פורום ארץ מולדת (עמוד 44)

אלישע ירד קיבל הרחקה מנהלית מיו"ש ומעצר בית לילי ביצהר, ואיסור יצירת קשר עם 28 אנשים.

יצחק גולברי קיבל הרחקה מנהלית מיו"ש ומעצר בית לילי לחודש, ואיסור יצירת קשר עם 28 אנשים.

אתם מוזמנים לתבוע אותי, אלא שאז תעברו על הצו איסור יצירת קשר...

את השלישי אני לא אכתוב כי הוא דפוק שלא רואה בעינים ("נראה לי שמוטי קשור!" חכה חכה), אבל הוא קיבל הרחקה מיו"ש לחצי שנה ואיסור יצירת קשר עם 17 אנשים.

לעמיחי זוארץ האריכו את ההרחקה בעוד 4 חודשים והוא קיבל איסור יצירת קשר עם 11 אנשים.

יש מישו שיכול לגרום שזה יפסק? 

דם דם זורם ברחובות!

דם דם מציף את האדמה!

מישהו ישלם עליו?

כואב!

כל פעם אני מסבירים לי משהו אחר..

מרגישה ממש בורה

ההתיישבות בגבעת גאולת ציון חודשה לפני כחודש וחצי.

יש בגבעה חסך של כסף וכח אדם.

מי שיכול לתרום כסף\אוכל נשמח מאוד.

מי שיכול לבוא שבת\ יום\ לילה לגבעה זה מאוד יעזור.

כזכור ביום חמישי האחרון היה פינוי בגבעה ובעוד גבעות נוספות...

זה הזמן להרתם לטובת אחינו שבגבעות...

לפרטים ולתרומות- 0587928800 

יהודה פרץ

ציטוט מרמב"ם(רמב"ם לעם,שופטים,הלכות מלכים ומלחמותיהם,ג):

"אין מעמידין מלך בתחילה אלא עפ"י בית דין שבעים זקנים ועפ"י נביא.."

אז מה עושים?

מחכים עד שיקום נביא?זה אומר שזה יקרא רק בביאת המשיח?

בבקשה תענו מהר...

אלישוב הר שלום במכתב פתוח מנוער הגבעות לרב מלמד

הרב אליעזר

הברכה והשלום

אפתח ואומר כי אני קטן וצעיר ואולי אפילו קל דעת, ובכל שנותיי -אלה שחלפו, ואלה שיבואו כנראה לא יתקרבו למעט מעשייתך למען התורה והתיישבות בשומרון ובנחלת יוסף הצדיק בפרט. ויש שיאמרו שמכתב זה עלול להתפרש כחוצפה אך אין זה כוונתי כלל וכלל, לב יש בקרבי והוא כואב וברצוני לכתוב לך את כאבי וזעזועיי ממכתב שהתפרסם היום ושמך חתום עליו.

אני בן 26 גדלתי ללא משפחה ונאלצתי לעבור תחנות רבות בחיי.

בגיל 16 וחצי הגעתי לגבעות- החיבור העמוק לאדמה היה בשבילי לבית,

לפינה חמה בעולם, אז, זה אולי היה הפעם הראשונה שהרגשתי שצמחו לי שורשים, דלתות בתים רבות נפתחו בפניי של אנשים טובים ואוהבים ובכל בית קבלתי שיעור על מהו חסד ומהי אהבת הארץ ומסירות נפש של ממש

וכיצד בכלל נראית משפחה יהודית לתפארת בדור של גאולה.

כיום אני עובד כמדריך טיפולי לנוער בסיכון באחת מן הפנימיות בארץ.

אני נפגש עם מקרים כואבים שאין באמת מילים לספר ולתאר, עם זוגות רבות של עיניים שרק מבקשות שיאמינו בהם ומתחננות שיעזרו להם להאמין בעצמם, ומעל כל זה מבקשות אישור לכך שהם טובים על אף כל מה שהם עברו ועשו..

