שרשור חדש
איזה יוםשיויתי לנגדי
מחר חוזרת לעבודה. חיונית. כשהילדים בבית. אין לי מושג איך נעבור את השבוע הזה בלי מסגרות
"התאריך המשוער" היה ברביעי שעבר. ואני בידיים ריקות.
היום קיבלתי מחזור. אז האיכסה של ההתחלה עם הידיעה ששוב אני לא בהיריון ומי יודע מה עוד מחכה לי. ואם ומתי זה יקרה

והחגים נגמרו
והחוסר וודאות של הקורונה. שתגמר כבר. אוף

אז אין לי כוח לכלום. והכל מבאס. אז צרחתי על הילדים סתם. כי סתם.
אז גם תחושות אשמה. כיף חיים.

אז אם מתנהגת ככה עם האוצרות שיש לי איך אני מעזה לייחל לאוצר חדש??

עייפתי.
את לא מדמיינת איך אני מזדההמקווה לטוב מאוד

התאריך שלי עוד חודש וחצי וכל הזמן חושבת על זה

וואו בדיוק התחושות שליshiran30005
גם אני חוזרת מחר לעבודה חיונית, עם המון מחשבות על העתיד.
בדיוק היום קיבלתי מחזור כנראה לאחר הריון כימי נוסף , אחרי איחור במחזור ופס חלש בבדיקת הריון ביתית שעשיתי ביום שישי
בערב כבר הייתי פקעת עצבים על הבלאגן בבית וקצת כעסתי על הנסיכים וכמובן לקינוח איך לא רגשות אשם ומחשבות "אם אני לא מסתדרת עם 2 איך אני רוצה לקבל עוד מתוקים"
אחרי התאריך המשוער כבר הפסקתי לעקוב, הרי נפל לי כבר 7-8 פעמים. והכי חשוב חוזרת למשרד לחברה טובה שעם בטן של חודש חמישי שבטח כבר הספיקה להתעגל במהלך החופש שהיה

אז ...רק בריאות וסבלנות אין קץ זה מה שנשאר לאחל לשבוע החדש ❤❤❤
וואו בול....אנונימי054אחרונה

אותם רגשות אשם... אותו תסכול..... רק להבדיל, אני מובטלת בעקבות הקורונה ככה שאני גם חצי שנה ללא תעסוקה מלבד הילדים שבבית....וכשהם יחזרוף אחזור ללבד השומם והלא נודע...

מישהי שעברה גרידה ויכולה להמליץ על בית חולים/ פרטי?אנונימי (פותח)
אני עברתי מספר פעמים בהר הצופים והיה בסדר.מקווה לטוב מאוד

אבל הלכתי פרטי. 

בכל מקרה חיבוק גדול, זה כואב נפשית בכל מקרה

תודה רבהאנונימי (פותח)
אכן כאב גדול, שבוע הבא אדע סופית אם אסיים את ההיריון בחודש 4.
מבחינת כל הרופאים (ממלבד הרופא המטפל שלי) כולם כבר רצו שאסיים את ההיריון אבל התעקשתי לעוד בדיקות...
הסבירות שלא אמשיך את ההיריון, מנסה למצוא כוחות להמשיך הלאה
אני עשיתי באסותאאנונימי (3)

אם את במכבי -

אפשר לעשות שם בחינם (כלומר עם טופס 17), וזה ממש התנהלות של פרטי.

איתי הגיע הרופא שלי מהקופה שמנתח גם שם, והוא קבע לי את התור והכל,

לא יודעת איך זה עובד אם רוצים לקבוע תור לבד.

מניחה שאפשר לבחור רופא.

 

חיבוק יקירה.

אני עשיתי באסותא וזה כמו פרטיאנונימי (4)
עשיתי במעייני הישועהשיויתי לנגדיאחרונה
לא רואה צורך לקחת פרטי
ועברתי בשבוע מאד מתקדם

נשארתי עם תחושה טובה (במסגרת הלא טוב העצום כמובן) בעיקר בזכות היחס של הצוות הרפואי. היה מצוין. באמת.

בעיקר כי אשפזו אותי באותו יום בגלל המצוקה. הכניסו אותי בין הניתוחים למחרת. אני חייבת להם על כך הרבה על זה. שלא הסתובבתי שניה אחת מיותרת עם העוברית המדהימה שלי, ללא חיים, בתוכי. זה היה לי קשה מנשוא
עליית בטאאמאכמוני
היי שוב...
אני אחרי 3 הפלות....
3 חודשים מהאחרונה
בשבת גיליתי בסטיק ביתי 2 פסים.
בראשון בדיקת בטא יצא 253
היום בדיקת בטא 762

מה אתן חושבות? היה ככה למישהי? זו לא עליה גבוהה מדי? כמה אמור לעלות? אני בלחץ
לפי דעתי זאת בטא תקינהאנונימי (2)
אני לרוב עושה רק בשבוע 5 אז הבטא יוצאת יותר גבוהה לכתחילה
היי יקרה, איזה יופי! ברכות! אני מקוה שיעבור בטוב ובשמחה.ציפי כהן
הבטא מכפילה את עצמה בערך פי 1.5 בכל יום.
נשמע כמו משהו הגיוני.

חיבוקים!
לא קל להיות בהריון לאחר 3 הפלות. מניחה שזה מחווה במתח גדול. האם את מלווה ע"י רופאים כלשהם להפלות חוזרות/הריון בסיכון?
חיבוקים!!
היי ציפיאמאכמוני
תודה.
זה הכפיל פי 3!
אני לא במעקב. עשיתי רק קרישיות יתר...
שלום יקרה. אני שואלת את עצמי מדוע את מתנגדת לרופאים/בדיקות.ציפי כהן
יכול להיות שרופא אמר לך משהו לא במקום, או חווית חוויה לא נעימה סביב בדיקות,
או שהגעת למסקנה שעדיף לסמוך על ה' או על כוחותינו ולהאמין שיהיה טוב.
אני מאוד מסכימה שהרבה כח נפשי ואמונה אופטימית- יכולים לחזק את המערכת החיסונית ואת הבריאות.

עם זאת מנסה להבין את ההתנגדות לרפואה.
מסתבר שרפואה אינה צודקת תמיד, וגם רופאים אינם נעימים לעיתים. תלוי מי.
ובכל מקרה, גם ללכת לבדוק דברים כל הזמן זה לא בהכרח פותר את הבעיה עצמה...
ולמרות כל זה אני חשה שכדאי להיות מעט יותר מאוזנים מול הרפואה. אני חושבת שכיום יש הרבה מחקרים מבוססים, שעוזרים לנשים רבות שחוו הריונות בסיכון או הפלות חוזרות.
אני אישית חששתי, אך נעזרתי ברפואה וברופאים על מנת להצליח להביא עוד ילדה לעולם. וכמוני נשים רבות, שהרפואה אכן עלתה על הבעייה שלהן ומנעה מהן סיבוכים או בעיות בהריונות, אפילו ע"י נטילת כדור קטן של אספירין בכל יום.
המחקרים הרפואיים אינם צודקים בכל המקרים. הם עובדים על סטטיסטיקה של מקרים שהצליחו. ועם זאת, לדעתי, יש להם הרבה מה להציע במקרה שלך.
הם יכולים לסייע לך למנוע עוד הפלה... ורק זה היה שווה בעיניי.

אני מודה, איני מכירה אותך ואת המניעים שלך, ועם זאת אומרת לך את דעתי כי חשוב לי שתדעי שהרופאים כן יכולים לתת לך מענה במעקב אחרי ההריון.
אני שמחה שעשית בדיקת קרישיות (אלה הרבה בדיקות, כנראה עשית את הבדיקה הפשוטה שנותנים)
ומקווה שהיא יצאה תקינה. (יצאה תקינה? קיבלת תשובה?)
לעיתים כשנשללת קרישיות יש בדיקות אחרות שעושים, אך את אינך חייבת לעשות בדיקות כה רבות.
אם אין לך רצון וצורך אינך צריכה.
רק היי במעקב, כי בעיניי רופא שיעקוב אחרי התפתחות ההריון שלך יכול לתת לך טיפים שיכולים לסייע או לחזק.

אני מקווה שרופא ימשיך לעקוב יחד איתך
ומקווה כל כך שההריון ימשיך תקין!!
באהבה.

חג שמח!
ציפי
הי, מזל טוב לך,מקווה לטוב מאודאחרונה

והלוואי שילך לך קל... הריון אחרי הפלה, פרויקט בפני עצמו. 

קלקסן בהריוןעדי111
נשים שלקחו קלקסן בהריון, מתי התחלתם לקחת?
הרופא אמר לי לקחת רק אחרי שיש דופק,זה די מפחיד אותי, אני רוצה לקחת ברגע שאפשר כדי להגן על העובר... מה אומרות?
לא נראה לי שיש עם זה בעיהמקווה לטוב מאוד

נראה לי שלפעמים פרופ' מיכאל קופרמינץ ממליץ על זה. 

אבל תכל'ס אני לא רופאה אז דברי אם הרופאה שלך אם זה מסוכן. 

 

אגב, אני התחלתי לקחת בכלל רק באיזה שבוע 8 או 9 לא זוכרתמקווה לטוב מאוד

ובנוגע לדבר עצמו, מקווה שאת לא חוששת מזה, כי זה ממש ממש לא מפחיד!!!

 

וחוץ מהכל, הריון קל ובידיים מלאות

תלוי מה סיבת הקלקסן.שקדיה#
אם צריך לקחת בגלל קרישיות יתר לוקחים מהרגע שמגלים את ההריון
יקירה, זה מאוד תלוי מה הסיבה ללקיחת התרופה, וגם ברופא...ציפי כהןאחרונה
ישנן גישות רבות בנוגע ללקיחת קלקסן.
אני חושבת שאת מעוניינת לקחת מרגע שהתחיל ההריון כדי להרגיש שאת עושה משהו על מנת למנוע הפלה חוזרת.
זה אכן נותן תחושה שאפשר לעשות משהו, ותחושת הבטחון או השליטה- חשובה מאוד. במיוחד בחוויות חסרות שליטה כמו הריון לאחר אובדן.

אני מקווה עבורך שתחושי רגועה כמה שניתן בהריון הזה. עשי כל שביכולתך למען הרגשת רוגע ושליטה. ואולי כדאי לשאול שוב את הרופא לגבי זה, או רופא נוסף.

חיבוק!!
זקוקה לתמיכה וסיועהריון ולידה3
היי בנות. אני אחרי הפלה בשבוע 5 (עם כדורים).
עד שכבר הצלחתי טיפה להתאושש הייתי בבדיקה אצל רופא נשים שאמר שעדיין נותרו כמה שאריות וצריך לחכות שיצאו... וזה מוטט אותי בחזרה למטה

כמובן שאמר שאין צורך בשום בירור נוסף.. כי זה רק סטטיסטי
אבל כל כך מפחדת מההריון הבא... ושואלת את עצמי האם כדאי ללכת לרופא מומחה שלפחות יעשה לי בדיקות בסיסיות? יקחו אותי בכלל ברצינות...?
יקרהאנונימי (2)
כותבת לפי דעתי
כמה כאוב לעבור הפלה מנסיון

לפי דעתי לא יקראו אותך ברצינות אם מדובר בהפלה ראשונה ושבוע מוקדם מתחילים להתחייס מ2 הפלות ויותר ונראה שרוב הרופאים מ3
אין מה לעשות רק להתפלל שפעם הבאה תצא בידיים מלאות
שולחת חיבק ענק
שלום לך יקרה. ממש מצטערת לשמוע על מה שעברת ועוברת!ציפי כהן
מה שלומך עכשיו? האם יצאו עוד שאריות...?
לצערי זה קורה לפעמים, נשארות שאריות גם אחרי דימום. זה מתסכל ומבלבל וכואב, ורק רוצים שזה יסתיים כבר... ממש קשה.
אני מקוה שאת מרגישה טוב יותר מאז שכתבת.


לגבי שאלת העתיד,
אני מציעה לך לעבור כל אתגר בנפרד: יסתיים תהליך ההפלה, הדימום ייפסק והשאריות כבר לא יהיו, יעבור מחזור דימום אחד לפחות, ואחר כך תראי מה קורה איתך.
לאט לאט.
תני לגופך ולנפשך להתאושש מהחוויות הלא פשוטות.
לבסוף תהיי בסדר.

אני מאוד מבינה את הפחד שלך מפני ההריון הבא, זה באמת דבר ידוע שהריון לאחר הפלה גורם לפחד ולקושי גדול. אינך לבד, זה מובן והגיוני. אני חושבת שאת צריכה קודם כל להתחזק ולעבור את תקופת ההפלה ה2שה, ואז,לראות איך את מרגישה והאם את מרגישה מספיק עם כוחות להתחיל הריון חדש.
הקשיבי לגופך ולנפשך והיי רכה ועדינה. מותר לחכות קצת לפני שמתחילים מחדש. כדאי להתחזק.

