פורום אימהות השלב הבא (עמוד 41)

להריון אחד חיכיתי 5 חודשים והתחרפנתי ממש!
אז אני מבינה שלא משנה כמה ילדים יש..כשרןצים רוצים מאד 😟

הלוואי עלי, נשמע חלום! 

סליחה אפשר למחוק

זה מאוד קשה , מה שעוזר לי (אני גם במצב הזה)

1)

זה להפריד ולהבין שזה שלמישהי יש יותר ילדים ממני זה לא הופך אותה לישות אחרת ממני

היא בנאדם

אני בנאדם

אז לה יש יותר ילדים - אז מה??? זה מה שמגדיר אותי - מס' הילדים? ממש לא....

יש לך ערך בפני עצמך כבנאדם , ובעיקר האופי והמידות שלך זה מה שחשוב 

2) יש תקופות בלי חברות, לכולן, וצריך להשלים עם זה בחיים, ולקבל את זה ולא להלחם בזה, גם לנשים בהריון וגם לנשים אחרי לידה...... יש נשים בחופשת לידה שמקנאות באלו שעובדות כי משועממות כי כולן עובדות- אין להן עם מי "לצאת" בבקרים ועצובות שאף אחד לא בא להתלהב מספיק מהתינוקת, כי כולם עסוקים/עובדים ורק היא בחופשה....

אז אל תקנאי ותחשבי שהחיים שלהן ורודים, ממש לא , אני בטוחה שגם להן יש קשיים, כמו לכולנו בעולם

3) אולי נשימות עמוקות עוזרות להרגע ולא לכווץ את הגוף? יש שיטה שעכשיו אני קוראת עליה שאם הגוף מכווץ כאילו לא ניתן לקלוט ....... לא בטוח שזה נכון אבל מה מזיק לנסות? (זה מעצבן שאומרים להרגע או לשחרר - אבל טכניקת של נשימה זה יותר מעשי ולא כזה קשה לביצוע...)

4) תעיפי אשמה, אם קיימת- זו לא אשמתך שהגוף שלך פועל כך וכך, והן לא יותר מוצלחות כי יש להן יותר ילדים

5) נסי ליהנות ממה שאפשר, החיים קשים גם  ככה תמיד, אז פשוט לנסות למצוא איזה מקור של שמחה עבורך - תחביב, טיול , אוכל או משהו אחר שישמח וינחם את ליבך

6) חברות זה לא דבר מושלם , גם חברות הכי טובות לפעמים יכולות לזרוק מילה פוגעת או עוקצנית, אז צריך ללמוד לחיות בשלום עם עצמנו (תפילה זה כלי טוב לעניין זה) גם בזמנים שאין חברות, כי יש זמנים כאלו בחיים , כך לפחות אני מאמינה ואומרת לעצמי כל הזמן, גם אני צריכה להשתפר בזה, להבין שאנחנו לא סובבות סביב חברות 24/7, איפה שנקרות חברות בדרכך - נצלי הזדמנות להתחבר ולפטפט, אבל כשאין - אז ליהנות מהלבד, פשוט אין דרך אחרת

חיבוק ענק!

תודה על התגובה!

הבת שלי עשתה בגן חובה וזה עזר לה מאוד

את הבטחון העצמי של ההורים
לתת מקום לו, לדברים שהוא רוצה, אוהב, מרגיש (ולחילופין לא רוצה).
כמובן לומר לו דברים טובים ואמיתיים.

מה למשל? 
השאלה הזו דיברה מעט אלי בנוגע לאחד הילדים שלי, לכן שואלת מנצלשת  

לא הייתי מחוברת הרבה זמן.
הילדים לומדים מאיתנו בלי מילים איך להתנהג, איך להתנהל, איך להרגיש, איך להתייחס לעצמם ילעצמנו.
ככל שההורים בריאים יותר בנפשם, ומתנהלים בצורה בריאה יותר, גם הילדים בע"ה יהיו בריאים ובטוחים יותר

לא משנה דרך מה- אומנות, מוזיקה.
מה שהילד אוהב והעיקר שתהיה מטפלת טובה.
אם תרצי יש לי המלצה על מטפלת מצויינת באיזור המרכז/שומרון.

זאת האמת. לפחות לא בגילאים הצעירים.

הבעיה שלא כולם כמונו
והילדים שומעים מחברים

מה שמעתם? (אם הפרטים לא נכונים באופן מנופח כמו שילדים לפעמים עושים- לתקן את זה)
מה אתם מרגישים? לתת להם לשתף ולהביע הרבה אמפתיה לתחושות שלהם- נכון זה לא נעים בכלל ואפילו מפחיד וכו'
יש עוד דברים שאתם מפחדים מהם? (ואז פתאום רואים שלפעמים רגש הפחד יותר נוכח גם ביום יום והוא פחות גדול ממה שאנחנו מציירים לעצמנו בראש על סיטואציות לא מוכרות)
ואז לפי הגיל וההבנה ומה ששיתפו הייתי אומרת משהו בערך כזה: אתם יודעים שאנחנו לא בחרנו מתי להיוולד, אנחנו גם לא נבחר מתי למות ואיך, ויש עוד כל מיני דברים בחיים שאנחנו לא בוחרים ובכל זאת קורים לנו, למשל להיות חולים, למשל אם מישהו מתחיל להציק לנו בלי שעשינו שום דבר, למשל לראות משהו שבכלל לא רצינו לראות כמו חיה מתה...
עכשיו, האנשים שהיו בפיגוע, הם לא בחרו את זה, זה ה' סובב שהם בדיוק היו שם כשזה קרה.
וגם האנשים שלצערנו מתו, זה לא היה מבחירה שלהם. אבל רוב האנשים שאנחנו מכירים- זה לא קורה להם. אתם מכירים הרבה אנשים שהיו במקום ובזמן של פיגוע? אתם מכירים הרבה אנשים שלא עלינו מתו מפיגוע? (או מתאונת דרכים או מחלה וכו')- כלומר, לרוב האנשים זה לא קורה. וצריך לדעת שיש לנו צבא עם חיילים ששומרים עלינו ויודעים ברוב המקרים לעצור את זה לפני שזה בכלל קורה (אם מתפתחות מזה שאלות- להסביר קצת על דרכים לאיסוף מודיעין, על חיילים שמתחפשים לערבים כדי לתפוס את המחבלים וכו'. מותר ורצוי להגיד אני לא מבינה בזה הרבה כי אף פעם לא עשיתי תפקיד כזה, אבל המפקדים בצבא הם אנשים חכמים וצדיקים ויש להם הרבה רעיונות איך לסכל כאלה מעשים).
וזה מאוד מאוד עצוב האנשים שמתו, ואנחנו מתפללים לה' שלא יהיו יותר אנשים שימותו ככה בפיגוע, אבל אם ככה קרה להם סימן שה' החליט שזה הזמן שלהם למות והוא יודע הכי טוב מה צריך.
ואפשר לסיים בפרק תהילים לעילוי נשמת הנרצחים ורפואת החולים ותפילה שלא יהיו עוד כאלה מקרים.

