קבוצות תמיכה חדשות בזום ובבאר שבעציפי כהן
שלום לכן ולכם, משתתפות יקרות ומשתתפים (מעטים...) יקרים.ציפי כהן
אני רוצה לספר לכן שאני כרגע בתקופה של עומס שמקשה עלי להגיב ואף להיכנס לפה בקצב שהייתי רוצה.
אני נכנסת בערך פעם ביומיים, קוראת ורואה שאתן תומכות זו בזו באופן מעורר השראה. אני גאה ושמחה בפורום התומך והמקסים הזה, לא מובן מאליו!
אני רוצה לספר שאמנם אני בעומס, אך גם בחוויית גדילה והתרחבות.
אני חשה שהמקום של ליווי נשים וזוגות לאחר אבדן הריון היווה מקום משמעותי בחיי בשנים האחרונות, ועתה אני מתרחבת לנושאים נוספים, לטיפול והתמקצעות במגוון תחומים, ועל כן איני מוצאת את הפניות להיענות לצרכי הפורום כפי שעשיתי בעבר.
אני פורשת כנפיים, ומחפשת מישהי שתחליף אותי בניהול הפורום. לא משאירה אותו ואתכן לבד... רק רוצה לספר שזה מה שקורה מאחורי הקלעים.
שתדעו שאני עדיין פה, מחזיקה את הנושאים שלכן וקוראת אתכן, ומחפשת את הדמות שתמשיך הלאה עם הפורום ותקדם אותו למקומות הנכונים בעיניה.
חיבוקים לכל אחת מכן, אני תמיד כתובת להתייעצות ואני עדיין כאן. גם אם איני מגיבה לכל אחת כפי שנהגתי בעבר.
אוהבת ומודה לכל אחת מכן על השיתוף, ההזדהות, הקירבה והתמיכה ההדדית.
כמה לא מובן מאליו.
מזמינה אתכן לגדול ולצמוח בתוך ומתוך האובדן.
ומזמינה אתכן ואתכם לשתף בהרגשות שמה שכתבתי יוצר בכן או בכם.
יהוו ציפי אהובהאנונימי (2)
וואו ציפי יקרה...אנונימי (3)
היית תמיד כל כך תומכת ואומרת את המלים הנכונות.
משקיעה בתגובות ארוכות עבור כל אחת...
המקום הזה היה מפלט עבורי לאחר האובדנים שחוויתי...
ברוך ה' ילדתי תינוק חי נושם אחרי כמה הפלות.
.לא האמנתי שזה יקרה...אבל הנס אירע .
תודה רבה על המקום הזה לפרוק על זה שתמיד היית שם עבורנו..
את אישה מיוחדת...
תודה על הרגישות הרבה... על העזרה האינסופית...
הלואי ותמשיכי לכתוב לנשים פה..
כי התמיכה שלך כל כך עזרה ועוזרת.
התרגשתי כל פעם לראות איך את נותנת יחס לכל אחת ואחת!אולי בקרוב
ציפי,באפל
את עונה ומגיבה בצורה כ"כ רגישה ומדוייקת, שנתנה לי לפחות ככ הרבה כח כשהבנתי שיש מי שמבין, ויכול להכיל , ולחבק מילולית.
אז תודה רבה!!
המון הצלחה, בטוחה בעז"ה שתצליחי!
תודה תודה רבה לכן על המילים החמות, יקרות לי. עוד לא עוזבת...ציפי כהן
❤️*כוכבית*
ציפי את מדהימה!ליאנייאחרונה
את אישה מדהימה ומבורכת, מאחלת לך את כל הטוב ומלוא ההצלחה שאפשר!
אני 5 ימים אחרי היסטרוסקופיה ניתוחית*כוכבית*
תודה על המקום
וואו איך קשה...מקווה לטוב מאוד
חיבוק!! רוצה לכתוב מעט מה התחושות, מה נמצא שם בפנים?ציפי כהןאחרונה
בכל מקרה, חיבוק גדול. הלב איתך.
❤
חברות יקרות ואהובות, אני מודה שאני לא מצליחה להיכנס הרבהציפי כהן
אולי זה כבד מדי על נשים שאני מכירה, איני יודעת.
אך אני לא רוצה להשאיר אתכן כאן ללא מנהלת, לכן פונה אליכן, אם אתן מכירות מישהי שיכולה לדעתכן לנהל, ועדיף יחד עם עוד מישהי כדי שהעול יהיה משותף- אשמח שתפנו אותה/אותן אלי.
תודה יקרות,
אתן חשובות לי ואיני רוצה להשאיר כך את הפורום ללא מענה של מנהלת אך איני מוצאת מישהי שמעוניינת להמשיך את הניהול...
ואני-עמוסות ידיי וכנפיי פרושות למקומות אחרים...
❤
שאלה לגבי רופא מומחה להפלות חוזרותסתיו בלב
אני שבועיים אחרי הפלה שלישית ברצף.
מתחילה לחשוב קדימה - בדיקות וכו'.
אשמח לשמוע מכן המלצות על רופא מומחה להפלות חוזרת והאם מומלץ לנסות לקבוע תור לרופא מומחה לפני ביצוע בדיקות (נניח כמו קריוטיפ, היסטרוסקופיה וכו'), או לחכות לתוצאות ואז לקבוע.
תודה רבה!
מצטערת לשמוע
אנונימי (2)
רופא כדאי להגיע אחרי כל הבדיקות. אבל קחי בחשבון שלפעמים יש המתנה של כמה חודשים. אני חיכיתי 9 חודשים לתור לפרופ' כראפ.
יכול להיות ששוה לנסות לקבוע כבר עכשיו.
אני גם לא יודעת אם יאשרו לך מהקופה התחייבות לרופא לפני שיש תוצאות. אבל שווה לבדוק את זה..
בהצלחה ובשורות טובות!
תודה רבה! אנסה לקבוע כבר..סתיו בלב
מצטערת לשמועאנונימי (3)
שמעתי המון המלצות על בשירי שמסתכל בצורה הוליסטית על הטיפול ומתייחס לכל האפשרויות.
אני אישית הלכתי לפרופסור יגל אחרי ההפלה הרביעית כי שמעתי עליו שהוא מומחה גם בנושא הזה וגם רופא עם לב ענק ונשמה וזה מה שהייתי צריכה... שלא יסתכלו עלי בתור עוד מקרה....
אני ממליצה לך בכל מקרה לעשות את הבדיקות של הפרוטוקול כי אחכ שתגיעי לייעוץ יהיה לרופא עם מה לעבוד אחרת הוא יישלח אותך לבצע את הבדיקות ולחזור אליו וחבל על הכסף.
בגדול כדאי לעשות בדיקת קרישיות, מבנה רחם, קריוטיפ לך ולבעלך וציפ גנטי לעובר יש כאלה שממליצים.
אם יש לך שאלןת תכתבי פה....
תודה רבה על התגובה המפורטתסתיו בלב
אוף זה ככ כואב. לגבי הבדיקות - אחרי ההפלה השנייה אמרו לי שזו רק 'סטטיסטיקה' ואני מצטערת שלא ביצעתי אז יותר בדיקות.עכשיו שעברתי שוב הפלה אני לא רוצה לחזור על הטעות של הפעם הקודמת ולהשלים את כל הבדיקות שאפשר..
חוץ מהבדיקות שכתבת (ואני אעשה) קראתי שיש גם בדיקות הורמונליות כלשהן שעושים? איך אני יודעת מהן כל הבדיקות המומלצות?
המון תודה
וואי את נשמעת בדיוק כמוניאנונימי (3)
מחזקת אותך ממש מבחינה נפשית ורוחנית!
אני ממש עברתי תהליך בהקשר הזה ואני במקום הרבה יותר שלם ורגוע עכשיו ממה שהייתי, ממליצה לך גם לחפש נקודות כוח ולהעשיר את עצמך כמה שיותר... שתזכרי את התקופה הזאת בתור תקןפה של צמיחה....
בעיקרון ממה שאני יודעת הבדיקות ההורמונליות זה איזה שהוא פרוטוקול שעושים, אותי הרופאת נשים של הקופה הפנתה אותי לבדיקות של מערכת החיסון וכו׳.... אם זה מה שאת מתכוונת...
אבל לי נאמר שמה שכתבתי לך (מבנה רחם, גנטי וקרישיות) זה הבדיקות העיקריות שעושים במצב של הפלות חוזרות.
בכל מקרה אם את מסיימת אותם ממליצה לך לקבוע תור לרופא פרטי שאת סומכת עליו שילווה את התיק שלך ותרגישי שאת בידיים שלו.
לי זה היה חסר שלא היה רופא אחד שבאמת אחראי לתיק שלי ולכן הלכתי ליגל. הוא נגיד שלל חלק מהבדיקות (נגיד בדיקת זרע לבעלי שקראתי שזה חשוב-כי אמר שהפלות בשלבים מתקדמים לא יכולות להיות קשורות לזה)
אז מה שאני אומרת לך זה שתלכי לרופא אחד שידע להגיד לך אם חשוב למקרה שלך שתעמיקי בבחינה מסויימת ואם יש דברים שלא קשורים למקרה שלך....
מקווה שאני מובנת, אם תצטרכי עוד תמיכה ושאלות תכתבי לי.
חיבוק גדול
ממש מבינה אותך ואיתך!
היסתיו בלב
הי לךאנונימי (3)
אבל בעיקרון אם עשית אז זה טוב.
לגבי בדיקות גנטיות ממה שאני יודעת אומרים שכן חשוב לבדוק גם אם יש ילדים, כי זה שללק מההריונות הגנים הבעייתיים לא הועברו זה עניין של סטטיסטיקה אבל יכול לבוא לידי ביטוי בשאר ההריונות, אז שווה לשלול את הבעיה הזאת...
בהצלחה!
אנונימית אחרתאנונימי (5)
רק לגבי מבנה הרחם
היסטרוסקופיה בבודאות יותר טוב מא"ס תלת מימד
א"ס זה חיצוני והבדיקה פחות ברורה, בהיסטרוסקופיה חודרים לתוך הרחם עם מצלמה וזאת בדיקה הרבה יותר וודאית
לי הרופא אמר שא"ס זה רק אם אני מפחדת מהבדיקה הפולשנית יותר (הייתי אחרי 2 הפלות)
ובכל מקרה אחרי 3 הפלות חייבים היסטרוסקופיה וא"ס תלת מימד לא מספיק
שתדעי שזה לא מדויקאנונימי (3)
אני עשיתי פעמיים היסטרוסקפיה ואחד הרופאים המומחים שהלכתי אליו אמר לי שזה לא מספיק והוא ראה מקרים שראו מחיצות רק באולטרסאונד תלת מימד שלא זיהו בהיסטרוסקפיה.
הוא המשיל את זה לעמידה בתוך העמק או מעל ההר...
אז רק שלא נטעה אף אחת. כל אחת שתלך לפי הגישה של הרופא שהיא סומכת עליו...
נכון צודקתshiran30005
אבל כל רופא שטוען אחרת זה ממש קשה להתקדם ככה כי אח"כ יוצאים נורא מבולבלים
איך נגעת בול בנקודה שהכי קשה ליסתיו בלב
(מה שלצערי קרה בסופו של דבר)וגם שאין מישהו שאחראי ואני צריכה מיוזמתי לבקש הפניות לבדיקות שונות ולרופאים..
אז מה שאני מחפשת ורוצה מאד עכשיו כמו שכתבת זה רופא שירכז בשבילי את הבדיקות והטיפול ושארגיש שאני בידיים טובות..
אז ממש תודה על התגובה וההמלצות זה כל כך עוזר להרגיש שיש מישהו שמבין אותי🤗
ממש ממש קשהמקווה לטוב מאוד
גם קשה ההתרוצצות הזאת בין כל הרופאים. והתחושה שלא מבינים מה הגורם לבעיה.
שיהיה לך סיעתא דשמיא ויסתדר הדבר...
הלוואי שלא שיחזור לך אף פעם הדבר הקשה הזה.
