פורום ארץ מולדת (עמוד 319)

"כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו:

פסח
מצה
ומרור"
(מתוך ההגדה של פסח)

* מה כל כך חשוב בשלושת הדברים הללו שמי שלא אמרם בפסח לא יצא ידי חובתו ? מה פירוש "לא יצא ידי חובתו" ? ידי איזו חובה צריך לצאת ?



פסח - לעבדים אסור להחזיק כלים היכולים להרוג, בשביל לשחוט את קרבן הפסח יש צורך בכלי היכול לשחוט. מי שיכול לשחוט גדי יכול לשחוט גם אדם וע"כ הפסח מבטא את היכולת הראשונית להתקומם כנגד המשעבד ולהיות בן חורין

המצה מסמלת חיבור לארציות : כלומר, החירות אינה רק רעיון היולי מופשט אלא רעיון שיכול לתפוש במציאות הארצית. זו לא חכמה להכניס לעם שלם רעיונות של חירות אלא החכמה הינה גם להצליח להאכיל עם שלם לאחר שבורחים מהמצרים. כדי להצליח בכך צריך לוותר על לחם מיוחד ועל מותרות ופינוקים ולהסתפק באופן זמני בדברים הבסיסיים ביותר המאפשרים חיים.

המרור מסמל את היכולת לסבול. כל מי שרוצה לצאת מעבדות לחירות צריך להיות מוכן לשלם מחיר ולסבול. הטעם המתוק של החירות כשתבוא מצדיק את הסבל שבדרך.


בחג הפסח אנו מרעננים בקירבנו את רעיונות החירות :
היכולת הראשונית להתקומם כנגד המשעבד (פסח)
חיבור האידיאל לפשטות בסיסית של עולם המעשה (מצה)
הנכונות לסבול בדרך אל החופש (מרור)

זו גם משמעות הביטוי "לא יצא ידי חובתו" כלומר: כדי לרענן בקרבך את רעיונות החירות כמו שחייבים לעשות בפסח, עליך להתמקד לפחות בשלושת הדברים הללו.

מכיוון שגם הפסח ,גם המצה וגם המרור הינם מאכלים, כנראה שנאמר בתחילה: "כל שלא אכל שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו". לאחר חורבן בית המקדש כשבטלה הקרבת קורבן הפסח ולאורך אפילת הגלויות כשלעיתים אפילו חיטים למצה אי אפשר היה להשיג, שונה המאמר ל"כל שלא אמר". הדבר מלמדנו שלפשטות של המעשים ואפילו לדיבורים בחיים הרגילים יש עוצמה בלתי רגילה כשהם נעשים מתוך מודעות: מספיק שתאכל פסח מצה ומרור כדי שתודעת החירות תחלחל בעצמותיך ואם אין לך אפשרות לאכול, לפחות תאמר: "פסח מצה ומרור".

גם במדינת ישראל של היום למרות שלמראית עין אנו חיים במדינה עצמאית הרי שתהליכים רבים מוכתבים לנו ע"י הגויים ואפילו לבנות בחופשיות בעיר בירתינו כ"עם חופשי בארצנו" איננו יכולים ולמעשה אנו עדיין חיים תחת עול שיעבוד הגויים ,רצונותיהם ומעשיהם. ישנם מעשים רבים שאנו מחוייבים לעשות כיהודים ואיננו יכולים (למשל להקריב קרבן פסח..) לפחות לכתוב ולהגיד עדיין אפשר ("חופש הביטוי") ובודאי שמותר לחלום.


לקראת מאבקים עתידיים על חירות אמת ניזכר בשלושת העקרונות הבסיסיים הללו של הפסח ,המצה והמרור בעזרתם יצאנו כבר לפחות פעם אחת מעבדות לחירות.

http://zviel.blogspot.com/2010/03/blog-post.html

אמרו שיש 2 פצועים מתקיפת 30 ערבים.

יש למישהו פרטים?

