פורום אימהות השלב הבא (עמוד 33)

עושים גם משלוחים

ויש הנחה אם את מורה או גננת

אנחנו כנראה נקנה את הרוב ליד הבית (אושר עד/מקס סטוק/זול סטוק) אבל גם בהם יש דברים שיכולים להיות טובים ונראה לי יחסית זולים.

אבל יש הרבה חוסרים

אבל לפעמים יש דרישות מיוחדות לחלק מבתי הספר, ואין ברירה אלא לכתת רגליים או אצבעות כדי להשיג הכול...

ושלחתי אותם לסטוק...חזרו עם מלא שטויות...בלי תיקים עלה להם מעל 400 שקל

את האמת שאני נותנת להם מטלה בכל חופש לכתוב מה יש להם במגירה וכמה
הם נהנים לחטט ולמצוא דברים חדשים ולכתוב הכל על דף
ככה אני ממש מדייקת את הקניה וקונה מה שצריך ולא רק לפי הרשימה

אבל ראיתי פרסום על ברלה ואנשים מסביבי ממליצים.

ברלה צעצועים. חזרה לבית ספר

קניתי באתר של קרביץ.
השנה כנראה גם שם או באתר של חנן.
המחירים נראים לי סבירים ויש מבחר לילד לבחור, וזה חוסך לצאת להסתובב ולקנות.

מעדיפה ללכת למקום "ייעודי" מאשר להסתובב מלא

שווה לבדוק גם שם מחירים. מול חנן או קרביץ

רק מה, מחברות רגילות לא היו שם...באסה..

אתר מעולה
חבל שבדיוק נגמרה ההגרלה שלהם 🙂 היה מישהו שזכה ההחזר על הקנייה של המכשירי כתיבה..

כשהיינו קטנים - גדולים, בסוף יסודי ומעלה, היינו הולכים עם אח גדול לקנות מכשירי כתיבה וזה היה ממש חינוך לקנייה חכמה
היינו עוברים ב3 חנויות רלוונטיות ומשווים מחירים, ואז רק נכנסים לכל חנות וקונים את מה שצריך..

למרות שבת ה19 שלי שעושה מה שבא לה כבר די מתנהלת כלכלית לבד..היא גרה בבית אז הוצאות המחיה עלינו
וכשהיא תלמד שנה הבאה בע"ה אנחנו נממן
וכשתתחתן נתן הרבה בע"ה

הורים שיכולים - ממשיכים לתמוך בהוצאות של ילדיהם הנשואים. זה לא נגמר בחתונת הבן או הבת.
זאת כאשר הזוג הצעיר עדיין לא עומד, כלכלית, לגמרי בכוחות עצמו. (בפרט כשאחד מבני הזוג עדיין לומד לתואר ואין פרנסה מספקת / מסודרת לזוג, ו/או במקרים שיש לזוג הצעיר בנוסף לכך תינוק עם הוצאות מחיה גדולות).

הורים שלא יכולים - גם לפני גיל 18 כבר לא מממנים את כל מה שהילד צריך, למשל שיעורי נהיגה.

גם הורים שלא יכולים, מלחץ כלכלי, לממן מעון לתינוק שלהם, כדי שהאמא תוכל לצאת לעבוד, להתפתח, להתקדם - גם זה תחת הכותרת של ״תמיכת הורים״ לדעתי.

שהתמיכה צריכה לרדת בהתאם להכנסה של הילד.

יש לי ילד בן 12 שמרוויח באופן קבוע סכומים קטנים והוא מממן לעצמו דברים שלילד אחר אנחנו שלמנו.

כמובן שמצופה מילד שמשלב מסוים ירוויח מספיק כדי לממן את עצמו ללא תמיכת ההורים.

אם להורים אין אפשרות אז כנראה עד שהילדים יהיו ברשות עצמם הם יפסיקו,

ואם שוב ההורים יהיה להם אז בטח שימשיכו לתמוך,כמובן רק אם הילדים זקוקים.

עקרונית גיל 18 כשהוא מסיים ללמוד ויכול לעבוד.

אישית לא קיבלתי תמיכה כספית מההורים מאז שהתחלתי שירות לאומי מלבד הכסף לחתונה (שיכלנו תכלס להסתדר גם בלעדיו אם לא היו מחליטים לתת)
אבל כן קיבלתי מהם אוכל וכמובן דיור בין השירות למעונות , ואולי הלוואות כל פעם שנתקעתי (החזרתי ברגע שיכלתי, ולא כי הם ציפו לזה... )
ומימנתי לעצמי את רשיון הנהיגה ואת הלימודים

זה השדר והחינוך שקיבלנו- לעמוד לבד על הרגליים

אבל בסוף זה מאוד תלוי בילד
גם אצלנו במשפחה יש כאלה שקיבלו הרבה יותר תמיכה כי הם לא הצליחו לבד
ומי שחשוב לו לחנך את הילדים לישיבה גבוהה למשל ולחתונה מוקדמת אז זה צריך לבוא עם החלטה לתמוך בו כי זה דרך חיים שמצריכה יותר תמיכה

תמיכה מבחינה נפשית,מנטלית אבל תכלס גם כלכלית או פיזית בקטנה פה ושם כשמתאפשר..

אבל התמיכה בכל שלב בחיים לובשת צורה אחרת

הורים הם הורים לכל החיים.

סוג התמיכה משתנה. כשתינוק נולד הוא צריך הכל פיזית רגשית, שילבישו, יאכילו, יחממו, יקררו, יחזיקו לו את הראש.. ככל שעובר הזמן זה פחות ופחות פיזי מבחינת העזרה הגופנית בדרך כלל, ויותר מנטלי ורגשי.

כשבדרך כלל ילד ישמח תמיד לעזרה שמתבטאת גם במעשים, בין אם זה להכין לו אוכל שהוא אוהב/לעזור בשמירה על הנכדים, סכום כסף שיעזור לו לסגור את החודש

כל אלו מלבד העזרה בפועל מביעים את האהבה והדאגה והנתינה ההורית

אני חושבת שבתור אמא תמיד ארצה שיהיה לילדים שלי טוב ואתמוך במידת האפשר
בגילאים הבוגרים, וכשיהיו בעלי משפחות יותר התמיכה תתמקד יותר בתמיכה נפשית ורגשית,עידוד והדרכה. כמובן אם יהיו זקוקים גם לתמיכה כלכלית ויהיה לי לתת להם כמובן שאעשה את זה מרצון שיהיה להם טוב. אבל התמיכה תהיה תמיכה ולא החזקה, כי הילדים יהיו צריכים להיות עצמאים ולעמוד בזכות עצמם, וזה חלק מהרצון שלי שיהיה להם טוב. בעל משפחה שעוד תלוי בהוריו זה בעייתי מאוד בעיני.
מבחינה רגשית - ילד תמיד צריך את הוריו. תמיד תמיד תמיד. ראיתי את אבא שלי בהלוויה של אמא שלו מפורק. והמצב בשנים האחרונות היה שהוא זה שתמך בה מבחינה פיזית. היא נפטרה בשיבה טובה, ועדיין הוא התייתם.