בס״ד

לפני כמה ימים הוא שאל אותי על מה שהיה בבאר שבע. משהו בי חושב שעדיף שהוא ישמע ממני במקום מהחברים (במידת האפשר, תלוי בתזמון וכו׳). אבל בתקופה של מציאות כזאת שזה הופך להיות כמה פעמים בשבוע אני מתלבטת מה כן, מה לא ואיך. תודה על השרשור, עוקבת...

השבוע הבן שלי בן 10 סיפר לי... הוא אמר שהיו השבוע 3 פיגועים.. שאלתי אותו איך יודע? אם שמע מחברים? אמר לי: אני יושב בהסעה (לבי"ס) מאחורי הנהג ומקשיב לחדשות... (הוא אחד שמתעניין ואוהב לדעת מה קורה. קורא גם עיתונים של מבוגרים אם זה משהו שמעניין אותו, כולל כתבות של כמה עמודים...)

יצאו כמה הדרכות להורים במצבים קשים כאלו.
תוכלי לחפש את של מנוחה פוקס לדוגמה. גם בביה"ס שלכם צריך להיות מסמך כזה אצל הפסיכולוגית.

לאחר אסון מרון קרה אצל ילדי בביה"ס עוד אירוע קשה ששוב בעקבותיו יצאה הנחייה של הפסיכולוגית.
בסוף האירועים שונים והתגובות דומות.
כותבת נקודות מהזיכרון, אבל כדאי לחזור ולקרוא את העקרונות מהמקור ולהתאים למצב העכשווי.

* לתת ידע תמציתי, מדוייק, ללא תיאורים גרפיים מיותרים, תואם גיל.
* לאוורר רגשות- לתת לילד להביע את הרגשות שהוא מרגיש. (כולל פחד, שנאה, נקמה ועוד)
* לתת פרופורציות. נכון יש פיגועים אבל יש גם המון המון מקומות שאפשר להסתובב שם ואין פיגועים.
המטרה של הפרופורציות היא לא להכניס עכשיו את הילד לפרופורציות אלא יש לזה השלכה להמשך. לא זוכרת מדוייק. אבל הכוונה לא שאם הילד מפחד אס לומר לא "פרופורציות".
* לתת הנחיות פשוטות וברורות מה הנהלים החדשים. (הקורונה זה היה לחבוש מסיכה, עכשיו זה תלוי איזור ורגישות בטחונית) רשימת עשה ולא תעשה.
לדוגמה: להסתובב רק עם חברים, לנעול דלת כשההורים לא בבית וכו'.
* אפיק של עשייה שקשור לנושא- למשל אריזת ממתקים לכוחות הביטחון. (במקרה של פטירה הפסיכולוגית נתנה דוגמה שהחברים ילמדו משניות לעילוי נשמתו)
* לשמור על שגרה כמה שיותר. להמשיך לצאת לעבודה, ללכת לביה"ס, לנסוע בכבישים וכו'.

בנוסף לכל אלה לדעתי האישית כדאי גם להוסיף את העניין האמוני והשגחה פרטית וגם השליחות לגור בא"י. (באופן תואם גיל)

בתפילה שישוב השקט במהרה 🙏

שאל אותי מה יהיה עם הפיגועים?
ספרתי לו שהייתי נערה, אוטובוסים היו מתפוצצים, אח״כ למדו למנוע אותם.
הזכרתי לו שהוא היה קטן היתה מלחמת צוק איתן, וגם היא נגמרה.
וגם הפיגועים יגמרו, מקווה שמהר.
זה סיפק אותו.
וגם אני ובעלי משתדלים לא לפרט על הפיגועים, ולא לעורר חרדות גם אצלנו וגם אצל הילדים.

ועל מחבלים מתאבדים.
כל פיגוע מעל עשר, עשרים הרוגים.
ענית לו יפה לדעתי.
אני חושבת שזה גם יכול להיות מקום נכון להסביר את מהות המלחמה שלנו פה. להסביר שהם נלחמים בנו רוצים שלא נהיה פה בארץ אבל אנחנו באים עם הכח של עם ישראל, עם זכות אבות, עם הבטחה אלוקית, וכו' וכו'

שצריך לקשור מלחמה עם החיים בארץ.
ההסתכלות שלי היא, שאנחנו חיים זה לצד זה עשרות שנים, מידי תקופה יש התפרצות של לוחמת גורילה מצד הקיצונים שבהם, הלוחמה הזו פוגעת בנו, אבל היא לא בפרופורציה ליכולת שלנו.

המטרה של הפיגועים הללו היא ליצור את התחושה של פחד ולחימה, ליצור שיח כזה גם מצידנו, לא צריך לתת להם להשיג את המטרה.

אבל זה כנראה לא המקום לדיון.
אני בשאיפה שלא נחיה לצידם עוד עשרות שנים...וגם הם.
מישהו פה יצטרך להכריע בסוף...

קודם כל ילדים בעיקר ביסודי גם צעירים שומעים. והרבה פעמים שומעים מחברים שמועות על גבי שמועות ואפילו גרועות יותר ממה שבאמת קרה.
לכן לדעתי כן לידע במידע ענייני בשפה כמה שיותר נקיה ופחות גרפית וקשה;
לדוגמא היה נסיון של מחבל לפגוע ביהודי שנסע באוטובוס, ב"ה הרגו את המחבל והיהודי נפצע ונתפלל שיבריא מהרה.

