פורום אימהות השלב הבא (עמוד 32)

אצלי עבד פעם להוריד במשקל... מאז עליתי בחזרה

אבל אצלי הגב עושה בעיות מגיל צעיר... לא יודעת למה...
לפחות הוא לא כואב *כל* הזמן, רק מדי פעם/אחרי מאמץ...
תרגישי טוב!

בס״ד

*אצל מישהי טובה*.

זה לימד אותי מה לעשות ומה לא לעשות.
זה עזר לי לפתח מודעות לתנוחות שהיו לי לא טובות ולתקן אותן.
וגם תרגילים להקל על הכאבים כשהם כן מופיעים (יש לי סקוליוזיס).

היו שנים שלא יכולתי לקלח ילדים או לשטוף כלים. וגם אני הרגשתי עם גוף של בת 90 😔... היום ב״ה ברוב רובו של הזמן אני בסדר גמור. מקווה שזה מעודד אותך!

הגב רגיש, אז אני משתדלת לא לאמץ אותו.

משתדלת שלא:
לסחוב דברים או תינוק, להתכופף, לעמוד הרבה זמן, ללכת הרבה זמן ובאופן כללי לא לאמץ את הגוף כי הרבה נופל על הגב.

וגם אני שוחה באופן קבוע, זה ממש עוזר לגב.

לא צילום רגיל..רק סיטי.

וגם מתיחות טובות כל ערב או חוג יוגה או פילאטיס קבוע

כמובן להשתדל להיות מוכנה עם החומר כדי שתדעי לענות, ובבוא הזמן אם בעלך עדיין לא יהיה מוכן בעצמו לשתף מהקשיים וההתמודדות- כדאי שתדעי את ה"חומר" הזה (לתת חוויה אישית ונרמול) ותעבירי גם אותו בשם בעלך או שלמצוא מישהו שאתם סומכים עליו והילד מרגיש בנוח לשאול אותו.

בס״ד

זה קרה בכמה וכמה שיחות.

כבר הרבה שנים שאני חושבת (בעקבות דברים שקראתי) שזה חשוב שהם יראו בנו כתובת בעניינים האלה ואני חושבת שזה סוג של ״הכין אותי״ לשיחות כאלה. אז או שהבן שלי קלט בחושים שלו שאני עם יותר נכונות לדבר על זה, או שהתגובות שלי לשאלות שלו גרמו לו לשאול שוב ושוב אבל בשורה התחתונה, אני זאת שדיברה איתו.

העובדה שהוא צעיר ושהשאלות כרגע מתמקדות בעובדות היבשות והמדעיות עוד יותר גורמת לי לחשוב שזה ממש סבבה שתדברי איתו את. (גם עם הבן שלי זה היה בגילאים האלה).

ובכללי, אם שמים על משקל את החשיבות שאבא ידבר עם בנו על דברים כאלה מול החשיבות שהשיחה תתקיים בצורה נינוחה, בעיניי עדיף בהרבה שהשיחה תתקיים בצורה נינוחה. גם כדי שהוא ירגיש בנוח להוא ולשאול שוב. וגם כדי שהוא לא יבין שיש עם הנושא הזה משהו לא בסדר.

המון הצלחה ובהירות הדרך ❤️❤️❤️

שאת תעשי את זה

בעיני יותר חשוב שזה יהיה בטוב ובנינוחות משזה יהיה דווקא האבא
בטח בגיל כזה וכשזה עובדות יותר מדעיות

ואני לגמרי מסבירה כל מה שרוצים לדעת

חזיה לגב חשוף.

וראיתי כאלו שפשוט יושבות על החזה מקדימה או כאלו שפשוט נדבקות על השד עצמו זה נוח? זה עובד?

שהן נסגרות נמוך יותר

ויש כאלה שכמו נתפסות על הצלעות בלי צורך לסגור אותן

 

כנסי לחנויות

כבר יראו לך שם

אם זה מניין פרטי שלכם ולא בזמן של מניין בבית הכנסת, למה ב7?
אפשר להזמין את כולם למניין ב8-8 וחצי, ולעשות אחריו ארוחת בוקר קלילה
להביא סוכריות לזרוק על נער הבר מצווה
ואפשר לעצב הזמנה חמודה, אפילו בוורד ולשלוח בווצאפ למי שתרצו שיבוא.

הגבאי אמר לנו שעושים מנין ב7 וחצי יצא טוב שהילדים לא ימהרו החברים לבית הספר למרות שזה גבולי בדכ החופש, פחות מגיעים הם גם אחרי טיול שיחזרו מאוחר ולא יכולים להגיע מוקדם.
לגבי הזמנה מחפשת אתר נוח להזמנה
8 וחצי מאוחר אנשים רוצים לחזור לעבוד

אם שבע וחצי טוב זה מצוין
תחשבי שאם תחילת התפילה בשבע וחצי, הקריאה לא תהיה לפני 8 שעד אז החברים כבר יבואו בע"ה

החברים מתבישים להיות במנין ומשםחה אין לי הרבה גברים שיגעו אולי אז בדילמה אם להתחיל מוקדם כעקרון לא יגעו ב6 בבוקר
אני בודקת מי יכול להגיע

אין לנו מנין ל7 וחצי אין לי מושג מי יגיג לילד היום מתברר שיש טיול יום לפני יגעו מאוחר אולי רק חלק יגיעו מוקדם ומתבישים להתפלל
השאלה אם יכולים רק להיות נוכחים ולא להתפלל
אני לא יכולה לקחת סיכון שלא יהיה לי מניו ויגעו מאוחר כולם עובדים הנשים באות בדכ

ממליצה על סטודיו שקאלו. תוכלי לראות שם הרבה דוגמאות והעלות לא גבוהה.

מזל טוב!

לק"י

אולי יש אפשרות לעשות את העליה לתורה בבית הספר שהילד לומד בו?
ואז לעשות אחר כך סעודה קטנה לחברים.
(זה יוצא בחופש או בזמן הלימודים?).

והרבה מזל טוב!!

בבית הספר לא נהוג לעשות לא שמעתי על זה זה 16 ילדים לא נראה לי
אם זה דתי ויש בית כנסת זה מושלם וכולם נמצאים
אצל ילידי זה לא כך לא יוצא חופש טעות שלי הילדים בסליחות ויחזרו מאוחר בלילה
החברים הטובים יגיעו

לק"י

או שתעשו רק סעודת מצווה עם המשפחה והחברים, ועליה לתורה מצומצמת?

מתחילה לענות:
1. הייתי מתבגרת לא קלאסית בכלל. מחוברת מאוד להורים, לא מורדת בכלל, לא מאוד חברתית... (כשהיו רגעים שהתנהגתי כמתבגרת רגילה - אמא שלי שמחה )
מצד שני - בהחלט התחילו לי מחשבות עמוקות על החיים, וגם מצבי רוח הורמונליים היו לי מדי פעם...
2. אצל כל ילד זה אחרת. הגדולה מתבגרת קצת יותר קלאסית (בעיקר בזה שהיא כל היום עם חברות), אבל עדיין מאוד מחוברת אליי ולא מרדנית בכלל. השני - ממש לא קלאסי (אבל מעולם הוא לא היה קלאסי). רק כשבא לו להיות עצבני על משהו הוא אומר בצחוק: "אמא, אני בגיל ההתבגרות!" התאומים אמנם בני עשר, אבל אני עדיין לא ממש מגדירה אותם מתבגרים. בכל אופן, כנראה שאחד מהם יהיה יותר "מרדן" והשני יותר צייתן. יש גם את הילדה שקרובה לגיל שמונה. אפשר כבר קצת לראות ניצני גיל ההתבגרות אצלה... (בטח היא תהיה מתבגרת קלאסית לגמרי )
3. קשה לי לתמרן את הלב בין העובדה שהם כבר גדולים ומבוגרים למחצה לבין העובדה שהם בכל זאת ילדים שלי... מוצאת את עצמי מתבלבלת לפעמים ומשתפת את הגדולה בכל מיני עניינים כמו חברה, וזה לא כל כך טוב... או שאני מפקידה בידיהם אחריות גדולה מדי...
4. בהחלט יש. הפחד הגדול ביותר שחס וחלילה מישהו מהם יעזוב את הדרך... אבל גם בכלל - שלא אדע/נדע להיות בשבילם כמו שצריך במהלך סלילת דרכם אל הבגרות...
5. הברכה נמצאת בחששות: זה כיף שיש עוד מבוגרים צעירים בבית לדבר איתם ולחלוק איתם חוויות ובדיחות ותובנות. וזה מרתק לראות אותם גדלים ולדמיין איך הם יהיו כמבוגרים ממש...
6. חששתי שהבת שלי תהיה קצת יותר "מרדנית" והופתעתי לטובה ב"ה.
7. שילוב של הנקודות הנ"ל: לשמוח בזה שהם הגיעו לגיל המרתק הזה, שיוביל אותם בע"ה להיותם אדם בוגר. להיות בשבילם בכל קושי, גם אם הוא נראה לנו קטן ולא משמעותי (כמה זה קשה לי...). וגם ליהנות מהשיחה הבוגרת איתם...
8. אשתף אתכן בשיר שכתבתי כשהבנתי שזהו, הבת שלי נכנסה לגיל ההתבגרות (ומזל שבהמשך הדרמטיות הזו לא חזרה על עצמה הרבה פעמים בעוצמה כזו...):