מצד הילד - לגבי כל דבר הוא צריך להיות בהכרת הטוב ובתחושה שכולם לא מגיע לו, כלום לא חייבים לו והכל בחסד. גם עזרה גשמית וגם תמיכה נפשית-רוחנית

ברור לי שכל עוד יש אפשרות לתמוך במישהו זה טוב ומבורך.
מעניין אותי רמה של חייב.
אפילו ברמה נפשית , לא פשוט להיות אוזן קשבת של עשרה אנשים , בגיל בוגר אני חושבת שאני ארצה הדדיות .
בפועל הרבה הורים לא באמת יכולים לתמוך נפשית אפילו אם רוצים.
גם בפן כלכלי. אם מישהו כבר בן יותר מעשרים ולא רוצה להזיז אצבע בבית כמו בסדרה ישנה על זגורי אימפריה לדעתי צריך להראות לו את הדלת .
בן דוד שלי חזר להורים אחרי גירושין ומצפה להתייחסות כאל ילד . לא משלם כלום, לא עושה כלום.
ולהבדיל ילד ירצה להגשים אידאל כזה או אחר , זה לא יכול להיות בציפיה שהורים יהיו שם מאחוריו כל הזמן.

אולי היתי שואלת , עד מתי כדאי לתמוך בילד.
כי חייב, זה עד גיל 18.
אבל, זה תלוי בהרבה דברים, לא רק גיל.
כלכלית- אם ילד מתחתן צעיר, וההורים יכולים, יש לפי דעתי מקום לתמך עד שיסיים ללמוד מקצוע ויוכל להתפרנס( אם הוא רווק וגר בבית קל לו יותר לפרנס את עצמו תוך כדי לימודים, וגם אז אם הוא בתואר קשה ואין לו זמן לעבד היתי עוזרת), זה לא חייב, זה רצוי, כי אם אין להורים, אז או שהזוג יקרע את עצמו, או שאחד מבני הזוג מוותר על תואר או דוחה אותן, אם ההורים עוזרים , זה מקל. והייתי רוצה להקל על ילדי.
נפשית- כשיש רצון וצורך מהילד, לא משנה גיל, בגיל הבוגר בדרך כלל פחות יצטרכו את ההורים לענין הזה, חוץ ממצבי קצה( לידה , קשיים מסוימים). היתי רוצה להיות שם אם צריכים אותי, אבל לא לדחוף את עצמי.
לא היתי מצפה להדדיות בשום גיל, הורה נשאר הורה, בכל גיל, אולי יכולה להיות מעט הדדיות, אבל ממש לא היתי מצפה לתמיכה נפשית מהבת שלי, אני חושבת שאני בת די מסורה להורי, וכשאמא שלי היתה משתפת אותי בקשיים שלה , כשזה היה מעט, זה היה בסדר, כשהיה משהו קשה יותר, היה לי קשה עם זה נפשית, הקשבתי והשתדלתי להיות בת טובה, ולתמוך, אבל העיק עלי, ואני במקצוע טיפולי ורגילה לשמע צרות וקשיים, אבל כשזה בא מאמא , זה קשה, בנפש,שלנו יש תמיד רצון שההורים יהיו הורים שלהו, כשזה מתחיל להתהפך זה לא פשוט לעיכול.
לכן כל עוד אני יכולה, רוצה להיות אמא , ולהיות הנותנת והתומכת, ולא הפוך.

בדיוק כתבתי על הנושא הזה.
כמה זה מתקן את היחסים להיות במקום הנכון לנו.
גם בזוגיות, גם עם ההורים וגם עם הילדים.

חטיפים

לק"י

אני מזיעה מהמחשבה על זה

חטיפים

מאכל אהוב אם לא מתקלקל...
כמובן מכתב..

שקית חטיפים..
בקבוק מיץ או שתיה שווה..

אם חוגגים בערב הראשון את יכולה לשלוח עוגה עם נרות, אפשר בלונים רגילים והם ינפחו שם, חטיפים, מיץ שאת מקפיאה כמה ימים מראש ישאר להם קר וטעים (בהנחה שזה לא יתפוצץ במקפיא... אין לי נסיון עם הקפאה של בקבוק סגור)
וכמובן לחגוג אח''כ בבית איתכם
מזל טוב!

בלונים, שתיה קרה...
ועוגה אם אפשר כמובן

והמדריכה תשים במקרר? למרות שלפחות פעם היה אסור אבטיח במחנה...
אם יש אפשרות למקרר לצוות אז כן הייתי חושבת על פירות קיץ קרים ועוד כמה חטיפים/עוגה אפילו קנויה שתגיע ארוזה ותשמר

באמת ממליצה להרדים אותה היום במנשא.
ניסיתם את הדרך של ליטוף במיטה, זה לא עובד.
אז כנראה זה לא יעבוד גם היום וחבל על המאמץ והתסכול.
קודם כל את צריכה לישון, אז עכשיי תעשי מה שאת יכולה כדי לישון. גם אם זה אומר להרדים אותה במנשא.

דבר שני, האם הייתם אצל הרופא?
בדקתם אוזניים?
האם היא מצוננת? משתעלת? מריירת הרבה?
קודם כל צריך לבדוק שאין שום דבר פיזי שמפריע לה.

האם יש שינוי כלשהו בבית בתקופה האחרונה?
ריבים? שינוי מהותי במסגרת שבה היא נמצאת?

לק"י

גילאי יסודי בערך.
פורום הריון ולידה מיועד לגיל הצעיר יותר. מציעה שתעתיקי לשם את ההודעה.

בהצלחה!

בערך זה גיל שקמו אצלי ממש המון בלילה
בקשר לצרחות הייתי מנסה להוסיף בארוחה של הירקות בערב אולי קוסקוס/אורז/פתיתים כדי שישביע אותה יותר
רק כדי לשלול רעב

נראה לי שאני בגילה עקפתי אותה
זה ממש נתן לי הרגשת חופש,לכן אם את אומרת שאין לה בעיות חברתיות,אני לא רואה בזה בעיה.
גרמת לי עכשיו להתגעגע לזמנים האלו...
זה פשוט תחושה כייפית לצלול לתוך עולמות אחרים בספרים.

גם אני הייתי ככה
וגם בעלי

היא חברותית ויש לה חברות
והיא בכורה אז טבעי לי שיש זמנים שיותר משעמם לה לשחק עם האחים הקטנים
והיא בוגרת ומקסימה בכללי
בעיני זה מבורך כל עוד זה לא פוגע במשהו מהותי אחר

ומתי זה מעצבן? כשקוראים לה לאכול,להתארגן,להתקלח
והיא לא שומעתתת

קריאה עם אור הפלאפון ממש לא מומלץ,

אולי שתהיה לידה מנורת לילה וככה יהיה לה יותר קל,

בקשר לחוצפה תנסי לתת לה יותר אהבה ובטחון,

וככה לאט לאט החוצפה תרד לה בעזרת השם.