לתת מקום להבעת פחד או דאגה ולא לשלול אותם!!
להגיד לילד שזה באמת מפחיד.
אחרי שמאפשרים לילד (וכמובן לעצמנו!!) לשהות בפחד לרוב זה יעבור מאליו ואפשר לדבר על מה עושים. למשל מתפללים, מתכננים מה לעשות אם חלילה יקרה, מדברים על התמודדויות של עמ"י בעבר, על הצבא או מה שרלוונטי מבחינתכם.
אם יש אפשרות לתעל את הרגשות לעשיה כמו תפילות על פצועים או המצב, להכין אוכל לחיילים, לשלוח מכתבים לפצועים, או כל דבר רלוונטי אחר גם טוב.

שנתבשר בשורות טובות

אשמח לשמוע גם.

בהצלחה @בשורות משמחות

בע"ה אחרי פסח מתחילים עם יועצת גמילה
אנחנו לא מעירים בלילה, כי לא רוצים להוריד ממנו את האחריות, אלא מסבירים שהוא מסוגל לקום וכשיהיו כמה לילות עם טיטול יבש נוריד

אבל איך הוא יבחין שהוא באמת לא עושה פיפי בטיטול?
כשהוא בלי טיטול ומפספס הוא מרגיש אני יודעת כי הוא בוכה כמה דקות וממשיך לישון.. אז לפחות הוא מרגיש רטוב עם טיטול אין לו הבחנה כי זה נספג בטיטול

ולכן לא ראיתי עניין להוריד את הטיטול.
הורדנו לכמה לילות לאחרונה, הוא מפספס וממשיך לישון ובבוקר קם ובטוח שהיה יבש כל הלילה, אבל לפי הריח אני מבינה שלא...

זה בכלל לא עניין נשלט כמו ביום. זה פיזי לגמרי. ארבע ארבע וחצי שכתבתן פה עוד קטנים. למה להסתבך? בגיל הזה הם מקבלים את המציאות כמו שהיא. אחרי שבוע שבועיים יבשים תורידו. מתי שזה יבוא. גם אז עשויים להיות פספוסים. אבל ממש לא ברמה של אם מורידים ללא בשלות.

שיש ילדים שרק הגיל עושה את שלו.
ואני מדברת על גיל 6, 7, 8 ואפילו 9...
זה מה שנקרא הרטבת לילה.
וכמו שהרופא ילדים אצלנו אמר לאחד מילדנו- כל אחד יודע רק על עצמו, אבל הרבה ילידם בגילך הם בדיוק עם אותה התמודדות. זה מאוד מאוד נפוץ.
מתישהו מורידים, מנסים כל מי שיטות ולומדים למצוא את הפתרונות כדי לחיות עם זה.
ובמקביל אפשר לנסות זמזם לילה, ושאר עניינים. אפשר להתייעץ גם עם הרופא ילדים.

ואישית לדעתי להשאיר חיתול בלילה עד גיל כזה 4.5, 5 זה גיל כבר גדול. ילדים בגן ומדברים והילד יכול להרגיש תסכול ושהוא קטן...

אני באותה מציאות ילד בן 4 וקצת, עושה כל לילה במיטה אלא אם ניקח אותו פעמיים בלילה ......
מחכים עוד שנה שיגדל קצת ואו שיעבור לבד או שנטפל בזמזם או מינרין....

יודעת שזה גנטי ואצלינו היו 2 ילדים שהרטיבו עד גיל גדול יחסית. (האחרים לא)
הבת גיל 6, הבן 8. וזוכרת שהאחים שלי היו מרטיבים גם בגילאים יותר גדולים. בסוף זה עובר ב"ה.
הרבה סבלנות

(והיו תקופות שניסינו להעיר. שום דבר לא עוזר. זה היה לקחת ילד ישן לשירותים ואחר שעה לראות שהאויב בכל זאת..)
ומוריד בטחון עצמי
אצלנו השדר הוא שהגוף שלו עוד לא מוכן אז כדאי להיות עם טיטול.

לדעתי כל עוד אין לו בשלות אז למה לגרום לו לקום רטוב ולחוות את החוויה הלא נעימה של הקימה רטוב? הוא לא שולט בזה...

אבל תשאירו חיתול בגילאי 5-6-7????
לכן אנחנו לוקחים אותו פעמיים בלילה בתקווה שבבוקר יקום יבש
ושוב, מחכים לגיל 5 או 5.5 שאם לא יעבור נתחיל לטפל. בנחת

הבת שלי עוד חודש בת 6....
זה מה שנכון לה...

אני יודעת שזה יקרה ואני לא מאמינה בעזרים חיצוניים מספיק... אולי הם יעזרו אבל לא שלמה עם הדרך...

לי אישית קשה עם חיתול לילד בוגר...

אצלינו הזמזם ממש עזר לבת שלנו (לבן לא ממש, רק הזמן עשה את שלו)

בהצלחה בע"ה

ותודה על השיתוף...

את צודקת במידה מסויימת... יותר קשה לי אבל לקחת את הגוף הישן לחלוטין שלה... וזה גם לא בהכרח עוזר.... היא לא תמיד עשתה... קיצר...

שיהיה בהצלחה לכולנו!

עזרים חיצוניים (כמו זמזם) אמורים להשפיע על המוח ללמוד להתעורר. בהתחלה מתעוררים באופן מלאכותי באמצעות הזמזם וקמים אחרי שכבר התחיל לצאת. אבל אם מצליחים באמת לקום כל פעם מיד, המוח אמור לקשר בין התחושה של שלפוחית מלאה לבין קימה, ולגרום לגוף להתעורר מזה לבד.
(בתור ילדה לא הבנתי את זה ולא הסבירו לי, אז שנאתי את הזמזם שנתנו לי, ולא ממש שיתפתי פעולה ולכן הוא לא עזר. בסוף עבר לי לבד, אבל בגיל יחסית גדול. אבל אני חושבת שאם מבינים את זה, זה יכול גם לעזור להצליח יותר).

האמת שקיבלתי הסבר כזה... אבל עדין לא מצליחה לשחרר... אבל אולי אבין שזה כמו לתת לילד קביים ובהמשך לומד לבד כי זה מחזק את השרירים...

אנחנו מנסים בע"ה אחרי פסח ייעוץ גמילה שיעזור לנו לבדוק אם זה פיזיולוגי או לא.
ואם יהיה פיזיולוגי אתייעץ עם היועצת אם לדעתה כדאי להשאיר את הטיטול או לא.

החשש שלי הוא שהאח הקטן יגמל גם יום וגם לילה לפני הגדול..