בְּרוּכָה הַבָּאָה! אִמָּא יְקָרָה,
בַּשַּׁעַר הֶחָשׁוּב נִכְנַסְתְּ.
אָמְנָם שַׁעַר אַחֵר נִטְרַק בִּסְעָרָה,
מוֹתִירְךָ מֵאָחוֹר, מִתְנַשֶּׁפֶת כְּאִלּוּ נַסְתָּ -

וּבְכָל-זֹאת - הֲרֵי שָׁלָב עָבַרְתְּ
לֹא עוֹד אִמָּא לְטִיטוּלִים וּלְלִמּוּד אוֹתִיּוֹת,
וְכֵן, אֶת הַלֵּב שָׁבַרְתָּ -
כְּשֶׁגִּלִּיתָ שֶׁאִמָּא לְמִתְבַּגֶּרֶת הָפַכְתְּ לִהְיוֹת.

אָז נָכוֹן, הִיא רַק הָרִאשׁוֹנָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת
וְאַתְּ מְשַׁקְשֶׁקֶת מִפַּחַד מֵהַבָּאוֹת
וְנָכוֹן - הָיִית עַל הַוִּכּוּחַ מְוַתֶּרֶת
הָיִית מַעֲדִיפָה אוֹתָהּ כָּאן, לְיָדְךָ, לִרְאוֹת -

וּבְכָל-זֹאת - אַל תְּוַתְּרִי, אַל תִּתְחַמְּקִי
נִשְׁמִי עָמֹק, הִכָּנְסִי אֶל הַשַּׁעַר
לְכִי אֵלֶיהָ, לָטְפִי, תְּחַבְּקִי,
רְאִי עַצְמְךָ לְצִדָּהּ בְּלִי פַּעַר.

בְּרוּכָה הַבָּאָה! אִמְרִי לָהּ בְּרֹךְ
וְחַבְּקִי גַּם עַצְמֵךְ לִקְרַאת הַמַּסָּע.
כִּי בַּמַּסָּע הַזֶּה אֵין לַעֲצֹר, לִדְרֹךְ -
אַתֶּן בְּיַחַד בָּזֶה, שְׁתֵּיכֶן מִתְבַּגְּרוֹת,
שְׁתֵּיכֶן
יַחְדָּיו
נוֹשְׂאוֹת הַמַּשָּׂא. 

ואמנם אני לא בשלב הזה אבל כתבת ממש יפה..

אני האמת חששתי מהגיל הזה, אבל פתאום גיליתי איזה כיף זה שיש ילדים שאפשר לדבר איתם בגובה העיניים, לעשות צחוקים, ושהם מביני עניין

הסתכלתי אחורה וזכרתי משהו דומה גם מאמא שלי, יש בגיל הזה הרבה כיף גם, לצד האתגרים, צריך לזכור גם אותם ולהנות מהם.. וללמוד לשחרר

וזה באמת כיף גם לי (אם כי לא תמיד אני והמתבגרים שלי משדרים על אותו גל...)
ויחד עם זאת אני מזכירה לעצמי שהם עדיין בגדר הילדים שלי, ולא חברים שלי...

בתור אחת שמתמודדת עם שיתוף יתר, לצערי, יש גבולות שצריך לשמור עליהם.
גם היום, מעל גיל 30, וגם בתור ילדה ונערה - בין הורים וילדים צריך להישמר דיסטאנס מסוים לטובת הבריאות הנפשית שלהם
סליחה אם העכרתי את האופוריה, אני כמובן לא מתכוונת לדברים בעלמא, אבל מניחה את זה פה כחומר למחשבה

בדיוק סיימתי שיחה כזו שבסופה הצטערתי שצלצלתי בכלל.. 🤦

ועדיין זה לגמרי הבדל בין ילדים קטנים או פעוטים,
וגם אפשר לדבר ברמה גבוהה יותר על ערכים ודברים משמעותיים.

ועושה את זה בעצמי
התכוונתי לדברים שהם מעבר, שלא מעשירים ומקדמים. יותר בכיוון של פריקה ושיתוף בקשיים שילדים לא אמורים לקחת בהם חלק בעיניי ומטשטשים את הגבול בין הורות וחברות

מאד חשוב לשמור על המקום שלנו בכל קשר
אישה ובעל
אמא וילדים
בת והורים

וכן הלאה..

תיקון חשוב ומשמעותי

17 + התחילה המרדנות 😕
מקווה שאצלך בע"ה לא יהיה ככה

ובהחלט חוששת מהעתיד... אבל משתדלת להפנות את החששות שלי לתפילות ♥️

בחרה אחרת? הפסיקה להסתיר את ההעדפות שלה? לא כל בחירה אחרת היא מרדנות...
לבת שלי יש חברה כאילו דוסית, היא בת 13 וכבר החליטה להיות חילונית כשתגדל . אבל עכשיו היא מתנהגת כמצופה ממנה כי לא רואה טעם באימות ממושך.
גם אני לא ראיתי טעם להתווכח עם אמא שלי בגיל ההתבגרות, חיכיתי לזמן שאהיה ברשות עצמי.
לא היה טעם. היא לא הקשיבה לגופו של עניין.
ראתה את הכל קשור אליה, או בתור מרד של גיל ההתבגרות או בתור עשיית נחת בשבילה.
קשה להורים להבין שהרבה פעמים הם בכלל לא פונקציה בקבלת החלטות...

בס״ד

שהרבה מאיתנו יכולות ליפול בו. תודה שכתבת.


(לא יודעת אם זה המקרה של הבת של @אור123456 כמובן. אבל כתובנה כללית זאת תובנה חשובה ממש)

הורים צריכים ללמוד לקבל גם דרך שונה משלהם ולא להלחם בה, לכבד את הבחירות של הילד.

כי היא אומרת ששומרת פחות כי קשה לה ולא מתוך שמאמינה בזה..
מבלה כל היום כמעט!!

היא ילדה מקסימה וחכמה אבל מרגישים והיא אומרת גם שהיא בשלב של פריצת גבולות ומתי שהוא כנראה תתיישר ( בת כמעט 20 כבר עם חבר רציני...מקווה שחתונה בע"ה מתישהו תאפס אותה)

מקובל כמה שנים לבלות , ליהנות ורק אז להתמקד בחיים בוגרים. היום זה אפילו חובה...
לפעמים זה טוב כי בן אדם לא מרגיש שהוא פיספס משהו בחיים
ולפעמים זה רע כי מתרגלים לזה ולא תמיד מצליחים לעשות שינוי.

בס״ד

״שתיכן מתבגרות״, אהבתי מאד!

התחברתי להרבה מה שכתבת, הפחדים, הסקרנות מה הם יהפכו להיות, השיחה הבוגרת יותר...

תודה שהגבת! ❤️

1. לדעתי הייתי ילדה טובה. לדעת אמא שלי הייתי מתבגרת קלאסית. אני אישית יותר מסכימה עם עצמי.
2. אצל ילדים זה מתבטא בדברים סטנדרטיים. הורמונים עושים מצב רוח. הם מחפשים את עצמם ואיפה הם יכולים להיפרד, אז מחפשים כל מה שלא מושלם.
3. קשה לי להיות מכילה כל הזמן.
4. אני מפחדת שאחרי גיל 25 אני פשוט לא ארצה קשר צמוד מדי כי כוחות נפשיים שלי ייגמרו...
5. שמחה שהם גדלים, זאת התכלית.
7. לזכור שאלו מאפייני הגיל כמו בגיל שנתיים הנורא
8. בסוף כולם גדלים, העיקר שיהיו בריאים...