והעבודה היא רבה- להשתיק את הקולות האלה שצורחים להם דרך קבע בראש ובלב. ולפעמיים ברגעים של כישלון הם מתכווצים ומפוחדים מאימת המציאות בחוץ המטיחה בהם את הפחד הגדול ביותר שלהם- שהם רעים ורחוקים מכל סוג של תקנה, ושמחשבות על הווה ועתיד פשוט לא בשבילם. הם אומרים הרבה "המשחק מכור" ואני אומר "יש בכם לב יהודי וחלק אלוקי, מכור או לא מכור? בידכם הדבר.

וביני ובין עצמי בלחש נרקמת הודיה לבוראי שאני זכיתי!!! 
שאהבת הארץ והגבעות שמרה עלי מן הרחובות הקרים והסמטאות החשוכות 
ושקולו של השטן המבקש לרמוס את לבי ונשמתי נעלמו בתוך הד ההרים והמרחב הפתוח ולחשה לי שאני טוב ואהוב גם בזמנים הקשיים ביותר.

קראתי את המכתב בוודאי יחד עם רבים מ"עמך ישראל",

איך המילים נהפכות לחיצים וכל שרציתי לעשות, הוא לאסוף את כל הילדים ונערים שהתכוונת אליהם במכתבך,

לחבק אותם חזק ולספוג במקומם את אותם חיצים. ודיממתי עת קראתי את דברייך ואני עוד מדמם,

מנקה מן הדף המוגש לך את כתמי הדם. דם לבי, דם נפשי, דם אחיי וחבריי, דמם של אלו הילדים. 
הם יאמרו שהם כבר רגילים שמדברים עליהם כך,

אך שמעתי רבות את המשפט הזה מחניכיי בכפר הנוער ולמדתי להבין כמה שהקשוח ביותר, ליבו עדין ורך.

בשמם ובשמי רוצה אני לומר כי כבוד גדול אני חולק לך, ישנם חילוקי דעות, ובתי מדרשות שונים

אך כמו שפתחתי אני קטן ועפר לרגלייך אך דווקא בגלל זה אני זועק ואומר: הכפשת את שמנו, ורמסת את כבודנו!!

במילים לא מדויקות ובעובדות לא עובדות, דווקא בזמן שבו העם כולו ובפרט אלה הילדים זקוקים לחיבוק וחוסן.

נכון סיפור חייהם רחוק מלהיות דומה לאותם נערים יקרים

שאני זוכה לעבוד עמם בכפר נוער וכמו שכתבת "בחורים ממשפחות טובות"

אז מה כן קורה? איפה ישנם דברים שנכונים בכל מצב, לכל נער ואדם?!
וברשותך אגע גם בנקודות שציינת.

ילד בגבעה- זו אינה תרבות רעה.

תרבות רעה- זה ילדים שנשפכים ברחובות כשריח אלכוהול נודף מהם

ואינם מצליחים לענות לך איך קוראים להם? או היכן הם גרים?  

תרבות רעה - זו נערה תמימה שהיא כולה חסך אחד גדול של חום ואהבה, ומתוך כך מגיעה

למקומות נמוכים ושטופים בגועל וזימה, מנוצלת כואבת, אך סופגת ובלבד שתשמע שהיא יפה ורצויה.

תרבות רעה- אלה מסכי הטלוויזיה שתולשים מילדנו ומעצמנו את התמימות והקדושה

זו תרבות רעה זהו טרור רוחני.

דברת על כך שהם בזים לבני גילם לומדי התורה והמשרתים בצבא,

הידעת כי אחד הנערים שהיה במרתפיי השב"כ במשך חודש ימים ושוחרר ללא כלום (מלבד נפש פצועה)

רצה להתגייס על אף קולות חבריו שהתנגדו?!?! 
נכון, אחרי כל הסיפור והתעללות שווא הזו ספק עם עוד הרצון רלוונטי.. 

