פורום אימהות השלב הבא (עמוד 33)

לק"י

פורום אמהות מיועד לגילאי בית ספר יסודי ומעלה.
ויש לך גם סיכוי לקבל שם מענה מהיר יותר.

רפואה שלמה במהרה!

יקר אבל יעיל מאוד לפצעים בפה מכל סוג שהוא. 

תכנסי לאתר שלהם, תראי אם מתאים לך, יש נקודות איסוף ברחבי הארץ

כנראה יתחיל להחלים תוך כמה ימים עם אנטיביוטיקה. וזה מדבק אז להזהר אם יש אחים. (לשלפוחיות לוקח זמן להעלם לגמרי)
מסכנה ממש. סביב הפה זה נורא. יכול להופיע גם בשאר הגוף.
השאלה אם זה מפריע לה? או שזה רק נראה מבהיל, זה באמת נראה רע, ראיתי כזה אבל לילד זה לא כלכך הפריע.

שהבנתי שעוזר. אצלנו הוא עזר אבל לא בדיוק אותו מקרה כנראה

(חווה את זה עם בן החמש שלי. אצלו עוזר לפעמים כשיש משהו שמרתק ומעניין אותו - הוא פשוט הופך לילד אחר בזמנים כאלה, כל כך חכם ומתוק...)
רק רוצה לומר שאם גם ככה ייקח עוד זמן עד שתתחילו טיפול רגשי - תעשו עבודת מחקר עמוקה על מטפלת טובה. מהניסיונות האחרונים שלנו - אולי אפילו עדיף קודם ללכת לאבחון פסיכולוגי, כדי להתאים את הטיפול הרגשי המיטבי, שלא סתם ייגרר לאורך זמן בלי הרבה תוצאות... (יכולה להרחיב לך יותר באישי)
ובהצלחה בינתיים בהתמודדות המאתגרת ♥️

בד"כ אנשים שנוטים לכעוס הם אנשים טעונים בתחושות כואבות שלא קיבלו מענה.

מה יכול לעזור?
ראשוני אפשר לעזור לה לתמלל את הרגשות שלה.
לדוגמא היא בוכה שאת בשרותים
להגיד לה אני רואה שממש רצית שאצא
היה קשה לך לחכות..
היית צריכה אותי דחוף...

ברגע שילד (או מבוגר ) מרגיש שמבינים מה עובר עליו ומה כבד עליו,
ובמקרה של ילדים גם עוזרים לו להבין בעצמו ברמה הראשונית, מפלס הלחץ או המתח יורד די מהר.

אפשר להביע אמפתיה, אפשר לתת חיבוק, יש ילדים שדווקא זקוקים למרחב כדי להרגע ושיעזבו אותם...
תנסי לזהות.

וחיבוק לך גם על שאר העניינים. ממליצה לך להקדיש גם זמן לעצמך בכל העניין הזה, להכיל את עצמך ולהבין מה שעובר.. זה יעזור גם לך להיות יותר נינוחה❤️

יש דברים שיודעים אותם אבל תמיד עוזר לשמוע אותם מאחרים...

גם אצלנו 'דיייייייי' זו המילה האהובה לאחרונה😣
סיוט ממש. מבינה מאוד את חוסר הסבלנות שלך.
אין לי עצות קונקרטיות כרגע, רק הזדהות וחיבוק...❤️

בס״ד

אותו גיל, מצב דומה להפליא... קשוח ממש. כולל ה״דיייייי!!!״ הנורא הזה 🤕. וזה קצת מרגיע שגם את וגם @בארץ אהבתי כותבות שזאת מילה דומיננטית גם אצלכן. עוזר לי להרגיש פחות ״כישלון״ מהבחינה הזאת (בתור ילדה לא היה מצב בעולם שאענה ככה להוריי וכנ״ל בעלי אז אני תמיד בתהייה האם זה עניין של דור או של חינוך...).

מתחברת גם עם עניין המריבות עם האחים. הצילו...!!זה קשה ככ... היא יכולה להיות ככ לא ״פיירית״ במצבים כאלה. וברור לי שבבסיס זה בגלל שהיא סובלת... אבל קשה לזכור את זה בשעת מעשה כשאחים קטנים ״חוטפים״ על לא עוול בכפם...

אצלנו היא כן בטיפול רגשי כבר תקופה (כרגע בהפסקה בגלל החופש הגדול), ובכללי זה עוזר.

ומתחברת למה ש@תהילה 3> כותבת. אצלי היא מגיבה ממש טוב לשיקוף של מה שעובר עליה. העצבים הופכים לדמעות, והיא חוזרת לעצמה. אבל לזכור - ובעיקר להצליח - להגיב נכון, זה דבר שלפעמים קשה עד ״בלתי אפשרי״ עבור אמא עייפה שצריכה לטפל בעוד 10 או 100 דברים נוספים. אני לפעמים תוהה איך, איך, אני אמצא את הכוחות האלה כדי להצליח. כי ברור לי שצריך להצליח... בשבילנו, בשבילה... (כמו שכתבתי לך פעם בשרשור אחר). אבל למען ה׳ - זה קשוח כל-כך!!!

חיבוק, בקיצור... ❤️

רק לגבי המילה "די". זה נראה לי מכת הדור. אפילו הקטן שלי, בן שנה וחצי, שכבר יש לו רפרטואר יפה של מילים, אימץ לעצמו את ה"דאאאיייי" הזה, בעיקר כשאחים שלו מציקים לו או מנסים להכריח אותו לעשות משהו...

יכול מאד להיות שאני מתבלבלת עם מישהי אחרת. בכל מקרה התנהגות ככ אימפולסיבית יכולה להיות תסמין של הפרעת קשב.

הן באמת מאוד דומות, במראה ובאופי...

גם לי יש שניים כאלה, אז מזדהה איתך.
מגיעה לנו מדליה!

יש חלוקה של זוגיים ואי זוגיים.

אצלי הזוגיים הם נוחים וקלים יותר לתפעול, והאי זוגיים עקשנים ומורכבים יותר.

אני רואה עוד הרבה קווים דומים בין שתי הקבוצות הנ"ל...

אפילו התינוקי בן שנה וחצי מוכיח את התיאוריה שלי...

 

וזה גם משתנה לפי תקופות... וגם כל ילד מאתגר בדרך אחרת.
תכל'ס, נראה לי שכרגע עם רוב הילדים אנחנו חווים אתגרים

עם הכל ילד מאתגר בדרך אחרת...

לק"י

אבל אולי יתאזנו כשיגדלו.
אצלינו זה נראה לי קשור לזה שהוא הבכור.

מתוך השלושה שלי, הראשונה והשלישי מאתגרים אותי יותר מהשני.
תיאוריה מעניינת...

יש קווים מקבילים מאוד בין השני לחמישית ובין השלישית לשישית(הבכורה זו אני ויש דברים שאני דומה לרביעית אבל הרבה פחות מובהק משני הכפולות האחרים)

האי זוגיים כנראה חולקים אותו רצף גנטי והם עדינים ונוחים בשעה שהזוגיים טמפרמנטים.

וכן גם הקטנה (שנתיים) לגמרי מצטרפת לתאוריה

לאו דווקא בכלל
השלישי אצלי היה הכי נח יחסית
אבל כל אחד חירפן בסוגיה אחרת
ולא ממש יכולה להגיד על אף אחד שהיה נח חוץ מהשלישי. ב"ה עליהם דברים שבשגרה לא משהו מיוחד.

