אותי
וגם השאלות
אך מחשבה אחת עוברת בי
זוהרת חלושות.
כי אם רק הייתי חיוך
שיהיה חופשי לעולם
אם רק יכולתי לקום
ולברוח מכאן.
מדהימה!!צעיף ורוד
"כאילו (הם) מנסים לשכוח"
"מילים שמשתקות(אותי)"
(מה שבסוגריים הייתי מורידה וזה מווושלם!!!!!!!
הוודיהעכבר הכפר
נמסתיי . זה אחד ההכי טוובים שלך . מדהים מדהים . וכרגיל , שוב נוצרה אצלי תמונה בראש
תוודה על הקטע הזה .
אווך . זה טוווב .עכבר הכפר
כי אם רק הייתי חיוך
שיהיה חופשי לעולם
אם רק יכולתי לקום
ולברוח מכאן .
ווואווו.יעלה אביגד.
טוב ממש!
רמה גבוה והקצב טוב.
תמשיכ בזה!
אשריך!!
יהה תודה איך שימחתם אותי רוש לילה.אחרונה
כיף לשמוע דברים כאלה. תודה לכם.
צריכה עזרה..מבטים.
פעם הייתי כותבת יחסית הרבה,
והיה לי סגנון די מסויים של שירה, שתמיד התלווה למבנה וחריזה.
בערך מפסח יצא לי לכתוב מעט בגלל עומס, וגם בגלל שזה נהיה קשה.
וגיליתי פתאום שממש השתנה לי כל הסגנון כתיבה..
עברתי יותר לכתיבת קטעים קצרים.. (עד 10 שורות בערך..)
אז קודם כל רציתי לשאול, אם למשהו יש רעיון איך חוזרים לכתיבה..
ובעיקר לסגנון שאבד.
לפעמים אני כל כך רוצה, ו.. לא יוצא
אז אם למשהו יש רעיון איך לעודד כתיבה וסגנון, אשמח מאוד!
ובנוסף, אם למשהו יש רעיון איך משכללים ומשפרים את הכתיבה.
אף פעם לא הצלחתי לתקן שיר משמעותית אחרי שעבדתי עליו..
אני לא מצליחה לשנות משהו שכביכול גמור, למרות שתיקונים יכולים להועיל מאוד..
תודה רבה לכם!
ויישר כח על הסבלנות והעזרה!
הי,הרהוראחרונה
מבחינת החזרה לסגנון, לא עולה בדעתי דבר מלבד קריאה.
לקרוא גם דברים ישנים שלך, וגם דברים של אחרים (!) -- לזכרוני שני הספרים הראשונים של אלתרמן ("כוכבים בחוץ" ו"שמחת עניים") אמורים להיות במבנה וחריזה "מוקפדים" (קשה לומר "מוקפדים" כי יש שירים לא מחורזים בכלל משום ההקפדה על (אי) חריזה, אבל הבנת את כוונתי).
אני יכולה להגיד דברים סתומים (סתומים – מילולית) על שהסגנון אבד מסיבה מסויימת...
שכלול כתיבה קשור בפיתוח רגישות, תשומת לב. קריאה היא שוב אחד מהמרכיבים, אבל גם הקשבה לביקורת של אחרים (ומתוכה, הגעה לביקורת עצמית), לראות איך הם מסתכלים על שירים, למה הם שמים לב, לאיזו נימה, איזה חרוז סורר, לקוהרנטיות, לפסיחות, לצבעים, לאסוציאציות, לצלילים, לאוויר, ועם הזמן ללמוד להסתכל כך על שירים שלך בעצמך (וכמובן גם על שירים של אחרים).
נשמח לתת לך ביקורת כאן, ואת יכולה לקרוא ספרים של מנחם בן, אני ממש מחבבת אותו (אם כי הוא חוזר על עצמו מספר לספר בצורה מבישה). יש גם את דרור בורשטיין, ספר העיון שלו "שאלות בספרות" מוצלח לדברים מעין אלה.
אולי יהיה לך קל יותר להתחיל בלתת ביקורת לשירים של אחרים, כאן בפורום.