לגבי שאלה לרופא... לצערי כמעט ולא מתיחסים להפלה אחת כדבר שמצריך בדיקה מקיפה. לרוב, מבקשים לברר לאחר שלוש הפלות חוזרות.
עם זאת, יש לפעמים בדיקות שעושים לעוהר עצמו כדי לברר אם חש בעיה גנטית כלשני שיכולה להשפיע. אם עדיין נותרו מעט שאריות ברחם, ניתן לבקש מהרופא לעשות גרידה ואז לקחת את השאריות ולברר אם היתה בעיה כלשהי.
אסייג ואומר שכמעט תמיד התשובה תהיה בלתי ידועה, אין בעיה לעובר ואין סיבה ידועה... זה קורה לרוב. ולרוב באמת לא נודעת הסיבה.
זה קשה. וזה באמת קורה הרבה לנשים רבות.
מחבקת אותך, ממש לא קל.
הייתי חייבת לתמוך בךאמאכמוני
אני לצערי אחרי 3 הפלות.
יש לי 2 בנים בריאים ב''ה, ובשנה וחצי++ האחרונות עברתי 3 הפלות.
לא עושים בירורים ובדיקות אחרי הפלה אחת.
אני כל כך מבינה מה את מרגישה.. שולחת לך כוחות!
את יכולה להתעקש לקבל תמיכה להריון בעז''ה שיגיע
הכל עניין של גישה לדעתישקדיה#אחרונה
נכנסתי להריון אחרי הרבה זמן והיתה לי הפלה. שמעתי שיכול להיות קשר בין קרישיות להפלות וממש התעקשתי לעשות את הבדיקות
כמובן שאמרו שאגיע אם יהיו לי עוד הפלות חס וחלילה ולא הצלחתי להאמין שזאת הגישה.
ממש התעקשתי ממש ממש ! ואישרו לי (כי גם בכללי זה היה הריון אחרי טיפולים) ונחשי מה?!
יש לי קרישיות.
היי יקרות, חדשה כאןאמאכמוני
בת 37 כבר
יש לי 2 בנים בן 6.5 ו3.5
הגיעו בע''ה הראשון חצי שנה אחרי חתונה נקלטנו והשני לקח קצת זמן אבל הצליח.
מאז השני שיהיו בריאים, לקח שנה וחצי להיקלט ואז נקלטתי, שמחה גדולה שהתפוגגה בשבוע 13😔 עברתי הפלה עם גרידה. עצב, הלכאה עצמית.... אחרי חודשיים נקלטתי שוב ובשבוע 7 הפלה טבעית 😔
אחרי 3 חודשים נקלטתי שוב! הפלה עם גרידה בשבוע 9 כי לא היה דופק.
ב2 ההריונות ההפלות האחרונות קיבלתי דופסטין.
אין קרישיות יתר. לא עשיתי בדיקות, למרות שרופאה ביקשה לפחות היסטרוסקופיה אבחנתית...

כשהחלטתי לבצע את הבדיקה ואף קבעתי אותה, משהו הרגיש לי לא טוב והחלטתי לדחות את התור.
אתמול גיליתי בבדיקה ביתית 2 פסים🙏😍 3 חודשים אחרי הגרידה האחרונה.

אני מרגישה שכל כך רוצה את הילד הזה. כל הפלה קורעת אותי ומרסקת אותי. הילדים הם שמחזיקים אותי שפויה. בעלי מאוד תומך בכל החלטה שלי.

אני מתלבטת, אם לתת לגורל לדאוג לי או גם הפעם לקחת דופסטון או משהו אחר..

מזל שלא הלכתי לבצע היסטרוסקופיה כשאני בהריון.

אני לא מאמינה שיש הריון !! כל כך מודה ומאושרת!! בשישי שהיה בהדלקת נרות והחג הנפלא הזה כל כך פיללתי והודתי על הכל והנה הכל משמיים.

מה לעשות? אני רק רוצה לחבוק תינוק בע''ה.
אני מתלבטת אם לתת לגורל ולהשם להחליט ולא לקחת שום תמיכה (אחרי הכל ילדתי 2 בנים בריאים ב''ה בלי כל תמיכה לאורך ההריון).
היי יקירהshiran30005
קודם כל רציתי לומר לך שאת ממש אלופה! למרות מה שעברת , חתיכת מסע את לא מוותרת , כל הכבוד!!
אספר לך את הסיפור שלי, ילדתי 2 ילדים בריאים בלי תמיכה וכלום, ואחכ התחילו ההפלות. עברתי כבר 7 הפלות בשלבים מוקדמים של ההריון , בהתחלה חשבתי להתייאש אבל הבטחתי לעצמי להמשיך לנסות. בהפלות הראשונות לקחתי רק אוטרגסטון , ב 2 האחרונות לקחתי זריקות פרגניל, דופסטון וגם אוטרגסטון (תמיכה הכי מלאה שיש אני חושבת) ועדיין זה נפל, אממה התחלתי לחשוב שהפרגניל זה מה שעושה לי את הבעיות. חשבתי חשבתי ואז הגעתי למסקנה שאני מוותרת עליו בהריון הבא שיבוא ואקח רק דופסטון, למרות התנגדות הרופאים אני מרגישה שזה מה שגרם לי לדימום ובהמשך להפלה, אולי זה לא נכון אבל אני הולכת פה לפי הלב שלי, מרגיש לי שזה לא מתאים לי כ"כ. מקווה מאוד מאוד שגם לא יפול עם דופסטון אבל אני הולכת פה לפי הלב. למקרה שלך , את לא מפחדת להתחיל הריון בלי שום תמיכה? את שלימה עם זה להוריד דופסטון? אני למשל לא רגועה בלי שום תמיכה... תעשי חושבים עם עצמיך ותחליטי לפי ההרגשות שלך שאומרים. לי למשל גם לפעמים רוצים לתת קלקסן ,אני יודעת שאני לא אקח את זה אף פעם בגלל מקרה מר מאוד שעברתי עם קלקסן. אני בטוחה במיליון אחוז שקלקסן אצלי רק יסבך את העניינים. זה לא קל להחליט ואפילו קשה מאוד, אבל אני בטוחה שתעשי את המעשה הטוב שיכול להיות בשבילך. בהצלחה! ותעדכני, שיהיה הריון תקין בידיים מלאות!!!
היי שירןאמאכמוני
תודה על השיתוף!!!!! אני מאוד מעריכה!
החלטתי בסוף אתמול בערב להתחיל דופסטון. לקחתי כבר אתמול והבוקר גם. אמשיך לקחת.
את עשית בירורים לגבי הסיבה להפלות? כי אני לא עשיתי...מקווה שלא אצטרך, שההריון הזה בעז''ה תקין ואצא בידיים מלאות!!! אני מתפללת כל יום, מניחה יד על הבטן ומדברת עם עצמי ועם הרחם, שתהיה חזקה הפעם להחזיק את מה שהתחיל להתפתח.

אני מרגישה מאוד לבד... המחשבות שלי רבות ומלבד בעלי אף אחד לא יודע על ההריון הפעם. בעלי בעצמו לדעתי מעדיף שלא לשתף אותי בחששות שלו כדי לא להעמיס עלי (וגם אני מעדיפה) והוא רק מחזק ומעודד ואומר בעז''ה הפעם מגיע לנו...

עשית בירורים? אם כן מה?
עשיתי אל הבדיקות שישshiran30005
טופלתי במרפאת הפלות חוזרות שם ביצעתי את כל הבדיקות, קרישה, גנטיות, קריוטיפ, סיווג רקמות אולי עוד כבר לא זוכרת. הכל אצלי תקין.
מציעה לך כן לבדוק לפחות קרישה, זה ממש חשוב! לפעמים בעיה קטנה שמתגלה מטופלת טוב ואז אין הפלות.
דבר נוסף, חשוב מאוד השיתוף, תמצאי לך משהי קרובה / חברה טובה/ אמא , משהי זה חשוב! ככה יהיה לך יותר קל להתמודד עם זה! גם לי אין ככ את מי לשתף, אבל אמא תמיד יודעת הכל. מפנקת/ עוזרת/ תומכת שצריך ברגעי משבר ויש כאלה המון...וגם בנות הפורום המדהימות שכאן, שתמיד כאן כדי לייעץ, להקשיב ולסייע

בהצלחה והפעם שיהיה הריון תקין בידיים מלאות!! ❤
תודהאמאכמוניאחרונה
מקווה שהפעם זה יצליח באמת.
עשיתי קרישיות
זו הבדיקה היחידה שעשיתי...
נפתחת קבוצת תמיכה לנשים, און ליין, במחיר מוזל. ע"י שני כהן שציפי כהן
מעבירה לכן הודעה מאת שני כהן שכטר, שהיתה איתי בחודשים האחרונים בניהול הפורום.

בחודש הבא נפתחת קבוצה לנשים לאחר לידה שקטה בהנחייתי. שמי שני כהן שכטר ואני עוס קלינית ומנחת קבוצות מוסמכת. הקבוצה מתרחשת אונליין בפלטפורמה גרופהאג ובמחיר נגיש (200 שקלים ל4 מפגשים). אשמח ממש שיגיע לנשים רלוונטיות. פרטים-
052-8358987
לא מצליחה להעלות את הלינק, אז אם מישהי מעוניינת שתפנה לשניציפי כהןאחרונה
בפלאפון או אלי ואעביר לה את הלינק עם שאר המידע.
הריון אחרי גרידהאנונימי (פותח)
בשבח והודיה להשם התברך נכנסנו להריון, שלושה חודשים אחרי הגרידה בשבוע 14!! יהי רצון שהפורום הזה יתמלא בבשורות טובות!!
תודה לכולן על התמיכה ❤
איזה משמח!אנונימי (3)
בעזרת ה' שיהיה בידיים מלאות זרע חיה בר קיימא, הריון קל תינוק בריא ושלם ואמא בריאה ושלימה
וואו איזה יופי!!! שיהיה בידים מלאות והריון קל נפשית וגופניתמקווה לטוב מאוד


איזה יופיshiran30005
בשעה טובה ובידיים מלאות! גיליתם את ההריון בשבוע 14??
לא, הגרידה הייתה בשבוע 14אנונימי (פותח)אחרונה
את ההריון הנוכחי גיליתי בשבוע 5
ישר כוחרויטל.


ברכות יקירה.שיהיה בנחת ובשמחה עד ללידה הטובה והבריאהציפי כהן
.
אמן! תודה יקרות!אנונימי (פותח)
בקרוב ממש אצל כולן !!
החלטתי לפרוק התסכל גבר עליי.אנונימי (פותח)
היי,
משום מה מרגישה בנוח לשתף פה בפורום את כל העובר עליי יותר ממה שאני משתפת את הקרובים אליי.
מרגישה שהתסכול והכאב גבר עליי ואני באמת לא עומדת בזה.
למי שקראה את הסיפור שלי בפוסטים קודמים ולמי שלא אז בקצרה-
כמעט שנתיים שלא הצלחתי להיכנס להיריון, ללא הפלות ללא בעיות קריטיות למעט רירית דקה אבל לא קיצוני פשוט לא נתפס.
לבסוף לאחר טיפולים אינסופיים נקלטתי ועכשיו אני בחודש 4.
לצערי בשקיפות העורפית התגלה שהעובר לא התפתח תקין וחסר לו כליה ועקמת בעמוד שדרה(+חשש למום בלב ושקיפות מעובה 2.8).

בהתחלה המליצו ישר לסיים היריון אבל הרןפא המטפל שלי נחרץ בתןקף לא לסיים ולהמשיך עוד בדיקות לפני שנקבל החלטה כה קשה.
אז מפה לשם עשיתי עוד סקירה מכוונת, בדיקת סיסי שליה ויום חמישי הבא יהיה לי סקירת מערכות מורחבת לוודא האם יש עוד מומים.
הרפואים בטוחים ב100% שיהיו עוד מומים וההיריון יסתיים.
אני? מיואשת, מתןסכלת כל יום שעובר אני מאבדת תקווה יותר ויותר.
מצד אחד כבר רןצה להיות אחריי לסיים את ההיריון ללכת לעשות גרידה ודי!!!!
מצד שני? אןלי יקרה נס, אולי העובר כן תקין ואפשר לשרוד עם כליה אחת ועקמת בעמוד שדרה תלוי בחומרה?
ההתמודדות הנפשית קשה מנשוא.
איך נפלה ההחלטה לידיים שלי האם להפיל או לא להפיל?
קראתי ככ הרבה סיפורים ומקרים, הרבה מהם הסתיימו בהפלה ואני לא אןמרת שזה יותר קל אבל לפחות ההחלטה לא הייתה של האישה.
ןפה? אני אצטרך לקחת את האחריות ולהפיל כי כמובן שלא אביא ילד עם ככ הרבה בעיות לעןלם.
ןאז עןלות השאלות- מבחינה הלכתית אסור לרצוח את העובר אז למה אני עומדת במבחן הזה??? מה מצפים ממני??
איך אני אחזיק מעמד עוד שבוע עד לבדיקה הבאה שככל הנראה תכריע את המצב אבל גם לא בטוח...
די די די אני לא עומדת בכאב הזה. אין לי כוחות נפש יותר
אני לא ישנה, בקושי מתפקדת וכל הזמן צריכה לשים מסיכה ולהראות לעולם שהכל בסדר.
איזה מבחן העמידו אותי... ייסורי נפש כל יום ועוד בתקןפת החגים.
הייתי בעננים 3 חודשים שגילית שאני בהיריון ולא הייתי יהירה לרגע, לא הפסקתי להודות, להתפלל ולשבח את הנס שקרה לי.
ועכשיו? הדבר היקר לי מכל הולך להילקח ממני. אני מבינה שזה מה שיקרה אין לי תקווה שיקרה אחרת. מכינה את עצמי מראש .
מרגישה שהגןף שלי כבר מחולל מכל הבדיקות, דקירות, מחטים, שטפי דם, טיפןלים, אכזבות, בטא שלילית...
הלוואי והייתי יודעת מה עשיתי ככ רע בחיים האלה שאני צריכה לסבול סבל שלא חוויתי בחיים.