תמיד אחד יתפוס כיוון אחד של תשומת לב, ואז השני ירגיש שהוא צריך להיות הפוך לראשון וידרוש תשומת לב הפוכה. נגיד אחד שלילי השני חיובי וכן הלאה עם כל הילדים.
כדי לנטרל את זה, צריך קודם כל להאמין בלב שכל הילדים נולדו עם מידות טובות ויכולות מעולות להתנהגות נעימה ונוחה. ואז לשדר להם ש'ההצגות שלהם לא ממש מרשימות אותנו ואנחנו יודעים שהם בעצם אחרים'. וכשמאמינים בזה באמת, שהכל זה בעצם התנהגות חיצונית להם והם בכלל ילדים טובים ומקסימים, נגיב יותר ברוגע ופחות נלחץ מההתנהגות הזאת ולאט לאט הילד יגלה שהוא מסוגל להגיב גם אחרת לכל מיני דברים והוא מסוגל גם להיות נגיד רגוע ונחמד כמו אחיו ולא חייב להיות הפוך ממנו כדי להיות מיוחד ולקבל תשומת לב. וכמובן לתת הרבה תשומת לב חיובית. שמודה שזה הכי קשה כשיש עוד בעיות אחרות על הראש.
אני חושבת שדוקא מתבגרים יכולים להוסיף המון לעצמם ולמשפחה אם יתנו להם איזשהי אחריות בנוגע לאחים שלהם. דוקא לקחת את המתבגר 'המעצבן' ולהגיד לו: כרגע נורא קשה לאחותך, היא עוברת תקופה קשה, אולי תוכל לעזור במשהו איתה? אולי תוכל נגיד להקדיש לה איזה 20 דקות היום לשחק איתה במשהו? לפעמים זה מדהים מה זה עושה להם. פתאום אמא מאמינה בהם שהם יכולים לעזור וגם מרוויחים קשר קרוב יותר לאח הקטן...
סתם לדוגמא אצלינו: בשיא המרד של גיל ההתבגרות של אחת הבנות, כשהיא לא הסכימה ללכת לבי"ס ולא למדה כלום והיתה כועסת על העולם, היא היתה יושבת עם אחותה ביסודי, שהיתה ילדה היסטרית לפני מבחנים, ולומדת איתה להכתבות באנגלית. היתה עושה לה משחקים איך לזכור ולימדה אןתה כלכך טוב שהאחות היתה מבקשת ממנה כל פעם ללמוד איתה. זה היה ממש מרגש לראות את זה. ועשה ביניהן קשר הרבה יותר חזק.
ועוד משהו- ילדים הרבה פעמים משקפים אותנו,
אם אנחנו לחוצים ועצבניים, גם אם ננסה להיות הכי רגועים ליד הילדים אבל בפנים נהיה כעוסים או עצובים וכו'... הילדים ירגישו את זה ברדארים שלהם וילחצו מזה ויתנהגו בהתאם. אם אנחנו במצב נפשי מעורער זה מערער גם אותם. במיוחד אם יש בבית אווירה של מריבות בין ההורים או הורים וילדים. ילדים מתערערים מזה מאוד ומרגישים חוסר יציבות. לא יודעת מה אפשר לעשות בעניין, אבל צריך להיות מודעים לזה.
חיבוק גדול. לא קל

רק מציינת שברור שכולם טובים ומקסימים ומוכשרים (אצלי דווקא הילדה הכי מורכבת היא מדהימה בציור וביצירתיות מחשבתית).

לבחון את זה..

ילד עם קושי רגשי זה מטריף את כל המערכת
זה באמת גוזל המון כוחות
תנשמי עמוק ותזכרי שאת אמא מהממת
גם כשנגמרת לך הסבלנות את מהממת
וגם שאת לא אשמה בקושי שלה
התיחום הזה עושה הרבה שקט
זה שיש לילד קושי לא אומר שאני יצרתי אותו
ולא אומר שאני מחמירה אותו מעצם זה שיש לי גבולות הכלה.
כי גם להיענות לכל הצרכים שלהם מיד (אם היית סופרמן) לא היה מעלים את הקושי, אולי להיפך
ולגבי טיפול רגשי, לא פירטת למה כרגע לא אפשרי
חושבת שכדאי...
ובינתיים אם אין אפשרות
אז קופסא של יצירה? היא אוהבת?
ילדים כאלה לרוב צריכים הרבה מרחב יצירתי להביע את עצמם

סליחה אבל אני חושבת שעודף האמפתיה עלול ליצור דפוס התנהגות כזה. ולא רק שזה לא נעים זה גם ממש לא חינוכי. בעיני.
ברור שקשה לה משהו אני יכולה להבין את זה בשכל שלי אבל זה לא נותן לה את האישור להציק ולנג'ז לכל העולם.
אז ככה:
א. צריך לבדוק אם זה זמנים מסויימים ביום אולי יש פיקים שהיא צריכה מנוחה. ולנסות לומר לה שתלך רגע להירגע, לעשות פאזל קטן ולחזור (הייתה לי שכנה שהייתה שולחת את בן ה-4 שלה אליי לעשות פאזל מסוים שהוא אהב ולחזור הביתה רגוע- זה עבד כמו קסם) ואח"כ תסכימי לדבר איתה כי ככה לא מקובל עלייך.
ב. אצלינו יש את תופעת הג'ינג'ים שלעיתים לא שמים לב אבל הם פשוט צריכים לשתות קצת ואז כל הריגזי פשוט נוזל מהם החוצה (אני מדברת עליהם. אבל זה לגמרי קורה גם לי מכירה את זה אישית ומשתמשת גם לילדים). תשלחי אותה לשתות ותאמרי לה שעד שהיא לא שותה אין עם מי לדבר. קצת קשוח אבל אצלינו עוזר ממש. אפשרי גם לתת שלוק.
ג. והכי חשוב - בזמנים של נחת, (כשיש נקודת אור כזו). לומר לה שהרגעים האלה ממש לא נעימים וצריך לחשוב ביחד מה יעזור לה להירגע /לחכות בסבלנות /מילת קוד כל שהיא שאת תאמרי לה ואז זה יעזור לה להתאפס על עצמה. אצלינו, בשיחה ען הבן לשי שהיה במצב כזה, הבן שלי אמר שהוא צריך להירגע על הספה כמה דקות. ומאז בכח פעם שהייתה התפרצות כזו אמרנו לו ללכת לספה. (זה מה שהוא בחר) ככה ששני הצדדים הבינו שיש התפרצות וגם איך מטפלים בה. אח"כ ברוגע, אפשר לדבר ולטפל בקושי.

כמו שכתבתי ברור שאפשר להבין את הקושי שלה אבל כשנותנים לו מקום באמת נותנים לה להמשיך להיות "קורבן" ו"מסכנה" במקום לתת לה כלים להתגברות בלי תלות בסביבה .

זה נשמע כמו קסם. זה כמובן יותר תהליכי ומאתגר אבל בטווח הארוך נראה לי יותר נכון, יותר מועיל ויותר עוזר.

חיבוק ובהצלחה רבה.

היא לגמרי לא מרגישה קרבן...

ושאר הדברים הם באמת רעיונות טובים

חשבון ומתמטיקה זה עד היום עקב האכילס שלי... (ברמה שאני לא מסוגלת כמעט לעזור לילדים שלי, גם בחשבון פשוט...)
מעריצה את אמא שלי על ההתמדה בישיבה איתי ובהסברים שנתנה לי. אני די בטוחה שלא מעט פעמים הגבתי כמו הבת שלך...
בסופו של דבר הלכתי לשיעורים פרטיים - אבל רק בתיכון, כשאימת הבגרויות התקרבה... (וכל מה שלמדתי אז - שכחתי רגע אחרי הבגרות )

בקשר לבת שלך - ניסית לברר איתה למה היא לא מוכנה ללכת למורה פרטית? יש סיכוי שזה בגלל ה"סטיגמה", ואז אולי יעזור לה להראות תלמידים/אנשים מוצלחים שהולכים למורים פרטיים...
בכל אופן, יצא לך לדבר עם המורה שלה לחשבון? כדי לדעת אם יש לה עיכוב וחוסר הבנה משמעותיים יחסית לנדרש בגילה?
הבת שלי, שסיימה א', מתקשה מאוד בחשבון (וגם בקריאה), והיא מקבלת הוראה מתקנת בבית הספר. והיא דווקא נהנית מזה - אצלן זה נחשב למעין חוג אקסלוסיבי... אולי גם אצלכם בבית הספר יש משהו כזה?
ורעיון נוסף (שקיבלתי גם מהמורה לחשבון של הבת שלי וגם מחברה שלי שעוסקת בהוראה מתקנת לחשבון) - להפוך את החשבון למשחקים. מדי פעם במהלך היום למצוא תרגילים בחיים ולפתור אותם בתור אתגר ומשחק. (לצערי אין לי דוגמאות ספציפיות, אף שקיבלתי כאלה - מרוב שקשה לי עם חשבון המוח שלי לא מספיק קלט אותם...)
בהצלחה! (גם לנו, עם הבת שלי...)

בגדול אני בעד לשחרר ולתת לה את האחריות.
אל תנסי להאכיל אותה עם כפית כי זה פוגע לכן בקשר.

האם היא רוצה בכלל לסיים את החוברת? האם זה הכרחי? אולי אפשר לעשות רק את העמודים הזוגיים?
אולי אפשר שלא תשבי לידה בזמן שהיא עובדת והיא רק תפנה אלייך עם שאלות ספציפיות?
אולי עם אבא שלה הדינמיקה תהיה שונה?

יש לך את כח העל לסדר את השרשור?

גם עם הגדולה שלי זה היה ככה. כשהיא נכנסת למוד של אנטי, שום דבר לא יעזור. היא בגישה שהיא לא יודעת וזהו.
הגענו למצב שממש היינו צועקים, ומתעצבנים, כי כל דבר קטן היה מסיח את דעתה, והיינו משתגעים.
בסוף שלחנו אותה למורה להוראה מתקנת. אמנם בעיקר בעברית אבל לפני המבחנים גם בחשבון, וזה עזר.
גם הפחית צעקות וגם נתן לה בטחון. לדעתי מאוד מומלץ.
אבל שלי הייתה בכיתה ג', אני לא יודעת בת כמה שלך, והגיל כן משנה.
שלי לא ששה לרעיון, אבל הסברתי שאני לא מורה, ולא יודעת ללמד, ואנחנו רק מתעצבנות שתינו. ופשוט קבעתי עובדה. לילדה גדולה אולי זה לא יזרום כ"כ

שלי היו זקוקים לעזרה לימודית, תמיד פנינו למורה פרטי/ת, כי ללמוד עם ההורה באמת יוצר תסכולים.
הם גם קצת התנגדו, אבל הסברנו שכדאי לקבל עזרה מקצועית והם השתכנעו.