אשמח שתשתפי אותי אם באלך! 🥰

לסחוט אותו קצת לתוך המים ולהשאיר אותו שם
להפעיל את המיקרו עם הקערה והלימון עשר דקות בעצמה גבוהה ולנקות

חצי מים חצי חומץ

ל-10 דק' להפעיל את המיקרוגל

ולהעביר סמרטוט על פנים המיקרוגל בסיום (אולי לחכות טיפה שיתקרר, אם רותח)

שמלכה להשכיר
חפשי שם..

אני היום בירושלים
צפונית שכמוני
אשמח להכוונה איפה אפשר למצא

איזה סגנון של שמלה?

ארוכה, קצרה...

מצאתי אצל הלל עיצובים

ויש את רשת מקימי. לא יודעת מה הסגנון שלך ...

באמת התפספסה לי ההודעה הזו! צריכה לראות אם השעות יתאימו לי, וגם- לפני פסח? אחרי פסח? לפני נראה לי אין מצב

ברוח הגישה ההיקשרותית התפתחותית.

דהיינו,
הילד צומח מתוך מערכת יחסים עם הוריו, ולכן הקשר הוא הדבר הכי חשוב
הבנת עומק של תהליכים רגשיים בהתפתחות הילד
כדי לתת לו את התנאים הטובים לצמוח
מתוך אמון בכוחותיו, גם כאשר מופיעים משברים ואתגרים (והם תמיד מופיעים).
ההתנהגות היא רק סימפטום לתהליך רגשי פנימי שצריך לתת לו מענה, ולכן עיצוב התנהגות, הרחקה, ענישה - לא יועילו.


זו גישה שמתאימה לכולם, ובמיוחד למי שיש לה ילדים רגישים.

תיתי2 ביקשה ממני לרכז את הרישום, ולתאם מול המתעניינות.
אז מי שמתעניינת במפגש יכול לפנות אלי, ואשלח לה את כל הפרטים במסר/שיחה.

אם יהיו כמה נשים שרוצות לעשות את המפגש לפני פסח - נעשה לפני פסח. ואפשר לעשות מפגש חוזר גם אחרי פסח למי שמעדיפה אחרי. (נדון לגבי מועד המפגש כבר בפרטי. התייחסתי לפסח פה בעקבות השאלה של @פנסאי...)

אם תהיה עוד מישהי שרוצה מפגש לפני פסח - יתקיים מפגש בשבוע הבא בעז"ה.
בכל מקרה יהיה מפגש אחרי פסח, לכל מי שרוצה.
עוד פרטים באישי...

עם מים קרים/ חמים/ סודה
מכשיר חכם שמכיר את השימושים ומחמם את המים אוטומטי לפי הזמנים שבהם משתמשים.
שלמתי לפני שנה 4800 כולל שירות ל3 שנים החלפת מסננים ונורות סינון, כולל 4 מיכלי סודה רב פעמיים.
תשלום נוסף אני משלמת כל פעם שמזמינה משלוח שיחליף מיכלי סודה רקים במלאים (3 ב99 שח)

מאד מרוצה, הבאסה היחידה שאי אפשר להשתמש בשבת.

אבל קצת שונה- כל ילד צריך להיוולד עם בייביסיטר....

תודי שזה יעיל!

 

ולהמצאה שלי- לקום בבוקר ולהיות לבושה (בלי להתלבש, שונאת את הפעולה הזו...)

שיער שמסתדר מאליו.

בגדים שנוח לישון איתם בלילה (וכמובן, שמכבסים את עצמם על הגוף, וככה לא צריך להחליף אותם...)

לפי המינון, מקבלים את שעות השינה המבוקשות.

וגם גרסה כזו בסירופ - מותאמת לילדים ולתינוקות סרבני שינה

כי אז אני אשן 24 שעות...

נראה לי לא הובנתי.

זו לא גלולה שיוצרת תנאים אפשריים לשינה.
זו גלולה שמטעינה אותך *כאילו* ישנת, את לא צריכה לעשות כלום. אבל דקה לאחר נטילת הגלולה, את מרגישה כאילו ישנת שמונה שעות.

@מתואמת

אם כי לפעמים יש משהו כיף בלשכב לישון ו"לברוח" מהעולם
בכל אופן - לילדים אני עדיין מעדיפה סירופ הרדמה של ממש (שני הגדולים שלי עברו ניתוחים בצעירותם. תמיד אמרנו שחבל שלא פילחנו קצת חומר הרדמה מחדר הניתוח לשימוש ביתי על הילדים...)

מה אמא תמנון אומרת בזמן ארוחת הערב? ''סבלנות ילדים יש לי רק שמונה ידיים''🙂
האמת שהבן שלי אלוף בשדרוגים. בעיקר כאלה שנועדו לטפל היטב בכל הרשעים שרוצים להרוג יהודים.
אבל לענייננו, פשוט אמא שמשכפלת את עצמה בזמנים מסוימים.
נראה לי פעם כבר הציעו פה...
בשעה שש בערב אמא הופכת לארבע אמהות.
יש אמא מכינה ארוחת ערב
אמא מקלחת
אמא עוזרת בסדר והכנת מערכת ובגדים למחר
ועוד אמא שעבורה אך ורק בלהקשיב להגיגי המתבגר שלה שחייבים להתבטא דווקא ברגע זה

שבן הארבע שלי כבר הפנים שאין לי כמה ידיים
אם אני באמצע ולא פנויה, אז הוא כבר משלים אותי "כי יש לך רק שתי ידיים, אז את לא יכולה להעשות הכל ביחד".

אגב איברים בגוף, הוא בטוח שיש לי עיניים בגב. פעם הוא זרק את הכיפה שלו על הרצפה (זה היה חלק ממופע בו הוא הדגים לאחיו הקטן איך לעשות שטויות) ומיד הסתובבתי ואמרתי לו להרים. אז הוא שאל בתמיהה "מה? איך ידעת שזרקתי? יש לך עיניים בגב??"

כדורי סבלנות שלוקחים כשעומדים לאבד את זה.
כדור שהופך יום נאחס למוצלח במיוחד

משהו אוטומטי במיטת ילדים, שמהרגע שהוא נכנס אליה בלילה, אין אפשרות לקום עד הבוקר חחח

(חוץ משרותים )

יצרנו "כלוב" מהמיטה שהתאומים ישנו בה... אבל זה היה כשהם היו בני שנתיים-שלוש (ואני לא רוצה לתאר אילו שטויות שקשורות בשירותים וטיטולים הם עשו שם...)