האם שמעת על יצהר קלמנוביץ שגם הוא שהה במרתפי השב"כ ושוחרר ללא שום אשמה

(ושוב עם שלל צלקות בנפשו) שעלה בגפו ארצה ללא שום משפחה ושירת בצה"ל 3 שנים.

אלה אולי לא דוגמאות רבות אבל מספיקות בהחלט.

אהבת תורה יש בי ובהם, אהבה הספוגה היטב בכל רמ"ח אברינו ושס"ה גידנו,

חונכו היטב, ואיני מסתיר או מכסה, מאורעות העבר והשברים הלאומיים- פגעו בנו

וגרמו לנו ולרבים להטיל ספק הן בממסד, ולצערי, גם בתלמידי חכמים.. והדבר בהחלט זקוק לתיקון וטיפול גדול! 
אך לא בדין אלא, בחסד גדול ובזהירות רבה כשנוגעים בפצעים שממאנים להגליד .( בעקבות המציאות שחוזרת על עצמה שוב ושוב רק בלבושים שונים וזמנים אחרים) 

אך גם בזאת צריך לבוא חידוד

האם ישנו פשע בלומר איני ציוני?

ואם הם אינם משרתים בצבא הם פחותים? פושעים?

האם בכך שהם בחרו בדרך השקפתית אחרת מהוריהם הם עוברים על כיבוד הורים? וכן, גם ובעיקר אם יש מחלוקות.

דברת גם על עין הציבור כולו,

ואני שואל מהו עין הציבור? עדשת המצלמה? כותרות העיתונים שמלאים במסרים שונאים וסמויים?

האם כבוד הרב חשב לבוא ולפגוש את נערי הבלאדים לדוגמא? ולהתכבד בכוס תה חם מן המדורה

או בחלב עיזים שבהן הם מטפלים במסירות והשקעה בשלג ובקיץ, ואולי אף להזמין אותם לביתך ולשוחח עמם,

לחזק את הטוב ולדבר על הרע..
אך במקום זה קראת לנו רשעים, קבעת כי אין אלוקים בקרבנו,

ובכך אני חש כי חיזקת והצדקת את הפשע שאנו עדים לו בחודש האחרון שהוא רחוק ממוסר וצדק

וכולו רדיפה ואכזריות וסופו לפגוע בציבור כולו.

ציינת גם את עניין המחלוקת על רבנים-

מה שגרם לי לחשוב על ההבדלים הגדולים בינינו לבין הציבור החרדי

ומדוע הם כ"כ גדולים? 

האם באמת ציבור הכיפות הסרוגות משקיע את מירב כוחו בנושא הזה מתוך הבנה שזה העיקר?
האם אולם שבו מתקיימת שיחה עם מפקד בסיירת מטכ"ל יתמלא כמו באולם שבו יש שיחה של צדיק או תלמיד חכמים חשוב?
האם הריבוי בבתי מדרשות מעיד על גיוון או שמא אולי בלבול וקושי ציבורי כללי לקבל דעת יחידים?

דברים רבים זקוקים לליבון ובירור נוקבים גם לגבי נוער הגבעות והנוער הגדל ביהודה ושומרון ואולי גם לגבי הנוער בכלל.

איך מרפאים פצעים של שנים?

איך וכיצד נגשים ונוגעים בצלקות טראומתיות? איך משקמים אמון שנקרע לגזרים?

אך מחנכים לאהבת תורה וכבוד תלמידי חכמים באמת?

לצערי המכתב של הרב והדברים הכתובים בו משרתים אך ורק את הרוח שכבר נושבת בכלי התקשורת,

המבקשת דבר אחד: לזרוע מחלוקת ושנאה בנינו, מתוך הבנה, שכוחנו באחדותנו ורק כך, נוביל לשינוי.