יש ילד שאני מתאמנת איתו בקריאה בבית, כי הוא כבר לא צריך מורה, אלא רק לקרוא כדי להגיע לקריאה יותר שוטפת. גם הקריאה המשותפת יצרה תסכולים, אז עברתי לשיטה שהעברתי את השליטה והבחירה אליו. כשמגיע הזמן שקבענו לקרוא, אני שואלת אותו אם הוא רוצה לקרוא, נותנת לו לבחור מה קוראים וכמה. זה הולך נהדר בלי תסכולים בכלל.

באמת שכחתי לציין את הגיל שלה. היא עולה לכיתה ד', וקטנה בשנתון (עוד לא בת 9).

אני רואה שבסופו של דבר כולכן כותבות בעד מורה פרטית.
אני עוד מתלבטת לגבי זה.
כי מבחינה אמיתית, אני בהחלט יכולה ללמד אותה. אני לימדתי את אחיות שלי הקטנות ועזרתי להן בשיעורי בית (אם כי להן זה היה יותר זורם), ולכל החברות שלי עשיתי שיעורים פרטיים (בחינם), ותקופה קצרה גם נתתי שיעורים פרטיים בתשלום (לגיל גדול יותר, אבל להסביר אני יודעת די טוב, וגם איתה, כשהיא מוכנה להתרכז, זה כן עובד בדרך כלל).
הקושי הוא לא שאני לא יודעת איך ללמד, אלא שבגלל שאני אמא שלה, היא מכניסה את כל הרגשות שלה לתוך הלימוד, ומרשה לעצמה להתעצבן עלי כשהיא לא מצליחה. ובעצם הסיבה היחידה לקחת מורה פרטית זה כדי להפוך את הלימוד ליותר 'נקי'.
ואני מתלבטת אם זה הפתרון היחיד, כשגם לי זו הוצאה, וגם היא לא רוצה את זה.
אבל אולי באמת זה הפתרון. לא יודעת...

האמת שבמשך השנה אני חושבת שזה לא היה כל כך נורא. כי באמת האחריות על השיעורי בית היא עליה, והיא זו שפונה אלי לבקש עזרה (עדיין יש גם אז תסכולים, אבל נראה לי שלא ברמה שהיתה לנו עכשיו. ואולי גם זה שהיא צריכה ללמוד בתוך החופש הגדול מוסיף לתסכול ולקושי).

ואני לא חושבת שהיא ברמה שיתנו לה הוראה מתקנת. הציונים שלה סה"כ טובים. (לא דיברתי עם המורה, באופן כללי הייתי פחות מרוצה מאופן הלמידה בכיתה, כשכל בת בקצב אחר. אבל כשדיברתי עם המחנכת על הקושי בחשבון, היא אמרה שנראה שהיא תלמידה טובה, וסה"כ היא צריכה קצת יותר להתאמץ ממה שהיא רגילה).

בינתיים הזמנו את אחותי ליום אחד, שהיא תנסה לעזור לה. אני מאמינה שמולה היא פחות תתעצבן ויותר תשתף פעולה (היא ממש התלהבה מהפתרון הזה ומצפה לזה).

לא בטוחה כמה נכון להוריד ממנה עמודים. בסוף זה חומר שהיא צריכה ללמוד ולדעת. להתחיל את כיתה ד' עם חומר שחסר לה לא נשמע לי כמו התחלה מומלצת. במיוחד לא במקצוע שקשה לה יותר.
אם היא היתה יודעת וזה רק היה מעיק עליה, אז בהחלט הייתי מורידה מהדרישות. אבל דווקא בגלל שקשה לה אני מרגישה שיותר חשוב שהיא כן תתאמץ ללמוד ולהפנים את הדברים, כדי שכשילמדו בכיתה את ההמשך, לפחות מה שכבר נלמד ישב לה טוב.

להגדיר זמן מסוים לעבודה, ולהחליט שהוא זמן נטו, אפשר עם צ'ופר בסופו, ובסיום מיד לעצור.
אצלינו יש לפעמים "אתגר השוקולד והבצל" שעוזר לתחום משימות קשות מאתגרות. (אולי אמרתי לך פעם...)

אני פעם נתתי לבת שלי (שנבהלה מהכמות שהצטברה, לא מהקושי) לפתור תרגילים לסירוגין.
במקרה שלך- אולי אפשר גם להגדיר לפי נושאים- על מה יותר חשוב לשים דגש, ולהשאר
בנושאים האלה.

זו באמת בעיה לפעמים עם ילדים חכמים, שרגילים שהכל בא בקלות, ואז קשה להם להתאמץ כשפתאום יש קושי, ובאמת במכלול זו הנקודה שצריך לעבוד איתם עליה, ולא רק בחשבון או אנגלית, אלא בכללי, על המאמץ וההתגברות.
יכול להית גם שזה המקום הרגשי שאת מרגישה שמתפרץ מולך בעבודה בחשבון. מורה פרטית יכולה לנטרל אותו מהחשבון, כך שתהיה למידה אפקטיבית, אבל בפועל יהיה צורך להתמודד איתו בעוד תחומים.

ומשהו אחרון, קצת להרגיע- אני גם לא אוהבת התקדמות עצמאית בחוברת, בטח בחשבון, שבו יש נושאים שצריך ללמוד באופן ישיר עם מורה, אבל אם זה היה המצב בכיתה, סביר להניח שלא כולן התקדמו כמו שצריך (בטח שלא בחופש🤭) ובתחילת השנה המורה בכ"מ תצטרך לעשות יישור קו בכיתה.


בהצלחה רבה רבה❤❤

לק"י

מילא לתרגל מה שכבר למדו.
אבל חומר חדש נשמע לי ממש מוזר לצפות מהם ללמד.

כבר מהסגרים של הקורונה - כשתקופה ארוכה היו שולחים סרטון של שתי דקות עם הסבר קצר על העמודים שצריך לעשות, אבל בפועל אני הייתי צריכה ללמד אותה את החומר.
וגם השנה - אני באמת לא יודעת מה המורה לימדה בכיתה, לא מבינה איך אפשר ללמד כיתה שלמה כשכל אחת נמצאת בעמוד אחר. (אני מניחה שכן היו דברים שהיא לימדה, אבל בסופו של דבר הייתי צריכה להסביר הרבה בבית).
האמת שחלק גדול מהשנה בכלל למדנו מהבית כי אנחנו לא שלחנו למסגרות בגלל הקורונה. ותכלס מכילה א' לא היתה לה שנה אחת נורמלית שהיא למדה בצורה רציפה בכיתה, אז לאורך השנים חלק ניכר מהחומר אני לימדתי אותה. היו תקופות שזה הלך בצורה טובה (בחלק מהזמן הצלחתי גם להכניס משחקים כדי לעזור להפנים את החומר), אבל כן היו תקופות שזה גרם להרבה תסכול...
(וב"ה שרק בחשבון אנחנו צריכים להתמודד עם זה, ובשאר המקצועות זורם לה חלק והיא כמעט לא צריכה שום עזרה, אחרת באמת לא יודעת איך הייתי מתמודדת).

לק"י

אבל נשמע לי מוזר שמורה מצפה שהורים ילמדו.
לא כולם יודעים לעשות את זה.

זה בהחלט מעצבן.
שאלתי את הבת שלי איך הן למדו בכיתה, היא אמרה שפשוט כל הבנות התקדמו בחוברת, כל אחת מאיפה שהיא היתה, ולמי שהיתה שאלה - היתה יכולה לפנות למורה. והשיעורי בית היו להתקדם עוד 3 עמ' כל פעם מאיפה שהבת הגיעה (ואם יש חומר חדש בעמודים שצריך להתקדם בהם - אז ההורים הם אלו שיצטרכו להסביר). באמת לא ממש הגיוני.

אולי כדאי לפנות לבית הספר מראש בענין?
הלוואי שיעזור

לק"י

אולי הבת שלך לא הבינה נכון?
למרות שהיא גדולה.

כי הבן שלי בכיתה א' גם אמר משהו כזה פעם, ואז הסתבר שהוא לא הבין נכון.
(למרות שבשלב מסויים נראה לי שגם הם התקדמו בקצב שלהם. אבל לא בחומר חדש אני חושבת).

בכל מקרה השנה כבר הסתיימה אז זה כבר חסר טעם לחזור אליה.
בשנה הבאה אני אנסה להיות בקשר ישיר עם המורה, אם יהיה צורך...

לא זוכרת שסיפרת לי על אתגר השוקולד והבצל, יכולה לפרט על זה?
יכול להיות שזה באמת יעזור לה לתחום זמן. לפעמים זה מה שאני עושה, אבל אז זה עוד יותר מעצבן אותי כשהיא מורחת זמן תוך כדי הלמידה על 'אין לי כוח לחשוב' לבינתיים הזמן עובר ובקושי התקדמנו...
אני ניסיתי להגדיר מראש כמה עמודים אנחנו עושות, כדי שזה יהיה תחום ולא בלי הגבלה, אבל זה לא מספיק עזר לה.