בס״ד

בהחלט ממש קשה למצוא מספיק הכלה לכולם כל הזמן......... מצד אחדזה הכי מתסכל שיש שההלכה נגמרת. מצד שני זה גם מלמד אותם אנושיות, מקווה...

זה מעניין מה שאת אומרת על גיל 25. אבל מן הסתם הם כבר יהיו מאד עצמאיים,אז, לא? ממה שאני רואה סביבי, בגילאים האלה ההורים דווקא מתגעגעים לקשר עם ילדיהם הרבה פעמים, כשהם נשארים לבד בבית אחרי שהם פרחו מהקן ומתחילים לטרוף את החיים...

אני צריכה לחשוב על השאלות קצת יותר לעומק...

מה מתבגר צריך?

אהבה, חמלה, הורה שלו (מלשון שלווה) שלא נבהל מסצנות ודרמות, מרחב אישי, עצמאות, מענה לצרכים שלו, הורה שמהווה מקור ידע, אוזן קשבת נטולת ביקורת ושיפוטיות, הורה שמהווה דוגמא אישית, שיותר ממליץ ופחות דורש, קווים אדומים ברורים- לדברים שנצרכים בלבד.

ככה אני נוהגת עם המתבגרים שלי ולא חשה בקשיים או בעיות מיוחדות לגיל הזה.

למדתי שאי אפשר לצפות מראש איך הילד שלך יתבגר.
כל ילד מתבגר אחרת, זה שהיה ילד מאתגר כל הילדות, הפך לנער מתוק, מיושב בדעתו, מכבד הורים בצורה יוצאת דופן, לומד תורה בדבקות גדולה...
זאת שהיתה מהדוסיות של הכיתה בחטיבה, הילדה המקסימה שתמיד שמחה לעזור ותמיד מוקפת חברות. הפכה לבחורה מתבודדת, אנטי דתית, תקופה ארוכה היתה במין דיכאון כזה, עכשיו קצת יותר טוב.
זאת שכל הילדות רבה עם אחותה הצמודה, לא השקיעה כלום בלימודים, היתה מתבודדת בלי חברות. הפכה לנערה עם מלא חברות באולפנה, התחילה להשקיע קצת יותר בלימודים והכי חשוב, הפכה לחברה כלכך טובה של אחותה שהן לא מפסיקות לדבר...
בקיצור ילדים עלולים להשתנות בגיל הזה בקיצוניות לכיוון חיובי או פחות ואי אפשר לדעת לאן זה יתפתח. אפשר רק להשתדל לקבל אותם תמיד באהבה ולהתפלל ...

בס״ד

המשפט שלך בסוף מאד יפה וחשוב ככ.

וחיבוק לך ולילדה שלך על התקופה ההיא. איזה לא קל זה......... שימשיך להשתפר בע״ה ❤️❤️

מבשלים קליל, אפשר לקנות חלק ועושים סדר עדיפויות, מה קריטי שיהיה לפני שבת

לק"י

לא נקי.
אפשר לדחוף בלגן לסל כביסה ולסדר בהזדמנות.

האמת שאני עושה את רוב העבודה בשישי, אבל אנחנו לא מגהצים חולצות, וגם לא תמיד מנקים את כל הבית.

מנסה לכתוב טיפים להבא:
בישולים בסיסיים (מרק, חמין, עוף, תוספות זריזות)
ניקיון רק של החללים המרכזיים (סלון ומטבח. גם שירותים, אם הם במצב קריטי)
סידורים - רק אם באמת באמת דחופים
מקלחות זריזות מאוד.
כל השאר - מוותרים. ומזכירים לעצמנו שהשבת היא חשובה, אבל הכי חשוב שנכניס אותה בשמחה ולא עם הלשון בחוץ...

היה מעולה ב''ה

גיסתי המדהימה שלחה לי את העוזרת שלה לאיזה 4 שעות

בעלי הגיע מוקדם ויצא עם הילדים

והיה מהמם

תודה לכולכן

מזל שגם לגיסתך יש עוזרת

אני צריכה משהו עם גומי ״רגיל״

ראיתי בנקסט ובלידר
ובעלי היה הולך עם כאלה עד לחתונה🫣🫣 היה קונה בחנויות חרדיות. כזה עם גומי רק בחצי האחורי של המכנסיים אבל גומי רגיל, לא כפתורים.

אבדוק בלידר

גם אחיינים שלי משתמשים בזה...

אם את בירושלים- אז יש גם בקניון רמות למטה, בD&Y

יש כל מיני חברות
יש גם שאול משהו

בבאזאר שטראוס ראיתי כל מיני סוגים לילדים, שלהם ושל חברות אחרות, וכל מיני סוגי גומי

המכנסיים שלהם ממש קטנים
נראה לי יחזיק עליו בלי שום חגורה

זה עם גומי פנימי כזה וכפתור (כמו של הקטנים) אז לא צריך חגורה, ויש גם גיזרה צרה

תסתכלי גם בקטגוריית בגדי בי''ס שלהם.
יש שם מכנסיים כאלו בכחול כהה ושחור

אם את עדיין מחפשת...
בבזאר שטראוס ,מכנסי טריקו, ( של עונת מעבר) רגילות ארוכות, הם עשו בצבע ממש יפה וחגיגי!

בדיוק מצאתי ביום שישי בסתם חנות פרטית ברחוב לידי (לא רשת מוכרת) מכנסיים מעולות של street boys עם שרוך.
הייתי צריכה רק להשחיל גומי מרוב שהוא רזה אבל לפחות זה נוח לו סוף סוף!

אגב, איזה צבע יש בבזאר שטראוס? התלבטתי אם לקנות חום/בז׳ כי חששתי שזה מתלכלך בקלות ולא יורד בכביסה…

מבחינת כתמים זה לא בהיר מדי אבל יחד עם חולצה לבנה כן נותן מראה מאד חגיגי

מצויין

הוא יוצא אח"כ מושי כזה... לא מומלץ.

אבל אם את מרתיחה אותו עם קצת חומץ אז הוא נשמר מעולה במקרר לשבועיים!!

תודה רבה!

ונשמר לשבועיים.

שלם? חצוי?

נשמר שבועיים. במקרר

שונאת את הלכלוך של הבישול

יוצא מקסים

לפני תיבול מעולה בהקפאה

אבל זה נבע מעייפות קודם כל
ודבר שני, בגלל המסגרת. הוא לא היה רגיל לאינטנסיביות הזו ולהרבה שעות בלי אמא.
מה שעשיתי, יום חמישי הייתי נותנת לו לישון צהריחם ומשאירה אותו איתי ער לזמן איכות עם אמא 'כמו פעם', וראיתי שזה מאוד עזר לו להירגע. בהתחלה הוא היה בוכה ומיילל שאשאר לידו, כאילו רוצה להרוויח כל רגע לצדי, ועם הזמן זה נרגע.
לא יודעת אם רלוונטי לך אבל זה מה שעזר אצלנו

הוא בגן עד 16, גם בצהרון...

נרדם יותר מאוחר כמובן, אבל היה שווה את זה.

מעניין..

למה הוא מאבד את זה. מבחינתי כשהוא מגיע לבית זה המקום שהוא מקבל מה שהוא צריך כדי להיות במיטבו.
אם זה היה ברמה כזו יומיומית, הייתי שוקלת לתת לו לישון כל יום. גם עכשיו הוא בן 4.5 ונותנת לו לישון מדי פעם, נגיד פעם בשבוע, כשהוא ממש על הקצה. יותר טוב לכולנו. אני נחה בזמן הזה גם.

אם כן, זה כנראה מעייפות.
דבר ראשון לדעת שזה עייפות- עוזר למסגר את האישיו ולא לקחת ללב.
דבר שני, מומלץ להכניס אותו לאמבטיה ארוכה מיד כשחוזרים הביתה. זה מרענן, מרגיע ומעביר את הזמן בלי הרבה חיכוכים. אחרי האמבטיה אפשר לתת ארוחת ערב מוקדמת ולהשכיב אותו כבר בשש.
אני גם מאפשרת בתקופה הזאת כל מיני דברים שאני פחות מרשה בשגרה (קצת שוקולד, קצת סרטים במחשב וכדו׳).

זה עובר לאט לאט, ברגע שהם מתרגלים לוותר על השנ״צ.

הבעיה שאחהצ זה פשוט זמן של מאבקים, הוא גם לא מסכים להתקלח, נכנס בבכי בסוף, קשוח...
מקווה ממש שזה זמני.
מרגישה שפשוט צריכה לדעת מה להגיד ואיך להתנהג כשהוא בהתקף הצרחות הזה, אין לי משפטים נכנונים

אם הוא במילא קם מוקדם?

