יש לך איך לכתוב.
הגיע הזמן להפסיק לדחות את זה.
יש לך איך לכתוב.
הגיע הזמן להפסיק לדחות את זה.
"מה את עושה?"
"עורכת תמונות"
"מה? למה?!"
"כי זה כיף"
-----
"אבל איך יש לכם זמן לזה?!"
"כשלא עורכים תמונות, אז יש זמן לעשות דברים אחרים"
"אבל זה היה בתרגול"
"כן, אבל כשמקשיבים בתרגול שיעורי בית אח"כ זה יותר קל"
"מה?! למה לא סיפרו לי את זה קודם???"
ימח שם עראפת
נראלי יש גם אחד על צפת
של ואני נתתי לך, לקוחה ממנגינה חבדית על פסוק על המשיח.
כאלה מזרוחניקים של משיח בן יוסף😅
וגם חסיר בר עוד סביל איכשהו
מבולבלת מאדדדדחיבוק מרחוק🙏

בע״ה יהיה טוב. תאמין בזה! 
אבל אם אני לא מבטלת אני מבזבזת לעצמי סתם כסף וזה גם טיפשי
מלא פעמים רציתי לבטל ולא ביטלתי כי לא נעים.
לא רק בשיעור הספציפי הזה
מעניין למה רצית לבטל מלא פעמים
הרגשת שהשיעור מיותר? או לא מתאים באותו יום?
(אולי תבקשי להעביר את השיעור קבוע לכל שבועיים במקום שבוע נגיד? )
ימח שם עראפתלדעת לעמוד על שלך ועל האינטרסים והנוחות שלך
נותני שירותים צריכים לדעת להתמודד עם בלת״מים.
כל עוד זה בגבולות הסבירות וההגיון, לעיתים רחוקות - תרגישי בסדר עם עצמך
- "הכל?"
- "הכל. האדם אומלל, מפני שאינו יודע כי הוא מאושר; רק משום זה. וכאן הכל, הכל! מי שיכיר וידע - יהיה מיד מאושר, בו ברגע... הכל יפה, פתאום גיליתי זאת."
- "ואשר ימות ברעב... זה יפה?"
- "יפה. ואשר ירוצץ גולגולת ואשר לא ירוצץ גולגולת, גם זה יפה. הכל יפה וטוב, הכל! טוב לכל מי שיודע כי הכל טוב. אילו ידעו כי טוב להם, כי אז היה טוב להם..."
- "מתי נודע לך שאתה מאושר?"
- "בשבוע שעבר. ביום שלישי, לא, רביעי... רביעי בלילה.
"לא טובים הם, משום שאינם יודעים. כשייודע להם, לא יהיו רוצחים. צריכים הם להיוודע כי טובים המה, ומיד יהיו כולם טובים, כולם עד אחד"
- "ואתה, לך נמצא כי אתה טוב?"
- "אני טוב."
יפה מאוד
החשש העיוור
כי בדרום קוריאה הם לומדים גמרא, כך התקין להם השר הצעיר העיוור
הם עובדים 20 שעות בימימה, אז אולי גם זה
בקוריאה כי החשש העיוור הזכיר לך את הצעיר העיוור?
ימח שם עראפתניקולאי סטברוגין יוצא מהבית לסיבוב ומגיע לבית של קירילוב. קירילוב הודיע שהוא לא מאמין שיש לחיים משמעות, עד כדי כך שאין לו סיבה משל עצמו להתאבד, אבל שאין לו בעיה להתאבד עבור מישהו אחר. ארגון קומוניסטי רוצה להשתמש בהתאבדות שלו כדגל כוזב, וקירילוב מסכים באדישות, ואומר להם "מתי שתגידו, תגידו לי מה לכתוב ומתי לירות בעצמי ואעשה זאת"
סטברוגין מגיע אליו הביתה והם מנהלים את אחת השיחות התלושות בעולם.
את הרעיונות של קירילוב בדבר היופי ומציאת המשמעות בעולם שבו אין הבדל אם אתה חי או מת, אלבר קאמי מזכיר בהתלהבות בספר "המיתוס של סיזיפוס" שכל ליימך קורא.
ימח שם עראפתאם הוא טוען שהחיים רעים, כלומר הוא טוען שהיה רוצה שיהיה לו טוב. אם יש לו השתוקקות לאושר סימן שיש,לו משמעות לחיים, גם אם לא יודע מה היא, כי בעולם ללא משמעות הוא לא היה אמור להשתוקק לאושר ולברוח מסבל
משאיר את המצב הנתון, כלומר לא עושה כלום ונשאר בחיים.
עצם זה שהוא נוקט פעולה, מראה שאכפת לו ממשהו, ואפילו קטן.
