פורום אבדן הריון (עמוד 16)

לצערי איני יכולה לתת לך מתכון מדויק, כל אחת חווה את הציטוטק באופן אחר. יש נשים שזה משפיע מיד, ויש נשים שממתינות כמה ימים או אף שבוע ויותר. לעיתים באמת יש צורך בעוד מנה של ציטוטק. לעיתים המתנה מספיקה וזה מתפתח לבד.
מה שכן חשוב לזכור- אם אינך מרגישה בטוב, או אם את חשה מאיזושהי סיבה שאת רוצה לחזור לבית החולים ולבדוק מה המצב שם- את יכולה להגיע למיון נשים ולהסביר אתמצבך, לבקש בדיקה פנימית כדי להבין מה המצב ולהעריך אותו.

חיבוק חם והרבה בריאות!
באיחולים לשנה מוצלחת.
❤

ציפי

כמה כאב יש בכתיבה. חיבוקקק מרחוק!

ב"ה אחרי כמה ימים של מנוחה וגם עשיה (הכנות לחג...) אני מרגישה כבר במקום אחר. הכאב כבר מעומעם יותר.

מאחלת לך שנה מוצלחת ובעזרת ה' בקרוב זרע חיה בר קיימא

תודה ששיתפת ונתת לנו לעלות טפח מעל הקרקע

מודה, לא קראתי את השיר.. עוד לא מסוגלת..
שולחת חיבוקים! ושהק״בה ימלא חסרונך❤️

והרגשתי את צערך- הן על האובדן והן על הריחוק, הגלות- מהקרבה אל אישך ואולי גם גלות מעצמך,
ממה שהיה לך ואבד,
ממה שהיית שייכת אליו עד עתה (המקום של הריון ולידה) ועכשיו גלית ממנו אל מקום של אובדן הריון וצער...
פרסמת שם ו"גלית" גם לפה ,
אני מודה לך ששיתפת אותנו.
כואבות איתך ומחבקות!
מאחלת שתאפשרי לעצמך להיות עם הכאב כמה שאת זקוקה, ושתראי את כוחותייך ויכולותייך לצמוח מתוכו.

חיבוק!!

מוסיפה שהדימוי של הגלות שהשתמשתי בו, הוא בהשראת ספר 'האישה ומצוותיה' על מצוות הטהרה, שמעניק בכל שלבי הנידות ועד הטהרה, ומסביר באופן עמוק את המשמעות הרוחנית של שלבי הטהרה, וגם את ההקבלה של התהליך לגאולת עם ישראל.
את החלק של הדימום, הוא מקביל לשלב הגלות, בו הבנים גולים מהארץ ובעקבותיהם גם השכינה גולה. בספר הרב מסביר שהדימום של האישה מבטא פוטנציאל לחיים שלא מתממש וזה בעצם דומה לגלות, והריחוק של האישה מבעלה בעקבות זאת זה כמו השכינה שגולה עם הבנים (מקווה שהצלחתי להסביר את העניין, בספר זה הרבה יותר מפורט ועם עוד הרבה מעבר...)
בכל מקרה, הפעם יותר מתמיד הרגשתי את הדימוי מתקיים בי וזה מה שביטאתי בשיר, ואת גם הוספת רובדים נוספים לגלות שהרגשתי.

כבר נמאס מאוד מכל הסיפור:-/

היה לך בעבר הריון חוץ רחמי ועכשיו את שוב בהריון ומקבלת מחזור?

בטא עדין נמצאת.. השק הריון עדין נמצא
אבל מקבלת מחזור בזמן ונאסרת..
זה לא אמור להיות סותר? או מחזור או הריון?
זה ממש מציק עם כל הקטע שאסורים..

אם את עדיין בהריון חוץ רחמי ורואים שק. למה לא עושים עם זה משהו?

עברתי שני הריונות חוץ רחמיים.
או שנותנים כדורים שיפילו את העובר או שמחכים לבדוק שנופל לבד, לפעמים מאשפזים בשביל להיות בטוחים שזה לא מתפתח ומסכן את האישה ואם ההריון כבר מפותח מידי כורתים את החצוצרה עם העובר...

איך יכול להיות שאת ככה כמה חודשים...?

ההריון הפילו בשבוע 7. ומאז תחילת ההריון קיבלתי 2 מחזורים.. אחד לפני הזריקה ואחד אחרי

איני יודעת לענות לך כי לא שמעתי על מקרה דומה.
מה שכן, מנסיון אישי, כאשר לרופאים אין תשובות בנושא מסוים למדתי ללכת לעוד רופא... להתייעצות נוספת.
תמיד טוב שיש עוד עין שרואה, חושבת ומתבוננת על התופעה ממגוון כיוונים. במיוחד אם זו תופעה יוצאת דופן.
אז זו גם הצעתי אלייך. לכי להתייעץ עם רופא/ים נוסף/נוספים.

חיבוק חיבוק!! בטמת מתסכל ומרגיש שנמאס....

לא ידעתי מזה כי המחזור המשיך כרגיל, גיליתי את זה כמה ימים אחרי טבילה בשבוע 7

 

כנראה שזה קורה. גם אחרי הזריקה המערכת המשיכה כרגיל.

סליחה אם זה אישי מידי.. אבל מנעת? כי אמרו לי שצריך למנוע 3 חודשים אבל מנגד הרופאים אמרו שלא יתכן זיש ביוץ ומחזור אז לא הבנתי למה צריך למנוע?
אם אין ביוץ, אין הריון, לא?!:-/

כדי לגלות מה הגורם להפסקת הריוו.
הבנתי שזה לא קשור לקריוטיפ

כדי להבין ממה נובע ההפלות
אם הבנתי אותו נכון.

מימי ניתן לבקש את הבדיקה הזאת
שמעתי הבוקר את הבשורה , אמרתי חבעלי שווה לקבוע פגישה אצל הרופא הזה איך ניתן לקבל הפנייה לבדיקה
אם משהי יודעת נשמח להתעדכן

זאת בדיקה כרומוזומאלית

אמנם את הבדיקה מבצעים בעזרת בדיקת דם

אבל זאת בדיקה יקרה מאד, שגם לוקחת זמן (לא תוצאות מידיות)

 

 

אין בה הרבה רווח

א. כדי לבצע אותה צריכים להיות בשלב שיודעים שהעובר כבר בלי דופק אבל כשהוא עדיין בגוף

ב. היא לא תורמת כלום מבחינה רפואית לגבי ההריון הבא

 

לא נשמע לי כמו בשורה כזאת גדולה

 

 

אני שאלתי את הרופא שלי לגבי ביצוע בדיקה גנטית לעובר כדי לדעת אם אכן זה בעיה כרומוזומאלית בעובר עצמו,

הוא רופא מאד מומחה שאמר שאין לי מה להשקיע בזה כסף ושהמידע הזה לא יתרום הרבה

 

במידה, ויש הפלה, אז במקום לערוך מלא ברורים, קודם כל לוקחים מיד בדיקת דם מהאמא כשעדין החומר של העובר נמצא בתוכה ובודקים אם יש הפרעה כרומוזומלית אקראית במידה ויש נחסך הצורך בבדיקות נוספות. 

מנסה לחשוב במה זה יעזור לחסוך הפלות חוזרות???

זה יחסוך ברורים מיותרים אצל האם

אם יתברר שהבעיה היא נטו כרומוזומלית עקב מוטציה שקרתה בעובר.

אבל הלוואי שלא הבנתי נכון. 

כל כך מתחשק שמשהו ימצא פתרון פשוט וחלק...

הלוואי!

מצד שני- יש בזה משהו מסיר אשמה ועול ואחריות

כי זה לא אני או משהו בגוף שלי ש״בעייתי״ וצריך לגלות אותו

זה נטו משהו בעובר שה׳ נתן לי אותו עם הנסיון הזה...

 

 

במאמר מוסגר- עברתי ״רק״ הפלה אחת, אבל אם הייתי יודעת שהסיבה בוודאות לא קשורה אליי זה היה מרגיע ביותר.

כי עכשיו זה מצב שמי יודע מה יהיה בהריונות הבאים ואולי ח״ו הבעיה אצלי ואדע עליה רק אחרי עוד חוויות קשות של הפלה?!

זה בהחלט מרגיע, חוץ מזה שאני חושבת שאם אפשר לעשות את הבדיקה הזאת, אפשר בטח גם בתחילת ההריון הבא. 

ואז ממש תהיי רגועה. 

