פורום פרוזה וכתיבה חופשית (עמוד 85)

נכתב אחרי קריאה של פרקים ה,ו בספר השותפות הגדולה של הרב יונתן זקס.

 

1. מול כַּן ציור בסדנא חדשה

עמד לו עדר ציירים,

מכחול אחד ביד כולם

ומוח ריק מהרהורים.

 

2. צבע עשיר הפכו עני,

לאופנה אחת אחידה,

בריות עולם רוקנו מִפְּנִים

ונעלו בשרשרות פלדה.

 

3. נשמט בסיס, הלך תפקיד,

צלם אלוקים פרח,

חיים הוטחו וגם שוטחו

על  כַּן ציור מוארך.

 

4. בתמונה הזו ציירו תווים

אך כליל היא נעדרת מנגינה,

גם שמו של מנצח אָיִן,

גם לא בקטן בפינה.

 

5. בָּהּ ערבוביה של חד-מימד

ורשמים של אמונה מסולקת,

וחיים זולים במיוחד

ונפש זכוכית מרוסקת.

 

6. השמש העולה, רק עד מסגרת באה,

קפואה דּוּמָם על מישור,

קליפה הינה כעומדים מולה

מתפללת לעת בו תנשור.

 

7. אובד האדם ויורדת קרנו

אבל הם הציירים מלגלגים,

ושוב מטביעים את מוחם הריק

ועל גולאג חדש מלהגים.

 

8. על החיים בעת הזו, ידעו אבותינו בחלחלה,

ייתי ולא אחמינה, איחלו לעצמם לנחלה,

ונדמה כי אפר לפאר לא ישוב וייעור,

אם לא מארג המציאות ייקרע ומאחוריו נראה אור.

א. מחברת ודף, לא מחשב.
ב. עשר נשימות עמוקות.
ג. כתבו מילה,
רדו שורה.
עוד מילה.
עוד מילה.
דמיינו שכל מילה היא פתיחה למשפט אחר.
ככה עשרה שורות
ד. מלאו את המשפטים בצורה אינטואיטיבית

לשוא יהיו מילותי, תכלה להן לא מצאתי

יה באש ניתנו, וזו במים תמחה

ראש שבט לבן עם בת

הבל מאס ויפח חמס ויהי למרמס מצעדי גבר

יין המשומר, ברכות דחד אמר

הוא (היה) בליבי

היו פעמים שבגללו הבטן התהפכה בקרבי

לא הייתי אומרת מאוהבת

אבל יקר לי, אני חושבת..

והציק לי, הפריע

שלו בכלל לא מגיע!

לא מגיע לו שאני כל כך אחשוב עליו

כל כך ארצה להיות קרובה אליו..

הוא קצת העליב, וחתך מהר

בלי להתייחס למה הלב שלי אומר

הוא שווה את זה, אני לא מזלזלת

אבל מה שווה אם אין שם כמו שלט?

שלט שאומר שמותר

שכדאי

שזה יהיה לנו טוב

שעומד ככה ומכריז ברחוב:

זה- ייגמר טוב!

שזה לא ישאיר מולו חוב

חוב גם אם נגמר מוקדם

טוב גם אם זה לא יהיה האדם

האדם הנכון והמדויק לי

האדם שיניח טבעת על האצבע שלי..

שלט שיגיד שמותר להנות קצת מהצד הזה בחיים

גם אם זה לא לפי הדרך של הצדיקים..

אבל אין. אין כזה

 

אז מתגברים

תמיד, כמו גבברים

גם בנות, שזה נראה קל יותר

קשה להן כל כך לוותר..

כי זה כיף מישהו שלך

שחשוב לו החיוך שלך

שנמצא ברגעים הקשים שלך

פשווט, החיים שלך!

 

אבל זה לא..

נכון זה כן

בריא זה לא

לא כל כך בונה את החיים בתיכון

שבו המשמעות נוצרת

שבו הדרך נבנת ונסללת

גיל שזה כל כך מושך וקורץ לדבר עם מישהו!

 

ההתגברות דורשת הרבה..

כוחות נפש

מחשבות שפיספסתי..

אבל לא, אני יודעת שאני מנצחת.

שאני גיבורה

שזה לטובתי

לרצון ה' יתברך..

 

אז יקירי

משחררת אותך לחלוטין. בעז''ה.

למרות שקשה,

קודם כל ההחלטה לרצות לעזוב, לא לחשוב עליך יותר.