אחרת למה שינקוט פעולה?
באופן כללי יש שתי וריאציות של ניהיליזם - ניהיליזם השקפתי וניהיליזם מוסרי. ניהיליזם מוסרי יכול להיות גם אצל אנשים שמאמינים באלוהים ופשוט מרגישים שהכל צחיק ושכלום לא משנה. ניהיליזם השקפתי מגיע מהשכל אל המסקנה שאין משמעות.
בספר שדים כל הדמויות מתמודדות מול הניהיליזם הזה. חלק מסכימים איתו בשכל אבל עדיין מאמינים וקשורים לרגשות שלהם. חלק מכריעים מהשכל ומייבשים את חייהם. וחלק באמת מתנתקים מהאנושיות שלהם, נהיים אפאטיים באמת לרעיון משמעות החיים וכו'.
קירילוב השתבש, וגילה שהוא כל כך אדיש בנוגע לסוגיית ההתאבדות וחייו כל כך לא חשובים לו, עד שאין לו סיבה להתאבד. הבקשה שמבקשים ממנו לנדב את ההתאבדות שלו למטרה פוליטית מתקבלת אצלו בלי בעיה.
אבל אתה צודק - אין ניהיליזם מושלם. כלומר, ניהילחזם מושלם זה איבוד רצון; או להפוך לחיה נטולת מוסר, או להפסיק לרצות ולהפסיק להזדהות עם עצמך. קירילוב הוא אחד המופעים הכי קרובים לזה. דווקא הציטוט שהבאתי כאן מציג אותו באור אחר, שמתוך האבסורד מתגלות מחשבות אופטימיות על מהות החיים.
סטברוגין במצב יותר קשה ממנו, והוא נושק לפסיכופתיה.
כי אי אפשר לברוח מאור ה', גם אם עמום מאוד ומקיף מאוד
בו לחיים יש משמעות?
האם הוא היה שמח אם היה מגלה שבסוף לחיים יש משמעות?
כי אם כן, עצם זה שיש לו השתוקקות לחיים עם משמעות, זה עצמו מראה שלחיים שלו יש משמעות, אחרת לא היה משתוקק לכלום
הם הגיעו מהשקפת עולם נוצרית, ומה שנתן תוקף וערך לדברים שהרגישו להם אמיתיים היה הידיעה שהם קדושים, אמיתיים, קשורים ל"הטוב".
בא דארווין ואמר שאין שום דבר אמיתי, שהכל מושתת על שאריות אבולוציוניות ותרבות דתית, ושזה *לא* אמיתי.
ברור שהם כמהים למשמעות, אבל בעיניהם זה פשוט באג באבולוציה (שחשוב לזכור שע"פ דארווין האבולוציה היא מקרית, ולא בהכרח מתפתחת מהגרוע אל הטוב, אלא אל המעודד הישרדות בלבד).
בעולם של דארווין אין ערך לבקשת המשמעות שלך. "בדה לך דת", כלשון הפילוסוף אצל הכוזרי, אבל אין לזה משמעות אמיתית.
נראה לי שהפיתרון שהצעת הוא אקזיסטנציאליסטח/אבסורדיסטי, כלומר - מבקש להאמין בחיים וליצוק בהם משמעות סובייקטיבית ולהאמין באדם אפילו שאין לזה משמעות אובייקטיבית. (אם ראית את הסרט "נורטון שומע משהו", הוא נותן ערך וכבוד ליקום שלם שנמצא בתוך גרגר אבק. אבל האם העולם שלהם חשוב? האם החיים ביקום אינסופי כשאין מקור אובייקטיבי לערך החיים - הופך אותם לחשובים?)
אקזיסטנציאליזם זה bitter-sweet, זה לא עונה על מה שהנפש מבקשת
כלומר המשמעות נשארת רק בעצם הידיעה שיש משמעות, באור מקיף בלשון פנימיות התורה.
ללא הידיעה מהי המשמעות, באור פנימי.
אבל עצם זה שיש משמעות זה כבר משהו.
והאמת שבכל דבר בעולם יש משמעות, רק לעיתים כל כך קטנה עד שהיא זניחה. אבל תינוק יתלהב גם מגרגיר אבק
אנחנו נוכל אחר כך לדון מהצד ולזהות מה נובע מערגה לאור ומה נובע משפע של אור מקיף ושאר מרעין בישין. אבל ע"פ סט הערכים, האמונות וההבנות בעולם אתאיסטי, אין פיתרון אחר לשאלת המשמעות חוץ מאקזיסטנציאליזם. יש אקזיסטנציאליסטים משעממים וחצי ניהיליסטים שמנמיכים את המשפט של פרנקל-ניטשה ל"אחי פשוט תמצא לך תחביב". ויש כאלה שכל כך מאמינים ביסוד הטוב של העולם, עד שלהם קורא הרב מאמינים גדולים
חילונים. במקום אור מקיף - עצם זה שיש לעולם משמעות.