מאוד התחברתי למה שכתבת על זה שהיא בכל מקרה תצטרך ללמוד להתמודד עם המציאות הזו של תסכול כשפוגשים קושי.
יש לך עצות איך לעזור לה ללמוד את זה בלי שזה יהיה עם כל כך הרבה עצבים של שתינו? אני מרגישה שאני לא מספיק מצליחה לעזור לה ללמוד את זה בצורה נכונה. וזו באמת הזדמנות 'על אמת' ללמוד איך להתמודד, רק שאני לא יודעת איך לעזור לה בזה בצורה נכונה.

ותודה גם על ההרגעה בסיום, זה בהחלט הגיוני מה שאת אומרת... מקווה שהמורה שהיא תקבל בשנה הבאה תצליח ללמד בצורה טובה ולעזור לכל הבנות ליישר קו כמו שצריך.

אולי תציעי לה שתעשו רק הקניה להיזכר ומבדק- ואם תראי שבמבדק היא סבבה היא לא תצטרך להשלים את הנושא?

הספר הזה די קופץ מנושא לנושא, אז זה לא ממש נושא אחד ממוקד שהיא צריכה לחזור עליו.
אבל יכול להיות שבתוך נושא שלומדים, אני יכולה לבדוק אם היא הבינה ולאפשר לה לעקוף על חלק מהתרגילים אם אני רואה שהיא קלטה את העניין. (היא גם יותר אוהבת לפתור תרגילים שאני נותנת לה, אז זה גם יכול להקל).

עולה ל ג', וגם לה אמרו לסיים את החוברת... אני אמרתי לה 3 עמודים ביום, לצערינו לא כזה עומדים בזה. גם אני מתעצבנת נורא וזה סתם יוצר חיץ ביננו.
מצאתי משחקי חשבון לגילה באחד האתרים, אז בתמורה למס עמודים שהיא עושה היא מקבלת את הטלפון שלי לשחק קצת.
לא תמיד זה עובד אבל יש פעמים שזה ממש מדרבן אותה

תודה! ובהצלחה גם לך...

כי אם לא, נשמע שאת מכניסה את עצמך למקום שאת לא אמורה להיות בו (מורה שהיא אמא) וחבל שזה פוגע בקשר ביניכן.

שצריך לסיים את החוברת.
או לפחות זה מה שהבת שלי דיווחה.
נשארו לה אז כ-40 עמודים, אז אמרתי שאנחנו לא צריכות להילחץ ולסיים אותם עד סוף השנה, אבל כן ננסה לסיים אותם במהלך החופש.

בכל מקרה, היום אחותי באה אלינו כדי לעזור לה עם זה, וזה ממש שינה את כל האווירה. היא עבדה יפה, כמעט לא היתה צריכה הסברים, והתקדמה מצוין.
והצלחנו גם קצת לדבר על למה זה חשוב להשקיע ולהתאמץ גם כשלא זורם מיד, ולמה זה יהיה לה טוב לסיים את החוברת, ט לפחות להתקדם בה כמה שיותר.
מקווה שההמשך יהיה טוב יותר, אחרי השינוי שהיה היום.

נשמע שהיא לא צריכה עזרה חיצונית שח מורה פרטית וכדומה, כי הציונים שלה גבוהים. היא צריכה יותר חוויות הצלחה. נגיד לתת לה בהתחלה תרגילים קלים יותר , שתרגיש חווית הצלחה. לצ'פר אותה מדי פעם. אולי לתת לה לתרגל עם חברות מדי פעם...
בהצלחה

נראה לי שזה שאחותי באה היה הפתרון המושלם להפעם. בעיקרון חילקנו את העמודים שנשארו לימים שנותרו לנו לעבוד בבוקר (יש כמה בקרים שאני לא אהיה, אז לא ספרנו אותם).
היום יצא שאחותי עדיין היתה אצלנו (היא ישנה אצלנו בלילה, התכנון היה שתצא מוקדם בבוקר אבל בסוף היא נשארה יותר זמן בגלל שינוי בתכניות שלה), והבת שלי ניצלה את ההזדמנות והתקדמה המון עמודים, יותר ממה שהקצבנו. נשארו לה רק עוד 5.5 עמודים לסיים בשבוע הבא...🙂

אני לא יודעת אם זה נכון לעשות
אבל כדי להפסיק את המעגל השלילי
שבו איך שאתן מתיישבות על חשבון היא כבר נעשית עצבנית ו "אני לא יודעת, תגלי לי"
אני לפעמים פשוט מגלה להם את התשובות
או 99% מהתשובה
בהתחלה בעיקר
נותנת להם ממש התחלה קלה
חווית הצלחה כבר מההתחלה
ואז מנסה טיפה פחות
ובהדרגה מצמצמת את העזרה שלי למינמום
בעלי לא אוהב את השיטה הזאת
הוא אוהב לתסכל אותם
אני גם חושבת שחשוב לאתגר
אבל פשוט עושה את זה באופן מאוד הדרגתי לעומתו 😜

וגם בראש שלי מנסה לזכור
שמותר להם
באמת מותר להם שיהיה להם תחום שהם פחות טובים בו
ושמישהו יעשה להם חיים קלים שם...
בסוף הם ייצור שלם של מלא תכונות וכשרונות
למה חייבים להיות טובים בהכל?

איך שכתבת שאת פועלת זה ממש שינוי תפיסה מבחינתי, אבל האמת שזה נשמע לי שזה יכול באמת להיות נכון יותר בשבילה. אני חושבת שאנסה את זה...


רק לגבי הסוף אני קצת בתהיה - מצד אחד, בררו שמותר שיהיה משהו שלא טובים בו.
אבל מצד שני, זה המקום היחיד שהיא צריכה באמת להתאמץ בו (בהקשר הלימודי). וזה לא שהיא לא מסוגלת, היא פשוט צריכה להתרכז יותר, ולאמץ קצת יותר את החשיבה שלה. זה לא יזיק לה אם אני אקל עליה גם שם? זה לא שאני מנסה בכוח להקשות עליה. אבל נראה לי שלא בריא שילד לא לומד שלפעמים צריך גם להתאמץ, ושאיפה שקשה לו אז מוותרים לו יותר. לא?

וחוץ מהמקצועות בביהס יש עוד לא מעט תחומים נוספים...
ברור שכדאי שילד ילמד גם להתאמץ
השאלה איך להרגיל אותו
מה שתיארת פשוט הזכיר לי מין חסימה רגשית כזו
כי כמו שאת מתארת היא מסוגלת
פשוט מיד חוסמת את עצמה
ולכן דווקא פה הייתי מנסה לשבור את המעגל השלילי
ומזמנת לה חווית הצלחה בתחילת הלימוד
הגזמתי עם לתת את התשובה
אבל לפעמים אני ממש מקלה עליהם בהתחלה
כדי לגרום להם להתחיל
ואחר כך זה כבר זורם להם יותר
ברור שיש לשיטה הזו חסרונות
אבל זה יכול מאוד לעזור בהתחלה
לפרק את המשימה המורכבת הזאת
ולהפוך אותה למדורגת...

תודה על כיוון החשיבה הזה...

לגבי הנק' העקרונית, העצבים, האם כן או לא מורה פרטית- אני חושבת שבמקרים מהסוג הזה מה שאני אומרת לילדים זה, יש לך כתלמיד מטלות לעמוד בהן. זה יכול לבוא בקלות וזה יכול להיות יותר קשה. ברוך ה', רוב הזמן דברים הולכים לך מאוד בקלות וזו בהחלט מתנה שה' צ'יפר אותך בה. אבל מה עושים כשקשה? אפשר לבחור לעצום עיניים, להתעלם, לא לעמוד במשימות, והמחיר של זה הוא שלא ניסית להתגבר על משהו שקשה לך, ואם היית אמור לקבל ציון על זה, לא תקבל כלום. וזו בחירה שאפשר לעשות, אבל יש לה את המחירים הנ"ל. ויש אפשרות כשמשהו קשה, לחשוב רגע לבדוק- מישהו פה רוצה לעשות לי משהו רע ולכן הטיל עלי את המשימה הזו, או שדוקא המשימה הזו אמורה לקדם אותי ולתת לי כלים טובים להמשך החיים. לצורך העניין, לדעת לעשות חשבונות קצת יותר פשוטים או אפילו יותר מורכבים יחסית בקלות. לחדד את היכולות השכליות שלי. אם יש הבנה שזה לא נגדי, אין פה מה להתעצבן. לא צריך לאהוב את זה, לא חייבים לשמוח מזה, אבל להכיר בעובדה שהמשימה דוקא מקדמת אותי. זה עוזר להבין שלא המורה ולא אמא רק מנסים לעצבן כל הזמן. ואם בחרת שכן ניגשים למטלה הזו, תדעי שאני מאוד אשמח להסביר לך איפה שאת נתקעת לבד. לפעמים למורה בכיתה עם הרבה תלמידים קשה להסביר בדרך שבה כל אחד מבין, אבל אם היא היתה יושבת בנפרד עם כל תלמיד כנראה היית מבינה הרבה יותר טוב והיה הולך לך בקלות, [זה גם קצת מוריד את האחריות מהילדה שלא הבינה אם כאילו השתמע שמשהו *אצלה* לא בסדר] אבל הנה בשביל זה אני כאן ואשמח לנסות להסביר איפה שההסבר של המורה לא היה מספיק, ותראי שכשאת תביני יש אפילו הנאה מההצלחה. שוב, את לא צריכה לאהוב, ולא צריכה להנות. אבל תדעי שלא לעצור ברגע שקשה, מאפשר לעבור את החיים בדרך שהיא יותר טובה. כי כשמתייאשים אז שום פיתרון הוא לא טוב, אבל כשמנסים שוב מגלים שדוקא יש פתרונות מוצלחים שאפשר בזכותם להיות יותר חזקים ויותר חכמים.
בהצלחה!