הוא חוזר מטונף מלא בחול...

להפוך את המקלחת לזמן כייף ותרפיה, עם קצף ומשחקים.

ובאמת יש סבון קצת כזה ששומרת לו לזמנים מיוחדים אבל לפעמים הוא בטרללת כבר שלא שומע כלום...
זה באמת עוזר בזמנים שקצת יותר רגוע

לוקחת אותו אליי על הספה, נותנת לו להניח ראש כדי להירגע. משבר העייפות חולף, והוא קם מאושש. נותנת לו גלידה קרח או פרי והוא מצליח להחזיק עד 6 וחצי

עם התקפי זעם של ילד:

לזכור שזה חלק מההתפתחות שלו ולכן לא להתרגש מזה.

לתת לו להרגע לבד, מנסיון שלי ילדים נרגעים לבד הרבה יותר מהר מאשר מישהו מנסה להרגיע אותם וגם מפעם לפעם הם לומדים להרגע לבד בצורה טובה יותר.

לאחר שהוא רגוע, לדבר איתו על ההתפרצות, על הטריגרים ועל אופן אפשרי להתמודדות, בהתאם לגילו.

לשמור על עקביות וסבלנות, לילדים לוקח זמן ללמוד דברים ולרכוש כלים להתמודדות, גם אם בשבוע- שבועיים אין שיפור, השיפור יכול לבוא אח״כ.

הוא גם בא לידנו וצורח, אני לא מצליחה להתמודד עם זה אחרי 10 דק,זה מחריש אוזניים. אם סוגרים בחדר אס הוא משתולל, דופק על הדלת.. קיצר חגיגה😓😓😓

זה הרבה וזה באמת מתיש.

כשהבן שלי היה בן שנתיים, הוא התחיל עם התקפי זעם.
בגלל שידעתי שהמשמעות שלהם היא התפתחות רגש הכעס ובדיקה של הילד כמה הכעס שלו שווה, לא התייחסתי להתקף עצמו, רק שהוא נרגע התייחסתי לצורך עצמו.

אחרי תקופה של מספר שבועות, זמן ההתקף והתדירות ירדו.
היום בגיל שנתיים וחצי זה כמעט ולא קורה.

יש ילדים שזה לוקח להם יותר זמן והם יותר עקשנים, אבל גם הם לומדים בסוף. בעיני זו הדרך הנכונה ללמד אותם שכעס לא מפעיל אף אחד ויש דרכים אחרות לתקשר.

אם קשה לך להתעלם ממנו, את יכולה ללכת לחדר אחר, להתעסק במשהו.
זה יכול להיות תהליך ארוך וקשה, אבל זה שווה, גם לך וגם לילד, אם הוא ילמד בגיל צעיר לתקשר נכון זה רווח לכל החיים.

תני לי משוגע / רעב / עקשן - רק לא עייף.
כי אין מה לחנך אותו
קשה מאד לעזור לו
הגוף צריך לגדול עוד
אצלי רובם קטנים למחזור (אוקטובר - דצמבר)
והמעבר לגן עירייה היה קשה בהתאם.

אתם הורים נהדרים, חבל שתריבו.
אין פה אסטרטגיה חינוכית להפעיל.
זה הגוף עוד קטן והמעבר קשה.

אני מכניסה למקלחת איך שנכנסים הביתה. 2 דקות של צרחות וסיימתי (לא מדלגת על מקלחות בגיל הזה). אח"כ מכינה משקה טעים ויושבת איתו מחובקת על הספה די הרבה זמן. דגדוגים וצחוקים. הוא מספר איך היה בגן
היו שירים?
יש לך חברים?
הגננת אוהבת אותך?
הכנת יצירה?
האחים מבינים את הקושי שלו וגם הם מתעניינים ומחבקים ומנשקים. שמים גם מוזיקה ומאד נעים ורגוע וביתי. אח"כ מתארגנים על א.ערב והוא לרוב הולך לישון לפני שבע.

כי היא ממש אוהבת גינה ואז בעצם יוצא שהיא תקועה בבית בגלל אח שלה, משועממת...
אבל אולי באמת עד אחרי החגים נהיה במדיניות של חוזרים הביתה ישר, כי זה באמת בלתי נסבל...

לארגן לו מראש סנדוויץ.
ואז שחוזרים לבית יישר למקלחת ולמיטה?

האם אפשר למנוע את זה מראש.
מה קורה אחרי שחוזרים הביתה מהגן?
האפ יש לכם פניות אליו?
אולי הוא צריך לאכול?
להתקלח?

את חסרה פה💞💞💞

אני מוכנה!

אני נחמדה, כדאי לך! 

ואני בטוחה שרק ארוויח מכך..

ואם תרצי
ממש בכיף

שלומי טוב, וגם שלומנו טוב, ולכן החלומות קצת ערערו, אבל כשחשבתי עליהם יותר לעומק.. גיליתי שחלו כל מיני שינויים שלא לגמרי הבחנתי בהם.

בהתחשב בכך שמאוקטובר 17 ועד היום *כל הזמן* הייתי עם תינוק/ת בבית, אולי זו גם תגובה ל"קן המתרוקן" ולזה שלמרות השפע והברכה שזכיתי להם בתחום הילודה.. קשה לי להיפרד.

אני שמחה לקרא ששלומך ושלומכם טוב
באמת יוצא לי לחשוב עלייך ...

זה באמת תקופה כזאת
שהיא בטח קצת קשה
אבל אולי יש בזה גם צד טוב
ואיזה כיף על השפע והברכה מאת ה'!

אני לא ממש מצליחה לקרא מסרים (הייתה תקופה שלפעמים כן הצלחתי בקלות ולכן החתימה שלי השתנתה ...) והשיחה אישית לא עובדת לי
אבל נוכל למצוא דרך בע"ה אם תרצי.

עשית לי טוב בלב, תודה!
וחברות פה היא מעולה בעיני, גם בלי מסרים

יובלות לא היית כאן...
אבל מהתקופה שכן אני זוכרת אותך לטובה!!!
מפסידה מי שלא רוצה להיות חברה שלך...

באמת לא הייתי פה הרבה זמן
תמיד אהבתי להיות חלק מהמרקם החי והפועם פה
תודה על קבלת נפנים החמה

את כזו מיוחדת

(שלא מתבגרת כמוני... )
ששלחת לי קרן אור מתוקה ללב

איך פספסתי?

בטח שרוצה..

בעצם אנחנו כבר חברות.. לא?
אבל לחדש את החברות זה תמיד טוב...

אבל היינו קצת רחוקות ומתחשק לי קרוב יותר.
וגם מתחיל הסתיו.
וחשבונות הנפש של סוף השנה.
והקטן בגן.
והמחזור בדרך.
אז טיפה כבד לי.
הרבה מעגלים בתנועה החיים שלי עכשיו.
מקווה שאני אומרת משהו בר-הבנה

וגם הקטן שלי התחיל גן....

קשה לי לדמיין את זה לגבייך כי את באמת עתירת ניסיון, אבל עבורי ההתמודדות עם ילד קטן שרגיל לחום של בית ואמא והולך בוכה בוכה כל הדרך לגן, ואת המדרגות יורד בידיים שלי, ואז נקרע ממני לזרועות הגננת - קשה לי מאד מאד.
כן, הוא נרגע אחרי שניה
כן, הגן מלא חברים גירויים וחוויות שאני לא יכולה להעניק לו
כן, זה הדבר בנכון בוודאות
כן, זו גננת מיוחדת במינה ואני סומכת עליה ב 100%
כן לכל
ובכל זאת.... קשה!

גם אני רוצה יותר קרוב. איך? מסר?

בימים הראשונים ממש נשארתי איתו בגן.

אבל אני רואה שטוב לו..
ואחרי הצהריים הוא הרבה יותר דבוק אלי ומשלים שעות אמא..

אפשר במסר. אני מקווה שיפתח לי. עושה קצת בעיות לאחרונה..

אבל אם לא נמצא, איפה יש?

בבזארים, אפילו בג'ינה,

בקניון רמות למטה D&Y

עוקבת!

אני ראיתי שיש בנטע אולי בזויה יש אבל לא בטוח ויש גם באיזה חנות ביד בנימין ראיתי...

 

מאמינה שיש בעוד הרבה חנויות בעיר וכאלה...

 

שוב פעם סליחה שנדחפתי...