במקום אור פנימי - מהי ספציפית המשמעות בעולם, או מה מדרג המשמעויות.
וגם האתאיסט יודע איפה שהוא עמוק בלב שיש אלוקים. עובדה שיש לו משמעות כלשהי בחיו (ולו המשמעות בלהתאבד).
הוא לא *יודע* שיש משמעות. הוא *מקווה ומייחל* שתהיה משמעות, כי הוא מרגיש בקרבו צימאון למשמעות, אבל על פי השקפת העולם שלו אין ולא תהיה משמעות כי אלוהים מת (כך ורק כך אפשר להבין את ניטשה. מי שלא מבין כמה כאב ואובדן דרך יש בזה לא מבין כלום בטרגדיה של העולם המערבי).
אם הוא מזהה שהוא אוהב את המשפחה שלו - הוא נהיה אקזיסטנציאליסט / אבסורדיסט, כלומר בוחר *מעצמו* להזדהות עם ההרגשות שלו, ולהאמין בחייו. אבל זה לא מחוייב המציאות, וזו המחלה הכי קשה וכואבת של העולם המערבי. זה יירפא כשהדוסים יניחו לחילונים, עד שהם יגלו מחדש את אלוהים (בתדר של מאמר ייסורים ממרקים)
"האבסורד נובע מהפער בין זעקת האדם למשמעות לבין שתיקת העולם." - אלבר קאמי, המיתוס של סיזיפוס.
"אבל אם יש אלוהים הוא כבר יראה לי את הדרך, ואם אין - אז מה זה משנה?" - אריק ברמן, התמונה הגדולה
שמכריז שמוכרח להיות אלוהים אמיתי וקדושה אמיתית ונשמה נצחית, כי לנו יש צימאון מובנה לכך.
טרם ידעתי את המים הייתי צמא.
אבל זה לא טיעון שכלי, זו פשוט אקזיסטנציאליות דתית
נכון שאתה יודע שאתה קיים בידיעה שלא מתחילה מהשכל, אבל אם הדיון נסוב על השכל, ולגבי אלוהים יש מחשבה שאולי הוא לא קיים, שאיננה קשורה בסולפיסיזם (דקארט, אני חושב משמע אני קיים) אלא בהסבר קוהרנטי אלטרנטיבי לאמונה (דרוויניזם), אז צריך לדעת לשחק במגרש הזה לדעתי...
ב"שדים" הכריע שלא. גם ב"אידיוט" שנגמר בכישלון. עוד לא קראתי את "האחים קרמאזוב" אז לא יודע.
הדבר היחיד שהוא יעדיף על פני דבר אחר זה את האושר על פני הסבל.
כמובן גם זו טעות, אבל שם לפחות יש לחיים משמעות.
כל היום בערך על תרגיל ספציפי
ואז המרצה פותרת אותו על הלוח
(משוואות דיפרנציאליות חלקיות, במקרה?)
הם בד"כ לא פותרים שיעורי בית על הלוח בכיתה
(ולא. כאילו, משוואה אחת ספציפית)
ימח שם עראפתוחלבי? קורנפלקס? אני הרי לא אטרח להכין משו. אולי טוסט. וואי בא לי טוסט. איך בא לי טוסט.
"הצלה יו"ש ללא גבולות: ז"א בכביש 60 בין עפרה לגבעת אסף נזק שימשה א.נ"
אני פותח את ראשי התיבות: זאת אומרת בכביש 60 בין עפרה לגבעת אסף נזק שימשה אי נמי.
רגע מה?
אה! לא פתחתי נכון את הראשי תיבות: זריקת אבנים בכביש 60 בין עפרה לגבעת אסף נזק שימשה אין נפגעים.
שחיים בדרום קוריאה. הצפונים זורקים עליך אבנים ואתה לומד גמרא
ימח שם עראפת
ימח שם עראפתזה הופך להיות שריטות יומיות
ימח שם עראפתאחרונה
ימח שם עראפת
ימח שם עראפתמשום מה חשבתי שזה כמו דוויזיה ובריגדה

אחי התארס בשישי
וואו איזה כיף זה!
תודה רבה פלא גדול
זה לא אמור להיות פורום נסתר?
פשוט לא אני אעשה אותו
אמא שלי התקשרה וביקשה שאני אביא לה קופסת מטרנה למעון.