שזו תעסוקה נהדרת לקרוא הרבה.

הייתי שמחה אם הבן שלי בן ה12 היה קורא ככה.

א. אני גם אוהבת ואהבתי מאד לקרוא כילדה
ב. קריאת ספרים מוגזמת- יש מבחינת השעה והעיתוי, כזה בא על חשבון שינה/ארוחת ערב/התארגנות- זה לא הזמן ובעיני כן צריך לשים לב שזה לא על חשבון הבריאות או דברים חשובים אחרים.
ויש מבחינה מהותית- שזה מהווה איזשהי בריחה. בדרך כלל זה בסדר גמור, אבל לפעמים כמו שיש אנשים שבורחים או מתמכרים לסרטים או כל דבר אחר, יש כאלה שבורחים ומתמכרים לקריאה
הם כבר קוראים דברים שלא מעניינים אותם בכלל רק בשביל לא להיות בהוויה. וזה כן דבר לשים לב אליו.


מעבר לזה- מה הלב שלך כאמא אומר לך? את חושבת שזה יותר מדי? מאוחר מדי? תני לו מקום כי את האמא הכי טובה לבתך❤

גם הבת שלי ככה - כשאין לה תעסוקה. וגם אני הייתי ככה. (זוכרת חופש אחד, בגיל 12 או 13 בערך, שהייתי כמה ימים אצל סבא וסבתא שלי. וכיוון שלא הייתה לי תעסוקה אצלם - כל היום קראתי וגם צפיתי בסרטים אצלם - לנו בבית לא הייתה טלוויזיה ומכשיר וידאו - ואחרי כמה ימים פשוט הרגשתי חולה נפשית מזה... נמאס לי מהקריאה ומהצפייה הבלתי פוסקות, אבל פשוט לא ידעתי מה לעשות במקום...)
אז יכול להיות שגם לבת שלך זה לא עושה טוב... ואז אולי כדאי להציע לה תעסוקות אחרות... (ואולי זה באמת כיף לה, וזה החופש האולטימטיבי מבחינתה...)

בכל אופן - גם לקריאה (שהיא לכאורה חיובית) אפשר להציב גבולות: לא קוראים לפני תפילה, לא קוראים במקום לבצע מטלות בבית, לא קוראים מעבר לשעה מסוימת...

ומציעה עוד אפשרות: יכול להיות שבקריאת הספרים היא בעצם בורחת מהקושי שבקשר איתך? בורחת מהקושי שלה עם עצמה ועם התבגרותה?
כי אם זה כך - זה טוב, מצד אחד (ואולי כדאי לכוון אותה לספרים שעוסקים בנושא), אבל מצד שני - כדאי לעבוד על שיח פתוח ועל פתירת הקשיים...

עד היום אני מאוד מאוד אוהבת לקרוא
אני אמוד מסכימה עם מה שכתבה @תהילה 3>
שאם זה בא על חשבון התפקוד זה לא חיובי
צריך ללמד אותה לקבוע גבולות לעצמה, זה דבר נהדר במיוחד בגיל שלה.
לדעתי כדאי לשוחח איתה שיחה בוגרת בגובה העיניים, ולדבר איתה על כך שזה תחביב נהדר, היא לומדת ממנו המון והוא מעשיר את העולם הפנימי שלה אבל אם זה מפריע לתפקוד- מטלות/עזרה בבית/אוכל ושינה זה לא חיובי והיא צריכה להגביל את עצמה.
לשמוע ממנה איך היא חושבת לנהל את הזמן שלה, לעזור לה ברעיונות ולסכם איך זה יתנהל ומה מידת המעורבות שלך בתהליך. אתן יכולות לסכם שהיא צריכה לדווח לך ואת יכולה להזכיר לה או שהכל בידיים שלה
איך שנכון לכם כמשפחה


אני חושבת שזו ממש הזדמנות בשבילה ובשבילכם לאפשר לה להתנסות בניהול עצמי. זו מיומנות מאוד מאוד חשובה לקראת המעבר לבגרות
זה תחביב לא מסוכן אז גם אם היא נסחפת אין פה נזק.
לא להתרגש מכשלונות והיסחפות כי זה אופייני לגיל, יש קושי בדחיית סיפוקים. נראה לי שכדאי להתייחס לזה כאל הזדמנות ללמידה
בנוסף אני חושבת שזה מאוד יקל עליך אם לא תצטרכי להיות השוטר שלה בעניין.

כשהייתי בגילה היה לי נוהל יום קבוע:

ב10 ספריית בית הספר הייתה נפתחת, הייתי לוקחת שלושה ספרים

מחזירה אותם בהפסקת 1, לוקחת שני ספרים נוספים
מחזירה אותם ב3 ולוקחת חמישה ספרים נוספים, שיהיה לי מה לעשות אחהצ.. 

 

 

3 ספרים ביום זה לא מוגזם. זה מבורך וחשוב במיוחד בדור של מסכים. לא הייתי מגבילה אותה, אלא להפך

עד שהגיע שלב שכבר לא היה לי מה לקרוא ספריה כי קראתי הכל והייתי לוקחת ספרים שכבר קראתי עוד פעם.

ובלילות שבת שהאור נכבה מהמשעון שבת אז היו מוצאים אותי קבוע על הרצפה מתחת למנורת לילה שדלוקה מחוץ לחדרים עם ספר.
עשית לי געגוע לימים האלה.
היום אני רק מפנטזת על קריאת ספרים אבל אין לי באמת פנאי לזה לצערי.

ואני לא רואה קשר בין שתי הנקודות שציינת, מעניין אם סתם ציינת את זה ביחד או שאת רואה קשר.

ספר אחד שהיא תמליץ עליו, ולדבר עליו ביחד, להנות ממנו ביחד.
ליצור איתה קשר דרך הספרים.

חוץ מזה לא הייתי דואגת

ממש החכמתי.
מאחר ואני קוראת הרבה, אבל מחקר,
לא מצליחה ככ להבין את הלהיטות בקיראת *סיפורים* (ניסיתי. מבטיחה. לא הלך לי...)
בכל מקרה, הרגעתן. תודה רבה.

כשהעשיה בבית נותנת לילדים תחושה של שותפות משמעות ועשיה זה נותן להם הרבה כח ומוטיבציה

נראה לי שרוב המטלות שאני אתן לא תהיינה מטלות שיבחרו בהן מעצמם.

בדיוק אתמול זרקתי את הרשימה אז אנסה להזכר.