מצטערת על כל החפירה...
הייתי חייבת לפרוק את הנשמה.
קראתי כל מילה, יקרה, ואקרה שוב ואז אגיב.מקווה לטוב מאוד

בנתיים חיבוק גדול גדול. 

דבר ראשון חיבוק יקירה, את עוברת מקרה לא פשוט בכללאנונימי (3)
בורא עולם העמיד אותך בניסיון כי הוא יודע שאת מסוגלת לעמוד בו, אני רוצה לספר לך שאני מכירה קרובת משפחה שלי שאמרו לה דברים נוראיים בהריון הראשון שלה, היא עשתה המון בדיקות וכל הרופאים המליצו להפיל כי היא תלד חייזר, ככה הם תיארו לה את העובר שלה ומנגד כל הרבנים אמרו לה להשאיר, פעם אחרי פעם היא הלכה לעוד ועוד רופאים ועוד ועוד רבנים והיא לא סיפרה שהיא בהריון אפילו כדי שלא יפתחו ציפיות בסוף נולדה לה בת מהממת ורק אחרי הלידה שלה היא סיפרה לנו שהיא ילדה( בת דודה שאפילו לא ידענו על ההריון בכלל- הפתעה לכולם) והילדה ברוך ה' בריאה בגופה ובנפשה, ורגילה לגמרי, היום אני חושבת שהיא כבר בת 15 בערך או יותר..
הייתי ממליצה לך להתייעץ עם מישהו רבני אפילו מכון פועה הם יכולים להפנות אותך לרופאים מומחים לנושא הזה. אני מכירה רופא של הריון בסיכון מוצלח מאוד בבני ברק קוראים לו דוקטור שרון מוסולוביץ הוא מקבל דרך מכבי או בפרטי, מומלץ לקבוע אליו תור
יקרה, יש מקרים לכאן ולכאן. לכל סיפור יש גם הפוך...ציפי כהן
אני מודה לך על הסיפור המרגש, שנותן כח להבין שיש גם סיפורים שמסתיימים בטוב.
ומפנה את תשומת הלב לעדינות שנצרכת כאן, כי ישנם סיפורים רבים בהם היתה לידה והילד נולד לא במצב טוב, או שכן נאלצו להפסיק את ההריון.
הכאב קשה, ולעיתים סיפורי ניסים עלולים ליצור בלבול. איננו יודעים את הפרטים המדויקים של כל מה שנאמר שם וכל מה שקרה, ולכן יכולים ללמוד מהם רק בעירבון מוגבל.

מכון פועה אכן מתמחים בנושאים אלו ואפשר בהחלט להתייעץ איתם.

נשמה יקרהאנונימי (4)
ואהובה כ"כ כואב מה שאת מביאה לכאן, מבינה אותך מאוד על זה שבחרת להביא את החלקים שעולים דווקא במרחב לא מוכר... המקום הזה של האי וודאות זה סוג של חלקה של אי שפיות. חושבת עלייך ועל המסע הלא ברור הזה. רוצה להציע בעדינות שיחד עם הבדיקות והדקירות והפלישה למקומות שמורים, אולי תלכי עם זה למישהי שתלווה אותך ותחזק אותך תתן לך כח באי וודאות הזאת לך ולעובר למסע הזה. אני הספיק לי חמש שעות של אי וודאות שהרגשתי שאני יוצאת מעצמי. מאוד עוזר לעבד להניח כאב במקום של אנשים שמבינים ויודעים לתת כח וכלים. אני הבנתי את זה שמעבר לבדיקות האינסופיות האלה שלעיתים יש שם גם הרבה חוסר רגישות והכלה לכאב אז בדרך לתת לעצמי כח במקומות מכילים.. מברכת שתזכי לעצה טובה מעת ה' כוחות וישועות בדרך הזאת... חיבוק גדול
יקרה.הלב יוצא אלייך, כמה סבל... אני רוצה לומר לך משהו.ציפי כהן
הדבר הכי חשוב בעיניי הוא שיתוף של מה שאת עוברת עם אנשים סביבך שיוכלו להקל על סבלך, לשאת אותו יחד איתך, לתמוך בך פיזית, רגשית ונפשית, ובאופן כללי לא להותיר אותך לבד בתוך סיטואציה כה קשה.
את עוברת דברים קשים מאוד,
כל בדיקה פולשת לגופך ונפשך, מעוררת כאבי לב ונפש ומותירה אותך הלומה והמומה מכמות הכאב שאת חשה שאת מסוגלת לשאת.
זה אינו דבר שמתמודדים איתו לבד.
זו תקופה מאוד קשה, מאוד כואבת
וברור שאת זקוקה לתמיכה בכל רמה אפשרית.

אני רוצה לומר לך שבעיניי זה צריך להיות הבסיס לכל ההתנהלות שלך עכשיו ומעכשיו והלאה.
המשא שאת סוחבת על גבך בתוך המסע הזה צריך להתחלק עם עוד כמה אנשים. ונשים. שיסחבו איתך יחד.
מישהו ידאג פיזית לארוחות, מישהו אחר דואג לשמוע מה שלומך בכל יום, מישהו אחר מתקשר לדבר איתך ולשמוע, רק לשמוע, את כל מה שעובר. ולבכות איתך. מישהו מלווה אותך לכל בדיקה. מישהו מתקשר להתיעץ עם מכון פועה או רבנים אחרים.
איני יודעת מי מקיף אותך, אך דבר אחד יודעת:
א.יש אנשים טובים בעולם ורבים ששמחים לעזור ולסייע, לתת יד איפה שאפשר.
ב. כשיש מצב משבר אפשר לפנות לעזרה וכדאי. זה פשוט עוזר.
ג. גם כשמרגישים לבד, תמיד יהיו מי שיוכלו לעזור. צריך להרים ראש ולחשוב. ואם מרגישים שאין אף אף אחד שאפשר להיעזר בו, ניתן לפנות לאשת מקצוע ולהעזר בשיחות טיפוליות על מנת לקבל כח ולפרוק את המתח הנורא.

יקרה,
האנרגיה של ההסתרה גובה ממך מחיר נפשי בל יתואר!
אנא, הניחי בצד את ההסתרה.
קורה כאן משהו נורא ואיום, אף אחד לא יאמר לך שלא. אני מנייה שמי שידע סביבך על מה שקורה לך ירצה לעזור, לחבק ולהיות עבורך. ומדוע להסתיר מצב כה מורכב? זה מרגיש נורא ואיום להתפרק אחר כך בחדר לבד ולהרגיש איך הכאב מציף כל פינה ואין לאן לפנות.
יקרה. יש לך לאן לפנות
את אינך לבד.
אנחנו פה איתך,ויש עוד אנשים סביבך שאיתך.

אשמח לשמוע מה שלומך גם מחר.
ומבקשת בכל לשון, ההסתרה גובה מחיר נפשי עצום.
אנא מצאי מי שיתן לך יד וקחי את האנרגיה לצורך התמודדות עם הבדיקות וההחלטות,לא להסתרה ויצירת מרחק בינך לבין העולם.

את ראויה לכל סיוע.

לגבי האמירה שהפלה היא רצח... זו אמירה אכזרית וחסרת בסיס. זה אינו רצח, על אף שאת חשה כך וזו הרגשה נוראית.
זכרי שזה לא רצח. זו דאגה לעובר ולך. וזה מה שתחליטי בסופו של דבר. איך לדאוג לו ולשמור עליו באופן הטוב ביותר.

אינך אשמה בדבר. נקלעת לסיטואציה שנקלעות אליה נשים לא מעטות, לצערי, וזה קשה מנשוא. והן אינן אשמות. זה קורה וזה נורא, את אינך אשמה.


חיבוק חם חם!
איתך.



תודה על כל התמיכהאנונימי (פותח)
ציפי היקרה,
אני מעריכה ככ את כל התמיכה, הגעתי לפורום הזה באמת במקרה.. לא חשבתי שאי פעם אני ארשום פוסטים ואפתח את ליבי ככה וחייבת להגיד שהקבוצה הזאת פשוט מדהימה.
אתן מרוממות אותי ובאמת מקל להעלות על כתב כל מה שעובר עליי, לא חשבתי שאמצא נחמה ככ גדולה בפורום הזה.
אני בינתיים מחזיקה מעמד, לא קרובה ללהיות בסדר אבל מתעודדת שעוד שבוע בדיוק אלך לסקירה ומקווה שהאי ודאות תסתיים...(לוקחת בחשבון שייתכן ולא ימצאו עוד מומים ואז אמשיך את האי וודאות עד לקבלת תשובות של הסיסי שליה וללכת למומחים של עמוד שדרה וכליה)
המחשבות מטיילות לא יןדעת אפילו מה לעשות עם הצום ביום ראשון, מותר לי לצום אסור לי מה לעשות אני ככ מבולבלת.
אני לצערי מתקשה מאוד לשתף, הסביבה הקרובה ביותר מודעת לתהליך שלי (האימהות) וכן יש תמיכה אבל אני מוצאת את עצמי שופכת את ליבי רק כאן משום מה...
הלוואי ואזכה לאור במנהרת החושך.
תודה על מילותייך. אני שמחה שמצאת פה מקום! בשביל זה אנחנו פה.ציפי כהן
אני חושבת שקשה לשתף אחרים כי יש תחושה ש"זר לא יבין זאת". אולי קשה לספר למישהו אחר מה את חווה כי את חוששת (לעיתים בצדק) שמי שלא חווה דבר דומה לא יכול להבין מה את עוברת.
ואולי בגלל סיבות אחרות ששייכות לך ולעולמך.

בכל אופן, אנחנו ממשיכות להיות כאן ולתמוך בך בתהליך והמשיכי לשתף כמה שאת צריכה.
לשתוק ולשמור בבטן זה פשוט כואב כל כך.
ועצה לזמן הקרוב:
להיות באי וודאות זה דבר קשה מאוד. בתקופה האחרונה כולנו, כל בני האדם, מתנסים בזה. ראי כמה זה לא קל. כולנו נמצאים בתקופה של חוסר ידיעה, שינוי אורחות חיים, חוסר וודאות, נעים בין תקווה ליאוש לעיתים... זה לא קל.
וגם את,עם ההריון שלך,חווה חוסר וודאות או קושי עם נושא חוסר הידיעה.
אני חושבת שזה כמו אימון לשריר שמחזיק בתוכך אי וודאות.
היכולת לעמוד בהמתנה הזאת היא קשה. וזה כמו שריר שמתחזק כל הזמן.
אני מציעה לך לרשום (לעצמך או לנו).
לרשום את הרגשות זה דבר שעוזר. טוב שאת כותבת.
בנוסף, הייתי ממליצה לרשום דברים המכוונים אל העובר. לרשום לו מה את מרגישה, מה כואב לך, מה עובר עלייך, מה את רוצה לומר לו...
חשוב בעיניי לעבור תהליכים גם מול העובר מעבר לתהליכים מול עצמך.

יש תקווה.
יש בך כוחות.
את תהיי בסדר.

חיבוק!!
שלום לךבאפל
מצטערת שלא הייתי פה להגיב,
אני לא תמיד פה.

את פשוט גיבורה שאת בתהליך הזה ככ הרבה זמן.
באמת.
עם כל הציפיה שלפני, הבשורה, הבדיקות, והמחשבות ועוד בדיקות.
אז א. תדעי שבאמת את גיבורה. וזה משא לא קל מה שאת עוברת. בכלל בכלל בכלל.

רק מהניסיון שלי, אני יודעת שמה שעזר לי בתקופה הקשה הזאת, זה כן, לשתף את מי שקרוב אלי, להיעזר בהם לגמרי, בדבר הכי פשוט שזה ארוחות, ופינוקים קטנים, שלרגעים קטנים ממש לא תהיה מחשבה על מה יהיה ומה נעשה ומה יהיה. ( שלחתי את בעלי שיקנה לי שוקו חם מגרג ועוגת שוקולד חמה. עזר לי. 5 דק של רק להרגיש מתוק).