הנער שנפצע מפגיעת נ"ט נפטר יהי זכרו ברוך

על הקיר בלשכת סגן הרמטכ"ל יאיר נווה תלויות תמונות של כל הסגנים לדורותיהם. תמצאו שם את יקותיאל אדם, יצחק רבין, אמיר דרורי, אהוד ברק, שאול מופז, ואחרים - רובם גם ירשו לימים את כיסא הרמטכ"ל. כשנווה יסיים את תפקידו, גם תמונתו תיתלה על הקיר – מן הסתם על אותו רקע אחיד, עם אותה ארשת חשיבות השמורה לתמונות רשמיות, ועם דרגת ה"איקס ופלאפל" – אך גם עם כיפה על הראש, שלא הייתה לאף אחד מקודמיו.

כשיורם כהן מונה להיות ראש השב"כ, כמעט שלא היה כלי תקשורת שלא התעסק בכיפה שלראשו, ובהשלכות שלה. גם יעקב עמידרור שמונה לראש המועצה לביטחון לאומי זכה לתהיות ושאלות בשל היותו אדם מאמין. האם בעתיד יכול להיות לנו גם רמטכ"ל דתי?

"לכל אחד יש מה להגיד, גם בבית הכנסת". האלוף נווה (צילום: גיל נחושתן) 

"בוודאי שכן", עונה נווה בהחלטיות, בראיון חגיגי ובלעדי ל-ynet. "אבל, האם לרמטכ"ל דתי יהיה יותר קשה? אני חושב שכן. האם לעם ישראל יהיה יותר קשה עם רמטכ"ל דתי? אני גם חושב שכן. למרות שרמטכ"ל דתי יכול להיות מצוין, לציבור יש בעיה עם זה.

"הייתי חצי יום מועמד לרמטכ"ל, וראיתי כמה כתבות וכמה שאילתות קיבלתי. השמאל לא אוהב אותי כי הוא חושב שאני ימני, הימין לא אוהב אותי כי הוא חושב שאני שמאלני. אלה שואלים למה עשית את ההתנתקות? ואלה למה עשית רק התנתקות? לכל אחד יש מה להגיד, כולל בבית הכנסת. לצערי הציבור הישראלי עדיין לא בשל לקבל משהו שהוא לכאורה לא במרכז הקונצנזוס. אני אומר לכאורה, כי מבחינת הערכים האמיתיים שלי - הם מאוד במרכז הקונצנזוס".

בהתנתקות זכית לקיתונות של רותחין מהציבור הדתי, שהאשים אותם בבגידה וקרא לך "מוסר". זה בטח לא גרם לך להרגיש בקונצנזוס.

"הציבור הדתי, שאני חלק ממנו, בשר מבשרו, עבר מטמורפוזה בעשר השנים האחרונות. אבא שלי וסבי היו מפד"לניקים, ולא הלכו להתייעץ עם הרב על כל דבר ועניין, כמו למשל אם הבחורה שיוצאים איתה, האם היא כשרה או טריפה. הם ידעו לפתוח ספר, נתנו מקום לחשיבה עצמאית, עשו את ההפרדה בין מנהיגות ציבורית למנהיגות דתית. היום זה לא כך.

"בתקופה שבה למדתי בישיבת 'נתיב מאיר' וכשהייתי הולך לבני עקיבא, ידעו לציין שקיומו של עם ישראל נשען על שלושה קודקודים - עם ישראל, תורת ישראל וארץ ישראל. לעם ישראל היה מקום מרכזי, העדיפו אותו על פני דברים אחרים. לצערי, ב-15 השנים האחרונות התבלבלנו. זה כבר לא כך. אנחנו בשקיעה מוחלטת של הציונות-הדתית. הזדכינו על יושרה ושכל אישי, על היכולת לקבל את הזולת, ואנחנו מתחברים ל'עשה לך רב' במובן הפשטני".

