בוטלה הכניסה לקבריהם של יהושע בן נון וכלב בן יפונה

מח''ט שומרון עזב בכעס פגישה בשבי שומרון  
 

אל"מ איציק בר נפגש אמש עם תושבי המקום כדי לשוחח עמם לאחר הפיגוע בו נהרג הרב מאיר חי. לאחר שהוטחו בו האשמות נטש את המקום רועי שרון | 27/12/2009 11:21 פגישה בין מח"ט שומרון לתושבי שבי שומרון נקטעה אמש באמצע לאחר שהמח"ט נטש את המקום בזעם. לפגישה שהתקיימה במועדון היישוב, הגיע המח"ט אל"מ איציק בר על מנת לשוחח עם התושבים בעקבות הפיגוע שבו נרצח הרב מאיר חי ביום חמישי אחר הצהריים. במהלך הפגישה הטעונה מתחו התושבים ביקורת על הסרת המחסום הסמוך לזירת הפיגוע. התושבים האשימו כי הסרת המחסום סייעה לחולייה שרצחה את חברם ואמרו: "בגלל שיקולים מדיניים ופוליטיים נרצח הרב מאיר". אל"מ בר ניסה להדוף את הטענות ואמר כי הסרת המחסום לא פוגעת בביטחון, וכי היא התבצעה לאחר הערכות ביטחוניות ומתוך שיקולים ענייניים בלבד. התושבים סירבו לקבל את דבריו, ובמקום התפתח ויכוח בעניין הסרת המחסומים. במהלך הוויכוח, שנגע אף בנושאים פוליטיים, קם המח"ט ועזב את הפגישה. ביישוב סירבו להתייחס לאירוע. מתיחות בין המתנחלים לצבא אחד הנוכחים סיפר: "זה היה מחזה מביש. הגיע המח"ט, דיבר בצורה שחצנית, בהתנשאות ובאטימות ואמר שהסרת המחסומים מועילה לביטחון. את זה הוא אמר ל-150 איש שאיבדו לפני יומיים חבר שלהם. הוא לא נתן תשובות ענייניות, והלך באמצע הפגישה". מהיישוב שבי שומרון נמסר בתגובה לדברים: "אנו סבורים שחילוקי דעות בין הצבא להתיישבות צריכים להיאמר בפרומים סגור ולא בתקשורת. את הביקורת שלנו נגיד בפגישה סגורה". האירוע יכול להעיד על המתיחות בין המתנחלים לצבא, ובפרט עם אל"מ איציק בר. לפני כשלושה חודשים אסר המח"ט על לוחמיו להתארח בבתי המתנחלים, ואף סירב להזמנה מצד הרב הצבאי הראשי תא"ל אבי רונצקי להתארח בסוכתו ביישוב איתמר. לאחר שהופעל לחץ מצד ראשי המתנחלים, שפנו אף לרמטכ"ל בנושא, החליט אל"מ בר לבטל את ההנחיה ולאפשר לחיילים בגזרה להתארח אצל המתנחלים.

להפיץ ולהחתים!!!

 

בעז"ה.

ראשית, אפתח בסיפור.

 

חבר שלי סיפר שיש לו דוד שמנהל אתר לקרוב רחוקים בנט. הוא סיפר לי שהוא מוכר להם כ"סגולות" מצוות כמו נט"י, ברכות ותפילות. הוא ממלא את האתר ב"סודות" מפי מקובלים, כמו למשל - תחזיקו חזק - ש"מודה אני" הוא סגולה להצלחה לכל היום.

 

ולא שאני מזלזל! ברור שכל מה שאנחנו עושים לש"ש מועיל. והוא 'סגולה', כי הוא מבטא את היותנו עם סגולה, שכל מעשיו הוא לשם שמים.

 

אלא, שכמו שהבינו המחזירים בתשובה, שצריך להתנסח בכללים המקובלים בז'אנר של "העולם החדש" -סגולות, בקשות, אהבה, יצירתיות, הצלחה, חמסה, בית קפה, פרסומות מדהימות עם הרבה אור, כוכבים, ריקודים, שמחה, "האמת שלי!" וכיו"ב,  אז ככה צריך לעשות גם בשיווק ארץ ישראל.