יהיה לי קשה לשלם מחיר שוק מלא לטיפול

לא מכירה שמות, אבל לגבי סבסוד- יש את עמותת "חיים של טובה" שעובדת עם מטפלים טובים במחיר מסובסד, ע"מ לאפשר טיפולים לאנשים שצריכים ולא יכולים לשלם. ממליצה לך לפנות אליהם.

בהצלחה רבה

רוצה לכתוב אזור בארץ?
מכירה NLP? אם לא תחפשי על השיטה ותראי אם מדבר אלייך...
בהצלחה, שה' יוביל אותך למישהי נכונה עבורך!

בגלל העלות הגבוהה לכל טיפול שלצערי אין באפשרותי לשלם, אשמח לשמוע המלצות על מישהי שעובדת עם הקופה.. לא התנסיתי בשום טיפול בעברי
עשיתי כמה מספר שיחות טלפוניות עם מאמנת אישית לפני כשנתיים
אבדוק nlp אשמח להמלצות

אם עוזר אפשר בפרטי

אבל תשלחי לי בפרטי

מאחלת לך שתמצאי את השליחה הטובה ביותר עבורך❤️
ומחזקת אותך לא לוותר על חיים טובים ובריאים

עושים גם משלוחים

ויש הנחה אם את מורה או גננת

אנחנו כנראה נקנה את הרוב ליד הבית (אושר עד/מקס סטוק/זול סטוק) אבל גם בהם יש דברים שיכולים להיות טובים ונראה לי יחסית זולים.

אבל יש הרבה חוסרים

אבל לפעמים יש דרישות מיוחדות לחלק מבתי הספר, ואין ברירה אלא לכתת רגליים או אצבעות כדי להשיג הכול...

ושלחתי אותם לסטוק...חזרו עם מלא שטויות...בלי תיקים עלה להם מעל 400 שקל

את האמת שאני נותנת להם מטלה בכל חופש לכתוב מה יש להם במגירה וכמה
הם נהנים לחטט ולמצוא דברים חדשים ולכתוב הכל על דף
ככה אני ממש מדייקת את הקניה וקונה מה שצריך ולא רק לפי הרשימה

אבל ראיתי פרסום על ברלה ואנשים מסביבי ממליצים.

ברלה צעצועים. חזרה לבית ספר

קניתי באתר של קרביץ.
השנה כנראה גם שם או באתר של חנן.
המחירים נראים לי סבירים ויש מבחר לילד לבחור, וזה חוסך לצאת להסתובב ולקנות.

מעדיפה ללכת למקום "ייעודי" מאשר להסתובב מלא

שווה לבדוק גם שם מחירים. מול חנן או קרביץ

רק מה, מחברות רגילות לא היו שם...באסה..

אתר מעולה
חבל שבדיוק נגמרה ההגרלה שלהם 🙂 היה מישהו שזכה ההחזר על הקנייה של המכשירי כתיבה..

כשהיינו קטנים - גדולים, בסוף יסודי ומעלה, היינו הולכים עם אח גדול לקנות מכשירי כתיבה וזה היה ממש חינוך לקנייה חכמה
היינו עוברים ב3 חנויות רלוונטיות ומשווים מחירים, ואז רק נכנסים לכל חנות וקונים את מה שצריך..

למרות שבת ה19 שלי שעושה מה שבא לה כבר די מתנהלת כלכלית לבד..היא גרה בבית אז הוצאות המחיה עלינו
וכשהיא תלמד שנה הבאה בע"ה אנחנו נממן
וכשתתחתן נתן הרבה בע"ה

הורים שיכולים - ממשיכים לתמוך בהוצאות של ילדיהם הנשואים. זה לא נגמר בחתונת הבן או הבת.
זאת כאשר הזוג הצעיר עדיין לא עומד, כלכלית, לגמרי בכוחות עצמו. (בפרט כשאחד מבני הזוג עדיין לומד לתואר ואין פרנסה מספקת / מסודרת לזוג, ו/או במקרים שיש לזוג הצעיר בנוסף לכך תינוק עם הוצאות מחיה גדולות).

הורים שלא יכולים - גם לפני גיל 18 כבר לא מממנים את כל מה שהילד צריך, למשל שיעורי נהיגה.

גם הורים שלא יכולים, מלחץ כלכלי, לממן מעון לתינוק שלהם, כדי שהאמא תוכל לצאת לעבוד, להתפתח, להתקדם - גם זה תחת הכותרת של ״תמיכת הורים״ לדעתי.

שהתמיכה צריכה לרדת בהתאם להכנסה של הילד.

יש לי ילד בן 12 שמרוויח באופן קבוע סכומים קטנים והוא מממן לעצמו דברים שלילד אחר אנחנו שלמנו.

כמובן שמצופה מילד שמשלב מסוים ירוויח מספיק כדי לממן את עצמו ללא תמיכת ההורים.

אם להורים אין אפשרות אז כנראה עד שהילדים יהיו ברשות עצמם הם יפסיקו,

ואם שוב ההורים יהיה להם אז בטח שימשיכו לתמוך,כמובן רק אם הילדים זקוקים.

עקרונית גיל 18 כשהוא מסיים ללמוד ויכול לעבוד.

אישית לא קיבלתי תמיכה כספית מההורים מאז שהתחלתי שירות לאומי מלבד הכסף לחתונה (שיכלנו תכלס להסתדר גם בלעדיו אם לא היו מחליטים לתת)
אבל כן קיבלתי מהם אוכל וכמובן דיור בין השירות למעונות , ואולי הלוואות כל פעם שנתקעתי (החזרתי ברגע שיכלתי, ולא כי הם ציפו לזה... )
ומימנתי לעצמי את רשיון הנהיגה ואת הלימודים

זה השדר והחינוך שקיבלנו- לעמוד לבד על הרגליים

אבל בסוף זה מאוד תלוי בילד
גם אצלנו במשפחה יש כאלה שקיבלו הרבה יותר תמיכה כי הם לא הצליחו לבד
ומי שחשוב לו לחנך את הילדים לישיבה גבוהה למשל ולחתונה מוקדמת אז זה צריך לבוא עם החלטה לתמוך בו כי זה דרך חיים שמצריכה יותר תמיכה

תמיכה מבחינה נפשית,מנטלית אבל תכלס גם כלכלית או פיזית בקטנה פה ושם כשמתאפשר..

אבל התמיכה בכל שלב בחיים לובשת צורה אחרת

הורים הם הורים לכל החיים.

סוג התמיכה משתנה. כשתינוק נולד הוא צריך הכל פיזית רגשית, שילבישו, יאכילו, יחממו, יקררו, יחזיקו לו את הראש.. ככל שעובר הזמן זה פחות ופחות פיזי מבחינת העזרה הגופנית בדרך כלל, ויותר מנטלי ורגשי.

כשבדרך כלל ילד ישמח תמיד לעזרה שמתבטאת גם במעשים, בין אם זה להכין לו אוכל שהוא אוהב/לעזור בשמירה על הנכדים, סכום כסף שיעזור לו לסגור את החודש

כל אלו מלבד העזרה בפועל מביעים את האהבה והדאגה והנתינה ההורית

אני חושבת שבתור אמא תמיד ארצה שיהיה לילדים שלי טוב ואתמוך במידת האפשר
בגילאים הבוגרים, וכשיהיו בעלי משפחות יותר התמיכה תתמקד יותר בתמיכה נפשית ורגשית,עידוד והדרכה. כמובן אם יהיו זקוקים גם לתמיכה כלכלית ויהיה לי לתת להם כמובן שאעשה את זה מרצון שיהיה להם טוב. אבל התמיכה תהיה תמיכה ולא החזקה, כי הילדים יהיו צריכים להיות עצמאים ולעמוד בזכות עצמם, וזה חלק מהרצון שלי שיהיה להם טוב. בעל משפחה שעוד תלוי בהוריו זה בעייתי מאוד בעיני.
מבחינה רגשית - ילד תמיד צריך את הוריו. תמיד תמיד תמיד. ראיתי את אבא שלי בהלוויה של אמא שלו מפורק. והמצב בשנים האחרונות היה שהוא זה שתמך בה מבחינה פיזית. היא נפטרה בשיבה טובה, ועדיין הוא התייתם.