הפגנות מול ביתו של נווה (צילום: ניב קלדרון)

נווה תוקף גם את התפיסה הדתית שהעמידה את רעיון ההתיישבות בארץ ישראל מעל לכל. "זה מה שגרם לכך שאנחנו במדרון חלקלק", הוא אומר. "הליכה בצורה דיכוטומית ליהודה ושומרון ולא לצפון כתפיסה, או בחירה בצורת התיישבות רק דתית ולא מעורבת היא מאוד בעייתית. כך גם נוצרות דרכים חדשות, כמו החרד"ל והחרדים, שעוד כמה שנים יהיו הגושים הגדולים, והציונות הדתית שאליה אני משתייך - תישכח.

"על הרקע הזה, מי שבהתחלה ניכס אותי לעצמו, פתאום הופתע איך זה שהסייח שהוא גידל בועט בו מאחור. אז בואו נבהיר, אף אחד לא גידל אותי, ולא קיבלתי אף תפקיד בצבא בגלל שהייתי מפד"לניק. נהפוך הוא, תמיד היה יותר קשה. אבל הציבור שלנו אוהב לנכס ואז הוא פתאום מרגיש נבגד. אבל אני לא הרגשתי כשליח הציבור הפרטי הזה. מי שרוצה להיות שליח ציבור, לא יכול להיות שליח של חלק מהעם. יש כאלה שלא מבינים את זה, ולכן יש תחושות לא נעימות. לצערי זה נכון גם היום".

אתה כועס? או שהשלמת עם זה?

"אסור לי להשלים עם זה, ויש לי אכזבה וכאב, אבל לא כעס. אני יודע לחיות עם זה. האם נוח לי שעושים הפגנות מול הבית? ודאי שלא, זו התנהגות שהיא חרפה.

"היום רוב הציבור שלנו, שהוא באמת ציבור טוב, ציוני ורוצה לתרום, תופס יותר עמדות פיקוד וקצונה בצבא. אז מצד אחד זה ציבור מצוין, אבל מצד שני השקט שבו הם מקבלים את ההובלה של אחוז קיקיוני - הוא שקט רועם מדי. הרי בסופו של דבר, יש אחוז או חצי אחוז רעים, קשים וחוטאים, שעושים נזקים לעם ישראל בעקירת עצים ובאלימות מול פלסטינים, וגורמים לחילול השם ולא לקידוש השם. וכשהציבור יושב על הגדר ושותק – על זה כואב לי".

יש מניות בשמים

נווה, בן 54 ואב לארבעה, גר כיום בזכרון יעקב. בצעירותו למד בישיבה התיכונית "נתיב מאיר" בירושלים, ויחד איתו סיימו את הלימודים לא פחות מעוד שני אלופים - אלעזר שטרן וישי בר, וגם הרב הצבאי הראשי תא"ל רפי פרץ.

"לעשות נקמה בגויים, תוכחות בלאמים... לעשות בהם משפט כתוב, הדר הוא לכל חסידיו הללויה".

האם החברה בגבעות חושבים על הדרך שלהם ברצינות ובצורה אוביקטיבית?

הרי אתה בקושי נתקל בדעות שונות משלך[ויכוח עם כמה מגבניקים בפינוי זה לא נחשב...]?

אתה מוקף בחברה שחושבת בדיוק כמוך.

רוב התגובות והדעות הלא מקובלות פה בפורום מתקבלות בצורה מגעילה מאד.

יוצרים שלא חושבים כמוך בדיוק חוטפים חבל על הזמן [הרי שושי גרינפלד לא התכוונה לעשות משהו רע להיפך]

רבנים שלא חושבים בדיוק כמוך כבר לא רבנים [ואני לא מדבר רק על הרב אבינר]

אני יכול מכל ישיבה תיכונית כמעט עשרות חברה שעזבו לגבעות אבל כמה הגיעו מישיבות גבוהות?או מבוגרים?

אולי הסיבה שרוב החברה בגבעות צעירים או התחילו צעירים זה כי לא היתה להם באמת הזדמנות

לחשוב ברצינות ובצורה בוגרת ואמיתית על מה שהם עושים?