זאת אני האנונימית ממקודםאנונימי (3)
ממש מבינה אותך באמת על הסטטיסטיקה והרצון לדעת. וגם על המרדף אחרי הקופה והאישורים, זה חלק מעצבן מההתמודדות ומוסיף עוד מעמסה... ממש מבאס שככה זה קורה.
לגבי הרופא - ממש ממש ממליצה לך ללכת לפרטי. יש כיסויים של חלק מהסכום ברוב הכיסויים הרפואיים ואם יש לך ביטןח פרטי אז בכלל...
זה עולם אחר שאת לא צריכה לחכות כמה חודשים בשביל תור. גם ככה עברת הרבה...
פרופסור יגל נגיד מקבל בשר״פ הר הצופים ויש לו כיסוי לדעתי בכל הקופות, את משלמת השתתפות עצמית 200 ומשהו שקל... אני נסעתי מהמרכז בשבילו...
בדכ רופא פרטי ישאר זמין לך (אם הוא טוב) ולא תצטרכי לחזור אליו שוב לפגישה אלא להתקשר אחרי שתעשי את מה שיבקש...
בא לי להגיד לך אבל שיחד עם הבירור הרפואי והתחושה שלך שמשהו לא בסדר וצריך למצוא אותו, יש גם המון חוסר ודאות בנושא הזה.
הרבה מההפלות החוזרות לא מוצאים להן סיבה, ככה גם במצב שלי (ואני די משוכנעת שעשיתי את כל הבדיקות הרלוונטיות אחרי שפרופסור יגל סיכם לי את כל הבדיקות והשיטות שניסיתי)...
אז יחד עם הבירור תשקיעי גם בעצמך, תלמדי, תעשירי את עצמך, תלכי לטיפול, תעשי מיינדפולנס או כל שיטה שתחיה אותך ותתן לך כןחןת להתמודדות...
עונה לך מהידע שליshiran30005
בגגול זה בדיקת פרופיל הורמונלי- ע"י רופא נשים, היסטרוסקופיה ,קריוטיפ ובדיקות קרישה. אני הייתי מטופלת את פרופ כרפ בתל השומר שהבנתי שהוא הטופ מכולם ( יש כאלו שלא אהבו אותו) שלח אותי לכל מיני בדיקות קרישה נוספות וסיווג רקמות. הטיפול שנתן לי זה פרגניל זריקות ודופסטון. לי הטיפןל לא עזר ואחרי שסיימתח עם כל הבדיקות עזבתי אותו (כרגע...).
שיהיה לך בהצלחה. כמו שכתבו לך בד"כ התורים הם מאוד ארוכים תקבעי כבר מעכשיו. אם את צריכה עזרה בקביעת תורים יש את ארגון "מכון דורות" עוזרים ממש בהקדמה של תורים. ממליצה. לי אישית הם עזרו. יכולים גם לכוון אותך מה לעשות והכל , ללא עלות
ממשיכהshiran30005
היום שמעתי משהו יפה- דברים טובים באים בקושי...כמה זה נכון!
בוקר טוב מה אתן חושבותאמאכמוני
ברקע- בת 37. 2 הריונות ראשונים רצופים וילדים ב''ה בריאים. בן 7 ובן 4.
מאז שנתיים אחרונות 3 הפלות- אחת שבוע 13 בגרידה. שבוע 7 טבעי. שבוע 8 גרידה אחרי שבכולם היה דופק ואז לא. בשניים האחרונים דימומים מתחילת הגילוי.
לא ביצעתי בדיקות מלבד קרישיות יתר שיצא תקין.
לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון. בטא ראשונה יצאה יפה 254 ובטא חוזרת אחרי יומיים 762. ההריונות-הפלות הקודמים גיליתי באותו זמן ובטא יצאה 63 או 84.
אני שבוע 6 פלוס 2-3.
אתמול אצל רופאה בדקה וראתה שק, חלמון ודופק התחלתי לפי דבריה נראה שרק בשעות האחרונות החל הדופק.
שמחתי וכשהוציאה את המכשיר ראתה דימום. אמרה יש לך דימום קל. כל השמחה הלכה כלא היתה.
אמרתי לך שלא דיממתי כלום מההתחלה ולא היו אפילו הפרשות, הדברים היחידים שיש לי זה בחילות וכאבי בטן כמו מחזור. אמרה שיכול להיות שזה לא אומר כלום ויכול להיות שכן, שאנחנו למודות ניסיון כבר...ביקשה שאחזור עוד שבועיים.
אני לט יודעת מה לחשוב. אני מתפללת וכואבת. יש לי כאבי בטן כמו שלפני מחזור או במחזור אני כבר לא מצליחה להרגיש אם זה כל הזמן כואב או בא והולך...
היא בדקה אותי יחסית לא מעט זמן משהו כמו 2 דק לפחות כי חיפשה לראות דופק ולחצה מעט על הבטן כדי לנסות לראות. אני מלאה וזה היה נראה בסדר. יכול להיות שבמהלך הבדיקה והסיבובים שהיא ניסתה למצוא אז בגלל זה היה הדימום הזה?
כשחזרתי הביתה היו הפרשות ומאז כלום.
הלוואי אמן.אמאכמוני
בוקר טוב,מקווה לטוב מאוד
חיבוק על ההסטוריה הלא נעימה...
חושבת שכדאי לבקש מיד תמיכה הורמנולית להריון.
תודה רבהאמאכמוני
אני עם תמיכהאמאכמוני
דופסון זה כדורים או נרות?מקווה לטוב מאוד
כדוריםאמאכמוני
אוקי, עד כמה שידוע לי אין עוד משהו לעשותמקווה לטוב מאוד
כמובן בלי כל ידע רפואי....
שולחת לך חיבוקים וברכת אדיוט (
) שיעבור בשלום ובאמת תגיעי לתינוק אמיתי.
מבינה אותך מאוד מאוד על החרדות והפחדים.
זה זמן כזה שכל מה שיש לך זה להתפלל ולהתחזק בבטחון בה' שהוא יכול לקיים את העובר הזה.
ובעזרת ה' תזכי באמת.
רפואה שלמה נשמה טובהרויטל.
גם אני עברתי שתי הפלות, אבל ברוך השם יש לי כבר ילדים,
הייתי ממליצה לך לעשות סעודה רביעית עם לחם כל מוצאי שבת,
זה סגולה נפלאה שאישה לא תפיל, הכוונה לאכול לחם כל מוצאי
שבת ולברך ברכת המזון עם סידור, ככה שמעתי מבעלי ששמע מהרב,
ומאז ברוך השם הכל הסתדר, בהצלחה רבה רבה לך אמן.
תודהאמאכמוני
הייאמאכמוני
אני סובלת בשקט. בחילות נוראיות, אבל לא איכפת לי. רק שימשיך ככה.
לא היה דימום מאז אותו יום שני אצל הרופאה בבדיקה.
מתלבטת אם ללכת למוקד, רק להיות רגועה שהדופק ממשיך
תודה תודהאמאכמוני
אומרים שבחילות זה טוב..ישועת ה' כהרף
קראתי את ההיסטוריה ונשמע אופטימי.. לא היו דימומים פרט להכנסת המתמר.. נשמע שזה קשור לפרוצדורה..
הייתי הולכת למוקד להפחית לחץ.. לחץ לא בריא להריון.. וגם לא לך.. ולא לבעלך ולילדים..
הייתי עושה מה שצריך כדי להירגע.. גם אם זה לבקר במוקד לראות דופק..
חיבוק גדול!!
בהצלחה!!
צודקתאמאכמוני
צודקתרינת400
(בוכה)(בוכה) זה נורא, ההלם ההלםמקווה לטוב מאוד
שלום לך יקרה. אני מקווה ששלומך טוב והכל תקיןציפי כהן
א. כדאי ללכת למוקד כשאת חשה שאחץת זקוקה לכך,מי שעברה הפלות חוזרות מתקבלת שם בהבנה ובתמיכה. הגיוני שתהיי במתח ותרצי לראות דופק.
ב. מציעה אולי ללכת לחוות דעת נוספת, אולי רופא אחר ייתן תרופה אחרת או יציע דרך טיפול אחרת ותוכלי לשקול זאת? אני מציעה זאת עם סימן שאלה, כי לעיתים דווקא נח לבישאר עם הדעהה של הרופאה ולא להתחיל "לטייל" אצל עוד אנשים. מצד שני, לעיתים דעה שניה יכולה להרחיב את נקודת המבט ולאפשר לך לבחור בטיפול שהכי נראה לך נכון עבורך.
ג. מציעה לעשות תרגילי הרגעה כגון מיינדפולנס, דמיון מודרך, נשימות, מוזיקה נעימה ועוד.
חיבוקים!
רק שיעבור בטוב
מה שלומך, יקרה?מקווה לטוב מאודאחרונה
נתת פה קול. שומעים אותך, מאזינים ונותנים לו מקום. המשיכי...ציפי כהןאחרונה
מצאי מישהו להשמיע לו את קולך, כאבך, מילותייך ורגשותייך.
ופה כמובן גם מקשיבים.
"היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך..."
היי בנות- קצת עדכוניםליאניי
אז היום הייתה לי בדיקה שחיכיתי לה בקוצר רוח, בדיקה שקיוויתי שתגיד לי האם אפשר להמשיך את ההיריון או לסיים אותו.
למי שכבר מכירה את הסיפור שלי, רוצות לנחש?...
התשובה היא אי וודאות!!!
אז המטרה של הבדיקה היום לוודא מה מצב הכליה הבודדת האל תקינה לא תקינה, גדלה מספיק וכו׳
אז הצד החיןבי- שהכליה מתפקדת טוב, כמות מי שפיר תקינה
הצד הרע- שהכליה עדיין קטנה מעט מהמצופה אליה בייחס לכך שאין עוד כליה לעוברית.
בנוסף הצורה שלה (הרקמה) טיפה בעייתי והם אמרו חד משמעי שעוד מוקדם לדבר על החלק הזה כיון שזה שבוע היריון עדיין צעיר.
אז לצערי (אולי גם לשמחתי)- רק בסקירה המאוחרת עוד חודש בדיוק מהיום נדע סופית סופית האם ההיריון ממשיך או לא.
בבדיקה הזו גם נוכל סןף סוף לשלול את פי הטבעת (הרופאים כמובן מפחדים שאןלי לא יהיה פי טבעת לאור העובדה שמדובר בעובר שהתפתח קצת לקןי).
וכן, כליה רק הןלכת ומתפתחת עם השבועות ולכן הכל פתוח וזאת הסיבה לא להפסיק עכשיו עדיין את ההיריון.
אבל.... האי וודאות... עוד חודש!! ח-ו-ד-ש!
ריבונו של עןלם למה אין אור בקצה המנהרה למה? נלחמתי על ההיריון הזה בשיניים ככ הרהנ זמן חיכינו לו ובסוף גם קושי בלי סוף עם ההיריון.
אני לא אוכל לעשות גרידה במידה ולא יהיה תקין אלא רק לידה שקטה .
היום זאת פעם ראשונה שעלתה בי תהייה האם עשיתי נכון שהמשכתי את ההיריון כשעוד אמרו לי בשבוע 12 שהעובר לא מתפתח תקין והתעקשנו להמשיך ולקבל עוד מידע ולראות מה קורה.
איך אני אשרוד עוד חודש? איך? חודש של ציפיה אל הלא נודע.
שהשם ישלח לי כןחות... אני לא יודעת כבר איך להתמודד...
שולחת לך חיבוקים וכוחות! באמת לא פשוט..אולי בקרוב
וואהו יקרהאנונימי (2)
תודה יקירה... אני מנסה להחזיק מעמדליאניי
מקווה שיעבור מהר.
תודה על הנחמה... הלוואי ואראה אור בקצה המנהרה בסוף הדרך.
חיבוק ענקהודו לה'
וואו איזה ניסיון
לא קל בכלל
הציפיה והתקווה והאי וודאות מורט העצבים
תעריכי את עצמך ועצמכם על כל יום שעובר
מתפללת מעומק ליבי שתזכו רק לבשורות טובות והמון המון כוחות
אני ממש מציעה לך למצוא בהקדם האפשרי מישהי שתוכל ללות אותך בתקופה הלא קלה הזו, עוד אוזן קשבת נייטרלית שתוכל להוות תמיכה וחיזוק.