אנחנו התייעצנו עם מכון פועה, כי זה באמת קשה ( או יותר נכון בלתי נתפש) לקחת אחריות על עובר וחיים של ילד.
הלכנו לפרופ 'יגל, ויחד עם מכון פועה, וזה הריץ את התהליך, כי הם רוצים מומחה שהם סומכים ומכירים. ( לפי מה שאני הבנתי)


אצלי הסיפור נגמר ב"לידה שקטה".
אבל אני רוצה להגיד,
שלמרות הכל מהרגע שראו , ( אצלי בסקירה מוקדמת) , כבר הכנתי את עצמי למה יהיה ואיך יהיה אם לא יהיה עתיד טוב.

ויחד עם זה קיוויתי לכל נס כדי שזה לא יגיע למצב הזה.

אני מאחלת לך שמה שלא יהיה, יהיו לך את הכוחות.
חיבוק גדול גדול.
תודה..אנונימי (פותח)
עוד יומיים לאי וודאות, ייתכן ויגמר בטוב ייתכן ויגמר ברע.
מכינה את עצמי נפשית לשני המצבים ואפילו למצב השלישי שעדיין אמשיך את האי וודאות עד לקבלת התוצאות של הבדיקה והסקירה נניח ותהיה תקינה.
הגעתי למסקנה שאני עומדת במבחן קשה מנשוא, הדבר הכי קשה שעברתי בחיים ועברתי לא מעט...
אבל אני מבינה שזה לא בידיים שלי, את ההשתדלות שלי עשיתי מכל הבחינות ומכאן זה רק בידי בורא עולם.
אני מקווה שלא אתמוטט ועכשיו אני סתם גיבורה בלרשום מילים עם משמעות.
רק עוד יומיים.......

נ.ב - אם אפשרי לשאול, אני קוראת על הרבה בנות שצער רב נאלצו לבצע לידה שקטה/ גרידה בשל הסיטואציה הקשה.
האם הצלחת לחזור לעצמך לאחר מכן יחסית במהירות?
אני ככ מפחדת מהסיום של ההיריון ומה יהיה אחרי? מתי אוכל להמשיך לנסות שוב?...

תודה על התגובה!
יקרה, הלב שלנו איתך,מקווה לטוב מאוד

אעדכן עוד יומיים מה התפתח...אנונימי (פותח)
לבינתיים,
אני מבינה שלבכות ולהעניש את עצמי לא יעזור, אז החלטתי להתפנות לשאר האנשים סביבי שזקוקים לי ושמה את עצמי כרגע בסוף.
בודדים מהקרובים שלי יודעים מה עובר עליי אבל לא באמת מבינים וזה מה שמקשה עליי לשתף ולדבר.
קשה לי מאוד לשתף את מה שעובר על ליבי כי אני יןדעת שזה מכאיב לקרןבים שלי.
כשאני בכיתי את נשמתי שאמרו לי בהתחלה לסיים את ההיריון - אמא שלי וחמתי לא הפסיקו לבכות יחד איתי. זה הדבר האחרון שרציתי להכאיב לעוד אנשים.
בכל מקרה קמתי היום יותר מחוזקת נפשית לפחות עד ליום חמישי שהכל מידי שמיים.
עם זאת, עולות בי מחשבות חדשות- שמא הכל יהיה תקין ולא יהיו עוד בעיות איזו מן אמא אני להביא ילד לעולם שחסר לו כליה ויש לו עקמת בגב?
כמובן שבמידה והחומרה קלה ותהיה החלטה להשאיר את ההיריון...
אני לא מפסיקה להתייסר, מה אני עושה בכלל?
אני חושבת על עצמי שהעיקר שיהיה לי ילד או שאני דואגת לילד שיהיו לו חיים טובים?
אןלי אני מגזימה... וברור שנעשה אלף
בדיקות עד הלידה אם בכלל כדי לוודא שהילד יהיה בסדר.
אבל עדיין... ככ הרבה מחשבות, ערעורים, בלבולים.
אגב קראתי שהמקרה שלי קורה אחד ל15,000.
בחרו אותי מלמעלה לעבור את הגיהינום הזה. לא מצליחה להבין וכנראה שלעולם לא אבין.. אני רק בת 28, שנתיים בתהליך הפוריות...
לא יכולה להסביר כמה כואב לעבור את כל הדבר הזה. הלוואי ואזכה יום מן הימים להיות אמא. אני לא אוותר על החלום הזה.

תודה לכן בנות יקרות על כל התגובות המחממות, באמת שאין מילים להסביר כמה אתן עוזרות לי.
לגבי הנ.בחמניה
לקח לי זמן להרים את עצמי. הרשתי לעצמי לשקוע באבל, לקחתי פסק זמן מהעבודה ומהחיים.. י
שבתי בבית בחצר, בשמש, קראתי ספרים, בכיתי, לבשתי רק בגדים כהים ולא הלכתי למסיבות שהיו באותה תקופה, לא לאירועי ברית וכד' ולא למפגשים משפחתיים
ממש התנתקתי. זה מה שעשה לי טוב.

אחרי חודשיים שלושה קמתי והתחלתי לשתף חברות במה שעברתי, זה עזר לי מאוד התמיכה שלהן
ולאט לאט חזרתי לחיים

לגבי אם לנסות שוב ומתי, זה תלוי במס' גורמים: האם יש בעיה גנטית כלשהי? האם צריך התערבות רפואית? אם לא אין סיבה לא לנסות שוב.

אצלנו ניסיתי ונקלטתי כמעט מיד, רק שלצערי גם ההריון הזה לא הסתיים בטוב.
אחרי זה היינו צריכים פסק זמן.. לקח לנו כמה שנים עד שהחלטנו לנסות שוב. (וב"ה היא בת 4 היום)
היינו זקוקים להפסקה.. למרות שהרופאים טענו אין סיבה למנוע
ואת בתפילותי. ושוב, כאן אם את צריכה חמניה
מהירות זה דבר יחסי.באפל
וזה אובדן.
ואובדן קשה ( לי לפחות).

בדיוק עשיתי חישוב אתמול שעברו כמעט שנתיים.
אנחנו נתנו לה שם.
וכתבתי פה בפורום, המון יחסית.
אנחנו עשינו בדיקות גנטיות במשך 11 חודשים.

ואם זה מנחם באיזושהי דרך
יש לי קטנה חדשה בת 3 חודשים.

זה השכיח ממני את אליה?
לא.

דבר כזה, לא נראה לי יכול להישכח בקלות.
צריך לעכל את זה, לכאוב את זה, ואז לנסות ולהתרומם מזה.
זה פוגש אותי בעוד מקומות. לפעמים בצורה כואבת , לפעמים פחות. לפעמים בטוב, לפעמים בפחות טוב.

מקווהשתהיה לך תשובה עוד יומיים כדי שההמתנה תסתיים.
את גיבורה וזו לא מילה ריקה.
זה אומץ ומסוגלות בלתי יאמנים

אם הייתי יודעת מי את ואיפה את,
הייתי שולחת לך את ה5 דק המתוקות
שכוללות סופלה, שוקו וגלידה.

אבל קבלי את זה וירטואלית..





מה אומר... אמרו כולן דברים חכמים וחשובים.ציפי כהן
אני רק אסכם בקצרה דברים שכבר נאמרו, ובעיניי הם סופר חשובים לתהליך הקשה שאת עוברת .

1. לא להישאר לבד. לא להישאר לבד. לספר ולדבר. ואם מי מקרובייך לא יכול להכיל את הקושי שלך- ללכת לאשת מקצוע. שתוכל להכיל אותך על כל התלבטויותייך ורגשותייך וסערותייך הרגשיות. יש מי שיכיל את כל זה.

2. "מישהו להתלבט איתו" (כמו "מישהו לרוץ איתו...")
טוב שפנית למכון פוע"ה. כדאי לדבר ולהתייעץ עם גורם חיצוני. אם את מרגישה טוב עם ההתייעצות איתם- המשיכי.

3. לנפש לוקח זמן להתאושש. וזה יקח זמן. בבקשה אל תמהרי. תני לעצמך להיות בכאב, למרות שזה קשה מאוד מאוד.
לאט לאט את תצליחי. את תקומי ותחיי ותעברי את.המשבר הקשה.
אך קחי נשימה, זה לוקח זמן. כל אחת והזמן שלה. אבל ודאי לא מיד אחרי שזה קרה.

קחי זמן,
דברי עם אנשים סביבך
ואם את חשה שוקעת ללא כתובת לפנות אליה- פני לאשת מקצוע.


ולגבי סיפורים אישיים,מה אומר ומה אדבר.
עברתי הפסקת הריון,
הייתי צריכה להזריק לעובר שלי חומר לליבו ואחר כך ילדתי אותו בלידה שקטה.
זה היה כאב קשה מנשוא.
עברתי מאז מסע ארוך כדי להצליח להתאבל, להצליח להיפרד, להצליח לדבר על מה שכואב לי, להצליח להבין מה עובר עלי, להצליח להיעזר, להצליח לחיות בשמחה.

כיום אני חיה בשמחה, באהבה, נולדה לי בת אחרי ההריון ההוא, ואני מטפלת רגשית גם בנשים שעברו אובדן הריון (ולא רק).
אז אם משתקמים מזה?
בודאי שאפשר.
בוודאי שזה יעבור.
הזמן יעבור, וכך גם מה שאת עוברת יעבור. מצבך הרגשי והגופני ישתנה ואני מניחה שעם הזמן תחושי לאט לאט טוב יותר. אני מקווה ומתפללת שכך.
הזמן יעבור, השאלה היא מה תעשי בתוכו.
הרבה תלוי במה שתעשי עם עצמך בתוך זה, כמה תהיי קשובה לעצמך וכמה תאפשרי לאחרים להיות לצידך ולעזור לך בתוך התהליך.
אל תישארי לבד.
את לא צריכה להחליט לבדגיל העצה
ראשית- עם כליה אחת אפשר לחיות מצויין.
לגבי השאר- אני לא יודעת.
לכי למקום עם גב חזק, כמו מכון םועה. הם ינחו אותך מה לברר. איזה בדיקות בדיוק. וינחו אותך בדיוק.
בסופו של דבר זה הניסיון שלכם. קשה. קשה ולא פשוט.
ודבר נוסף- הרופאים יתמיד ימליצו להוציא כדי שלא תתבעי אותם אחכ.
מניסיון במשפחה הקרובה מאד- אמרו להוציא עובר בשבוע 32 כי לפי כל הבדיקות הוא יהיה עם פגיעה מוחית. רק כשההורים שאלו- נתקלתם במצב כזה ונולד ילד בריא? אמרו שכן. ההורים החליטו ללדת ובה הילד בריא.
מצד שני- באותו מצב יש שנולדו עם פגיעה.
תעמדו בקשר עם מכון פועה.
התחלתי להתייעץ עם מכון פועהאנונימי (פותח)
תודה על העצה, הרוב הגדול פה ייעץ לי לדבר איתם.
סיכמתי איתם שברגע שיהין לי את כל התוצאות אני אפנה אליהם לבירור לעומק..
נקווה לטוב, עוד קצת זמן לתוצאות...
אהובה ויקרה!!shiran30005
אני עוקבת אחרי הפוסטים שלך כבר מההתחלה, ועכשיו הרגשתי צורך להגיב. קודם כל חיבוק ענקקק, את עוברת דברים לא פשוטים, את ממש לביאה אמיתית!
אצלי בהריון הראשון לא עשינו סקירת מערכות ( ברוב טיפשות) ולאט לאט הבנו שיש בעיה לעובר, הפלה לא הסכמנו לבצע, כבר הגעתי לשבוע 32. חודש שלם הייתי מאושפזת במחלקה להריון בסיכון, שיחררו הביתה בתחילת תשיעי ולמחרת חזרתי לביה"ח עקב חוסר תנועות. הדופק פסק. העוברית נפטרה, עברתי לידה שקטה טראומטית מאוד! הייתי בטוחה שזהו החיים פה נעצרו. איך כולם מחייכים, איך השמש זורחת, איך איך קמים? לקח לי אומנם קצת זמן להתאושש אבל ב"ה חזרתי לעצמי עד כמה שיכלתי, אחרי הלידה התברר שלתינוקת היו מומים רבים ככה במראה חיצוני, וטוב שככה היא נפטרה לבד בלי כל התערבות שלנו, ה' עשה חסד איתנו שלקח לנו אותה לפני שנולדה ולא ח"ו בגיל 3-4 שאז יותר קשה לאבד ילד. אז לא האמנתי שאני יצא מזה שפויה, אבל החיים חזקים יותר מהמוות והתגברנו על זה. לפעמים אני נזכרת ובוכה , אבל הכל בסדר ממשיכה בחיים . לאחר מכן לקח לי שנה להכנס להריון! ב"ה נולדו לי 2 בנים מתוקים ומאז אני עוברת 7 הפלות רצופות. אחרי כל הפלה אני אומרת לעצמי אם יהיה עוד אחד אני לא רוצה לחיות, אני יהיה בדיכאון, אני ישבר, יתמוטט וכו', אבל לא יש באמת שבר גדול אבל לאט לאט אנחנו קמים וממשיכים בחיים. ככה ה' ברא אותנו שנצליח לשכוח ולו במעט כדי שנמשיך לעבוד אותו ולהתחזק באמונה!