 

 

ותודה על העזרה.
נטע זה בירושלים נכון? אני מהמרכז...
בזויה בבני ברק בדקתי לפני שבועיים ולא היה

כן נטע זה בירושלים.. ושם אני קניתי והיה שם בעוד אורכים..

ובזויה בירושלים ראיתי לפני פחות מחודש אבל אני חושבת שתמיד יש שם כי ראיתי כמה פעמיים...

אבל לא מבטיחה כלום זה מה שאני ראיתי...

 

שבת שלום!!

(אולי כדי לך לשול שאלות כאלה בפורום גם של נוער ואז יהיה עוד בנות שיוכלו לעזור נראה לי..)

אולי בחנות נטע ברח' קינג ג'ורג בירושלים.

ואם את מגיעה לאיזור מודיעין אז יש בצומת שילת חנות שיש בה חצאיות בסיס כאלה עם תחרה. 

גם אצלי כולן, כולל אני, עם התחתיות האלה

לא יודעת אם לגיל 7, אבל את יכולה להתקשר ולשאול

ובכל מקרה כדי לקבל אבחון בהתפתחות הילד מבקשים ממנה דוח בדרך כלל אז היא אמרה להיות בעניינים

אמרה שזה די חריג בגיל הזה אבל לא ידעה לומר ממה יכול לנבוע או מה לעשות. בינתיים אמרה שתמשיך לעקוב.
אני מנסה לחשוב מה אפשר לעשות בינתיים, לא סתם למשוך בעיה שאפשר להתחיל לטפל בה

כי זה לוקח הרבה זמן,
ואם יש איזשהו קושי, עדיף לעלות על זה לפני כיתה א'...

זה שהיא מזהה 1 ו2 זה כבר נשמע די טוב,
אמנם כמדומני שכבר כן אמורים לזהות מעבר, וגם לזהות את השם שלה, אבל יכול להיות שזה עדיין תקין ויכול להסתדר לבד, אני לא יודעת, ולכן לדעתי לפנות לאבחון מסודר זה מה שיתן לך את התמונה הנכונה.

אנסה להתחיל את התהליך

בחודש הקרוב תעבדי איתה רק על שלוש
חודש הבא-ארבע.

הכל ביחד זה מבלבל

הייתי במצב דומה
לכל מספר מצאתי חרוז
אחד מיוחד, שתים ברבורים.. מלווה בציור ע"ג המספר
אצלנו זה ממש עזר ורק ככה זוכר את המספרים
עכשיו אני באותיות ,
ב"ה
הגענו לו'
בהצלחה

אולי יעזור

לא יודעת ממה זה יכול לנבוע.

לק"י

ולמרות שעוד מעט חגים והשינה שוב תשתבש, רציתי לנסות להרגיל לשינה יותר מוקדמת.
לא מצליחה

רק קצת שקט 😕

כך שאני לא מתרגשת מזה כמעט
אני כן רואה קצת שינוי לטובה אצל הקטנים מאז החזרה לשגרה, שהם נרדמים יותר במהירות - בכל זאת, הם עייפים... אבל זה לא קורה לפני תשע בדרך כלל, והרבה פעמים אחרי... על הגדולים יותר אני לא מדברת בכלל...

אולי צריך הפוך? להשכיב אותם לישון יותר מאוחר?
או שאולי צריך לשבת לידם, לשיר/לספר סיפורים, עד שהם נרדמים? (גם אם זה ייקח שעות... ואם בכלל יש כוח לזה...)
סתם זורקת רעיונות...
איך הם קמים בבוקר? מצליחים לקום כמו שצריך?

סיפור לפני השינה והולכים לישון. ואני יושבת איתם עד שנרדמים. בגלל שהם נורא עייפים זה לוקח 15 דקות בערך.. אם הייתי משאירה אותם להירדם בעצמם כנראה הם היו חוגגים

במקרה הטוב😑
בבוקר קמים די בסדר כי יש להם הסעות
חשבתי שאולי זה קשור לגיל כי יש לי שתיים גדולות אז אולי אני צריכה לשנות חשיבה ולקבל את זה, שזה מה שיקרה מעכשיו? 🙄והקטנים... לא יודעת מה העניין.. לפעמים נדמה לי שהם מתעוררים מחדש בשעות הערב

אצלנו הם בעיקרון במיטה, אבל כמובן יוצאים ממנה מדי פעם...
לאחרונה התחלנו להנהיג שלשני הגדולים יש זכות להיות מחוץ למיטה עד השעה 11, כמובן בשקט ובלי להפריע לי או לשאר הילדים.
ובאשר לשכנוע השאר להיות במיטה - אין דרך אחרת אלא להבטיח להם משהו שהם יכולים לעשות במיטה. לרוב זה יהיה ספר או שמיעת דיסק/mp3, לפעמים גם מרשה משחק או אפילו לצייר במיטה.
מאחלת לך הצלחה...

כן, זה קשור לזה שיש גם גדולים בבית... הם מעוררים את הקטנים או שלפחות גורמים לקטנים לקנא בהם שהם גדולים...
ולכן הפתרון הוא כנראה לאפשר להם להישאר ערים - אבל בצורה מבוקרת. עם כללים והגדרות מה מותר לעשות משעה מסוימת שאת קובעת.
ועוד רעיון - אצלנו מלווים את הערב צלצולים של השעון המעורר בפלאפון שלי, משירים שחיברתי: שיר שמציין את זמן ארוחת הערב, שיר שמציין את זמן איסוף המשחקים, שיר למקלחות, לסיפור לפני השינה ולשעת השינה עצמה (כל זה מהשעה שש עד השענ שמונה וחצי).
לא עומדים בזה במדויק כמובן... ולפעמים אפילו בכלל לא אבל זה נותן איזשהו כיוון לזמנים והם לפחות יודעים אם הם חרגו מהם...

ננסה לשחד אותם לגשת למיטות בזמן
הלוואי שיצליח

בא לי בדיוק בזמן!
גם אני השבוע חשבתי על זה שחייבים לעשות כאן סדר, ולהקדים את שעת השינה,
כבר אמרתי לילדים שנעשה מבצע בו יהיה ברור מה עושים בכל שעה,
אבל עדיין לא היה לי רעיון איך לסמן את השעות השונות 🙃

אם היו לי הקלטות של השירים בקולם של הילדים שלי (לפי התכנון רב השנים שלנו) - גם הייתי שולחת לכן את השירים הללו בשביל התזכורות
אבל כרגע הם בקולי שלי, וכבר קרו פעמים שהם התחילו לזמר בנוכחות זרים... 🙈

יש איזשהו אלמנט במחשב, לא חושבת שאפילו צריך אינטרנט שעוזר גם בעניין הזה של הזמנים
יש טיימר. שסופר לאחור
יש שעון חול שמצלצל כשמסתיים
ויש רמזור אדום, צהוב ירוק, צאו
השתמשתי בזה בעבר. ממש מתוק.

הילדים שלי הכינו מצגת כזו, וכשנחה עליהם הרוח הם מסדרים את הבית בעזרתה.
אבל היתרון בתזכורות בפלאפון שלא צריך לזכור להפעיל אותן...
בכל אופן, אפשר גם סתם להקליט את עצמך: "ילדים, הגיע הזמן לישון... ילדים, לכו כבר למיטות... ילדים!!! לכו למיטה *עכשיו*!!!" (ואם בוחרים באפשרות של צלצול שמתגבר במהלכו - זה בכלל נותן אפקט מצוין )

לא זה לא בפאוור פוינט.. אנסה לשחזר איך. פשוט לוחצים והן עובדות מאליהן

דווחי לנו אם זה עבד בהקשר הזה

מקווה שתמצאי פתרון

ניסיתי להקדים מקלחות לשעות אחה״צ אבל זה גם לא עזר.

מול מבוכת המתירנות

שני ספרים בנושא

כל פעם פרק ולדבר על זה קצת

שיש שלבים ילדה, נערה, אישה
ואיך יודעים שהפכנו לנערות? לפעמים יש ריח לא כלכך נעים מבית השחי, צמיחה של שערות בכל מיני מקומות בגוף, איברים בגוף שגדלים כמו החזה
כשזה נוגע לוסת אני באמת מעדיפה לקרוא איתה יחד ולתת מענה תוך כדי לשאלות
פחות מרגיש לי טבעי לעשות את זה "רשמי"
מה שכן אני מדגישה שזה משמח מאוד. זה אומר שבע"ה היא תוכל ללדת ילדים. אפילו הבטחתי לנסות להכין משהו טעים ומשמח כשיקרה

@מתחדשת11 תודה רבה!