להוריד מצעים לכביסה
לסדר בלאגן על הספות
לזרוק את הפח
לנקות כלי כסף
לפנות ייבוש סכום למגירה
לפנות ייבוש כלים לארון
למיין תחתונים נקיים מהכביסה- בין בני הבית
לסדר שולחן בסלון
להזיז ספות ולסדר את הבלאגן מתחתן
לרוקן תיקים מהטיולים
למלא קרח בפריזר לשבת
לקפל כביסה (של ילדים)
לסדר חדר ילדים
לטאטא סלון
לסדר סלון
להכין עוגה
להכין סופלה
לסדר חדר אמבטיה
לקלף תפו"א
לנקות כסאות של הפינת אוכל עם מגבונים
לשאוב את הספות עם שואב אבק
להכין בצק לחלות (באופה לחם)
לקלוע חלות ולחמניות

ועוד מטלות שלא היו הפעם אבל יכולות להיות:
-לסדר נעלים (יש לנו מדפי נעלים בכניסה לבית. כל השבוע זה די בלאגן אבל משתדלים לפחות לפני שבת לסדר)
-קניות קטנות מהמכולת אם שכחנו לקנות משהו או חסר פתאום.
-לקפל מגבות/סמרטוטים נקיים (מתאים גם לילדים שפחות טובים בקיפול בגדים)
-למיין בין תחתוני בנים לבנות (נותנת לילד קטן בגיל גן שעוד לא יודע לקפל אבל המיון הזה עוזר אחרי זה להפריד יותר בקלות בין הילדים)
- למיין כביסה נקיה לפי ילדים/חדרים
-להוריד כביסה
- לתלות כביסה- אצלנו זה עוד לא קורה. מקסימום תולים איתי אבל גם זה בקושי.
- לשטוף כלים/סכו"ם. גם זה עוד לא ממש עושים אצלנו. ובזה יותר קשה לי לשחרר ולחכות שיעשו טוב כי כלים לא נקיים טוב זה לא כמו כביסה שמקופלת עקום. והמטבח םצפון אז אין לי כוח לבזבז זמן ואנרגיות על שטיפה כפולה אחריהם.
- עוגות רק לאחרונה בת ה9 וחצי התחילה להכין בעצמה ובעקבותיה גם אחותה בת ה8 מבקשת. היא (הגדולה) לא יודעת שברים, אז לימדתי אותה לעבוד עם כפות מדידה ואז יותר קל לה.
- לערוך שולחן (אצלנו עורכים רק בכניסת שבת או אחרי בגלל הצורך בשולחן לפני)
- אם השולחן ערוך אז לסדר מפיות בכוסות
- לנקות שרותים- תתפלאי אבל יש ילדים שאוהבים את זה בגלל ההתעסקות עם המים.
-לקלף ביצים
-למעוך עם מועך של פירה את הסלט ביצים
-להכין שניצלים (בעבר הבת הגדולה שהיתה בערך בת 6 היתה מתבלת את השניצלים אחד אחד ומכינה אותם לטיגון, ובעלי טיגן. וגם הכין לה לפני זה את הקערות עם התיבול)
- לשמור על התינוק/לקחת אותו לטיול בעגלה
- למיין סלסלאות של כלי כתיבה (אצלנו יש להם נטיה להתבלגן)
-לסדר חצר
- לסדר ספרי ילדים שהמדף שלהם מבולגן
- לטאטא חדר מסוים או גם לשטוף אותו
- לסדר קניות סופר במקום

זה בגדול המשימות שעושים אצלנו. כמובן זה בנוי על הרגלים שבונים עם הזמן ועם הגיל. אבל כשילד מתרגל מגיל קטן שהוא חלק מהבית ואין שאלה של אם אלא רק של מה ומתי אז יותר קל לגייס אותו לעזור.
עוד משהו, יש אצלנו קבוע ממתק שבת בכניסת שבת. בעבר זה היה אוטומטי. אבל כשראינו שיש דיונים וויכוחים על עזרה, החלטנו שהממתק שבת זה למי שעוזר להתכונן לשבת. אבל מעבר לזה אנחנו מפרגנים גם לילד שעוזר במיוחד, כמו למשל לתת לו לטעום מהעוגה של שבת או קוביית שוקולד או משהו כזה.

אבל אם יהיה לי באותה רשימה דברים מסוג "להזיז ספות ולסדר את הבלאגן מתחתן"

ו "להכין עוגה" כולן תעדפנה לאפות מאשר לסדר. וגם הסדר צריך להעשות. זו הבעיה שלי.

 

אבל ממש אני אוהבת איך שפרקת תפקידים למשימות קטנות. נראה לי אני אדפיס לי!

אצלנו הבן אפילו לא מציע את עצמו בלהכין עוגה. זה לא מעניין אותו. הבנות שתיהן רוצות לאפות, אז החלטתי שאחת מכינה עוגה ואחת קינוח (או אם אין שתי אפיות, אז שבת אחת היא ושבת הבאה אחותה).
להזיז ספות זה תפקיד של הבנים, כי אני אומרת לבנות שזה לא בריא לבנות להזיז דברים כבדים ועדיף לתת לבנים לעשות את זה.
בסוף לכל אחד יש פחות או יותר את הדברים הקבועים שהוא משוייך אליהם, אבל עצם הרשימה כבחירה נתנה להם לבחור את המוחויבות שלהם...

ובאמת כמו שאמרת, תמיד יש דברים נחמדים יותר ונחמדים פחות. אבל כולנו חיים בבית וכולנו עושים. כי צריך.


וד"א העזרה הכי טובה של הקטנים (גיל מעון ככה) זה ללכת לישון שנ"צ

נראה לי זה שי כל כך הרבה משימות שגם נחמדות יכול לאפשר את המשימות הפחות אהובות. אנסה!!

ממש תודה על כל הפרוט!!!!

גם רמת השיחה שהגעתם אליה, גם העבודה המקדימה ובעיקר - היישום!
בע"ה שזה ימשיך כך, והשלט שהכנתם ימשיך לעזור ולכוון אותם אל הטוב!
(אצלנו - אני רואה שכשהם עסוקים המריבות פוחתות פלאים... נראה מה נעשה לאחר החופש - אולי באמת גם נעשה שיחה ויצירה בסגנון שלכם )

אצלנו בתקופה האחרונה היו מריבות גם בתוך המשחקים וההפעלות שעשיתי. לא תמיד, אבל יותר ממה שהייתי רוצה. מקווה שנצליח לעשות שינוי אמיתי...

את האמת?

ממש התרגשתי לקרוא מה הם כתבו.

רואים שהם הבינו מה הבעיה ורוצים לעזור לעצמם...

זה מקסים!

(תגידי להם שכתבת בפורום ומאוהבת בילדי התרגשה... ממש! זה בכלל לא מובן מאליו- השיח, הביצוע, ההבנה והכוונה הטובה...!)

הם באמת מתוקים...

איך הצלחת להעביר להם כ"כ יפה!
מדהימים כולכם!!!
ויפה שהם זכרו את זה אחרי זמן!!!

עוד בלי לראות את הניק ניחשתי שזאת את... פשוט אלופה!