מבחינת לחזור אל שיר... למה לעזוב אותו? נסי להשאיר אותו איתך, להעתיק אותו, בצורה פתוחה כמובן, כמה פעמים בתוך חוויית הכתיבה הראשונית. לי זה עוזר המון, כל העתקה דברים משתנים ונוספים ומצטמצמים. לפעמים אני לא מבינה מה כתבתי (כבר מכיתה ב' אומרים לי שאהיה רופאה) וחייבת למצוא משהו חדש, ובמצב כזה שורות ממנו יסתובבו לך כבר בראש, לפעמים רק חצאי שורות (ושוב, צריך למצוא את החצי השני ולפעמים מוצאים דברים נפלאים ככה).
אני לא יודעת איך לעזור לך לחזור לשיר אחרי שנטשת אותו, אני מניחה שזאת יכולת יעילה. אולי פיתוח הביקורתיות תעזור גם לזה. אני לא יודעת.
בהצלחה!
משו שכתבתי.. לא הכי טוב שיצא לי אבל שיהיה.. קבלו:cookie_monster
הרימי את עינייך, בת.
מדוע ראשך מורכן הוא?
התפודדי עם פחדייך, בת.
מדוע רגשותייך קהו?
הרימי ראשך, בת. שאיו בגאון
הכירי בכוחך. צאי מהדיכאון
הורידי את האוזניות, ילדה
כי לא תוכלי את המצפון להחריש
-אמת זאת, אני מודה
את הקריאות לעזרה מנסה אני להתיש
אך מדוע בת, מדוע?
הבריחה אינה הפיתרון
כי לא תוכלי להמשיך לשרוד משבוע לשבוע
-נכון, אבי נכון
אבל אמשיך לנסות לחמוק
לברוח, לרוץ רחוק
-שמעי ביתי, לא תוכל ליהיות התחלה חדשה ללא סוף
וכי לא תוכלי להמשיך לעד את עצמך לדחוף
עזור לי אבי, עזור.. כי לא אוכל עוד לבד
ניסיתי אבא, ניסיתי לשרוד. אבל לא אוכל עוד על הפחד
-שאלי, בקשי ביתי, רק אמרי מה את רוצה
התוכל, אבא, התוכל למצוא מוצא?
~ביקורות יתקבלו בברכה~..
וואו. איזה מקסים!~moriya~
ההתחלה נראית כמונולוג,
ואז פתאום נכנס הדיאולוג המפתיע.
זה משדרג מאוד את הקטע..!
השפה גבוהה, נקייה וחודרת!
ויש גם את הדיבור העכשווי שמוסיף הרבה חן..!
החרוזים גם נפלאים, הם במקום הטבעי שלהם.
פשוט מדהים!!
תודה =)cookie_monster
יפה מאודאחת-קטנה
מאוד נכון, כן ואמיתי.
יישר כח.
מקסים , ומחזקעכבר הכפר
הדיאלוג הפתיע לטובה
מהמםם. אין מילים בפי.עטרת..אחרונה
באמתת.
קטעאחת-קטנה
תבכי. תבכי. תפרקי את זה החוצה.
זה לא סתם חסר לך כל כך. לא סתם שובר אותך. זה מראה על עוצמות גדולות שלך. עוד לא בקעת. עדיין לא. חכי. זה יבוא. ברור שזה יבוא!!
האמנם?
בטח שקשה לך. את מסתכלת סביבך וכולם כל כך מעל.
את אפס, את אומרת לעצמך. זהו. תיקברי לך בפינה ותשתקי.
הם מעבר, גדולים, עצומים, מסתוריים, עם עולם כל כך גדול.
ו... למה שהם ישימו לב אלייך?
בסוף זה יבוא? כבר לא בטוחה. בעיקר כשאני צופה בהם.
והלב שלי נחמץ. מתכווץ. מה, סוחט את עצמו.
את פונה לעצמך. מנסה לשכנע, לעודד, אבל המילים הן קליפות. עפות. ואז כולך מתכווצת שוב. ומתחילה לבכות.
מאיפה הייחול הזה? מאיפה מעמקי הנפש הגדולים האלו? מי את מה את ומה את עושה פה?
איך את רוצה להיות כמוהם. לא עוצרת לחשוב אם זה מתאים לך אפילו. רוצה כעבור רגע לנענע את עצמך: די! את לא הם!
ואז את קולטת את משמעות הדבר, ומשתתקת. אם כך, אני אפילו לא חיקוי זול. אני...
כלום.
ואת עוד זאת שתמיד בזה להשפעות חברה מוגזמות. עלובה, את מצליפה.