ואם אנו מפורדים ומפוזרים אנו מנוצחים.

המכתב והדברים הכתובים בו אינם מסייעים לנו ליישב דעתנו לחשיבה מחודשת

או מסייעים לנו לחבוש הפצע ולנסות להיות קשובים או בכלל לרצות לדון ולהשמיע את קולנו

הוא מרחיק ורק מוסיף עוד בלבול והתנגדות.

כואב אני את ההרגל להכיל כמעט הכל מלבד היכולת להכיל את מה שקורה בתוך ביתנו ומחננו. 
האם גם לאחינו החילונים "המדרדרים לתרבות רעה ומקולקלת" היית קורא בריש גלי רשעים וטיפשים?

 או "שאין אלוקים בקרבם"? 
האם גם לגבי התרבות החילונית היית מסביר ש:"לעתים מטוב לב או חוסר דעת אנו נוטים שלא לחרוץ עמדה כלפי מעשים רעים ודעות רעות. זה לא נעים להגדיר בחור שמתפרע ומתחצף כרשע, במיוחד כשלטענתו הוא צדיק ומקדש שם שמיים.

אבל המחיר החינוכי של חוסר ההגדרה הוא כבד" ?

בכאב גדול ובתפילה 
שנדע להבחין בין טוב לרע באמת
 

החותם בכאב בשמי 
ובשם כל נערי הגבעות.

עליית גרעין בנות למעוז אסתר, תרומות ואנשות תתקבלנה בשמחה

מרדכי מאייר שוחרר!!

