לא כזה ישן
אני פה כל יום
*שקרןן*
אני לא שקרן
אני כל יום מסתכל בפלאפון
פשוט לא בערוץ 7
אבל התגעגעתי פה לאנשים
מי פה חי ועל מה?
לא כזה ישן
אני פה כל יום
*שקרןן*
אני לא שקרן
אני כל יום מסתכל בפלאפון
פשוט לא בערוץ 7
אבל התגעגעתי פה לאנשים
מי פה חי ועל מה?
אבל למה הם קמים כזה מוקדם??
רגשי אשמה על זה שאני כותב בצמ"ע כשבעצם אני בן 19
לי יש איזה שתיים או שלוש הודעות שם ןכתבתי בהן בהתחלה שאני עוד לא בת עשרים ומקווה שזה בסדר🤣🤣
כן, בהחלט תמים מאוד🤣🤣
התלבטתי אם לכתוב את זה שם,
אבל לא היה לי כוח לעורר את הפורום עליי 😁

או 
מה אתם אומרים?
אם אני כותב אני אז כנראה מדובר בי
אם כתוב@אני
))))
אז זאת היא ולא אני
קפיש?
אם "אני" כותבת אני, אז אני צריך לדעת שאתה לא אני?
או אם אני כותב אני, אז זה אומר שאני לא אני
)) ואתה לא אתה?
))) לא אניל המשוגע היחידיואם אני
))) אני אז אני בבעיה רצינית מאוד
אנדר סטנד
הזמן רץ מהר מדי
חכי רגעעע
עכשיו
אנימהזה נורא לקרוא את זה
אתה יודע אנגלית משמיעה ודיבור או שזה בכוונה ככה?

ימח שם עראפתדווקא אהבתי את זה
קריא לחלוטין
מה שזה לא יהיה בהצלחה

ימח שם עראפת
עכשיו תתחיל לקרוא ותגלה אנגלית חדשה
כע אני יודע
לא הבנתי, לקרוא את מה?
וואי תקשיבי ערבית ניסיתי ללמוד, וזו שפה כל כך דפוקה, צריך לזכור איזה חמש אותיות שנראות אותו דבר עם שינויים קלים, שהצליל כמובן שונה לחלוטין
עם המון אותיות כאלה לא קשורות
נראה לי כולנו עברנו את השלב הזה עם ערבית, ורובנו גם נעצרנו שם