גם @אם מאושרת ו@פרצוף כרית

ממש ממש!
תודה ששיתפת ❤️
אהבתי את הנשיקות עם הרוטב 😅
(מניחה ששלחת גם לאמא שלך? היא מאוד תתרגש מהרשימה)
הבגרות הרגשית של המהממים שלך ברמה ממש גבוהה

והם באמת מהממים...
אני מרגישה שמה שברמה גבוהה אצלם זה יותר היכולת להתבטא בנושאים רגשיים, כשאנחנו עדיין ברמת השיח. כשזה מגיע למעשה, הם עדיין די קטנים ועוד לא ממש בוגרים רוב הזמן (על פי כמות ואופי המריבות שהיו אצלנו לאחרונה...🙄).
אבל זה שבאמת הצליחו ליישם חלק מהדברים שדיברנו עליהם, אפילו חלקית, זה באמת מרשים והפתיע אותי לטובה...

זה טיפה ועוד טיפה ועוד טיפה..
המריבות גם אצלנו נורא מאתגרות בתקופה האחרונה.

סטוקים, גם בחנויות כמו h&m וטופטן ראיתי.
האמת לבעלי יש גם כובעי מצחיה גם שמה על כיסוי ראש

כזו שיכולה להיות כובע מלא או רק מצחיה - החלקים מתחברים ומתפרקים עם רוכסן.
היו להם גם דגמים אחרים של רק מצחיה.

וללפף גרב שחורה ארוכה מסביב לצמה.

בנצלחה

שיראה מוזר..

שמים מטפחת מרובעת מקופלת פשוטה כמו שהיה פעם וקושרים רגיל על העורף.
את 2 הקצוות הארוכים מלפפים על הצמה, ושמים מעל המטפחת מצחיה

הקצוות טיפה נרטבו לי, אז פעם הבאה אלטף את הקצבות של המטפחת לקוקס.

ואז זה מגן לי על העורף.
עם קשת מצחייה שקניתי בסטוק שיגן על הפנים
יש לי גם כובע טמבל ענק שקניתי למים.. אבל השיער שלי עכשיו לא נכנס אליו. לפעמים שמה כובע ים מתחתיו שיתפוס את השיער שיוצא..

מגבונים
אלכוגל
מים
בגדים להחלפה
אוכל- פירות, חטיפים, סנדביצים
כובעים
מוצצים אם לוקחים
טיולון אם יש קטנים שמתעייפים
מוזיקה טובה לדרך
סבלנות

סבלנות!!!

חיתול בד או מגבת קטנה 

תעסוקה לאמא כשהילדים במתקנים

פירות וחטיפים

מים וכוסות (או בקבוק קטן- הרבה יותר נח)

מגבונים

שקית לזבל (קליפות, טיטולים)

קרם הגנה

כובעים

ואם חוזרים מאוחר- משו לנשנוש חזור שיוכלו להכנס ישר למקלחת ולישון

אה, ובגדים להחלפה לנגמלים והמקיאים למיניהם...

פירות וחטיפים לנשנוש
מים והרבה. אני תמיד שמה לפחות 2 בקבוקים קפואים לגמרי כדי שיהיה מים קרים לקראת סוף היום (משפחה קטנה, למשפחה גדולה יותר אז יותר בקבוקים)
קרם הגנה
כובעים
אם יש כניסה למים אז מצופים, מגבות, בגדי ים, בגדי החלפה, חיתול למים
חיתולים, מגבונים, טישו
אם יש תינוק או פעוט אז מנשא מתאים
אם יש אז צילייה (אנחנו ממש רוצים לקנות אם יש המלצות)

איכשהו תמיד כשיוצאים מהבית כל הניסים והנפלאות....

מוסיפה גם אם יש נסיעה ארוכה- משחקים לדרך, כמו קלפים וכד'

טיפות אוזניים

בטיול שהיה לנו
שכחתי את המדחום, מזל שהיה לגיסתי
לפני כן צחקתי על עצמי שנסעתי עם בית מרקחת שלם, אבל בפועל הייתי צריכה הרבה מהדברים 🤦🏼‍♀️(פולידין וחומרי חבישה, אלוורה, אקמול, טינדן, ולדעתי היה עוד משהו 🙈)

כשמביאים ב"ה בדכ לא צריך
אבל אם שכחנו יהיה פתאום חייב דחוף ולא נצליח להשיג....

ממני, שבטיול עם הילדים

מקווה שלא נצטרך, מקסימום תמיד יש בית מרקחת

🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️🤦🏼‍♀️

כי עם ילדים קטנים הרבה דברים יכולים להשתבש.

להשתדל לשמור כל הזמן על אוירה טובה.

לא צריך לשדל את הילדים להנות, טיול זה דבר מהנה, הילד לומד לבד להנות.

אם יוצאים לכמה ימים, לזכור שהיום הראשון והאחרון הכי קשים ולשמור לזה כוחות.

אבל כשהייתי היה מים בגובה מטר בערך, ויש מסלול יבש ליד אם רוצים ככה שהמשפחה יכולה להתחלק למי שנכנס למים ומי שלא...

אחר כך זה נחל ויש 2-3 בריכות כאלו יותר רחבות שחלק מהן קצת עמוקות. אבל זה קטעים קצרים
לדעתי אם המבוגר שלא יודע לשחות יהיה צמוד למישהו עם גלגל ים וישען עליו זה מספיק טוב.

יש גם פעמיים בערך במהלך המסלול אפשרות לצאת באמצע לשביל היבש.

עומק מקס' 1.5 מ' בחלק האחרון. ניתן לצאת כל 100 מ' לאורך המסלול.
לא מונעים כניסה מילדים קטנים.

חופשה נעימה

ממה שאני זוכרת יש שם גם מסלול יבש למי שלא יודע לשחות. אבל לא ממש יודעת

אפשר לעשות שכל אחד מחזיק 2 סרטים בצבעים שונים, מי שמסכים עם משפט מסוים מרים צבע אחד ומי שלא את השני. ואז סופרים.
אפשר לעשות גם בצורה של מי שמסכים מאוד עומד, מי שככה ככה יושב על הכיסא, מי שלא מסכים יושב על הרצפה.
אפשר להדביק דפים על הקירות/ בלונים שמסתובבים בחדר ועל כל אחד כתוב משפט ומדביקים מדבקות בצבע אחד להסכמה בצבע שני ללא.
אפשר שמחלקים לזוגות (נשואים או אקראי) וכל אחד אמור לכתוב את דעתו על משפט מסוים ואת מה שהוא חושב שדעתו של השני, ואז מקריאים ורואים אם הם צדקו...

לק"י

נראה לי שהמנהל שלו זה @LightStar

בעיני רוב הסרטים המצויירים די מפחידים 🙈
למרות שהם לא משווקים ככאלה...
ראינו בעבר את אחד מהסרטים של פו הדב והילדים שלי חלקם פחדו...