דוד חגוליעקוב

5 שעות · 

אני פרמדיק במד״א, ובדיוק כמו כל הפרמדיקים והחובשים, גם אותי עידכנו בהחלטה החדשה של וועדת האתיקה הרפואית.
׳צריך לטפל בפצועים לפי מידת הפציעה שלהם, אפילו אם הם מחבלים.׳
זאת אומרת, שאם יש מחבל פצוע קשה, ויהודי שנפצע מאותו מחבל הוא פצוע בינוני, אני צריך לטפל קודם במחבל האכזר, ולהשאיר את היהודי החף מפשע לסבול.
״זה מחדל!״
אני צעקתי בפני כל מי שהיה מוכן לשמוע. אבל כל מי שהיה מוכן לשמוע, לא היה צריך שכנוע, מהסיבה הפשוטה, שהוא היה בדיוק כמוני - משוכנע.
קיויתי שאני לא אצטרך לחוות סיטואציה כזו, תמיד נגעלתי מהמחבלים, כשרק חשבתי על האפשרות לטפל במחבל, עלתה בי תחושת קבס, והיה בא לי להקיא את נשמתי.
בכל פעם שרצתי בדרכי למקום פיגוע, שפתי היו ממלמלות פרק תהילים, ״בבקשה אלוקים, תעשה שאני לא אצטרך לטפל במחבל״. הייתי מבקש.
ושלא תבינו אותי לא נכון, אני לא גזען.
אין לי בעיה לתת טיפול רפואי לערבים, אבל למחבלים?
מחבלים זה כבר סיפור אחר לגמרי.
על האפשרות שבה אני אצטרך לטפל במחבל במקום ביהודי שנפצע ממנו - אפילו לא רציתי לחשוב.
קיויתי שאני לעולם לא אעמוד בסיטואציה כזו.
- - -
תקוות לחוד, ומציאות לחוד.
זה קרה כשעמדתי בתחנה, מחכה לחבר שיבוא לאסוף אותי, פתאום מכונית מיצובישי לבנה סטתה מהכביש, עלתה על המדרכה, ודרסה אנשים מהתחנה שניצבה ממול.
בשניה הראשונה לא הבנתי מה קרה, הוא נהג שיכור, זו תאונה? ובשניה השניה הבנתי - זה כנראה פיגוע.
הנהג הדורס יצא מהרכב, הסכין ביד שלו, והמבט הרצחני בעיניים שלו, הוכיחו שצדקתי - הוא מחבל.
קפאתי, לא ידעתי מה לעשות, ״לברוח? לנסות להגן על הנשים והילדים? החיים של מי יותר חשובים לי?״ שאלתי את עצמי.
אבל מסתבר שלא כולם קופאים כמוני במצבי לחץ, יש אנשים שלא מאבדים עשתונות.
אדם מזוקן עם כיפה סרוגה שלף במהירות נשק, וירה במחבל, *בום* *בום* *בום* שמעתי שלוש יריות רועשות, שלאחריהן ראיתי את המחבל נופל או יותר נכון מתמוטט לרצפה כשגופו רופס.
״אתה יודע להגיש עזרה ראשונה, אתה חובש מוסמך, עכשיו תורך. אל תקפא ותאבד עשתונות, תפעל בקור רוח בדיוק כמו המזוקן חובש הכיפה הסרוגה״. אמר לי קול בראש שלי.
הקשבתי לו, רצתי במהירות, וחציתי את הכביש.
ופתאום הבנתי את גודל הדילמה, המחבל שספג שלושה כדורים בביטנו, לא ישרוד אם אני לא אעצור לו את הדימום במהירות, ומצד שני, יש יהודי, שגם הוא במצב קשה, אומנם קשה פחות, הוא לא איבד כזו כמות דם כמו שהמחבל איבד, אבל אם אני אטפל במחבל, הוא כנראה ימות עד שכוחות ההצלה יגיעו - דילמה.
לפעול לפי החוק, או לפי ההגיון, המצפון, והרגש האנושי?
החלטתי לפעול לפי הרגש האנושי שלי, טיפלתי ביהודי, והצלתי את חייו.
עד שהגיעו כוחות ההצלה - המחבל כבר מת.
- - -
כל הנוכחים בזירת הפיגוע, היו יהודים (חוץ מהמחבל כמובן). לא חשבתי שמישהו מהם ילשין ויספר שטיפלתי קודם ביהודי למרות שהמחבל היה במצב יותר קשה - אבל טעיתי.
בין הנוכחים בזירת האירוע, היה שמאלני, ולא סתם שמאלני, אלא שמאלני שהוא אחד מפעילי הארגון שגורם לעם שלנו לצרות צרורות - בצלם.
כשאותו ׳צלמני׳ התלונן שעברתי על חוק האתיקה הרפואית בפני השוטרים שהגיעו לזירת האירוע, הם ניפנפו אותו.
אבל אז הוא הראה להם את הסרטון שהוא צילם, והסביר להם שהוא פעיל ׳בצלם׳, ואם הם לא ייקחו את התלונה שלו ברצינות, הוא יפרסם את הסרטון ברשת העולמית.
(תכל׳ס הוא שיקר, בכל מקרה הוא היה מפרסם. אבל מה כבר אפשר לצפות מפעיל בצלם? הם השקרנים ומסלפי המציאות הכי גדולים שיש!)
ולא רק זה, הוא יתלונן עליהם (השוטרים) במח״ש שהם לא ביצעו את עבודתם. 
השוטרים נבהלו, והחליטו לעצור אותי.
- - -
היום נשפטתי, השופט שהחליט לעשות ממני דוגמה ל״מה קורה כשאנשי הרפואה לא פועלים לפי כללי האתיקה הרפואית״, גזר עלי 5 שנות מאסר.
5 שנים אני צריך לשבת בכלא!!
ובגלל מה?
בגלל שעשיתי את המעשה הנכון, והצלתי יהודי חף-מפשע, על חשבון חייו של מחבל אכזר שניסה לרצוח אותו, ולא היה מהסס לרצוח גם אותי ואותך?
מערכת המשפט, כן זו שאמורה לפעול למען הצדק, מוציאה תחת ידיה פסק דין כל-כך לא צודק!
והכל בגלל מי? 
בגלל כמה רופאים שמאלנים שקבעו את כללי האתיקה הרפואית, והחליטו שאם מחבל נפצע יותר קשה מהאזרח שהוא פגע בו, צריך לטפל קודם במחבל.
זה מחדל! 
ואני במשך 5 שנים אצטרך לשלם את מחירו של המחדל הזה.
אני מבקש ממכם, בבקשה תעזרו לי, בואו נגיש כולנו עתירה לשינוי החוק האבסורדי הזה, תעזרו לי לקום מהישיבה הממושכת בכלא שהמדינה מתכננת לי.
לא, אל תעשו את זה רק בשבילי, תעשו את זה (גם) בשבילכם!
״איך בדיוק זה בשבילכם?״ אתם בטח תוהים לעצמכם, אז אני אסביר לכם.
את/ה הבחור/ה שעכשיו קורא/ת את הפוסט הזה, יכול/ה להיות היום או מחר (חס וחלילה) חלק מהפצועים בפיגוע, אולי המצב שלכם יהיה קשה, אבל המצב של המחבל שפצע אתכם, יהיה יותר קשה.
החובשים שיגיעו לזירת האירוע, יטפלו קודם במחבל...ולכם יכול להיגרם נזק בלתי-הפיך, ואולי אפילו סופני...
מבינים למה זה (גם) בשבילכם?
אז תעזרו לי, תעזרו לי לעזור לכם, תעזרו לי, כדי שדבר כזה לא יקרה לכם, או לקרובי משפחתכם.
- - -
ממני...
הפרמדיק שעבר על החוק בכך שהוא עשה את המעשה הנכון.
* * * * * * *
למחבלים לא מגיע לחיות.
מגיע להם עונש מוות, הם רוצחים אנשים חפים מפשע רק בגלל שנאה עוורת, ולאנשים כאלה לא מגיע לחיות.
ולא רק בגלל האנשים שהם הרגו, אלא (גם) בגלל האנשים שהם יהרגו ברגע שהם ישוחררו מהכלא, ושוב יחזרו להיות מחבלים.
אבל עזבו את זה שלא מגיע למחבלים טיפול רפואי, בכל זאת אנחנו מטפלים בהם.
אבל מילא לטפל בהם...(ממש לא מוצדק מבחינתי) אבל למה לטפל בהם על חשבוננו? אזרחים חפים מפשע שכל חטאם הוא שהם יהודים/ישראלים?
צריך לעשות לזה סוף.