 

אין הכוונה שצריך לשווק אותה כביטחוניסטית. חס ושלום! בטחון הוא שיקול ענייני. גדי טאוב, בספרו "המתנחלים" מנסח את הכשלון של גוש אמונים באי תרגום האידיאל הרוחני הגדול שלנו באופן נכון. הוא כותב בערך משהו כמו - לא הצליחו להוריד את האידיאל של ארץ ישראל השלמה להסבר הגיוני לא שמיימי. הוא צודק: הרעיון של ארץ ישראל הוא רעיון א-לוקי, שמימי. כלומר, כזה שהוא לא בשליטתנו או בחירתנו או האינטרס שלנו, אלא - האמת היחידה שהגיעה מהמסורת ומהשכלתנו.

כשאני מציג את ארץ ישראל כמקום תועלתני, שאני מחזיק בו לשם בטחון בתל אביב- אז יותר בטוח בוילנא, בווינה ובניו-יורק. זה אותו דבר כמו להצדיק את מדינת ישראל על ידי יד ושם. ברור לכולנו שזו טעות היסטורית, וכל עוד אנחנו מנהלים את המאבק ביו"ש תוך שלילית זכויות (בעיני אומות העולם. לערבים אין שום זכות בארץ ישראל!), אז אפשר להאשים אותנו ב"לאומנות" (נאציזם - נשיונל- לאומנות),  כלומר: מדינת ישראל היא נאצית, לטענתם במקרה זה.

 

אני לא הולך להרחיב בסגולת ישראל, בהפרעת יושבי הארץ שאינם מוכנים לקבל שבע מצוות בני נוח, לתיקון העולם ולהפיכתנו למדינת ישראל, שכל מה שהיא עושה זה ברצון ד', והיא ראשית צמיחת גאולתינו, ולמה גרוש ערבים מוסרי (ולא רק בטיעון של בן גוריון - שטוב לשנינו שנפרד, כי הטיעון שלו לא מסביר מדוע דווקא הם אלה שצריכים ללכת), אבל זה בערך.

 

גם זה שהמורשת שלנו היא ביו"ש (ולאחרונה מסתבר שגם הנפט. כנראה שהנפט של ראש העין לא נמצא ליד פתח תקווה אלא... יותר קרוב לאורנית ומזרחה.), זה סיבה נחמדה. אבל בלי א-לוקים -אפשר להשאיר אותה בערבון אמרקיאי, כמו גם את הר הבית וכו - ולגור בחו"ל. ידוע, שהרי מורשת שלנו יש גם באושוויץ. ואני לא חושב שרוב החבר'ה כאן רוצים לבקר שם ולגור שם. (למעט כמה משוגעים, או כאלה שכן עושים את זה. אבל גם ההיתרים לטוס לקברים בחו"ל הם לזמן מוגבל).

 

לכבד את הקב"ה
אני מדריך בראשל"צ, בתנועת אריאל. בראשל"צ, ישנם עלונים קהילתיים אזוריים מחולון-בת ים, שם ישנם הרבה ספרדים חוזרים בתשובה.העלונים הללו לא מכבדים את הקב"ה ואת מוציאיהם -אף כי יש להם קהל. הם פשוט לא מקצועיים ברמות מזוויעות מבחינת רמה גראפית (ועל זה עוד ניתן למחול. לא סוף העולם), אבל יותר גרוע: רמת הניסוחים, אורך הדברים (4 עמ' A4 של דבר תורה), שזה לא רע, אבל זה ב-2 טורים צפופים מאוד, פסקאות לא מפוסקות כמו שצריך. הדברים עצמם לעיתים ברמה גבוהה כי הם מועתקים ממקומות ברמה, אבל בהחלט לא הרמה המתבקשת מתורת ד'.

 

גם קונטרסים עם רעיונות על רמה של ברסלבים, לוקים באותו המחסור. ברור, שגם אני לא כתבתי ברמה מההתחלה, אלא שאת הניסויים עשיתי בקטן. לדוג', מכל מה שברסלב מוציאים בשבועי, אני קורא עלון אחד בלבד - הוא פשוט ערוך באופן רציני (ומעוצב באופן נעים לעין).

 

בקצרה: חבל להדפיס את זה. העלונים נשארים במקום, למעט קהל יעד מצומצם מאוד שקורא אותם - הם נשארים שם. גם אם מישהו לוקח אותם, ספק אם מישהו לוקח אותם ברצינות. יכול להיות שאני טועה וזה מתאים לקהל היעד (ספרדים מתחזקים וכיו"ב.), וברור שזה עדיף מכלום.