עברתי בעצמי תקופה של אי וודאות ארוכה
זו חוויה מתישה ומורטת עצבים אבל גם ממנה ניתן לגדול ולצמוח
שתזכי לבשר לנו בשורות טובות בעז"ה
תודנ רבהליאניי
אני מנסה לשחרר מדי יום את העצבות והכאב, זה מצב נתון ואני לא יכולה להילחם בו אלא רק לבחור איך אני רוצה להעביר את הזמן.
החלטתי להתמודד ולהרפות לבינתיים כמה שאוכל כי זה פשוט לא יעזור לי לשקוע בדיכאון.
אני פחות בגישה של ללכת למישהי שתלווה אותי- אני מאוד סגורה כלפי הכאב שלי החוצה ולכן מצאתי את עצמי כותבת לכן פה בפורום פעם אחר פעם ותאמיני או לא - אתן נותנות לי כוח עצום הרבה יותר ממה שהייתע הולכת למישהי.
מה גם שאני באמת עסוקה ביום יום בסביבה הקרובה שלי שזקוקה לי לא פחות ואז זה גורם לי לחשוב הרבה פחות על עצמי.
אני נאחזת במשפט שהרופאים אמרו לי ״זה באמת עוד מוקדם מדי להחליט שהכליה לא מתפקדת חייבים לחכות עוד חודש זה זמן קריטי״
זה אומר שהכל יכול לקרות גם לטובה!! אסור לי לחשוב שלילי, הכל פתוח, לא נאמר שומדבר רע קיצוני אלא סהכ שאי אפשר עדיין לדעת מה קורה.
הלוואי הלוואי הלוואי שאזכה לנס, לחסד, שאפילו 2 כליות יהיו פתאןם (אגב זה לא נדיר אלא לפעמים רואים כליה שניה בשלב מאיחר יותר)
הלוואי שבורא עולם ישמע אותי.
והלוואי שאזכה לספר לכן בשורות טובות עוד חודש.
תודה לך על ההודעה והתמיכה!
הלוואיאנונימי (2)
צודקת לגמרי!ליאניי
אאמץ את העצה שלך לגמרי...
תודה רבה נקווה להשתמע בבשורות טובות
❤️
יקרה,כמה מורכב וכמה לא פשוט להיות כך בציפיה,בחוסר ידיעה....ציפי כהן
שולחת חיבוקים גדולים. יש לך הרבה כוחות, והרבה אמונה ותקווה.
זה מרגש כל פעם מחדש לראות כמה את מוצאת את הכח לעבור עוד תהליך ועוד שלב. חיבוק גדול!
ממיעה לקחת כח כל פעם ליום אחד. לתת לעצמך נקודה טובה ביום המחר, ולהיות נוכחת ביום הזה. לתת לעצמך להיות עם מה שעכשיו.
להתחבר לתינוק שגדל לך בפנים ולהרגיע אותו.
לדמיין מציאות טובה וצמיחה של דברים חיוניים בתוכו.
להיות עם מה שיש לך עכשיו.
מחקרים מראים שדווקא החיבור לתינוק מאפשר יכולת התמןדדות טובה יותר גם אם חלילה יקרה הנורא מכל שאת מפחדת מפניו. זה נכון כי ההיקשרות אליו מאפשרת גם פרידה טובה יותר, ופחות מסובכת.
לכן אני מציעה לך לא לחשוש מפני היקשרות.
חיבוקים חמים!
תודה רבה ציפי היקרהליאניי
ראשית שיתפתי את האחים שלי ואבא שלי- קצת משחרר אני מודה..
ובכל אופן החלטתי שעצבות ותסכול זה לא מה שיעביר לי את ההמתנה של החודש הנוראי הזה אלא שמחה, וקבלת המצב כמו שהוא.
אני מאמינה שמחשבה מייצרת מציאות ויתרה מכך בורא עולם העמיד אותי במבחן הזה כדי שאעמוד בו ומכאן אעלה רק למעלה ולכן החלטתי לבטוח בו, לשחרר מעצמי את העוול הזה ולהאמין שהכל יהיה בסדר עוד חודש, אין סיבה שלא.
לא פעם ולא פעמיים רופאים החמירו את המצב.
אי אפשר להסיק מסקנות אינסופיות מעובר בגודל של 200 גרם, זה החודש הכי קריטי והעוברית בהחלט יכולה להפתיע ולהתפתח בצורה מדהימה.
אני מאמינה בה, אני מאמינה בבורא עולם ומי יתן ועוד חןדש בלי נדר אזכה לספר לכן שאני ממשיכה את ההיריון.
תודה על התמיכה!
וואו את מדהימה!!!מקווה לטוב מאוד
איזה מיוחדת!
התפעלתי מכל משפט שכתבת פה.
בעיני זו גבורה אמיתית. להבין מה את יכולה לעשות בכזה מצב ומה שלא להצליח לשחרר ולסמוך על ה'.
כמו שכתוב איזהו גיבור הכובש את יצרו, הלב שלך כרגע במצב מבולבל ולא ידוע ואת במודע רוצה לשחרר ולשמוח.
אל תתיאשי בכלל אם יהיו עדיין זמנים יותר קשים כי בכל זאת אנחנו בני אדם... ואת מנסה להתעלות לרמה הרבה יותר גבוהה.
קבלי חיבוק ממני יקרה,
מאוד מאוד מעריכה אותך🧡💛💚
ומתפללת איתך לבשורות טובות
תודה רבה רבה אהובהליאניי
כל התמיכה, המילים החמות זה עוזר ברמות מטורפות יותר מכל הסביבה שרוצה לתמוך אבל לצערי לא אומרת את הדברים הנכונים.
אני בטוחה שיהיו לי נפילות בחודש הזה אבל אנסה להתמיד שלא ולשמור על ראש מראש
אבא שלי כבר הרים את כל הישיבה שלו בתפילות עליי- מי יןדע... כוח התפילה גדול מנשוא.
הלוואי אמן ואמן שאזכה לספר לכן שיש לפצפצונת הקטנה הזאת 2 כליות.
הכל פתוח ונתון לחסדיו של בורא עולם.
תודה רבה לך!!!
❤️
שמחה ששיתפת את אבא שלך
נשמע אבא דואג וטובמקווה לטוב מאודאחרונה
שאלה על הפלה -פנינה 0
אני לא מאד מבינה אבל גם לי יצא בפעמיים,אולי בקרוב
הי נשמהאנונימי (2)
תודה מהממת! חיממת לי את הלב.פנינה 0
עכשיו כבר ברוך ה' חזרתי לעצמי.
הלכתי להיבדק- אמרו לי שיש עוד שק שצריך לצאת, אחרי זמן קצר זה יצא.
רק עניין אותי עם יוצא שני שקים מה זה אומר שליה+עובר או שניי עוברים(תאומים)
לימור כהן עונה לשאלות או סתם כותבת שם ?
ושוב תודה נשמה על החיבוק.
נשמה לא קל😭אנונימי (2)
יקרה, אני לא יודעת למה את מתכוונת בכך שיצאו שני שקים,ציפי כהן
אולי זה מה שיצא?
בכל אופן, אולי שווה לשאול על כך את הרופא.
חיבוק חם!!! מאוד לא קל לעבור הפלה כך בבית, וגם להיות בספק האם זה היה הריון תאומים. נשמע כמו ספק שכדאי לתת לו מקום ולבחון אותו.
חיבוקים!
תודה ציפוש היקרה!פנינה 0אחרונה
למה כפירה?חמניה
שוב. תלוי לפי מי הולכים ומה הקריטריונים הלכתיים
אבל יש מקרים כאלה
היי יקרה. יכולה לומר שגם בי עלתה מחשבה כזו לאחר אמירה רפואיתציפי כהןאחרונה
זה גרם לי לחשוב על צורות אחרות של הבאת חיים לעולם... כולל פונדקאות.
חשבתי גם על אימוץ בארץ או בחו"ל...
וגם תהיתי אם לעבור תהליך של קבלה של האופציה שלא יהיה לי יותר ילד/ה.
עברו הרבה מחשבות, הכל הגיוני ואפשרי, תלוי מה האפשרויות העומדות בפנייך בתחומים הרבים: כוחות נפש, גוף, רוח, כלכלי, מעשי...
לא קל להגיע למחשבות יאוש. אני מקוה עבורך שיש דרכי מוצא פשוטות יותר, כי תהליך של פונדקאות הוא תהליך מורכב מאוגבעבור כל הצדדים.
חיבוק!!
מה שלומך הבוקר? המשיך הדימום?אולי בקרוב
אז אני לא הייתי נלחצת וכן מחכה לבדיקה שגם ככה יש לך בחמישי..אולי בקרוב
וואו איזה קשה.....מקווה לטוב מאוד
חיבוק אמיץ
מה איתך? איך היה אתמול אצל הרופאה?אולי בקרובאחרונה
זקוקה לפרוק...ליאניי
התלבטתי המון אם לכתוב לכן או לא...
לבסוף החלטתי שקשה לי מדי ואני פשוט זקוקה לפרוק.
מי מכן שמכירה את הסיפור שלי, האי וודאות פשוט מוציאה אותי מדעתי.
חודשיים! חודשיים שאני מחזיקה בהיריון מבלי יכולת לדעת איך יסתיים.. מבלי יכולת לספר לקרובים שלי שאני אשכרה בהיריון... הבטן כבר ממזמן יצאה ואני מסתירה אותה עם בגדים קצת רחבים.
אני מותשת, אוחזת בתפילות ואמונה אבל כל דבר קטן שובר אותי.
אתמול חברה שיתפה אותי בהיריון שלה (היא בהפרש של שלושה שבועות ממני) ואני אפילו לא יכולה לספר לה שגם אני בהיריון כי אני לא יןדעת אם הוא ישאר!
כן, שיתפתי את האימהות וחברה הכי טובה במה שעובר עליי- אבל איך אומרים? ״זר לא יבין זאת״ אף אחד לא מבין את הכאב שלי באמת.
אני מרוסקת נפשית, אין לי כוחות יותר.
נכון- השבןע זה שבוע מאוד גורלי מחר ומחרתיים יש לי בדיקות מאוד קריטיות שלפחות יתנו לי כיון האם ההיריון ממשיך ואז אצטרך לחכות עוד שבועיים לאקו לב עוברי+ סקירת מערכות מאוחרות או שההיריון יסתיים השבוע...
אני רוצה להאמין בטוב, יודעת שהשם שומע את הכאב שלי, הצער שלי, הבכי שלי... אוי כמה דמעות יורדות לי בתקופה הזאת.
אני לא מנסה להתמסכן לרגע- אבל ככ קשה לשים מסיכה ולהראות לכל העולם שהכל בסדר שבפנים אני שבורה.
שכל חברה נוספת מספרת על היריון ומדברת על ילדים- ואני צריכה להיות חזקה ולשמוח בשמחתן.
כל כך כואב לי, הנשמה שלי זועקת ואני פשוט מרגישה שאף אחד לא שומע... שום דבר לא מקל על הכאב שלי.
ואם זה לא מספיק- אני נמצאת בתקןפה שכל הקרובים שלי חווים משברים בחיים ואני תומכת בהם.
כןכן, אני זו שתומכת בהם על אף הקושי הגדול שלי (שאם תשאלו אותי? הוא הרבה יותר קשה ממה שהאחרים שלי חווים כרגע)
ואני צריכה להיות חזקה בשבילם, להקשיב להם, לרומם אותם, לתמוך בהם כי מה לעשות זאת אני ושזקוקים לי אני שם.. אבל מה איתי??? מי מרים אותי??
מצטערת על החפירה, הרגשתי שהגיעו מים עד נפש והייתי חייבת לרשום לכן.
תאמינו או לא- אבל אתן הכי עוזרות לי יותר מהסובבים הקרובים שלי.