נקודה למחשבה ולדיון.

גזר דין מוות לרוצחים משפחת פוגל!

http://www.atzuma.co.il/fogelf

להחזיר לעמ"י את הגאווה הלאומית!

--"מותניכם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם"

3 דברים היה בחיפזון באכילת קורבן פסח:

חגורה במותניים

נעליים על הרגליים

מקל ביד

חייו של אדם מתחלקים, בדרך כלל, לשלושה סוגים: האדם עצמו, קשריו לסביבתו הקרובה, קשריו עם הסביבה הרחוקה.

שלושה חלקים אלו נרמזים בשלושת הפרטים האמורים – "מותניכם", "נעליכם", "מקלכם":

"מותניכם חגורים" – אדם צריך להגיע לחירות בכל הקשור לו-עצמו. חירות זו נרמזת ב"מותניכם", שכן "המותניים הם דבר המעמיד את כל הגוף עם הראש הניצב ועומד עליהם".

נעליכם ברגליכם- כשעובדים עם העולם צריך לשים נעליים- שמצד אחד הולכים איתה על האדמה ומצד שני לא נדקרים מקוצים ומהמורות שבדרך.על האדם לעזור ולסייע לאנשים שאיתם הוא בא במגע. ובאופן כללי יותר – להכניס אלוקות וקדושה בכל סביבתו.

וגם, עם נעליים סוללים דרך, כשהרבה אנשים עוברים במקום אחד נוצר שביל, ועלינו לסלול דרכים ולהגיע לכל מקום.

מקל בידכם- כשמרימים יד לא תמיד מגיעים לאן שרוצים, אבל מקל עוזר להגיע למקומות גבוהים או נסתרים שאליהם היד והגוף לא יכולים להגיע- ככה אנחנו לא צריכים להתייאש אפשר להגיע לכל מקום ולהשפיע בו רוחניות גם על המקום התחתון והנסתר ביותר.

ובכל צריך להיות בחיפזון- בזריזות של מצווה וככה בעז"ה נביא הגאולה תיף ומיד ממ"ש.

פסח כשר ושמח

(מכתב-כללי י"א בניסן תשמ"ו)

בס"ד

שנתיים לאחר רציחתו של הנער, הקדוש שלמה נתיב הי"ד, בח' ניסן תשס"ט, ביישוב בת עין שבגוש עציון, מוציאה משפחתו סרט זכרון מרגש לזכרו.

צפו בווידאו »

מאז סיבוב השערים בבוקר יום חמישי כ"ט אדר א' ועד היום - באופן רצוף, מבוא שער השלשלת ורוב השערים הנוספים חסומים לתנועת יהודים ע"י מחסומים משטרתיים ללא סיבה מוצדקת , הגבלת תנועה שרירותית ולא חוקית , הכניסה , והמעבר ברחוב מותרים לערבים ללא כל פיקפוק בכך , ליהודים אסור.

הגבלות התנועה ליהודים בעיר העתיקה ידועות: כעשרה רחובות בעיר העתיקה, רחובות רגילים המשמשים למעבר עוברי אורח ובהם גרים תושבים, סוחרים מתפעלים חנויות רגילות, ותיירים מטיילים, חסומים לתנועת יהודים. רחובות אלו מובילים להר הבית ולכן מתחילת הרחוב ועד סופו ישנו פיקוח הדוק יותר של המשטרה על תנועת העוברים והשבים.

תמונה - מבוא שער השלשלת חסום

ללא סמכות ותוך התנגדות מצד חברי הכנסת ואישי ציבור, מונעת המשטרה תנועת יהודים ברחובות אלו, בעיקר בשבתות ובחגים יהודים. מחסום המשטרה נמצא בתחילת הרחוב ובו שומרים 2 שוטרי מג"ב, או שוטרים כחולים, והם "מסננים", מונעים תנועת יהודים ברחובות אלו, בנוסף למחסום הקיים בתחילת כל שער בו מצויים באופן קבוע 2 שוטרים נוספים.