הכל לא בסדר. אפילו הקטע הזה, מתחיל בתקווה ומסיים בהתנפצות.
אירוניה? סרקזם? אסון.
ובמה זה עוזר, כל הדו-שיח העצמי הזה? לא עוזר, את מגחכת במרירות. רק משקיע אותך עוד בתוך הבוץ.
או שהוא מטהר?
תבכי. תבכי.
יפה. מעביר מסר חזק מאוד.~מישי~
תודה. עוררת..
באיזה מסר התמקדת?אחת-קטנה
אשמח לשמוע ע"מ לדעת מהי הנקודה המשמעותית שבולטת בקטע. לא תמיד קל לדעת בתור המחבר...
תודה!
יש כמה דברים~מישי~
1.ההרגשה הנובעת בקטע היא שהיא רוצה להיות ההם ובגלל שהיא לא - היא מרגישה כלומניקית וזה לא נכון.
זה קשה כי כשאתה רואה שנראה לך גדול, טוב ממך אז באמת קל להרגיש כלומניק בדיוק בגלל שאתה לא.. אבל ברור לי (אולי אני טועה) שאת מנסה להראות שהיא טועה. שהיא מרגישה כך בגלל הכאב והקשיים אבל בעצם היא הרבה יותר ממה שהיא חושבת שהיא...
2.חשוב לשחרר את מה שמעיק ומתוך כך אפשר לצאת החוצה.
3.מי שמרגיש פחות מאחרים זה הרבה פעמים בגלל שהוא יותר- הוא רוצה לעשות יותר. לא מסתפק. (זה גם מזה שהיא בזה להשפעות חברה מוגזמות, אולי?).
4. (וזה נראה לי החשוב) אמון עצמי- שקיים לה בהתחלה ואז קצת נעלם ובסוף (כך נראה לי) חוזר.
5.רצון להיות טובה יותר. להרבה אנשים קל לחיות בסבבה עם מי שהם ולזרום עם החיים והכאב מכך שאת יכולה יותר ובכל זאת את לא שם- זה דבר גדול...
מה הכי משמעותי? קשה לי להצביע...
מה את התכוונת?
תגובהאחת-קטנה
וואי, תודה על הפירוט ועל ההשקעה, מאוד בונה לקבל ביקורות ונקודות מחזקות
אז ככה -
כתבתי את הקטע הזה בתור סוג של פריקה לעצמי, מין דו שיח שלי עם עצמי (אני חושבת לפעמים בצורה כזאת, מקווה שזה לא מבלבל מדי כל המעברים מ"אני" ל"את",אולי זה לא כ"כ ברור כשמסתכלים מבחוץ אבל כל זה מתייחס למישהי אחת - אליי...)
לגבי 1. - לא ניסיתי להראות מסקנה ברורה אם "היא" באמת יותר ממה שהיא חושבת. כשכתבתי בוודאי לא הרגשתי ככה לגבי עצמי... אבל כיוונתי לנקודת חזרה לתקווה - בהתחלה כתבתי על עוצמות גדולות שקיימות, אח"כ לכאורה דיברתי על כך שהן לא אמיתיות, אבל בסוף חזרתי לנקודת ההתחלה ("תבכי, תבכי") בניסיון להגיד שלא הכל אבוד, יש טעם בבכי, בפריקה - ומשם אפשר לצמוח.
איפה ראית את הקביעה שהיא לא כלומניקית? מהאמון העצמי שאמרת שחוזר בסוף?
2. הקטע הזה הוא ההוכחה לכך שחשוב לשחרר את מה שמעיק ;) בהחלט כיוונתי לכך...
3. זו אמירה מאוד כבדת משקל. קשה לי לחשוב שהסיבה לתחושות כאלו היא שהאדם נמצא בנקודה גבוהה יותר. או שאולי אני חושבת ככה כי אני מרגישה על עצמי את הרגשות הללו?
את המסקנה הזו ראית בקטע? אם כן אשמח לשמוע איפה. יכול להיות שכיוונתי לכך בלי לשים לב. (לגבי ההשפעות החברתיות - דווקא לקחתי את זה בתור דוגמה לבוז עצמי, מעניין שלקחת את זה לכיוון שונה)
4. האמון העצמי באמת קיים, אבל בגלים. כשאמרת שהוא מופיע בסוף, התכוונת לשני המשפטים האחרונים? כמו שכתבתי קודם, אני רואה בזה סוג של חזרה לנקודת בכי, טיהור ואולי (?) קצת התקדמות. זו אכן קצת חזרה לאמון עצמי.