 

בעזרת ה' לא יחזור על עצמו

 

 

אולי... במסגרת הברור הכל יצא תקין, אבל דבר 1 לא עשינו לקחת דיגמא מהנפל ולשלוח לבדיקה גנטית. כי לא הספקתי/ לא הציעו לי בזמן גרידה. אז אם אני יגיע ח"ו להפלה נוספת אדע מיד שיקחו בדיקת דם לבדוק את זה. שקלנו ללכת על טיפןלי פוריות אבל כיוון שבבדיקות גנטיות לא ראו בעיה החלטנו לוותר, אז אם ימצאו איזה משהו בבדיקה שיעשו זה ידע לכוון אותנו שכן יש איזשהוא בעייה גנטית - כרומוזלית

הצער והכאב שלך מובנים לי כל כך.. חיכיתי גם מספר שנים ללידת תינוק בריא אחרי טיפולים והפלה.. ומסביבי בנות משפחה יולדות בקצב מסחרר עוד ועוד. הבנתי שאי אפשר לברוח.. אמנם רוצים אבל אי אפשר. זאת דרך העולם.. הרוב יולדות ומי יודע מה יהיה אם תעביר מקום.. אולי שם יהיה יותר נשים בהריון? בנוסף הריון נגמר אחרי תשעה חודשים ויהיה לך שקט לפחות שנה. שבעז"ב תבשרי בשורות טובות.

בנתים תנסי להנות מהזוגיות ומהעבודה

נשמע כל כך קשה כל מה שעברת ואת עוברת! מתפללת שתמצאי את הכוחות שאת צריכה כדי להרגיש טוב יותר.
ואולי תנסי לחשוב על דברים שיתנו לך כח להתמודד, אולי טיפול

אני עוברת משהו דומה עם גיסתי. 

לא יודעת להגיד אם זה קנאה בלבד. אבל זה וודאי דוקר בעניים לראות אותה עם ילד ועוד אחד, ואת לא מצליחה. 

ונמאס כבר מכל אילו שהכל בא להם בקלות... 

 

ראשית, אני רוצה לחזק אותך שאת פה בפורום הזה לא במקרה. (אני מתכוונת שה' לא נתן לך עד עכשיו תינוק)

אנחנו פה, כי ה' שהכי אוהב אותנו שהוא אבא שלנו, ואין לו שום בעיה טכנית לתת לנו תינוקות קבע שפה נכון לנו להיות. 

אני יודעת שאת כבר חיה ככה כל הזמן, ואת גיבורה וחזקה. אבל לא פעם ולא פעמיים צריך להיזכר בזה. 

 

שנית, רוצה להזכיר לך איך את מיוחדת וגיבורה ואת זה אני אומרת רק לפי הצצה קטנה אליך.

 

שלישית, מציעה לך ללכת לטיפול, אצלי זה ממש עוזר. 

לא יעזור לך לברוח מזה, זה יפגוש אותך במקום אחר. 

אבל אם תצליחי להתגבר ולגדול, זה בטח יתן לך כוחות. 

את יכולה למצוא מה מתאים לך ואיך את יכולה לעבור את התקופה  הזאת. 

 

ועוד נקודה קטנה לשמח אותך. התפללתי עליך אתמול

 

אני ממש קרועה מבפנים ( זאת עוד מילה עדינה) הגעתי לשלב שזהו "השלך על ה'" ,
מקווה לטוב, תודה שהתפלל עלי, טוב לדעת שלפחות משהו מבין אותי...
לאיזה טיפול אתן מתכוונות? פסיכולוגי? הייתי פעם כמה פגישות אצל פסיכולוגית לא תרם כלום ההיפך רק גרם לי להיזכר יותר ויותר והיכביד עלי אז הפסקתי

אני משערת שזה מה שהיה לך. 

למה לדעתך זה לא הצליח לך?

ליבי איתך על הצער שאת עוברת, לא קל להיות ליד מישהי שמחכה לחיים ואצלך זה הסתיים בסוג של מוות. באמת קשה לתת עצה על דבר כזה כל אחת מאיתנו לוקחת את הדברים אחרת ומה שמתאים לאחת לא תמיד מתאים לשניה.. אני יכולה לספר לך שאצלי אמנם הסיפור מתגמד לנסיון שלך אבל התחלתי ללכת למישהי לעיסוי רחם ועיבוד להפלות שעברתי זה סוג של טיפול של דיאלוג עם הרחם ועולה שם הרבה, מאוד משחרר ומחזק ובנוסף נותן לי מקום להניח את הכאב ולקחת הסיפור ולהסתכל עליו בזוויות שונות נותן לי הרבה כח. בחוץ קשה להניח את מה שאנחנו עוברות.. סיפרת פעם פעמיים וזהו יש השתקה סביב הנושא... או תגובות לא אמפתיות ומחלישות. אני הולכת לא כי אני יודעת שיצא מזה תינוק אבל אני חוזרת עם כח וסוג של מלאות.. תבקשי מה' עצה והוא יהיה בעזרך חיבוק גדול, חושבת עלייך😔

חושבת על הסיטואציה, להגיע יום אחרי יום לעבודה עם מישהי שנמצאת מול עינייך בדיוק עם מה שאיבדת...
זה קשה וכואב מאוד, לוחץ על מקומות רגישים, ואין פלא שאת חשה כבדות ואינך רוצה לעבוד...

אני לא מכירה אותך ולא יודעת אם יש עוד היבטים לסיפור שלך.
אבל שואלת את עצמי עוד שאלות. למשל, האם טוב לך בעבודה מלבד הסיפור הזה?
האם את מסתדרת עם המנהל ויש לך תחושת סיפוק מהעבודה?
האם סיפרת לאישה הנוספת על מה שעברת?
האם אמרת לה מתישהו שמפריע לך לדבר רק על ההריון ואת מעדיפה לדבר על נושאים אחרים?

אם זה הדבר שהכי מפריע לך, ומלבד הנושא של ההריון שלה טוב לך שם, הייתי מציעה לך לדבר איתה ולומר לה בעדינות שלא נח לך לדבר על ההריון כל הזמן. את יכולה להסביר למה, או לא להסביר... זו בחירתך. אבל זכותך לומר מה לא טוב לך בשיחות הללו. וזכותך ליהנות מהעבודה שלך ולקבל ממנה את הטוב שיש בה, בלי לראות תזכורות כל הזמן למה שאין לך. לפחות תהני מהעבודה שאת כן יכולה להיות בה.
אלה הצעות פרקטיות.
מעבר לזה אני תוהה מה עובר עלייך בנפש, והאם לא כדאי שתלכי לשיחות עם איש/אשת מקצוע.
אני חוששת שאולי את עלולה לשקוע לתוך הכאב מבלי לתת לו מענה הולם שיתחום את מה שקורה לך, יתן מילים לחוויות שלך ויאפשר מגע רך, עדין ומקבל לכל מה שאת עוברת.

כיום, במיוחד בגלל הקורונה, ישנם טיפולים שמתבצעים און ליין. דרך תוכנת ה'זום', וניתן ליצור קשר טיפולי בצורה זו. מהבית. בלי להתאמץ הרבה לצאת. כמובן אפשר גם לצאת וללכת למישהי לקליניקה.
טיפול רגשי אינו חייב להיות מאיים או לפתוח דברים קשים שלא תהיה לך דרך להתמודד איתם. הוא יכול להיות רגיש ועדין, ללכת איתך בקצב שלך ולחזק אותך במציאת הכוחות שלך להתמודד.
אם היתה לך התנסות לא מוצלחת עם פסיכולוגית, אין זה אומר שזה יחזור על עצמו. כל מטפלת היא אדם אחר, וגם את אדם אחר ממה שהיית אז, ולכל מפגש יש ייחודיות שלו.
כמטפלת אני יודעת שלא בטוח אתאים לכל אחת, וזה לגמרי בסדר.
מה שבטוח, אם את חשה שבעומק את שוקעת ומתמודדת לא בטוב עם האירועים של חייך, אני ממליצה לפנות לטיפול כדי לעזור לך למצוא כוחות ולהקל על עצמך ועל סביבתך.
יש מה לעשות,
יש לך כלים להתמודד וגם כוחות,
ויש למי לפנות.
אפשר להרגיש טוב. את ראויה לכך.

חיבוק!

כל פעם אני נפעמת מהמילים שאת בוחרת להביא בתגובתך. מחזק מאוד

את עומדת בתקופה בחיים שהיא קשה מאוד מאוד, וכואבת. 

 

בטח את דואגת כל הזמן, וחוששת ומתפללת ומעבירה את כל התסריטים בראש. 

כל דקה... כל שניה...

 

לצערי, אין לאף אחד גם היכולת לקחת לך את הכאב הזה, לתת לך תרופה ואפילו לא לתת לך תשובה למה את קיבלת את זה?

 

אני יכולה רק להתפלל שה' יתן לך כוח לעבור את הימים האילו. 

שתמצאי את הכוח בתוכך, את אותה היכולת המיוחדת שגייסת כדי לעבור את השנתיים הלא פשוטות שעברת,ואת השמחה המיוחדת שלך. 

 

את הדברים הבאים אני מקווה שיש לך סבלנות לקרוא, אבל אני כותבת אותם בשבילך אבל לא פחות מזה גם בשבילי...

 

החג הזה באופן ספציפי הוא פחות חג של שמחה ויותר של לדעת ולהרגיש שה' הוא המלך. 

ודווקא לזה את בטח מרגישה חיבור עכשיו. רק ה' יכול לשנות את הדברים לטובה. 