תמונה של הרחוב המלא שבו מצוי שוק הכותנה, כאשר יש מחסום ,
הוא מצוי בתחילת הרחוב ולאורך כ50 מטר אי מעבר ליהודים. התמונה באדיבות גטי אימג'ס


תמונה - תחילת מבוא שער הכותנה חסום

מניעת תנועה זו אינה חוקית כמובן, וחוות דעת משפטית בנושא נכתבה ע"י עו"ד הילה כהן מהפורום המשפטי למען א"י, השוללת צעד זה של המשטרה מכל וכל. אישי ציבור שלחו כבר מספר מכתבים לשר לבטחון פנים בנושא ההתנהלות הבלתי חוקית, וחברי סיעת האיחוד הלאומי ביקשו הבהרות גם בפגישות שערכו עם השר אהרונוביץ, כולם נותרו בלא מענה ברור, מדוע נוהגת כך המשטרה. בפועל, הגבלות התנועה ממשיכות.
תמונה - מבוא שער המשגיח חסום

כעת, בצעד קיצוני נוסף, המשטרה סגרה את מבואות שערי הר הבית לתנועת יהודים במשך חודש וחצי רצופים. ללא הסבר. ממקורות לא רשמים נודע לנו, שישנה "התרעה חמה" על ניסיונות של יהודים לכניסה להר הבית. (יוצא דופן היה השבוע שבו אירע הפיגוע בירושלים, ונערכו דיונים בכנסת בועדת הפנים על התנהלות המשטרה בהר הבית- הדו"ח של מנהיגות יהודית בליכוד , ולכן המשטרה העדיפה משך שבוע זה לא לשים מחסומים , כדי שתוכל להתכחש לעצם קיומם .

כדאי לציין את סדר הגודל הכוחות המועסקים ב"משימה חשובה" זו: שני שוטרים נוספים על כל מבוא שער. ישנם כעשרה שערים, ובסה"כ - קרוב לעשרים שוטרים נוסף על הכוחות הגדולים הרגילים המוצבים בפתחי שערי הר הבית. הם נגרעים ממצבת כוח האדם המועסקת בשמירה על הבטחון בעיר העתיקה ובסילוואן . על צעד זה של משטרת העיר העתיקה נוספת תמיהה נוספת: איזה סוג פשע הוא, ניסיון כניסת יהודי להר הבית?

תמונה - הר הבית הנראה משער הכותנה

תמונה - מבוא שער השלשלת לא חסום, אחד המעברים לכותל

לתמונות נוספות ,
ותצלום אויר מלא על מבואות שער הר הבית 
http://kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=152890

טוב חבריה כול הזמן אנחנו שומעים על היסמ"ניקים ופינויים ופינויים... 

ואני החלטתי לעשות שרשור מסודר על כול המאחזים שנבנו בשנה האחרונה(מין שיחת עידוד...)

אז ככה כמה מאחזים נבנו בשנה האחרונה וכמה פעמים היסגמנ"יקים ניסו לפנות ולא הצליחו כי חזרנו

יאלללה חבריה תספרו לנו מה הולך!!!ותעשו שזה יהיה חיובי שנשמח לראות מה עבר עלינו בשנה האחרונה...

אל תשכחו שלפי התורה פסח זה ר"ה

עריכה אומנותית =)

כ"ח ניסן יום כיבוש יריחו

ביום שני כ"ח ניסן, (2 מאי).

*       הקפות יריחו בשופרות ב 15:00

*       התוועדות עם הרב איציק שפירא מיצהר בשעה 18:00

*       הופעה של סיני תור בשעה 20:00

הרשמה חובה:

ארנה 052-8699300, 

יוני 052-3527313

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=152803

לפני זמן קצר התקרבו מספר ערבים מהכפר בורין אל עבר גבעת רונן הסמוכה להר ברכה. תושבי הגבעה ירדו לכיוונם והניסו אותם אל הכפר.