מה שאהבנו זה-
עליסה בארץ הפלאות
הורטון זה סרט חמוד (למרות שיש קטע מפחיד קצת בסוף)
אופס בול הגיע המבול זה סרט נחמד לדעתי
מכוניות 1 זה סביר (למרות שיש קטעים שאני לא ממש לא אוהבת)

מפו הדוב

מלך האריות
צעצוע של סיפור
עידן הקרח
לשבור את הקרח
Up

אפשר לכתוב דיסני או את שם הסרט בחיפוש ולראות המון אופציות של סרטים וסדרות.

(לשים לב רק מה מדובב ומה באנגלית עם כתוביות) 

דיברת איתה על סימני התבגרות?
היא יודעת שהולך לצמוח השדיים?
היא יודעת שנשים שמות חזייה? היא רואה את שלך? דיברתן על זה?

וגם על התבגרות ומחזור...
והיא רואה את החזיות שלי.
השאלה העיקרית שלי היא מתי מגיע הזמן ללכת לקנות איתה. כבר עכשיו או שאפשר לחכות עוד כי זה ממש ההתחלה...

הבנתי אותך קצת אחרת כי שאלת "איך אני מתווכת לה"...


בכל אופן גם אצלי היא לא מוכנה לשים שתי שכבות בשום פנים ואופן.
אבל לגבי הגוזייה זה שונה - מאוד הלהבתי אותה על הענין... היא ממש מחכה!
וכשאנחנו עוברות בחנות ליד גוזיות יפות אנחנו עוצרות וכאילו בוחרות מה נקנה כשתצטרך.. 😅

אז אולי זה יכול להיות כיוון בשבילך - איזה כיף להפוך להיות אישה! איזה יפה זה שדיים! בואי נלך לקנות גוזיות יפות...

היא הלכה עם זה יומיים ואז החליטה שלא נוח לה והיא הולכת בלי.
קניתי סוג אחר והיא לא מדדה אפילו.
פמיניסטית
החלטתי לא ללחוץ עליה… אני מאמינה שבהמשך היא כבר תרצה ללבוש או תבין שאין ככ ברירה.

בס״ד

מה המטרה של הגוזיה בעצם?

רק יותר נוח.
אני לובשת רק גוזיות.

פשוט ההבנה שמדובר פה באיבר אינטימי.
בתור ילדה אין לה בעיה להוריד חולצה... ואני רוצה שתעשה את המעבר הזה בראש ובהרגשה - שזה מקום אינטימי שלך שמכסים אותו, כמו תחתונים..

שזה נטו לטשטש את הניצנים שגדלים. יותר צנוע שמטושטש מאשר שממש בולט...
כמובן שזה צורך כשהחולצות אפילו טיפה שקופות...

אני מרגישה שזה קצת סותר את הרגשת השמחה על הנשיות וההתבגרות.
ילדה שגם ככה היא קצת ילדותית, לא מתלהבת מגיל ההתבגרות ולא מתחברת למושגים של צניעות…
אם היא לא רוצה ללבוש גוזיה הסיבה של טשטוש בטח לא תגרום לה לשמוח בנשיות שלה.

(הגבתי לך אבל לא התכוונתי ליפול דווקא עלייך )

אלא גדל איבר חדש, עד עכשיו הוא לא היה ועל האבר הזה שמים גוזיה ובהמשך חזיה.
כמו ששמים חולצה על פלג גוף עליון וחצאית על םלג גוף תחתון.
ומתחברת למה שקופצת אמרה שצריך ממש להדגיש את השמחה בנשיות המתפתחת
וזה ממש ממש משמח שגדל לך איבר חדש של נשים! זה מראה שאת גדלה ומתפתחת, וכזה כיף להיות אישה.
בואי נקנה לך גוזיות שתאהבי

ומוסיפה בקשר לזה שאמרת שיא עדיין ילדותית, אני התחלתי לשים גוזיות מוקדם מאוד כי התחלתי להתפתח מוקדם. היו לי גוזיות ילדותיות ומתוקות עם פו הדוב;)
היא עדיין ילדה, זה בסדר שתהיה ילדותית, היא גדלה ומקבלת משהו של גדולות אבל זה באמת צריך להיות מותאם לשלב שלה.
ואני גם בהתחלה לא הקפדתי ללבוש ממש, לכן טוב להתחיל ישר בתחילת הגדילה ועד שזה ממש נצרך מסתגלים לזה

אני התכוונתי לטשטש את הפטמות..
לא נראה לי שאפשר או שצריך לטשטש את החזה

לא יודעת...
אני לא קמה בבוקר, עומדת מול הארון וחושבת מה ללבוש עך מנת לטשטש את הגוף שלי.
אני חושבת מה יחמיא לגוף שלי, מה יהלום אותי. בד בבד עם - מה יכבד אותי.

ואגב, גם המטרה של החזייה עצמה היא בכלל לא טשטוש. אם כבר ההיפך- להרים, לתת צורה יפה...

אבל מה מכבד אותי זה שחלקיי הצנועים יישארו צנועים... אז הגוזיה/חזיה תורמים לכך...

אני כן מעוניינת לטשטש כי זה מה שמכבד. וממילא מחמיא (לא רק למראה החיצוני במובן ה"גויי", מחמיא לי שאני לבושה בצורה מוצנעת אך מדגישה בעדינות את היופי שלי. לגמרי בעד להחמיא, כן? אבל חשוב לזכור מה מחמיא לי ולמתי אני רוצה לשמור את היופי שלי בצורה יותר או פחות גלויה)

ההיפך - היא מדגישה אותו...
נסי להתלבש בלי חזייה ותראי את ההבדל.

אני לא חולקת עליך בקטע של הצניעות.
אבל מדגישה לילדה ולעצמי את החלק היפה והנשי שבזה.
אני לא הולכת לקנות לה גוזיה ואומרת: הוו עכשיו זה מטושטש וכמעט לא רואים שהתחיל לצמוח לך"
אני אומרת (יאמר בעז"ה): איזה כיף שהתחילו לצמוח לך השדיים! איזה מרגש!! בואי נלך לחנות ונקנה לך את הגוזיות הכי יפות שיש!"
בקטע לגמרי של חגיגה..

ואסביר ומסבירה כמובן שזה מקום אינטימי ואישי שמהיום היא תכסה אותו במה שיעשה אותה הכי שמחה.

לאיך היא תופסת נשיות, מיניות...

לא יעזור מה אני אשלם,. יעזור מה אני מרגישה באמת..

בעיני להפוך להיות אישה, ולהיות אישה בכלל זה הדבר הכי קסום, מרגש ומשמח שיש.

לא כ"כ השתתפתי בשרשור מהמקום האימהי כי בנותיי רק בנות 6...
אבל אני מסכימה איתך מאוד מאוד!

לא אמרתי לשדר לה שבואי נלך לקנות כדי לטשטש, זה בהחלט צורך שמתפתח עכשיו בעקבות השינוי המבורך מאוד מאוד שקורה לך! אז זה משמח! בדיוק כמו קבלת מחזור!