ליאניי יקרה ואהובהמקווה לטוב מאוד
אני מתלבטת מה לכתוב לך...
את עוברת נסיונות שאני באופן אישי מרגישה שהם גדולים ועצומים הרבה יותר מהרגיל.
חושבת שיש לך כוחות נפש בלתי רגילים, התחושה הזה שאת מתנדנדת בין תקוה וייאוש שיש בתוכך יצור חי שאינך יודעת מה יהיה איתו, נראית לי כל כך לא פשוטה.
כמובן שאיננו יודעים את חשבונות ה', למה ומדוע. אבל אין לי ספק שבמצב הזה שאת נמצאת את קרובה במיוחד לה'.
וכשתעבור בעזרת ה' התקופה הקשה הזאת, תמצאי את עצמך גדולה וחזקה משהיית.
תדעי שה' איתך בכל רגע בקושי הזה. שהוא שומע אותך כשאת בוכה ומבולבלת, שהוא לא מתעייף מלשמוע אותך שוב ושוב. ובסופו שלי יום הוא שמחזיק אותך, הוא קבע לך את המסלול המיוחד הזה בגלל אהבתו אותך.
כשאני כותבת לך את הדברים האילו, אני גם מזכירה אותם גם לעצמי.
ועוד שאלה, האם ההסתרה של המצב גורמת לך למתח גדול יותר, למה בעצם את לא רוצה לספר לאחרים?
רוצה גם להזכיר לך לשמח את עצמך אפילו בדברים קטנים
מקווה שאת מסוגלת.
וכמובן מתפללת בשבילך שהימים האילו של חוסר הוודעות יסתיימו רק בבשורות טובות 💓💓💓
לא יכולה לשתף אנשים נוספיםליאניי
אני יודעת שמחיר ההסתרה לוקח המון אבל אני לא יכולה לספר.
אם ההיריון יגמר- אז אחכ אצטרך לספר שאני עוברת לידה שקטה?? לא מסוגלת להתמודד עם זה.
החלטנו שאם השבוע יעבור בשלום- אשתף את האחים שלי והאבות שלנו.
מעבר לכך- לא מרגישה שזה נכון לשתף בעבודה (למעט המנהלת שלי), חברות נוספות- אני לא רוצה שירחמו עליי ויסתכלו עליי בעין אחרת.. לא רואה במה זה תורם.
הכובד היחידי זה האחים שלי שהם באמת קרןבים אליי והם לא יןדעים עדיין כלום אבל השבוע אם וכאשר אוכל לספר רק להם...
אבל עדיין- את יןדעת מזה לצאת מכל בדיקה ולעדכן את האמא הזאת האמא הזאת ואת החברנ ואת הרופא שלי זה מתיש לא פחות.. יותר מדי אנשים לעדכן על כל פעולה.
ומה גם- שאף אחד מאלה שלא יודעים לא באמת יוכל לתמוך ולעזור הם לא עוברים מה שאני עוברת.
את רושמת שיש לי כןחות נפש בלתי רגילים - אני פשוט לא מרגישה את זה..
מרגישה ככ חלשה איך אני נשברת ככה? למה אני לא מסוגלת לשחרר ופשוט לזרום ולעבור עוד יום?
למה יש לי כל הזמן דמעות חנוקות.
הרי שאם אני ככ מאמינה ואמורה לבטוח בה׳ שהכל לטובה אז למה אני דואגת ומפחדת? למה אני בוכה כל הזמן?
זה משגע אותי!
התקופה של הייאוש והתקווה במשך תקופה ככ ארוכה פשוט ממוטט.
מתחננת לה׳ שיתן לי כוחות להתמודד.
אני מסתכלת על בנות כמוך ואומרת לעצמי מאיפה יש לה את כל הכוחות? את הגדולה מבחינתי ומעוררת השראה.
איך לא מתייאשים ונמצאים עם כזאת אמונה? זאת גדולה מבחינתי..
הלוואי והייתי מסוגלת לאמץ את הגישה הזאת באמת בלב שלם, אני פשוט מתקשה.
וואהו ליאנייאנונימי (2)
וואו יקרה באמת לא פשוטמקווה לטוב מאוד
בגדול אני דווקא בעד שיתוף. חושבת שלשתף זה כן עוזר. ומה בעצם איכפת לך שידעו שאת עוברת כזה הריון?
או חלילה לידה שקטה.
כמובן, אם זה לא נוח לך, אז לא.
אבל מציעה לך לשקול שוב, מציאותית את עוברת עכשיו משהו קשה במיוחד.
ייתכן, שהיית מעדיפה שלא לעבור את זה.
אבל עכשיו כשאת כן, למה שלא תהני משיתוף ותמיכה של אחים וחברים?
בסוף בסוף זה עניין של אופי, אבל אני באמת ממליצה לך על השיתוף. ולא משנה מה יהיה העתיד.
זה נכון, שמחיר השיתוף הוא הרבה פעמים לעדכן אחרים כשכבר אין חשק וכוח, לרוב אפשר עדיין גם להסביר שקשה לעדכן כל שניה.
אבל אם את שואלת אותי מאיפה לי יש כוחות? אני עונה לך, ראשית, שעוברת משהו קטן ממך, ושנית מאוד מאוד משתפת.
לשתף פרושו של דבר לקבל כוח מאחרים.
ככה זה אצלי על כל פנים.
וממשיכה להתפלל עליך 
הייליאניי
שאני לא מרגישה בנוח לשתף כנל בעלי, התקופה של השנתיים האחרונות סגרה אותי, נאטמתי כלפי חוץ.
אני מסוגלת להכיל אנשים לא מסוגלת שיכילו אותי קשה לי.
קשה לי לדבר עם אנשים שלא מבינים כלום ממה שאני עוברת ולכן כרגע השיתוף הוא רק סביב המשפחה הגרעינית
וגם האחים עדיין מחוץ לתמונה בתקווה שכן אשתף
אותך בסוף השבוע.
מקווה שאני לא מציקה לכן שמצאתי מקור לשיתוף התחושות והכאב שלי.
אתן ממש עוזרות לי ואני לוקחת המון חיזוקים ועצות מכן.
אני לא מכירה את הסיפור אבל אייעץ לך סגולה נפלאה,רויטל.
שמעתי מבעלי שהרב שלו אמר לו, לעשות כל מוצאי שבת סעודה רביעית
ודווקא עם לחם, אחר כן לברך ברכת המזון עם הסידור, וזה סגולה גדולה
שהאישה גם לא תפיל חס ושלום, וגם תלד בקלות בעזרת השם, אני אישית
הצעתי לכמה נשים שהיו להם המון בעיות בהריון, ושניים כבר גם נהיו בהריון
וגם ילדו בקלות, בהצלחה רבה רבה אמן.
תודה רבה רויטלליאניי
לנסות זה בהחלט לא מזיק
ליאנוש מותקshiran30005
שאני עוברת משהו קשה (ולא חסר כן?) לוקחת ספר תהילים/ ספר תחינות יושבת במרפסת ומתחילה להתפלל וממש מוזילה דמעות, אני יודעת שבתקופה האחרונה את בוכה המון בגלל מה שאת עוברת, אבל כאן זה בכי של תפילה, התפרקות לה' , מעין "השלך על ה' " תרגישי שממש את זורקת את כל הכאבים והנסיונות לבורא עולם תוך כדי תפילה ובכי. תרגישי אח"כ יותר טוב, הקלה פנימית.
את ממש מהממת! כל הכבוד על זה שבמקום לקבל תמיכה את מוצאת עצמיך נותנת תמיכה- זה מדהים בעניי ורק מוכיח לך כמה כח טמון בך!
בעניין זה שלספר לאחרים, אני עברתי 7- 8 הפלות מוקדמות ולידה שקטה 1, בעלי בכיוון של לא לספר לאנשים שעברנו הפלה כי זה גורם לו אי נוחות וכו' ודווקא אני חושבת שאם אני ישתף יהיה לי יותר תמיכה אפילו מהמשפחה הקרובה- אחים/ אחיות. וזה מש שחסר לי. התמיכה מהמשפחה הקרובה ( ההורים יודעים אבל לי זה לא מספיק) ומכאן מגיע הקושי שלי, החוסר הבנה והתמיכה.
תעשי מה שהלב שלך אומר לך כי זה הדבר היחיד שיכול להרגיע אותך בלי לספר סיפורים אחכ לאנשים. שולחת לך חיבוק!! ❤
היי שירניליאניי
אני מבינה שכל אחת מקבלת את הניסיון שלה ככ שונה מאחת לאחת ועם זאת הכאב הוא עצום.
גם בעלי לא בגישה של לשתף בכלל, ולמען האמת גם אני נסגרתי עם הסיפור שלי.
השנתיים האחרונות מאוד שינו אותי לטוב ולרע, נסגרתי מאוד אני הרבה פחות פתוחה ומשתפת כי באמת קשה לי, אני מתביישת, אני מתקשה לדבר ובפרט כי האנשים שסביבי לא מבינים כלום ממה שאני עוברת זה מרגיש לי לדבר לריק ולא ממקום רע, זאת לא התמיכה שאני מחפשת. לכן מעדיפה פשוט לתמוך בהם.
גם אצלי רק ההורים יודעים, בקרוב אשתף גם את האחים שלי כי הם באמת מאוד קרובים אליי אם כי אני יודעת שזה יכביד עליי קצת אבל מעדיפה לשתף אותם שיהיו חלק מהחויה הנוראית שלי.
מעבר לזה- לא רואה מקום עוד לדבר עם אנשים.
הייתה תקופה ארוכה שדווקא הייתי מדברת המון עם הרופא שלי עד ההיריון הוא מלווה אותי תקופה מאוד ארוכה בכל הטיפולים,בכל האכזבות, בכל ivf שנכשל, משום מה תמיד הוא יודע להגיד את המילים הנכונות,
באיזשהו מקום הפכתי אותו לפסיכולוג שלי חח אבל אני נמנעת כעת מלהציק לו כי בכל זאת הוא עמוס וזה נראלי לא במקום מלבד העדכונים של הבדיקות.
ואז גיליתי את הפורום המדהים הזה שככ עוזר לי לפרוק, לשתף ואני מקבלת מכן כוחות עצומים לא תאמיני בכלל כמה.
אני בהחלט מאמצת את הגישה לקרוא תהילים, לדבר לבורא עולם- אני עושה את זה , אני עושה זה בכל הדלקת נרות, בכל ברכת המזון בשישי אני יודעת שהוא שומע אותי.
אני מודה שאני במערכת יחסית מורכבת עם בורא עולם, לפעמים אני כועסת על עצמי למה אני לא מסוגלת לשחרר ולקבל את המציאות שלי שהכל מידי שמיים אבל זה לא בשליטתי.
כל הנותר להתפלל שהשם יתן לנו כוחות להתמודד עם הכאב ונשמע בשורות טובות.
סליחה על החפירה
אני ממש מבינה את התחושות האלהshiran30005
תודה רבה רבה!ליאניי
אחכה ליום רביעי לבדיקה חשובה ככ שתתן קצת תמונת מצב ומה מצבנו...
החלטתי כרגע לנגב את הדמעות ולהתרומם.
מקווה לטוב.
את מקסימה תודה רבה על התמיכה ככ לא מובן מאליו עבורי.
בכייף אהובה! רק דבר אחרוןshiran30005
אני אחרי הלידה השקטה שלי - הריון ראשון הייתי בסוג של הכחשה אבל אחרי הלידה של הילד השני ( קיסרי) הייתי בסוג של דיכאון כזה לא ברור ממה. שמרתי בבטן ולא קבלתי טיפול תומך וקיבלתי בהמשך מעי רגיש - כאבי בטן איומים וכל מה שנלווה לזה שעד היום סובלת מזה ממש ברמה קשה , אחכ כריתת כיס מרה ועוד, הכל בא לי כי החזקתי בפנים, אגב, עד היום אני כזאת ולכן אני עדיין סובלת. לכן כדי שלא תקבלי חלילה איזה משהו אחר חשוב לשתף אפילו אותנו פה (או אותי בפרטי ואני יותר מאשמח)
את מקסימה !!ליאניי
אני לא שומרת בבטן אל דאגה, חשפתי את כל הליבי כאן בפורום וכן שיתפתי את הקרובים שלי
פשוט תקופה קשה שתעבור בע״ה במהרה
תודה על התמיכה את באמת מדהימה.