מוזמנים גם לעשות לייק ולשתף את הסרטון בפייסבוק

ממש כך היא צריכה אותנו גם במאבק ברשת נגד המסתננים כלנו עכשיו פותחים את הפייסבוק נותנים לנו לייק ומצהירים תמיכה במאבק 

דף הפייסבוק של העיר העיברית

עריכה: יש צא"פ, אז אי אפשר לפרסם עם שמות מלאים.

היום ברוך ה' חשוד נוסף(משה שחור) שוחרר לאחר שלא מצאו עליו כלום..!!

יש הצהרות תובע לכל שאר העצורים

עמירם בן נורית

אלישע חיים בן נעמה לאה

צור ישראל בן דליה

ינון אליה בן יוכבד

וביום ראשון יקבעו מה יהיה איתם!

אני מתחננת, ת-ת-פ-ל-ל-ו-!!!

עמירם החשוד המרכזי מואשם ברצח ואת אודס עדיין מתלבטים עם להאשים על רצח.

הם יכולים לשבת על זה שנים.. סתם, ללא עוול בכפם!!

עמירם נשוי ויש לו ילדה ואשה שמחכים לו בבית.. ואלישע? אלישע כולה ילד בן 17 שכמעט ולא טעם מהחופש.

אני באמת מתחננת, תקרעו תשמים בתפילות! זה לא מגיע להם!