ימח שם עראפת
נכון נכון

מה שכתבת זה לא אנגלית אדון יקר
אביב אלוש כזה גבר
גלעעעכס

עכשיו בכלל הרסת רשע מרושע
איזה אדם נחמד
ל המשוגע היחידיהלב יותר חשוב מהיד, אבל כשכואב היד אי אפשר לחשוב על הלב.
ככה הוא אמר.
הלב זה בית המקדש.
ואני יטפל בלב ויתעלם כרגע מהיד
יותר חשוב
אבל מכיר את זה שיש כאב חזק ונושכים את השפתיים?
זה הטבע שלנו ליצור כאב קטן כדי לברוח מכאב החזק
רק צריך לשים לב טוב
מה הבריחה מהכאב ובמה צריך באמת לטפל
שלא נתבלבל בטעות
@ל המשוגע היחידי זה רעיון ממש טוב ובא לי בול בזמן, תודה!
היום הצלחתי אפילו עמידת ידיים 😎
כל הכבודדד
אני רק הלכתי היום מלא, אפילו יותר מאתמול...
יפה שאת הולכת הרבה 😃
הצלחה של יהודים בתחומי הכלכלה, המדע והתרבות מעוררת טינה בקרב האוכלוסייה המקומית, שבקרבה חיים יהודים.
הקשר בין הצלחה יהודית לבין צמיחת האנטישמיות הוא אחד הפרדוקסים הכואבים בהיסטוריה: ככל שהיהודים הצליחו להשתלב ולתרום לחברה הסובבת, כך גבר לעיתים החשש מפניהם. ההצלחה הזו לא נתפסה כהישג אישי או תרומה לאומית, אלא כ"השתלטות" או ככוח מאיים.
ההצלחה הכלכלית היהודית צמחה מתוך אילוץ היסטורי והפכה למקור לשנאה:
בימי הביניים נאסר על יהודים להחזיק באדמות או להצטרף לאגודות וארגונים מקצועיים. מה שהותיר את תחום הפיננסים ליהודים.
ויהודים הילוו כספים, ואף אחד לא אוהב להיות חייב.
כמו שגם היום שונאים את הבנקים העושקים אותנו.
במאה ה-19, משפחות כמו רוטשילד הפכו לסמל להצלחה קפיטליסטית. במקום לראות בהם בנקאים מוכשרים, האנטישמיות המודרנית טענה שהם שולטים בממשלות ומחוללים מלחמות מאחורי הקלעים לטובת רווח אישי.
בתחום ההשכלה הגבוהה והמדעים - יהודים בלטו בפיזיקה, רפואה, פסיכולוגיה ומשפטים בשיעור הגבוה בהרבה מחלקם באוכלוסייה. שמות כמו אלברט איינשטיין או זיגמונד פרויד הפכו לשם דבר.
אחוז היהודים מקרב זוכי פרסי נובל, בכלל לא פרופורציונלי לשיעור היהודים בעולם.
סיפור ההצלחה היהודית בארצות הברית והטינה שהיא עוררה הוא פרק מרתק, שכן בניגוד לאירופה, ארה"ב הוקמה על יסודות של חופש דת והפרדת דת ממדינה. למרות זאת, ככל שהיהודים התקדמו בסולם החברתי, נוצרו מנגנוני התנגדות שנועדו "לבלום" את השפעתם.
בתחילת המאה ה-20, צעירי הקהילה היהודית (בעיקר בני מהגרים ממזרח אירופה) הראו נחישות יוצאת דופן בלימודים. באוניברסיטאות העלית (Ivy League) כמו הרווארד, ייל וקולומביה, שיעור הסטודנטים היהודים זינק.
היהודים זכו בציונים הגבוהים ביותר ובפרסים אקדמיים - והממסד האנגלו-סכסי (WASP) חשש שהאוניברסיטאות מאבדות את אופיין ה"אריסטוקרטי". נשיא הרווארד דאז, אבוט לורנס לואוול, טען ש"יותר מדי יהודים יגרמו לאנטישמיות".
התוצאה - הוכנסו מכסות קבלה נסתרות, מבחני אישיות ודרישות ל"מורשת משפחתית" (Legacy), הכל כדי להגביל את מספר היהודים המצטיינים.
תעשיית הקולנוע האמריקאית הוקמה במידה רבה על ידי מהגרים יהודים (לואי ב. מאייר, האחים וורנר ועוד).
יהודים רבים השתלבו במערכת הבנקאית והפיננסית של ניו יורק. בנקים להשקעות כמו גולדמן זאקס ולהמן ברדרס הפכו לעמודי התווך של הכלכלה האמריקאית.
בניגוד לאנטישמיות הרצחנית של אירופה, בארה"ב הטינה התבטאה בעיקר בהדרה חברתית. מועדונים סגורים - איסור על יהודים להיכנס למועדוני גולף, בתי מלון מסוימים או שכונות מגורים יוקרתיות (Restricted Communities).
ההצלחה הכבירה של יהודי ארה"ב היא זו שאפשרה להם לבסוף להילחם באפליה הזו. הקמת ארגונים כמו ה-ADL (הליגה נגד השמצה) והשימוש במערכת המשפט האמריקאית עזרו לפרק את המכסות והמחסומים לאורך המאה ה-20.
היא:"הוא לא צריך להיות חברותא שלך"
אני:"הוא חייב להיות חברותא שלי"
האם כולם הולכים לפי הזרם כי לא נעים להם להיות שונים
או שהם הולכים לפי הזרם כי הם חושבים ככה ואני פשוט שונה
אני לא כמו אף אחד.וסבבה לי. ולמה צריך להיות אחרת?
הוא:קורה לך שאת עושה דברים מוזרים?
אני: לא. אני בן אדם נורמלי, ובכלל אני מתהלכת בעולם מתוך הבנה שאני הנורמלית היחידה.
המיינסטרים הולכים בזרם כי ככה חושבים וכל היתר בדרך הנכונה להם
חחח כמה פשטני זה נשמע
רובם
ואני ואת כנראה בתוכם
ל המשוגע היחידינראלי הוא יותר מתחבר לחכם במעשה 😁
(או שבכלל לא מתחבר
)
אולי אתה רוצה להיות אתה, בלי שיגדירו או יתלוננו...
מאחלת שתצליח באמת......
מצחיק אותי כל האלה שאומרים סמוטריץ לא עושה כלום, לא אומר ככה וככה,
ולא מבינים שאף אחד לא יכול באמת להגיד כל מה שהוא חושב, ואת התהליכים שלו,
כמו שגבעון לא יתראיין לחדשות ויגיד: אנחנו מפרקים מכות את הערבים כדי לכבוש את הארץ,
חייבים לכבס את זה בשביל הציבור, מה נעשה.
חסכתי לך יש"ע
@משה על מיודעינו
לאן נעלמו האידיאלים וההתלהבות של תקופת הפוסטגירוש? | ערוץ 7
בוא נראה אם אני אצליח שזה ישלח לאיפה שרציתי, אחלה.
משהונחמד לקרוא את זה שנתיים קדימה.
ל המשוגע היחידיאחרונהאני רואה יותר מדי סרטונים של כאן וחבריהם
לכן היוטיוב מתחיל לעשות לי פרסומות בערבית 😅
בדיחה היא סיפור קצר, דחקה או הלצה שמטרתה לעורר צחוק, לרוב עם סוף מפתיע. היא מוגדרת כחידוד לשוני או מעשה קונדס, ולעיתים משמשת בציניות לתיאור דבר גרוע או חלש ("העבודה הזו היא בדיחה"). מילים נרדפות: הלצה, חידוד, דחקה, מהתלה.
ל המשוגע היחידימשתדל לענות לכל אחד איך שהוא עונה לי 


לללללל המשוגע היחידיהוא כבר דרגה מעל 😎
תכננתי ללכת היום למדורה עם חילונים בפתח תקווה, הבעיה שהתברר שמגיעים איזה 20 ומשו איש, ואני לא אוהב כל כך הרבה אנשים סביב מדורה אחת
אופציה א': לחזל"ש.
אופציה ב': להגיע ולקוות שלפחות חצי מהאנשים לא יגיעו.
אופציה ג': להגיע ומה שיהיה יהיה.
אופציה ד': להגיע, ואז לפרוש למקום אחר(פתח תיקוואים מוזמנים להזמין אותי להכיר אותכם
)