שולחת לך חיבוק..מאמינה ומתאמנת
תודה רבה יקירהליאנייאחרונה
וכן, אני מגלה בעצמי כל פעם כוחות חדשים רגע אני למטה ורגע אני למעלה ובוחרת לא להתייאש.
זאת המלחמה שלי, המסע שלי, הניסיון שלי.
קמתי היום באנרגיות יותר טובות מאתמול ובע״ה מתפללת לטוב.
תודה על הכל.
כאבסתיו בלב
היום גיליתי שלעובר המתוק שלי אין דופק. אני כבר בחודש רביעי. כל כך רציתי את הילד הזה וכל כך קיוויתי שהפעם זה יהיה אחרת. לפני ההריון הזה עברתי שתי הפלות רצופות אחת בשליש השני ואחת בשליש הראשון.
כבר חודש שאני מתנדנדת בין תקווה לייאוש בגלל סיבוכים ובסוף הגוף שלי התגבר עליהם רק בשביל לגלות שפשוט אין דופק

נעזרתי בפורום בפעמים הקודמות אבל רק קראתי וחששתי לשתף. הפעם הרגשתי שאני חייבת לפרוק קצת..
אשמח לשמוע מכן איך התמודדתן עם האובדן ומה עזר לכן
וגם - אם ידוע לכן אם יש סכנה בלעבור גרידה בפעם השלישית ברצף (לעומת שימוש בציטוטק ואז גרידה).
ליל מנוחה
יורד לי עכשיו דמעות... זאת ההשתתפות הראשונהמקווה לטוב מאוד
תודה לךסתיו בלב
אני אבדוק אפשרות לפרטי, בפעמים הקודמות עברתי את הגרידה בציבורי והיה ב"ה בסדר אבל אני חוששת הפעם יותר.
אני עשיתי תמיד פרטי אז לא יודעת להגיד לך.מקווה לטוב מאוד
אני חושבת שאנחנו אחיות לצרה, לכן קצת יודעת להרגיש אותך 
אל תשכחי לבקש שישמרו את החומר לבדיקה גנטיתמקווה לטוב מאוד
תודה רבה על התזכורת אני אבקשסתיו בלב
ואני כל כך מצטערת שאת גם עוברת את זה. זה כאב כל כך עצום😞
וואהו אהובה מצער לשמועאנונימי (2)
לבי לבי אתךרויטל.
ממליצה לך לעשות סעודה רביעית כל מוצאי שבת,
ליטול ידיים ולברך לאכול דווקא לחם ואחר כך ברכת
המזון שמעתי מבעלי שזאת סגולה נפלאה, ככה שמע
מהרב שלו, וההיריון והלידה ממש יהיה בסדר, לכן יקרה
קבלי על עצמך סעודה רביעית, ובעזרת השם תשמחי אותנו
שהכל הכל בסדר, אוהבת אותך אישה יקרה.
תודה יקרות על התמיכהסתיו בלב
וואו איזה כאב...ליאניי
להגיע לחודש 4 ולבסןף לסיים כך, כאב גדול מנשוא.
תרשי לעצמך לבכות, לפרוק, לכאןב את הכאב.
אני ככ מזדהה עם המשפט שכתבת ״מתנדנדת בין תקווה לייאוש בגלל סיבוכים״ ולבסוף כך זה הסתיים.
מי כמוני נמצאת בחודש 4 ועדיין לא יודעת איך יגמר ההיריון ומה יהיה גורלי.
במקרה שלך, בורא עולם החליט בשבילך שזה הדבר הנכון לך. יש דברים שלא נבין לעולם..
אוי כמה כאב נשבר הלב.
באמת שולחת לך את כל החיזוקים והחיבוקים שאפשר.
את גיבורה אמיתית בעיני.
הלוואי שלא תחווי עוד כאב כזה ותזכי רק לבשורות טובות.
אמן, תודה. ממש חיזקת אותיסתיו בלבאחרונה
שיתוף של כאב ישן שעולה כעתאנונימי (פותח)
כאבתי מאוד לקרוא את התיאור שלך.מקווה לטוב מאוד
להבדיל מסיפורי לידה, סיפורי הפלה הם עצובים כל כך 
גם אני איתך באותה הסירה ועוד חודש אמורה הייתי לחגוג את הברית...
כמובן שלא הייתי אמורה. אבל יש לי את התחושה הקשה הזאת כאילו הייתי אמורה.
מבינה אותך ממש ממש מכל הלב שלי.
עצוב כמה נשים עוברות את מה שאנחנו...
מאוד הזדהיתי עם התחושות...אנונימי (3)
שעברתי כמה הפלות בבת אחת...
ואחרי שחוויתי לידה הרבה מהכאב התרפא...
הייתי פחות שקועה במחשבות על ההפלות והטרידו אותי דברים אחרים כבר..
כמובן שמה שקרה לי לא מחייב שיקרה לאחרות..
הלוואי ותהי אחרי כל הסבל הזה ותזכי לחבוק תינוק..
אני אחרי כמה הפלות עשיתי בירור מקיף. הכל יצא תקין.
הייתי מיואשת הודעתי לבעלי שסגרתי את הבאסטה...(גם ככה יש ילדים)
ואין בי טיפת כח להיות בהיריון עוד...
אבל נכנסתי להיריון... למרות שמנעתי.. (לא עם כדורים או התקן כי הייתי עוד במהלך בדיקות)
ולכן המניעה לא עזרה ולא היתה כל כך אפקטיבית...
הפעם קיבלתי תמיכה הורמונלית שעזרה ברוך ה' ולמרות שלא האמנתי. ילדתי ילד בריא.
בקרוב אצלך אמן

קראתי ומאד כאב לי, לי פעמיים היה אומנם בשלב ממש מוקדם,רויטל.
שמעתי מרב גדול שאלו נשמות מאד גדולות ולא יכולות להיות בעולם הזה,
אשריך שזכית, ובעזרת השם מכאן והלאה יהיה לך רק טוב אמן.
כואב מאודליאניי
כואבת את כאבך ושולחת לך המון חיזוקים, שבע״ה תאגרי רק זכרונות טובים.
מי כמוני יודעת כמה הכאב הוא גדול מנשוא גם אם הסיפור הוא שונה מאחת לאחת.
הלוואי ותתבשרי בבשורות טובות במהרה.
שיתוף ציטוטקיערה123
אחרי שנה וחצי של ניסיונות להריון, בדיקות ובסופו של דבר טיפולי ivf נקלטתי להריון.
כבר בבדיקת דופק הראשון נראה היה שהעובר מתפתח לא תקין.
היה דופק עד שבוע 9 ואז הוא הפסיק...
הוחלט על ציטוטק.
אחרי קבלת הציטוטק לא הרגשתי כלום, לא כאבים, לא דימום, אבל בכל זאת הוחלט להמתין שבוע לפחות..
היום חזרתי וקיבלתי מנה 2 של ציטוטק...
הגעתי הביתה עם כאבים של גיהנום, יותר גרוע מצירים ועם דימום... במהלך היום הכאבים התמתנו ופחתו וכך גם הדימום..
מאוד חוששת שאחרי הכל בסוף לא תצליח ההפלה עם הכדורים שאצטרך לעבור גרידה... מאוד חוששת לעבור שוב טיפולים ולהתקל באכזבה... הכל נורא מפחיד, מלחיץ ומעורפל
וואו, איזה סרט... חיבוק גדול יקירהמקווה לטוב מאוד
באמת סיפור עצוב,
מתחיל מהנסיונות הקשים עד שהגעת לשמחה שיש הריון.
ובסוף כזאת נפילה 😢
על ציטוטק בעצמו קשה לי להגיב, כי לא עברתי את זה.
ביחס לזה שקשה לחזור ולטפל והכל נורא מפחיד ומלחיץ.
אז כן, ברור שכך את מרגישה, עברת חוויה מאוד מאוד קשה.
מי אמר שעכשיו את צריכה לחשוב הלאה?
בואי, את באמצע ציטוטק שהוא כואב פיזית ונפשית מאוד מאוד.
חיבוק גדול על הקושי הזה. בשלב ראשון רק תגייסי כוח לעבור את זה.
בעזרת ה', הדברים יסתדרו אפילו שעכשיו אין שום רעיון איך. לכן, תניחי עכשיו את העתיד.
רק תתמודדי עם ההווה...
האם יש משהו שמלווה אותך? בעלך, אמא, אחות או חברה טובה?
קחי כל עזרה ותמיכה שנותנים לך ותנסי רק להרגע ולעבור את הרגע הקשה הזה.
שוב חיבוק💕
ואת יכולה להמשיך ולהציף פה את הדברים, אנחנו כאן כדי לשמוע ולהיות איתך 
חיבוק גדול יקירה❤️❤️❤️❤️אם כל חי
את עוברת חוויה ממש קשה גם מבחינה גופנית וגם מבחינה נפשית...
לגבי הציטוטק לא עברתי את זה (גרידה בלבד) אבל הרבה נשים תיארו את זה ככאבים ממש חזקים ודימום ברמות הזויות, ואחר כך זה עובר.
מתפללת איתך שלא יהיו שאריות.
ותחיי את הרגע
את הכאב והאכזבה
את הצער העמוק
תבכי
תצרחי
תתאבלי
תכתבי אם זה עושה לך טוב
לכי בדרך שלך, שלב אחרי שלב...
מתוך התהום של הכאב תוכלי בהמשך להרים ראש להציץ סביבך ולאט לאט לראות מה קורה ולחשוב גם הלאה
אבל עכשיו- תתרכזי במה שאת עכשיו עוברת
חיבוק גדול
שסאת הייסורים והכאבים ייגמרו💕💕💕
תודה בנותיערה123
לפעמים אני מרגישה שאני מאבדת את זה....
אני כל כך רוצה שהכל כבר יגמר. ההרגשה הזאת שהכל עוד בתוכי מייסרת אותי כל כך..
כל לילה מתעוררת בסיוטים ולא מצליחה לחזור לישון, בא לי להיות אחרי הכל...
אני מרגישה שהגוף שלי פשוט עבר טראומה, ההזרקות של ההורמונים, השאיבה, ההריון וההפלה.... הכל פשוט קורס לי...
עם כל זה שיש לי סביבה תומכת אני מרגישה שאף אחד לא מבין אותי ושאני גם לא יכולה להסביר את עצמי כי אף אחד פשוט לא יבין...
הלוואי ויבואו ימים טובים יותר..
ההרגשה הזאת שאף אחת לא תבין אותךמקווה לטוב מאוד
היא הרגשה מאוד מדויקת, גם אני מרגישה אותה הרבה פעמים...
כאילו אני מבחינה מסוימת חיה בעוד איזה מימד שאחרים לא חיים.
כרגע כשאת ממש בתוך זה, אני משערת שאת מרגישה ככה המון המון.
אולי תעלי על הכתב את מה שאת מרגישה?
לי זה עזר מאוד.
כתבתי כעין מכתב למשהי שמסביר לה מה אני מרגישה... תכל'ס היא אף פעם לא קראה את זה, ואפילו לא יודעת שכתבתי לה.
כתבתי המון המון ועדיין אני כותבת. זה כלי מדהים.
אגב, מה עם הדימום עכשיו? והכאבים? קצת התמתן?
חיבוקים
כתיבה היא כלי נהדריערה123

הדימום התמתן, הכאבים ב"ה נעלמו...
כרגע מקווה רק לטוב ומנסה באמת לשחרר ממני את המצבורים... תודה על העצה של כתיבה
וואהו איזה חוויה לא פשוטהאנונימי (2)
אמן תודה רבה!יערה123
ממך ומשאר הבנות וזה גורם לי להרגיש קצת פחות לבד במערכה

מבינה את הכאב שלך...ליאנייאחרונה
כאחת שעברה 4 טיפולי ivf שלבסוף הרביעי נקלט.