כלוב נשמע רע חחחחחחח (צוחקת כמובן, הכל על דרך הבדיחות...)

איך שאני יוצאת לעבודה
ומנקים ומסדרים ןמכבסים ומבשלים ועושים הכללללללללל

שתיתווסף עוד שעת שינה בלילה

או שתינוקות יאכלו כל 6 שעות וישנו לילה שלם

אפילו שזה נושא שנורא מעסיק אותי.

דבראשון: להכין ולהדריך יותר את הילדים מאשר את הסבים
1. מדין כיבוד הורים
2. מבוגרים יותר קשה להם לעשות סוויץ' וזה מפריע להם באמת
3. מילגים את יותר יכולה לדרוש וגם לאכוף.

בנוסף: לחשוב טוב אם הזכות לשבת יחד בשולחן הסדר שווה את המתח של הילדים או הכעס שלהמבוגרים
זו סעודה מאודדד ארוכה ואפשר בהחלט להרגיש קשר לסבים גם בסעודות יותר קצרות בחוהמ.
ברור שזו זכות גדולה. רק לבדוק שלא יצא שכרו בהפסדו...

מוסיפה: לתת לילדים חדר עם אור ולגו או משחק אחר שמעניין אותם בשביל שיפרשו כשמתחשק להם..


(אני גם הייתי מנסה לא להכניס את עצמי לזה. ומעדיפה סדר פרטי עם רק הילדים שלי. בהצלחה לכם!)

תודה רבה!
אין חדר כזה. אנחנו עוד בחיפושים אחר רצפה ללון בה

ושלהם דברים בגיל הזה יותר מפריעים
תודה רבה לך!!!

ואני לא מסוגלת לחשוב על לבוא רק בחול המועד.
באמת במשך השנה פחות באים לשבתות בזכות עצה טובה שקראתי כאן בפורום אנחנו באים יום קבוע באמצע שבוע.
אבל ליל הסדר -שזה לילה משפחתי "למען תספר באזני בן בנך" לא נראה לי שייך להשאיר לי את ההורים לבד עם הסבים,מספיק כל הזמן הם מטפלים בהם,אז שגם יפסידו מזה ובלילה הסדר יהיו בלי נכדים?
וגם הם מאד הקפידו לנסוע להורים שלהם לליל הסדר עד שההורים שלהם הזדקנו,ועברו אליהם.אז אני רוצה לכבד אותם מעט שבמעט ממה שהם עושים.

(אצלנו זו אחת הסיבות שהחלטנו לחגוג בבית... אמנם הסבים שלי כבר לא היה בחיים כשהתחלנו עם זה, אבל ההורים של בעלי קרובים לגיל שהם היו בו...)
מצטרפת לרעיון של חדר אחר שבו יוכלו לשחק כשקשה להם. ואולי להכין ביחד איתם דברי תורה קצרים שיאמרו בנקודות מסוימות בהגדה - ולהודיע על כך מראש לכל הנוכחים בסדר - וככה זה יחזיק אותם בריכוז ובעניין לזמן שבו הם אמורים לדבר.
אשריכם!

עכשיו אנחנו מכינים את הדברי תורה לליל הסדר.חשבתי לבחור מה שירצו,
אחרי מה שכתבת נחפש דברי תורה ברווחים מסויימים."הציבי לך ציונים".
תודה רבה!
ואת ממש צודקת - בהרבה משפחות הסבא וסבתא בעצמם הם כבר בגילאים כאלו.
יפה לכם שהייתם ערניים לזה

שאני ממש מתרגשת לקרוא אותך!

את נשמעת אישה ואמא ובת כל כך כל כך טובה!

עם רצון להיטיב! מלאת הבנה והכלה! ורגישות לזולת!!!

 

איזה כיף למשפחה שלך שזכתה בך!

שימחת אותי מאד במילותייך החמות.תודה רבה!!!
זה היתרון בפורום- את רואה רק את שאיפותי ולא את חסרונותי

איזה עין טובה ולב אוהב. ממש מרגש!
כמה רעיונות שעלו לי:
1. להושיב את השובבים הרחק מהמבוגרים.
2. אם באמת מדובר בילדי קשב וריכוז שמטופלים תרופתית, להתאים את הטיפול לליל הסדר (למשל לקחת כדור גם אם לא לוקחים בדכ בשבת/חג, לקחת אחה״צ במקום בבוקר כדי שישפיע בלילה.
3. מודעות של הילדים- להסביר להם מה קשה לסבא רבה, לסכם על זמנים ספציפיים שהם מאד מתאמצים (למשל בקידוש) ולהבטיח פרסים על התנהגות יפה

הזכרת לי שליל הסדר אחד היה לי עצוב בגלל מחשבה שכזו😣
הם לוקחים ריטלין ארוך,וביקשתי במיוחד מהרופא עצה והוא אמר להזיז את הזמן ולקחת קצר לליל הסדר. התוצאה היתה נוראית הילד ששמח בלי הפסקה וחיכה לליל הסדר כל השנה ישב כמו בובה בדיכאון.😥 והרגשתי רע שאני במו ידי גרמתי לזה.
נס שלרטלין הקצר פגה ההשפעה אחרי כמה שעות ומאחרי שולחן עורך הוא הצליח לשמוח ולהיות שותף.

רעיון מעולה גם להושיב רחוק. אפילו לצורך העניין סבא לא ישב בראש השולחן אלא באמצעו ושמנו את כל הבקבוקים לידנו כדי להסתיר מה שקורה באזורנו

לקחתי איתי את הפרס על הקידוש.ננסה בקטן כבר השבת בביתנו.
תודה רבה!

לפעמים אני מרגישה שאמהות אחרות פשוט לא מבינות אותי ולא יודעות מה עובר עליי.


הריטלין הרגיל שהוא לוקח גם עושה לו כאלה תופעות? אם לא, אולי לקחת את הרגיל בשעות אחה״צ?

