אני: חיכיתי לך בתחנה ולא עצרת
הנהג: אהה כן כן אני מצטער אני מטומטם אחרי זה נתתי לעצמי שתי סטירות זה אני מטומטם לא יודע מה עובר עלי אני לא בסדר אני מתנצל אני מתנצל אני אגיע אלייך הביתה אחרי העבודה עם הרכב ואני אביא לך ליד הבית אני במקומך הייתי מתעצבן זה לא בסדר אני מתנצל שככה קרה
אני: כן בסדר זה לא אשמתך כשאני אעלה לאוטובוס בשלישי בבוקר בשעה שלך תביא לי.
הנהג: לא לא עכשיו אני מגיע אני מתנצל זה לא בסדר אני אבוא אם הרכב אם את רוצה ליד הבית שלך ואביא לך. את צריכה בטח מספרים וטלפונים.
אני: לא לא זה לא חשוב בכלל.
עכשיו אפילו שהוא הנהג הערבי הנחמד הייתי אומרת לו להביא את זה לבית אם זה היה מכשיר יקר ושווה וכו' מחשש שיקח את זה לעצמו (הרי למה לא שם במחלקת אבידות?) אבל מאחר שמדובר בטלפון כשר חצי שבור שהוא בקושי הצליח לתפעל אותו כדי לענות אני לא חוששת.האמת פדיחה בכלל לעורר סערה בגלל זה. זה מחווה מוגזמת ליסוע במיוחד בשביל להביא לי את המכשיר. פדיחה