אבל מה עושה אשה? איך מתנהלים עם השינוי הזה...? זה מה שניסיתי לומר...

המטרה ביא כן לטשטש בעיניי... ברור שהחזיה לא מטשטשת אבל המקאה לעומת בלי מזעזע... (יואו בדיוק ראיתי מישהי ברחוב... היה לי קשה להסתכל... לא היה מקום לדמיון....)

זה נותן צורה יותר יפה ומכובדת

אולי כשאת מדברת על מידות גדולות...

במידות שלי החזייה רק מדגישה ועושה צורה.

נשים חושבות שגם יפה ככה... לא בהכרח קשור ממש למידה גדולה...

אם כי אני מכירה נשים שהולכות בלי - יותר בקטע של הזנחה...

נתתן לי הרבה כיונים ונקודות למחשבה

לא יודעת לייעץ לך לגבי העניין של השכבות. אבל בעניין של לתווך- אצלי הבת אמרה שהאזור רגיש יותר, וכל מכה קטנה או התחככות במשהו לא נעימה לה, כך שהמטרה של הגוזיה היא בעצם להגן על האיזור ולשמור עליו. כשהלכנו לקנות עשינו מזה ממש יום כיף של גדולות! רק שתינו, קניתי לה אוכל טעים וכל מיני דברים שרצתה, בגדים וכו'.. ועוד דבר - מישהי פה בשרשור אמרה שגוזיה לא צריך למדוד, בעיניי זה לא נכון.. יש כאלה לוחצות יותר ויש פחות, וגם בהחלט יש מידות שונות. ברגע שהבת מודדת היא יכולה לבחור משהו שמתאים לה בדיוק ויהיה לה הכי נוח.. ואולי גם לגבי השכבות זה יהיה יעיל יותר שתמדוד ותבחר בעצמה.
בהצלחה!!

איך הגוזיה צריכה לשבת על הגוף? צמודה?
ואם יש המלצה לחנויות מסוימות אשמח לשמוע

אבל תמיד כדאי לנסות. 

בבזארים כמו פוזה, ביגוד וזברה בטח יש

ואכן לא כל סוג של גופיה היה לה נח..

לקח לנו זמן עד שמצאנו מה נח לה..

והיא די התרגלה..

כי זה משפיע מה השאר מסביב עושות...
בכל אופן הייתי קונה לה, אפילו בלעדיה, איזה 2 סוגים
ונותנת לה לנסות. גם אם לא תלך עם זה עדיין באופן קבוע, כן תהיה לה האופציה בארון.
אולי תלבש עם חולצות מסויימות או בשבת או עם לבן, או סתם תלבש פעם ב...
אםשר להגיד לה שכשהחזה גדל קצת נהוג ללבוש גוזיה. שתנסה, תמדוד ותלבש כשיתחשק לה.
לאט לאט היא תתרגל וגם תראה שדאר החברות לובשות אז זה יהיה כבר באופן קבוע.

לקנות לה 2 סוגים בתור התחלה, לראות מה נח לה. (אצלי למשל לא אוהבות את הפסים המוצלבים על הגב כי זה פחות נח ללבישה וגם זה יוצא מהצווארון)
יש גם בדים שונים, סינטטי וכותנה שהתחושה שלהן שונה.
יש צבעוניים בכוונה ויש בצבעים נייטרלים...
בקיצור יש המון היצע. מעולם לא לקחתי את בנותי למדוד, תמיד קניתי לפי המידה שלהן ואם לא אהבו העברתי הלאה. נראה לי שזה מביך ילדה ללכת למדוד דברים כאלה.
הגדולות שלי שכבר בשלב החזיות ממש לא אוהבות ללכת לקנות אותן. אפילו שאני ממש משתדלת שזה יהיה במקום שנעים בו ולא שמוכרות חסרות טקט נכנסות לעזור...
יש בנות מגיל 8 שכבר מסתובבות עם גוזיות/גופיות חצי, כך שאין לזה זמן שמוקדם מידי. אצלי הבנות ביקשו את זה כי לכל החברות כבר יש...

לחברות יש. שאלה איתי למה. רצתה לנסות.
וזה הועיל לה. מגן על המקום.
אחר כך נראה לי הגיע הקטע של הצניעות ותחושה מהכיוון הזה.

בגלל שזה בא ממנה בכלל לא היה אתגר לגבי הצורך או השכבות.
היחס שונה לחלוטין בין זה לבין שרוול או כל דבר אחר.

אצלי הילדה בעצמה אמרה לי שפתאום המקום נהיה רגיש וכל מגע או התחככות שם הפריע לה.

אז הסברתי לה שגוזיה בהחלט שומרת על המקום ותורמת לתחושה נעימה ובטוחה יותר.

לדעתי גם הבגדים נראים יותר יפה... אפילו שז תחילת ההתפתחות.

אפשר במקום גוזיה לשים חולצה 3/4 או טי שירט ומעל סראפן ואז זה מצניע והפטמות פחות בולטות. במיוחדנהאלה מבד קצת קשיח כמו ג'ינס. וזה גם באופנה עכשיו.

כלבים לא מוכרים הם אכן בלתי צפויים וזה מפחיד.
אנחנו משפחה חובבת חיות ויש לנו גם כלב. ואני פוחדת מכלבים שאני לא מכירה.
כבר היו לנו נשיכות מכלבים זרים, אחד הילדים שלי עבר סדרת זריקות נגד כלבת אחרי נשיכה, כי בעלי הכלב לא נמצאו כדי להוכיח שהוא מחוסן. ילד אחר נזקק לתפרים לאחר שכלב זר התנפל עליו בפתאומיות. זה היה נורא. אותי פעם נשך כלב בקרסול סתם שהלכתי ברחוב. למזלי היו לי נעליים גבוהות והחור נהיה בנעל ולא ברגל שלי...
אנשים שמשחררים את כלביהם להסתובב חופשי זו פשוט חוצפה וחוסר אחריות.
מצד שני, רוב הכלבים אינם תוקפים סתם. במיוחד כלבים שרגילים להיות משוחררים הם פחות תוקפניים ורכושניים על מקום מסויים. להסביר את זה לילדה זה קצת מסובך ולא יעזור מן הסתם. לכן אולי כדאי להכיר לה כלבים מקרוב.
לקחת אותה להתיידד עם איזה כלב של חברים, במיוחד אם יש כלב קטן שנראה פחות מאיים. אולי לעשות איתו איזה סיבוב עם רצועה, שתלמד להכיר. מכירה כאלה שמתנדבים לשמור על כלבים כשהבעלים יוצאים לחופשה כדי שהילדים יתנסו בטיפול בכלב. זה גם יכול לעזור.
זו בעיה מוכרת, גם אצל מבוגרים. בהצלחה

אחשוב איך אני יכולה לחשוף אותה לכלבים של חברים... בפעם האחרונה שניסינו הכלב רדף אחריה...(מבחינתו כמשחק.. וזה היה גור... אבל היא נבהלה ולקח לבעלים זמן לתפוס אותו...) אבל אני באמת צריכה לנסות שוב כשהכלב קשור...

