פורום שריטות ליליות (עמוד 127)

בעיקר כשזה פחות או יותר הדבר היחיד שיש כרגע

(תמיד אפשר לקנות. אבל זאת כבר שאלה אחרת)

תתעודדי אחות

אני בימים האחרונים כל הזמן רעבה ולא מפסיקה לאכול😅

אם הייתי נוהג ברכב חדש כמו כל הנחמדים שלוקחים אותי טרמפ, ולא בפז'ו הנמוכה והמתפרקת של אבא שלי, 160 כנראה היה לגיטימי אצלי

כל דבר שלא נכתב בכתב ההגנה מוכחש.

היה לו מרצדס כזאתי, רכב מירוצים, תוך רבע שעה היינו בפתח תקווה מאריאל, כשכללנו עצירת תדלוק באזור תעשייה ברקן.

כל הזמן שהוא תדלק התנשמתי והסדרתי נשימה...

וכשהוא נסע הוא פשוט היה עם רגל על הגז עד הסוף, בזיגזגים בין המכוניות בכביש, עקיפות שלא מהעולם הזה.

צדקתי. היה לוקח לי מאה שנה לראות את זה בטלפון

אבל זה באמת פחות בולט. שיקוף של הנוטיפיקציות בטאבים. במקרה של אופרה (שמציג טאבים) זה בולט יותר.

אבל הוא כנראה גם היחיד בעולם שמעדיף edge

זה לא אומר שאני חוזרת בתשובה, זה רק אומר שזה קיים.

וראיתי.

הייתה לך פעם קריעת ים סוף בכביש? שכל הרכבים זזו לצדדים ואת עברת באמצע? ובכן, קרה לי.

ייתכן שזה קשור לעובדה שצפרתי כמו משוגע, אבל זה היה נס, כי הייתי בטוח שאני עומד להתנגש ברכבים שמולי.

מישהי רצתה לשלוח מייל למרצה

שלחה לי בטעות

כנראה שהטעות הזאת חסכה לכל אחת מאיתנו הרבה כסף, והרבה זמן

הנה כמה נקודות, תתעקשי עליהן.

לכן את גם תמיד מגיבה כשבכותרת שתי נקודות?

אבל דווקא בתקופה הזו נחמד פה מבחינת מזג אוויר.

בסופו של דבר, כביש 5 באזור מחלף חוצה שומרון פקוק בבוקר רק לכיוון אחד...

ומקומות עבודה.

איפה שיש פריחה כלכלית יש פקקים ויש זיהום אוויר מתחבורה כי אנשים נוסעים לשם/משם (ויש גם אי חום עירוני, שזה סיפור דומה אחר). זה  בא ביחד. פשוט כי ככה עובד העולם.

כל החוות החקלאיות שעושים בהם רטריטים מחזיקות בכניסה חניה ענקית למכוניות מזהמות כדי שיהיה אפשר לצאת משם בסוף ולחזור לעיר הגדולה.

אפשר להסתכל ולראות דברים מעניינים גם בכיוון ההפוך.

די נדיר, אבל כבר קרה לי

היה חלון בחדר שלי שאפשר היה לראות ממנו די רחוק לכיוון מערב השומרון.

עד שבנו את הבתים הגבוהים בא.ת סגולה.

מפ"ת.

בית אל היה נוף ועולם אחר (אבל לטווח קצר, כי גרנו יחסית נמוך מעל הוואדי)

זה נורא כשאני מחכה בתחנת אוטובוס אני נושמת פיח מכוניות וסיגריות זה האויר שיש שם

דקה אחרי שהייתי שם.   זה היה ענף גדול של עץ דולב גדול בשמורת טבע בצפון.

אולי בגלל שזה היה קיץ חם ויבש והיו ימים מאוד חמים אז

כשהייתי בכיתה א', הייתי ילד חי בסרט ופנאט קיצוני, ותכננו ביחד ילדי השכונה להציל את העולם. איך? ובכן, החלטנו שחרובים ירוקים שעדיין לא הבשילו הם רעל. למה? כי אמרו לנו לא לאכל אותם, דה. לא אוכלים רק דברים רעילים. (גם בוץ היה רעל מבחינתנו)

ובכן, החלטנו לקטוף מלא חרובים ירוקים משורת העצים שמעל הבית שלי.