גם אצלי אמרו שהעובר לא מתפתח תקין בשבוע 12 והמליצו על סיום היריון ולבסוף השארנו כדי לראות את התפתחות העובר- אני עד היום בהיריון ועדיין בהמתנה מב קורה איתי (שבוע 18).
לא פשוט בכלל.
הטיפולים שואבים ככ הרבה אנרגיות מתח וציפיות ולבסוף זה הסיום.
מאחלת לך קודם כל שתצליחי במהרה להיקלט שוב, ושבע״ה הפעם תזכי לסיים בידיים מלאות.
אל תפחדי מהטיפולים ובאמת אני כותבת לך בכאב רב כאחת שעברה אכזבות מהטיפולים פעם אחר פעם.
זה לא בידיים שלנו, הצלחת להיקלט על הפעם הראשונה זה מדהים! עם כל הצער תנסי להסתכל על הצד החיובי.
תאגרי כוחות, תשמרי על עצמך, אל תחשבי מה אם ואל תכנסי ללחץ ופחדים מיותרים אין סיבה שלא תצליחי בפעם הבאה. א-י-ן!
עובדה שהצלחת להיקלט על הפעם הראשונה, זה רק עניין של עוד ניסיון, בפעם הבאה זה יצליח בע״ה!!!
כואבת את כאבך , ניסיון לא פשוט.
וכן מכירה הכי מקרוב את התחושה שאף אחד לא מבין מה את באמת עוברת..
הפורום הזה מדהים ומאוד עוזר לשחרר , לשתף ולפרוק.
אנחנו מבינות את הכאב.
שולחת לך חיבוקים ❤️
מדברים בקול על לידה שקטה- אירועים של חודש המודעות ללידה שקטהציפי כהן
וואי, תודה!באפל
משהו שכתבה רביטל ויטלזון בעבראנונימי (2)
חודש המודעות ללידה שקטה ולאובדן תינוקות רכים
את
את ממש לא ראית את זה בא. זה הילד הראשון או אולי בת שלישית.
הריון שחיכית לו, או אולי הריון שהגיע בהפתעה.
ופתאום, משהו עוצר. בבדיקה שגרתית או אולי בדימום מטורף.
הייתה לך תחושה שמשהו לא בסדר, או שאולי בכלל לא היית בכיוון.
זה היה בשבוע 39, או 36, או 26. אבל כבר היה לה שם, או שקנית מצעים. או שלא.
איך זה קרה? הרי עוד הבוקר הרגשת אותו זז. ופתאום זה נגמר.
מחשבות מיותרות פולשות מהמוח ללב, מכסות אותו בשניות בעננים אפורים וכבדים. למה דווקא לי. לנו.
האיש שלך לידך. אתם יחד באותו חדר, הוא לא מפסיק ללחוץ לך את היד. אבל אתם בודדים. כל אחד צולל לתהום הפרטית שלו.
הקפדת להגיד לילדים בבית שזה לא בית חולים, זה בית יולדות. והנה בעצם אתם בבית מתים.
אבל אין הרבה זמן, ודואגים לך ובזהירות מנסים לזרז אותך להתחיל. את עוד לא מצליחה להסדיר את הלב הדופק וכבר חייבים להתחיל. את הלידה.
הלידה הלידה הלידה.
שהלכתם לקורס לכבודה, או לדולה או שלא. ופתאום שואלים, חדר לידה או בניתוח?
והכל מטושטש ובוכה וכואב.
וזה נגמר, ואוי מה היה לך שם עד שזה נגמר. ואת לא יודעת אם להסתכל או לא. ואת לא רוצה, אבל הוא כן. ואי אפשר כבר לבכות יותר, כי את צרודה וכואבת ושבורה. ואז את אומרת שימו לי אותו. כמו בקודמים. ואת מתרסקת לתוך החיבוק האחרון הזה. ואין עין יבשה בחדר, חוץ מהעין שלו. של התינוק היפה הזה שלך. שכמה חיכית לו וכמה חיית אותו כמה חשבת עליו. הוא כבר לא יינק בחדר לידה, וכבר לא יצלמו תמונה מרוגשת לשלוח בקבוצה של המשפחה ושל החבר'ה.
ושאלות, וטפסים.
צריך לבטל את המלונית וגם את ההזמנת לידה. יומיים במחלקת נשים. ואת כאילו ליד המציאות. כאילו מתחת למים של הבריכה. וצריך לעדכן, אבל את לא מסוגלת לספר בשיחה, את גם לא יכולה לכתוב. מה תשלחי: "אין תינוק?" העברת את המשימה אליו.
והגוף ממשיך כאילו בנפרד. כאילו הוא לא קיבל את המייל. אין תינוק!.
הוא שורף את התפרים, ומפיק את החלב, ומכווץ את הרחם. אבל לא יותר ממה שהלב כבר התכווץ.
חזרתם הביתה. אין בלונים ושלטים ודובים. השמועה נפוצה. ואולי הבית נותר של זוג צעיר, ואולי חזרתם לבית עם הילדים, שהיו אמורים להפוך ל"הגדולים", אבל אין עכשיו בזכות מי.
עוד שבוע עוד שבוע עובר והעצב כאילו פה להשאר. והנשים האהובות עלייך ביותר מנסות לעודד, אבל האמת היא שלא באמת אפשר להבין אם לא היית שם, וטוב שכך. אנשים באמת באמת לא מבינים. אומרים דברים פוגעים נורא מתוך דאגה (וחרדה), מקטינים ממה שקרה מתוך רצון להשכיח את הכאב ולהמשיך הלאה, אבל זה לא אפשרי. זה ככ קשה כי היחידה בעולם הזה שהכירה את התינוק זו את. אמא שלו. ומבחינת שאר האנשים, זה לא "מישהו" שהיה, זה עובר מת והפער הזה אדיר ולא ניתן לגישור.
אמרתם שהזמן מרפא את הכל ושיקרתם. מדי פעם מישהו מתבלבל ושואל: "ילדת לא מזמן לא?" והכל חוזר. בעצם הוא לא חוזר, כי הוא בכלל לא הלך. ואת מתחילה לחשוב על מתי תלכי לטבול, איך תתני לו לגעת. אבל את כל כך רחוקה מהגוף הזה שלך.
אז את לבד גם בלי תינוק וגם בלי אנשים. את מרגישה שעברת לצד האפל של החיים, וכל אישה בהריון נראית לך תמימה באופן כואב ואת רוצה להזהיר אותה. שתדע. שלא תהיה יהירה בשמחה שלה. ובלב את מברכת אותה בברכה היחידה שבאמת ישנה: שתצאי בידיים מלאות.
* *
היא
היא הגיעה למשמרת. המחשבות נודדות עוד רגע למשהו מבית, וזהו. היא בעבודה והולכת ליילד. מחייכת. המחלקה שלה זה עולם אחר משאר בית החולים. עולם שמח וטוב. צמר גפן ומרשמלו.
המיילדות מתאספות. אלה שמסיימות ואלה שמתחילות משמרת. על הלוח שמות של נשים לפי רשימת החדרים. למטה, בקצה, חדרים 14-15. רחוקים יותר. שם רשומה אישה ולידה כתוב במינוח מקצועי שאצלה הכל שונה. מילה אחת, באנגלית, שאומרת הכל. לידה שקטה. והיא רואה שהשם שלה משובץ בחדר 15 והלב מחסיר פעימה ואז האדרנלין נכנס, וקדימה לעבודה ביותר כוח מתמיד..
לא יהיה פה מרשלמו. אבל אם היא רשומה שם, אז סימן שרק היא צריכה שם בשבילה. וככובד המסע, כך כובד המשא. והיא יודעת שהיא תעשה הכל, אבל הכל בשבילה!
ובפנים המוניטור שקט. וכמה ששקט ככה כואב לה באוזניים. מלחיץ. היא מחפשת את רעש הדופק ודהירות הסוסים למאית שניה. וקולטת באותה מחשבה שפה שקט וככה יישאר.
שקט. הזוג כבר עיכל, או שהם חושבים שהם עיכלו. היא יודעת שזה עוד יפול עליהם בצירי הלחץ, בלידה, בפרידה.
וכל המהלך רגיל. לידה רגילה. כמעט. והיא כל הזמן תדבר כרגיל. תתן מידע. תענה על השאלות. היא חייבת לגעת בכאב. היא שואלת האם תרצו לראות ולהיפרד? ואיזו קבורה? וניתוח לאחר המוות?
היא מלמדת את הזוג כבר עכשיו להסתכל אחד לשני בעיניים. כי ככה הם ישחררו אוקסיטוצין והלידה תתקדם. כי לבד שניהם בחדר הם יחוו ויבינו הכי טוב אחד את השני ואף אחד אחר לא יבין זאת כמותם. כי הם במשבר ואם לא יעזרו אחד לשני יווצר פה גם משבר נוסף, זוגי. וזה כבר יותר מדיי.
ובין לבין, בחדר השני שלי יש לידה, עם תינוק שבוכה, דמעות של אושר וידיים מלאות.
ואז לחצים, ולחיצות, כאב ודמעות, ולידה. ופתאום הקלה.
ובכי מהול בשקט. וגם היא מנגבת את הדמעות.
היא חוזרת הביתה עצובה אך שלמה. מרגישה שזו זכות שהייתה יכולה להיות שם בשבילה. מרגישה מרוקנת ומלאה.
* *
אנחנו
אנחנו לא משאירות אותה לבד. לרגע אנחנו לא חושבות שאולי היא צריכה זמן לעצמה.
אנחנו הלהקה שלה. ואנחנו לא מחכות שהיא תכתוב לנו. מספיק שהבשורה הגיעה.
אנחנו לא מתפדחות מעשרות ההודעות של :"נו?" ששלחנו ביממה האחרונה.
אנחנו לא קופאות כי אנחנו בהריון, ולא נעים. אנחנו לא עוזבות אחות וחברה בצד האפל.
אנחנו באות אליה הביתה. מקימות ועדת ארוחת יולדת פיראטית. כי היא אחרי לידה. והדבר האחרון שהיא מסוגלת או צריכה עכשיו זה להכין פתיתים למישהו.
ואנחנו מגיעות עם פינוקים, כמו ליולדת. להקל אליה. עם כרוב את הגודש, ועם אוכל בריא כדי לחזק אותה ועם עוגת שמרים. שתהיה שם פשוט.
ואנחנו מחפשות לה בנרות מישהי שעברה את זה. בעדינות הכי רבה שנמצא, בודקות עם שתיהן אם אפשר "לשדך", אם היא מוכנה לבוא אתנו אליה. ומשאירות אותן לבד. ביחד.
ואנחנו לא מנסות לעודד ולומר: בטח מהר תיכנסי שוב להריון,
ולא מעיזות להגיד: תנסי להתנחם בנחת שבאחרים שיש לך בבית.
ולא מצייצות את : את עוד צעירה.
אנחנו מנסות לשם שינוי לסתום ופשוט להיות.
ואנחנו לא קוראות לזה עובר מת, או וולד. אנחנו קוראות לו התינוק. כי זה מה שהוא היה.
התינוק שלה.
* *
אני
ואני רוצה לחזור עשור וחצי אחורה. כשהתקשרת ואמרת בקול שבור: "היא מתה לי".
אם הייתי יודעת אז את מה שאני יודעת היום, הייתי נוסעת אליך בכל האוטובוסים. ונכנסת אתך למיטה במחלקת נשים. מחבקת אותך בחיבוקים ארוכים וחזקים. מנשקת לך את כל הכאבים. ומאכילה אותך שוקולד שהבאתי. מנסה להמתיק. והיינו שוכבות שם מחובקות ובוכות. והדמעות היו ממליחות את כל המתוק. והייתי מלטפת לך את הראש ולוחשת לך באוזן: "אוף. אוף. אוף. אוף."
איזה כתיבה, אין מילים, קולע בול לרגשות ולכאב!shiran30005אחרונה
שנדע רק ימים שמחים ומאושרים 💞
בשורות טובות!!!ליאניי
אז קיבלתי היום שיחת טלפון מאוד מעודדת שהבדיקת סיסי שליה חזרה והיא תקינה!!!