מצד הילד - לגבי כל דבר הוא צריך להיות בהכרת הטוב ובתחושה שכולם לא מגיע לו, כלום לא חייבים לו והכל בחסד. גם עזרה גשמית וגם תמיכה נפשית-רוחנית

ברור לי שכל עוד יש אפשרות לתמוך במישהו זה טוב ומבורך.
מעניין אותי רמה של חייב.
אפילו ברמה נפשית , לא פשוט להיות אוזן קשבת של עשרה אנשים , בגיל בוגר אני חושבת שאני ארצה הדדיות .
בפועל הרבה הורים לא באמת יכולים לתמוך נפשית אפילו אם רוצים.
גם בפן כלכלי. אם מישהו כבר בן יותר מעשרים ולא רוצה להזיז אצבע בבית כמו בסדרה ישנה על זגורי אימפריה לדעתי צריך להראות לו את הדלת .
בן דוד שלי חזר להורים אחרי גירושין ומצפה להתייחסות כאל ילד . לא משלם כלום, לא עושה כלום.
ולהבדיל ילד ירצה להגשים אידאל כזה או אחר , זה לא יכול להיות בציפיה שהורים יהיו שם מאחוריו כל הזמן.

אולי היתי שואלת , עד מתי כדאי לתמוך בילד.
כי חייב, זה עד גיל 18.
אבל, זה תלוי בהרבה דברים, לא רק גיל.
כלכלית- אם ילד מתחתן צעיר, וההורים יכולים, יש לפי דעתי מקום לתמך עד שיסיים ללמוד מקצוע ויוכל להתפרנס( אם הוא רווק וגר בבית קל לו יותר לפרנס את עצמו תוך כדי לימודים, וגם אז אם הוא בתואר קשה ואין לו זמן לעבד היתי עוזרת), זה לא חייב, זה רצוי, כי אם אין להורים, אז או שהזוג יקרע את עצמו, או שאחד מבני הזוג מוותר על תואר או דוחה אותן, אם ההורים עוזרים , זה מקל. והייתי רוצה להקל על ילדי.
נפשית- כשיש רצון וצורך מהילד, לא משנה גיל, בגיל הבוגר בדרך כלל פחות יצטרכו את ההורים לענין הזה, חוץ ממצבי קצה( לידה , קשיים מסוימים). היתי רוצה להיות שם אם צריכים אותי, אבל לא לדחוף את עצמי.
לא היתי מצפה להדדיות בשום גיל, הורה נשאר הורה, בכל גיל, אולי יכולה להיות מעט הדדיות, אבל ממש לא היתי מצפה לתמיכה נפשית מהבת שלי, אני חושבת שאני בת די מסורה להורי, וכשאמא שלי היתה משתפת אותי בקשיים שלה , כשזה היה מעט, זה היה בסדר, כשהיה משהו קשה יותר, היה לי קשה עם זה נפשית, הקשבתי והשתדלתי להיות בת טובה, ולתמוך, אבל העיק עלי, ואני במקצוע טיפולי ורגילה לשמע צרות וקשיים, אבל כשזה בא מאמא , זה קשה, בנפש,שלנו יש תמיד רצון שההורים יהיו הורים שלהו, כשזה מתחיל להתהפך זה לא פשוט לעיכול.
לכן כל עוד אני יכולה, רוצה להיות אמא , ולהיות הנותנת והתומכת, ולא הפוך.

בדיוק כתבתי על הנושא הזה.
כמה זה מתקן את היחסים להיות במקום הנכון לנו.
גם בזוגיות, גם עם ההורים וגם עם הילדים.

חטיפים

לק"י

אני מזיעה מהמחשבה על זה

חטיפים

מאכל אהוב אם לא מתקלקל...
כמובן מכתב..

שקית חטיפים..
בקבוק מיץ או שתיה שווה..

אם חוגגים בערב הראשון את יכולה לשלוח עוגה עם נרות, אפשר בלונים רגילים והם ינפחו שם, חטיפים, מיץ שאת מקפיאה כמה ימים מראש ישאר להם קר וטעים (בהנחה שזה לא יתפוצץ במקפיא... אין לי נסיון עם הקפאה של בקבוק סגור)
וכמובן לחגוג אח''כ בבית איתכם
מזל טוב!

בלונים, שתיה קרה...
ועוגה אם אפשר כמובן

והמדריכה תשים במקרר? למרות שלפחות פעם היה אסור אבטיח במחנה...
אם יש אפשרות למקרר לצוות אז כן הייתי חושבת על פירות קיץ קרים ועוד כמה חטיפים/עוגה אפילו קנויה שתגיע ארוזה ותשמר

באמת ממליצה להרדים אותה היום במנשא.
ניסיתם את הדרך של ליטוף במיטה, זה לא עובד.
אז כנראה זה לא יעבוד גם היום וחבל על המאמץ והתסכול.
קודם כל את צריכה לישון, אז עכשיי תעשי מה שאת יכולה כדי לישון. גם אם זה אומר להרדים אותה במנשא.

דבר שני, האם הייתם אצל הרופא?
בדקתם אוזניים?
האם היא מצוננת? משתעלת? מריירת הרבה?
קודם כל צריך לבדוק שאין שום דבר פיזי שמפריע לה.

האם יש שינוי כלשהו בבית בתקופה האחרונה?
ריבים? שינוי מהותי במסגרת שבה היא נמצאת?

לק"י

גילאי יסודי בערך.
פורום הריון ולידה מיועד לגיל הצעיר יותר. מציעה שתעתיקי לשם את ההודעה.

בהצלחה!

בערך זה גיל שקמו אצלי ממש המון בלילה
בקשר לצרחות הייתי מנסה להוסיף בארוחה של הירקות בערב אולי קוסקוס/אורז/פתיתים כדי שישביע אותה יותר
רק כדי לשלול רעב

נראה לי שאני בגילה עקפתי אותה
זה ממש נתן לי הרגשת חופש,לכן אם את אומרת שאין לה בעיות חברתיות,אני לא רואה בזה בעיה.
גרמת לי עכשיו להתגעגע לזמנים האלו...
זה פשוט תחושה כייפית לצלול לתוך עולמות אחרים בספרים.

גם אני הייתי ככה
וגם בעלי

היא חברותית ויש לה חברות
והיא בכורה אז טבעי לי שיש זמנים שיותר משעמם לה לשחק עם האחים הקטנים
והיא בוגרת ומקסימה בכללי
בעיני זה מבורך כל עוד זה לא פוגע במשהו מהותי אחר

ומתי זה מעצבן? כשקוראים לה לאכול,להתארגן,להתקלח
והיא לא שומעתתת

קריאה עם אור הפלאפון ממש לא מומלץ,

אולי שתהיה לידה מנורת לילה וככה יהיה לה יותר קל,

בקשר לחוצפה תנסי לתת לה יותר אהבה ובטחון,

וככה לאט לאט החוצפה תרד לה בעזרת השם.

שזו תעסוקה נהדרת לקרוא הרבה.

הייתי שמחה אם הבן שלי בן ה12 היה קורא ככה.

א. אני גם אוהבת ואהבתי מאד לקרוא כילדה
ב. קריאת ספרים מוגזמת- יש מבחינת השעה והעיתוי, כזה בא על חשבון שינה/ארוחת ערב/התארגנות- זה לא הזמן ובעיני כן צריך לשים לב שזה לא על חשבון הבריאות או דברים חשובים אחרים.
ויש מבחינה מהותית- שזה מהווה איזשהי בריחה. בדרך כלל זה בסדר גמור, אבל לפעמים כמו שיש אנשים שבורחים או מתמכרים לסרטים או כל דבר אחר, יש כאלה שבורחים ומתמכרים לקריאה
הם כבר קוראים דברים שלא מעניינים אותם בכלל רק בשביל לא להיות בהוויה. וזה כן דבר לשים לב אליו.


מעבר לזה- מה הלב שלך כאמא אומר לך? את חושבת שזה יותר מדי? מאוחר מדי? תני לו מקום כי את האמא הכי טובה לבתך❤

גם הבת שלי ככה - כשאין לה תעסוקה. וגם אני הייתי ככה. (זוכרת חופש אחד, בגיל 12 או 13 בערך, שהייתי כמה ימים אצל סבא וסבתא שלי. וכיוון שלא הייתה לי תעסוקה אצלם - כל היום קראתי וגם צפיתי בסרטים אצלם - לנו בבית לא הייתה טלוויזיה ומכשיר וידאו - ואחרי כמה ימים פשוט הרגשתי חולה נפשית מזה... נמאס לי מהקריאה ומהצפייה הבלתי פוסקות, אבל פשוט לא ידעתי מה לעשות במקום...)
אז יכול להיות שגם לבת שלך זה לא עושה טוב... ואז אולי כדאי להציע לה תעסוקות אחרות... (ואולי זה באמת כיף לה, וזה החופש האולטימטיבי מבחינתה...)