למרבה הצער, העצים היו גבוהים לנו. קטפנו כמה שיכולנו, אך לא היה בכך די לנו. רצינו עוד. ובכן, העצים נשתלו ליד הכביש, צמוד למבתר שנחצב לשם סלילתו.

חיש טיפסתי בין העץ לצוק, וניסיתי לקטוף אשכול חרובים ענק.

אך אויה! בום-טראח איבדתי שיווי משקל, והתגלגלתי על המבתר המשופע רק מעט, ואז בטרם אפול ואשבור מפרקתי נתפסתי בשיח צלף, שעצר אותי לרגע בגובה מטר וחצי מעל האדמה, ואז שיחרר ונפלתי על ערימת חרובים ירוקים...

בערב, אחרי שאספנו את כל החרובים, התברר שהייתה במקום שנפלתי אבן שפיצית כזו, שלא כיף ליפול עליה. אבל ברוך ה', היא הייתה מכוסה חרובי בוסר ולא הרגשתי אותה בכלל

ויש לי גם מלא פוקסים כל הזמן...

למדתי בתיכון חקלאי. בכיתה י"א כל הכיתה מוציאים ביחד רשיון טרקטור מטעם הבית ספר. מגיע מנחה ומלמד אותנו תאורייה, ואז ניגשים ביחד בסניף של לימודי תאוריה. הייתי מאוד מאוד גרוע ושוקיסט בלימודי התאוריה, ובבחינה פנימית בכיתה, לפני הבחינה האמיתית, הגשתי מבחן למורה עם 18 טעויות מתוך 32 (הבא אחריי, טיפש ממני בהרבה, טעה רק ב8 שאלות).  המורה לעג לי והרגשתי כישלון. חברים התאמנו בסמארטפון באפליקצייה ולי לא היה, לא הייתה לי מוטיבציה להתאמן.

הגיע יום המבחן ונסענו בהסעה מבית הספר לבחינה. ישבתי שם והתפללתי לה'. אמרתי לו: "שמע, לא מגיע לי לעבור. לא התכוננתי טוב והדחקתי את זה. באמת לא מגיע לי. אתה תחליט אם אתה רוצה שאני יעבור או לא." (חשוב לציין שאני לא מורגל, וגם אז לא הייתי מורגל בפנייה מהסוג הזה לה').

הגענו למבחן, התחלתי לענות על שאלות. ניחשתי על פי היגיון סביר והרגשתי בסדר עם עצמי, לקחתי את הזמן ועברתי על כל השאלות לפי מה שנראה לי. היו בסוף 4 שאלות שלא היה לי שמץ של מושג מה לענות, אף אחת מהתשובות לא נראתה יותר הגיונית מהשנייה. הבנתי שאני לא אעבור בוודאות, נשענתי אחורה מבואס מול השאלה, וחיכיתי.

פתאום אני שומע: "שלוש".

אני לא מסתכל אחורה, אלא מזיז את העכבר ולוחץ על תשובה שלוש. אני מדלג לשאלה אחרת שלא ידעתי את התשובה ומחכה. אחרי 20 שניות אני שומע בלחש: "שתיים".

המשגיח של הבחינה נגד מעתיקנים גילה לי! יצאתי והודיתי לו בתנועה חשאית והוא הנהן. ניגשתי לדלפק וקיבלתי תשובה: עברת!

יצאתי בהודייה לה'.

לא נהגתי שנים אבל

פעם אחת שנה שעבקה כשירדתי לעוטף עזה

טרקטור כזה:

אבל טרקטור חקלאי, זה סרט שלם, צריך לעשות מסלול, סללונג, לחבר עגלה, לנווט עם עגלה, לעשות רוורס, בקיצור סרט.