שולחת לך המון כוחות וחיזוקים מרחוק, אגב, התפללתי עלייך ביום כיפור בתפילת נעילה! ❤
מדהימהאנונימי (4)אחרונה
שירן ריגשת אותי.. ה' ימלא חסרונכן חיבוק לכולן
חייבת לשתף את הנס שליאנונימי (פותח)
אחרי שלוש הפלות רצופות.. זכיתי היום ללדת בת בריאה. הודו לה' כי טוב. אני כותבת פה הרבה באנונימי ואפילו לפעמים בניק שלי.
ממש לא קולטת את גודל הנס.
בקרוב אצל כולכן אהובות שלי.. ברגע שילדתי... הכאב והטראומות של ההפלות כאילו מגליד. לפחות בינתיים.
מזל טוב, מזל טוב מזל טוב!!!מקווה לטוב מאוד
טוב לשמוע
גידול קל
איזה יופי!! כל כך משמח ומרגש!! בשורה נהדרת לשנה חדשהציפי כהן
שתהיה שמחה, בלב ובגוף, אהבה וקרבה ונחת מהקטנה
תהנו ממנה!

איני יודעת אם הטראומה נעלמת או רק מקבלת צורה אחרת, לעיתעם הן אכן לא מפריעות יותר ולעיתים עדיין מציקות בדרך כלשהי. בכל אופן יודעת שהפחד הגדול אכן יורד (שלא יכולים ללדת עוד, או פחד מהלידה או הריון ועוד), והטראומות של ההפלות יכולות לקבל פינה משלהן. הן לא נעלמות, רק מתישבות בפינה שלהן באופן טוב יותר. פחות חיות ומכאיבות מול העיניים כל הזמן. ואם הן חוזרות, תמיד ניתן לעבד אותן ולהמשיך הלאה בשמחה.

חיבוק ושמחה, תודה שחזרת לספר לנו!
מזל טוב!חמניה
שתזכו לגדלה בנחת, בבריאות ובשמחה!
מצטרפת לציפי, אצלי נשארה צלקת, אני נושאת אותה איתי, לפעמים קצת מגרדת, לפעמים פשוט שם מזכירה את מה שהיה.. אבל הזכרון כאן הוא פשוט אחר.
מזל טוב!!!!באפל
תגדלי אותה בנחת!
איזה אושר זה!
מזל - טוב!אם כל חיאחרונה

מרגשת

תודה על השיתוף

בקרוב אצל כולן פה💕

אין דימום 4 ימים אחרי ציטוטקלילות
שלום לכולם, אשמח אם תעזרו לי כי אני ממש דואגת.
הייתי בשבוע 7 כשאמרו לי שהחלבון לא התפתח וזה נראה כמו שבוע 5 (הייתי גם באולטראסאונד בשבוע 5 וזה נראה אותו דבר).

בשני בערב הלכתי למיון וקיבלתי מנת ציטוטק. השאירו אותי להשגחה 45 דקות ושלחו אותי הביתה. מאז לא היו לי דימום בכלל. באותו לילה היו לי התכווצות ממש חזקות אבל לא היה דימום בכלל, לקראת רביעי ראיתי שיש קצת הפרושות חומות רק בניגוב וגם אז זה היה רק 3 טיפות. ועכשיו גם זה נעלם.

אני ממש דואגת שהציצוטק לא עבד ואצטרך להגיע לגרידה.. התקשרתי למיון ושם אמרו לי שהדימום יכול להתחיל עד שבועיים אחרי הציטוטק, אבל כל מה שאני קוראת באינטרנט מצביע על כך זה שצריך לעבוד תוך כמה ימים..

מישהי חוותה משהו דומה שלקח לה ממש הרבה זמן עד שהדימום התחיל?
שלום לך יקרה, אני מצטערת לשמוע על ההמתנה הארוכה. חיבוק!ציפי כהןאחרונה
לצערי איני יכולה לתת לך מתכון מדויק, כל אחת חווה את הציטוטק באופן אחר. יש נשים שזה משפיע מיד, ויש נשים שממתינות כמה ימים או אף שבוע ויותר. לעיתים באמת יש צורך בעוד מנה של ציטוטק. לעיתים המתנה מספיקה וזה מתפתח לבד.
מה שכן חשוב לזכור- אם אינך מרגישה בטוב, או אם את חשה מאיזושהי סיבה שאת רוצה לחזור לבית החולים ולבדוק מה המצב שם- את יכולה להגיע למיון נשים ולהסביר אתמצבך, לבקש בדיקה פנימית כדי להבין מה המצב ולהעריך אותו.

חיבוק חם והרבה בריאות!
באיחולים לשנה מוצלחת.
❤

ציפי
משתפת קצת, אחרי הפלה שעברתי השבועאנונימי (פותח)
הייתי בשבוע 7, הכל הרגיש בסדר, הריון קל בלי יותר מידי תופעות לוואי.
וביום ראשון בבוקר התחיל טיפה דימום בניגוב, והתייעצתי אם צריך להיבדק, וכתבו לי שכן, אז יצאתי מהעבודה, עשו לי אולטרסאונד, ראו עובר עם דופק, מתאים לשבוע 6, והכל היה נראה מצוין. הרופא הסביר שאולי זה דימום השתרשות, שיכול להמשיך גם עוד יום-יומיים. המליץ רק לשתות הרבה מים, וחוץ מזה אפשר להמשיך כרגיל.
אבל הדימום כבר לא היה רק בניגוב, וביום שני כבר היה כבד יותר, וכשהתייעצתי שוב כתבו לי שכדאי להיבדק שוב. והגעתי לאולטרסאונד, והטכנאית לא ראתה אותו, ומצאתי משהו שאולי זה שק הריון, אבל ללא תוכן. וכשקמתי אחרי הבדיקה הכל מתחתי היה מלא דם.
ואז הייתי צריכה לדאוג לאנטי די (אחרי שהרופא אתמול בכלל שכח לשאול אותי מה סוג הדם שלי ולא חשב על זה..), ובין לבין נכנסתי רגע לשירותים כדי לבכות על האובדן הזה, שבא פתאום ככה בהפתעה.
וב"ה יש ילדים בבית, ואני יודעת שיהיו עוד בעז"ה, אבל זה עדיין היה מטלטל.
וכשרציתי לעבד קצת את הרגשות שלי, התחלתי לכתוב, והכתיבה לקחה אותי לכיוון של תהליך הטהרה שאני אצטרך עוד מעט לעבוד.
שיתפתי בפורום הריון ולידה, איפה שהתייעצתי תוך כדי שהדברים קרו, אבל חשבתי שמתאים להעלות גם כאן...

דם
כאב
עובר שלי
רק אתמול היית שם
ברחם שלי
עם לב
פועם

ועכשיו
רק דם
וצער
נדודים
גלות
נידה
ריחוק

וגם אני גולה,
כמו השכינה
שגולה עם הבנים
נודדת,
מתרחקת

עד שהדם יפסוק
ונתחיל בטהרה
בקיבוץ חזרה

ואני אספור
שבעה ימים
של עליית מדרגה
של ניקיון

ואז אסיר
את כל החציצות
את כל המניעות
את כל הפגמים

ואחזור לרחם בעצמי
עטופה במים
מי בראשית
כפופה כמו עובר
מחוברת מהטבור
לריבונו של עולם

ונחזור לחיבור
לקרבה
לביטוי ממשי
של האהבה
וואו ריגשת אותיshiran30005
כמה כאב יש בכתיבה. חיבוקקק מרחוק!
תודה, יקרה...אנונימי (פותח)
ב"ה אחרי כמה ימים של מנוחה וגם עשיה (הכנות לחג...) אני מרגישה כבר במקום אחר. הכאב כבר מעומעם יותר.
מהממת אחת!אנונימי (3)
מאחלת לך שנה מוצלחת ובעזרת ה' בקרוב זרע חיה בר קיימא
את מדהימהמקווה לטוב מאוד
תודה ששיתפת ונתת לנו לעלות טפח מעל הקרקע
חיבוק גדול*כוכבית*
מודה, לא קראתי את השיר.. עוד לא מסוגלת..
שולחת חיבוקים! ושהק״בה ימלא חסרונך❤️
אוי יקרה, כאבתי לקרוא את מילותייך, כאבתי את החוויה של האובדןציפי כהן
והרגשתי את צערך- הן על האובדן והן על הריחוק, הגלות- מהקרבה אל אישך ואולי גם גלות מעצמך,
ממה שהיה לך ואבד,
ממה שהיית שייכת אליו עד עתה (המקום של הריון ולידה) ועכשיו גלית ממנו אל מקום של אובדן הריון וצער...
פרסמת שם ו"גלית" גם לפה ,
אני מודה לך ששיתפת אותנו.
כואבות איתך ומחבקות!
מאחלת שתאפשרי לעצמך להיות עם הכאב כמה שאת זקוקה, ושתראי את כוחותייך ויכולותייך לצמוח מתוכו.

חיבוק!!
תודה על ההבנה ועל המקום...אנונימי (פותח)
מוסיפה שהדימוי של הגלות שהשתמשתי בו, הוא בהשראת ספר 'האישה ומצוותיה' על מצוות הטהרה, שמעניק בכל שלבי הנידות ועד הטהרה, ומסביר באופן עמוק את המשמעות הרוחנית של שלבי הטהרה, וגם את ההקבלה של התהליך לגאולת עם ישראל.
את החלק של הדימום, הוא מקביל לשלב הגלות, בו הבנים גולים מהארץ ובעקבותיהם גם השכינה גולה. בספר הרב מסביר שהדימום של האישה מבטא פוטנציאל לחיים שלא מתממש וזה בעצם דומה לגלות, והריחוק של האישה מבעלה בעקבות זאת זה כמו השכינה שגולה עם הבנים (מקווה שהצלחתי להסביר את העניין, בספר זה הרבה יותר מפורט ועם עוד הרבה מעבר...)
בכל מקרה, הפעם יותר מתמיד הרגשתי את הדימוי מתקיים בי וזה מה שביטאתי בשיר, ואת גם הוספת רובדים נוספים לגלות שהרגשתי.
חיבוק❤ציפי כהןאחרונה
הריון חוץ רחמיאנונימי (פותח)
עברתי הריון חוץ רחמי ובאופן מוזר אני מקבלת מחזור כל חודש.
ממש בזמן.. כבר פעמים מתחילת ההריון והרופאים אומרים שלא יתכן שזה מחזור.
משהי עברה את זה גם? יודעת להסביר את התופעה?
ובבקשה שמשהי תגיב משהואנונימי (פותח)
כבר נמאס מאוד מכל הסיפור:-/
לא ממש הבנתי..תשוב תחייני
היה לך בעבר הריון חוץ רחמי ועכשיו את שוב בהריון ומקבלת מחזור?
לא עדיין בתהליך של ההריון החוץ רחמיאנונימי (פותח)
בטא עדין נמצאת.. השק הריון עדין נמצא
אבל מקבלת מחזור בזמן ונאסרת..
זה לא אמור להיות סותר? או מחזור או הריון?
זה ממש מציק עם כל הקטע שאסורים..
משהו לא מסתדר לי..תשוב תחייני
אם את עדיין בהריון חוץ רחמי ורואים שק. למה לא עושים עם זה משהו?

עברתי שני הריונות חוץ רחמיים.
או שנותנים כדורים שיפילו את העובר או שמחכים לבדוק שנופל לבד, לפעמים מאשפזים בשביל להיות בטוחים שזה לא מתפתח ומסכן את האישה ואם ההריון כבר מפותח מידי כורתים את החצוצרה עם העובר...

איך יכול להיות שאת ככה כמה חודשים...?
קיבלתי זריקה.. ועדין במעקב.. אבל חוצמזה מקבלת מחזורים סדיראנונימי (פותח)
לפני כמה זמן זה קרה?תשוב תחייני
זריקה לפני חודשאנונימי (פותח)
ההריון הפילו בשבוע 7. ומאז תחילת ההריון קיבלתי 2 מחזורים.. אחד לפני הזריקה ואחד אחרי
שלום לך יקרה, חיבוק חם!! איזה מורכב.ציפי כהן
איני יודעת לענות לך כי לא שמעתי על מקרה דומה.
מה שכן, מנסיון אישי, כאשר לרופאים אין תשובות בנושא מסוים למדתי ללכת לעוד רופא... להתייעצות נוספת.
תמיד טוב שיש עוד עין שרואה, חושבת ומתבוננת על התופעה ממגוון כיוונים. במיוחד אם זו תופעה יוצאת דופן.
אז זו גם הצעתי אלייך. לכי להתייעץ עם רופא/ים נוסף/נוספים.