ברוך השם איזה כיף, משהו אחד שמתחיל להסתדר

כעת נותר לחכןת לשבוע הבא- השבוע הגורלי מכל שיכריע מה חומרת הממצאים של הכליה הבודדת האם היא תקינה ומספקת ומה חומרת העמוד השדרה.
מקווה לטוב... הלוואי שהכל יהיה בסדר!
כמו כן, המליצו לי בגנטיקה על בדיקת רצף אקסיום/ אקסיומי מישהי מכירה? עשתה? שמעה?
מדובר בבדיקה שעלותה 12 אלף, בודקת בעיות גנטיות נדירות שלא ניתן לאתר בסיסי שליה או מי שפיר.
החלטה לא פשוטה...
איזה אושר. הלוואי שזה יראה על הבאותמקווה לטוב מאוד
תודה ששיתפת ושמחת אותנו...
איזה בשורות מרגשות רק בשמחה תמיד
איזה בשורות מרגשות
ישר כוח שיהיה בהצלחה רבה אמןרויטל.
ב"ה, צעד צעד.באפל
הלוואי גם שיהיו לך בשורות טובות!!
אני עשיתי את הבדיקה הזאת, ועוד ..
אגיד לך.
אנחנו חווינו אבדן בגלל מומים.
ואני הרגשתי, שאני לא אוכל להיכנס להריון בלי לדעת מה זה, למה זה קרה , ואיך אפשר למנוע לעתיד. או לפחות, לדעת לכמה סיכון אני נכנסת כשאני נכנסת להריון.
( מבחינתי, אם אתה יודע משהו, יותר קל להתכונן אליו ולקבל אותו, מאשר בבום ללא הכנה)
אז עשינו מי שפיר, ואקסום, ויותר מהאקסום, ומשהו ניסויי.
( בסה"כ, אם ממירים , יכלנו לקנות אוטו/לעשות מלא דייטים שווים וחופשות/ לקנות מיקסר סופסוף😁)
נתן לי תשובה? חלקית ביותר.
בהריון שנכנסתי אליו אחרי, ידעתי שיש לי 25% או 50% שזה יקרה שוב. ומה יקרה? לא ידוע. יראו את זה בסקירות? לא בטוח.
יודעים מה זה ? כן. את המשמעות? לא. ( כמו לדעת לקרוא, אבל לא להבין מה אתה קורא)
עכשיו.
אנחנו מיוחדים 🤣
לא נראה לי שזה קורה הרבה, שמגיעים למצב כמו שלנו.
( למרות שהתלבטנו, וחשבנו שזה אולי בגלל שאנשים לא תמיד מנסים לברר את שורש הבעיה, בטח אם אין תשובה ודאית, ובטח אם זה עולה כ"כ הרבה, ( מה גם, שההתעסקות עם מכוני גנטיקה למיניהם, זה המון כסתחים וכל הזמן רואים שחורות)
אבל מצד שני,
יש מקרים מוכרים.
שאתה רואה חסר /עודף בגן ידוע וכבר זה מוכר בספרות. ויודעים מה זה , מה המשמעות ואיך להמנע.
אז,
תשובה ארוכה, מצטערת.
זה תלוי אך ורק בכם.
כמה זה משפיע עליכם.
כמה אתם רוצים לדעת. ( וגם לקחת בחשבון שלא תמיד יש תשובה)
ברור שמבחינה כלכלית.
( אם היו שואלים אותי עכשיו, לא יודעת מה נכון במקרה שלי לעשות.
אבל גם אם הייתי עומדת מול זה שוב, הייתי עושה אותו דבר. )
בהצלחה רבה בהחלטה
ובעז"ה מאחלת לך שהסקירה הבאה תהיה טובה ותקינה.
בקשר לתגובתךליאניי
תודה על התגובה המפורטת, עוזר ומקל לשמוע קצת דברים מהצד ולקבל החלטה

אני מסכימה ב100% שבסופו של דבר זאת החלטה אך ורק שלנו ונצטרך להחליט מה נכון לנו.
כרגע החלטנו להמשיך את הבדיקות בלי שום קשר ולראות מה מצבנו.
אם בע״ה הכל יהיה בסדר - יש לנו דנא שמור ונוכל לשלוח את הבדיקה גם בעוד שבועיים.
ואם לא יהיה בסדר.... אז אין על מה לדבר.
בכל מקרה אני מנסה לברר לגבי הבדיקה הזו בארץ ואיך אפשר לבצע בעלות הגיונית יותר.
במידה ולא תהיה ברירה, כמו שאני מכירה אותנו, אנחנו מסוג האנשים שרוצים לסגור את כל הפינות ולא לקחת סיכונים גם אם זה בשלב מאוחר של ההיריון.
(גם ככה עכשיו אני בחודש 5+) אם חלילה נאלץ לסיים זה יכאב בכל שלב.
בכל מקרה, עזרת לי מאוד.
תודה רבה ושנזכה לבשורות טובות!!
וואי שיהיה בהצלחה בהמשך!אנונימי (2)
אפשר לעשות את הבדיקה בארץ ואפשר לעשות בגרמניה. בגרמניה זה באמת 12 אלף ואפילו יותר. בארץ זה 6,600 או 2200. תלוי אם עושים טריפל או סינגל. כדאי לברר על זה יותר לעומק. אנחנו שילמנו על טריפל וגילינו בדיעבד שזה לא הרבה יותר מסינגל ואולי חבל על הכסף.
ודבר אחרון - אנחנו הגשנו בקשה לועדת חריגים של הקופה (מבקשים המזכירה בסניף והיא פותחת בקשה.) אישרו לנו השתתפות חלקית של 2500₪.
אפשר לנסות להחליט שעושים משהו באמצע. נגיד רק סינגל, בארץ. ולבקש עזרה מהקופסה. ואז זה כבר יוצא מחיר ממש סביר...
וואו לא ידעתי שאפשר לעשות בארץליאניי
אני מנסה לברר על זה ולא מצליחה להשיג מידע.
איך אפשר לעשות בארץ? כולם אומרים לי שזה פרטי ומתבצע בגרמניה.
איזו קופת חולים את אם אפשר לשאול?
שהתקשרתי לכללית מושלם בכלל לא ידעו על מה אני מדברת... אני מנסה להבין עם מי אפשר לברר פרטים נוספים...
כן, אפשר. לצערי נאלצתי לעבור את זה לא מזמן...אנונימי (2)
(רק בעין כרם עושים סינגל. בשיבא זה רק טריפל. המחירים זהים לפי מה שהבנתי.)
ואפשר גם להתייעץ עם מכון פועה. יש להם תשובות חכמות. והם מסבירים בסבלנות לפרטי פרטים. ממש עוזר לקבל החלטה מושכלת.
ועוד רעיון - יש אפשרות לעשות את זה בחינם. זה בתנאי שאת מוכנה להשתתף במחקר אבל הם לא מתחייבים לדדליין כלשהו. זה יכול גם לקחת שנה ויותר. במקרה של הריון זה לא רלוונטי. אבל לפעמים מדובר על מקרים פחות דחופים...
עזרת לי מאודליאניי
בעלי נמצא בלאומית אבדוק אם אפשר לעשות דרכם אפילו שהוא אצלם ולא אני.
ולא משנה לי שזו בדיקה פרטית- אם יש הבדל של חצי במחיר והאיכות אותה איכות אני אעשה בארץ.
ו... אני פחות בקטע של מחקר ההיריון דחוף
תודה רבה לך ממש עזרת לי!
תודנ רבהליאנייאחרונה
אין מילים. ❤️
בשורות טובות
ליאניי
קיבלתי היום עדכון שהבדיקה של הסיסי שליה חזרה- והיא תקינה!!!!
תודה לאל. מאושרת בטירוף.
כעת עומד על הפרק שבוע הבא שבוע גורלי ביותר- הבדיקה עם המומחים להעריך את חומרת הממצאים של הכליה הבודדת והעמוד שדרה.
במידה ולא מדובר במשהו קיצוני- אני אוכל לנשום לרווחה.
כמובן שאצטאך לחכות לשבוע 20 לסקירה המאוחרת לוודא מה קורה עם פי הטבעת כי גם לזה יש לרופאים חשש... לאחר מכן הכל מאחורי!!!
כמו כן, המליצו לי מהגנטיקה לבצע בדיקה שנקרא אקסיום - בדיקה מורחבת למציאת בעיות גנטיות נדירות שעולה 12 אלף שקל!!!!
מישהי מכירה את זה? ממליצה על זה?
באתי רק כדי לבשר לכןאין ייאוש בעולם
וכל מילה נוספת מיותרת
מזל טוב ענקרויטל.
תודה! בקרוב אצל כולכן!!אין ייאוש בעולםאחרונה
מעדכנת למי שסקרנית לדעת מה היה ביום חמישי...אנונימי (פותח)
אז לצערי ולשמחתי האי וודאות ממשיכה..
הגעתי ביום חמישי לסקירה מוקדמת והדבר הטוב- שלא נמצאו מומים נוספים וברוך השם כל האיברים של העוברית (כן זו בת!) תקינים.
נותרתי עם הבעיה הידועה- כליה אחת (שלצערי הרב כמה התפללתי שמא היא הסתתרה או תצוץ פתאום אך זה לא קרה)+ עקמת בעמוד השדרה.
לגבי העקמת- מדובר בחצי חוליה שלא התפתחה, לא מעבר לזה ולכן עושה רושם שלא מדובא בבעיה רצינית.
קבעתי תורים לבדיקת הכליה ואורטופד מומחה לבחינת הבעיות להבין את חומרת המצב והכי חשוב האם הכליה הבודדת מתפקדת 100%.
כמובן שעוד ממתינה לבדיקה של הסיסי שליה- זה עוד לא נשלל מהפרק.
אז חצי נחמה שהאי וודאות ממשיכה לצערי אך לפחות ממקום טוב כרגע שההיריון לא מפסיק.
תחזיקו אצבעות שהכל תקין ואזכה להביא אפרוחית לעולם.
הלוואי והתפילות ייענו. לא מאמינה איך הזמן טס, מחר אני נכנסת לחודש 5..., הלוואי והייתי יכולה להנות מההיריון ולא להיות במתח יום יום.
מקווה לטוב.
יקרה, תודה שאת חוזרת לעדכן, כי ממש חושבת עליך הרבהמקווה לטוב מאוד
ברוך ה', ברוך ה' שאין עוד מומים.. והלוואי שגם המומים האילו יתבררו כזניחים!!!
מבינה שעדיין זה לא בקלות לך,
פליזזזזזזזזזזזז תשתפי מישהו, זה מסע כל כך כבד, אל תעברי אותו לבד.
את מיוחדת כל כך, לקרוא אותך זה ממש מדהים.
ולא לשכוח, אנחנו עדיין פה כשצריך...
תודה רבהאנונימי (פותח)
החלטתי לשנות גישה, כרגע אני בוחרת להנות מההיריון ומבחינתי הוא יתקיים עד להודעה אחרת.
אני בוחרת לא לבכות , לא להתייאש ולהמשיך להילחם.
אם יסתיים בלית ברירה- זה יהיה קשה כך או כך אז למה להקדים את המאוחר?
מתפללת שבורא עולם לא יעמיד אותי במבחן הקשה הזה.
והלוואי והכליה מתפקדת 100% ואז נוכל להמשיך בלב שקט את ההיריון.
תודה על התמיכה, האימהות יודעות את הנ״ל ושיתפתי טת החברה הכי טובה שלי.
מעבר לזה לא רואה מקום לשתף ולדבר על זה יותר מדי...
כפי שכתבתי קודם יותר קל לי להביע את עצמי כאן מאשר מול הקרובים שלי כי אני מרגישה שאני מכאיבה להם שלי כואב.
זאת הסיבה גם שהחלטתי לא להיות בדיכאון כרגע ולקוות לטוב.
מי יתן ונזכה לבשורות טובות וידיים מלאות.
אעדכן בהקדם!