אבל הבת שלי גם היתה נורא נורא מפחדת מכל מה שזז.
פחדה להוריד את הפח, ללכת לחברה קרובה, להכנס לחדר לבד...

שלחתי אותה לטיפול רגשי באומנות. בגיל 8.
אי אפשר לשים את האצבע במדויק שזהו הגורם - אבל לאט לאט חל שיפור משמעותי.
היום היא בת 10.5 ומתנהלת רגיל לחלוטין.

לקחת לטיפול דרך הקופה או פרטי?

די מפחיד לפגוש כלב משוטט...
הבת שלי בת שמונה וחצי ועדיין לא מעיזה ללכת לבד.
יכול להיות שיעזור לה לקבוע עם חברה כשהיא רוצה ללכת לאנשהו? פחות מפחיד כשנמצאים עם עוד מישהי. (רק ככה הבת שלי מוכנה ללכת .לרוב כשצריך אני מקפיצה אותה, אבל אם יש לה חברה ללכת איתה אז זה גם בסדר מצידה. רק לא בשעות שכבר חושך, שאז יש יותר סיכוי לכלבים משוטטים ובכלל הכל יותר מפחיד).

בעלי אמר לי שכשהוא פוגש כלב משוטט, הוא זורק לעברו אבן, והכלב בורח. אז אם את מחפשת מה להגיד לה שכדאי לעשות כשהיא פוגשת כלב - אפשר לנסות את השיטה שלו. אני לא ניסיתי...
(להבהרה - כלב משוטט אצלנו זה לרוב כלב ללא קולר, שבאמת משוטט, מגיע לרוב מכפרים ערביים באזור. לא סתם כלב שברח מהבעלים שלו. זה כלב שיכול באמת לתקוף, וגם לא מחוסן כמובן).

ניסיתי להגיד לה על השיטה הזאת, למקרי חירום, אבל חברה אמרה לה שזה הופך את הכלב ליותר תוקפני... והיא מאמינה לחברה...
אולי באמת אני צריכה ללוות אותה לכל מקום...
גם אצלינו זה כלבים ללא קולר שמשוטטים... כך שהיא באמת צודקת שזה מפחיד...

לחרדה של הבת שלך.

 

מסכם לך את עיקרי הדברים:

"חרדה היא בדרך כלל פחד מהלא צפוי ולכן הכרת הלא צפוי ובירור מידע על הגורם המפחיד משאיר אתכם במצב של פחד שהינו נורמלי וניתן לשליטה" - מתוך המאמר.

 

"השלב השני הוא הצורך להבדיל ולזקק את הפחד מ-הגדרת הבעיה ולהציף אותו בשיחה בפגישה"

 

מלבד זאת, ערכתי את ההודעה ומחקתי את הקישורים החשודים כפרסומת.

לא הייתי מנסה להשקיט את הפחד
אלא לתת לו מקום. את צודקת, זה באמת עלול להיות מפחיד כשכלב משוטט בלי הבעלים
ילדה בת 7 לפחות אצלי לא הולכת לבד, ואני מלווה אותה
מניחה שביישוב זה אחרת, אז אפשר לומר לה שאם תוכלי תלווי אותה. ואם לא תוכלי אז תחשבו יחד על פתרון

לק"י

אם כן, הייתי שם לפני 700 שנה. לא זוכרת הרבה, אבל נראה לי שמתחת לגיל 5 זה לא מעניין. אולי גם לגדולים יותר.

אולי עדיף לחכות שבנות שהיו שם לאחרונה יענו

צריך לקום בפנייך כל פעם שאת נכנסת לפורום?
עד עכשיו חשבתי שאנחנו באותו גיל 🤔

לק"י

האמת שאת נשמעת לי יותר גדולה ממני, אבל אולי כי את זה שאני גדלה יותר קשה לי לקלוט.

בס״ד

מפעוטה עד יסודי. המיצגים תופסים את העין אז אצלנו כולם היו ״בפנים״ (מבחינת ההרגשה, אי אפשר לצאת פיזית תוך כדי בעיקרון) עד הסוף.

כמה התרשמו / התרגשו / הבינו / התחברו בפועל / יזכרו את המסר? לא נראה לי שמאד... *לעניות דעתי* זה יותר מדבר לקהל מבוגר, ולא לילדים.

בס״ד

יש לי פעוטה, בגן וביסודי.

וילד בן שנה וחצי.
ממש לא התאים לדעתי!
מתאים לבוגרים יותר.
הבת פחדה כי הרוב חשוך ויש סרטים מפתיעים על הקירות, והבן כל הזמן רצה להתרוצץ שם וממש לא התאים..

לשלוח מידי פעם אחד מהם לחבר?

אין תרופת פלא

אני מנסה להפריד כוחות- בנים בחדר הזה בנות בשני או בן ובת סמוכים כאן והשאר בחדר השני- תלוי במצב רוחם.

כשהם עסוקים- הם פחות רבים, צריך להמציא את הגלגל כל יום מחדש, מוציאה חומרי יצירה

מורידה משחקים שלא שחקו הרבה זמן

וכשממש אין לי כח- פשוט בורחת לחדר, נועלת את הדלת ונותנת להם להסתדר.

ב"ה נשארים בחיים....

זה מה שאני עושה. אבל יש לי ילדים גדולים יותר...
תכל'ס הפתרון הוא להעסיק אותם כל הזמן, אבל זה מעייף... (רואות את הפיהוק הגדול שלי? זה כי אנחנו מעסיקים את הילדים כמעט כל הזמן בימים האחרונים... ברגע שלא - יש פה מריבות ותלונות...)

"כשאני כואבת את המכה, כשאני בוכה, ומצטערת,
אני בעצם אומרת שיש פה משהו שהוא לא האידאל מבחינתי."

 

זה פשוט חזק!!!!!!!! בטירוף!

כל הכבוד על ההגדרה המדויקת!

 

זה גם נכון בכללי על גברים(או הורים )  שאומרים שהאישה מתלוננת יותר מדי 

שלא מבינים שבעצם יש פה משהו עמוק, שרוצים לעשות שינוי,

לא רק תלונה וראית השלילי, אלא רוצים שיהיה שינוי וכואב מצב מסוים ..... כי שואפים ליותר

ולא כמו שאנשים אומרים שתסתכל על הטוב וכו' כשרוצים לשנות משהו.... ולא מתיחסים לטענת האדם....

אהבתי ממש , את חכמה מאוד,יישר כח

באמת תובנה ממש חשובה ומעמיקה שהייתה לי.
שמחה ממש שנגעה בך.
זה באמת עמוק וקיומי, שימחת אותי❤