נראה לי אצלנו יש רגישות מיוחדת לרטלין.
רק להזיז את השעה כבר משפיע לא טוב.
תודה רבה לך!
רעיון נהדר פורום כזה! באמת יכול להועיל!
לא קל שאת מרגישה כך😟.
אני מרגישה שלכל אמא יש התמודדות עם הילדים שלה ושכמו שאני לא מבינה את ההתמודדות שלה,היא לא מבינה את שלי
אבל כמובן שעודד אותי שהבנתי אותי💞

להסביר לילדים מראש מה הולך להיות, כמה שיותר שידעו מראש ולא יהיו מופתעים.
בנוסף, גם להגדיר מראש דברים מותרים ודברים אסורים. (למשל ללכת לחדר השני לשחק, אולי לחשוב על אופציה מוציאה מרץ כמו מקפצה למשל, וגם לפרט כמה שיותר מה אי אפשר לעשות כי יש עוד אנשים בשולחן ויש הרבה כלים שבירים ויין שעלול להכתים .... )

תודה רבה!

סבתא שלי מתעייפת מאוד מהר וברור לי שתלך לישון מוקדם.
אני לא יודעת מה ההורים שלי יעשו בנידון השנה.
אצל חמותי בשנה הראשונה שהייתי שם עשו מגיד קצר (רק קראו את ההגדה) ובשולחן עורך איפשרו לדבר בדברי תורה ולהאריך בסיפור יציאת מצריים, הצגה לילדים וכולי.

לא יודעת אם זה רלוונטי וקשור בכלל לקושי שהעלית. כתבתי ומחקתי וכתבתי שוב כי אולי זה כן יעזור..
אם הסבים יהיו מעוניינים בפתרון כזה, אבל זה יכול להקל גם עליהם וגם על הילדים (זמן מוגבל וקצר יותר לרסן את עצמם)

תודה רבה שכתבת ( כמה פעמים!!)

בשבת הזו כבר עשינו מבצע לפי הרעיונות הנהדרים שהיו כאן.
הכנו כרטיסים עם משימות ובמשך הסעודה מי שעמד במשימה קיבל כרטיס. ב""ה זה היה מאד מוצלח,באמת עוזר להם להבין ממוקד- כאן שומרים על שקט,כאן עומדים ליד ( בערך) השולחן וכו' בעז"ה מקווה שימשיך כך גם לליל הסדר.
ולשאלת המשך למבצע הזה.

יש סיפור מפורסם של הרב יונתן איייבשיץ על החתול במגפיים שהוא הוכיח להם שחתול נשאר חתול כשלמרות שאולף להיות מלצר הוא זרק הכל ורדף אחרי העכבר.

מחפשת רעיונות איך להכין אותם להתנהג כמו שהם יודעים גם כשה"עכבר" מגיע.
אני הרבה פעמים רואה את ה"עכבר "הזה,ולפי מרפי דווקא ליד הסבים המבוגרים העכברים מגיעים ...
( דוגמא אחת למה אני מתכוונת- ילד שלא מסוגל לא לטעום מכל דבר שרואה, מכניס ידיים לכל צלחת... הוא יודע שזה לא מתאים,שלא נעים,שאסור... יודע להסביר את זה לאחים הקטנים,אבל כשרואה אוכל שהוא אוהב הכל נשכח...)

טוב, זה לא מאוד ריאלי כמובן, ואני מעריצה אותך ממש על כל המאמצים שאתם עושים בשביל לעבור את הסדר בכבוד מקסימלי להורים והסבים, זה כל כך מיוחד!!

חוץ מזה, זה מצריך כל כך הרבה עירנות שלכם לסיטואציות והילדים, שזה מתיש לי רק לחשוב על זה- אז שוב אני מצדיעה!!

בקשר לעכברים בזמן אמת- נראה לי שאין מנוס מלהיות עירניים ולנסות לתפוס את הסיטואציה ממש בראשיתה ואז לתזכר ולצ׳פר תוך כדי את ה״חתולים המאומנים״ אולי לחלק להם מטבעות/שטרות/אגוזים (או דמוי כמובן) בנדיבות ואחרי החג להמיר לכסף אמיתי או בבוקר כבר להמיר להפתעה שווה ככה גם בזמן המבחן יהיה להם עוד דרבון- חוץ מההרגל, להתאמץ להישאר עם המגפיים.

בקשר לדוגמא, אפשר לסכם עם הילד מראש שאת מכינה לו שקית או צלחת עם דוגמיות של מה שיש בשולחן או תחליפים ראויים וכל פעם שאת רואה שהוא מושיט יד, את עוצרת אותו ומציעה לו את התחליף שהוכן מראש.

ושוב, כאחת שיש לה ילדים נורמטיביים כנראה, אבל ב״ה פעילים ושובבים מספיק, אני מעריצה אותך פי כמה וכמה על האתגר והראש החיובי והטוב שאת באה איתו!

פשוט זכו הילדים שלך!

זה ממש רעיון נהדר!
אנסה להכין לו צלחת שלו,
ולוקחת את מה שכתבת לעבוד עליו כבר בשבת הקרובה.
שבת שעברה עשינו כרטיסים מהרעיונות שלמדתי כאן, בעז"ה ננסה להשבת להוסיף משהו כמו המטבעות.
תודה רבה לך!( וגם תודה על המילים החמות,באמת זה ממש נחמד בפורום שרואים בך את הדברים הטובים,ולא את כל החסרונות)

יכולה לספר לך מה הוריד את המתח אצלנו. את כל החלק הראשון עד שולחן עורך עשינו בהסבה בסלון. חלק על הספות והכורסאות וחלקנו עם כריות על הרצפה. כך שהתזוזה של בעלי הקוצים הייתה פחות בולטת כי לא זעזעה את כל השולחן ולא ככ שמו לב שהם לא ממש יושבים. אז ככה אפשר היה להתיישב ולהתכרבל ליד סבא, סבתא, אמא ואבא בלי שזה ממש ערער את הסדר. היה קל גם יותר לשים משחקים ליד כי ככה יכלו לשחק ועדיין להיות באהזנה לסדר. מעבר לזה המון פעילויות לילדים (חידות נושאות פרסים, פרס על דברי תורה, הגדות מעניינות ועוד). בסופו של דבר כמו שאמרת אלו הזכרונות.

 

בהצלחה ומאחלת לך עוד שנים רבו של חגיגה מתוך בריאות, הרחבת הדעת ומשפחתיות.

של לעשות את החלק הראשון של הסדר על הספות.
אצלנו זה יצר כאוס של לכלוך, בלאגן, שפיכות יין, הפיכת הקערה וחוסר ריכוז כללי..