 

בא נעבור לאנשים אחרים, מגזר אחר.
המכון הישראלי לדמוקרטיה.
לא ברור בדיוק כמה הוא "ישראלי" ואיך הוא מגדיר את זה (כמו גם את המילה דמוקרטיה), אבל הוא וכן "מכון טאוב" לחקר החינוך, ואן-ליר ועוד עוטפים את כל הזבל שלהם במסווה אקדאמי בעיצוב נקי עם הרבה סמלים יהודיים, פלורליזם, אחדות וכיו"ב.

 

איך הם עוטפים את זה הארס השמאלני?

 - סקרים

 - מחקרים

 - כנסים

 - כסף.

 - עיצוב גרפי מושקע.

  - אנשי אקדמיה.

 

כמה לוקחים אותו ברצינות? את האמת שהשמאל אף פעם לא היה חזק בתעמולה על השטח הנמוך של ש"ס ששונאים את הערבים, את פרס ו"העיקר הרב עובדיה. מה שהוא אומר - אני עושה!" ו"עזוב אותך מהכל. רק ש"ס. הרב עובדיה.", אבל הוא בהחלט גורם לדתיים באקדימה (במיוחד אלה שלא כל-כך דתיים) אי נוחות רצינית, וכמובן - על הציבור זה עובד (לאחרונה קצת פחות.)

 

בשותפות עם נחמיה שטרסלר ושות' הם משניאים את החרדים בגלל... סטטיסיטקה! שז"א - מחקרים וסקרים על ידי ד"ר ואקדמאים, בעיצוב מושקע שהם מפיצים בכנסיהם.. והמעגל חוזר.

 

 בקצרה: השמאל עוטף יפה את הרעיון שלו, ולכן הוא מצליח.
 ההחזרה בתשובה, כבר למדה את זה. מדוע התעמולה על ארץ ישראל עוד לא למדה את זה? איפה הכבוד של הקב"ה? וכי הקב"ה שווה יותר מאריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה שמציג את עצמו כפרופ' בעוד הוא רק ד"ר?

 

 

אני לא אומר שצריך לשקר. אלא רק שצריך ללמוד שיווק. איך לשווק את הרעיון שלנו  בבחינת חכמה נאה בכלי נאה. גם מה שלא מעוצב גרפי טוב, יכול להיות כתוב ולהיות עם מטרה ברורה.

לא הכל חייב להשאר ברמה של "נוער רמת-העקרון שולטטטתת!!!!!!111" פה בפורום, וגם להגיד שברק רוצה להרוג אותנו וההקפאה היא מילת צופן לחיסול - יש דרך.

תסתכלו את דודו אלהרר, ב"בשבע" האחרון  (קישור לשרשור סמוך), הוא היה יכול לכתוב שברק רוצה לחסל יהודים. ברק היה יכול לתבוע אותו דיבה, ולהעמיד את בשבע כולו בסקנה כלכלית. הוא פשוט כתב היתולית את מה שברק רוצה באמת, לפחות לפי דעתו.

 

וגם  למחלוקת רבנים. קחו למשל את המאמר של הרב אברהם וסרמן, אף אחיה השילוני חתם וטעה, שיוצא חוצץ נגד הרבנין מטעם והאנשים העדינים מדי כדי לנהל מו"מ, עם ערב רב, בצורה יוצאת מן הכלל. היסטוריה ושייכות לעכשיו, תוך קישור לגדול דור אחר שטעה -כלומר: להגיד לרב מלמד שהוא טעה בהעברת ההחלטה לשאר הרבנים, אבל לא להוציא מילה אחת בפועל נגדו.

 

בקיצור: אני לא אומר לא לכתוב כלל "שר"י" וי"יש"ו", אלא להשתדל פחות להשתמש בביטוי הזה (כמו גם בביטוי נאצי). על אף שגם חלק ממקימי המדינה [הם לא ציונים!] וגם הנאצים הם באותה מטרה, לא ראוי לכללום במילה אחת. זה מרחיק את הציבור, ויש ביטויים טובים יותר (לדוג': מה שמוביל ברק- זה מדיניות חיסול ההתישבות, שעלול לגרום לחיסול עם ישראל). זה יותר מתפתל -אבל מתקבל בהרבה יותר הבנה.