ואחרי זה ה''בפועל'', לא לדבר, לא להתקשר

לתת לך לעבור הלאה (גם שכבר עשית את זה מזמן..)

אני סולחת על שנעלבתי

ושמחה שזה לא היה יותר..

יותר עמוק

יותר מפגש

יותר ליפול..

שמחה בדרך שמשמיים הובילו,

שמשמיים שמרו עליי.

ובטוחה שתיהיה אדם גדול

עם אישה טובה..

שתצליח להתגבר ולעמוד בגבולות של עצמך

שגם אם הם קצת מטשטשים כרגע

יהיה מי שיחזיר אותך למוטב

כבר לא אני.. ולא בשבילי.. לא.

תודה.

כמה זמן לוקח לכם לכתוב?

האם אתם יושבים ומעבדים אותו, טיוטה כותבים מוחקים וכו'?

 

או מאלתרים על המקום?

(אני מהמאלתרים)

 

וכן טיפים לכתיבת סגנון כתיבה עשיר ומענין , יתקבלו בברכה ובתודה 

תר אחריך
תר תר
ומסביבי לוחשים
מר שם מר.

אני את שירך
שר שר
ומסביבי מלהגים
קר שם קר

במוחי רעיוניך
רם רם
ואחורי נוהמים זעם זעם

בוקר לפניך
קם קם
ולפני מלוצצים
סתם סתם.

ובערב אראה ישעותך
צור צור.
ומסביבי צדיקים,
שור שור.

זה תמיד יתפוס אותך כשאתה לא מוכן
באוטובוס,
בדרך לעבודה
בשיר ברדיו
כשיושבים עם חברים
בסעודה שלישית
לבד
בחלומות

וזה תופס
בבטן
(התחתונה)
ברעש
ובשקט
אימה.

זה תמיד יתפוס
ותמיד יזכיר
כמה אתה רחוק
מהסוף

מאכלי מעדנים

בשרים משמינים

 

דגים ברוטב ממכר

ממתקים הרבה יותר

 

נקי ומצוחצח

אויר נעים וצח

 

עיתון לקריאה

אפשר לשיר שירה

 

הכל פה מסודר וכה נעים

איה הרוחניות והקדושה המתבקשים?

 

הן הכל פה חומר חומר

ואכן גורם לאושר

 

ומה בדבר הרוחניות?

הן הכל פה גשמיות?

 

אז זהו, בנאדם, שתבין

אם לא גשמי תהיה - תרצין

 

מצב רוחך ייבש וכה רציני להחריד

כסבא זקן בלי שאיפה לעתיד

 

הגשמיות לך מוסיפה

מחזקת ומרעיפה

 

הופכת אותך לאדם רגוע

ומצב רוח חיובי באופן קבוע

 

אם לא אור - יגיע חושך מיד

אז תדאג להתמלא באור ובטוב לבד

 

אל תחכה שהחושך יגיע לבקר ולהתכבד...

דאג למלא מצברים מבעוד מועד....

 

הגשמיות המותרת היא היא הרוחניות

וזו שבת, כל המשפחה בשמחה ובאחדות  

אתה תהיה רב?

אתה תהיה רב?
חזרה השאלה
כצפצופי תוכי, חסרי מקוריות
תנו לאדם לחיות, לא רק לחיות

 

הרי אדם אוהב ללמוד תורה
ברור שזה מה שיעשה בחיים
למה לא לחשוב שהוא רק רוצה
להתדבק באור הזה שהוא רואה שם

 

רק אתם לא רואים
רואים רק אותיות שחורות
ומקצוע
וזה פשוט לא

 

אבל החיים, החיים ייקחו אותו לשם
(אולי, מה אמר?)
כמה שזה מפחיד, להיות נגרר על ידי החיים
אני לא רוצה להיות כזה

אני שייך לספר בראשית.

 

 

[זה מה שמפחיד בילדים. פשוט מפחיד. אין משחקים, אדוני!]
 

מפחד לאבד אותו
יש דיבור של חיים איתו
הדמעות שלי שמורות אצלו
מסתכל בתוך העיניים שלו
נפגשנו בשלב מאוחר
לליבי הוא ישר חדר

 

לא אשחרר אותו לעולם
זורם לי בתוך הדם
פתחנו אחד לשני את ליבנו
הקשר לא משתחרר בנינו
ראיתי בו את הנפש התאומה
ראיתי בו אח שלי בלי סיבה

 

האהבה שלנו מחוברת היטב
הוא עושה אותי שליו
נכנס לי עמוק מאוד לנשמה
קיבל בליבי פינה קטנה
לקח מליבי פיסה של אהבה
חיבר לגופו והיא התמוגגה

 

שיחות אל תוך הלילה
האהבה לא די לה
קולו קול פעמונים
את ליבי הם מחבקים
כותב לו בסתר 
לא יהיה בנינו שבר.