חיבוק חיבוק!! בטמת מתסכל ומרגיש שנמאס....
כשהייתי בהריון חוץ רחמימתנסה

לא ידעתי מזה כי המחזור המשיך כרגיל, גיליתי את זה כמה ימים אחרי טבילה בשבוע 7

 

כנראה שזה קורה. גם אחרי הזריקה המערכת המשיכה כרגיל.

הפותחת.אנונימי (פותח)אחרונה
סליחה אם זה אישי מידי.. אבל מנעת? כי אמרו לי שצריך למנוע 3 חודשים אבל מנגד הרופאים אמרו שלא יתכן זיש ביוץ ומחזור אז לא הבנתי למה צריך למנוע?
אם אין ביוץ, אין הריון, לא?!:-/
לא כל כך הבנתי, זה עוד בדיקת דם חוץ מקריוטיפ?מקווה לטוב מאוד


זה מוקר שגילה שדי בבדיקת דם פשוטהנפש חיה.
כדי לגלות מה הגורם להפסקת הריוו.
הבנתי שזה לא קשור לקריוטיפ
לא הבנתי ממה שקראתי איזה בדיקת דם צריך לבקשמקווה לטוב מאוד
זה לא משהו שצריך לבקש, המחקר אומר שמספיק ב.דםנפש חיה.
כדי להבין ממה נובע ההפלות
אם הבנתי אותו נכון.
כן לא כזה ברורshiran30005
מימי ניתן לבקש את הבדיקה הזאת
שמעתי הבוקר את הבשורה , אמרתי חבעלי שווה לקבוע פגישה אצל הרופא הזה איך ניתן לקבל הפנייה לבדיקה
אם משהי יודעת נשמח להתעדכן
אני גם אשמחמקווה לטוב מאוד
זה לא כזה פשוט כמו שזה מוצגאנונימי (3)אחרונה

זאת בדיקה כרומוזומאלית

אמנם את הבדיקה מבצעים בעזרת בדיקת דם

אבל זאת בדיקה יקרה מאד, שגם לוקחת זמן (לא תוצאות מידיות)

 

 

אין בה הרבה רווח

א. כדי לבצע אותה צריכים להיות בשלב שיודעים שהעובר כבר בלי דופק אבל כשהוא עדיין בגוף

ב. היא לא תורמת כלום מבחינה רפואית לגבי ההריון הבא

 

לא נשמע לי כמו בשורה כזאת גדולה

 

 

אני שאלתי את הרופא שלי לגבי ביצוע בדיקה גנטית לעובר כדי לדעת אם אכן זה בעיה כרומוזומאלית בעובר עצמו,

הוא רופא מאד מומחה שאמר שאין לי מה להשקיע בזה כסף ושהמידע הזה לא יתרום הרבה

 

תודה. אנסה למצוא את המחקר עצמו כדי לקרוא לעומק ולהבין יותרציפי כהן
נראה לי שהבנתי, אבל יתכן שלא...מקווה לטוב מאוד

במידה, ויש הפלה, אז במקום לערוך מלא ברורים, קודם כל לוקחים מיד בדיקת דם מהאמא כשעדין החומר של העובר נמצא בתוכה ובודקים אם יש הפרעה כרומוזומלית אקראית במידה ויש נחסך הצורך בבדיקות נוספות. 

מנסה לחשוב במה זה יעזור לחסוך הפלות חוזרות???

ממה שאני מבינה זה לא יחסוך הפלות חוזרותאנונימי (2)

זה יחסוך ברורים מיותרים אצל האם

אם יתברר שהבעיה היא נטו כרומוזומלית עקב מוטציה שקרתה בעובר.

זהו גם אני מבינה ככה.מקווה לטוב מאוד

אבל הלוואי שלא הבנתי נכון. 

כל כך מתחשק שמשהו ימצא פתרון פשוט וחלק...

💕💕💕💕אנונימי (2)

הלוואי!

מצד שני- יש בזה משהו מסיר אשמה ועול ואחריות

כי זה לא אני או משהו בגוף שלי ש״בעייתי״ וצריך לגלות אותו

זה נטו משהו בעובר שה׳ נתן לי אותו עם הנסיון הזה...

 

 

במאמר מוסגר- עברתי ״רק״ הפלה אחת, אבל אם הייתי יודעת שהסיבה בוודאות לא קשורה אליי זה היה מרגיע ביותר.

כי עכשיו זה מצב שמי יודע מה יהיה בהריונות הבאים ואולי ח״ו הבעיה אצלי ואדע עליה רק אחרי עוד חוויות קשות של הפלה?!

אהה, אני מבינה עכשיו את המקום שלך יותר.מקווה לטוב מאוד

זה בהחלט מרגיע, חוץ מזה שאני חושבת שאם אפשר לעשות את הבדיקה הזאת, אפשר בטח גם בתחילת ההריון הבא. 

ואז ממש תהיי רגועה. 

 

בעזרת ה' לא יחזור על עצמו

 

 

נגיד אצלי אולי זה כן יהיה יעילshiran30005
אולי... במסגרת הברור הכל יצא תקין, אבל דבר 1 לא עשינו לקחת דיגמא מהנפל ולשלוח לבדיקה גנטית. כי לא הספקתי/ לא הציעו לי בזמן גרידה. אז אם אני יגיע ח"ו להפלה נוספת אדע מיד שיקחו בדיקת דם לבדוק את זה. שקלנו ללכת על טיפןלי פוריות אבל כיוון שבבדיקות גנטיות לא ראו בעיה החלטנו לוותר, אז אם ימצאו איזה משהו בבדיקה שיעשו זה ידע לכוון אותנו שכן יש איזשהוא בעייה גנטית - כרומוזלית
בשבילך הכל שווה יקרה ♥️♥️♥️♥️מקווה לטוב מאוד
רק פה אפשר לשאול ולהתייעץshiran30005
בשבועות האחרונים קשה לי נורא, אני כבויה, אין לי מצב רוח, אין חשק לכלום. עצובה ומדוכדכת. שאני יושבת עם עצמי להבין מה קורה איתי אני מתחילה להבין.. אני עובדת בחברה גדולה וממשלתית ביחידה שלי יש את המנהל שלי , עובדת נוספת ואני. אני כבר 8 שנים מצפה ללדת תינוק חי ובריא - לאחר 7 הפלות. והעובדת השנייה חדשה יחסית נמצאת כרגע בהריון באותו שבוע שבו הייתי אמורה להיות ממש. כל הזמן מדברים על ההריון שלה והכל סבבה אבל מבפנים אני גמורה!! נגמרו לי הדמעות אבל מרגישה דיכאונית ממש. חוסר רצון לקום לעבודה, אין חשק וכבר לא מוצאת עניין בתפקיד הנוכחי שלי. לא יודעת אם להגדיר קינאה אבל יש משהו שמפריע לי מאוד . אני רוצה לבקש דרך רופא תעסוקתי לעבור לתפקיד אחר, השאלה שלי איך זה יראה בעניי המנהל שלי (שהוא גבר ולא ממש מבין את הרגשות שלנו) , מצד אחר חוששת לאיזה תפקיד יזרקו אותי, איך המנהל/ת שלי שתהיה? כל הזמן המחשבות רצות. רוצה להרגיש משוחררת ולא כבויה וכבולה. והבעיה השנייה איך לגרום לרופא תעסוקתי לקבל את האישור הזה (מורידה שעות כבר עם אישור מתעסוקתי בגלל מה שאני עוברת)

אשמח אם משהי תוכל להאיר את עיני קצת, קשה לי
יקרהנרלידקיק
הצער והכאב שלך מובנים לי כל כך.. חיכיתי גם מספר שנים ללידת תינוק בריא אחרי טיפולים והפלה.. ומסביבי בנות משפחה יולדות בקצב מסחרר עוד ועוד. הבנתי שאי אפשר לברוח.. אמנם רוצים אבל אי אפשר. זאת דרך העולם.. הרוב יולדות ומי יודע מה יהיה אם תעביר מקום.. אולי שם יהיה יותר נשים בהריון? בנוסף הריון נגמר אחרי תשעה חודשים ויהיה לך שקט לפחות שנה. שבעז"ב תבשרי בשורות טובות.

בנתים תנסי להנות מהזוגיות ומהעבודה
אני רק שולחת לך חיבוק חזק חזקתשוב תחייני
נשמע כל כך קשה כל מה שעברת ואת עוברת! מתפללת שתמצאי את הכוחות שאת צריכה כדי להרגיש טוב יותר.
ואולי תנסי לחשוב על דברים שיתנו לך כח להתמודד, אולי טיפול
אהובה,חיבוק גדול אני ממש ממש מצטערת לשמוע את מה שאת עוברת...מקווה לטוב מאוד

אני עוברת משהו דומה עם גיסתי. 

לא יודעת להגיד אם זה קנאה בלבד. אבל זה וודאי דוקר בעניים לראות אותה עם ילד ועוד אחד, ואת לא מצליחה. 

ונמאס כבר מכל אילו שהכל בא להם בקלות... 

 

ראשית, אני רוצה לחזק אותך שאת פה בפורום הזה לא במקרה. (אני מתכוונת שה' לא נתן לך עד עכשיו תינוק)

אנחנו פה, כי ה' שהכי אוהב אותנו שהוא אבא שלנו, ואין לו שום בעיה טכנית לתת לנו תינוקות קבע שפה נכון לנו להיות. 

אני יודעת שאת כבר חיה ככה כל הזמן, ואת גיבורה וחזקה. אבל לא פעם ולא פעמיים צריך להיזכר בזה. 

 

שנית, רוצה להזכיר לך איך את מיוחדת וגיבורה ואת זה אני אומרת רק לפי הצצה קטנה אליך.

 

שלישית, מציעה לך ללכת לטיפול, אצלי זה ממש עוזר. 

לא יעזור לך לברוח מזה, זה יפגוש אותך במקום אחר. 

אבל אם תצליחי להתגבר ולגדול, זה בטח יתן לך כוחות. 

את יכולה למצוא מה מתאים לך ואיך את יכולה לעבור את התקופה  הזאת. 

 

ועוד נקודה קטנה לשמח אותך. התפללתי עליך אתמול

 

תודה רבה על התגובותshiran30005
אני ממש קרועה מבפנים ( זאת עוד מילה עדינה) הגעתי לשלב שזהו "השלך על ה'" ,
מקווה לטוב, תודה שהתפלל עלי, טוב לדעת שלפחות משהו מבין אותי...
לאיזה טיפול אתן מתכוונות? פסיכולוגי? הייתי פעם כמה פגישות אצל פסיכולוגית לא תרם כלום ההיפך רק גרם לי להיזכר יותר ויותר והיכביד עלי אז הפסקתי
לא בטוח שהטיפול חייב להיות התעסקות אינטנסיבית בנושאמקווה לטוב מאוד

אני משערת שזה מה שהיה לך. 

למה לדעתך זה לא הצליח לך?

וואהו שירןאנונימי (2)
ליבי איתך על הצער שאת עוברת, לא קל להיות ליד מישהי שמחכה לחיים ואצלך זה הסתיים בסוג של מוות. באמת קשה לתת עצה על דבר כזה כל אחת מאיתנו לוקחת את הדברים אחרת ומה שמתאים לאחת לא תמיד מתאים לשניה.. אני יכולה לספר לך שאצלי אמנם הסיפור מתגמד לנסיון שלך אבל התחלתי ללכת למישהי לעיסוי רחם ועיבוד להפלות שעברתי זה סוג של טיפול של דיאלוג עם הרחם ועולה שם הרבה, מאוד משחרר ומחזק ובנוסף נותן לי מקום להניח את הכאב ולקחת הסיפור ולהסתכל עליו בזוויות שונות נותן לי הרבה כח. בחוץ קשה להניח את מה שאנחנו עוברות.. סיפרת פעם פעמיים וזהו יש השתקה סביב הנושא... או תגובות לא אמפתיות ומחלישות. אני הולכת לא כי אני יודעת שיצא מזה תינוק אבל אני חוזרת עם כח וסוג של מלאות.. תבקשי מה' עצה והוא יהיה בעזרך חיבוק גדול, חושבת עלייך😔
שלום שירן יקרה. באמת לא קל!ציפי כהן
עבר עריכה על ידי ציפי כהן בתאריך ד' בתשרי תשפ"א 00:17
חושבת על הסיטואציה, להגיע יום אחרי יום לעבודה עם מישהי שנמצאת מול עינייך בדיוק עם מה שאיבדת...
זה קשה וכואב מאוד, לוחץ על מקומות רגישים, ואין פלא שאת חשה כבדות ואינך רוצה לעבוד...