בשנים האחרונות החזרנו את הסדר לשולחן ונהיה יותר רגוע.
ואנחנו לא בלחץ כשילדים יורדים מהשולחן תוך כדי..
גם לי יש 3 ילדי קש"ר בלעה"ר

או שלדור המבוגר אצלכם זה לא מפריע. לכותבת הפוסט הפותח זה כן מפריע וכן יוצר מתח כל שהוא מול הדור המבוגר במשפחה. 

 

בכל מקרה, כאמור, אצלנו זה עבד והפותחת תוכל לקחת ממה שהוצע לה כאן מה שמתאים לה ולמשפחתה. 

אנסה לראות אם נקבל את הסכמת המבוגרים לרעיון...יכול להיות שקשה להם לשנות מהרגיל ,למרות שבאמת בציורים של מכון המקדש- הם הסבו על ספה ולא על כסא.
תודה רבה!

בקשר לאיטום- השתמשת בפלסיק הלבן (או התכלת) כדי לסגור את השקית טוב, לפני השאיבה?

לא חייב לקפל את הבגדים, אבל כשהם מסודרים השקית מכילה יותר.

והיא גם יותר שטוחה, אז יותר קל לסדר בארון או מתחת למיטה)

וגם- אני אוהבת לשים פתק גדול בתוך השקית, עם כיתוב כלפי חוץ, מה יש בתוך השקית.

(למשל- בגדי חורף בנות, גיל 4)

 

שקיות ואקום הם לשימוש חוזר

 עד שהם מתחוררות. או נקרעות...

שימי לב לקפל בגדים עם רוכסנים או כפתורים- כלפי פנים.

 

בהצלחההה!!

 

ניסיתי לסגור עם הפלסטיק הלבן, לא בכל השקיות זה עבד... אולי כי יש בהן יותר מדי בגדים? אם אקפל יפה את הבגדים בשקיות אז זה יעזור?
(מתלבטת אם יש לי כוח לזה... גם ככה את המיון עשיתי בחצי כוח... השאלה איך נצליח לאחסן כמו שצריך את כל הבגדים בלי הואקום)

הפס של הפסגור (הבנת למה אני מתכוונת? מה שאמור להאטם) לא יושב בול אחד על נהשני ואז נהיה כמין בועה שלא מאפשרת להסגר.

 

וצריך להשאיר בערך 10 ס"מ מהפתח- ריק לךגמרי

הם יכנסו יותר מסודר...

דבר שני, אני פעם קניתי פעם והתאכזבתי, לא חסך לי יותר מדי מקום, כנראה לא הצלחתי ליצור את הוואקום מספיק טוב…

דבר שלישי, נשמע שלשימוש חוזר.

אבל בגדול נראה לי שיש איכויות שונות וסוגים שונים. אולי זה משפיע.

וגם, איך את שואבת את האוויר עם משאבה ידנית או שואב אבק? יש מצב שזה משנה את התמונה.

גם אני קצת מאוכזבת... למרות שחלק מהשקיות כן "נשאבו" טוב.
טוב, זה מה יש 🤷‍♀️

אם היא לא איכותית היא גם לא מצמצמת את עצמה כמו שצריך..
לגבי שימוש חוזר, אני שמתי כמה פעמים בשימוש חוזר ונהיו לי כתמים צהובים על בגדים לבנים. לא יודעת אם זה כי השתמשתי שוב או כי אולי היו בגדים שהכנסתי מהארון בלי כביסה קודם...

העניין הוא שמאותה חברה - חלק מהשקיות התכווצו טוב וחלק לא...

יותר בגדים ייכנסו אם תקפלי.

וגם זה יישאב טוב יותר להיות שטוח ויותר מסודר בארון

וגם כשתפתחי לא הכל יהיה מקומט מדי

(דרך אגב, בעיקרון הפורום הזה מיועד לנשים בלבד. נשמח אם זה יכובד...)

בס״ד

תסירי את החלק המוצק של השוקולד עם מים קרים (אני אוהבת להשתמש הספוגי שבת מפלסטיק קשיח כדי לגרד את החלק המוצק של הכתמים). אפשר גם עם קצת סבון ידיים. לפי דעתי זה ייצא כבר ככה. אבל ליתר ביטחון אפשר לרסס עם ואניש. לפי ניסיוני שוקולד (בקוביות, ויש לי בעיקר ניסיון עם מריר) נעלם ממש בקלות (לעומת שוקו חם, מעדנים וגלידות שוקולד שהרסו לי לא מעט בגדים. אולי יש למשהי טיפ).

בהצלחה!!

בעזהי"ת

 

אז אחרי שקיררת והורדת את המוצקים- על הכתם שנשאר שימי פיירי.. או סבון כלים טוב אחר..

לא נסיתי. סתם השערה

הקורןנה או החיסון

בדיוק אתמול חשבתי על זה, שילדים זו הברכה הכי גדולה אבל מעייפת מאוד.
איך אמא שלי הייתה אומרת לפעמים?
יש לך מזל שאתה חמוד ;)

ולגבי הצבעים, בגלל שאת נגד אוקראינה או נגד מכבי תל אביב?🙈🙈

שבהרבה מדינות אחרות כמו ארה''ב ועוד אסרו את השימוש בהן ורק בישראל עוד מותר...
יש עוד כמה צבעי מאכל כאלה.
אבל הטרטזין והצבע הכחול הם הכי גרועים

ואיזה אמא וילדים אלופים!!!
לגמרי הפנימו את החינוך שלך!!!!

רגע גם במנטוס וקרטיבים זה ככה?

לק"י

מנטוס תבדקי מה כתוב על האריזה.

קרטיבים- הכחול לדעתי כן, הצהובים רובם עם צבע מאכל טבעי.
מנטוס, אני צריכה לבדוק, לדעתי אין שם טרטזין

דווקא בהרגשה שלי יש פה בארהב הרבה יותר שימוש בצבעי מאכל (זרחניים) מאשר בארץ.

יש פה בסופר בקבוקי שתיה שרק מתארות את הצבעים שלהם אני חוטפת בחילה, וגם השלוקים והקרחונים תמיד נראים לי עם הרבה הרבה יותר צבעי מאכל מאשר בארץ.

