המתייפיפים טוענים שהיום 'אין מתיוונים' - אבל אז באים המתיוונים והורסים להם את התזה, ואומרים בקול גדול: אנו ממשיכי המתיוונים, ואנשי הגבעות הם ממשיכי המכבים!
חבל שאת האמת עלינו ללמוד דוקא מהם - אבל העיקר שנלמד אותה!!!
חנוכה: הניצחון של נוער הגבעות
אילן לא מרגיש שותף לחדוות הניצחון של המכבים וסבור כי "בחנוכה אנחנו הלוזרים". "בסופו של דבר זה הסיפור של החג: חבורה של חומיניסטים יצאה מהכפר מודיעין, וניהלה מלחמת חורמה בכל מי שכפר באמונתה הקנאית, וביחוד באבותינו הרוחניים, המתייוונים".
"אם זה היה קורה היום הם היו נלחמים במועדוני הכושר ובדיסקוטקים, במצעדי הגאווה ובמצעדי האהבה, בחינוך הדמוקרטי ובחינוך האנתרופוסופי, מלחמת אלוקים הייתה להם במדיטציה, בנירוונה ובויפאסאנה. הם היו מבערים את האלילים מנינט ועד שפרה, הם היו מנתצים ומשברים פלסמות ודיוידי, הם היו מטהרים מהשקפות זרות את יס ואת הוט, את זמורה ביתן ואת כתר, את האוניברסיטה העברית ואת המרכז הבינתחומי".
"נכון, הם גם היו לאומנים וסילקו מכאן כובש. אז הם לא ממש היו חרדים, כי הם לא השתמטו מהצבא ולא נתנו לאחרים להלחם בשבילם. אפשר לטעון שזה בערך כמו שנערי הגבעות יתפסו את השלטון".
אילן לא מסתפק בכך ומגדיר את חג האורים כ"נכבה של החילונים". לדבריו, הוא איננו הראשון שתוהה אם החילונים אינם אלא יורשי המתייוונים: "שרת החינוך לשעבר, שולמית אלוני, אומרת שברור שמתתיהו היה פונדמנטליסט שלא בחל במלחמת אחים. בספר של אביעד קליינברג- "לא להאמין, מבט אחר על דתיות וחילוניות", פרסם ד"ר רם פרומן, משפטן, מאמר על "החילונים והחגים היהודיים". פרומן תוהה על ההתעלמות של החילונים החוגגים את חנוכה מכך שהם "מזכירים את המתייוונים יותר מאשר את מתתיהו ובניו". על פי נרטיב זה, חנוכה יכול לדבריו להצטייר כ"נכבה" של החילונים.
אילן מודע לכך שדברים אלו סותרים חלק משמעותי מהנרטיב הציוני, הרואה במכבים משחררי העם מעול השעבוד היווני, והוא מצטט את פרופ' אליעזר דון יחיא מאוניברסיטת בר-אילן, הכותב כי עד ימי התנועה הציונית היה חנוכה חג משפחתי קטן וצנוע שבו הבליטו את נס פך השמן: "הציונות חיפשה מסורות של גבורה יהודית, ויהודה המכבי - כמו בר כוכבא - אומץ בהתלהבות. הציונות פיתחה סביב דמותם של המכבים תרבות גוף ברוח ההלניזם. הוקמו קבוצות ספורט שנשאו את השם מכבי, נערכו מרוצי לפידים, ואף האולימפיאדה היהודית, המכביה, קרויה על שמם. קל היה לחילונים הציונים לאמץ את חנוכה בהתלהבות, בין השאר משום שזהו חג כמעט נטול מצוות ואיסורים, חג של כיף", מוסיף אילן.
חרף הביקורת הקשה שהוא מותח על מהות החג הסותרת את התרבות החילונית, מביא אילן את הסברו של ד"ר רם פרומן, שהציע לקבוצת חילונים לוותר על החג "כדי שלא לחגוג את תבוסתם". "כולם דחו את הצעתו על הסף והסבירו לו, שמבחינתם אין כל קשר בין החג שלהם לסיפור ההיסטורי. החילונים החדשים, כך הוא מסביר, רוקנו את החגים מערכיהם - הן הדתיים והן הציוניים - ונותרו עם הטקסים בלבד. אין כאן ריקנות, לדעתו, אלא דחייה מודעת של הערכים הישנים, שהיא מעשה לא פחות משמעותי מהלאמת החגים שביצעה הציונות".
תוכן משמעותי אחר מוצא אילן בחג החנוכה המתאים לנרטיב החילוני החדש אותו מטפח, וכך הוא ממשיך ומצטט את ד"ר פרומן: "לדבריו, שרידותם של החגים כרוכה גם "בפוטנציאל הקולינארי הטמון בהם", כלומר, במאכלי החג". "אין ספק", הוא כותב, "שהאכילה היא הפעילות התרבותית המרכזית בחברה החילונית בישראל".
"אם יש מישהו שהצליח לצקת תוכן חדש בחנוכה זהו בית הגפן בחיפה ופסטיבל החג של החגים שלו, המתקיים זו השנה התשיעית. מדי שבת בתקופת דצמבר מגיעים המונים בוואדי ניסנאס לחגוג את חנוכה וחג המולד גם יחד. לחיפאים בהחלט יש סיבה לחגוג את היחסים הטובים בין יהודים וערבים בעירם. בחגיגה שלהם יש הרבה מאוד ירידים, אמנות ותרבות, ומעט מאוד ניצחון על הגויים", מסיים אילן.