5. אממ, הרצון להתקדם גורם באיזשהו מובן לכאב הזה... את צודקת, למרות שקשה לי להאמין שאדם יכול לזרום בסבבה ולא לרצות אפילו להתקדם מתחושות בעייתיות, ועוד כאלו. איך אפשר לא להילחם בתחושות הנחיתות האלו (ע"י ניסיונות התקדמות) ועדיין להרגיש טוב בחברת אנשים? זה דורש אטימות רגשית רצינית לדעתי! אנחנו בני אדם ואני לא יכולה כמעט לתאר לעצמי אדם שזה לא יפריע לו... אלא אם כן הוא אולי בוחר לא לגשת לכך מלכתחילה... ואז זה שקר עצמי די גדול, לדעתי. נקודה למחשבה.
בסה"כ זו גם פריקה וגם ניסיתי להראות תהליך מחשבתי שעבר עליי, באמת תוך הסתכלות בכיוונים השונים שהעלית. אני גם רואה ערך בהתבוננות על התועלת של התהליך המחשבתי, על מידת האמיתיות בבכי ובתחושות כאלו או שאלו סתם רחמים עצמיים מוגזמים, שנעשים כי זה כיף לרחם על עצמך ו-/או כי מרגישים שצריכים לעשות את זה. מין סוג של "יואו אני כזאת מסכנה אני צריכה לשבת לרחם על עצמי"... אפשר לגלוש בקלות לפסים כאלו ובקטע ניסיתי להתבונן על כך.
כשאני מסתכלת שוב, אני לא בטוחה שביטאתי את זה כ"כ בקטע, אז אולי לא משנה...
בכל אופן תאמיני או לא, הנקודות שהעלית מתך הקטע שלי לא היו לי מובנות מאליו דווקא והן פותחות לי כיוונים חדשים להתמודדות. אז תודה!
חולה על דיאלוגיים עם עצמי! סגולה להצלחה!
תדעי לך שזה כלי יעיל מאוד, בעיקר לפתירת בעיות ! שכוייח על העיבוד האישי שלך להתפרקות (לעתים קשה מאוד להתנסח ככה כשנמצאים בסיטואציות מסוג זה.. מניסיון)
תודה לך~מישי~
1.הקביעה שהי לא כלומניקית ראיתי באמת באמון העצמי שחוזר בסוף. עצם האמונה בזה שאת יכולה להטהר יש בזה אמון עצמי. את באמת יכולה להשתנות.
3.האמת שזה תלוי - יש ויש. מה שברור שזה לא צריך (ליתר אסור שזה יהיה) להיות צירוץ לכך שאתה לא מספיק טוב וזה לא משנה כרגע כמה אתה טוב ביחס לאחרים..
ראיתי את זה בקטע במה שאמרת על העוצמות אמנם אח"כ ניסית להראות שזה לא נכון אבל מעצם זה שחשבת כך בהתחלה נראה שיש בזה איזו אמת..
4.כן התכוונתי לשתי השורות האחרונות- עצם האמונה בטיהור עצמי אומרת שאת מאמינה ביכולתך להשתנות וזה מעיד על אמון עצמי שחוזר.
5.האמת אני לא יודעת אבל לפעמים זה נראה שיש אנשים שזה לא מפריע להם.. אולי יש להם מצפון פחות גדול? אולי פשוט הסטנדרטים שלהם שונים- הרבה פעמים בגלל שרואים את המצב בחוץ בתרבות המערב וכדומה חושבים שאתה לא כ"כ נורא וזה חוסם את המקום של החרטה.. בקיצור- אולי התחושות הבעייתיות פשוט לא באות? וגם כאשר קשה אמוד להשתנות ונוח מבחינות מסוימות במצב הקיים אדם משקר לעצמו..
לגבי הפיסקה האחת לפני אחרונה- קצת ביטאת את זה בקטע כן עלה לי כשביטאת את הקטע. זו שאלה טובה שצריך לשאול. אני חושבת שכגם לזה אין בהכרח תשובה אחת נכונה זה תלוי באדם ובמצב. אני חושבת שכאשר את כנה עם עצמך את יודעת אם זה טוב או רע ...