בכל אופן - גם לקריאה (שהיא לכאורה חיובית) אפשר להציב גבולות: לא קוראים לפני תפילה, לא קוראים במקום לבצע מטלות בבית, לא קוראים מעבר לשעה מסוימת...

ומציעה עוד אפשרות: יכול להיות שבקריאת הספרים היא בעצם בורחת מהקושי שבקשר איתך? בורחת מהקושי שלה עם עצמה ועם התבגרותה?
כי אם זה כך - זה טוב, מצד אחד (ואולי כדאי לכוון אותה לספרים שעוסקים בנושא), אבל מצד שני - כדאי לעבוד על שיח פתוח ועל פתירת הקשיים...

עד היום אני מאוד מאוד אוהבת לקרוא
אני אמוד מסכימה עם מה שכתבה @תהילה 3>
שאם זה בא על חשבון התפקוד זה לא חיובי
צריך ללמד אותה לקבוע גבולות לעצמה, זה דבר נהדר במיוחד בגיל שלה.
לדעתי כדאי לשוחח איתה שיחה בוגרת בגובה העיניים, ולדבר איתה על כך שזה תחביב נהדר, היא לומדת ממנו המון והוא מעשיר את העולם הפנימי שלה אבל אם זה מפריע לתפקוד- מטלות/עזרה בבית/אוכל ושינה זה לא חיובי והיא צריכה להגביל את עצמה.
לשמוע ממנה איך היא חושבת לנהל את הזמן שלה, לעזור לה ברעיונות ולסכם איך זה יתנהל ומה מידת המעורבות שלך בתהליך. אתן יכולות לסכם שהיא צריכה לדווח לך ואת יכולה להזכיר לה או שהכל בידיים שלה
איך שנכון לכם כמשפחה


אני חושבת שזו ממש הזדמנות בשבילה ובשבילכם לאפשר לה להתנסות בניהול עצמי. זו מיומנות מאוד מאוד חשובה לקראת המעבר לבגרות
זה תחביב לא מסוכן אז גם אם היא נסחפת אין פה נזק.
לא להתרגש מכשלונות והיסחפות כי זה אופייני לגיל, יש קושי בדחיית סיפוקים. נראה לי שכדאי להתייחס לזה כאל הזדמנות ללמידה
בנוסף אני חושבת שזה מאוד יקל עליך אם לא תצטרכי להיות השוטר שלה בעניין.

כשהייתי בגילה היה לי נוהל יום קבוע:

ב10 ספריית בית הספר הייתה נפתחת, הייתי לוקחת שלושה ספרים

מחזירה אותם בהפסקת 1, לוקחת שני ספרים נוספים
מחזירה אותם ב3 ולוקחת חמישה ספרים נוספים, שיהיה לי מה לעשות אחהצ.. 

 

 

3 ספרים ביום זה לא מוגזם. זה מבורך וחשוב במיוחד בדור של מסכים. לא הייתי מגבילה אותה, אלא להפך

עד שהגיע שלב שכבר לא היה לי מה לקרוא ספריה כי קראתי הכל והייתי לוקחת ספרים שכבר קראתי עוד פעם.

ובלילות שבת שהאור נכבה מהמשעון שבת אז היו מוצאים אותי קבוע על הרצפה מתחת למנורת לילה שדלוקה מחוץ לחדרים עם ספר.
עשית לי געגוע לימים האלה.
היום אני רק מפנטזת על קריאת ספרים אבל אין לי באמת פנאי לזה לצערי.

ואני לא רואה קשר בין שתי הנקודות שציינת, מעניין אם סתם ציינת את זה ביחד או שאת רואה קשר.

ספר אחד שהיא תמליץ עליו, ולדבר עליו ביחד, להנות ממנו ביחד.
ליצור איתה קשר דרך הספרים.

חוץ מזה לא הייתי דואגת

ממש החכמתי.
מאחר ואני קוראת הרבה, אבל מחקר,
לא מצליחה ככ להבין את הלהיטות בקיראת *סיפורים* (ניסיתי. מבטיחה. לא הלך לי...)
בכל מקרה, הרגעתן. תודה רבה.

כשהעשיה בבית נותנת לילדים תחושה של שותפות משמעות ועשיה זה נותן להם הרבה כח ומוטיבציה

נראה לי שרוב המטלות שאני אתן לא תהיינה מטלות שיבחרו בהן מעצמם.

בדיוק אתמול זרקתי את הרשימה אז אנסה להזכר.

להוריד מצעים לכביסה
לסדר בלאגן על הספות
לזרוק את הפח
לנקות כלי כסף
לפנות ייבוש סכום למגירה
לפנות ייבוש כלים לארון
למיין תחתונים נקיים מהכביסה- בין בני הבית
לסדר שולחן בסלון
להזיז ספות ולסדר את הבלאגן מתחתן
לרוקן תיקים מהטיולים
למלא קרח בפריזר לשבת
לקפל כביסה (של ילדים)
לסדר חדר ילדים
לטאטא סלון
לסדר סלון
להכין עוגה
להכין סופלה
לסדר חדר אמבטיה
לקלף תפו"א
לנקות כסאות של הפינת אוכל עם מגבונים
לשאוב את הספות עם שואב אבק
להכין בצק לחלות (באופה לחם)
לקלוע חלות ולחמניות

ועוד מטלות שלא היו הפעם אבל יכולות להיות:
-לסדר נעלים (יש לנו מדפי נעלים בכניסה לבית. כל השבוע זה די בלאגן אבל משתדלים לפחות לפני שבת לסדר)
-קניות קטנות מהמכולת אם שכחנו לקנות משהו או חסר פתאום.
-לקפל מגבות/סמרטוטים נקיים (מתאים גם לילדים שפחות טובים בקיפול בגדים)
-למיין בין תחתוני בנים לבנות (נותנת לילד קטן בגיל גן שעוד לא יודע לקפל אבל המיון הזה עוזר אחרי זה להפריד יותר בקלות בין הילדים)
- למיין כביסה נקיה לפי ילדים/חדרים
-להוריד כביסה
- לתלות כביסה- אצלנו זה עוד לא קורה. מקסימום תולים איתי אבל גם זה בקושי.
- לשטוף כלים/סכו"ם. גם זה עוד לא ממש עושים אצלנו. ובזה יותר קשה לי לשחרר ולחכות שיעשו טוב כי כלים לא נקיים טוב זה לא כמו כביסה שמקופלת עקום. והמטבח םצפון אז אין לי כוח לבזבז זמן ואנרגיות על שטיפה כפולה אחריהם.
- עוגות רק לאחרונה בת ה9 וחצי התחילה להכין בעצמה ובעקבותיה גם אחותה בת ה8 מבקשת. היא (הגדולה) לא יודעת שברים, אז לימדתי אותה לעבוד עם כפות מדידה ואז יותר קל לה.
- לערוך שולחן (אצלנו עורכים רק בכניסת שבת או אחרי בגלל הצורך בשולחן לפני)
- אם השולחן ערוך אז לסדר מפיות בכוסות
- לנקות שרותים- תתפלאי אבל יש ילדים שאוהבים את זה בגלל ההתעסקות עם המים.
-לקלף ביצים
-למעוך עם מועך של פירה את הסלט ביצים
-להכין שניצלים (בעבר הבת הגדולה שהיתה בערך בת 6 היתה מתבלת את השניצלים אחד אחד ומכינה אותם לטיגון, ובעלי טיגן. וגם הכין לה לפני זה את הקערות עם התיבול)
- לשמור על התינוק/לקחת אותו לטיול בעגלה
- למיין סלסלאות של כלי כתיבה (אצלנו יש להם נטיה להתבלגן)
-לסדר חצר
- לסדר ספרי ילדים שהמדף שלהם מבולגן
- לטאטא חדר מסוים או גם לשטוף אותו
- לסדר קניות סופר במקום

זה בגדול המשימות שעושים אצלנו. כמובן זה בנוי על הרגלים שבונים עם הזמן ועם הגיל. אבל כשילד מתרגל מגיל קטן שהוא חלק מהבית ואין שאלה של אם אלא רק של מה ומתי אז יותר קל לגייס אותו לעזור.
עוד משהו, יש אצלנו קבוע ממתק שבת בכניסת שבת. בעבר זה היה אוטומטי. אבל כשראינו שיש דיונים וויכוחים על עזרה, החלטנו שהממתק שבת זה למי שעוזר להתכונן לשבת. אבל מעבר לזה אנחנו מפרגנים גם לילד שעוזר במיוחד, כמו למשל לתת לו לטעום מהעוגה של שבת או קוביית שוקולד או משהו כזה.

אבל אם יהיה לי באותה רשימה דברים מסוג "להזיז ספות ולסדר את הבלאגן מתחתן"

ו "להכין עוגה" כולן תעדפנה לאפות מאשר לסדר. וגם הסדר צריך להעשות. זו הבעיה שלי.

 

אבל ממש אני אוהבת איך שפרקת תפקידים למשימות קטנות. נראה לי אני אדפיס לי!