 

בישיבה, מישהו אמר משהו כמו "אריה דרעי נבלה", כשהזכירו אותו. רוב החבר'ה לא קיבלו את זה ,למעט מי שישבתי איתו באישי והסברתי לו למה אני חושב שהוא שיקר לרב עובדיה, ובאותה הזדמנות גם למה הרב עובדיה אומר שהוא זכאי (נכון - הוא לא עשה מה שאף אחד  אחר לא עשה, וזה אפליה להעמיד אותו לדין.) מה שהפסיד הבחור שאמר את זה - זה תמיכה. נכון שיצרתי כותרת, אבל להגיד שהוא "שיקר לרב עובדיה" -זה הרבה יותר מתקבל ,מדויק ומתקרב למטרה.

 

בקיצור:

לפעול בשכל.

כמו שכתבה 'רכס רמת מגרון'- צריך להבדיל בין פרסום להסברה; לדעת לבחור סטוידו טוב שיביע את הרעיונות שלך, וכדאי בכמה שפחות מלל בכמה שיותר רמה (אבל להזהר לא להיות מנותקים מפשוטי העם. זה אחת הסיבות שהשמאל לא מצליח בקרב הרבה מהליכודניקים, וכן בקרב הרבה ממצביעי ש"ס).

 

וכן - לא להתבייש לקחת כלים מהאקדמיה. מחקר, סקר, ד"ר - הכל זה מצוין ומכובד! רק לא לשכוח שהד"ר הראשון קיבל את התואר בזכות עצמו, ולא כמו 'רב' שזה תואר הניתן לתלמידי חכמים שמקור סמכותם הוא הקב"ה. לא צריך מהם אישור, אבל אם יש - למה לא להשתמש; וכן - לא צריך מהם הרבה, אבל אם הם כבר פיתחו כלים למחקר, שפה מקצועית וכו' -כל עוד היא לא נוגדת את תורתינו, אין סיבה שלא לקחת. אם היא נוגדת את תורתינו- אין סיבה לקחת.

 

וכבר, הנה לכם דוגמא למאמר כושל. ארוך, ללא מטרה כל-כך ויכולתי לכותבו  במחצית מהזמן. אבל שיהי'ה.

 

ב"הצלחה לנו.

אני אישית עדיין נסער מהארוע, אבל מנסה לחשוב על רעיונות שישיבו את כבוד ישראל, ולו במעט, דרכם נצא בהצהרה גלויה נגד המדיניות המופקרת שמאפשרת הרג יהודים

שאלה ששמעתי רבות לאחרונה, אך גם לי התשובה לא ברורה מספיק, ולכן אני מעלה אותה פה.

 

כשדובר על פינוי המאחזים כולם - ברור שהיתה חשיבות מכרעת גם למקומות כמו רמת מגרון, שבות עמי וכו' - ש'הגנו' על הגדולים מהם, אך כיום - שהמדובר הוא על כל יהודה ושומרון רבתי, ועל ירושלים - האם באמת ישנה חשיבות לעוד כמה צריפונים, לעוד כמה בני נוער בפחונים/ציליות/מערות?

 

האם המאחזים הללו באמת מרחיבים את ההאחזות שלנו בארץ ישראל (כשחלקם ממש צמודים לישובים)?

 

אני לא מזלזל, ממש לא, להיפך  - אנשים משקיעים 'את הנשמה' במקומות הללו - ודוקא משום כך - האם לא כדאי וראוי לנתב את הכוחות החיוביים הללו לאפיקים יותר תכליתיים ומעשיים? (ובכוונה איני מפרט אלו, כדי לא לפתוח דיון נוסף).

 

אמנם זו שאלה שנשאלה פה כבר בעבר - אך התשובות היו 'רוחניות' כאלו, ואני מחפש מענה שהוא יותר 'על הקרקע', שיסביר בצורה ברורה ומנומקת, מתוך חשיבה מעמיקה, וללא סיסמאות - מדוע באמת חשיבות כה רבה נודעת למאחזים.

 

אשמח לתשובותיכם המחכימות.

 

 

 

הרוג בפיגוע ירי בשומרון

 

בוידאו תמונות קשות ביותר, מה קורה כשמשחררים מחבלים קישור לוידאו- http://kahane.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=44166

שירות הביטחון הכללי וכוח צה"ל חיסלו בליל שבת את רוצחיו של הרב מאיר חי הי"ד.