את הצעיף הזה ארגת לי

מחוטי האהבה הראשונה,

וביניהם,

שזרת את חיוכך

וגעגוע שעדיין מפעם.

ובהתעטף ליבי בצעיפך

מבין אצבעותיי כבר נכתבים בעבורך

אותן מילים אשר הכנתי לבדי

וששמרתי לך מיום בריאתי.

והנה, נתרחקנו אסורים

וכל עצמותיי הוכבדו מיוסרים,

אז את שמך רקמתי לי באש על צעיפי

כך שיהיה תמיד, תמיד אצל ליבי.

אֲנִי אֲנַסֶּה לְהַסְבִּיר בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת.
אֲנִי רוֹצֶה לִטְרֹף אֶת הָעוֹלָם, אוֹקֵי?
לְאַט לְאַט. לְלֹא תַּאֲוָה
בִּשְׁתִיקָה אֲרֻכָּה מְלֵאַת אַהֲבָה. לַחַיִּים.
אֲנִי פָּשׁוּט חַיֶּבֶת לְהָבִין הַכֹּל לִפְנֵי שֶׁאָמוּת
מָוֶת שֶׁקֶט לְלֹא אַלִּימוּת
תּוֹבָנוֹת שְׁקֵטוֹת שֶׁיִּתְחַבְּרוּ מֵאֲלֵיהֶן.
מִלִּים הַנִּרְקָמוֹת לְסִפּוּר שָׁלֵם.

שׁוּם דָּבָר לֹא מְקַבֵּל בִּטּוּי רָאוּי
הַכֹּל כָּל כָּךְ מַדְלִיק הַכֹּל כָּל כָּךְ כָּבוּי.
יֵשׁ בִּי צֹרֶךְ עַז לְהִפָּתֵר מִן הַמִּרְדָּף
לֹא לִהְיוֹת כָּל כָּךְ נִבְדֶּלֶת לֹא לִהְיוֹת כָּל כָּךְ... כָּל כָּךְ.

(אֲנִי פּוֹרֶמֶת בְּחֹסֶר רִכּוּז מַאֲרַג וַדָּאוּת יוֹמְיוֹמִית
מוֹלִידָה בִּי שׁוּב וָשׁוּב תְּהוֹם נְשִׁיָּה קִיּוּמִית)

אֲנִי אֲנַסֶּה לְהַסְבִּיר בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת.
אֲבָל כָּעֵת נָסוּ כֻּלְּכֶם פָּשׁוּט
לִשְׁקֹט.

מֹשֶׁה נִמְשָׁה
אַךְ גַּם מָשָׁה
אֶת עַם שָׁרוּי
בְּתוֹךְ מִצְרַיִם.
וְלֹא מָשׁ,
וְהֵבִיא מַמָּשׁ
עַל מְשַׁמְּשֵׁי וְעַם
וּמֶלֶךְ מִצְרַיִם.
מִשָּׁם מֹשֶׁה קִבֵּל הַשֵּׁם,
מָשׁוּי - בִּזְכוּת שָׁמַיִם,
לְשַׁמֵּשׁ נִשְׁלַח מִסְּנֶה
לְבַל יָשׁוּב עוֹלָם לְמַיִם.

לְלֹא הֶסְבֵּר אוֹ סִבָּה,

בִּתְמִימוּת שְׁלֵמָה,

לְלֹא שׁוּם צִפִּיָּה אוֹ דְּרִישָׁה,

לִדְאוֹת בִּכְנָפֵינוּ

כְּמַעְיָן נוֹבֵעַ

וְכִבְמָחוֹל סוֹעֵר,

כְּמוֹ מוּזִיקָה זוֹרֶמֶת,

לֶאֱהֹב בְּנַפְשֵׁנוּ

 