(אני אחרי 3 הפלות רצופות ואין לרופאים שום תשובה למה)

בחג הזה אנחנו מרגישות כמה אנחנו קטנות כמה הקב"ה גדול ויכול לעשות הכל הוא הרי מלך העולם. 

נרגיש את האהבה שלו אלינו ושלנו אליו כי הוא אבא שלנו והכי אוהב אותנו בעולם. 

ואז נבכה אליו, נספר לו על השנתיים הקשות שעברו עלינו (גם עלי )  

ונקבל את מה שהוא הביא עלינו בעבר באהבה, למה? כי זה אבא שאוהב אותנו שהביא לנו את זה. 

וגם נבקש שהשנה הבאה תהיה שנה מלאה! שמחה לך, שמחה לי ושמחה לכל הבנות שכאן שמחכות לתינוק קטן וחמוד. 

שינחם וישמח אותנו הרבה יותר ממה שהצטערנו עד עכשיו. 

 

שנה טובה💗             

את צודקת, וראש השנה זה חג שבהלחט יכןל להאיר את חיינו לטובה.
עם כל הקושי והצער אני אלחם בזה ואתפלל שאולי יקרה נס רפואי עבורי וגם עבורך!
אני מאמינה בלב שלם שהיחיד שיכול להושיע אותי מהצער הנוראי הזה זה רק בורא עולם.
הלוואי וההיריון לא יסתיים ואזכה להביא עוברית קטנטנה לעולם.
מאחלת לך את כל הכןח שבעולם להמשיך להתמודד ולא לוותר כי בסןף החלום שלנו יתגשם.

לפני שנה בול... בזמן הזה הייתי חודש אחרי הפלה שלישית רצופה...
נהייתי בסוג של אפטיות.. החלטתי להסתכל טוב טוב על מה שיש לי ... ילדים מתוקים... ולהאיחז בזה... הבדיקות תקינות לא מצאו עוד כלום...וגם לא בטוח שימצאו לפי תחזיות הרופא.. הרי ארבעה ילדים הבאתי רצוף. ולא היו הפלות.. אז מה סיכוי שקרה משהו? אז למה לא מגלים בכיתי לה'...
החרדות אחזו בי והחלטתי לשים הכל בצד.. אחרי ההפלה השניה הייתי שבורה לגמרי... אבל אחרי השלישית... הייתי בסוג של אוטומט חיכיתי לנורא מכל שיגיע... והפעם לעומת האחרות הוא הגיע בפחות נורא... כל כך רציתי להיות בן אדם שמח.. ואופטימית ולחיות.. לא היה בי כח להיות עצובה.. החלטתי להמשיך במה שיש הלאה. הסתכלתי מה טוב לי וככה הכל המשיך לו... ראש השנה הגיע ואני כבר איפשהו לא מצפה בכלל ובסוג של מניעה. לא רוצה עוד היריון.. כי לא רוצה להתמודד עם כל הצער והלחץ שאני חווה..
בעלי היה מנסה להגיד לי מדי פעם מה עם הבדיקות.. נשאר לך עוד אחת או שתיים תסיימי עם זה. ואני הייתי מתנפלת עליו שלא יעז לדבר איתי על הנושא וכרגע חצי שנה אני בכלל לא רוצה לשמוע על כלום ורק לדאוג לנפש ולבריאות שלי.. אני רוצה לחיות אמרתי לו. אני רוצה לחזור לשפיות.. לקבל מחזור לטבול וחוזר חלילה... ולהרגיש טוב. זה כל מה שביקשתי מה'... מבחינתי סגרתי את ה"באסטה"... ובעלי הבין באיזשהו שלב. כאב איתי ועזב אותי לנפשי.. אבל אז בלי שרציתי בנר שמיני של חנוכה טבלתי... הילדים שלי כתבו מכתב שהם מבקשים מה' אח או אחות.. הם תלו אותו על החנוכיה.אני זוכרת אותי קוראת אותו לפני שהלכתי למקווה..ובולעת דמעה ועוד דמעה ולא רוצה לבכות.. כי התעייפתי... ואז אחרי שבועיים המחזור שלי איחר.. ואני רועדת... לא זה לא יכול להיות.. הרי הביוץ היה בשבעה נקיים ודחיתי מקווה ושמתי שקפים... בחיים לא טעיתי בביוץ שלי.. אני מזהה אותו ישר... אבל המחזור איחר... ואני שוב חוששת . קונה בדיקת היריון וכמעט מתעלפת... לא שמחה מהתוצאה פשוט חסרת כח.. להכיל את זה ששוב אני בהיריון... הצילווווו לא רוצה... לא רוצה... בעלי מרגיע. אומר שהפעם לא נחכה וניקח תמיכות... הוא מטיס אותי לפרופסור מוכר שישר מתחיל עם זריקות תמיכה... הן עוזרות ואני מגיעה אחרי היריון כל כך קשה ומורכב לחודש תשיעי...
לא מאמינה... עדיין בשוק ... איך הפעם זה הצליח? אמנם עוד לא ילדתי אבל את הנס אני חווה כל רגע...חווה בתנועות העובר שאני חשה .. ואין בי גם טיפת התרגשות לצערי... אני עדיין בטראומה...מאמינה שאחרי הלידה הכל יעבור...
שהמחסום יפתח...
אבל זה קרה. והפעם לא רציתי... הכי לא רציתי. הכי לא שמחתי... ודווקא אז שזה הרגע הזה.. ההיריון מחזיק.
ואני עוד לא מעכלת שאני בנס.. שה' החליט בשבילי והוא מחליט הכל ואין לי שליטה מסתבר...
תצפי אהובה ויקרה לישועה... תצפי.... אני יודעת שאת במקרה אחר לגמרי משלי..אין לך עוד ילד להיאחז בו.. אבל חכי זה עוד לא הסוף של ההיריון אל תספידי.. ה' יחליט ויקבע מה יהיה עם העוברית שבבטנך.... ולא שום רופא. תאחזי בזה שה' יודע מה הכי נכון לנו לאיזו דרך עלינו לעבור כדי להיות יותר טובים... יותר מתוקנים... ואולי יוחלט משמים אחרת לצד הקשה... תאמרי לעצמך... אין לי שליטה על מה שהוחלט... אינני יודעת מדוע נקבע גורלי כך.. ואם את שבורה כועסת.. תכעסי.. תשברי.. תבכי.. תני מקום לכל רגש.. כי כל רגש במקרה הזה הוא לגיטימי... אנחנו סך הכל בני אדם... אנחנו לא רואים את התמונה המלאה כמו בורא עולם...
אז מהפרסםקטיבה הצרה והמוסתרת שלנו אנחנו יכולים לזעוק ולבכות ולבקש רחמים...
את תזכי לילדים... את זכית עכשיו להיריון..שזה פלא פלאים.. יהיו לך עוד כל כך הרבה בעזרת ה'... אינני יודעת מה הוחלט למעלה. אבל תנסי רגע להסתכל על עוד עשר שנים שאת עם חמישה ילדים כבר מאושרת עד הגג... אולי איזשהו ניצנוץ של תקווה יהדהד בנשמתך השבורה..
כעת איהודאות הורגת. חונקת... גומרת.. מה מצפים מאיתנו בני האדם? מה? איך אפשר לחיות בלחץ ובחרדה כזאת?..
אני משליכה לאחרונה הכל לה'... אתה השליט... אז תחליט אתה... אני לא יכולה להחליט ולשנות כלום.. רק תרחם עלי... תרים אותי שיהיה לי כח.. כי כוחותי כלים ונעלמים...
ככה אני מתמודדת יקרה. מאחלת לך שעוד שנה בזמן הזה הכל יהיה מאחורייך ותהי מאושרת ותגדלי מזה אמן!

אני ככ מודה לך על ההודעה המרגשת, אין ספק שנתת לי קצת צל של תקווה.
אני החלטתי לא לוותר, להילחם, להתפלל ולבקש מבורא עולם רחמים וכפי שציינת לא להספיד את ההיריון הכל כוד יכןל לקרות.
מקווה שהשם יושיע אותי מהצער ומהכאב ואני אעשה את מירב ההשתדלות שלי בחג הזה.
אם יש דבר אחד שאני מאמינה בו ללא עוררין- שרק השם יקבע מה יהיה גורלי וגורל ההיריון ורק הןא יכול להושיע אןתי מהמצב הזה הכל בכוחותיו.
הלוואי אמן שאזכה לספר שההיריון צלח בהצלחה.
ככ מודה לך על התגובה... ללא ספק חיזקת אותי.
חג שמח יקרה!

וכמה חשוב שאת מביאה את הצער שלך, ההתלבטויות והכאבים.
לא קל מה שאת עוברת, זו תקופה מאוד מאתגרת.
אני מציעה לעבור כל יום בנפרד.
מה שהיום הזה מביא, עם ההווה שבו והשמחה והטוב שבו.
ולהיות עם זה. בהודיה על הדברים הקטנים.