תודה על הדאגה מעריכה מאוד.
את מדהימה ממש, כבר אמרתי???מקווה לטוב מאוד
מעולה ששיתפת,
והגישה מדהימה...
עדיין קחי בחשבון שרגשות זה לא דווקא משהו שבא עם הזמנה, אז אל תתאכזבי, אם פתאום כן תהי בפחדים וחרדות.
בהצלחה רבה
תודה על העדכוןחמניה
מחזיקה לך אצבעות יקרה💕💕אם כל חי
כל-כך משמח לשמוע שלא נמצאו עוד ממצאים
כ״כ ממשיך להדאיג מה יהיה הלאה
מעריכה אותך ממש על הבחירה בצורת ההסתכלות.
בעז״ה המשך בשורות טובות בידיים מלאות ובבריאות
תודהבאפל
מקווה בעז"ה שיהיו לך בשורות טובות.
תודה על הדאגהאנונימי (פותח)
תודה על הדאגה והתעניינות,
האמת שתפסת אותי ביום בלי מצברוח בכלל, מאתמול אני בדאון ומנסה לרומם את עצמי.
לצערי עדיין אין תשובות, עדיין מחכה לתוצאות של הסיסי שליה, לתור למומחים לבחון את הכליה והעקמת..
עדיין באי וודאות, עדיין בהיריון שמתחיל להיות מתקדם, בטן יוצאת החוצה..
ואני? מיום ליום נקשרת יותר ויותר.
קשה לי מאוד, מתפללת שיהיו תוצאות ועדכונים השבוע- עושה רושם שיהיה בהמשך השבוע לפי השיחות שעשיתי אתמול למקומות.
אני לא מפסיקה להתעורר מסיוטים בלילה, פחדים, חרדות...
בבקשה שיגמר כבר לטוב ולרע.
וואו, גיבורה! כמה את עוברת ❤️אנונימי (3)
אבל אי אפשר לדעת...איזה קשה זה חוסר וודאות

יש פסוק אחד שמתחבר לי ורוצה לשלוח לך גם אותו- מתהילים פרק צ'- שַׂמְּחֵנוּ כִּימוֹת עִנִּיתָנוּ שְׁנוֹת רָאִינוּ רָעָה
הלוואי שה' ישמח אותך!
תודה על החיזוקאנונימי (פותח)
חייבת להגיד שמאוד מרומם אותי הדאגה שלך... לא מובן מאליו.
במקרה פנית אליי ביום שאני מאוד מדוכדכת..
את יודעת אני מאוד מנסה ״להשליך״ על השם את הכאב שלי, היגון שלי, (כפי שנאמר השלך על השם והוא יכלכלך) אני ככ מתפללת שהתפילות שלי יענו ואני לא אעמוד במבחן הקשה הזה. אני באמת לא חושבת שאהיה מסוגלת להתמודד עם זה.
בעלי כל הזמן אומר לי״תכיני את עצמך לרע מכל״ אל תקשרי יותר מדי..
אבל איך אפשר? כמה אי וודאות אפשר?
אני חודשיים בהמתנה!!!!
משתדלת לשמור על קור רוח ואופטימיות .. קשה ככל שעובר הזמן ועדיין אין התקדמות.
את יודעת אומרים שאדם חייב בחובת הלבבות, שביום שהוא יאמין רק השם יכןל להציל אותו ולא אף אחד אחר- הוא ינצל.
וכן חובת האדם לעשות את מלוא ההשתדלות שלו.
ואני כל הזמן אומרת- אני עושה ה-כ-ל! אני יודעת בלב שלם שמי שיכול להציל אותי זה רק השם.
אז למה עדיין אני במבחן הזה? מה אני עושה לא טוב?
יש לי ככ הרבה שאלות, תהיות, אני מאשימה את עצמי בלי סוף.. מנסה להבין איפה טעיתי בחיים שאני עומדת במבחן ככ קשה?..
ככ כןאב לי.
מצטערת על ההודעה הארוכה... פרקתי קצת...
תני לי קצת לנסות לדייק את דבריך. וחיבוק
מקווה לטוב מאוד
אבל לפני הכל, את מדהימה ואלופה ואין ספק שההתמודדות שלך מיוחדת.
האמונה והבטחון בה' שהוא כל יכול!!!
בקשר לזה שדווקא את קיבלת את זה.
אז בספר חובות הלבבות הוא כותב 3 סיבות למה ה' מביא לבן אדם דברים לא טובים.
1. מקרים רעים שבאים על הגוף והממון הם שמביאים לאדם אחר כך טובה בעולם הזה.
2. שבאו במטרה לנסות אותם בעולם הזה כדי להרבות שכרם לעולם הבא.
3. במטרה להעניש אותם על העוונות בעולם הזה כדי שלא יענשו בעולם הבא.
זאת אומרת בהחלט יכול להיות שזה נסיון שה' מביא לך כדי להרבות את שכרך.
ויום יבוא ואת תשמחי על כל רגע שהיית במצב הזה.
חס וחלילה אני לא אומרת שזה קל, את עומדת בנסיון שיחידים מסוגלים בכלל להיות שם.
ומעריכה אותך מאוד על כל שניה ושניה.
מקווה שאת זוכרת גם לנסות להקל, למצוא דברים רגעיים שיכולים לשמח אותך בתקופה הקשה הזאת 
צודקת...ליאניי
מאמינה שעד שבוע לכל היותר יהיה לי תשובותלרוב הדברים- מתנחמת בזה.
אנסה להפסיק להאשים את עצמי ולאחוז בטוב.
תודה על העידוד
אין עליכן!!!
בטח את לא אשמהמקווה לטוב מאוד
קשה היום להבין את זה.
אבל תכל'ס ה' אוהב אותך מאוד מאוד מאוד ולכן עשה לך את זה.
נשמע משונה, אבל זה ככה.
"את אשר יאהב ה' יוכיח..." מכירה את האמרה?
כן אני מכירהליאניי
האמנתי שתחילת הדרך השנה וחצי הראשונות זה המבחן האמיתי שלי לא להתייאש להמשיך לנסות, לעשות את כל הטיפולים, זריקות, בדיקות ולהמשיך להאמיו שיום יבוא ואני אכנס להיריון
ידעתי עמוק בפנים שזה המבחן שלי.
והיום? אני מבינה שאני בכלל במבחן אחר כל פעם מתכשלת מחדש.
לא תיארתי לעצמי שביום שאכנס להיריון זה מה שאחווה.
גיליתי צער וכאב שאי אפשר להסביר במילים, בחיים לא חוויתי כאב מסוג כזה ברמה שקשה להכיל.(לעולם לא אשכח את היום שאמרו לי ״את צריכה לסיים את ההיריון עובר לא תקין). הרגשתי בשדה קרב שיורים עליי חצים ישר ללב, פעם ראשונה בחיים שהתמוטטתי ולא ידעתי איך לקום.
עד שהגיעה השיחה מהרופא המלאך שלי בערב ואמר לי ״אנחנו לא מפסיקים את ההיריון עוד מוקדם להחליט שהכל לא תקין״ ואז נוצרה התקווה מחדש...
עברתי המון דברים בחיים, לא קלים אבל שום דבר לא הכין אותי להתמודדות הנפשית הזו.
אני לא מחפשת להאשים את עצמי אבל זה לא מן הנמנע- אני תוהה מה עשיתי לא טוב? במה פשעתי עד כדי כל שמגיע לי מבחן קשה ככ?
היו רגעים שאני מתביישת להגיד אבל תהיתי איזה מין אישה אני לבעלי? הרי הבעיה לכאורה בי ולא בו.
(והכי מצחיק שאני זו ששומרת שבת ולא הוא..)
כל התהליך הזה חיזק אותנו- הצלחתי לגרום לבעלי לשמור שבת ביחד איתי.
התפללנו יחד בכל החגים על אף כל הקשיים בתקווה שה׳ כן אוהב אותנו ושומע את זעקתנו.
כולם סביבי כבר בהיריון..לרוב הגדול זה בא באפצ׳י ללא קושי טיפולים בעיות.
ואני ממשיכה לתהות מה אני עושה לא בסדר? כנראה שלעולם לא אדע.
כל הנותר זה לקוות שלא אצטרך להגיע לרע מכל... אני באמת לא חושבת שאוכל לעמוד במבחן הזה. אם היית יודעת כמה אני מתעוררת בלילה מסיוטים, בוכה, ומדמיינת את הרגע שאומרים לי לסיים היריון.
בחיים לא פחדתי ככה...
שומרת על תקווה, אמונה, הכל עוד פתוח ובידי שמיים, נתון להחלטתו מה יהיה גורלי.
תודה על ההקשבה ❤️
יקרהמקווה לטוב מאודאחרונה
אני חושבת שיש לך את התשובה בגוף השאלה.
את צריכה לעשות שינוי בחשיבה. זה לא שעשית משהו לא בסדר.
להיפך, ה' מקרב אותך אליו. הוא קורא לך ואת באה...
שוב, אנחנו לא יודעים למה ה' עושה דברים וברור שהשאלה הזאת עולה שוב ושוב.
אבל מעבר לזה תזכרי שאת מיוחדת, נדירה ממש אבן יקרה💖💖💖
מזכירה לך שעל האמהות (שרה רבקה ורחל) כתוב שהיו עקרות כי ה' רצה את תפילתן...
אוי יקרה, את לא אשמהחמניה
ואני בטוחה שאת אישה מאוד אמיצה וחזקה גם בלי שהתכוונת להיות..
מאחלת לך שה' ישלח לך איזו הכוונה או סימן משהו..
וגם אם עשית הכל, והשתדלת זה לא אומר שנכשלת חלילה. אין כאן מפסידים ומנצחים
ה' החליט שתצטרכו לעבור את הקושי הזה, זה לא אומר שאם עשית א' או ב' אז בחרת לא נכון. כמו שכתבת, את עושה הכל.
ה' רואה ושומע
שולחת כוחות. בסוף זה יגמר ותצאו מחוזקים, לא משנה מה תהיה התוצאה. כמובן מאחלת שהכל יסתדר ויבוא על מקומו בשלום
🌷
תודה רבה על העידוד!ליאניי
מעריכה ככ את הדאגה והאיכפתיות... אתן ככ מקסימות ומרוממות.
תבורכו.
מקווה שפה משהי תעזור...אנונימי (פותח)
אחרי הריון חוץ רחמי.
(בערך חודש וחצי מזריקה, נשאר שאריות ובמעקב..)
ומרגישה חלשה. ממש.
אולי גם בנפש וזה משפיע אבל בעיקר פיזי..
אני ישנה המוווןןן. בכמויות שאני לא רגילה. ואני ממש לא כזאת.
אני הכי אדם של עשייה והיום להכין א. בוקר דורש כוחות.
נראלי המערכת החיסונית פשוט חלשה ממש.
אני גם חולה המון (שפעת, מיגרנות, כאבי בטן)
וגם תחושה כללית של חולשה.
אין כוח לקום מהמיטה ולחייך.
וואלה, לא רוצה.
אני אדם חזק ובריא ברוך השם והחולשה הזאת לא עוברת. ואני משתגעת.
וזה משפיע הרבה על הנפש. להיות חלשה, תלותית, עצובה, בלי כוחות, בלי אמונה.
יש פה משה שקרה לה משהו דומה? יכולה לעזור? עצות? דברים מחזקים?
רופא שעוזר?
בבקשה!
ואולי חשוב-
עכשיו מונעת אבל ממש רוצה להיכנס שוב להריון תקין.
יכול להיות שההמוגלובין והברזל ירד פתאוםshiran30005
וואהו אהובהאנונימי (4)
היי .. אני אחרי 5 חודשים מכריתת חצוצרה עכב חוץ רחמיאנונימי054אחרונה
מזדהה עם התופעות... העייפות אמנם חלפה תודה לאל
אבל מיגרנות, חולשה, מערכת חיסונית חלשה...
לצערי זה עוד איתי..
יהי רצון שה' ישמח אותך ותתרפאי בקרוב ממש , עם הריון תקין ושמח 3>