בְּסַבְלָנוּת שׁוֹתֶקֶת,

בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת

מוּאָר הָעוֹלָם כֻּלּוֹ

מֵאֱמֶת הַשָּׁלוֹם

נשמת שלהבת
רכה וזכה
עלתה לפני
טרם בוא
שבת המלכה

נשמת שלהבת
עטורה כיסופים
מול מלאכי מרום
עטויי רינונים

ולשונות של אש
מול נשמת דימומים
מול כס מרום
מנצנצים

ממעמקי הכאב
מתהומות התפילה
מול דממת אימים
שזועקת הצלה

ובעת מחשך
יתגלה הקץ
ובעת בכיון
יתרונן הנס

וכאב
של חתן דמים
הוא לי
ולך
ורטט
של כיסופים נעלמים
נשאר לנצח
בליבך

ועל פרוכת אחת
רקומה לבנה
חרוטה אמירת
כסף
רקומה התפילה
לך אלי
הנורא
עטור הדממה
לך אלי
דומיה
תהילה.

"פתח ליבך ברחמים
על עמך
קולם לדורות
ישמע
בשמיים ניצבים
לעד דברייך
ובארץ
המצא לנו
נחמה..."

😔

(לזכרה של אוריה גל לקס ז"ל)

צופיה לקס

Log in to Facebook | Facebook

אבקש להיות לך שמש

ואת לי לבנה,

לחמם אותך ברגש

ואת אותי בהבנה.

 

להיקשר בזיו עינייך

בגעגוע בלי תפוגה,

וללטף את רוך פנייך

בעדינות בלי מגע.

 

הגישי אמיצה

יד אחת או שתיים,

ובחיבוק בלי מחיצה

נצא לרקוד פה בשמיים.

 

היכן את, הכוכב שלי,

היכן אני בעבורך,

עוד הדרך חשוכה לי,

החלל עודו נושך.

זהו רק ביטוי

לכאב

לבקשה

לרצון לקירבה אנושית

 

אל תיבהלו נא חבריי

לא מבכי או מצעקה

 

זוהי רק המיית הלב

שפת הלב להתבטא בחופשיות

 

תקשיבו היטב, 

ותבינו מה הבוכה/צועק מולכם מבקש

וככה

תצליחו לפתוח מסילה ללבבו, 

גשר בין לבכם לליבו

חסר אונים מול קנאתם 

מתכווץ מהדחיה שבולטת משיחתם.

איך לפעול, מה לעשות

אני אובד בים של מבטים ולחישות.

מתבייש מהחברים שסובלים בגללך

רוצה להעלם ולעולם לא לחזור

מתאפק שלא לשבור.

 

ובחלום אני עומד מולם איתן 

כי הם ההתגלמות של השטן.

וכמו בסרטים הטוב תמיד מנצח

האחד מנצח את הרוב.

 