בהצלחה יקרה!
אנחנו איתך.

חיבוקים על הדרך שעברת ועוברת!

וזה לא בדיחה. 

 

חוץ מזה, חיבוק על מה שאת עוברת זה ממש ממש לא פשוט. 

הם יודעים, שמעתי על עוד סיפור כזה שטופל שם

מציעה להתייעץ עם רב או איש מקצוע שילווה אותך בתהליכים הסבוכים שאת מתארת בקצה המזלג.
חיבוק!!

מצטערת לשמוע. מקווה שזו תהיה הפעם הראשונה והאחרונה שלך פה...

אני הכנסתי לעצמי את הציטוטק בבית.
לא עמוק מידי. כמו שעושים בדיקות...
והוא עבד ממש מהר. תוך כמה שעות התחילו דימום כבד וכאבים חזקים.
אבל אמרו לשכב איזה חצי שעה אחרי. כדי שהכדורים לא יפלו..
אני לא רופאה אבל לא נשמע לי שזה בגלל שלא היה מספיק עמוק.
תרגישי טוב יקרה!
ובפעם הבאה בידיים מלאות בעז"ה.

כמה זמן הם הנו בפנים?
(את לא חייבת לענות כמובן.)
רק שלי אישית התחיל דימום כשעה אחרי-בפעם הראשונה
ובפעם השניה (כי עוד נשאר שק) ממש תוך 20/30דקות..
.
אישית נראה לי שהייתי חוזרת אם הייתי חושבת שזה ימנע גרידה. אבל זאת אני.🤷🏽‍♀️
מאחלת לך רק בשורות טובות יקרה!
ו חיבוק גדול וחזק על כל מה שאת עוברת.

2 כדורים יצאו יום לאחר מכן, ועוד 1 יצא אחרי יומיים. עד עכשיו עדיין לא מדממת כלל... 

 

תודה בכל אופן!

אם קרה למישהי אשמח לשמוע מה עשתה ואיך זה נגמר בסוף, תודה!

צר לי לשמוע בתוך הטכניות הזאת על האובדן ומה שמתלווה לזה. חיבוק גדול ומתפללת עבורך שיצא הכל בלי שאריות... גם לי שמו בבית חולים בהפלה הראשונה ואחד נפל, אני אישית שמחתי מזה. כי התופעות של הציטוטק הבהילו אותי והעדפתי לחכות ולסיים בדרך טבעית. ה' יהיה בעזרך בכל. חיבוק גדול

וחוסר הידיעה של מה שהולך להיות מרגיש מאוד לא נח ולא נעים. בלשון המעטה...

צר לי על מה שאת נאלצת לעבור.
חיבוקים!
לשאלתך, אין לי תשובות ברורות לגבי שאלתך, מציעה לשוב לרופאים ולשאול אותם ישירות.
ישנן נשים שהדימום התפתח אצלן לאחר יום או יומיים, למרות שלרוב הוא מתפתח תוך כמה שעות.
איני יודעת מה קורה אצלך, ואם את בתהייה מה קורה- אני מציעה לשוב אל הרופאים ולברר זאת.

מאחלת הרבה שמחה ובריאות,
חיבוק חם!

כוס מיץ ענבים ביום. 

לא באותו זמן לימון סחוט עם כף דבש. 

המון שתיית מים. 

בהצלחה!

שמתאימה בדיוק לעונה הנוכחית - להרתיח את המחיצות של הרימון ולשתות את המים (אחרי שמתקררים).
לא יצא לי לנסות בעצמי...

כל כך הרבה זמן דימום? לי זה נשמע הרבה..
ממש ממליצה להיות בקשר עם רב שיתיר כמה שפחות בדיקות ויש עוד כמה התרים שיכולים לעזור לצלוח את ה7 נקיים...

שלא תדעי צער יותר, אמן..

מאוד נוגע ומרגש תודה
וכמה חשוב שאת נושאת אותם לכל מקום כי הם לא הגיעו הנה אבל לעד הילדים שלך. המון כאב בשכתבת אבל מוצאת גם המון חוסן וכוח ואמונה ויכולת לראות את האין לצד היש.
לא פשוט בכלל.

אני כואבת איתך את לכתם,
ונמצאת איתך בקיומם.
הם קיימים, לכל מקום שתלכי ימשיכו ללוותך כנראה באיזה אופן.
והם נוכחים, דווקא בחוסר שלהם
דווקא באפשרויות שהיו גלומות בקיום שלהם.
דווקא בהרגשה שיכול היה להיות אחרת... שהיום היו יכולים לעלות לכיתה א או לסיים אותה,
ואיך היו נראים ומה היו עושים...
זה מכאיב כל כך.
ומהצד השני קיומם של אחים אחרים, שהיו לפניהם והגיעו אחריהם, מביא שמחה בלב
בשילוב עצב על מה שהיה יכול להיות ולא קרה.

חיבוק חם יקרה,
זוכרת איתך כל אובדן ואובדן.
הייתי פה...
ואני עדיין כאן איתך.
❤❤❤

שניהם בר"ח אלול היו אמורים להגיע לעולם. אחד בל' אב השניה בא' אלול. במרחק של שנה בדיוק
כמובן שגם האובדן עצמו היה באותו תאריך בדיוק בצורה מצמררת ונוראית.

ולקח הרבה זמן לאסוף את הרסיסים

יקרה, הלב נשבר. להחליט החלטה כה קשה שתגרום לך לאבד את עוברך שכה חיכית לו... להחליט החלטה שאי אפשר להחליט...
זה קשה מנשוא. אין לי מילים לנחמך, יקרה, ההחלטה שעל כתפייך היא מהנוראות שאישה יכולה להחליט.

השכל יודע שנכון, השכל רואה מה קורה לעובר הקטן והאהוב שבתוכך... אבל הלב מסרב להאמין ואולי גם מסרב להחליט. לחתום על הדף. להבין שזה תלוי בך...
כה קשה וכה כואב. כמעט בלתי אפשרי לשאת...

ובכל זאת יש לי מילים. עברתי הפסקת הריון ואני מכירה רגשות עמוקים וקשים אלה. הם קשים ומורכבים ולעיתים באמת נראה שאי אפשר לצאת משם... שקשה להבין איך אפשר להחליט כזאת החלטה...
אך רצוני לומר לך.
א. אינך אשמה בדבר. זו המציאות וכך קרה. זה כואב מאוד, ואת אינך אשמה.
ב. תני לעצמך להרגיש את גלי הכאב, את חוסר ההבנה איך זה יכול להיות, תני לעצמך להיות בתוך תהליך פרידה ותהליך אבל, תני לעצמך להיפרד ולתת לו מקום בתוכך, תני לעצמך לומר לו את כל אשר על ליבך ותני לך לעבור בתוך הכאב העצום הזה. הוא קיים, והוא עצום, ולעיתים נראה שאי אפשר לעבור אותו... אבל את תוכלי. אפשר לעבור. רק לא להתכחש אליו, ולתת יד ולצעוד בתוכו יחד. עם לב אוהב.
יש תהליכים שצריך פשוט (לא פשוט....) לעבור דרכם. בלי לגלג מעליהם או לברוח. זה אחד מהם. תני לך להיות. זה יכאב, וגם יכול להירגע בשלב מסוים.
ג. היי חומלת כלפי עצמך.
ד. תני לעצמך דברים טובים בתוך המסע הזה. חבקי את עצמך בעזרת תמיכה ומילים טובות וכל מה שיעשה לך טוב וחם בלב. את השאר הזיזי הצידה...
ה. זה יעבור. לאט לאט. זה אפשרי. לאט לאט. צעד צעד. היי עם מה שצריך עכשיו. ולאט לאט התהליכים יקרו.

חיבוקים חמים!
אנחנו כאן כדי להיות איתך.

ממליצה לך לעשות כך.
הרגשתי שהרב שמבין גם בעל מיני דברים שקשורים גם לרפואה. והוא אמר שאם כך וכך אז צריך להמשיך כמו שהרופאים אומרים-הפסקת הריון.
זה נתן לי קצת טיפה רוגע שאני עושה את הדבר הנכון.
בהצלחה יקרה!
מתפללת איתך!

ניסיתי את כל הדרכים...
הלכתי לרב לפני כניסת ההיריון ובמהלך כניסת ההיריון שעוד הכל היה בסדר.
עכשיו? לא מצליחה כבר להבין מה לעשות
לעובר חסר כליה ויש עקמת בעצוד שדרה.
שולחים אותי עכשיו לבדיקות דחופות שבמידה ויש עוד בעיות- נבצע הפסקת היריון
ואם הכל יהיה תקין- החלטה שלי אם להביא ככה ילד...
הכל נראה לי שחור, לא משנה איך אסתכל על זה
לא מצליחה לחשוב בהיגיון והכי גרוע שאני עדיין סוחבת את העובר אני בקושי מסוגלת לאכןל ולישון.
לא מסןגלת כבר לתפקד .