אני לא מכירה אותך ולא יודעת אם יש עוד היבטים לסיפור שלך.
אבל שואלת את עצמי עוד שאלות. למשל, האם טוב לך בעבודה מלבד הסיפור הזה?
האם את מסתדרת עם המנהל ויש לך תחושת סיפוק מהעבודה?
האם סיפרת לאישה הנוספת על מה שעברת?
האם אמרת לה מתישהו שמפריע לך לדבר רק על ההריון ואת מעדיפה לדבר על נושאים אחרים?

אם זה הדבר שהכי מפריע לך, ומלבד הנושא של ההריון שלה טוב לך שם, הייתי מציעה לך לדבר איתה ולומר לה בעדינות שלא נח לך לדבר על ההריון כל הזמן. את יכולה להסביר למה, או לא להסביר... זו בחירתך. אבל זכותך לומר מה לא טוב לך בשיחות הללו. וזכותך ליהנות מהעבודה שלך ולקבל ממנה את הטוב שיש בה, בלי לראות תזכורות כל הזמן למה שאין לך. לפחות תהני מהעבודה שאת כן יכולה להיות בה.
אלה הצעות פרקטיות.
מעבר לזה אני תוהה מה עובר עלייך בנפש, והאם לא כדאי שתלכי לשיחות עם איש/אשת מקצוע.
אני חוששת שאולי את עלולה לשקוע לתוך הכאב מבלי לתת לו מענה הולם שיתחום את מה שקורה לך, יתן מילים לחוויות שלך ויאפשר מגע רך, עדין ומקבל לכל מה שאת עוברת.

כיום, במיוחד בגלל הקורונה, ישנם טיפולים שמתבצעים און ליין. דרך תוכנת ה'זום', וניתן ליצור קשר טיפולי בצורה זו. מהבית. בלי להתאמץ הרבה לצאת. כמובן אפשר גם לצאת וללכת למישהי לקליניקה.
טיפול רגשי אינו חייב להיות מאיים או לפתוח דברים קשים שלא תהיה לך דרך להתמודד איתם. הוא יכול להיות רגיש ועדין, ללכת איתך בקצב שלך ולחזק אותך במציאת הכוחות שלך להתמודד.
אם היתה לך התנסות לא מוצלחת עם פסיכולוגית, אין זה אומר שזה יחזור על עצמו. כל מטפלת היא אדם אחר, וגם את אדם אחר ממה שהיית אז, ולכל מפגש יש ייחודיות שלו.
כמטפלת אני יודעת שלא בטוח אתאים לכל אחת, וזה לגמרי בסדר.
מה שבטוח, אם את חשה שבעומק את שוקעת ומתמודדת לא בטוב עם האירועים של חייך, אני ממליצה לפנות לטיפול כדי לעזור לך למצוא כוחות ולהקל על עצמך ועל סביבתך.
יש מה לעשות,
יש לך כלים להתמודד וגם כוחות,
ויש למי לפנות.
אפשר להרגיש טוב. את ראויה לכך.

חיבוק!

ציפי איזה מיוחדתאנונימי (2)
כל פעם אני נפעמת מהמילים שאת בוחרת להביא בתגובתך. מחזק מאוד
תודה רבה יקרה ציפי כהןאחרונה
איך להתמודד עם הכאב בדיוק בתקןפת החגיםאנונימי (פותח)
היי בנות,
בהמשך לסיפור שלי מטה-
*בקצרה אחרי שנתיים שלא נקלטתי להיריון נקלטתי סוף סוף וכעת בחודש 4 נאמר לי שהעובר לא התפתח בצורה תקינה וכרגע חסר לו כליה ועמוד שדרה.
בהתחלה הומלץ על הפסקת היריון ובסוף הוחלט שאעשה סיסי שליה+ ייעןץ גנטי+ סקירת מערכות.
אתמול הייתי אצל יועץ גנטי אשר המליץ חד משמעית לא להוריד היריון במידה והבעיות יהיו אך ורק הכליה ועקמת בעמוד השדרנ (אם זה רק חןליה אחת) ולהיות במעקב שזה מתפתח תקין.
במידה ויהין עוד בעיות- אאלץ לבצע סיום היריון.
את כל התשובות אני אקבל בשבועיים הקרובים לאחר שאבצע את כל הבדיקות.
איך אני אמורה לקבל את החג? אני הייתי בנאדם ככ שמח, רק חיכיתי לראש השנה, להתפלל ןלהודות על היריון מבורך ועכשיו? התחושה שאני כבר בחודש 4 ועלולה כל רגע לסיים היריון צריך שיקרה כאן נס רפןאי לחלוטין על מנת שההיריון ישאר.
הרופאים הכינו אותי מראש שהמצב לא טב והסבירות שכן יהיו עוד דברים כי הם חושדים כבר מעכשיו שיש עוד בעיות.
איך אני אשמור את החג? (אני לא דתיה אך כן מסורתית), איך אני אתפלל שאני מרגישה שבורא עולם פשוט נטש אותי.
שנתיים של ייסורי נפש והמון בכי למה לא מגיע היריון.. ועכשיו שמגיע רוצים לקחת לי אןתו??
איך איך אפשר לשמןח בחג? אני לא מפסיקה לבכות, לא רוצה לצאת מהמיטה והתחןשה שיש לי עוברית קטנה בבטן שעלולה ללכת לעולמה כל רגע פשוט קורעת לי את הנשמה.
מצטערת על החפירה, הייתי זקוקה לפרוק.
יקרה זה באמת כואב, נגעת בליבי💓מקווה לטוב מאוד

את עומדת בתקופה בחיים שהיא קשה מאוד מאוד, וכואבת. 

 

בטח את דואגת כל הזמן, וחוששת ומתפללת ומעבירה את כל התסריטים בראש. 

כל דקה... כל שניה...

 

לצערי, אין לאף אחד גם היכולת לקחת לך את הכאב הזה, לתת לך תרופה ואפילו לא לתת לך תשובה למה את קיבלת את זה?

 

אני יכולה רק להתפלל שה' יתן לך כוח לעבור את הימים האילו. 

שתמצאי את הכוח בתוכך, את אותה היכולת המיוחדת שגייסת כדי לעבור את השנתיים הלא פשוטות שעברת,ואת השמחה המיוחדת שלך. 

 

את הדברים הבאים אני מקווה שיש לך סבלנות לקרוא, אבל אני כותבת אותם בשבילך אבל לא פחות מזה גם בשבילי...

 

החג הזה באופן ספציפי הוא פחות חג של שמחה ויותר של לדעת ולהרגיש שה' הוא המלך. 

ודווקא לזה את בטח מרגישה חיבור עכשיו. רק ה' יכול לשנות את הדברים לטובה. 

(אני אחרי 3 הפלות רצופות ואין לרופאים שום תשובה למה)

בחג הזה אנחנו מרגישות כמה אנחנו קטנות כמה הקב"ה גדול ויכול לעשות הכל הוא הרי מלך העולם. 

נרגיש את האהבה שלו אלינו ושלנו אליו כי הוא אבא שלנו והכי אוהב אותנו בעולם. 

ואז נבכה אליו, נספר לו על השנתיים הקשות שעברו עלינו (גם עלי )  

ונקבל את מה שהוא הביא עלינו בעבר באהבה, למה? כי זה אבא שאוהב אותנו שהביא לנו את זה. 

וגם נבקש שהשנה הבאה תהיה שנה מלאה! שמחה לך, שמחה לי ושמחה לכל הבנות שכאן שמחכות לתינוק קטן וחמוד. 

שינחם וישמח אותנו הרבה יותר ממה שהצטערנו עד עכשיו. 

 

שנה טובה💗             

ריגשת אןתי.. תודה גדולה על התמיכהאנונימי (פותח)
את צודקת, וראש השנה זה חג שבהלחט יכןל להאיר את חיינו לטובה.
עם כל הקושי והצער אני אלחם בזה ואתפלל שאולי יקרה נס רפואי עבורי וגם עבורך!
אני מאמינה בלב שלם שהיחיד שיכול להושיע אותי מהצער הנוראי הזה זה רק בורא עולם.
הלוואי וההיריון לא יסתיים ואזכה להביא עוברית קטנטנה לעולם.
מאחלת לך את כל הכןח שבעולם להמשיך להתמודד ולא לוותר כי בסןף החלום שלנו יתגשם.
אמן, תודה על התגובהמקווה לטוב מאוד


נשמה יקרה... משתפת אותך בנחמה שלי... הלוואי ותנצנץ בך תקווהאנונימי (3)
לפני שנה בול... בזמן הזה הייתי חודש אחרי הפלה שלישית רצופה...
נהייתי בסוג של אפטיות.. החלטתי להסתכל טוב טוב על מה שיש לי ... ילדים מתוקים... ולהאיחז בזה... הבדיקות תקינות לא מצאו עוד כלום...וגם לא בטוח שימצאו לפי תחזיות הרופא.. הרי ארבעה ילדים הבאתי רצוף. ולא היו הפלות.. אז מה סיכוי שקרה משהו? אז למה לא מגלים בכיתי לה'...
החרדות אחזו בי והחלטתי לשים הכל בצד.. אחרי ההפלה השניה הייתי שבורה לגמרי... אבל אחרי השלישית... הייתי בסוג של אוטומט חיכיתי לנורא מכל שיגיע... והפעם לעומת האחרות הוא הגיע בפחות נורא... כל כך רציתי להיות בן אדם שמח.. ואופטימית ולחיות.. לא היה בי כח להיות עצובה.. החלטתי להמשיך במה שיש הלאה. הסתכלתי מה טוב לי וככה הכל המשיך לו... ראש השנה הגיע ואני כבר איפשהו לא מצפה בכלל ובסוג של מניעה. לא רוצה עוד היריון.. כי לא רוצה להתמודד עם כל הצער והלחץ שאני חווה..
בעלי היה מנסה להגיד לי מדי פעם מה עם הבדיקות.. נשאר לך עוד אחת או שתיים תסיימי עם זה. ואני הייתי מתנפלת עליו שלא יעז לדבר איתי על הנושא וכרגע חצי שנה אני בכלל לא רוצה לשמוע על כלום ורק לדאוג לנפש ולבריאות שלי.. אני רוצה לחיות אמרתי לו. אני רוצה לחזור לשפיות.. לקבל מחזור לטבול וחוזר חלילה... ולהרגיש טוב. זה כל מה שביקשתי מה'... מבחינתי סגרתי את ה"באסטה"... ובעלי הבין באיזשהו שלב. כאב איתי ועזב אותי לנפשי.. אבל אז בלי שרציתי בנר שמיני של חנוכה טבלתי... הילדים שלי כתבו מכתב שהם מבקשים מה' אח או אחות.. הם תלו אותו על החנוכיה.אני זוכרת אותי קוראת אותו לפני שהלכתי למקווה..ובולעת דמעה ועוד דמעה ולא רוצה לבכות.. כי התעייפתי... ואז אחרי שבועיים המחזור שלי איחר.. ואני רועדת... לא זה לא יכול להיות.. הרי הביוץ היה בשבעה נקיים ודחיתי מקווה ושמתי שקפים... בחיים לא טעיתי בביוץ שלי.. אני מזהה אותו ישר... אבל המחזור איחר... ואני שוב חוששת . קונה בדיקת היריון וכמעט מתעלפת... לא שמחה מהתוצאה פשוט חסרת כח.. להכיל את זה ששוב אני בהיריון... הצילווווו לא רוצה... לא רוצה... בעלי מרגיע. אומר שהפעם לא נחכה וניקח תמיכות... הוא מטיס אותי לפרופסור מוכר שישר מתחיל עם זריקות תמיכה... הן עוזרות ואני מגיעה אחרי היריון כל כך קשה ומורכב לחודש תשיעי...
לא מאמינה... עדיין בשוק ... איך הפעם זה הצליח? אמנם עוד לא ילדתי אבל את הנס אני חווה כל רגע...חווה בתנועות העובר שאני חשה .. ואין בי גם טיפת התרגשות לצערי... אני עדיין בטראומה...מאמינה שאחרי הלידה הכל יעבור...
שהמחסום יפתח...
אבל זה קרה. והפעם לא רציתי... הכי לא רציתי. הכי לא שמחתי... ודווקא אז שזה הרגע הזה.. ההיריון מחזיק.
ואני עוד לא מעכלת שאני בנס.. שה' החליט בשבילי והוא מחליט הכל ואין לי שליטה מסתבר...
תצפי אהובה ויקרה לישועה... תצפי.... אני יודעת שאת במקרה אחר לגמרי משלי..אין לך עוד ילד להיאחז בו.. אבל חכי זה עוד לא הסוף של ההיריון אל תספידי.. ה' יחליט ויקבע מה יהיה עם העוברית שבבטנך.... ולא שום רופא. תאחזי בזה שה' יודע מה הכי נכון לנו לאיזו דרך עלינו לעבור כדי להיות יותר טובים... יותר מתוקנים... ואולי יוחלט משמים אחרת לצד הקשה... תאמרי לעצמך... אין לי שליטה על מה שהוחלט... אינני יודעת מדוע נקבע גורלי כך.. ואם את שבורה כועסת.. תכעסי.. תשברי.. תבכי.. תני מקום לכל רגש.. כי כל רגש במקרה הזה הוא לגיטימי... אנחנו סך הכל בני אדם... אנחנו לא רואים את התמונה המלאה כמו בורא עולם...
אז מהפרסםקטיבה הצרה והמוסתרת שלנו אנחנו יכולים לזעוק ולבכות ולבקש רחמים...
את תזכי לילדים... את זכית עכשיו להיריון..שזה פלא פלאים.. יהיו לך עוד כל כך הרבה בעזרת ה'... אינני יודעת מה הוחלט למעלה. אבל תנסי רגע להסתכל על עוד עשר שנים שאת עם חמישה ילדים כבר מאושרת עד הגג... אולי איזשהו ניצנוץ של תקווה יהדהד בנשמתך השבורה..
כעת איהודאות הורגת. חונקת... גומרת.. מה מצפים מאיתנו בני האדם? מה? איך אפשר לחיות בלחץ ובחרדה כזאת?..
אני משליכה לאחרונה הכל לה'... אתה השליט... אז תחליט אתה... אני לא יכולה להחליט ולשנות כלום.. רק תרחם עלי... תרים אותי שיהיה לי כח.. כי כוחותי כלים ונעלמים...
ככה אני מתמודדת יקרה. מאחלת לך שעוד שנה בזמן הזה הכל יהיה מאחורייך ותהי מאושרת ותגדלי מזה אמן!
וואו אין מילים על התגובה הזאתאנונימי (פותח)
אני ככ מודה לך על ההודעה המרגשת, אין ספק שנתת לי קצת צל של תקווה.
אני החלטתי לא לוותר, להילחם, להתפלל ולבקש מבורא עולם רחמים וכפי שציינת לא להספיד את ההיריון הכל כוד יכןל לקרות.
מקווה שהשם יושיע אותי מהצער ומהכאב ואני אעשה את מירב ההשתדלות שלי בחג הזה.
אם יש דבר אחד שאני מאמינה בו ללא עוררין- שרק השם יקבע מה יהיה גורלי וגורל ההיריון ורק הןא יכול להושיע אןתי מהמצב הזה הכל בכוחותיו.
הלוואי אמן שאזכה לספר שההיריון צלח בהצלחה.
ככ מודה לך על התגובה... ללא ספק חיזקת אותי.
חג שמח יקרה!
חיבוק חיבוק חיבוק!! אני שמחה שאת יכולה למצוא פה חיזוקיםציפי כהן
וכמה חשוב שאת מביאה את הצער שלך, ההתלבטויות והכאבים.
לא קל מה שאת עוברת, זו תקופה מאוד מאתגרת.
אני מציעה לעבור כל יום בנפרד.
מה שהיום הזה מביא, עם ההווה שבו והשמחה והטוב שבו.
ולהיות עם זה. בהודיה על הדברים הקטנים.

