עבר עריכה על ידי הרהור בתאריך י"ד באלול תשע"ג 01:44
יא. איזה מן שפע נופל עלי פתאום. אולי גם הוא יצטרף לקבוצת הרנגה? (היא עדיין בהתהוות)
היא כנראה תהיה בשיחת ועידה בסקייפ או משהו בסגנון הזה.
1. כן. פשוט כמו שנשמע לך, בצורה אינסטנקטיבית.
4. חלף־עבר, אני חושבת. עם מקף זה בסדר גמור כי זה פחות כפילות – הרי זה ביטוי מוכר, וביטוי – אחד.
יהיו שלא יסכימו איתך לגבי "לא יהיה הייקו". לדעתי הייקו הוא הייקו ממקום הרבה יותר משמעותי מאשר המבנה (כמובן שהמבנה הקצרצר מהווה חלק עצום, אבל אני חושבת שהברה יותר או פחות לא תפגום בהייקו במקום המהותי) --- רלוונטי במיוחד (אולי בעיקר) להייקו בשפות שאינן יפנית.
אם כי אלה שיגידו את זה ברוב הפעמים לא יקפידו על הברות, לפחות לא במיוחד.
ובשבח המבנה – ישנם שירים שדווקא השבירה של המבנה בעלת משמעות.
למשל, בשיר של באשו על מות אימו ישנה חריגה של שלוש הברות בשורה השניה:
ביפנית באותיות לטיניות:
TE NI TORABA
KIEN NAMIDA ZO ATSUKI
AKI NO SHIMO
(N ביפנית היא הברה בפני עצמה, והאות היחידה שיכולה להגיע בלי תנועה 
)
ומתורגם (יעקב רז):
אם בכפי יטמן
דמעותי הרותחות אותו ימסו –
כפור של סתיו.
(מסופר שבאחד ממסעותיו הגיע באשו לכפר הולדתו וכשפגש את אחיו אחיו הוציא משק, שכנראה הכיל כל מיני סמלים ומזכרות משפחתיות, קבוצת שיער של אימו ואמר לבאשו: "אלו שערותיה הקפואות של אמך". כך הבין באשו שאמו מתה ומכאן ההייקו).
לי עצמי מאוד חשוב המבנה, אבל לדעתי הוא משמעותי בחווית הכתיבה יותר מאשר בחווית הקריאה (שוב, בהייקו שאינו ביפנית).
אבל הי, אפסיק לזלוג. (גם שבנושא חווית הכתיבה והקריאה וההפרדה החשובה ביניהן יש לי המון מה להגיד 
)
5. יפה יפה.
____
כן, הגישה נושקת גם למקום יהודי. ומאוד מעניין, כל מה שאמרת על הקשר ליהדות, תודה לך.
המ... באמת חששתי שתהיה רתיעה מהצד הזני. זן זאת יותר פילוסופיה מאשר דת... (כמה הרתיעה גדולה?)
כשהכיוון יהיה יותר ברור אדבר איתך.
אוקי. ספרים |מחכך את ידיו זו בזו בזדוניות|:
* הדרך הצרה לאוקו/מאצואו באשו, תרגום: יעקב רז --- זה יומן מסע של באשו, משורר ההייקו הנודע ביותר שהיה נזיר זן נודד, הוא כתוב בסגנון שנקרא איבוּן, שזה אומר פרוזה משובצת הייקו. יש גם נספח מאוד טוב של יעקב רז על כל נושא ההייקו-טנקה-רנגה. והיומן מלווה בהערות מאוד אינפורמטיביות של המתרגם.
* אומרי שיר על סף מוות/יואל הופמן --- ספר שמכיל המון שירי מוות יפניים ואם זכרוני אינו מטעה אותי גם סיניים. השירים היפניים הם הייקו. כל שיר בא עם ניתוח, זה נחמד מאוד. אבל לפני זה, בספר יש מסת מבוא מעולה, שוב על הייקו-טנקה-רנגה.
* מסע אל תוך הירח/ישראל תמרי (יעקב רז תרגם את השירים מיפנית) ספר נפלא על הייקו וזן, שירי ההייקו כולם של באשו. כמובן, גם כאן יש הקדמה יפה, הרבה על זן, אבל את יכולה לדלג אם זה לא מעניין אותך, ועל ההייקו עצמו הפירוט יפה מאוד (נגיד, ישנה רשימה מכובדת של קיגו והעונות שאליו כל קיגו משוייך), וכמובן השירים והניתוח שלהם נהדר ביותר ומלא אינפורמציה מרתקת על התרבות היפנית והמסורת היפנית. (כל מה שכתבתי שם על השיר של באשו על מות אימו – מהספר הזה).
* יום השנה לסלט/מאצ'י טאווארה. (תרגום: יעקב רז) – ספר שירי טנקה מודרניים, נפלאים! וגם כאן יש נספח, של יעקב רז, על נושא הטנקה.
כתבתי כאן המלצה (ארוכה מדיי ולא קוהרנטית, התנצלות) על הספר, בתוספת של הרבה רקע תאורתי על הטנקה:
http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t563467#6262439
* לאן נעלמו הקולות/יואל הופמן. ספר שמשלב שירי הייקו ומשלי/סיפורי זן. כמובן הקדמה וכו'.
בבקשה בבקשה, אני נהנת לי מאוד (תמיד מאושרת לדבר על הייקו, ותמיד טוב שהאדם השומע אינו מהסוג שרוצה לזרוק עלייך כיסא).
אני יחסית מאוחר גיליתי שחרוז אינו צמד אותיות בקצה המילה הזהה לזה שבשורה אחריו, אלא יש עניין גדול לשים לב גם לצלילים.