חיבוקים גדולים! ❤️

בחרי עם מי להתייעץ: רב או אדם שאת סומכת עליו, או פני לטיפול רגשי כדי לעכל ולעבד את הבחירות בזמן הזה.

האם יש מישהו שתומך בך במסע הייסורים הזה?

אני כאן ואם את חשה שאת רוצה את מוזמנת לפנות אלי באופן פרטי. למספר הטלפון שפה למטה בחתימה שלי.
אני מטפלת רגשית ומלווה נשים במצבי אובדן הריון. מקבלת און ליין, במפגשים דרך תוכנת זום. אני בעצמי עברתי הפסקת הריון והייתי צריכה להחליט החלטות אלו, קשות מנשוא.
מזמינה אותך להיעזר במי שמתאים לך, אל תישארי עם זה לבד.

כרגע אני ממתינה לבדיקות הדחיפות של יועץ גנטי, סיסי שליה וסקירת מערכות לוודא האם יש עוד בעיןת בעובר
אם כן- לא תהיה ברירנ אלא לסיים את ההיריון
ואם לא- והבעיות היחידות יהין כליה ועקמת- אני אלך למומחים להבין את החומרה ואשקול האם יש סיבה מוצדקת לסיים את ההיריון.
כך או כך כרגע מדובר על תהליך של בדיקות ותוצאות במהלך השבועיים הקרובים.
תחושה של חוסר אונים מוחלטת היחידה שאני סוחבת היריון ולא יודעת אם הוא יסתיים או לא..
כל יום שעובר אני מרגישה ייסורי גיהינום.

מישהו תומך בך? האם יש סביבך אנשים שמודעים למה שאת חווה ועוזרים לך?

שיתפתי כרגע את 2 האימהות וחברה קרובה
לא הרגשתי מסוגלות לשתף עוד אנשים..

כל כך קשה השנתיים שעברתם, ואח"כ האושר הגדול כשמרגיש שהכל מסתדר. 

והנה נפילה שכזאת...

אין מילים. 

 

מתפללת שיהיה לך כוח לעבור את הכל.

 

 

היא עוזרת ומצילה!!!

היו אצלה נשים במצב דומה לשלך והיא עזרה להם בכל העניין כולל כספי. וכמובן הצילה את העובר!!!

וגם היו דברים מעולם שהרופאים ראו מומים ובעיות מפחידות כמו מפלצות וכו' ההורים לא עשו הפלה, ואחרי הלידה ראו שהרופאים טעו בגדול, יצא תאומים! בריאים ושלמים!!!

עדיף שתתייעצי עם קלינה לפני שאת הולכת עיוורת אחרי הרופאים שלא מספרים לך את כללל ההשלכות של ההפלה ומנסים רק להפחיד...

בהצלחה ותעדכני! 

 

קשה לי לדמיין 5 הפלות. 

 

נתחיל מהסוף, כשאת בוכה את בוכה על כל המסע, לא רק עם משהו קורה לך עכשיו. 

והמסע שלך הוא ענק ועצום, והבכי משחרר והכי הגיוני בעולם, תבכי תבכי ותבכי. (לעניות דעתי)

 

הפחד ענק, ויש כאן בליל של רגשות, הצעה שלי, תנסי לפתוח אותם ודווקא לכתוב או לדבר עליהם. 

אולי תתני להם מקום של כבוד? משהו מבפנים יכול דווקא להרגע.

את יכולה להוציא כאן או למצוא משהו אחר, בדיבור, בכתיבה.

פשוט לעבד את הרגשות, לתת להם לזרום החוצה. 

 

בטח שאת מפחדת, בטח שאת לא נושמת. וודאי אם את צריכה לשמור את החומר! איך תרגעי?!

יש לי עוד איזה כיוון שאולי יכול לעזור להוריד את המתח.

תנסי להעביר אותו למשהו אחר, יכול לעבוד? (זה עניין של אישיות)

אם תצליחי להרפות לדעת שזה לא תלוי בך אלא בקב"ה, לעצום עיניים לשים איזה סרטון הרפיה בYOUTUBE ולהגיד לעצמך: 

"זה לא אני, זה לא באחריותי, אני את שלי כבר עשיתי, זה שם למעלה, הקב"ה הוא שישמור לי על העובר היקר הזה"

אני כמובן לא אומרת את זה כהטפה אלא זה מה שעזר לי (לפעמים הצלחתי יותר ולפעמים פחות) הריון אחרי הפלות זה כל כך קשה וכל כך מאתגר. 

 

מתפללת בשבילך שהפעם ילך, שתזכי לצאת עם האוצר הגדול הזה, בשמחה!

 

חיבוק ענק

 

יש לך תמיכה? את חייבת לפרוק מישהי..משיהו קרוב..
אל תהי בזה לבד!
זה סיטואציה ממש לא פשוטה.
(אז רק מהקטע הטכני.. באחת הפעמים הייתי בחנות-והרגשתי פתאום ש זהו... אז רצתי לשירותים (היתה לי שקית בתיק. וכך אספתי את מה שיצא. מזעזע! אבל אפשרי😔
מחבקת אותך חזק!!! חזק!!!!
מאחלת לך שבע״ה! יסתיים בטוב ובשמחה ובידיים מלאות!

אם מתאים לך סיפןר של נס שלנו כתבתי: אבל אם לא -אל תקראי תבבקשה לא רוצה להכאיב חלילה ..
(
למודת הפלות בשבועות מוקדמים_בהריון שלמקטנה הנוכחית. לא התפתחה כמעט בכלל. הייתי באולטרסאונד כל שבוע או חמשיה ימים. משבוע שש בערך כל שבוע ׳גדל ב יום או יומים..׳ בשבוע 11 עדין תאם שבוע שבע פלוס משהו.. מלא דימומים-וכבר דיברו על גרידה. אבל יש דופק אז חיכיתי וחיכיתי חשבתי שהנה עוד הריון שלא יצליח להסתיים בטוב. שינו את גיל ההריון בלי סוף...
מתפללת ובוכה כבר לא יודעת מה לבקש מ ה׳ ..
שהטוב בעיניו יעשה...
והנה
ובשבוע 12+3 היתה ״קפיצת גדילה ״ זה במרחאות כי אין לזה באמת הגדרה רפואית. רופאים היו בשוק.
ומאז
וב״ה כל הסקירות היו טובות. ונולדה תינוקת מקסימה ובריאה. בחסדי שמיים !!ממש!
.
אין עוד מלבדו!

תודה למגיבות!
מהממות אתן!! 3>
מעדכנת שהגעתי למיון וכבר לא נשאר כלום.
אני מקווה שיהיה עם מה לעבוד.
אני ממש מנסה לעבוד על העניין הזה. על האמונה שזה בידיים שלו. אבל אני לא מצליחה להבין איפה כן השתדלות שלי נגמרת ומתחילה האחריות שלו. איפה עובר הקו.

אני משתפת חברות, ומשפחה. אבל הרבה פעמים מרגישה שלא מספיק. שלא מבינים אותי. אבל אני לא מכירה מישהי עם סיפור דומה שתוכל להבין אותי.

תודה לכן על התמיכה! אני ממש מעריכה את זה.
שתהיה לכולנו שנה טובה וידיים מלאות בעז"ה.

אני מבינה את התחושה הזאת של "לא מבינים אותי עד הסוף" למרות שהסביבה מקסימה ומכילה.
בשביל זה גם אנחנו פה...
להבין אותך ולהסכים איתך שאת עוברת משהו באמת גדול, שלא קל להתמודד איתו.
האמת שלחלק מתוכינו יש גם ספורים לא קלים.
אני באופן אישי עברתי 6 הפלות ובאמת רואה בזה מרכיב משמעותי בחיים שלי למרות שברוך ה' יש לי ילדים ואני מאושרת מהם.
יש כאן אחת אולי תכתוב לך בעצמה שעברה גם 7 הפלות בשבועות שאת מתארת. זה באמת נסיון לא פשוט. קשה כל כך להרגיש שזה לטובתינו ומאבא אוהב...
אבל זה חלק מהעבודה שלנו נראה לי.

השאלה של ההשתדלות היא קשה ואין עליה תשובה אחת. אני עושה המון השתדלות רופאים וכו' אבל בד בבד מזכירה לעצמי שברגע שהקב"ה יחליט פתאום הכל יסתדר, והסטטיטעקות לא משנות לו.
ממש לא תמיד מצליחה🙈

עכשיו רק תתני לעצמך להצטער ולבכות.
ובעזרת ה' פעם הבאה, שנה חדשה בידיים מלאות!