מדובר בנאדר/ראאד עא גבאר מחמד סורכג'י: בן 40 , תושב שכם, פעיל תנזים, כלוא לשעבר, טרם מעצרו בשנת 2002 נחשב לבכיר מבוקשי  גדודי אל אקצא והשתתף בפיגועים רבים, הכנת מטענים והקמת מעבדות חבלה בשכם . נכלא בחודש אפריל 2002 ושוחרר מהכלא בינואר 09.

עסאן פתחי נאיף אבו שרח: בן 40 , תושב שכם. עסאן כלוא לשעבר משנת 1990 ע"ר ביטחוני. הינו אחיו של נאיף אבו שרח שהיה ראש  התנזים הצבאי בשכם שפעל לביצוע פיגועים רבים עד למותו במבצע של כוחות צה"ל ביוני 2004.  

ענאן סלימאן מוצטפא צובוח: בן 36, תושב שכם. ענאן הינו פעיל "שוהדא אל אקצא", שהיה מעורב בפעילות צבאית נרחבת במסגרת חוליית תנזים צבאית בקסבה של שכם שהונהגה על ידי נאיף אבו שרח עד למותו של האחרון. ענאן עסק בסחר והספקת אמל"ח לפעילות פח"עית.

במהלך ניסיון המעצר של ענאן הלילה בבייתו בשכם, נהרג ענאן בהיתקלות עם כוחות הצבא עת שהה בסליק בביתו ולאחר חילופי אש עם הכוחות. בסליק עימו נמצא אמל"ח רב. לציין כי ענאן נכלל ב"הסכם המבוקשים", ופעילותו במסגרת החוליה הינה חריגה בוטה מן ההסכם.

ראש ממשלת הרשות הפלסטינית, סלאם פיאד, גינה את פעולת צה"ל בשכם ואמר כי הפעולה תפגע ביציבות הביטחונית שהשיגה הרשות. ארגוני הטרור הבטיחו כי ינקמו על הפעולה.

פרק יב

נקמה

 

"דבר גדול הוא"! מצוה רבה היא לנקום את נקמת הצדיק והשפל מאת הרשע, ומי שמוותר על זה או שולל את הנקמה, אכזרי הוא, וכופר בעיקר. וכן אמר דוד המלך ע"ה (תהלים נח:יא): "ישמח צדיק כי חזה נקם פעמיו ירחץ בדם הרשע, ויאמר אדם: אך פרי לצדיק, אך יש אלקים שופטים בארץ". זהו סוד גדלותה של נקמה, קדושתה של נקמה, מצוותה של נקמה וסיבת שמחת הצדיק וחדוותו כאשר הוא חוזה נקם. כי כאשר נעשה עוול בעולם, והרשעות ומלכות הזדון שולטות וחומסות ומדכאות את הצדיק והנקי, אך טבעי לאדם להרהר ולשאול את הקב"ה, אַיכָה! בתקופה של הסתר פנים, צצים הספק והכפירה ח"ו, כמו שכתוב (דברים לא:יז): "והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלקי בקרבי מצאוני הרעות האלה". ואין נראה מה שפירשו רוב המפרשים, שמדובר כאן בחזרת ישראל בתשובה, שהרי א"כ קשה, מדוע מיד כתוב שוב "ואנכי הסתר אסתיר פני?" אלא הפירוש הוא, שישראל יפרש את חוסר נוכחותו של הקב"ה לא כהסתר פנים בכוונה, אלא כעדות כביכול שהוא אינו מסוגל לעזור או אינו קיים, ח"ו. נצחון הרשע הוא חילול השם הנורא ביותר, כי מנצחון הרע והרשע, משתמעות תבוסתו או אי-יכולתו של הקב"ה ח"ו. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים מד:כג-כה): "כי עליך הורגנו כל היום, נחשבנו כצאן טבחה, עורה למה תישן ה', הקיצה אל תזנח לנצח, למה פניך תסתיר...".