נכנסתי לתפילה בכותל עם הרב זלמן מלמד, ערב שבת וישלח. הוא לקח מהספרייה שם חומש. הסתכלתי, זה היה חומש דברים. בוודאות.

אחר כך הסתכלתי לראות מה הוא לומד בדברים, זה היה חומש בראשית. הסתכלתי שוב אחרי שהוא סיים, זו לא היתה טעות בכריכה, גם שם היה כתוב בראשית.

הסברא הפשוטה היא כמובן שכשהוא גילה שהוא לקח את החומש הלא נכון הוא הניח אותו בצד ולקח חומש אחר שהיה מונח שם אבל עדיין מדובר בסייעתא דשמיא רצינית

זה אפליה וצריך לשנות את זה.

"מה את עושה?"

"עורכת תמונות"

"מה? למה?!"

"כי זה כיף"
-----

"אבל איך יש לכם זמן לזה?!"

"כשלא עורכים תמונות,  אז יש זמן לעשות דברים אחרים"

"אבל זה היה בתרגול"

"כן, אבל כשמקשיבים בתרגול שיעורי בית אח"כ זה יותר קל"

"מה?! למה לא סיפרו לי את זה קודם???"

נראלי יש גם אחד על צפת

של ואני נתתי לך, לקוחה ממנגינה חבדית על פסוק על המשיח.

כאלה מזרוחניקים של משיח בן יוסף😅

וגם חסיר בר עוד סביל איכשהו

חיבוק מרחוק🙏

בע״ה יהיה טוב. תאמין בזה!

אבל אם אני לא מבטלת אני מבזבזת לעצמי סתם כסף וזה גם טיפשי 

מלא פעמים רציתי לבטל ולא ביטלתי כי לא נעים.

לא רק בשיעור הספציפי הזה

מעניין למה רצית לבטל מלא פעמים

הרגשת שהשיעור מיותר? או לא מתאים באותו יום?

(אולי תבקשי להעביר את השיעור קבוע לכל שבועיים במקום שבוע נגיד? )

לדעת לעמוד על שלך ועל האינטרסים והנוחות שלך

נותני שירותים צריכים לדעת להתמודד עם בלת״מים.

כל עוד זה בגבולות הסבירות וההגיון, לעיתים רחוקות - תרגישי בסדר עם עצמך 

החשש העיוור

כי בדרום קוריאה הם לומדים גמרא, כך התקין להם השר הצעיר העיוור

הם עובדים 20 שעות בימימה, אז אולי גם זה

בקוריאה כי החשש העיוור הזכיר לך את הצעיר העיוור?

ניקולאי סטברוגין יוצא מהבית לסיבוב ומגיע לבית של קירילוב. קירילוב הודיע שהוא לא מאמין שיש לחיים משמעות, עד כדי כך שאין לו סיבה משל עצמו להתאבד, אבל שאין לו בעיה להתאבד עבור מישהו אחר. ארגון קומוניסטי רוצה להשתמש בהתאבדות שלו כדגל כוזב, וקירילוב מסכים באדישות, ואומר להם "מתי שתגידו, תגידו לי מה לכתוב ומתי לירות בעצמי ואעשה זאת"

סטברוגין מגיע אליו הביתה והם מנהלים את אחת השיחות התלושות בעולם.

את הרעיונות של קירילוב בדבר היופי ומציאת המשמעות בעולם שבו אין הבדל אם אתה חי או מת, אלבר קאמי מזכיר בהתלהבות בספר "המיתוס של סיזיפוס" שכל ליימך קורא.

אם הוא טוען שהחיים רעים, כלומר הוא טוען שהיה רוצה שיהיה לו טוב. אם יש לו השתוקקות לאושר סימן שיש,לו משמעות לחיים, גם אם לא יודע מה היא, כי בעולם ללא משמעות הוא לא היה אמור להשתוקק לאושר ולברוח מסבל

משאיר את המצב הנתון, כלומר לא עושה כלום ונשאר בחיים.

עצם זה שהוא נוקט פעולה, מראה שאכפת לו ממשהו, ואפילו קטן.

אחרת למה שינקוט פעולה?