בהצלחה יקרה!
אנחנו איתך.
תודה לך על השיתוף המדהים הזה!! נעתקו המילים...ציפי כהןאחרונה
חיבוקים על הדרך שעברת ועוברת!
היום הרת עולםאנונימי (פותח)

היום הרת עולם,

זה מה שנשיר מחר.

 

הרת עולם.

לא הרה לחודש, וגם לא לחודשיים.

 

הרת עולם,

או לפחות לתשעה חודשים.

לא לעולם,

רק תשעה חודשים ותינוק.

ואולי זה מה שנקרא עולם.

 

היום הרת עולם.

 

אם כבנים,

רחמינו כרחם אב על בנים.

רחמינו.

 

 

 

 

 

שנה טובה לכולנו. ומתוקה.

שנה של בשורות טובות,

 

אמן. שנה טובה גם לך! תודה שכתבת.ציפי כהןאחרונה
הפלה יזומהאנונימי (פותח)
מותר להפיל בשבוע 10-11 מסיבות של בגידה? הבנתי שמותר רק אם זה בטעות או שיש מחלה... דברים כאלה
אין לי מושג. אבל אולי תלדי אותו\אותה ותביאי לי אותומקווה לטוב מאוד

וזה לא בדיחה. 

 

חוץ מזה, חיבוק על מה שאת עוברת זה ממש ממש לא פשוט. 

תשאלי בהדברותיושר בן אמת

הם יודעים, שמעתי על עוד סיפור כזה שטופל שם

אני מניחה שאת מחפשת תשובה של רב... אנחנו לא רב. אבל חיבוק!ציפי כהןאחרונה
מציעה להתייעץ עם רב או איש מקצוע שילווה אותך בתהליכים הסבוכים שאת מתארת בקצה המזלג.
חיבוק!!
שאלה חשובה- ציטוטקרוני ג

הריון ראשון, לא תקין. בשבוע 9- שק הריון עם קוטב עוברי אבל לא התפתח דופק.

הביאו לי לפני שבועיים ציטוטק לנרתיק, היה דימום כבד. אחרי שבועיים ראו חשש לשארית הריון של 1 סמ.
שמו לי שוב 4 כדורי ציטוטק אתמול בנרתיק אבל מאז אני לא מדממת בכלל, ו2 כדורים יצאו בשלמותם. לתחושתי לא הכניסו את הטבליות מספיק לבפנים ביחס לפעם הקודמת. 

 

האם קרה למישהי? יכול להיות שבגלל שלא דחפו עמוק מספיק את הכדורים הם פשוט לא השפיעו? כי אני כלל לא מדממת. 

אשמח לשמוע אם מישהי מבינה בזה או עברה דבר דומה ויכולה לספר. מה עושים?

 

אני יודעת שבתי חולים נותנים רק פעמיים ציטוטק, אני לא רוצה ללכת לגרידה בגלל שלא הכניסו לי אותם טוב בפעם האחרונה (אם זו באמת הסיבה שבגללה אני לא מדממת)...

אם אני זוכרת נכוןאנונימי (2)
מצטערת לשמוע. מקווה שזו תהיה הפעם הראשונה והאחרונה שלך פה...

אני הכנסתי לעצמי את הציטוטק בבית.
לא עמוק מידי. כמו שעושים בדיקות...
והוא עבד ממש מהר. תוך כמה שעות התחילו דימום כבד וכאבים חזקים.
אבל אמרו לשכב איזה חצי שעה אחרי. כדי שהכדורים לא יפלו..
אני לא רופאה אבל לא נשמע לי שזה בגלל שלא היה מספיק עמוק.
תרגישי טוב יקרה!
ובפעם הבאה בידיים מלאות בעז"ה.
שאלה*כוכבית*
כמה זמן הם הנו בפנים?
(את לא חייבת לענות כמובן.)
רק שלי אישית התחיל דימום כשעה אחרי-בפעם הראשונה
ובפעם השניה (כי עוד נשאר שק) ממש תוך 20/30דקות..
.
אישית נראה לי שהייתי חוזרת אם הייתי חושבת שזה ימנע גרידה. אבל זאת אני.🤷🏽‍♀️
מאחלת לך רק בשורות טובות יקרה!
ו חיבוק גדול וחזק על כל מה שאת עוברת.
תשובהרוני ג

2 כדורים יצאו יום לאחר מכן, ועוד 1 יצא אחרי יומיים. עד עכשיו עדיין לא מדממת כלל... 

 

תודה בכל אופן!

אם קרה למישהי אשמח לשמוע מה עשתה ואיך זה נגמר בסוף, תודה!

הי אהובהאנונימי (3)
צר לי לשמוע בתוך הטכניות הזאת על האובדן ומה שמתלווה לזה. חיבוק גדול ומתפללת עבורך שיצא הכל בלי שאריות... גם לי שמו בבית חולים בהפלה הראשונה ואחד נפל, אני אישית שמחתי מזה. כי התופעות של הציטוטק הבהילו אותי והעדפתי לחכות ולסיים בדרך טבעית. ה' יהיה בעזרך בכל. חיבוק גדול
שלום לך יקרה, ההמתנה מתסכלת ומורטת עצבים לעיתים.ציפי כהןאחרונה
וחוסר הידיעה של מה שהולך להיות מרגיש מאוד לא נח ולא נעים. בלשון המעטה...

צר לי על מה שאת נאלצת לעבור.
חיבוקים!
לשאלתך, אין לי תשובות ברורות לגבי שאלתך, מציעה לשוב לרופאים ולשאול אותם ישירות.
ישנן נשים שהדימום התפתח אצלן לאחר יום או יומיים, למרות שלרוב הוא מתפתח תוך כמה שעות.
איני יודעת מה קורה אצלך, ואם את בתהייה מה קורה- אני מציעה לשוב אל הרופאים ולברר זאת.

מאחלת הרבה שמחה ובריאות,
חיבוק חם!
אז כמה זמן הגיוני להיטהראנונימי (פותח)
וכמה זמן לא.
כבר ארבע שבועות..עברו.
לא מתחילה בכלל לנסות..כי יש עוד דימומונים...
אבל מרגישה שהייתי רוצה כבר.
יש לכן עצות?
עדיין מאוד מאוד הגיוני.אנונימי (3)


מוסיפה שאומרים שעוזר:אנונימי (3)

כוס מיץ ענבים ביום. 

לא באותו זמן לימון סחוט עם כף דבש. 

המון שתיית מים. 

בהצלחה!

קראתי פעם על שיטה ליצירת הדימוםאנונימי (4)
שמתאימה בדיוק לעונה הנוכחית - להרתיח את המחיצות של הרימון ולשתות את המים (אחרי שמתקררים).
לא יצא לי לנסות בעצמי...
את אחרי הפלה?תשוב תחייני
כל כך הרבה זמן דימום? לי זה נשמע הרבה..
ממש ממליצה להיות בקשר עם רב שיתיר כמה שפחות בדיקות ויש עוד כמה התרים שיכולים לעזור לצלוח את ה7 נקיים...
תודה לך על ההודעה. באה לי בזמן אנונימי (פותח)אחרונה
ילדים שליחמניה
אתה יכולת כבר לסיים כיתה א'
ללמוד לקרוא,
לשחק עם חברים
כיפה גדולה וציצית
משחקים
צחוק
אור

את, יכולת להתרגש, שנה הבאה כיתה א'
סוףסוף את גדולה
שיער מתנפנף
משחקים
צחוק
אור

אבל
שניכם לא הגעתם.
לא אתה ולא את
מה שנשאר זה זיכרון מר
זה נר דולק בערב ראש חודש
אחד לך אחד לך
שנה אחרי שנה
לב פצוע
שכל מה שנשאר ממנו
זו שריטה
צלקת.
אותה אני נושאת איתי לכל מקום

ומולי
אחים שלכם המתוקים
הגדולים והקטנים
ואני יודעת עמוק בפנים
שאתם כאן
איתי
ישר כוחרויטל.


מרגש וכואב אהובה...אנונימי (2)
שלא תדעי צער יותר, אמן..
חיבוק *כוכבית*
נוגע ומרגששני כהן שכטר
מאוד נוגע ומרגש תודה
וכמה חשוב שאת נושאת אותם לכל מקום כי הם לא הגיעו הנה אבל לעד הילדים שלך. המון כאב בשכתבת אבל מוצאת גם המון חוסן וכוח ואמונה ויכולת לראות את האין לצד היש.
לא פשוט בכלל.
כמה מצמרר, שניהם בערב רח אלול? וואו.ציפי כהן
אני כואבת איתך את לכתם,
ונמצאת איתך בקיומם.
הם קיימים, לכל מקום שתלכי ימשיכו ללוותך כנראה באיזה אופן.
והם נוכחים, דווקא בחוסר שלהם
דווקא באפשרויות שהיו גלומות בקיום שלהם.
דווקא בהרגשה שיכול היה להיות אחרת... שהיום היו יכולים לעלות לכיתה א או לסיים אותה,
ואיך היו נראים ומה היו עושים...
זה מכאיב כל כך.
ומהצד השני קיומם של אחים אחרים, שהיו לפניהם והגיעו אחריהם, מביא שמחה בלב
בשילוב עצב על מה שהיה יכול להיות ולא קרה.

חיבוק חם יקרה,
זוכרת איתך כל אובדן ואובדן.
הייתי פה...
ואני עדיין כאן איתך.
❤❤❤
תודה ציפי יקרהחמניה
שניהם בר"ח אלול היו אמורים להגיע לעולם. אחד בל' אב השניה בא' אלול. במרחק של שנה בדיוק
כמובן שגם האובדן עצמו היה באותו תאריך בדיוק בצורה מצמררת ונוראית.
וואיייייייי צער נוראיאנונימי (2)
זה אכן היה שבר נוראיחמניה
ולקח הרבה זמן לאסוף את הרסיסים
ממש מצמרר ונוראי. שולחת אהבה רבה!!!ציפי כהן
יו גרמת לי לבכות!!! חזקה שלי!!פנינה 0אחרונה