 

 

הכלל: מי שכובש וכופה את יצרו ואת מחשבותיו הנפסדות והסופיות, ילך לבער את הרע ולנקום ברשעים, מפני צו ה' ותוך דבקות במידותיו וללא שום נגיעה אישית - ואז ייקרא רחמן וחסיד, שביער את הרע מהעולם, ועל זה אמר דוד המלך ע"ה (תהלים קמט:ו-ז): "רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם, לעשות נקמה בגוים...". ואמרו על זה חז"ל (ברכות ה.): "כל הקורא ק"ש על מטתו כאלו אוחז חרב של שתי פיות בידו, שנאמר: 'רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם'", ע"ש. וברור שכל האוחז חרב של שתי פיות חייב לקבל על עצמו עול מלכות שמים, שהוא העיקר של ק"ש, ולהיצמד להלכות מלחמה כפי שקבען הקב"ה.

 

אמרו שיש שופל ומלא כוחות בכניסה לחווה.

 

כל הישועות!

זה התנוצץ בי פתאום, בשעות אלו של הלילה...

 

חשבתם על זה שיש בדור שלנו השראה חזקה מרוחו של שמשון הגיבור?

את כל עניין ה"תג מחיר" הוא המציא כבר לפני אלפי שנים...

 

וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה, אֶל-סְעִיף סֶלַע עֵיטָם, וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי-מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים, וּמַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ; וַיֹּאמֶר לָהֶם--כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי, כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם.  יב וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ, לְתִתְּךָ בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְשׁוֹן, הִשָּׁבְעוּ לִי, פֶּן-תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם.  יג וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר, לֹא כִּי-אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם, וְהָמֵת, לֹא נְמִיתֶךָ; וַיַּאַסְרֻהוּ, בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים, וַיַּעֲלוּהוּ, מִן-הַסָּלַע.  יד הוּא-בָא עַד-לֶחִי, וּפְלִשְׁתִּים הֵרִיעוּ לִקְרָאתוֹ; וַתִּצְלַח עָלָיו רוּחַ ה', וַתִּהְיֶינָה הָעֲבֹתִים אֲשֶׁר עַל-זְרוֹעוֹתָיו כַּפִּשְׁתִּים אֲשֶׁר בָּעֲרוּ בָאֵשׁ, וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו, מֵעַל יָדָיו.  טו וַיִּמְצָא לְחִי-חֲמוֹר, טְרִיָּה; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיַּךְ-בָּהּ אֶלֶף אִישׁ.  טז וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן--בִּלְחִי הַחֲמוֹר, חֲמוֹר חֲמֹרָתָיִם; בִּלְחִי הַחֲמוֹר, הִכֵּיתִי אֶלֶף אִישׁ.

 

ע"ע בעוד כמה וכמה מקרים יפיפיים כאלו של שמשון...

 

הלקח שאפשר ללמוד ממקרה שמשון הוא שלא להסגיר את מקור כוחנו לאוייב, שמא יגלחו אותו מאיתנו...

 

שבעז"ה הסוף שלנו יהיה חי יותר משלו........

 

שנזכה לקדש שם שמיים ברבים!

הם יורים גם במתנחלים

רבקה שמעון הייתה על הר ברכה כשהוקם היישוב. עד היום היא זוכרת את אנשי הביטחון החמושים, שניסו למנוע מהם להתיישב. טור אישי

זה התחיל בהר ברכה. על ההר עצמו, עוד לפני שהפך לשמו של יישוב, עוד לפני שהרב אליעזר מלמד הקים שם ישיבה. הוא עוד לא חלם עליה. זה קרה ביום עצמאות אחד הזוי, בתקופת האביב.

במקום הייתה היאחזות נח"ל, אשר התאזרחה ביום העצמאות ה-35 למדינת ישראל תשמ"ג, 1983, על ידי גרעין משפחות שהתלכד מהיישובים הוותיקים בשומרון במטרה לישב את אזור שכם ולמלא את עתודות הקרקע שלא מומשו על ידי המדינה. טקס הנחת אבן פינה במרומי הר גריזים ביום העצמאות, הוא כה סמלי. להפוך את הקללה לברכה.

אנשי "גוש אמונים", משפחות מ"מרכז הרב", "מכון מאיר" ועוד אוהבי ארץ ישראל התנהלו ביום עצמאות זה לכיוון ההר המתנשא בואכה שכם. פקקי תנועה רבים נוצרו מירושלים בכביש הישן העובר דרך רמאללה, מתפתל ויורד בואכה "מעלה לבונה". זה היה לפני שראש הממשלה יצחק רבין סלל את הכבישים העוקפים. והם חיכו לנו.