אבל זה לא סרט זה החיים 

ובחיים הטובים לא תמיד מנצחים

הרוצחים הם היפים שכל הזמן שמחים

תוקעים סכין עם חיוך על הפנים

לוותר או להלחם זה הברירה היחידה 

שניה לפני הרצח הבא

דודו סוחט את הסמרטוט פעם אחרונה ותולה על המגב. קול זכוכית מתנפצת נשמע מחוץ לחנות. הוא נאנח, מוריד את הסמרטוט ומניף את המגב קדימה. נחוש בדעתו להתנקם בחתולה שניפצה את הפירסום הנס שלו.
הוא מסיט את הוילון בתנופה ומנחית את המגב על ראש החתולה בבת אחת. החתולה המבוהלת נותנת זינוק זריז אל מאחורי החנוכיה. זכוכית מתנפצת שוב ואחריה שקט.
פנים סמוקות מעיזות להציץ מאחורי שרפרף העץ. במרכז הפנים האלו נוצצות עיניים שחורות ואנושיות להפליא.
''אה ילד.'' דודו מפטיר תוך כדי נשיפה עצבנית. ''ואני חשבתי חתול מרגיז''.
''אני בן שבע עשרה.'' הילד החתול זוקף כתפיים שמוטות. כמו מנסה להוכיח את מספר השנים שעברו מאז שעוד היה מותר לכנות אותו 'ילד'.
דודו לא מתרשם. ''ובכן ילד בן שבע עשרה---'' הוא נשען על המגב במעין שאננות מעושה. ''מה גרם לך לחבל בפירסומא ניסא שלי?'' הוא מחווה לכיוון הכוסיות המנופצות והחנוכיה המיותמת. ''אה??''
''פחח.פירסומא ניסא.'' הפנים הסמוקות מתעוותות בבוז. ''למי בדיוק אתה מפרסם את הנס בשעה שאף אחד לא עובר ברחוב, אה?''
''אה-אה!'' דודו לא נבהל מהבוז הגלוי. ''אתה בעצמך עברת עכשיו, טיפשון!''
''אני לא צריך אותך בשביל לדעת מהנס ומחנוכה ומ---'' הוא לא מצליח לסיים את המשפט ודודו קוטע אותו.
''חכמולוג אחד.'' הוא מפטיר. '' ובכן, מאי חנוכה?''
השפתיים של הנער מתעקלות מטה בתבוסה. ברגע אחר כך הן מתחילות למלמל ''בכ''ה בכסליו יומי דחנוכה ת---'' הוא נתקע. ''אני לא טוב בלימוד'' הוא מושך בכתפיים.
''אה.'' דודו מניח למגב במקישה ומתיישב על הרצפה. ''גם אני לא טוב בלימוד''. שלולית של שמן מתחילה לזחול לכיוונו במורד המדרכה. הוא מתעלם ממנה, נותן לה להכתים את המכנסיים המאובקות. ''במה אתה כן טוב?'' הוא מרים פתאום עיניים ומפגיש אותן בעיניו השחורות של הנער.
''בשומדבר.'' העיניים השחורות עונות עוד לפני שדודו מסיים את המשפט.
דודו צוחק. ''ובכן---'' הוא מנסה לעצור את הצחוק אבל אז מגיע גל גדול יותר מהקודם והוא נכנע לו, תופס את הבטן שלא תתפוצץ. ''לא יכול להיות אדוני.'' הוא אומר בסוף כשהוא נרגע. ''אתה בוודאי טוב בלנפץ כוסיות של חנוכיה, הראית לנו את הכישרון הייחודי הזה רק לפני כמה דקות''. הוא צוחק שוב. מרוצה בעליל מהבדיחה של עצמו.
הנער בוהה בו.
''אתה גם טוב בלזנק.'' הוא נזכר כשהוא מסיים לצחוק. ''לא כל כך קל לברוח מהמגב שלי כשהוא בדרך לפרק חתולות שחיבלו לי בפירסומא ניסא.''
''אני לא חתולה'' העיניים השחורות כבר מבולבלות קצת.
''הנה, מצאנו כבר שלוש דברים טובים!'' דודו מאושר.
''מה?''
''מה-מה?'' דודו מזדעף. ''אתה טוב בלנפץ, טוב בלזנק ובנוסף לכך אתה גם לא חתולה - זה נהדר!''
הנער מעיז לשחרר חיוך ומתיישב בצידה השני של שלולית השמן.
''זה לא היה בטעות נכון?'' דודו שואל ברצינות סוף סוף.
הנער מניד לשלילה.
''למה עשית את זה?'' דודו מצביע שוב על הזכוכיות.
''אני שונא את חנוכה.'' הנער מסנן.
''אתה יודע בלל מה זה חנוכה, ילד?''
ה'ילד' שותק. פוחד ליפול שוב לשאלה מתקילה.
דודו אוהב את השקט הזה. ''חנוכה זה מלשון לחנוך משהו חדש. חנוכה יותר משהוא חג האורים, הוא חג ההתחדשות.'' דודו בטוח בעצמו. הנער מהסס.
''אתה יודע למה היצר הרע נקרא מלך זקן?'' דודו ממשיך. ''כי היצר הרע לא מאמין בהתחדשות. הוא מוכר לנו פעם אחרי פעם את אותם סיפורים. והוא לוחש לנו שוב ושוב שכל מה שעד היום לא הצלחנו - אנחנו לא מסוגלים.
השלהבות של נר חנוכה מזכירות לנו לבעור, התנועה המתפללת הזאת של הנרות, מזכירה לנו שגם לנו יש ריקוד. שהחיים האלו זה לא סתם להכניס חמצן לריאות ולפלוט פחמן דו חמצני.'' דודו מתנשם בכבדות כדי להמחיש. מוציא אוויר ומכניס בכח. ''החיים האלה יש בהם אש.'' הוא לוחש פתאום. ''ויש בהם התלהבות. ויש בהם כיסופים. ויש חדש. יש סיכוי להתחלה חדשה בכל שניה, יש מקום לנס בכל מקום שאנחנו נמצאים בו.''
העיניים הכחולות של דודו נעצרות על העיניים השחורות. ''ואתה יודע מתי זמן הנס הזה?'' העיניים הכחולות מפצירות בשחורות. ''-נו נו. מצוותה---''
''משתשקע החמה?'' הנער מנסה.
דודו מרוצה. ''ב-דיוק. כשהכל חשוך, כשעננים אפורים. משם אפשר להדליק את האש הזאת. אתה יודע עד מתי?''
''עד שתכלה רגל מן השוק.'' הנער יותר בטוח.
דודו מהנהן לאט. ''עד שנכלה את ההרגל הזה.'' הוא אומר בשקט. ''את הקול הזה שמצליף בנו שוב ושוב שרעים היינו ונישאר. שאין לנו סיכוי להתחדש. שאנחנו לא טובים ב'שומדבר' וזהו.''
דודו משתתק לשניה, מצייר עיגולים בשמן שעל המדרכה. ''ואתה יודע מה?'' הוא מרים פתאום עיניים. ''אני לא טוב בלימוד אבל אולי יום אחד אני עוד אהיה.
ובינתיים ילד? רק תדע לפעם הבאה שישאלו אותך 'מאי חנוכה?' - זאת חנוכה.
מתחיל וחוזר ומתחיל.
בוער ומוסיף והולך.''
דודו מתרומם, נעזר במגב.
הוא מתחיל לגרוף באיטיות פירורי זכוכית.
''נדליק מחדש?'' הוא שומע קול מאחוריו
העיניים של דודו נדלקות. ''למדת משהו ילד, אה?''
''קוראים לי יוסף.''
''הו. יוסף זה שם נהדר.'' דודו אומר. ''זוכר יוסף, מה קראנו על יוסף בשבוע שעבר?''
קצת קשה לזכור משהו שלא יודעים. יוסף מושך בכתפיים.
''פרשת מקץ. יוסף בבור, בלי לדעת מה יעלה בגורלו ואז? פתאום. 'ויריצוהו מן הבור'.'' הוא רוכן ליוסף. ''מבין? נס קורה ברגע אחד. זה כוחה של התחדשות. של זריחה. רגע אחד חושך מצריים ורגע אחר כך? שחר מתחיל לעלות.''
יוסף מהנהן.
דודו נכנס לחנות ומביא כוסיות חדשות, ממלא אותן בשמן חדש.
הם מדליקים חנוכיה של פרסומא ניסא ואין איש ברחוב מלבדם. אולי לפני כמה דקות יוסף היה חושב שזה טיפשי. אבל עכשיו נס חדש בוער לו בעצמות והם שרים לכבודו.
ואם תשאלו מאי חנוכה -
זאת חנוכה.
(נס. חדש. ושיר.)