מחבקת אותך! אוך! איזה כאב...
אני ממש מבינה אותך על ׳לא מבינים עד כמה׳
הצלחתי להרגיש מובנת אצל חברה טובה שלצערי עברה דברים קשים.. אוף אין לזה באמת מדד. זה כואב ושורף ולא נתפס. ועדיין צריכה להתמודד עם המציאות.. (לא מיד- קחי לך את הזמן..)
התחושה היא שהכאב הוא שלך ורק שלך ואף אחד בעולם לא מבין או לא מצליח להבין אותך ו את הסיטואציה הלא נתפסת הזאת.
.
אהובה יקרה!! מחבקת אותך חזק! ומתפללת שהקב״ה ימלא חסרונך ...
הלוואי שעם הזמן תצליחי להגיש נחמה אפילו שהלב לא שוכח לעולם.
מליוני נשיקות וחיבוקים!
אם תרצי לדבר.מקווה להיות לעזר❤️

וזה לא עזר להפלות שלי. חוויתי עוד 2 הפלות תוך כדי הדיקור, עושה במכבי טבעי. אבל עזר לי לכאבי בטן ומעי רגיז
גם הומאופתיה לא עוזר, מסקנה שלי - רק ה' עוזר...
אולי לך זה כן יעזור שווה לנסות

וספציפית לאחריו ההריון הצליח ב״ה..
אחכך היו עוד כמה הפלות..(לא חזרתיאליה כי היא עברה למרחק של שעתים נסיעה... אולי לקראת ההריון הבא אשקול זאת שוב)

ולפעמים מסייע בבעיות גופניות עוקפות (כמו למשל כאבי בטן וכדומה), אבל לא ממש מונע או מרפא את המחלה הספציפית עבורה באים.
זה טיפול הוליסטי שרואה את הגוף והנפש כדבר אחד, ומטפל בדברים באופן שרואה את כולך ולא רק בעיה ספציפית.
זאת בשונה מרפואה קונוונציונלית שרואה את הבעיה הספציפית ומנסה לת מענה נקודתי לבעיה זו.

לכל דבר יתרונות וחסרונות, אף דרך לא יכולה להבטיח לך רפואה במאה אחוז. יש דרכים שיכולות לתת לך איכות חיים טובה יותר,הרגשה כללית טובה יותר או ריפוי לבעיה מסוימת.
אבל אף דרך לא יכולה להבטיח לך שזה מה שיעזור למנוע הפלות חוזרות... לצערי. אילו היתה כזו דרך, אני מניחה שהיינו מציעים אותה באופן גורף...

חיבוק, לא קל להיות בחוסר ידיעה וחוסר אונים לגבי מה שיקרה.

שתהא שנה טובה טובה

מהיכן מוצאים כוחות חדשים? מהיכן אפשר למצוא אמונה אחרי משבר כזה?
תבכי ותפרקי לקדוש ברוך הוא..
אני עברתי הפלות רצופות.. בשניה הייתי שבורה כל כך... (לא חיכיתי כמוך אז היתה לי אולי בגלל זה התאוששות יחסית מהירה אחרי ההפלה ראשונה) ואז בפעם השניה בכיתי את החיים. צרחתי. כעסתי פרקתי. שאלתי למה זה קורה לי? למהההההההההההה מה אני רעה כל כך? מה עשיתי?
לא באתי בטענות לה'. לא הצלחתי לכעוס עליו. (ככה הנפש שלי פעלה. לא היתה לי שליטה בזה) כעסתי על בני אדם... הוצאתי תיסכולים. האשמתי את כולם... זה לקח זמן להתאושש אבל זה עבר ברוך ה'.
קמתי... כי נפלתי קמתי. ה' שלח לי כוחות מחדש. כוח חדש להאמין בו.. הרפיתי לגמרי.
מה שאני מנסה להגיד שהכוח של החיים חזק מאיתנו את תקבלי כוחות לקום מזה. את תתרוממי.
את תזכי בעזרת ה' לזרע בר קיימא..
הנה הצלחת להיקלט... אז את תזכי.
אני מאמינה בזה.
תני לעצמך זמן להתאושש מהאובדו הזה.
את לא חייבת למצוא כוחות. תנוחי קודם . תתאבלי..הכח יגיע מחדש.. הלוואי ויכולתי להבטיח לך שזה מה שיקרה.
אבל ככה אני מאמינה באמונה שלימה. כי זה מה שקרה לי...
בקרוב תהי בהיריון תקין בעזרת ה' ובסופו תלדי תינוק חי וקיים בריא ומתוק.
מאחלת לך החלמה מהירה ובריאות..
והיריון בקרוב בידים מלאות. אמן.

היי,
הוצאת לי מילים מהפה... גם אני לא מבינה מה עשיתי רע? איפה טעיתי? מה עוד אני צריכה לעבור? למה התפילות שלי לא נענות שם למעלה שממשיכים להעמיד אותי במבחנים ככ קשים.
הלוואי והייתי מקבלת תשובות, הכוונה...
כרגע מרגישה שאחרי שנתיים להגיע סוף סןף להיריון ראשון פעם ראשונה בחיי וכעת אחרי כמעט 4 חודשים זה עומד להילקח ממני- לא מבינה למה.
יש סיכוי אחרון לבדיקנ אחרונה שאבצע השבוע וצריך שיקרה שם נס רפואי לחלוטין כדי שההיריון ימשיך אבל לא מצפה כבר לכלןם.
הלוואי שאזכה להיות אמא אי פעם...
מרגישה שזה משהו שלעןלם לא יקרה.

נסיון לא פשוט

מקווה בשלביך שהבדיקה הבאה תהיה יותר טובה

שנה טובה ומבורכת

לפעמים,במיוחד לאור חוויות שאת מתארת (המתנה ארוכה וציפיה גדולה, ועכשיו צריך לבצע הפסקת הריון...)- יש תחושה של "למה זה קורה לי" ו"למה דווקא אני" והרבה שאלות שעולות סביב הגורל והמהות של מה שקרה לך, חוסר יכולת להאמין שזה אכן קורה, אולי אפילו חוסר רצון להאמין בזה והכחשה שזה באמת קורה. זה פשוט לא נתפס ולא הגיוני. זה לא קורה לי.

יקירה, זה הגיוני ונורמלי לחוות ולשאול את השאלות. זה שלב של הלם, כאב בלתי נתפס, שוק שקשה להתמודד איתו. המח והנפש לא קולטים.
זה באמת קשה מנשוא.

יש שלבים בתוך התהליך. הנפש עוברת משלב של כאב והכחשה לשלבים של כעס, לעיתים גם עצב גדול, לעיתים צורך לעשות משהו כדי שלא יקרה מה שקרה, לעיתים הכל מגיע יחד או בא בגלים, ונרגע ואז חוזר...

מה שאני רוצה לומר בכל זה- שאת נורמלית.
שמה שקורה לך זה מה שלא נורמלי.
והתגובה שלך לחלוטין נורמלית והגיונית.

זה כואב מאוד, כמו חץ בלב, ואין דרך להימנע מהכאב.
פשוט להיות בו, ולשאול את כל השאלות ולכעוס את כל הכעסים ולכאוב ולהיות עצובים... הכל מותר.

היעזרי בבן זוגך, משפחה, חברות וחברים וכל מי שיכול לתמוך בכם בשעה קשה זו. אם את חשה שזה יותר מדי עבורך ואת זקוקה לעזרה מקצועית, אל תהססי לפנות לטיפול על מנת לעכל ולעבד את כאבייך.

מחבקת אותך בחום!! וכואבת איתך.
ציפי

בוכים איתך, עם כל מה שאת עוברת. 

באמת משבר!

שתהיה לך שנה טובה מאוד למרות השחור הגדול. 

ושרק יהיה לך כוחות לעבור כזה כאב נוקב. 

 

זה שונה מאישה לאישה...
עם ציטוטק בערך שישה שבועות בשבוע 10 שהעובר התאים לשבוע 8 פלוס יומיים
בלי ציטוטק שבוע שמונה פלוס שתיים הפלה אחרת לקח לי שלושה שבועות אבל כמה ימים אחרי המקווה כבר קיבלתי מחזור...
ובשבוע 7 בלי ציטוטק לקח לי פחות משבועיים..
אבל זה ממש אידיווידואלי בין אחת לשניה.
נראה לי שישה שבועות זה הכי הרבה ששמעתי.

הפלה טבעית בשבוע 5-6 והיה לי דימום 3 שבועות. מחזור קיבלתי רק אחרי חודשיים . כך שהיה לי הרבה זמן של טהרה. אבל אצל כל אחת זה שונה.
הפלה אחרת לקח לי שבוע וחצי להתנקות

וגם פותחת השרשור תוכל לקבל התיחסות בנפרד.

בכל אופן, ענו לך. זה כל כך משתנה ותלוי בכל סיפור בפני עצמו... שאין ממש כללים.
זה יכול לנוע בין שבוע לכמה שבועות...

חיבוק חם!!

הריון שהפסיק להתפתח בשבוע 7+3 (בערך)-לא היו בטוחים.
כבר עברו 4שבועות ועוד לא יכולה לעשות הפסק.
.
(אחרי לידה היה לי פעם אחת אחרי 9שבועות ופעם אחת אחרי 8שבועות

)

אני מבינה אותך, קנאה אף פעם אינה נעימה. זה רגש שמעורר בנו הרבה אשמה. לא נעים לקנא או להרגיש רע כשיש משהו טוב למישהו אחר, ולנו אין. זו דינאמיקה פנימית קשה.
מקווה שתרגישי טוב עם עצמך למרות הרגשות הלא פשוטים,
גם קנאה קיימת וזה בסדר להרגיש אותה למרות הכל.