הנחתי לעצמי. הרבה פעמים לא חושבים אותו דבר מי שכותב ומי שקורה וזה מאוד טוב- ככה שתינו למדנו.
ב"הצלחה רבה1 חודש אלול זה זמן שבו קל יותר להשתנות וה' יסייע בידך- "הבא להטהר מסייעין בידו". גם אם את לא מאמינה בעצמך מספיק- מהתחושה שלי כשקראתי את הקטע (גם אם את לא חושבת את זה ולא הבעת את זה בקטע) המודעות העצמית שלך והאכפתיות שלך חזקים מאוד- זה אחד מהדברים החשובים ביותר (אולי ה-חשוב ביותר)- לשינוי, התקדמות ותשובה. מאחלת לך הרבה הצלחה בדרך שלך. את יכולה להשתנות. תאמיני. כל אדם יכול להשתנות. את גם יכולה להיות יותר טובה מה"הם". אולי זה יקח קצת זמן אבל אתה לא צריכה להרגיש רגשי נחיתות. זה לא יעזור. גם יכולות להיות סיבות למה הם כאלה ואת לא- המציאות שלך ושלהם לא אותו דבר. אל תרגישי קשה בגלל אנשים אחרים פשוט תאמיני בעצמך ותתני מעצמך גדי להתקדם. עלי והצליחי, מדהימה.
תודה על העידודאחת-קטנה
תודה עצומה על החיזוק והעזרה. אני מעריכה את זה מאוד.
ב"ה משתדלת להאמין ביכולת התקדמות. ואי"ה אצליח לעבור את התהליך הזה בגבורה ולצאת ממנו מחוזקת.
בכל אופן תודה רבה, העלית לי נקודות חשובות מאוד ואני מתכוונת אי"ה לחשוב עליהן.
יפהבקטנה
זה קטע, והוא שלך. מהבתוך שם, ואני לא יודעת מה מקומנו בדברים של הלב.
זה נשמע אמין.
זה מה שאני יכולה לומר
זה נשמע אמין.
זה מה שאני יכולה לומר
וואו.מקום אחר
חזק. עוצמתי. איזה התחבטות ואיזו דילמה..
לדעתי דיאלוג מהמם שבדיוק מתאר בלבול כזה. מוכר.
כתיבה יפה! אשריך..
זה הרגיש לי כמו סטירה מצלצלתעכבר הכפר
כי איכשהו , אני מזדהה עם הכל כאן .כל הבלבול , ההרגשה שאת כלום , שאת לא יודעת מה את צריכה לעשות כאן . ובכי שעוד לא בכיתי .
וזה כתוב כלכך יפה ומכאיב .
תוודה .
וואו, לא ציפיתי לכאלה תגובות...אחת-קטנהאחרונה
ב"ה
מסתבר שכנראה כשכותבים משהו ממש מבפנים, זה מגיע לבפנים של אנשים אחרים
תודה.
לפעמים אני פשוט נמסה.צעיף ורוד
לפעמים אני פשוט נמסה.
יושבת לבד בחדר
חשוך מידי בשביל לראות.
מגששת בין הדוממים
(ו)מרגישה אחד מהם.
אני לא רואה
את היופי אם קיים,
לא מרגישה ולא חושבת.
מנסה בכח לצעוד
צעד ומועדת.
נחבטת.
מתעוררת.
לעולם שכולו טוב,
ורוד ונעים.
עולם שאילו הייתי
מתה
הייתי שם בין החיים.
חמוד ממש ממש ממשבקטנה
(מרגישה אולי *אחת*?.
הדילוג שורה בבית השני, מה נותנת לנו הפסיחה בין האני לא רואה-ל- את היופי אם קיים?
ושוב בלצעוד צעד ומועדת. אולי את המועדת אפשר להשאיר לבד?
את המתה נשאיר כך. כי אולי זה המשקל והמשמעות שלה שמאזנים.
או שאולי כל מה שאמרת על הדו משמעי זה זה? אם כך אז אופס ולא הבנתי את המשמעות השניה. )
כל הכבוד
הדילוג שורה בבית השני, מה נותנת לנו הפסיחה בין האני לא רואה-ל- את היופי אם קיים?