המון זמן שלא כתבתי שיר,
ששטף את הפנים,
פינה את הרעלים,
נתן מקום לנופים חדשים.

המון זמן שלא ניגנתי ניגון,
שפרק את כאביי,
הוציא לאור את מחשבותיי,
שיחרר אותי מכבליי.

המון זמן שלא ציירתי ציור,
שביטא את הרגשות,
אלו שהיו סגורות,
ציפו לאור יקרות.

*****אזהרת טריגר אונס****

השדים שלה
חוזרים בלילה
מיללים את צעקות
אש התשוקה

הכלבים שבה
נובחים בלילה
עד שלא נשאר דבר
מלבד הצעקה

החתכים שלה
מדממים שנית
מזכירים לה שוב
את אותו יום ארור
העיינים נעצמות
השפתיים מלחשות
כמו נושאות מזמור
כה נורא וברור

אך תחילתו של היום
וסופם של חייה
מי יכול, מי יהין למלל
מי יבין לליבה השחור
שנשאר לבדו
מרוסק ומסכן

בשלהבות של זעם
וסכין שחותכת
בדמעות של אש
קודחת
מבעד לצלקות
נפתחו השמיים
מבעד לכאב
היא צורחת

ויללות האימים
בתוך זעם כבוש
על כאב
לא נתפס
לא מובן

את אשר אבד
נמוג ואיננו
את אשר נלקח
בתוך נחל אכזב

וגופה מרוטשת
עוד תוסיף לקונן
להזכיר תחת כל
ניע ושיח
ארורים יהיו
ארורים לעד
אותם שהפכו
שלהבת
לפיח.

תמונה: Anna Matyszczak

#לא_תשתוק

כִּ֡י כַּאֲשֶׁר֩ יָק֨וּם אִ֤ישׁ עַל־רֵעֵ֙הוּ֙ וּרְצָח֣וֹ נֶ֔פֶשׁ כֵּ֖ן הַדָּבָ֥ר הַזֶּֽה׃