מצד שני, אף פעם לא טרחתי לקרוא יותר מדי את רשיצת המרכיבים או להשוות בין כחול לכחול…

לגבי כל צבע מאכל.

ולא בריא, ככה שמתאים לי שהם לא יתקרבו לכל סוג של צבע מאכל זרחני שכזה…

אבל כזה מבחר צבעוני במשקאות ראיתי רק פה… קטע!

תתפלאי🙂
לא שזה הופך את המשקה למשהו סופר בריא...ממילא זה מפוצץ בסוכר וחומרי טעם וריח

אבל אני אנסה לראות מה כתוב על זה באמת..

המנטוס הורוד בטעם דובדבן הוא צבע מאכל מתמצית סלק.
אני מניחה שאם ככה, גם שאר הצבעים הם טבעיים, אבל שווה בדיקה

אצלנו אנח ו ממש משתדלים כל השנה שלא יאכלו סוכריות מכל הסוגים

אז עכשיו קנינו עדשים ועשינו איתם הסכם שעל כל סוגריה שהם זורקים אנחנו ניתן להם במקום זה כמה עדשים
ב"ה זה ממש עבד טוב והם בגיל ובשמחה זרקו את הסוכריות לפח ונהנו מהעדשים

והצלחתי גם לזרוק הרבה בלי שהם שמו לב
אז סה"כ עבר בשלום

שהעדשים עם צבעי מאכל טבעיים...

ובאמת רעיון על הירקות הילוכים,באמת שיהיה איזון

לק"י

אני אמרתי לילדים שלי לאכול בבוקר קודם פירות לפני השטויות. לפחות קצת איזנו את זה

אנחנו סגרנו מראש את כל הממתקים בחדר נעול (חדר שלא ישנים בו), אבל בכל השבת היינו צריכים לנהל מלחמות על המפתח...
הגדילה לעשות בת השבע, שבליל שבת ממש התחרפנה מרוב תאווה לממתקים! הצליחה לפלח בכל זאת כמה ממתקים בלי ששמנו לב מראש, ואז החליטה שהיא רוצה עוד ממתק לפני השינה, וממש בכתה בצעקות ליד החדר ששמרנו נעול, ולא הסכימה ללכת לישון!
אמרנו שהיא צריכה להתחתן עם הבן של חברים שלנו שסעדנו איתם בפורים - הוא התחפש לחייל מסתערב עם כובע שמכסה את כל הפנים כמעט, ומדי פעם התגנב למטבח, פילח ממתק, הפשיל לרגע את חלק הכובע המכסה את פיו, השחיל שם את הממתק ומיהר להשיב את הכובע לפני שמישהו יראה... מזל שאני ראיתי ו"הלשנתי" על המבצע הסודי הזה לאמו לא שזה עזר לה לשכנע אותו לאכול מהסעודה במקום הממתקים...

בינתיים אני יודעת שמחכים לנו עוד כמה ימי מלחמה מול חדר הממתקים הנעול...
אם היה לי כוח - הייתי גם מנסה להשתמש בנשק הירקות החתוכים

תני לכל אחד לבחור 2-3 ואת היתר תיזרקי בלי מצפון, זה די זבל..

מחר נעשה מיון רציני בע"ה. לפי עצה של מישהי מהפורום - הם ימלאו שקית בממתקים שהם לא רוצים, ואם היא תהיה מלאה עד הסוף - נקנה להם בל"נ משחק שווה במקום.
נקווה שלא יישארו יותר מדי ממתקים...

גם החירפון שלהם גדל בזכות כמויות הסוכר, בנוסף ליציאה מהשיגרה.
אצלנו בסיום פורים הרשיתי את מה שחשקו בו כל כך - משלוח מנות שלנו שהכנו עבור הילדים לחלק. כל אחד קיבל משלוח לאכילה, והיה מרוצה מאוד מאוד.
את השאר הגדולים ספרו, ואני קונה להם משחק שווה בתמורה.
וזהו, אין בבית יותר ממתקים (יש לי סליק שוקולד סודי לעצמי. אבל כמו בשיגרה, שאין לנו ממתקים בבית, וממילא לא מבקשים)

זה ממכר.
וגם אצלי לקח לקטנים זמן להתאפס.
ב''ה סיימנו עם זה, נשאר רק דוריטוס שהחבאתי ...

אצלנו בתחילת פורים אני מוציאה את הקערה הכי גדולה שלי, ובתוכה כולם שמים את כל הממתקים. חלק מהכיף שלהם זה לראות איך זה הופך להר של ממתקים, וכולם יודעים שמחכים ל'סעודת הממתקים' שבה נאכל את הממתקים, לא חושבים לפתוח לפני.
השנה הקערה אפילו לא הספיקה לכל מה שקיבלנו, גלש גם קצת לצדדים...

בזמן הסעודה הר הממתקים חיכה בסבלנות, אחרי שאכלנו, שרנו ורקדנו, עברנו למטבח לסעודת הממתקים:
כל ילד ישב עם צלחת, מכל חטיף שקיבלנו פתחתי אחד מהעותקים וחילקתי קצת לכל אחד בצלחת. עותקים נוספים של אותו חטיף, או חטיפים שהם פחות אוהבים, הילדים אמרו למסור לעבודה שלי.
בשקית נוספת הרשיתי להשאיר 5 חטיפים להמשך (נראה לי שפעם הבאה נסתפק בפחות, אבל עדיין את הרוב מסרנו..).
מהממתקים בסגנון חמצוצים וטופים הם יודעים שלאכול שלם זה מוגזם בעיני. אבל כדי שלא יתגרו אני חותכת להם דוגמית פיצית מכל אחד. סוכריות על מקל - כל אחד קיבל אחת ומצץ קצת ואז זרק. ובמקום כל מה שהם ויתרו עליו נתתי להם כמות מכובדת של שוקולד צ'יפס, חמוציות ואננס מיובש.
את חטיפי השוקולד החלביים שמרנו ליום שישי, כשחילקתי להם הם רצו לקבל שלם מכל סוג (בשונה מכל השנה שכשמקבלים מהגן אני מחלקת שווה השווה אז כל אחד מקבל שליש). בסוף הם אפילו לא הצליחו לגמור את כל שהם קיבלו, היה להם יותר מידי מתוק בבת אחת...

היו שנים שגם הייתי מרכזת את הכל אבל כשהן גדלו הן נהיו קנאיות למשלוחים שלהן