אצלנו הבן אפילו לא מציע את עצמו בלהכין עוגה. זה לא מעניין אותו. הבנות שתיהן רוצות לאפות, אז החלטתי שאחת מכינה עוגה ואחת קינוח (או אם אין שתי אפיות, אז שבת אחת היא ושבת הבאה אחותה).
להזיז ספות זה תפקיד של הבנים, כי אני אומרת לבנות שזה לא בריא לבנות להזיז דברים כבדים ועדיף לתת לבנים לעשות את זה.
בסוף לכל אחד יש פחות או יותר את הדברים הקבועים שהוא משוייך אליהם, אבל עצם הרשימה כבחירה נתנה להם לבחור את המוחויבות שלהם...

ובאמת כמו שאמרת, תמיד יש דברים נחמדים יותר ונחמדים פחות. אבל כולנו חיים בבית וכולנו עושים. כי צריך.


וד"א העזרה הכי טובה של הקטנים (גיל מעון ככה) זה ללכת לישון שנ"צ

נראה לי זה שי כל כך הרבה משימות שגם נחמדות יכול לאפשר את המשימות הפחות אהובות. אנסה!!

ממש תודה על כל הפרוט!!!!

גם רמת השיחה שהגעתם אליה, גם העבודה המקדימה ובעיקר - היישום!
בע"ה שזה ימשיך כך, והשלט שהכנתם ימשיך לעזור ולכוון אותם אל הטוב!
(אצלנו - אני רואה שכשהם עסוקים המריבות פוחתות פלאים... נראה מה נעשה לאחר החופש - אולי באמת גם נעשה שיחה ויצירה בסגנון שלכם )

אצלנו בתקופה האחרונה היו מריבות גם בתוך המשחקים וההפעלות שעשיתי. לא תמיד, אבל יותר ממה שהייתי רוצה. מקווה שנצליח לעשות שינוי אמיתי...

את האמת?

ממש התרגשתי לקרוא מה הם כתבו.

רואים שהם הבינו מה הבעיה ורוצים לעזור לעצמם...

זה מקסים!

(תגידי להם שכתבת בפורום ומאוהבת בילדי התרגשה... ממש! זה בכלל לא מובן מאליו- השיח, הביצוע, ההבנה והכוונה הטובה...!)

הם באמת מתוקים...

איך הצלחת להעביר להם כ"כ יפה!
מדהימים כולכם!!!
ויפה שהם זכרו את זה אחרי זמן!!!

עוד בלי לראות את הניק ניחשתי שזאת את... פשוט אלופה!

גם @אם מאושרת ו@פרצוף כרית

ממש ממש!
תודה ששיתפת ❤️
אהבתי את הנשיקות עם הרוטב 😅
(מניחה ששלחת גם לאמא שלך? היא מאוד תתרגש מהרשימה)
הבגרות הרגשית של המהממים שלך ברמה ממש גבוהה

והם באמת מהממים...
אני מרגישה שמה שברמה גבוהה אצלם זה יותר היכולת להתבטא בנושאים רגשיים, כשאנחנו עדיין ברמת השיח. כשזה מגיע למעשה, הם עדיין די קטנים ועוד לא ממש בוגרים רוב הזמן (על פי כמות ואופי המריבות שהיו אצלנו לאחרונה...🙄).
אבל זה שבאמת הצליחו ליישם חלק מהדברים שדיברנו עליהם, אפילו חלקית, זה באמת מרשים והפתיע אותי לטובה...

זה טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה..
המריבות גם אצלנו נורא מאתגרות בתקופה האחרונה.

סטוקים, גם בחנויות כמו h&m וטופטן ראיתי.
האמת לבעלי יש גם כובעי מצחיה גם שמה על כיסוי ראש

כזו שיכולה להיות כובע מלא או רק מצחיה - החלקים מתחברים ומתפרקים עם רוכסן.
היו להם גם דגמים אחרים של רק מצחיה.

וללפף גרב שחורה ארוכה מסביב לצמה.

בנצלחה

שיראה מוזר..

שמים מטפחת מרובעת מקופלת פשוטה כמו שהיה פעם וקושרים רגיל על העורף.
את 2 הקצוות הארוכים מלפפים על הצמה, ושמים מעל המטפחת מצחיה

הקצוות טיפה נרטבו לי, אז פעם הבאה אלטף את הקצבות של המטפחת לקוקס.

ואז זה מגן לי על העורף.
עם קשת מצחייה שקניתי בסטוק שיגן על הפנים
יש לי גם כובע טמבל ענק שקניתי למים.. אבל השיער שלי עכשיו לא נכנס אליו. לפעמים שמה כובע ים מתחתיו שיתפוס את השיער שיוצא..

מגבונים
אלכוגל
מים
בגדים להחלפה
אוכל- פירות, חטיפים, סנדביצים
כובעים
מוצצים אם לוקחים
טיולון אם יש קטנים שמתעייפים
מוזיקה טובה לדרך
סבלנות

סבלנות!!!

חיתול בד או מגבת קטנה 

תעסוקה לאמא כשהילדים במתקנים

פירות וחטיפים

מים וכוסות (או בקבוק קטן- הרבה יותר נח)

מגבונים

שקית לזבל (קליפות, טיטולים)

קרם הגנה

כובעים

ואם חוזרים מאוחר- משו לנשנוש חזור שיוכלו להכנס ישר למקלחת ולישון

אה, ובגדים להחלפה לנגמלים והמקיאים למיניהם...

פירות וחטיפים לנשנוש
מים והרבה. אני תמיד שמה לפחות 2 בקבוקים קפואים לגמרי כדי שיהיה מים קרים לקראת סוף היום (משפחה קטנה, למשפחה גדולה יותר אז יותר בקבוקים)
קרם הגנה
כובעים
אם יש כניסה למים אז מצופים, מגבות, בגדי ים, בגדי החלפה, חיתול למים
חיתולים, מגבונים, טישו
אם יש תינוק או פעוט אז מנשא מתאים
אם יש אז צילייה (אנחנו ממש רוצים לקנות אם יש המלצות)

איכשהו תמיד כשיוצאים מהבית כל הניסים והנפלאות....

מוסיפה גם אם יש נסיעה ארוכה- משחקים לדרך, כמו קלפים וכד'

טיפות אוזניים

בטיול שהיה לנו
שכחתי את המדחום, מזל שהיה לגיסתי
לפני כן צחקתי על עצמי שנסעתי עם בית מרקחת שלם, אבל בפועל הייתי צריכה הרבה מהדברים 🤦🏼‍♀️(פולידין וחומרי חבישה, אלוורה, אקמול, טינדן, ולדעתי היה עוד משהו 🙈)

כשמביאים ב"ה בדכ לא צריך
אבל אם שכחנו יהיה פתאום חייב דחוף ולא נצליח להשיג....

ממני, שבטיול עם הילדים

מקווה שלא נצטרך, מקסימום תמיד יש בית מרקחת

🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️

כי עם ילדים קטנים הרבה דברים יכולים להשתבש.

להשתדל לשמור כל הזמן על אוירה טובה.

לא צריך לשדל את הילדים להנות, טיול זה דבר מהנה, הילד לומד לבד להנות.

אם יוצאים לכמה ימים, לזכור שהיום הראשון והאחרון הכי קשים ולשמור לזה כוחות.

אבל כשהייתי היה מים בגובה מטר בערך, ויש מסלול יבש ליד אם רוצים ככה שהמשפחה יכולה להתחלק למי שנכנס למים ומי שלא...

אחר כך זה נחל ויש 2-3 בריכות כאלו יותר רחבות שחלק מהן קצת עמוקות. אבל זה קטעים קצרים
לדעתי אם המבוגר שלא יודע לשחות יהיה צמוד למישהו עם גלגל ים וישען עליו זה מספיק טוב.

יש גם פעמיים בערך במהלך המסלול אפשרות לצאת באמצע לשביל היבש.

עומק מקס' 1.5 מ' בחלק האחרון. ניתן לצאת כל 100 מ' לאורך המסלול.
לא מונעים כניסה מילדים קטנים.

חופשה נעימה

ממה שאני זוכרת יש שם גם מסלול יבש למי שלא יודע לשחות. אבל לא ממש יודעת

אפשר לעשות שכל אחד מחזיק 2 סרטים בצבעים שונים, מי שמסכים עם משפט מסוים מרים צבע אחד ומי שלא את השני. ואז סופרים.
אפשר לעשות גם בצורה של מי שמסכים מאוד עומד, מי שככה ככה יושב על הכיסא, מי שלא מסכים יושב על הרצפה.
אפשר להדביק דפים על הקירות/ בלונים שמסתובבים בחדר ועל כל אחד כתוב משפט ומדביקים מדבקות בצבע אחד להסכמה בצבע שני ללא.
אפשר שמחלקים לזוגות (נשואים או אקראי) וכל אחד אמור לכתוב את דעתו על משפט מסוים ואת מה שהוא חושב שדעתו של השני, ואז מקריאים ורואים אם הם צדקו...