ושוב בלצעוד צעד ומועדת. אולי את המועדת אפשר להשאיר לבד?
את המתה נשאיר כך. כי אולי זה המשקל והמשמעות שלה שמאזנים.
או שאולי כל מה שאמרת על הדו משמעי זה זה? אם כך אז אופס ולא הבנתי את המשמעות השניה. )
כל הכבוד
יווו צעיייף !! רוש לילה.
זה כל כך יפה !! |נרגש|
הרעיון והביצוע ממש טובים, והסוף- מדהים !!!
ווואו אני פשוט נפעמת .. זה יפה כל כך כךך |נמס ביחד איתך|
תודהצעיף ורודאחרונה
כן "אחת"
ובקטנה-
זה הדו משמעות הזאת,
תכלס=
"אני לא רואה"(משמעות של בנאדה שלא רואה
"את היופי אם קיים"- גם מתחבר כהמשך לשורה הקודמת ...
תקראי את זה לפי הפסיקים והכל- סתם אהבתי את המבנה
ותודה רבה!!
ורוש
חחח, תודה מותק!
אני חושבת שכדאי להשים לב למילות השיר --חלומות נעימים
מאוד לא משופשף אבל אשמח לתגובות!nobody
נכתב לפני הרבה זמן ולא נערך מיד אחרי, לא רציתי לערוך עכשו כדי לא לשנות את הרגש שבו נכתב...
במורד הדרך אשר היא אשליה
כי השבח לא-ל ברובה היא עליה
אני מועד אבל אף פעם לא לבד
אפילו כשמתחת לרגליי האדמה תרעד
בסוף יהיה טוב בזה אני בטוח
הרוע כמו אבק יעלם יעוף ברוח
עד אז אותו אנחנו צריכים לנער
לא נשאר הרבה זמן צריך למהר
הרבה תמרורים בדרך לי עוזרים
איתם מרגיש כמו טס על מאה ועשרים
רבנים חברים וכמובן גם ההורים
תודה לכם שאותי מקרבים, לאבא, לא-לוהים
צעיף ורוד
החרוזים, אפשר לנסות יותר ו
פסיקים!! בבקשה...
הקורא לא צריך לנחש מה ואיך...
סהכהכל חמוד, וטוב שהדגשת לפני שזה לא מלוטש, תעבור על זה שוב, תחדד את זה- זה יכול לצאת אחלה
כתבתי כברnobody
זה נכתב לפני הרבה זמן ואני ממש לא נמצא באותו מקום ולכן אני לא רוצה לשנות שם
דברים כדי לא לשנות את השיר...
וצודק, פסיקים...
במורד הדרך אשר היא אשליה
כי השבח לא-ל ברובה היא עליה
אני מועד, אבל אף פעם לא לבד
אפילו כשמתחת לרגליי האדמה תרעד
בסוף יהיה טוב, בזה אני בטוח
הרוע כמו אבק יעלם, יעוף ברוח
עד אז, אותו אנחנו צריכים לנער
לא נשאר הרבה זמן, צריך למהר
הרבה תמרורים בדרך לי עוזרים
איתם מרגיש כמו טס על מאה ועשרים
רבנים, חברים, וכמובן גם ההורים
תודה לכם שאותי מקרבים, לאבא, לא-לוהים
טוב מאוד!מישהי=)
החרוזים טיפל'ה צולעים,
אבל זה מהמם!!
אני לא חושבת שאם הייתי כותבת את זה הייתי חושבת שצריך ליטוש!
תודה!nobodyאחרונה
שמחתי על התגובות!
צודקת*צעיף ורוד
עכשיו נעים וכיף לקרוא, וגם...זה הוסיף המון!!!
שאפו!!
הסוף נהדרנורית הירש
תודה לכם שאתם מקריבים לאבא ולא-לוהים..
יפה משחק מילים שלדעתי גם יכול לעבור בתרגומים מעברית לאנגלית
חברה אתם מדהימים.L ענק
חזרתי לפה אחרי שבועיים בצבא, באמת בלי כח להגיב או לקרוא.
ובאמת באמת, אתם מדהימים.
אני לא יודע אם זה בגלל שלא קראתי הרבה קטעים, או שקצת וויתרתי על הקריאה הביקורתית אבל הרמה הכללית מאוד עלתה
וכל כך חבל לי שאני לא חלק מהצמיחה הזאת.