מספר דקות לאחר מכן עלו עשרות ערבים מכיוון בורין והגיעו לנקודה סמוכה לגבעה. למקום הוזעקו כוחות צבא גדולים שמנסים להחזיר את הערבים אל הכפר.

תושבי הגבעה סיפרו לקול היהודי כי חיילי צה"ל נמצאים כעת בתוך הכפר בורין ומתעמתים עם ערביי הכפר תוך ירי רב הנשמע למעלה מעשר דקות :

כוחות יס"מ הגיעו לפני מספר דקות לגבעת רונן והודיעו לתושבי הגבעה כי בכוונתם להחרים את הנשקים שברשות התושבים. זאת בעקבות האירוע שהתפתח במקום הערב.

במקביל כוחות צה"ל עדיין נמצאים בתוך הכפר בורין ומנסים להדוף את ערביי הכפר שמתעמתים איתם. תושבי גבעת רונן הודיעו כי "החלטת המשטרה והצבא תמוהה והזויה, ערביי בורין מתפרעים והמשטרה רוצה להחרים את הנשקים של היהודים?".

יש לציין כי בימים האחרונים אירעו מספר ניסיונות מצד ערביי בורין להכנס לשטחי גבעת רונן. במספר מקרים התושבים יחד עם חיילים הניסו אותם חזרה אל הכפר.

תושבי גבעת רונן מדווחים כי השוטרים שהיו בגבעה עזבו את המקום וכרגע נמצאים בגבעה חיילי צה"ל שדורשים מבעלי הנשקים להביא להם את כלי הנשק וזאת בהוראת סמח"ט שומרון.
כרגע התושבים מסרבים לדרישת החיילים ונראה כי רוב בעלי הנשק אינם נוכחים בגבעה.

כנס שקשור למשפחת פוגל משהו יודע מתי זה???

http://zviel.blogspot.com/2010/03/blog-post.html

"כל שלא אמר שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו: 

פסח 
מצה 
ומרור"
(מתוך ההגדה של פסח)

 * מה כל כך חשוב בשלושת הדברים הללו שמי שלא אמרם בפסח לא יצא ידי חובתו ?    מה פירוש "לא יצא ידי חובתו" ?   ידי איזו חובה צריך לצאת ? 



לעבדים אסור להחזיק כלים היכולים להרוג, בשביל לשחוט את קרבן הפסח יש צורך בכלי היכול לשחוט. מי שיכול לשחוט גדי יכול לשחוט גם אדם וע"כ הפסח מבטא את היכולת הראשונית להתקומם כנגד המשעבד ולהיות בן חורין


המצה מסמלת חיבור לארציות : כלומר: החירות אינה רק רעיון היולי מופשט אלא רעיון שיכול לתפוש במציאות הארצית. זו לא חכמה להכניס לעם שלם רעיונות של חירות אלא החכמה הינה גם להצליח להאכיל עם שלם לאחר שבורחים מהמצרים. כדי להצליח בכך צריך לוותר על לחם מיוחד ועל מותרות ופינוקים ולהסתפק באופן זמני בדברים הבסיסיים ביותר המאפשרים חיים (מצה). 


המרור מסמל את היכולת לסבול. כל מי שרוצה לצאת מעבדות לחירות צריך להיות מוכן לשלם מחיר ולסבול. הטעם המתוק של החירות כשתבוא מצדיק את הסבל שבדרך. 


בחג הפסח אנו מרעננים בקירבנו את רעיונות החירות : 
היכולת הראשונית להתקומם כנגד המשעבד (פסח)  
חיבור האידיאל לפשטות בסיסית של עולם המעשה (מצה) 
הנכונות לסבול בדרך אל החופש (מרור) 

זו גם משמעות הביטוי "לא יצא ידי חובתו" כלומר: כדי לרענן בקרבך את רעיונות החירות כמו שחייבים לעשות בפסח, עליך להתמקד לפחות בשלושת הדברים הללו. 