מומלץ!

וממליצה גם לשמוע שיחה של בת שבע שוב (מיילדת שגרה במבוא חורון), אם יש לך אפשרות.
ובעיקר, כשאת מדברת איתה, להתמקד בהתרגשות שבגדילה שלה

יש לה גם סדרת הרצאות אינטרנטיות בתשלום
תחפשי בגוגל

לק"י

את לוחצת על כפתור תגובה באותה הודעה מסויימת.

אני גם ממליצה קודם לשלב במהלך היום יום שיח על ההתבגרות. טבעי, יום יומי, וכשיש קצת מושגים אפשר להסביר בשיחה יותר מפורטת על הווסת
בספר יש הסבר מאוד ברור מלווה בציורים (חמודים ממש) על התהליך שקורה בווסת, ההתנהלות מסביב, קצת התייחסות למקום הרגשי וכו

הצחקת אותי עם התאור...! 

אמאלה. אני לא יודעת איך מתמודדים עם זה...
לא רגילה..
הוא ילד חכם מאוד. בישיבה טובה.
מצד שני מלא קוצים טמפרמנט כל היום צריך לעשות ספורט. ריצות כדורגל כדורסל..
אין לו בעית קשב. פשוט פתיל קצר .
הכל אצלו שחור לבן.
תמיד היה לו קשה עם שינויים.
אבל זה הזיה..
לא הייתי רגילה בחיים למשהו כזה.
מישיהי יכולה להרגיע???

הוא כבר גדול ונרגע, אבל אני זוכרת בימים שהיה חוזר מהישיבה בחטיבה והיינו מפחדים ממנו. משתגע באמת משתגע.
אצלו המון היה קשור לרעב, שהיה שבע ואוכל מפנק הוא היה רגוע יותר.
וגם בעיקר לדבר איתו כשהוא רגוע, להסביר לו שהוא יתרגל. ואולי אפילו להגיד שאם הוא ממש לא ישרוד תמצאו פיתרון שיצא מוקדם.

ואת התוספת לא אהב אז לא אכל..כנראה קשור. אבל גם בערב והבוקר היה עצבני שצריך ללמוד עד מאוחר ולמה.. ואין לו כח לזה. בינתיים רק מקבל הצטיינויות. למשל בגמרא. הוא לא ילד עם בעיה של לימודים הפוך מאוד חכם ומצליח. אבל כן עם קוצים וצריך לזוז יותר מאחרים.
גם חברתית. הוא השפיץ בחבורה.
אבל הוא ממש מתחצף אלי ומדבר לא יפה לאחרונה. לא מבינה מה קרה לו. יותר נכון הבנתי. אבל אין לי כח כל יום לזה. מתיש.

אולי תשלחי לו אוכל כל יום או משהו כזה שגם אם לא יאהב את האוכל בישיבה לא יישאר רעב?

תודה רבה לך

אנחנו עברנו גם התחלה קשה השנה בישיבה ..אמנם לא היו התפרציות זעם אבל הרבה בכי..
שתי ההתמודדויות צפויות ...תעשי חיפוש קצת באינטרנט ותקראי..
לא להבהל עד כמה שאפשר ולחבק ..יעבור

הוא בוכה מדי פעם.
בהלם שצריך ללמוד עד מאוחר.
היה רגיל ל2 וחצי.
החיים לא קלים.
זה מה יש.
מקווה שיסתגלו מהר ויבינו שזה לא סוף העולם.
בעזרת ה'

וחפרתי באינטרנט..וגיליתי שצפוי ( ילד 3 שלי...הפתעה) הייתי חייבת להרגיע את עצמי...הייתי ממש בלחץ

בבי״ס / תנועת נוער/ בבית

פתאם רצה להחליף ישיבה.
פתאם לא סובל ילד שהיה הכי חבר טוב שלו.הוא עובר ממש שינוי עכשיו.
מרגישים.
מה לחפש באינטרנט? לא מצאתי עוד

לפעמים רעב גורם לתגובות חסרות פורפורציה.

אגב, גם לי יש נטיה ל״מצבי כפית״ וברור שהצחוק נבע מההלם והמבוכה אבל אני חושבת שפעם הבאה אסור לצחוק כי זו התנהגות לא לגיטימית וצריך לשדר לו את זה.

אבל אולי כדאי בזמן רגוע לדבר ולהתייחס לתוכן- אם באמת ממש קשה לו להישאר עד מאוחר אולי לשחרר אותו מוקדם או משהו לפחות בהתחלה. זה שינוי גדול וזה יכול להיות ממש קשה...

עד שיסתגל

א. כתבי נכון שבגבה פעמים רעב משפיע על מצב רוח
ב. אם את יודעת שזה זה. תני לו לצרוח כאוות נפשו וזהו. למה להילחץ ?
ג. אם תצליחי לשחרר אולי תצליחי גם להתייחס קצת בהומור למצב. הערות שקצת מוציאות את העוקץ מכל ההתפרצות (לא יידעת למה אבל בהקשר כזה צצים לי הקומיקסים החמודים של ספרי איך לדבר כך שהילדיל יקשיבו וגו')

בהצלחה.
בסהכ זה גיל מהמם שבו הילדים מגלים מי הם בעצמם . זה מרתק ממש בעיני.

לבקש שיתנו לו כמה דקות באמצע שיעור ללכת לקלוע כמה סלים או שכיבות סמיכה וכד', אולי אפילו עם חבר, לפרוק קצת מתח/ אנרגיה שמצטברת בו. נראה לי שמזה הוא יכול פתאום להרגיש שמבינים אותו ושלא באים נגדו...
חמוד. זה באמת לא קל לעבור לעולם של היותר גדולים, אבל הוא יעבור את התקופה הראשונה וזה בע"ה יהיה ממש בסדר

דיברנו עם הרב בשבוע הראשון...
וכן בשבת הצענו שיצא לקנות משהו ונבקש אישור מהרב וקצת התאוורר בין השיעורים
וזה באמת הרגיע אותו ...

איך אמרה לי חברה כשבכיתי על המתבגר הסוער שלי? תפגשי את הילד המתוק שלך עוד ארבע שנים בערך, בינתיים תנשמי עמוק ותתרגלי לחיות עם התאום הרשע שלו.
גיל ההתבגרות זה קשוח ובניגוד למה שאומרים אני חווה את הבן הרבה יותר סוער מהבת.
בתוך כל זה חשוב לשמור על ערוץ תקשורת פתוח, לזכור שהוא לגמרי ילד עדיין וזקוק להורים חזקים ואוהבים, ולהשתדל לא לקחת אישי.
בהצלחה לכולנו...

נשאר לחפש משו מיוחד שמתאים לטעם שלה

 

 

תודה!

אני כן הייתי שמחה לכלי מטבח אבל כל אחד מה שהוא אוהב

אבל אין לה ממש פנאי לתחביבים

 

 

משהו מוכסף..או מזכוכית

הופעה או משהו מוזיקלי
סיור במוזיאון או ביריד אומנות
קברי צדיקים
ללכת להתברך.מפי צדיק..

בקיצור לבנות לה יום כיף לפי התחביבים שלה.

אם אבא שלך יקח אותה אפשר אולי לתאם שבסוף היום אתם תחכו להם במסעדה או סתם בפארק לסיום משפחתי של היום..

הכלל למתנות: משהו שהיא רוצה אבל לא תקנה לעצמה. היא ממש רוצה שרשרת חדשה אבל לא תוציא על זה עכשיו כסף? מתנה. היא רוצה שטיח לסלון אבל זה יקר? מתנה.

כי תכלס זה גם הכסף שלה שיקר לה לקנות בו..
אבל מבינה לגמרי את הגישה

ובשנה אחרת עשינו צילומי משפחה עם צלמת בהפתעה.
הם ממש שמחו משתי המתנות.

שנראה כמו עניין של גבולות, עייפות וחוסר תעסוקה, שעמום.
כשהילדים שלי משועממים הם נוטים לדברים כאלה. במקלחת ובמטבח.
מאז שעליתי על זה, אני משתדלת להעסיק אותם, שלא יעברו את השעה, וכמובן - יש גבולות שלא חוצים.
לבזבז שמפו זה לא משחק לגיטימי. אצלי לפחות.
במקום זה, אני מאפשרת משחק עם מים וסבון במרפסת שאני קוצבת.
מה את עושה בדרכ בזמן הזה שהם משתוללים ככ ומועד לפורענות?