באופן כללי יש שתי וריאציות של ניהיליזם - ניהיליזם השקפתי וניהיליזם מוסרי. ניהיליזם מוסרי יכול להיות גם אצל אנשים שמאמינים באלוהים ופשוט מרגישים שהכל צחיק ושכלום לא משנה. ניהיליזם השקפתי מגיע מהשכל אל המסקנה שאין משמעות.

בספר שדים כל הדמויות מתמודדות מול הניהיליזם הזה. חלק מסכימים איתו בשכל אבל עדיין מאמינים וקשורים לרגשות שלהם. חלק מכריעים מהשכל ומייבשים את חייהם. וחלק באמת מתנתקים מהאנושיות שלהם, נהיים אפאטיים באמת לרעיון משמעות החיים וכו'.

קירילוב השתבש, וגילה שהוא כל כך אדיש בנוגע לסוגיית ההתאבדות וחייו כל כך לא חשובים לו, עד שאין לו סיבה להתאבד. הבקשה שמבקשים ממנו לנדב את ההתאבדות שלו למטרה פוליטית מתקבלת אצלו בלי בעיה.

אבל אתה צודק - אין ניהיליזם מושלם. כלומר, ניהילחזם מושלם זה איבוד רצון; או להפוך לחיה נטולת מוסר, או להפסיק לרצות ולהפסיק להזדהות עם עצמך. קירילוב הוא אחד המופעים הכי קרובים לזה. דווקא הציטוט שהבאתי כאן מציג אותו באור אחר, שמתוך האבסורד מתגלות מחשבות אופטימיות על מהות החיים.

סטברוגין במצב יותר קשה ממנו, והוא נושק לפסיכופתיה.

כי אי אפשר לברוח מאור ה',  גם אם עמום מאוד ומקיף מאוד

בו לחיים יש משמעות?

האם הוא היה שמח אם היה מגלה שבסוף לחיים יש משמעות?

כי אם כן, עצם זה שיש לו השתוקקות לחיים עם משמעות, זה עצמו מראה שלחיים שלו יש משמעות, אחרת לא היה משתוקק לכלום

הם הגיעו מהשקפת עולם נוצרית, ומה שנתן תוקף וערך לדברים שהרגישו להם אמיתיים היה הידיעה שהם קדושים, אמיתיים, קשורים ל"הטוב".

בא דארווין ואמר שאין שום דבר אמיתי, שהכל מושתת על שאריות אבולוציוניות ותרבות דתית, ושזה *לא* אמיתי.

ברור שהם כמהים למשמעות, אבל בעיניהם זה פשוט באג באבולוציה (שחשוב לזכור שע"פ דארווין האבולוציה היא מקרית, ולא בהכרח מתפתחת מהגרוע אל הטוב, אלא אל המעודד הישרדות בלבד).

בעולם של דארווין אין ערך לבקשת המשמעות שלך. "בדה לך דת", כלשון הפילוסוף אצל הכוזרי, אבל אין לזה משמעות אמיתית.

נראה לי שהפיתרון שהצעת הוא אקזיסטנציאליסטח/אבסורדיסטי, כלומר - מבקש להאמין בחיים וליצוק בהם משמעות סובייקטיבית ולהאמין באדם אפילו שאין לזה משמעות אובייקטיבית. (אם ראית את הסרט "נורטון שומע משהו", הוא נותן ערך וכבוד ליקום שלם שנמצא בתוך גרגר אבק. אבל האם העולם שלהם חשוב? האם החיים ביקום אינסופי כשאין מקור אובייקטיבי לערך החיים - הופך אותם לחשובים?)

אקזיסטנציאליזם זה bitter-sweet, זה לא עונה על מה שהנפש מבקשת

כלומר המשמעות נשארת רק בעצם הידיעה שיש משמעות, באור מקיף בלשון פנימיות התורה.

ללא הידיעה מהי המשמעות, באור פנימי.

אבל עצם זה שיש משמעות זה כבר משהו.