מכיוון שגם הפסח ,גם המצה וגם המרור הינם מאכלים, כנראה שנאמר בתחילה: "כל שלא אכל שלושה דברים אלו בפסח לא יצא ידי חובתו". לאחר חורבן בית המקדש כשבטלה הקרבת קורבן הפסח ולאורך אפילת הגלויות כשלעיתים אפילו חיטים למצה אי אפשר היה להשיג, שונה המאמר ל"כל שלא אמר". הדבר מלמדנו שלפשטות של המעשים ואפילו לדיבורים בחיים הרגילים יש עוצמה בלתי רגילה כשהם נעשים מתוך מודעות: מספיק שתאכל פסח מצה ומרור כדי שתודעת החירות תחלחל בעצמותיך ואם אין לך אפשרות לאכול, לפחות תאמר: "פסח מצה ומרור". 

גם במדינת ישראל של היום  למרות שלמראית עין אנו חיים במדינה עצמאית הרי שתהליכים רבים מוכתבים לנו ע"י הגויים ואפילו לבנות בחופשיות בעיר בירתינו כ"עם חופשי בארצנו" איננו יכולים ולמעשה אנו תחת עול שיעבוד הגויים ,רצונותיהם ומעשיהם. ישנם מעשים רבים שאנו מחוייבים לעשות כיהודים ואיננו יכולים (למשל להקריב קרבן פסח..) לפחות לכתוב ולהגיד עדיין אפשר. ("חופש הביטוי") ובודאי שמותר לחלום.


לקראת מאבקים עתידיים על חירות אמת ניזכר בשלושת העקרונות הבסיסיים הללו של הפסח ,המצה והמרור בעזרתם יצאנו כבר לפחות פעם אחת מעבדות לחירות..

עדי עד להפיץ ולהגיע!!!!!

זה המקום הכי נורמלי לכתוב , אז רציתי לכתוב פה - ברשות אלירז ושות'

אתמול בלילה - שני בערב, עברנו ליד המסגד , בסוף וואדי קדום , במזרח ירושלים,

מסגד ידוע לשמצה, ממנו היה פיגוע ירי , לעבר הג'יפ שלנו , ה' ריחם , ולא היו נפגעים, 

והיו משם הרבה מאוד התקפות גדולות של רעולי פנים . 

אחרי שנה ומשהו שיש התקפות קשות מהמסגד הזה , פתאום מג"ב , נזכרו במקום הזה ,

אבל הם כמובן לא פרצו פנימה בשעות הערב המוקדמות - 9 וחצי בערב, 

אלא רק עמדו בחוץ , לא רעולי פנים לשם שינוי, אלא עם פנים גלויות , היו בערך 10 יס"מ שחורים , 

עומדים בחוץ . וכנראה , רק לוקחים לחקירה כל מי שנכנס ויוצא משם . חקירת שב"כ.

את הכפר שלנו , זה מאוד הרשים , ופשוט כל הכפר , עמד שם בחוץ ,

ברוך ה' לא תוקף את החיילים - לא מתחייבת , ראיתי רק קצת מאוד, 

אלא רק עומדים בחוץ ומחכים . זה היה מאוד מרשים באומץ . לעמוד שם במקום מאוד מרכזי בכפר. 

אבל כמובן , שאתכם , שרגילים להכנס לשכם באמצע הלילה , זה לא ממש מרשים לעמוד בחוץ. 

וגם אני חושבת ככה , ומאוכזבת מהחייילים שלנו . 

ורציתי לחלוק את זה איתכם - העמידה שלהם מחוץ למסגד יכלה להיות מרתיעה הרבה יותר ,

אם היו פורצים פנימה באומץ. 

נו , אבל השב"כ והמשטרע , אומץ נגד ערבים , עזבו אתכם , הם מעדיפים לפרוץ לתוך בתי משפחות 

ב5 לפנות בוקר לחפש גלוק, ולפגוע רק בנשים וילדים ולזרוק אותם מהבית באמצע הלילה .

מחבלים ?

למה שזה יעניין אותם. הרי בשב"כ יש רק מחלקה אנטי יהודית ......