כחל מיני דברים קטנים, והערות על רמה, והתרגיל אלול, שיש בו דברים כל כך יפים.
זה קצת עצוב לראות מקום שהוא קצת שלך צומח ופורח בלעדיך שאתה חלק מזה.
המפקד שלי אמר שכנראה הוא יהיה מוכן לרמות קצת בשבילי בשביל שאולי אוכל להגיע למפגש סוכות.
זה יהיה כל כך נחמד להכיר פה את החדשים, ולראות שוב את כל האנשים מפעם.
בבקשה, תשמרו על עצמכם.
אל תשתגעו, אל תרדו רמה, ובבקשה בבקשה אל תהפכו להיות הזבל של פסיפס.
זה מקום לפתח ולעבוד על ולדבר.
כל כך שימחתם אותי שראיתי שהמקום התפתח.
בהערכה עצומה
צור
פעם הבאה זה רק עוד שלוש שבועות, וזה קצת עצוב לדעת שאני כבר לא חלק מכם.
אומנם חלק של ליד, אבל כבר לא.
פעם שמרתי במדבר, שקיעה
ורודה מתלטפת, והרוח
שרקה לי במימיה
שיר ניחום.
תודה צבי-ליזציה
כבר מתגעגעים.
אתה תכתוב כאן מהפלאפון?סמיילי...
אתה בנאדם מדהים.פיתה פיתה
ויש לך מזל עם הצבא והמפגשים.
איזה כיף לשמוע תודה לך!רוש לילה.
תודה שחזרת, אפילו לכמה רגעיםצעיף ורוד
עבר עריכה על ידי צעיף ורוד בתאריך י"ג באלול תשע"ג 10:47
בהצלחה רבה!!!
(אגב, בקשר ליד הקטנה(הענקית) שלך שהרימה את כל-
כמו גבעול קטן שמץפתח- והסבא יושב ומתמוגג
ונ.ב עוד יותר קטן, הסיוםשל ההודעה שלך- עזר הרבה
ואוו! הגעת לבקר אותנו!מישהי=)
כיף לראות את זה, אשריך. ב"הצלחה ממש!מקום אחראחרונה
|מחפש שם לקטע|רוש לילה.
עבר עריכה על ידי רוש לילה. בתאריך י"ד באלול תשע"ג 17:39
ב"ה
מבט מופנה בכאב
אוהב
הוא שוב נוגע בלב
רעב.
חיוך עולה לאט
בלאט
החום שוב להט
רטט.
ענן ממשיך הלאה
למעלה
וכשיורד הלילה
קר לה.
צחוקה כקול פעמונים
נעים
אושר ושאלה מאוחדים
בגלים.
וקולה שנקטף
נלחש
נשמע כמו צעקה
נרעש
כששוב היא דיברה
בפעם הראשונה
אחר שנים
של שתיקה.
///רוש לילה.
יפה.~מישי~
המבנה והחרוזים מאוד טובים והסיום מאוד עוצמתי.
מה שהפריע לי:
"החום שוב להט
רטט"- להט ורטט זה צילים שונים ולכן זה לא טוב בתור חרוז ולא זורם כשאתה קורא את השיר..
גם השורות:
"אושר ושאלה מאוחדים
בגלים"- לא מאוד זורמים בקריאה.. אולי זו סתם תחושה שלי.
ואיך קול יכול להלחש-מבחינה לשונית...?
חוץ מזה השיר מצוין. מדויק. כתוב בהרבה כישרון- למצוא את המילים הנכונות ולהצליח להצמד למבנה קשה ולחרוזים.
יפה.
תודה .. אנסה לשנות.רוש לילה.
מדהים!! מסכימה עם ~מישי~ אבל בכללי- כישרון!!!!!!cookie_monster
מהמם. אהבתי ממש את זה שעשית משפטמישהי=)
ואח"כ מילה בודדת.
יפהבקטנהאחרונה
(מה הבעיה בקול שנלחש?)
יפה מאוד
לעבות את הקטע יכול להיות מעניין ולו רק בשביל התרגיל
ושוב, לכתוב כל כל כל הזמן. כל הכבוד
יפה מאוד
לעבות את הקטע יכול להיות מעניין ולו רק בשביל התרגיל
ושוב, לכתוב כל כל כל הזמן. כל הכבוד