חיבוק חם!

ציפי

והוא היה סגור.
אולי @ט'
יכולה לעזור למצוא?
או
@אדמין

הרבה מהנשים והזוגות פה מצפות ומצפים להריון.

@ט' המדהימה

פה מרגישה קצת פחות בנוח וקצת צובט.. ❤

הגיוני שתחפשי לך מקום מדויק להניח את כאבייך, ולא רק בערך.

מקווה שאכן תמצאי!

והתיאור שלך מזכיר את התיאור שלי...
אחרי ערב פסיכי זה נירגע...
חוויה בהחלט לא נעימה..
בעיקרון אם הדימום לא מפסיק ובכמויות בלי סוף עד כדי חולשה חושבת שכדאי ליסוע למיון..
אני בדיעבד רק הבנתי שזה לא היה נורמלי הכמויות שיצאו ממני... יותר משלוש שעות זה נראה לי מוגזם..
ואצלי לקח 6 שעות דימום בלי הפסקה.
מתיש בהחלט.
אבל יצא הכל...
מקווה שכך גם אצלך ולא תצטרכי התערבות נוספת..
לא פשוט בכלל..
קשה נורא
חיבוק

פשוט כבר היה הקטע הפסיכי שמלא דברים יצאו ממני....
ואז נרגע
ואז אחרי ארבעה ימים שוב כאבים וכמויות של דם וגושים בגדלים עצומים!
ממש סליחה על התיאור אבל יותר גדולים מכף היד שלי כשהיא פתוחה... (הייתי צריכה להרים חתיכות מהרצפה🥺
אז לא נבנתי אם הנגלה השניה היא הגיונית..
ב״ה עכשיו הדימום ממש מינורי.. אז מקווה שזהו זה.

נשמע שאיבדת המון המון דם, ולכן את ממש חלשה. עברת חוויה מטלטלת ואולי כדאי שתנוחי עוד קצת בבית.
אבל לפי מה שתיארת שזה כבר דימום מעבר לנורמה שמצריך בירור ובדיקה די דחופה. תתקשרי להתייעץ עם מוקד אחיות ותפני למיון. שלי ככה היה אפילו פחות ממה שתיארת הגעתי למיון אחרי עילפון של כמה פעמים כתוצאה מאיבוד דם. חבל שתסבלי ככה
תעדכני מה איתך... חיבוקים

אני מניחה שזה יכול להיות נורמלי, ויכול להיות גם שלא. זה ממש תלוי בהמון גורמים, וגם משתנה מאחת לאחת.
מה השבוע שבו היית? ככל שהשבועות מתקדמים יותר, כך ההפלה לצערי מאסיבית יותר. הדימומים מוציאים גושים גדולים... כמה זה קשה, כואב ומתיש נפשית!!
יקרה, זו חוויה קשה. במיוחד כשהיא הסתיימה ואז חזרה שוב בעוצמה.

לרוב, פונים למיון אם יש דימום חזק במשך כמה שעות שאינו נחלש. או אם יש חולשה קיצונית או כאבים חזקים שקשה לשאת.
כעת את מרגישה טוב יותר? הדימום פחת? איך את עכשיו?
אם יהיה עוד דימום חזק, ממליצה לחזור למיון.
אם נחלש הדימום ואת התחזקת- נשמע אולי הגיוני.
איני יודעת, אני לא רופאה. לכן אני ממליצה שאם יש סימני שאלה- עדיף ללכת להתייעץ עם רופא/ה, או להתקשר למוקד של הקופה ולתאר מה קורה לך.

בכל מקרה, יש להגיע לרופא נשים כדי לראות שהכל יצא. אם את בסדר עכשיו, חזרי לבדיקה מתי שאמרו לך לחזור.
חיבוק חיבוק חיבוק!!

תני לעצמך לנוח וגם להיפרד, להתאבל ולכאוב על מה שאיבדת. תני לעצמך להרגיש, למרות שזה נורא כואב. מתאים לתת לרגש לבוא בזמן הנכון.

חיבוקים!

מרגישה יותר טוב.
(התאים לשבוע 7) אני בעצם הייתי בערך בשבוע עשר.
.
אכן אם יחזור אגש מיד להיבדק.

ווידוי: הרגשתי קצת ..כאילו ״כיף״ לי להרגיש שכואב לי..
עזר לי הסבל.
נשמע הגיוני?🙈🙊
(גם נתן לסובבים לראות את הסבל, וגם כאילו נתן לי לגיטימציה לכאוב.😰

אני רק נזכרת בזה ויש לי צמרמורות...
אולי כל אחת לוקחת את זה אחרת.
מה שכן בזכות הסבל הזה שעברתי כמה פעמים
אני לא חוששת מהלידה הקרבה... ברוך ה' אני בהיריון מתקדם.. ותמיד חששתי נורא מהלידה והייתי בחרדה..(יש לי בבית ילדים)
אבל אחרי כל ההפלות שעברתי..
אין לי פחד... מבחינתי זה היה הכי נורא שיש
אז לקבל תינוק חי עם כאב זה בקטנה... זה טבעי ונורמלי. בשבילי כמובן ..
בעזרת ה' שיהיה לך במהרה היריון חדש תקין ובידים מלאות.. אמן!!!

נשמע כמו אמירה: "אם עברתי את זה, אני יכולה לעבור כל כאב... או לפחות- כאב של לידה. של תינוק חי."
זה דבר נפלא, הנפש שלך כמו נמתחה והתרחבה ומסוגלת לומר לעצמה שהחוויות שעברת העצימו והגדילו את הכוחות שלך.
נשמע טוב וחשוב!

ואני לתומי חשבתי שנשרטתי מזה ונגמרו לי הכוחות.. אבל משום מה פתאם לידה רגילה ניראת לי טבעית וטובה.. פעם זה היה נראה לי זוועה והייתי בחרדה אטומית...
היום החרדה זה מההפלה.
הפלה זה לא טבעי. זה עצוב. זה לא נורמלי.
לידה זה טוב ובריא וטבעי.
ככה התחלק לי הכל במוח.
תמיד בחודש תשיעי לא זזתי מלחץ.
הייתי בחרדות יתר והייתי חייבת הכנה ללידה.
עכשיו שנכנסתי לתשיעי מבחינתי הגעתי למנוחה והנחלה.. כי לא עברתי הפלה לפני ולא היו סיבוכים.
אני רפויה מדי.. חחח
ברוך ה'

מקוה שתצליחי להכין את עצמך כמה שניתן ללידה, מתוך בחירות בתוכה וגם תוך יכולת לשחרר שליטה.
הבאת חיים לעולם... איזו מתנה מדהימה זו.
בהצלחה!

יכול להיות שהרגשת אשמה כלשהי סביב ההפלה?
הגיוני לחוש אשמה, רוב הנשים חשות אשמה על משהו סביב הפלה, הן חושבות שהן אשמות במשהו ולכן זה קרה.
ברוב המוחלט של המקרים, האישה אינה אשמה בדבר. הפלות קורות כי הן קורות. זה עצוב וכואב, אבל זה קורה בעולם... וככה זה. לפעמים אין סיבה. לפעמים הסיבה היא משהו שקשור לעובר, שכנראה לא היה בשל מספיק להגיע לעולם בצורה המסוימת הזאת.
אין לדעת.
אבל כן, נשים רבות חשות אשמה, לעיתים קשה מנשוא.

אולי חוויה של אשמה מובילה לתחושה שטוב לי לחוש כאב, כי זה מגיע לי? אולי עשיתי משהו רע ומגיע לי לסבול, מגיע לי עונש כי אני אשמה...?
יש גם רגשות כאלה.
כמובן, אינך אשמה בדבר, וודאי שלא מגיע לך לכאוב או לקבל עונש. מספיק שאת עוברת הפלה... הכאבים אינם צריכים להיות לך משהו נוסף על כאב ההפלה.

עוד יכול להיות, שהכאבים מסמלים עבורך חלק מתנליך הפרידה. אולי הפרידה מהעובר שהיה בתוכך קשה עלייך, כואבת מאוד, והכאבים כמו מביעים בגוף את מה שקשה כל כך להביע במילים. מה שמסתובב בפנים הוא כאב גדול, והוא מתבטא בגוף ככאב פיזי, ואולי זה מה שגורם לתחושת הקלה.

בשני המקרים, אני מציעה למצוא מילים לכאב הפנימי/לאשמה ולרגשות נוספים, למצוא מישהו שיבין ויכיל את כאבייך באופן מילולי, וכך יתאפשר לך גם לתת פשר לתחושות הגופניות והרגשיות, לא דרך כאב פיזי.

חיבוק חם, וירטואלי ומילולי לחלוטין, אבל מאוד עם כוונה מהלב.