והאמת שבכל דבר בעולם יש משמעות, רק לעיתים כל כך קטנה עד שהיא זניחה. אבל תינוק יתלהב גם מגרגיר אבק

אנחנו נוכל אחר כך לדון מהצד ולזהות מה נובע מערגה לאור ומה נובע משפע של אור מקיף ושאר מרעין בישין. אבל ע"פ סט הערכים, האמונות וההבנות בעולם אתאיסטי, אין פיתרון אחר לשאלת המשמעות חוץ מאקזיסטנציאליזם. יש אקזיסטנציאליסטים משעממים וחצי ניהיליסטים שמנמיכים את המשפט של פרנקל-ניטשה ל"אחי פשוט תמצא לך תחביב". ויש כאלה שכל כך מאמינים ביסוד הטוב של העולם, עד שלהם קורא הרב מאמינים גדולים

חילונים. במקום אור מקיף - עצם זה שיש לעולם משמעות.

במקום אור פנימי - מהי ספציפית המשמעות בעולם, או מה מדרג המשמעויות.

  וגם האתאיסט יודע איפה שהוא עמוק בלב שיש אלוקים.  עובדה שיש לו משמעות כלשהי בחיו (ולו המשמעות בלהתאבד).

הוא לא *יודע* שיש משמעות. הוא *מקווה ומייחל* שתהיה משמעות, כי הוא מרגיש בקרבו צימאון למשמעות, אבל על פי השקפת העולם שלו אין ולא תהיה משמעות כי אלוהים מת (כך ורק כך אפשר להבין את ניטשה. מי שלא מבין כמה כאב ואובדן דרך יש בזה לא מבין כלום בטרגדיה של העולם המערבי).

אם הוא מזהה שהוא אוהב את המשפחה שלו - הוא נהיה אקזיסטנציאליסט / אבסורדיסט, כלומר בוחר *מעצמו* להזדהות עם ההרגשות שלו, ולהאמין בחייו. אבל זה לא מחוייב המציאות, וזו המחלה הכי קשה וכואבת של העולם המערבי. זה יירפא כשהדוסים יניחו לחילונים, עד שהם יגלו מחדש את אלוהים (בתדר של מאמר ייסורים ממרקים)

בקשר ל"משל המטורף" של ניטשה

ראיתי הרצאה של הנרי אונגר, בין ניטשה לדוסטוייבסקי, שנקראת: "אלוהים מת - הכל מוצר?"

הגבתי והוא ענה:

"האבסורד נובע מהפער בין זעקת האדם למשמעות לבין שתיקת העולם." - אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס.

"אבל אם יש אלוהים הוא כבר יראה לי את הדרך, ואם אין - אז מה זה משנה?" - אריק ברמן, התמונה הגדולה

שמכריז שמוכרח להיות אלוהים אמיתי וקדושה אמיתית ונשמה נצחית, כי לנו יש צימאון מובנה לכך.

טרם ידעתי את המים הייתי צמא.

אבל זה לא טיעון שכלי, זו פשוט אקזיסטנציאליות דתית

נכון שאתה יודע שאתה קיים בידיעה שלא מתחילה מהשכל, אבל אם הדיון נסוב על השכל, ולגבי אלוהים יש מחשבה שאולי הוא לא קיים, שאיננה קשורה בסולפיסיזם (דקארט, אני חושב משמע אני קיים) אלא בהסבר קוהרנטי אלטרנטיבי לאמונה (דרוויניזם), אז צריך לדעת לשחק במגרש הזה לדעתי...

ב"שדים" הכריע שלא. גם ב"אידיוט" שנגמר בכישלון. עוד לא קראתי את "האחים קרמאזוב" אז לא יודע. 

הדבר היחיד שהוא יעדיף על פני דבר אחר זה את האושר על פני הסבל.

כמובן גם זו טעות, אבל שם לפחות יש לחיים משמעות.

(משוואות דיפרנציאליות חלקיות, במקרה?)

הם בד"כ לא פותרים שיעורי בית על הלוח בכיתה

(ולא. כאילו, משוואה אחת ספציפית)

אני ישן אז לא הגיוני שזה אני