אז הערתי את אח שלי וביקשתי ממנו שיעשה את זה
הוא אמר לי שכל הדרך הלוך וחזור הוא היה ככה: 
אבל עד שהתעוררתי בערב זה עבר לו

וכי אמרתי לו שאני לא מרגיש טוב ושלא ישנתי כל הלילה.
וגם כי אני נוטה להיות מאד משכנע
(סתם לא)
ימח שם עראפתאחרונה
ועכשיו אני בלי טלפון.הנהג לקח את זה אליו במקום למחלקת אבידות ואני צריכה איכשהו להגיע אליו בלי טלפון. קבענו תחנה שהוא יעצור בה ויתן לי את הטלפון חיכיתי שם כמעט שעתיים כדי לא לפספס אותו, אני בכל זאת בלי טלפון ושעון ורחוקה מהבית התקשרתי אליו דרך מישהי ברחוב כדי לאמת איתו את הפרטים ואחרי כל זה הוא פשוט חלף על פני בלי לעצור!
זה כמובן לא היה בכוונה וזה כי הוא לא רגיל לעצור בתחנה הזאת אבל שיהיה בריא חיכיתי שם כמעט שעתיים והיה קר. בסוף חזרתי הביתה מה אני יעשה?
אני: חיכיתי לך בתחנה ולא עצרת
הנהג: אהה כן כן אני מצטער אני מטומטם אחרי זה נתתי לעצמי שתי סטירות זה אני מטומטם לא יודע מה עובר עלי אני לא בסדר אני מתנצל אני מתנצל אני אגיע אלייך הביתה אחרי העבודה עם הרכב ואני אביא לך ליד הבית אני במקומך הייתי מתעצבן זה לא בסדר אני מתנצל שככה קרה
אני: כן בסדר זה לא אשמתך כשאני אעלה לאוטובוס בשלישי בבוקר בשעה שלך תביא לי.
הנהג: לא לא עכשיו אני מגיע אני מתנצל זה לא בסדר אני אבוא אם הרכב אם את רוצה ליד הבית שלך ואביא לך. את צריכה בטח מספרים וטלפונים.
אני: לא לא זה לא חשוב בכלל.
עכשיו אפילו שהוא הנהג הערבי הנחמד הייתי אומרת לו להביא את זה לבית אם זה היה מכשיר יקר ושווה וכו' מחשש שיקח את זה לעצמו (הרי למה לא שם במחלקת אבידות?) אבל מאחר שמדובר בטלפון כשר חצי שבור שהוא בקושי הצליח לתפעל אותו כדי לענות אני לא חוששת.האמת פדיחה בכלל לעורר סערה בגלל זה. זה מחווה מוגזמת ליסוע במיוחד בשביל להביא לי את המכשיר. פדיחה
אתמול הייתי צריכה להגיש עבודה עם מישהי ונשאר לה דברים אחרונים לסיים לפני שנגמר זמן ההגשה אז היא התחילה פשוט ליבב בטלפון כדי שאעזור לה.
כאילו מה זה הדרמה וההגזמה הזאת?
ואם אני אומרת את זה כנראה שבאמת הגזימו כי אני בעצמי דרמתית
שבתות קיץ. עוד מעט השיא.
אני רק מספר לכם את העתיד כפי שאני חוזה אותו.
בינתיים פה נעים. מנחש שלא לאורך זמן. בצהריים כבר יש שמש שמצדיקה כובע.
והשבוע היה חם. ממש.
סבלתי😐
שימו פה לינק לויקיפדיה, של משהו שדיברתם עליו השבת, או התווכחתם עליו ואמרתם שתבדקו אחרי שבת.
בלי הקשר ובלי להסביר
נראה אם זה עובד
בהתחלה חשבתי שהוא היפי דתי, יש כאלה. מחובר לאדמה, לתנ"ך, לקונספירציות.
ואז נפח דבר. חשבתי שהוא יהודי משיחי.
אז לא. חיפוש פשוט גילה שהוא עוד אחד מאותם אידיוטים שגודשים את היטיוב, עם חזון שיקרי ולא מבוסס. יש לציין שהוא דווקא כן מבסס מאד את הקונספירציות שלו, יחסית לשאר, אבל כן, אלו עדיין קונספירציות הניתנות להפרכה.
ימח שם עראפתוכן גם בתוס'.
זה נכתב כהסבר לסוגיית הינף בגמרא, כשבמקום אחר רש"י כותב במפורש שייבנה המקדש בידי אדם.
ועוד, שהסבר הגמרא אותו פירש רש"י, נדחה בגמרא.
ועוד, שלרש"י אין מקור לכך, וגם הוא לא יכול להמציא כזה דבר. הוא כתב זאת כהסבר אפשרי לטענה בסוגייה, שנדחה, לא כדעתו.