מזל טוב לאחותך, זה משמח מאוד שיש לה בן ולך יש אחיין חדש.
ובכל זאת, האובדן שלך כואב, וממלא בצער,
והכאב הוא גם על הפרש החודשים שאמור היה להיות ביניהם, ועוד אובדנים קטנים וגדולים בתוך מערכות היחסים המשפחתיות.
כואב כל כך.
אני שולחת לך חיבוק חם.

בהקשר הברית, מוכר שקשה ללכת לברית, לראות תינוק קטנטן, לפעמים להחזיק... זה קשה מאוד רגשית.
אני תוהה האם בהכרח תצטרכי להחזיק?
האם בהכרח תצטרכי לראות?
אולי נכון יותר אילו תבחרי להיות מאחור, לא מעורבת או קרובה כל כך, על מנת לשמור על עצמך בסיטואציה הזאת?
זה לא קל, אבל מציעה לך לחשוב על דברים שיעזרו לך להתמודד עם הברית, ולעשות בחירות קטנות בתוך זה.
את יכולה למשל לבחור לשתף מישהי/ו מהמשפחה בקושי שלך, ולבקש שיעזרו לך לשמור על עצמך, לא בהכרח להחזיק או להיות בסביבת התינוק אם זה מכאיב מדי, לבקש שיצאו איתך החוצה לחבק או לתמוך בך אם תרצי לבכות,
אולי לדבר עם אחותך על כך שהיית רוצה להיות יותר מעורבת אבל קשה לך בגלל מה שעברת,ולבקש ממנה שתבין...

אני לא יודעת מה מערכות היחסים שלך עם משפחתך ועד כמה את פתוחה לספר מה את מרגישה, אבל הגיוני שדיבור על רגשותייך יכול להקל ולתמוך בך.

חיבוק חם!!

אני באמת מפחדת להתפרק בברית

וזו אחות שלא יודעת מה עברתי, הקורונה וכו׳ הרחיקה אותנו עוד יותר, לא ראיתי אותה מאחרי פסח...

זה כאילו נראה לי מוזר לא להתקרב ולהשתתף ולהסתכל על התינוק ולהחמיא ולאחל מכל הלב כי זו אחותי! ויש בינינו בד״כ קשר די טוב

אבל אולי זה מה שנכון לי לעשות

ומקווה שלא תיפגע ותהיה מספיק עסוקה עם עצמה

ואני אבקש מאחות אחרת (שליוותה אותי בזמן ההפלה) שפשוט תעסיק אותי

הלוואי שיכולתי להביא את הילדים שב״ה יש לי

גיליתי שזה המסיח דעת הכי גדול שיכול להיות

אבל בגלל הקורונה לא בטוחה שזה יתאפשר

ואולי נכון להיות כנה ולספר לאחותך, רק אם מתאים. כך היא בטוח לא תיפגע.
ובכל אופן, אולי פחות מתאים, איני יודעת.
אני שמחה שיש לך אחות שיכולה לתמוך בך. ושהיתה איתך בהפלה. כמה לא מובן מאליו!

לגבי הילדים, באמת באסה שהם לא יכולים לבוא...
חיבוקים!!!

יום לפני הברית פרקתי את הקושי ודיברתי עם אחותי שליוותה אותי בכל התקופה האחרונה

סיפרתי לה שאני מפרגנת מכל הלב ליולדת אבל אצלי זה מעצים את הקושי

ביקשתי ממנה שתעזור לי לא להתפרק...

ודיברנו הרבה על הודעות על הריון של אחרים אחרי הפלה...  

אני מגיעה לברית באיחור 

קולטת אותה

מעיפה מבט

שוב מבט

לשאול או לא?!

אזרתי אומץ ואמרתי לה- אני האחרונה שחופרת בעניינים האלו אבל את בהריון?

היא: כן. סוף שלישי

אני: 🤦‍♀️ בשעה טובה.

אז היא כן רצתה לומר לי ולא רצתה לצער אותי ומלא בלה בלה בלה

תכל׳ס- מרגישה נבגדת. 

אני יודעת מה זה ההריונות שלה- קשים מאוד, שהיא לא רואה ממטר אף אחד!

אז לפרוק ולפרוק כשהיא בעצם לא הייתה באמת קשובה

היא לא נתנה לי אפילו את ההזדמנות לברור את המילים שלי ולהחליט אם ואיך אני רוצה לדבר איתה כשהיא בסטטוס הזה.

כאילו ניהלנו שיחה שלמה על נושא, מבלי שאדע שזה בינינו הנושא...

מרגישה פשוט מטומטמת

ישבתי חנוקה שם

עד שנגמר.

מזל - טוב לכולם!

לא יודעת איזה מזל אצלי...

 

*בעצם נראה לי שאני יודעת-

מזל דלי.

ממלאה דליים של דמעות.

גם לגלות את ההריון שלה,
גם לפרוק תסכול סביב הריון ובסוף לגלות שהיא עצמה בהריון,
גם לדבר בדיוק על זה- על הודעות הריון- ואז לגלות שהיא לא הודיעה לך שהיא בהריון...
וואו, כמה עומס בלב וכמה כאב!!
חיבוקים חמים.

אני מרגישה שהרגשות שלך הם של בגידה וכעס עליה, ושעיקר הכאב הוא על כך שנתנה לך לדבר על הנודא בלי שיידעה אותך קודם, בעדינות, שהיא גם בהריון...
מדמיינת אתכן משני צידי קו הטלפון, את מנסה למצוא דמות תומכת, היא מנסה להיות דמות תומכת, ובתווך הנושא של ההריון שלה, שאינה יודעת איך לספר ומה לומר לך בלי לדרוך על פצעים ובלי לבטל את דברייך...
זה באמת ממש כואב לגלות את זה בדיעבד.

אני חושבת שאילו היא היתה מוצאת את האומץ להיות גלויה איתך, למרות הפחד לפגוע בך, זה היה מקל על שתיכן.
זה היה אולי כואב לגלות שעוד אחות בהריון... אבל עדיין, זה היה משאיר את האמון ביניכן על כנו.
עכשיו אני חשה שליבך נשבר בגלל שהאמון ביניכן חווה טלטלה. אני רוצה לומר לך שאת יכולה להתקשר ולסךר לה מה הרגשת, לתת לאמון לחזור אליכן בצורה שבה תוכלו לדבר באופן פתוח על הרגשות שלכן ועל החוויות הפנימיות.
למרות שההריון עומד ביניכן, אתן עדיין אחיות, והיא היתה שם תומכת וקשובה ורגישה בזמן המשבר שלך עם ההפלה. בעיניי נכון שתדברו על רגשותיכן, משני הצדדים, ותוכלו לנהל דו שיח (גם כועס, כואב או פגוע) על מה שקרה ביניכן.
לאט לאט. היחסים לא ייעלמו.
אל תתני להם להיעלם בכעס. יש לך הרבה מה לתת לה ולה מה לתת לך.
מציעה שאחרי שתירגעי מעט שבי ודברי איתה בכנות ועם לב פתוח.
מקווה שתצליחו ליצור קשר חזרה, מתוך תחושת אמון של אחיות אוהבות.

חיבוקים גדולים!!

שיקפת כל כך נכון את כל הרגשות...

אני אנסה לאזור אומץ ולדבר איתה

אולי עוד כמה ימים כשהכאב והעלבון ישככו קצת

אני בטוחה שנוכל לחזור לקשר שהיה לנו

רק קצת קשה לי להיות שוב בודדה

בלי מישהו ״אמיתי״ נוסף לפרוק 

ףמלבד הפורום הוירטואלי)

בכל אופן תודה שהשקעת וכתבת לי כל-כך יפה ומדויק

מה עם בן הזוג? מדוע אינך מדברת איתו על רגשותייך?
ואם יש צורך ואין חברה (וגם אם יש) ומרגישים כאב גדול ובדידות ושאר רגשות חסרי מוצא ולא פשוטים, אפשר לפנות גם לכמה מפגשים טיפוליים, לפי הצורך. כדי להקל.

חיבוק חם!!

אני מזדהה איתך, עברתי משהו דומה. 

באמת ההרגשה היא שנבגדת!

 

וכמה קשה שחוץ מכל מה שאנחנו עוברות, יש עוד רגשות קשים מסביב. 

לבד מהאובדן בעצמו נמצאים הרגשות של אנחנו מול האחרים וההתמודדות איתם. 

 

מקווה שתתאוששי במהרה (אולי כבר התאוששת?)

שתדעי להתעצם ולגדול מזה. 

 

ובכלל אני קראתי עוד פעם את מה שציפי כתבה, 

יש בזה הרבה חוכמה. 

 

שולחת חיבוקים וכוחות

באמת זה מרגיש שמעבר לקושי ולצער הנקודתי

בכל מקום אפשרי זה נכנס שוב,  בדלת הקדמית או האחורית

הכאב

הצער

הקושי

ונהייתי הרבה יותר פגיעה...

אז אתמול היה לי יום מגעיל באמת

היום ב״ה יותר טוב

תודה