אבל בסוף יש לי עוד שניים קטנים מהם וכשאני עסוקה עם הקטנים אז יש זמן פגיעות
נניח היום הסיפור עם המכונת כביסה קרה בדיוק כשהנקתי

בעיניי במקרה כזה, עדיף שיתקלחו מוקדם יותר אפילו כשאת פנויה להיות קשובה או כשאת מקלחת או מאוחר יותר.

מי שלא יודע להתנהג כמו גדול - אמא מקלחת אותו. סיבה ותוצאה קלאסית בעיניי

אבל זוכרת הרבה סיפורים הזויים כאלה מאחיות שלי 😁
אותי זה בעיקר מצחיק...איזה שובבים

ממש מעציב שנהרסה המכונה😞משתתפת בצערך ומקווה שיש לכם מה ללבוש מחר...
אבל בגלל שזה משהו יקר שמאד נחוץ לך,את בטח יותר כועסת מאשר אם היו משפריצים מים ולא היתה נהרסת המכונה.
לכן ממש חשוב לא להחליט היום שום החלטה,כי זו לא תהיה החלטה חינוכית אלא החלטה שנובעת מכעס.

(אני אישית בגיל הזה גם לא מניקה כשהם במקלחת, למרות שהם גדולים ויכולים להתרחץ לבד,יש לי פחד מהחלקות/ טביעות ח"ו).
בהצלחה!!!

אף פעם לא חשבתי על זה ככה.
תודה.

אם ילד משתולל או משתגע ברמה של נזק לרכוש, יהיה לזה השלכות: למנוע ממנו משהו, להגיד לו שהוא צריך לשלם על זה (מבחינת ילד לשלם 5 שח זה המון. ברור שלא ישלם על מכונת כביסה). שיהיה לו הפסד כלשהוא. וכמובן זה חייב לבוא עם שיחה שמבהירה למה זה לא מקובל מבחינתנו להרוס דברים ולמה יפסיד כתוצאה מזה- נניח: במקום לקנות לך ממתק לשבת נקנה בקבוק סבון חדש...
וגם להמחיש לו את ההפך- לא הגיוני שכשההורים בא להם לעשות כיף אז הם יכנסו לחדר הילדים ויהרסו להם את החפצים האישיים שלהם, נכון? אז גם לא הגיוני ההפך שאם בא לך לכייף, תהרסו דברים בבית. וכו.

הם מתקלחים ביחד? אם כן - זה הזמן להפריד. וגם בפעילויות אחרות שלא תחת השגחתך.
ושנית - לדבר איתם על חומרת המעשה הזה. ממש במילים חמורות. הם צריכים להבין שהם עברו כל גבול עכשיו. נכון שהם לא תכננו להרוס את מכונת הכביסה, אבל הם כן כבר בגיל שיכולים קצת לתכנן את תוצאות המעשים שלהם, ולהשפריץ מים לכל עבר זה משהו שהוא אסור בכל מובן, גם אם התוצאה היא רק מים על הרצפה. (אפשר לתאר להם עוד תוצאות אפשריות, כמו מישהו שמחליק על המים ושובר איבר...)
ושלישית - למצוא להם תעסוקות חיוביות ומוציאות מרץ... נגיד - בריכה באמבטיה/במרפסת (בלי להשפריץ כמובן), או משחקים עם קצף מחוץ לבית, או משחקי כדור, או משחקים בבוץ (עם בגדים לא יקרים) וכן הלאה...
בהצלחה! בנים זה מאתגר... גם לי קשה לרוב להתמודד עם הבלגנים שלהם... (ב"ה שאצלי רובם כבר גדולים יותר)

של הגבלה בפעם הבאה. לדוגמה: עכשיו הם השפריצו באמבטיה אז במשך זמן מסוים שאת מחליטה יש רק מקלחות בלי משחקים באמבטיה, ולהוסיף לזה הסבר שיהיה ברור מה לא היה בסדר ואיך זה קשור לתוצאה.
אני חושבת שילדים בגיל הזה עדיין לא מספיק מסוגלים לשים לעצמם גבול פנימי ולכן כדאי עזרה של ההורים לשים גבולות ועצירה של ההשתוללויות בשלב מוקדם...

רוקנה לה את כל בקבוקי השמפו ואת כל המרככי כביסה! (משהו כמו 300 שקל שנשפכו לכיור...)

היא נתנה לה עונש לא להתקלח עם סבון כמה ימים...

אצלנו זה פרס... הם מאושרים כשלפעמים אני אומרת להם שלא חייבים הפעם להסתבן...

לילדה כמובן... היא לא יכלה להשתמש בסבון קצף שהיא אוהבת...

נראה לי שהיא הבינה את המסר..

כי אמא שלה, בחכמתה, הפכה את הסבון לדבר נחשק!

לדעתי זה כלכך בסיסי להסתבן במשהו שתהיי אווירה של התרעננות וריח טוב..
זה כמו שלא יביאו ארוחת ערב או משהו
בהסתכלות האישית שלי.
יש המון דרכים לחנך.. לא בדברים בסיסיים
הדעה שלי כמובן.
מה גם,
שזה יכול להיות לה בהרגשה לא נעים להתקרב לחברות וכו..
לא יודעת. קשוח לי מדי🙈

או שפספסתי.
אבל בגילאים יותר גדולים זה כבר הריח שנישאר ומשפיע..

נראה לי שלבנים אכפת מסבון רק כשהם מתחתנים...

יותר אכפת להם מהנשים שלהם

לגבי גבול פנימי, ילדים לומדים גבולות פנימיים ממנו ההורים, כשאנחנו מציבים להם גבולות חיצוניים.
ככל שאנחנו נהיה משוכנעים במשמעות הגבול הוא יעבור בצורה יותר בהירה.
לדוגמא אם ילד רץ לכביש ונעצור אותו בבהלה ונגיד או אפילו נצעק שמסוכן לרוץ לכביש, זה יטמע בו ברמה עמוקה יותר והוא יזכור בטח אחרי פעם פעמיים שכביש או אש זה מסוכן וזה אסור.
ואם ילד נניח יקשקש על הקיר ונגיד לו בשפה רפה אוי למה קשקשת מתוך איזשהי השלמה, או אפיסת כוחות לרוב זה פחות יעבור ונגלה שהוא יעשה את זה שוב.
הסיבה פשוטה- הילדים פשוט מרגישים את השדר שלנו.

פרקטית, אני באופן אישי אוהבת לתת לילדים לתקן במידה והם יצרו איזשהו קלקול.
לדוגמא לסדר בחזרה, לנקות, וכן הלאה
אם נוצר נזק כספי והם מספיק גדולים אז אפשר גם להגיד להם שישאו בנזקבאופן סימלי לפחות.

לרוב כשעוצרים בעיות כשהן קטנות, הן לא תופחות לגדולות מדי.
חשוב לדעת שבני אדם מטבעם בודקים גבולות (כן, גם אנחנו המבוגרים ) פשוט כדי לדעת איפה להתמקם ומה גבולות הגזרה שלנו.
אם זה בלימודים אקדמיים שנראה מי המרצה שאפשר להבריז/לעשות דברים אחרים בשיעור שלו,
או לאסוף/להביא ילדים מהמסגרת, להגיע לאוטובוס, לאכול או לא לאכול דברים מסויימים.

כל אחד והמקומות שזה פוגש אותו.

ועוד דבר שחשוב לדעת- ילד זקוק לגבולות. הוא מחפש את ההרגשה הזאת שיש גדר שמאבטחת אותו ושומרת עליו שלא יפול מגובה, וכשהיא נמצאת יש לו תחושת בטחון שחשובה מאד עבורו.


וחיבוק לך זה בטח קשה בטירוף וגם מבאס שהמכונה התקלקלה

בעלי הפך את המקלחת שלנו לספא. קונה רק סבונים ממש יוקרתיים, אפילו ב - 24 ש"ח לבקבוק אחד. מסרב להתפשר! בהתחלה זה הטריד אותי (אני הייתי מסתדרת עם קמיל בלו לגוף ולראש......) היום אני חוגגת כל ערב במקלחת, וככה גם הילדים.
אבל האמצעית מאד אהבה לשחק בסבונים והיתה שופכת אותם.
קניתי לה סבון קשה.
העליתי את כל הבקבוקים למדף גבוה.
באתי בעצמי רק לחפוף לה ראש.
היא למדה, היום לא מבזבזת.

ו... עכשיו תור הקטנה 😭

מותר לאכול - כמה שרוצים.
אסור להעמיס על הצלחת ולזרוק סתם כי לקחו יותר מדי. מאד מקפידה על זה.