הם חיכו לנו, גבוהים ורחבי כתפיים. ראיתי אותם. בידיהם אלות ומוטות, ולצידם מאיימים, לשונם שמוטה וזבה ריר, כלבי רועים שהביאו איתם מאי שם. הם נטו אוהלים במעלה ההר כמה ימים קודם, כדי לסכל את התוכנית להתיישב, כדי לשים לאל רעיון ציוני במרומי הר בשומרון.

הם - הכוחות שתמיד מנסים לפגוע בהתיישבות בארץ ישראל. הכוחות השונאים, המקנאים. מהרסיך ומחריביך - ממך יצאו.

ובתקופת האביב, ביום העצמאות, הפך מזג האוויר האביבי לגשם וקור. זכורני, אני עטופה במעיל "דובון", בחיקי תינוק, רועדת מקור, מתלבטת אם להעפיל למרומי ההר בגשם ובערפל או להישאר ברכב. המוני משפחות, צעירים ומבוגרים כבר החלו להעפיל בהר. ולפתע פתאום ה' המטיר ברד כבד על כולנו, מכת מצרים ממש. ברד כבד באמצע חודש אייר.

ההם שחיכו לנו עם המקלות והכלבים נרטבו ועזבו. אנחנו נרטבנו עד לשד עצמותינו, רעדנו מקור והעפלנו להר. אנחנו נשארנו. תקענו יתד. הנחנו אבן פינה. אבן מאסו הבונים - הייתה לראש פינה...
האם נשאר לנצח?

זה עתה הם נוטים ידם עלינו בשנית. הם כבר ירו פעם בחייל צה"ל בשירות צבאי, שלומי אסולין הי"ד, בחור יקר, תושב 'אלון מורה'. היה זה בהסתגרות של חסידי הרב עוזי משולם. כשהממשלה מחליטה לשים קץ לגורמים אידיאולוגיים, מספיק רק צלף משטרתי אחד שיכוון על מנת לפגוע ולהרוג. מן העורף. קדם לירי מסע מתוכנן היטב של דה-לגיטימציה. שיטה פשוטה ובדוקה.

ראש הממשלה אריאל שרון למד להכיר את המתנחלים היטב. הרי הוא בנה לנו בתים. אנחנו איימנו עליו בעוצמות שלנו, בסופו של דבר. אני זוכרת, הוא כינה אותנו "שופכי דמים" לפני פינוי ימית, מעל בימת הכנסת. כך התחיל במסע של דה-לגיטימציה.

הוא נטה ידו עלינו לכלותינו. לעקור אותנו, קודם מימית, אחר כך מחבל עזה וגוש קטיף, מצפון השומרון. הוא סכסך בינינו, הפריד בינינו - הפרד ומשול.

סירוב פקודה, ממלכתיים, קיצונים. העיקר שלא נתאחד. הוא סגר לנו תקציבים במשרד הדתות ותעתע בנו בתקציבי מועצות דתיות. מאז סגרו לנו קצבאות ילדים -  כי קל לזהות מה הוא מוקד כוחנו.

הדתיים, הציונות הדתית בעיקר, 'מאיימים' על החילונים. האמת שלנו מפחידה אותם, הכוח שלנו ההולך ועולה. הם מנסים בכל דרך להחלישנו.

הם יורים גם במתנחלים, ברבנים יקרים, וכמו שפגעו בשלומי אסולין הם עלולים לירות גם בנו. הם ימצאו מספיק תירוצים. הם כבר יצרו מספיק דה-לגיטימציה כדי לפגוע בנו. בנוער הגבעות, במפגינים נגד פקחים, באנשים שלתומם מתגוררים בישובים בשומרון ובבנימין.

עלינו להבין זאת, לקרא נכון את המפה, לא לגמגם ולא להסס. עלינו להבין בדיוק עם מי יש לנו עסק. מתרחשת פה בגידה לאומית על ידי מנהיגים בוגדניים. גברים שבוגדים בנשותיהם, לא יהססו לבגוד גם במולדתם, בעמם, במורשתם.

הבגידה הלאומית הזו לא תביא לנו ייסורי מצפון ולא רגשות אשמה. עלינו להאמין בצדקת דרכנו, להתפלל ולאחד כוחות ולא לפחד להגיד את האמת.