מי שצריך מקלחת יסודית יכול להאריך.
לעמוד ולהזרים מים במקלחת - אסור!

לקנות מתנה מושקעת לחבר - בסדר גמור
לקנות אוסף של שטויות - לא ולא

וכך הלאה

מצד אחד לקנות מה שצריך כשצריך ומנגד לא לאבד דברים קודמים.

מקרר צר ומאוד עמוק.

כשאת קונה פירות או ירקות חדשים לא להניח אותם על הישנים אלא להוציא את הישנים, להניח את החדשים ועליהם את הישנים.
גם כדי להשתמש במה שיש קודם ולמנוע מזה להזרק
וגם אם מניחים על הישן הרבה פעמים זה נרקב ומרקיב גם את החדש

לנסות לקנות רק מה שצריך ולא יותר- אפילו אם ביום האחרון שלפני הקניות המקרר כמעט ריק.
להכניס מאחורה בעומק המקרר בקבוקי שתיה וכדו׳ ואז שאר הדברים מקדימה- גם רואים אותם וגם הם לא קופאים מדי.

אין לי זמן הערב אבל מגיבה כדי לזכור לענות מחר.
אם אני לא עונה תזכירי לי..

ממש נושא קשה, במיוחד כשהילדים גדלים...

לסיים דברים, לזרוק מה שכבר לא רלוונטי

אני אישית הכי אוהבת את היום שלפני הקניות, שהמקרר כבר ריק ולא נשאר כלום... זה הרגשה של שליטה מבחינתי 🙈
וגם אולי את יום שישי שהכל כבר מבושל וארוז במקום ואין על מני שאריות

אז התכולה של המקרר מתחלפת כל כמה ימים והוא רוב הזמן חצי ריק, מסודר וכל המוצרים טריים.

מבשלים כל יום?
אני עם 5 ילדים 2 מקררים והמקפיאים מלאים

כל יום- יומיים, לרוב מאכלים קצרי בישול וטבעולים למניהם.
הסופר קרוב ועם מחירים טובים, יותר קל לקפוץ לסופר כל יום וככה אין עומס ובלגן במקרר ובארונות של אוכל.

עם הרבה ירקות וקטניות...בקיצור לא מתאים לנו.

כשיש טווח גילאים בבית זאת משימה ממש לא פשוטה.

אז אחרי הטיפים שנתנו לך על נקיון שבועי וקניות.. אוסיף עוד כמה:

תכנון ארוחות - לתכנן כללים מה אוכלים בכל ארוחה ביום ולאכוף אותם (מתי מותר לקחת קערת קורנפלקס עם חלב? להכין שוקו? מעדן/יוגורט? פרי? וכן הלאה..)

להגדיר מה מותר לקחת באופן חופשי ועצמאי ומה לא לוקחים בלי לבקש רשות. אפשר אפילו לחלק לאישורים או מדפים שונים במקרר (ככה לא תגיעי לבישול ותגלי שנגמרו לך המצרכים..)

להרגיל את כולם שאם רואים במקרר משהו שונה מהרגיל לא נוגעים אל מבררים מי שם את זה שם ולמה זה מיועד (מונע המון עוגמות נפש)

לחלק את הקניות לשתים:
קניה שבועית גדולה שבה את קונה את כל מה שצריך
וקניית השלמה פעם אחת בלבד בשבוע (אפשר ביול שישי או מתי שנח) שב עושים השלמות.
בקניה השבועית את קונה את מה שלהערכתך תאכלו במשך השבוע, ובקניה הקטנה את משלימה את מה שאכלו בכמות גדולה יותר. ככה את לא מוצאת את עצמך עם חסרים וגם לא קונה כמויות גדולות לייתר בטחון.
טיפ: להגביל את רשימת מה קונים בקניה הקטנה לדברים נצרכים בלבד ולא להתפרע אחרת זה יוצא משליטה..

להכין לעצמך רשימה של איך את מנצלת שאריו מזון וככה את לא מוצאת את עצמך זורקת עודפים. למשל:
עודפי קוטג, גבינות ושאר חלבי - נכנסים לפשטידה
מלפפונים ישנים - לסלט מלפפונים בתחמיץ
עגבניות וגמבות - למטבוחה / רוטב
פירות ישנים - לעוגת פירות או לפתן
וכן הלאה..
אצלי בכל יום חמישי בערב אני בודקת מה נשאר ומכניסה את כל העודפים לתוך בישולי השבת וככה מנקה את המקרר.

לא לאפשר אחסון שאריות נטושות במקרר! (כאלה ש"מרחמים" על סנדוויצ'ים שלא נוכל עד הסוף, פרי חצי אכול, חצי מנת אוכל שנשארה משבת וכן הלאה ולכן דוחפים את זה למקרר - כמעט בטוח שאף אחד לא יאכל ובסוף זה יזרק. אז אפשר לזרוק בהתחלה ולחסוך מקום ובלאגן)

מקומות קבועים במקרר - לא רק לירקות,פירו ומוצרי חלב אלא לכל. ממש לתכנן "מפה" של המקרר. ככה לא יוצא שאת מוצאת פתאום קופסאות עם משהו ששכחת ממנה כ י יש מקום מוגדר לסלטים מבושלים, מקום מוגדר לאוכן מוכן בשרי, מקום מוגדר לצרכים לבישול וכן הלאה..

להשתמש בקופסאות וסלסלות לחלוקה פנימית בתוך המקרר.

לרכז את כל הממרחים לסנדוויצ'ים בסלסלה או את כל מה שמוציאים לשולחן בארוחת ערב בסלסלה.
מקל מאוד על ההתארגנות לארוחות.

הכי אהבתי את הרעיון של סלסלת הממרחים לסנדוויצ'ים/ ארוחות

עשית לי חיוך גדול לראות את השם שלך...

ממש ממש מתגעגעת...

שנה שעברה הייתי קונה באופן שבועי, בשלישי או רביעי.
באיזשהו שלב כבר הייתי יודעת מה הכמויות.
בכל זאת לפעמים היו שאריות במיוחד אם החלטנו לנסוע באופן פתאומי.
את כל מה שנשאר מהשבוע הקודם השארתי במגירה אחת, ואת כל הדברים החדשים שמתי במגירה השניה ובמדף. (או בתחתית המגירה הישנה, אבל אם נניח נשארו עגבניות - לא שמתי שם את החדשות...
זה עזר לי להיות מאופסת מה יש וקודם לבדוק את המגירה הישנה...

אבל אני כן מקפידה לשים ירקות חדשים במקום מסויים..

רק יעצבן יותר את המעסיקים
מי שלא עובד במגזר הציבורי - נשאר עם אותה בעיה כמו מקודם, רק שעכשיו יש עוד מיני- חופש גדול

לק"י

גם אני לא הבנתי מה היה הלחץ להחליף ימי חופש בימים אחרים.

חוץ מזה שזה זמן חשוב, היו בקושי יומיים ללמוד על סוכות אז עכשיו יש אפס

ובהרבה מקומות אחרים אין....

אני אישית כן מרוויחה מזה כי יש לי גשר בימים האלו אבל זה כנראה עוזר רק במגזר הציבורי/ אוניברסיטאות וכאלו.

זה זמן של בין הזמנים
ויש באמת מקומות חשש בהם גשר בזמן הזה

עכשיו לא יספיקו ללמוד על חג סוכות

לילדים הקטנים זה עוזר מבחינת ההסתגלות,
גם ככה החגים זה בלגן אחד גדול וכל פעם הסתגלות מחדש.
אבל בקושי יספיקו ללמוד על החגים...

ואולי זה גם יוסיף ימי חופש לתיכונים, שעד עכשיו לא למדו בין יו"כ לסוכות.

כי ליומיים שלושה תמיד מצאתי קייטנות

(לפני כמה שנים זה היה ככה והיה מלא קייטנות 

לעומת אסרו חג שאין.

וחוץ מזה שבעלי אברך כיום ב"ה אז בכלל

די ברור שהוא לא התכוון לזה, אבל יוצא שמי שהשינוי הזה הכי טוב לו אלו משפחות שהבעל אברך...

ועכשיו יכולים לתפוס טיסה לשבועיים

ממש לא טוב ליהדות

וזו הייתה הסיבה, שמי שטס יוכל להקדים ולטוס כבר ביום כיפור... בעיני ממש לא מוצלח לדתיים שרוצים להתכונן לסוכות..

לק"י

לא כמורים ולא כהורים.